קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי כספי על אונס / תביעה אזרחית על אונס: כללי : 1. לפני תביעה לתשלום סכום של 500,000 ₪ בגין אונס, סחיטה באיומים, גזל ועשיית עושר שלא במשפט, פגיעה בפרטיות, נגישה או רשלנות ועיכוב נכסים שלא כדין. הצדדים 2. התובעת הינה אזרחית פיליפינית , שהועסקה כדין ע"י שגרירות דרום אפריקה עד לסוף שנת 2004. 3. הנתבע הינו אזרח ישראל בתחילת שנות ה-70 לחייו. טענות התובעת 4. התובעת עבדה בשנים 2001-2003 כטבחית וסוכנת בית של שגריר דרום אפריקה בישראל. 5. התובעת נזקקה באותה תקופה לכסף ושמעה מחברותיה, כי הנתבע מלווה כספים לקהילה הפיליפינית. 6. התובעת לוותה מהנתבע סכום של 2,000 $ וכעירבון הוא נטל את דרכונה. לאחר מכן לוותה עוד 3,000 $. התובעת התחייבה להחזיר את ההלוואה בריבית של 10% לחודש. 7. התובעת החזירה את סכום ההלוואה ואף שילמה מעבר לכך, עקב הסחיטה שסחט אותה הנתבע. ביום 04.03.01 חתמה התובעת על מסמך בו היא מודה בחוב של 26,000 $, וביום 06.01.03 חתמה על הסכום פשרה, לפיו היא חייבת לנתבע סך של 30,000 $. 8. התובעת החזירה לנתבע בשנים ב-2005 סכום של 6,100 $ ו-11,672 ₪. בתאריכים שונים ובסכומים שונים. התובעת אף צירפה קבלות של עורך דינו של הנתבע על קבלת כספים. 9. בסמוך לאחר קבלת ההלוואה התפתחו יחסים אינטימיים בין התובעת לנתבע. בעת קיום היחסים נחפשה בפני התובעת העובדה שהנתבע מצלם את היחסים האינטימיים. היא ברחה לחדר השירותים, הנתבע רדף אחריה משך אותה בידיה והשכיב אותה בכוח על המיטה. התובעת ביקשה מהנתבע כי יפסיק את מעשיו, אך הוא החזיק ברגליה וחדר לגופה בניגוד לרצונה. 10. בעקבות האירוע התובעת ניתקה את יחסיה עם הנתבע והתחמקה ממנו, אך הוא טלפן אליה פעמים רבות ואף שאל אותה אם היא לא רוצה להיפגש איתו בגלל שצילם את יחסיהם. 11. הנתבע איים כי ישלח את הקלטת למשפחת התובעת בפיליפינים וגם למעסיקה בשגרירות דרום אפריקה. 12. הנתבע הוביל את התובעת לעו"ד קובי בן איון ותחת איומי הפצת הקלטת היא שילמה לעוה"ד סכום נוסף וקיבלה קבלה והיא אולצה לחתום על הסכם הפשרה, לפיו היא חייבת לנתבע סך של 30,000 $ הנתבע אף הודיע לה כי פתח תיק הוצל"פ בעניין החיוב. הנתבע הודיע לתובעת כי אם לא תשלם, היא תפוטר ותגורש מהארץ. התובעת שילמה 2 תשלומים נוספים. 13. על סמך הסכם הפשרה הגיש הנתבע תביעה בביהמ"ש השלום בת"א כנגד התובעת על סכום של 139,680 ₪. התובעת לא קיבלה את כתב התביעה למרות שלא בוצעה המצאה. ניתן נגדה פס"ד בהעדר הגנה. 14. בעקבות פסה"ד פתח הנתבע תיק הוצל"פ וקיבל צו עיכוב יציאה מהארץ נגד התובעת. התובעת עתרה לביטול פסה"ד והוא בוטל. 15. אשרת השהייה והעבודה של התובעת הסתיימה בסוף שנת 2004 והיא נעצרה ביום 30.04.05 ע"י משטרת ההגירה ועמדו להרחיקה מהארץ. במסגרת דיון בביה"ד לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין, לא התנגדה התובעת לשוב לארצה, אלא שבהגיעה לנמל תעופה בן-גוריון, הסתבר כי קיים נגדה צו עיכוב יציאה מהארץ ולפיכך הוחזרה למתקן מיכל בחדרה ושם פגשה את המתנדבת הגב' לי אקנין וסיפרה לה את הקורות אותה. 16. בעקבות הפגישה הגישה התובעת תלונה במשטרה נגד הנתבע. נערך חיפוש בביתו של הנתבע ונמצאו שם כ-120 קלטות וידיאו בהן מצולמות נשים פיליפיניות במצבים אינטימיים עם הנתבע שהוא צילם במהלך יחסי המין איתם. 17. התיק שנפתח בעקבות תלונת התובעת נסגר ע"י המשטרה. אשרת השהייה של התובעת בוטלה ובוטל גם צו עיכוב היציאה מהארץ, אך הותר לתובעת להישאר בארץ עד לסיום ההליכים המשפטיים. טענות הנתבע 18. התובעת הגישה התביעה על סך 500,000 ₪ מבלי שתצרף חוו"ד רפואית על הנזק הנפשי לו היא טוענת. 19. הנתבע מודה כי קיים מערכת יחסים אינטימיים לתקופה ארוכה עם התובעת, אשר ניצלה זאת לקבל ממנו הלוואות. 20. כל טענות התובעת לעניין הכפייה נדחו ע"י משטרת ישראל. הנתבע לא נטל את דרכונה של התובעת ולא היה כלל ניצול מיני. 21. הנתבע אינו מלווה בריבית לקהילה הפיליפינית. 22. הנתבע מכחיש את טענת הסחיטה. התובעת לא מסבירה כיצד חוב של 5,000 $ הפך תוך 3 חודשים לחוב של 26,000 $ עליו הסכימה התובעת לחתום. הנתבע טוען כי לאחר שנתיים, כאשר ביקש להסדיר את החוב, אצל עורך דינו, סביר שהחוב היה כבר 30,000 $. 23. הנתבע מודה כי קיבל כספים מהתובעת ונתן קבלות, אך יתרת החוב גדלה התשלומים ששילמה התובעת קוזזו מיתרת החוב. 24. נבצר מהנתבע להתייצב לדיון בבקשה לביטול פסה"ד שניתן נגד התובעת בגין חוב ופסה"ד בוטל בהעדרו, והוא אף חוייב בהוצאות. 25. כיצד טוענת התובעת כי חרדה מגילוי סודה, כאשר ניהלה עם הנתבע מערכת יחסים אינטימיים במשך שנים ? 26. אין המדובר בכתב אישום והמשטרה סגרה את התיק. ועפ"י המלצת המשטרה ביטל צו עיכוב היציאה מהארץ. 27. הנזקים מוכחשים. 28. תביעת התובעת הייתה אמצעי לחץ בגין תביעתו שלו על החוב הכספי. 29. הנתבע טוען לשיהוי בהגשת התביעה. 30. אם הנתבע יימצא חייב בסכום כלשהו, הוא מבקש לקזז את חובותיה של התובעת מהחוב שייפסק ב-ת.א. 33308/03. הראיות וניתוחן 31. מהתובעת נגבתה עדות מוקדמת והיא נחקרה על תצהירה בו חזרה על גרסתה. 32. גם מהנתבע נגבתה עדות בתצהיר ובחקירה נגדית. מטעם התובעת העידו גם הגב' עינת רגב והגב' לי אקנין כהן. מטעם הנתבע נחקר מר יורם בודנר, האחראי על מעקב של משטרת ההגירה. 33. בטרם יפורטו הראיות יש להקדים ולומר כי התיק הינו תיק אזרחי ולא פלילי. כדי שתביעתה של התובעת תתקבל, עליה להוכיח את העובדות התומכות בגרסתה בסבירות של מעל 50%. 34. ביהמ"ש גם ער לעובדה, שמדובר בעדות יחיד של התובעת, וכדי לבסס פס"ד לטובתה עליו להזהיר עצמו ולנמק מדוע הוא מקבל עדות יחיד זו. 35. במספר עובדות אין מחלוקת בין הצדדים : א. אין מחלוקת כי במשך תקופה לא קצרה קיימו התובעת והנתבע יחסי מין בהסכמה. אין מחלוקת כי הנתבע צילם קיום יחסי מין עם נשים מהפיליפינים בתנוחות כפי שנצפו בקלטות שהוגשו כראיות בביהמ"ש. יצויין כי מתוך כ-100 קלטות, הוגשו 10 קלטות לדוגמא. אין מחלוקת כי התובעת לוותה כספים מהנתבע. המחלוקת היא לגבי גובה הסכום ההלוואות וסכומי החזר ההלוואות. אין מחלוקת כי התובעת ניהלה עסק של הבאת עובדות מהפיליפינים ללא אישור ואף השתמשה בכספים של שגריר דרום אפריקה בישראל, והיה צורך לערב את משרד החוץ בעניינה. 36 התובעת חזרה בעדותה בביהמ"ש על גרסתה, כפי שהובאה לעיל. בחקירתה הנגדית התובעת פרצה לא אחת בבכי שהצביע על סערת רוחה, בעת שהעידה על בעילתה בניגוד לרצונה. 37 התובעת העידה, כי עקב יחסיה הממושכים עם הנתבע, היא קיוותה להינשא לו (עמ' 15 לפרוטוקול מיום 19.11.06). 38 כנגד עדות זאת העיד הנתבע, כי לא הבטיח להינשא לתובעת והיא ידעה זאת. הוא אף לא הבטיח נישואין לנשים אחרות, לאחר מות אשתו ממחלת הסרטן. 39 הנתבע אומת עם גרסה זו, כאשר באחת הקלטות, שהתייחסה לגברת בשם גרטרוט הוא שאל אותה אם היא מוכנה להיות אשתו. תשובתו של הנתבע הייתה כי ניתק את הקול במצלמה ולא יכול להיות שנשמע קול. (עמ' 6-5 לפרוטוקול מיום 17.09.09, שורות 29-31 ו-4-1). 40 הנתבע אף אומת עם דבריו לאותה גברת, לפיה הוא מבקש ממנה שתעשה לו מין אוראלי והיא מסרבת. הנתבע שואל אותה הרי את רוצה להיות אשתי אז תעשי משהו. גם כנגד אמירה זו אין לנתבע הסבר לעניין התבטאותו בעניין נישואין. (פרוטוקול מיום 17.09.09 עמ' 6, שורות 10-5). 41. הנתבע, כדי להרחיק עדותו, העיד כי הוא סובל שנים מבעיות בעמוד השדרה ולכן בעת קיום יחסי המין הוא שכב על גבו בלי לזוז והנשים הן שהיו פעילות וקפצו עליו. (פרוטוקול מיום 17.09.09 עמ' 6 שורה 12). 42. לאחר שצפיתי ב-10 הקלטות שהוגשו לי כראיה, עולה כי אמירה זו אינה נכונה. ברוב הקלטות התובע אינו שוכב כלל אלא מבצע אקטים מיניים בעמידה במשך דקות ארוכות. 43. הנתבע מעיד כי לא צילם את התובעת בעת קיום יחסי המין, מאחר והיא הייתה חששנית, ובחושך לא ניתן היה לצלם במצלמה שהייתה לו, אגב, מצלמה זו לא הוצגה כלל. 44. הנשים האחרות שאותן צילם בעת קיום יחסי מין, ידעו על כך כי ליד המצלמה הקטנה נדלק אור. (עמ' 32 לפרוטוקול מיום 10.12.08). 45. אם אמנם היה חושך, כיצד גילתה התובעת כי היא מצולמת ? הנתבע מעיד כי לא צילם אותה, והעובדה שבין הקלטות הרבות שנתפסו ע"י המשטרה, לא נמצאה קלטת בה מצולמת התובעת היא ראיה לכך, שאמנם לא צולמה וכי גרסתה אינה נכונה. 46. אם אמנם נדלק אור ליד המצלמה, הרי גם אם הנתבע לא צילם את התובעת, היה לה חשש כי קיימת מצלמה והוא מצלם אותה, ודי בכך כדי לתמוך בגרסתה. 47. כאמור, התובעת העידה כי כשגלתה שהתובע מצלם אותה, היא ברחה לחדר האמבטיה והתובע הכריח אותה לשוב לחדר. ובעל אותה בניגוד לרצונה, תוך שהיא אומרת לו שיפסיק והוא ממשיך. 48. למרות שהנתבע העיד כי השתיק את פס הקול במצלמה, נמצאו 4 קלטות בהם פס הקול כן פעל. בקלטת 58 אומרת לנתבע אישה בשם ורגי כי הנשים מקיימות איתו יחסי מין בגלל הכסף. בקלטת 58 יש פס קול בו הגב' ורגי מבקשת לכבות את האור, כי אינה רוצה להיחשף למצלמה. הנתבע עונה לה כי הוא רוצה לראות אותה, כי הוא יודע שהמצלמה אינה עובדת בחושך. (עמ' 32 לפרוטוקול מיום 10.12.08). בקלטת 16 מגיעות שתי נשים גיב ואלזה, האחת מבוגרת והשנייה צעירה. המבוגרת שוכבת על המיטה והנתבע מפשיט בכוח את הצעירה שמנסה למנוע זאת ממנו בידיה, אך הנתבע מפשיט אותה וחודר אליה. אותה צעירה פורצת בבכי והנתבע מפסיק את מעשיו ומוציאה מהחדר. כשעומת הנתבע עם מה שנראה בקלטת, הוא השיב כי הצעירה בכתה משום שהתגלה אצלה סרטן. 49. הנתבע אף לא ידע לתת שם אחד מתוך כל השמות של הנשים איתן קיים יחסים אינטימיים וטען כי עבר זמן רב והוא אינו זוכר את שמם, הם גם בד"כ, לא מוסרים את שמם האמיתי. 50. הנתבע העיד במשטרה, כי הקלטות הן מהשנים 2000-1999, בעוד שעל חלק מהקלטות מופיע רישום של 2002. 51. הנתבע מודה כי נהג מידי פעם להלוות כספים לנשים פיליפיניות, אך לא קיים עסק של הלוואה. 52. לעניין החוב, חוזרת התובעת על גרסתה כי החזירה את סכום החוב. 53. לתובעת מוצגים 2, מסמכים בהם היא מודה בחוב של 26,000 $ ולאחר מכן 30,000$. 54. התובעת העידה כי נאלצה לחתום על מסמכים אלה, שכן הנתבע איים עליה כי ימסור את הקלטת שצילם למעביד של התובעת, שגריר דרום אפריקה בישראל, וכן יישלח את הקלטת למשפחתה בפיליפינים. 55. יודגש כי התובע לא הביא לעדות את עורך הדין בן איון שהחתים את התובעת על הסכם הפשרה, כדי שיעיד האם התובעת חתמה מרצונה או כי אויימה. 56. התנהגותו של הנתבע בעניין החזר החוב היא תמוהה. הנתבע יודע שהתובעת תגורש מהארץ וכי משרד החוץ מעורב בעניין. הוא אינו מוותר על זכותו לקבל את כספו, מגיש תביעה מקבל פס"ד ופותח תיק הוצל"פ. כאשר התובעת טוענת בביהמ"ש כי לא בוצעה לה מסירה, מבוטל פסה"ד, הנתבע לא מתייצב לדיון הבא והתביעה נדחית והוא מחוייב בתשלום אגרה, אותה, עפ"י עדותו, הוא ממשיך לשלם. הנתבע גם מבטל את עיכוב היציאה ואינו פועל לגבות החוב לו הוא טוען. הסברו לכך הוא שבאותה תקופה הוא פיטר את עורך דינו, וכי המשטרה ביקשה ממנו כי יבטל את עיכוב היציאה מהארץ שהוצא לתובעת. 57. גרסה זו אינה עומדת במבחן ההיגיון, שכן הנתבע שטוען כי חייבים לו סכומים גדולים, לא נוקט בכל פעולה ועוד מחוייב לשלם אגרה, אותה הוא ממשיך לשלם למרכז לגביית קנסות. 58. אני מקבל את גרסת הנתבע כי הנשים, לפחות אלה שאני צפיתי בקלטות שבו הן מצולמות, קיימו איתו יחסי מין בהסכמה, אלא כאמור לא כל הנשים אלא רובן. 59. אני גם מקבל את גרסת הנתבע, כי התובעת לקחה ממנו הלוואות בסכומים שיש מחלוקת לגביהם, כי היא השתמשה בהם למעשים שיש בהם עבירה על החוק וגרמו להפעלת משרד החוץ. 60. הנתבע טוען, כי העובדה שהתובעת בכל ההזדמנויות הקודמות לא התלוננה על מעשה אונס כולל בביה"ד של משטרת ההגירה, תומכת בגרסתו שגרסת האונס נולדה רק כדי שלא תצטרך להחזיר את החוב הכספי שחבה לו. 61. דבר ידוע הוא כי נפגעות עבירות מין, אינן מוכנות להתלונן באופן מיידי ולפעמים הן מתלוננות כעבור שנים בגין אירוע שגורם להם להתוודות על כך. 62. עדותה של התובעת הייתה מהימנה עליי. כל התנהגותה על דוכן העדים הצביעה על כך שהיא דוברת אמת וכי עברה חוויה קשה. 63. גם אם התובעת לא זכרה את התאריך המדויק בו אירע האונס, אין בכך כדי לפגום באמון שאני נותן לגרסתה. 64. האם אמנם יש בפנינו עדותה של התובעת בלבד או שמא יש יותר מכך ? הסתירות בעדותו של הנתבע, הניסיון להרחיק עדותו, שלא צלח וחוסר ההיגיון שבגרסתו, כפי שפורט לעיל, יש בהם כדי להוסיף ולתמוך בגרסתה של התובעת. 65. סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971 קובעת כי "פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה, שאין לה סיוע והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו" אחד המקרים המפורטים בסעיף הוא עדות של בעל דין. 66. לאחר שפירטתי לעיל את כל הסתירות בעדותו של הנתבע ואת הממצאים של הקלטות אני מוצא כי זהו המקום לקבל את עדותה של התובעת. ה נ ז ק : 67. לאחר שקבעתי כי הנתבע קיים עם התובעת יחסי מין בניגוד לרצונה, אין ספק כי מתקיימת כאן עוולת התקיפה, אשר הוגדרה בסעיף 23 לפקודת הנזיקין " תקיפה היא שימוש בכח מכל סוג שהוא, ובמתכוון, נגד גופו של אדם ע"י הכאה, נגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין, שלא בהסכמת האדם או בהסכמתו שבהשגה בתרמית, וכן ניסיון איום, על ידי מעשה או על ידי תנועה, להשתמש בכוח כאמור נגד גופו של אדם, כשהמנסה או המאיים גורם שהאדם יניח, מטעמים סבירים, שאכן יש לו אותה שעה הכוונה והיכולת לבצע את זממו". ההגנות בעוולה זו לא מתקיימות במקרה שבפנינו. 68. מאחר ולא הוכח כי בסופו של דבר התובעת צולמה בפועל, אינני מוצא מקום לפסוק נזק עפ"י חוק הגנת הפרטיות. 69. ב-ת.א. 209/05 של ביהמ"ש המחוזי בחיפה ניתן פס"ד ע"י כב' השופט ש. ברלינר. אמנם חומרת המעשים שם הייתה רבה יותר, אך נקבע שם העיקרון, לפיו אין צורך במקרים מסוג זה, בחוות דעת פסיכיאטרית כדי לפסוק פיצויים בגין הנזק. 70. לאחר ששקלתי את הכאב והסבל שנגרמו לתובעת עפ"י התרשמותי מעדותה, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 300,000 ₪. 71. סכום זה יישא הפרשה הצמדה וריבית מיום מתן פסה"ד ועד לתשלום הפועל. 72. עוד אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הוצאות המשפט. 73. אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 60,000 ₪, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסה"ד ועד לתשלום בפועל. זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסה"ד. משפט פליליפיצוייםעבירות מין