קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי עובדת שנחתכה מסכין: 1. עניינו של פסק דין זה בתאונת עבודה שארעה לתובעת, ילידת 1961, בתאריך 22.12.03 במהלך עבודתה בשירות הנתבעת מס' 1 (להלן: "שופרסל"), עת נחתכה ע"י סכין לחיתוך גבינות במהלך שטיפתה (להלן: "התאונה"). התובעת טוענת, כי הסכין הושחזה בעת ששהתה בהפסקה, מבלי שעודכנה על כך. 2. התובעת עותרת לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה ושאחריות בגינה מוטלת לדידה על שופרסל בשל רשלנותה הבלעדית ו/או המכרעת ובשל הפרת חובות חקוקות על ידה. בין היתר, נטען, כי שופרסל לא דאגה לעדכן את התובעת בעניין השחזת הסכינים, הנהיגה שיטת עבודה פסולה, לא דאגה לסביבת עבודה בטוחה ולא הדריכה את התובעת. התובעת טוענת, כי בעקבות התאונה נותרה מוגבלת בתפקודה היומיומי הכללי וכן בכושר השתכרותה. 3. הנתבעות, שלא חלקו על עצם אירוע התאונה, ביקשו לדחות את התביעה בהעדר אחריות מצידן ומאחר ושטיפת הסכין הינה בגדר סיכון סביר שלא מוטלת בגינו אחריות על המעביד. הנתבעות טוענות, כי שופרסל לא הפרה כל חובה שבדין, לא התרשלה כלל ואין להטיל עליה כל אחריות בגין סכנה שהינה סיכון אינהרנטי לעצם שטיפתו של הסכין. עוד נטען, כי יש להטיל על התובעת אשם תורם מלא לאירוע התאונה. הנתבעות חולקות אף על נזקיה הנטענים של התובעת. 4. מטעם התובעת העידו התובעת עצמה, חברתה לעבודה הגב' דינה פיטוסי (להלן: "דינה") וגב' מרים חכם (להלן: "מרים"), עוזרת בית של התובעת. מטעם הנתבעות העיד מר גבי בינשטיין (להלן: "גבי") מנהל מחלקת הבטיחות בשופרסל וכן הגב' רחל בלוך (להלן: "רחל") רכזת משאבי אנוש וחשבת שכר בשופרסל. דיון והכרעה 5. לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהופעתם בפניי ולאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ועיינתי בראיות ובמסמכים שהונחו בפניי, ומבלי להיכנס להאשמות ולטענות ההדדיות בין באי כח הצדדים (שבחלקן ראוי היה אילו לא היו מועלות על הכתב), החלטתי לקבל את התביעה, אך מאידך להטיל על התובעת אשם תורם משמעותי להתרחשותה בשיעור של 35%. החבות 6. לעניין החבות, די ברור כי במקרה דנן מוטלת על שופרסל חובת זהירות כלפי התובעת כעובדת שלה. הפסיקה אף הטילה על מעביד חובת זהירות מוגברת כלפי עובדיו. במסגרת חובה זו על המעביד לספק לעובדיו סביבת עבודה בטוחה. מעביד סביר חייב לצפות כי בהעדר סביבת עבודה בטוחה ייפגעו עובדיו. ודוק - אין צורך לצפות את האופן הספציפי שבו ייפגע העובד, אלא את הסכנה הכללית ואת פוטנציאל ההיפגעות (כאן יודגש, כי החובה לדאוג לסביבת עבודה בטוחה הורחבה בפסיקה אף לסביבת עבודה שאינה באחריותו הישירה של המעביד). 7. אלא מאי? שופרסל טוענת, כי אמנם חבה היא כלפי התובעת בחובת זהירות מושגית, אלא שאין להטיל עליה חובה קונקרטית בגין התאונה, שכן סכנת ההיחתכות מסכין הינה סכנה רגילה וסבירה ובעוד ששופרסל סיפקה לעובדיה סביבת עבודה בטוחה, ואף לאחר התאונה - לא היה צורך בכלים או אמצעים נוספים מעבר לאלה שסופקו עובר לתאונה, וזאת גם אליבא דהתובעת ודינה. הנתבעות טוענות, כי התובעת לא הוכיחה את טענתה שהסכינים הושחזו באותו יום, במהלך הפסקת הצהריים, ומשכך לא נוצר צורך מיוחד להזהיר את התובעת וכי מכל מקום היה עליה להיזהר בעת שטיפת הסכין, ואם לא נזהרה, אין לה להלין אלא על עצמה. 8. בסוגיה זו של השחזת הסכינים ולאור התרשמותי מעדותן של דינה ושל התובעת, מצאתי לקבוע כי לא הוכח בפניי כנדרש שהסכינים הושחזו באותו יום או כי הדבר נעשה בשעות שבהן לא שהתה התובעת בעבודה. בכגון דא, במהלך חקירתה של דינה הסתבר כי אין היא זוכרת ואין היא יכולה לומר על סמך מה הצהירה שהסכינים הושחזו באותו יום. להתרשמותי, לא מדובר בבלבול של העדה (כפי שנטען בסיכומי התובעת), אלא באמרות שמחייבות לא לסמוך על דבריה בחקירה הראשית בתצהיר (שאף העידה כי לא קראה אותו). על סמך עדותה של דינה, לא ניתן לקבוע כי הסכינים הושחזו באותו יום. כאן יוטעם, כי בפני חוקר מטעם הנתבעות העידה שהסכינים הושחזו בבוקר ולא בצהריים (ניסיון התובעת בסיכומיה להראות שגם הפסקת הצהריים נכללת במשמרת הבוקר, ולכן מבחינתה של דינה עדיין מדובר "בבוקר", אינו מקובל עליי ודינו להידחות). 9. משלא ניתן לסמוך על עדותה של דינה בעניין זה ומשנותרה עדותה של התובעת עדות יחידה בסוגיה זו (עדות יחידה של בעל דין), לא מצאתי לקבוע כי הסכינים הושחזו באותו יום, מה עוד שאם התובעת מעידה על דברים שנעשו בעת ששהתה בהפסקה, הרי שמדובר בעדות שמיעה וגם מטעם זה אין לקבל את עדותה. אין אפוא כל הוכחה שהשחזת הסכינים נעשתה מבלי שהתובעת ידעה על כך. משכך, יש לקבוע כי לא נוצר גורם הפתעה כלפי התובעת בעניין השחזת הסכינים וכי היתה מודעת לעובדה זו. 10. נשאלת השאלה - האם התרשלה שופרסל והאם הפרה חובת הזהירות המוטלת עליה או חובות חקוקות אחרות בנוגע לפעולת שטיפת הסכינים ע"י העובדים, בשים לב למהות ואופי הסכינים וכן לאמצעים שסופקו לעובדים? בעניין זה טוענת שופרסל כי מדובר בסכנה צפויה ואינהרנטית לשימוש בסכין, שלא היה כל צורך להזהיר ממנה, להדריך לגבי אופן השטיפה או לספק ציוד מיוחד לשימוש בעת השטיפה. 11. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ונתתי דעתי לעדויות ולמסמכים שהוגשו, מצאתי לקבוע כי לא ניתן לפטור את שופרסל מאחריות (חלקית) לאירוע התאונה וכי אין לומר שהיא סיפקה סביבת עבודה בטוחה וכי מדובר בסכנה צפויה וסבירה שלא חבה בגינה במאומה. 12. לדידי, לא כל סכנה אינהרנטית לשימוש בכלי או במכונה מסוימת, היא סכנה סבירה הפוטרת את המעביד מחובת זהירות קונקרטית בגינה ובבחינת סיכון טבעי שנטל על עצמו העובד. אכן, הסיכון להיחתך מסכין בעת שטיפתו הוא סיכון אינהרנטי, אך אין בכך כדי לפטור את המעביד, מצד אחד, מהצורך להדריך את עובדיו בנוגע לאמצעי הזהירות שיש לנקוט בעת עבודה עם הסכין, לרבות בעת ניקיונו ושטיפתו, ומצד שני לספק להם אמצעים וציוד שיש בהם כדי להקטין ואף למנוע את הסכנות הכרוכות בשימוש זה. ולהזכיר שאין מדובר בסכין ביתי רגיל. 13. דא עקא, שהממונה על הבטיחות מטעם שופרסל לא סבור כך, שכן אף לא ראה לנכון לחקור את התאונה דנן, מאחר שלדידו, "ראינו שהתאונה הזו, מה קרה בדיוק כשהיא נחתכה מסכין, אנחנו יודעים שאת הסכין הזו מחזיקים בשתי ידיים כדי לחתוך את הגבינה ואנחנו יודעים שהסכין הזו חותכת, שאם היא תבוא במגע עם היד היא תיחתך". המעביד פטר עצמו מלחקור וזאת בשים לב להנחת היסוד שלו ולפיה "הסכין הזו חותכת", ורק "אם היו לי הרבה תאונות כאלה, אם הייתי מזהה שיש לי הרבה בעיות הייתי נכנס לעובי הקורה כמו שעשיתי עם המכונה לפריסת נקניק ששם היו הרבה תאונות". הנחת יסוד זו היא בעייתית, שכן לטעמי, היה צורך לחקור את התאונה ע"מ להסיק ממנה מסקנות הן כדי למנוע הישנות מקרים דומים בעתיד והן כדי להנהיג הדרכה נכונה לעובדים, הדרכה שעד היום נמנעה שופרסל מנקיטתה. 14. בעניין הדרכת העובדים העיד גבי, כי כל סכין נחשבת מסוכנת וכי לא ראה לנכון להדריך את העובדים לגבי צורת שטיפתה (למשל שיש לנקות רק מלמעלה ולא מלמטה). ההדרכות שניתנו לעובדים לא התייחסו לשאלת ניקוי הסכינים; "על ניקיון לא דובר, אבל דובר איך משתמשים בסכין". גבי גם סבור שלא צריך לספק לעובדים כפפות או ציוד מיוחד לשימוש בעת שטיפת הסכינים. גישה זו בעייתית. סכין הינו דבר מסוכן ויש להדריך את העובדים לגבי כל צורות השימוש בו לרבות לעניין ניקיונו ושטיפתו, על אחת כמה וכמה כשלא מדובר בסכין רגילה. העדר הדרכה לגבי כל מה שקשור בשטיפת וניקיון הסכין, יש בה כדי לפעול לרעת שופרסל שכמעביד סביר מחויבת לספק לעובדים סביבת עבודה בטוחה ולהדריך אותם מפני הסכנות שבסביבת העבודה. ודוק - בנסיבות העניין, שופרסל יכולה וצריכה היתה לצפות את התרחשות הנזק. 15. היותו של הסיכון להיחתך מסכינים סיכון מובנה בשימוש בסכין, גם במהלך שטיפתו, אינו פוטר את המעביד מחובתו להדריך את עובדיו ולהתייחס גם לסוגיות שנראות למעביד מובנות מאליהן. יש לקבוע אפוא, כי שופרסל הפרה את חובתה להדריך את עובדיה לגבי אופן השימוש וניקוי הסכין. טבעיותו או קירבתו של הסיכון, אינה פוטרת את המעביד מאחריות, גם אם יש בה כדי להקטין את חלקו ולהביא להטלת אשם תורם על התובעת. טבעיות הסיכון אין בה כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין שופרסל לבין התאונה. 16. כאן אציין, כי יש לדחות את טענת הנתבעות בדבר שינוי חזית לעניין טענת אי ההדרכה שכן טענה זו נכללה בכתב התביעה (סעיף 20(6) לכתב התביעה המתוקן) וכאשר הנציג מטעם שופרסל עצמו אינו חולק על העובדה של אי מתן הדרכה לעניין הניקיון והשטיפה של הסכינים (גם הוראות הבטיחות שצורפו ע"י הנתבעות אינן מתייחסות לעניין זה). 17. להשלמת התמונה אציין, כי מעביד סביר נדרש לספק לעובדיו ציוד וכלי עבודה בטוחים שלא יהיו בהם סיכונים, להדריכם כיצד להשתמש בהם ואף לפקח על נקיטת אמצעי הזהירות הנדרשים. על המעביד אף לקחת בחשבון שעובד עלול להיות בלתי זהיר בעיצומה של העבודה, ולכן מוטלת עליו החובה להגן על עובדיו אפילו מפני הטעויות שלהם עצמם. יש לתמוה על כך, אפוא, מדוע לא נחקרה התאונה ומדוע לא סופקו בעקבותיה כפפות (כגון אלה שמסופקות לצורך העבודה עם מכונת הנקניקים) או ספוגים שאינם חדירים, שיש בהם כדי להקטין את הסיכון למגע בין הידיים לבין הלהב של הסכין בעת שטיפתו. העובדה כי דינה סבורה שאין צורך בכפפות אין בה כדי לסייע לנתבעות שכאמור אפילו לא חקרו ולא בדקו האם היה בכפפות כדי למנוע את התאונה. האשם התורם 18. כפי שצוין, היותו של הסיכון להיחתך, סיכון סביר וקרוב, מחייבת הטלת אשם תורם משמעותי על התובעת, על אף שמדובר ביחסי עובד מעביד על כל המשתמע מכך בהלכה הפסוקה. התובעת היתה עובדת ותיקה בשופרסל גם אם עבדה מספר חודשים מועט במעדנייה. התובעת העידה כי ניקתה את הסכין מספר רב ועל כן אמורה להיות מודעת לסיכונים הנשקפים ממנו ולהיזהר בשטיפתו. גם אם לא סופקו לה כפפות או ספוג "בלתי חדיר" עדיין הדבר אינו מונע ממנה לנקוט משנה זהירות בעת שהיא באה במגע עם הסכין. כאדם סביר היה על התובעת לצפות, כי אם ידה תבוא במגע עם הלהב הרי שהיא תיחתך. משלא שמה לבה ונזהרה ולאור מהותו של הסכין, ראוי להטיל עליה אשם תורם בשיעור 35%, וכך אני עושה. הנזק 19. לעניין נזקיה של התובעת, יצוין, כי על פי הסכמה דיונית בין הצדדים הועמדה נכותה הרפואית של התובעת על 10%. חרף הסכמה זו, סבורה התובעת כי נכותה התפקודית מגיעה כדי 25% וזאת בשים לב לצמצום היקף משרה נטען מ- 100% משרה ל- 75%. 20. דין טענה זו של התובעת לעניין נכותה התפקודית להידחות. מהראיות שנפרשו בפניי שוכנעתי, מעל לכל ספק, כי לא היה כל צמצום בהיקף משרתה של התובעת וכי סיווגה כעובדת בהיקף של 75% משרה היה גם לפני התאונה, וזאת גם אם בפועל עבדה מדי חודש מספר רב של שעות נוספות שקיבלו ביטוי בנתוני שכרה. לא זו אף זו, גם לאחר התאונה ועל אף שהתובעת הוגדרה עדיין כעובדת בהיקף של 75% משרה, מספר השעות שעבדה בפועל עלה על היקף משרה זה וקיבל ביטוי בנתוני שכרה. המסמכים שהונחו בפניי לעניין השכר, הן תלושי המשכורת והן השאלון האישי, מבססים קביעתי זו ומדברים בעד עצמם. בעניין השאלון אציין, כי שוכנעתי שהאמור בו אותנטי ומשקף נאמנה את הדברים כפי שנרשמו בזמן אמת וכי לא מדובר בתוספת מאוחרת (הכתב השונה מקורו בכך שמדובר בחלק אשר ממולא ע"י מנהל הסניף ולא ע"י העובד). 21. משדחיתי את טענת התובעת לעניין צמצום היקף משרתה ובשים לב להשתכרותה לאחר התאונה ולאופי עבודתה שכוללת גם עבודה פיזית, יש לקבוע כי נכותה התפקודית אינה עולה על שיעור של 10% (הוא שיעור הנכות הרפואית). מאחר ואין בדעתי לבצע חישוב אריתמטי ביחס להפסדי השתכרותה של התובעת בעבר ובעתיד על בסיס נכותה התפקודית, לא נדרש כימות של נכות זו ודי אם אציין קיומה של הגבלה תפקודית מסוימת בשיעור אשר כאמור אינו עולה על דרגת הנכות הרפואית המוסכמת. לעניין הפסד השכר בעבר, תנחה אותי בקביעת הפיצוי תקופת אי הכושר שאושרה ע"י המל"ל. עסקינן בתאונת עבודה וכאשר המדובר בגוף אובייקטיבי שבחן את תעודות אי הכושר שהמציאה התובעת והכריע לגביהן. 22. זאת ועוד, אין מחלוקת כי התובעת קיבלה שכר מהמעביד בגין החודשים הראשונים לאחר התאונה, 3/04-12/03. משמע, שיש לנכות תשלומים אלה מהפיצוי בגין הפסד שכר בעבר (וזאת בנוסף לתשלומים ששולמו לה ישירות ע"י המל"ל ושינוכו מסך כל הפיצוי המגיע). בנוגע לטענת התובעת כי מדובר בתשלומים על חשבון ימי המחלה, הרי שלא הוכח כי התובעת זכאית לפדות את ימי המחלה, ובהעדר הוכחה אין לפטור אותה מניכוי תקבולים אלה. 23. בשים לב לאמור, הרי שהפסד השכר של התובעת הינו כדלקמן: א. הפסד שכר מלא בעבר - בשים לב לתקופת אי הכושר המלא (עד 20/06/04) ובשים לב לתקבולים שקיבלה מהמעביד בחודשים אלה ולשכר החודשי הממוצע עובר לתאונה (בהתאם לקביעת המל"ל השכר הממוצע הינו 4,000 ₪) ראיתי להעמיד את ההפסד על סך של 14,000 ₪. ב. הפסד שכר חלקי לעבר - בהתאם לנכות ולשכר החודשי הממוצע, ובשים לב לעובדה שהתובעת חזרה לעבודה בהיקף משרה זהה להיקף המשרה לפני התאונה, אני מעמיד את ההפסד בגין ראש נזק על סך 20,000 ₪. ג. הפסד כושר השתכרות לעתיד - התובעת ילידת 1961, קרי - בת 50. בשים לב לשנות העבודה שנותרו לה עד גיל הפרישה, לנכות, לבסיס השכר ולחזרה לעבודה, אני מעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על סכום גלובלי של 45,000 ₪. 24. התובעת עותרת לפיצוי בגין הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות. בשים לב לשכרה של התובעת היום, לנכותה ולחזרתה המלאה לעבודה ובשים לב לפיצוי שנקבע לעניין הפסד כושר השתכרות ונוכח שיעורי ההפרשות שהופרשו עבור התובעת ע"י מעבידה לקרן פנסיה וקרן השתלמות, אני מעריך את הפסדיה בגין ראש נזק זה לסך של 4,500 ₪. 25. עזרת צד ג' - ראש נזק זה הינו ראש נזק מיוחד אשר טעון הוכחה. התובעת הביאה לעדות את מרים, מי שמשמשת לטענתה עוזרת הבית שלה בהיקף של פעמיים בחודש בעלות של 400 ₪ לחודש ואשר החלה לעבוד אצלה לאחר התאונה בשנת 2004. מלבד עדותה של מרים לא הוצגו ע"י התובעת ראיות נוספות. מרים גם העידה כי אין היא מדווחת על הכנסותיה לביטוח הלאומי ולמס הכנסה. אין בידי אפוא לסמוך על עדות זו. בשים לב למהות הפציעה והנכות, למצב הראייתי לעניין ראש נזק זה ולטענות הצדדים, ראיתי לפסוק לתובעת פיצוי בגין ראש נזק זה על דרך האומדנה ולהעמידו על 4,000 ₪. 26. הוצאות - גם כאן עסקינן בנזק מיוחד אשר טעון הוכחה. התובעת צרפה לתצהירה קבלות חלקיות ביותר אך טוענת לנזק של 20,000 ₪. יש לדחות את דרישתה של התובעת בהעדר הוכחה. אך בשים לב לטיפולים הרפואיים שקיבלה בסמוך לאחר פציעתה ולעובדה שמדובר בתאונת עבודה שמרבית ההוצאות בגינה מכוסות ע"י המל"ל, ראיתי לפסוק לתובעת פיצוי מידתי על דרך האומדנה ולהעמידו על סך של 2,000 ₪. 27. כאב וסבל - באשר לראש הנזק הלא ממוני של כאב וסבל; בשים לב לגילה של התובעת, לפציעתה ולטיפולים שעברה, לתקופת אי הכושר בגין התאונה, לנכות הרפואית ולעובדה שמדובר בתאונת עבודה, יש להעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך 25,000 ₪. סוף דבר 28. סך כל נזקיה של התובעת מסתכם בסך 114,500 ₪ ובניכוי אשם תורם בשיעור 35% עומדים נזקיה על סך 74,425 ₪. מסכום זה יש לנכות את תקבולי המל"ל שהתקבלו בעקבות התאונה ואשר ערכם להיום עומד על סך 37,000 ₪ (כ- 30,000 ₪ נומינלית ולא כולל תשלומים שהועברו למעביד). 29. התוצאה היא, שאני מחייב את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובעת את הסך של 37,425 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% + מע"מ כחוק. כמו כן יחזירו הנתבעות לתובעת את האגרה ששולמה וכן את שכר טרחת המומחה מטעמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום. סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. זכות ערעור כחוק. סכיןפיצוייםתאונות (חתכים)תאונת עבודה