קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי על בעיות במערכת מיזוג אוויר: לפני תביעה שעניינה נזקים נטענים לעסק התובעת שבקניון-חיפה עקב כשל במערכת מיזוג האוויר למשך תקופה של כשלושה שבועות. רקע כללי - התובעת, הולמס פלייס אינטרנשיונל בע"מ (להלן: "התובעת") הינה חברה שמפעילה ומנהלת מועדוני כושר ובריאות תחת שם המותג "הולמס פלייס". הנתבעת מס' 1, דנקנר נכסים בע"מ (להלן: "בעלת הזכויות"), הינה בעלת הזכויות בקניון המכונה "קניון חיפה" במבואות הדרומיים של חיפה (להלן: "הקניון"). אין חולק כי ביום 5/7/1999 נחתם חוזה (להלן: "החוזה") בין התובעת לבין בעלת הזכויות, לגבי השכרת שטח של כ-1,600 מ"ר בתוך הקניון לצורך הפעלת מועדון של התובעת. באותו מועד נחתם אף חוזה ניהול בין התובעת לבין הנתבעת מס' 2, החברה לניהול קניונים ד.ח.פ. בע"מ (להלן: "חברת הניהול"), אשר אחראית על ניהולו השוטף של הקניון. חוזה זה צורף כנספח לחוזה העיקרי (להלן: "נספח הניהול"). הנתבעת מס' 3, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס") הינה חברת הביטוח שביטחה את פעילות בעלת הזכויות וחברת הניהול. בכל מקום שההתייחסות הינה לשלוש הנתבעות יחדיו, הן תקראנה ביחד - "הנתבעות". מוסכם כי בהתאם להוראות החוזה ונספח הניהול הפעילה התובעת מועדון בתחומי הקניון במשך השנים 1999 ועד היום. ביום 20/8/08 אירעה תקלה במערכת מיזוג האוויר הכללית שפועלת בקניון - וליתר דיוק, נפגע רכיב מסוים במגדלי הקירור אשר אחראיים לאספקת מים מצוננים למערכות הקירור הפועלות בכל אחת מהחנויות שבתוך הקניון. כתוצאה מהתקלה במגדלי הקירור הושבתה לחלוטין פעולת מערכת המיזוג במושכר. מוסכם כי התקלה תוקנה ביום 8/9/08, לאחר 19 ימים של השבתה (להלן: "תקופת ההשבתה"). טענות הצדדים - התובעת טוענת כי עקב ההשבתה נגרמו לה נזקים משמעותיים בהיבטים שונים. תחילה היא טוענת שהיא איבדה לקוחות רבים שהיו מנויים במועדון בסניף בקניון ומנויים אחרים - שלא הפסיקו את חברותם - ביקשו "להקפיא" את החברות, כך שלמעשה לא התקבלו מהם תקבולים במהלך תקופת ההשבתה. עוד טוענת התובעת כי נגרם נזק משמעותי למוניטין שלה וכי מצטרפים חדשים אשר בדרך כלל מצטרפים בכל חודש, נמנעו מלהצטרף לרשת בתקופה בה עסקינן. עוד טוענת התובעת כי היא הוציאה הוצאות רבות על מנת לתת שירות לאותם מנויים אשר נשארו חברים במועדון במהלך תקופת ההשבתה, לרבות עלויות עודפות בכל הנוגע להעסקת כח אדם, ציוד, מגבות, מים מינרליים וכיו"ב, ובין היתר לאור העובדה שחלק מהמנויים בסניף שבקניון עברו לבצע את פעילותם בסניף אחר של התובעת, בגרנד קניון שבחיפה (להלן: "הגרנד-קניון"). התובעת אף טוענת שהיא חויבה שלא כדין בדמי ניהול, דמי שכירות, תשלום ארנונה ותשלום חשבונות שוטפים נוספים במהלך התקופה שבה לא ניתן היה למעשה לעשות שימוש סביר במושכר עקב קריסת מערכת המיזוג. בהתאם, עותרת התובעת לסעד של פיצוי כספי, אותו היא מעריכה בסך של 813,898 ₪ נכון למועד הגשת התביעה. הנתבעות מכחישות את חבותן לפצות את התובעת כפי שנדרש. לטענתן, בהתאם להוראות החוזה ונספח הניהול הן אינן חייבות לפצות את התובעת בגין נזקים כגון אלו. עוד מכחישות הנתבעות באופן כללי את שאר טענות התובעת, ובמיוחד את שיעור הנזקים. מסכת הראיות - מטעם התובעת העידו מר תומר כרמי, שהיה מנהל אזור הצפון של התובעת במועד הרלבנטי (להלן: "כרמי", לגבי תצהירו ת/2) ומר עובדיה בבה, מנהל האחזקה אצל התובעת (להלן: "בבה", לגבי תצהירו ת/3). בנוסף, הוגשה ללא חקירה נגדית חוות דעתו של המומחה מטעם התובעת, מר רן כרמי (להלן: "מומחה התובעת" - סומנה ת/1). מטעם הנתבעות העיד מר דרור עמית, אשר היה בתקופה הרלבנטית מנכ"ל הקניון וזומן כעד לצורך חקירה ראשית (להלן: "עמית"). דיון והכרעה - לאחר שבחנתי את התשתית הראייתית ושקלתי את טענות הצדדים בסיכומיהם, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה וצר לי כי הצדדים לא נאותו להגיע להסדר פשרה לגבי פיצוי סביר בתיק זה, במיוחד בשים לב לזהות הצדדים ולמערכת היחסים המתמשכת בעבר, בהווה ובעתיד. אפרט להלן את נימוקי. שאלת האחריות - מה היתה הסיבה להשבתת מערכת המיזוג? בנקודה זו - אף לאחר ששמענו את הראיות - לא אוכל לומר שניתן לדעת בבירור מה אירע. העדים מטעם התובעת, מטבע הדברים, לא יכולים לדעת מה היתה התקלה במגדלי הקירור, אילו מאמצים נעשו על מנת לתקן את התקלה, מדוע התיקון ארך 19 יום וכיו"ב נתונים. בחוות הדעת שהוגשה מטעם התובעת (ת/1), ואשר עורכה לא נחקר לגביה, מובאים הסברים כלליים לגבי מערכת הקירור בקניון ומופיעים פרטים לגבי בדיקות שבועיות שיש לבצע לגבי מערכת מורכבת שכזו, בדיקות חודשיות, בדיקות שנתיות ופעולות תחזוקה שוטפות נוספות - אשר את כולן יש לתעד בכתובין. המומחה מטעם התובעת מציין אף מהי מטרת כל בדיקה ובדיקה, כיצד היא היתה עשויה לסייע באיתור תקלות כגון זו אשר ארעה, מבעוד מועד, ומסיים במסקנתו לפיה - "מעקב שוטף אחר כל הפרמטרים וביצוע כל הבדיקות והטיפולים הנדרשים ... היו מונעים בסבירות מאוד גבוהה תקלות שבר במערכת מגדלי הקירור". את המידע הרלבנטי לגבי התחזוקה בפועל ציפיתי לשמוע מפי העדים מטעם הנתבעות - אך לא כך היה. הנתבעות לא מצאו לנכון להגיש תצהירים כלשהם והסתפקו בזימונו של עמית לצורך שמיעת דבריו. עמית, בהגינותו, הסביר שהוא לא זוכר את פרטי המקרה, אם כי הוא זכר לומר מתי היתה ההשבתה, זכר לומר שהיתה מחלקת אחזקה בקניון אשר באחריותה היה גם נושא המיזוג והסביר שנדמה לו שהיה קבלן משנה מטעם הקניון, שהיה אחראי על התחזוקה והשירות בהיבט של מיזוג האוויר (עמ' 18, שורות 23-24). הוא הסביר שהתקלה אירעה עקב קריסה של אחד מהרכיבים המכונים "מחליפי חום" ושלאחר הקריסה של הרכיב הבודד נגרמה קריסה גם בשאר הרכיבים. הוא הוסיף שהקבלן שסיפק את השירות לגבי הרכיבים עבד כ-48 שעות רצוף לאחר שהתגלתה התקלה אך לא הצליח לתקן אותה. כנגזר מכך, הטיפול היה כרוך בשליחת רכיב מסוים לתיקון בפתח תקווה ועמית הסביר שהדבר ארך זמן רב כיוון ש- "יש רק בן אדם אחד בארץ שעושה את זה" (עמ' 18, שורה 31). עמית העריך שהטיפול הכולל עלה מעל 1,500,000 ₪ - עד שתוקנה כל המערכת ושבה לפעילות תקינה. מעבר לדברים אלו - שמובאים כמעט במלואם - לא הוצגו כל מסמכים לגבי תקינות המערכת, לגבי הבדיקות השוטפות, לגבי התקלה שארעה, לגבי לוחות הזמנים שכרוכים בטיפול בבעיה, לא הוצגו מסמכים לגבי פועלו של אותו קבלן משנה, לא הוצגו מסמכים לגבי אותו מקום בפתח תקווה - "היחיד בארץ" - ששם נמצא התחליף לרכיב שכשל, ובאופן כללי ניתן לומר שהתיאור המופיע מעלה מפיו של עמית, עם כל הכבוד, אינו מספק. אחריות נזיקית - אינני סבורה שכל כשל של מערכת כגון מערכת מיזוג האוויר שפועלת בקניון כה גדול, חייב בהכרח ללמד על רשלנות. ברור שייתכנו מקרים בהם תקלה מסוימת נובעת מבלאי סביר ושעצם התרחשות התקלה אינה נובעת מרשלנות. יחד עם זאת, על מנת להסביר את הדברים היה צורך להציג ראיות נרחבות יותר וטובות יותר מטעם הנתבעת - והיא כשלה בהיבט הראייתי בהקשר זה. על פניו, העובדה שרכיב קורס לפתע פתאום מעוררת סימני שאלה וצריך היה להסביר בדיוק מהו אותו רכיב והאם הקריסה שלו נבעה מבלאי סביר, או שמא מתחזוקה לקויה או שעסקינן ברכיב שצריך היה להחליף אותו בכל פרק זמן מסוים והוא לא הוחלף במועד. גם העובדה שאין ברשות הנתבעות חלקי חילוף לגבי רכיב שכזה מעוררת תמיהה ובמיוחד שעה שכפי שמסביר עמית, קריסתו של רכיב אחד גרמה לקריסת שאר הרכיבים הזהים בתוך פרק זמן קצר. גם לגבי נקודה זו ציפיתי לשמוע הסברים טובים יותר באשר לאפשרות להחליף את הרכיב לפני שהוא גרם לקריסה טוטאלית של כל המערכת ובוודאי שציפיתי לשמוע הסבר קצת יותר מפורט לגבי העובדה שהחלפתו יכולה להתבצע רק על ידי ספק בודד בפתח תקווה אשר נדרש ל-19 ימי עבודה לצורך אספקת אותו רכיב חלופי. במיוחד ניתן היה לצפות לכך שנציג התחזוקה של הקניון, או של חברת הניהול, יתייצב לצורך מתן עדות וכך גם ציפיתי לראות את נציג הקבלן אשר הועסק בקניון לצורך טיפול במערכת המיזוג, אך עדים שכאלו לא הובאו מטעם הנתבעות; ועמית - יכול היה לספק רק מידע כללי ביותר, כפי שתואר מעלה. דומה כי אין צורך להכביר מילים באשר למשמעות של הימנעות מהבאת עדים והפסיקה בהקשר זה עקבית ומוכרת לכולנו. בנוסף, עסקינן במצב בו יש להעביר אל כתפי הנתבעות את נטל ההוכחה לגבי כל השאלות שציינתי מעלה - הואיל והאפשרות לספק תשובות קיימת רק בידיהן, ונדמה שלא נעשה כל נסיון אמיתי לספק את התשובות. במצב דברים זה, אני מוצאת שיש מקום להגיע למסקנה שהתרחשות התקלה נבעה מרשלנות, שהמערכת לא היתה מתוחזקת באופן סביר, שלא בוצעו בדיקות תקופתיות שסביר להניח שהיו מונעות את קריסת המערכת ויש אף לייחס רשלנות בשל העובדה שלקח פרק זמן כה ממושך לתקן את התקלה, בשל העדר חלופה או מערכת גיבוי וכו'. למסקנה זו אני מגיעה הן מן הטעם שהשטענות שעלו לגבי הרשלנות בניהול ובתחזוקה לא נסתרו והן לאור העברת נטל ההוכחה לגבי העדר רשלנות אל שכם הנתבעות (תוך יישום כללי הנזק הראייתי וחזקת "הדבר מדבר בעד עצמו") - נטל שלא הורם. מכאן, שאני מוצאת שיש אחריות נזיקית מצד בעלת הזכויות וחברת הניהול לגבי התוצאות והנזקים שנגרמו עקב אותה השבתה. עוד אציין כי הופתעתי עד מאוד לראות בסיכומי הנתבעות את הטענה לפיה האחריות הנזיקית כלל לא היתה מוכחשת לאורך כל ההליך (וראו את סעיף 3 ואילך). הנתבעות, לפתע פתאום, טוענות כי הן מעולם לא הכחישו את חובתן לדאוג לתקינות מערכת המיזוג ואת אחריותן לגבי הנזקים שנגרמו עקב השבתת המיזוג - אלא שהן טוענות כי המערך החוזי הינו כזה הפוטר אותן מאחריות. משמע, שבסיכומים מודות הנתבעות באחריות הנזיקית ומפנות להגנות החוזיות בלבד. הנתבעות עוד מוסיפות וטוענות שהתובעת היתה זו שגרמה לבזבוז זמנו של בהמ"ש בכך שטרחה להביא ראיות לגבי האחריות הנזיקית. אני מוצאת שטענה זו - מוטב היה לה לו לא עלתה, ואני מתפלאת שבאי כוחן של הנתבעות מצאו לנכון להעלותה. שהרי בסעיפים 23 עד 26 לכתב התביעה המתוקן מופיעות טענות התובעת לגבי הרשלנות המיוחסות לנתבעות, לרבות בגין תחזוקת מערכת מיזוג האוויר, הכשל, משך התיקון וכו'. עיון בסעיפים 15 עד 18 לכתב ההגנה, מלמד שקיימת שם ההכחשה הסטנדרטית (והסתמית) המקובלת בכתבי הגנה. משמע, שכל תובע סביר בוודאי שהיה מבין שעליו להוכיח את הרשלנות לה הוא טוען. יתרת מכך. בשלב מסוים, הצדדים התבקשו להגיש לבהמ"ש נייר עמדה לגבי טענותיהן - אשר לאחריו בהמ"ש שלח לצדדים הצעת פשרה. אם נעיין בנייר העמדה של הנתבעות, לא נמצא שם טענה מפורשת כגון זו אשר מופיעה בסיכומיהם, דהיינו - שמלכתחילה הן הסכימו שהאחריות לכשלונה של המערכת רובץ לפתחן וכי הטענה היחידה הינה באשר לתניות החוזיות. לכן, לא היה מנוס אלא להדרש לשאלת האחריות במהלך הדיון, וכפי שקבעתי לעיל - אכן הנתבעות אחראיות מבחינה נזיקית לנזקים שנגרמו עקב כשלון מערכת המיזוג. אחריות חוזית - עתה נעבור לברר את טענת הנתבעות לפיה, למרות אחריותן הנזיקית - הרי שהתניות החוזיות מעניקות להן "פטור" מחובת הפיצוי. כאן, עמדתי היא שיש לקבל את הטענה ככל שהיא נוגעת לבעלת הזכויות, אך לדחותה בנוגע לחברת הניהול. לגבי בעלת הזכויות - נפנה לסעיף הרלבנטי בחוזה, שהינו סעיף 16.2, לאמור : "השוכר יהיה אחראי (לשלילת אחריות המשכיר) לכל נזק שיגרם למושכר ו/או כתוצאה מניהול עסקו אף מחוץ למושכר, ו/או כתוצאה מכל מעשה או מחדל רשלניים של השוכר, עובדיו, שליחיו, מבקריו, ספקיו ו/או כל אדם אחר מטעמו. השוכר מתחייב לשפות ולפצות את המשכיר בגין כל תביעה ככל שתוגש נגדו בשל נזק שנגרם כאמור .... מוסכם ומוצהר במפורש כי על המשכיר לא תחול כל אחריות שהיא מכל מין וסוג שהוא כלפי השוכר בשל נזק ככל שייגרם לרכושו ו/או לעסקו של השוכר מכל סיבה שהיא ומבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל גם נזק עקיף ונזק תוצאתי, למעט נזק ככל שייגרם על ידי המשכיר במתכוון". בעלת הזכויות טוענת שיש בסעיף זה כדי ליתן לה "פטור" מהחובה לפצות את התובעת בגין נזקים שנובעים מקריסת מערכת הקירור, שכן עולה מהפסקה שצוטטה מעלה שאין היא חייבת לפצות את התובעת בגין כל נזק שהוא - אלא אם נגרם על ידה במתכוון. התובעת טוענת כי ה"פטור" מחבות בגין "נזק" שבפסקה השניה מתייחס רק ל"נזק" כגון זה המוגדר בפסקה הראשונה. הנזק בו עסקינן אינו נזק מהסוג שמוגדר בפסקה הראשונה, היות והוא אינו נזק למושכר עצמו, אינו נזק כתוצאה מניהול העסק מחוץ לתחום המושכר ואינו נזק שנגרם ממעשה או ממחדל של התובעת או שלוחיה. לכן, אין עסקינן במצב בו התובעת אחראית לנזק והיא אינה אחראית לשלילת אחריות בעלת הזכויות. משכך, לטענת התובעת - ה"פטור" הגורף שבפסקה השניה אינו חל על הנזק בו עסקינן. בנקודה זו עליי לקבל את טענת בעלת הזכויות. הפסקה השניה אמנם גורפת, אך לא ניתן להבין ממנה שהיא עוסקת באותו הנזק בו עוסקת הפסקה הראשונה. הפסקה השניה כתובה בלשון ברורה ומתייחסת בפירוש ל"כל נזק" לעסק של התובעת "מכל סיבה שהיא". לכן, לא ניתן לומר שהמדובר בנזק שנופל מחוץ לתניית ה"פטור", ומבחינה חוזית, אכן התובעת מנועה מלתבוע את בעלת הזכויות לגבי נזקיה. התובעת לא העלתה כל טענה לגבי היחס שבין האחריות הנזיקית למול התניות החוזיות - ולכן נסתפק בשנכתב עד כה. לגבי חברת הניהול - המצב שונה. כאן, טענת ההגנה היא שבסעיף 2.2 לנספח הניהול נקבע שעל חברת הניהול לקיים בידיה מספר ביטוחים לטובת השוכרים השונים, לרבות - ביטוח רכוש למבנה, אחריות צד ג', אחריות מעבידים וביטוח אחריות לגבי הפסד דמי שכירות, דמי חניה ודמי ניהול. בהמשך, סעיף 2.2.12 קובע כי : "בכל מקרה, אחריותה של חברת הניהול ... לא תהיה מעבר לאחריות, שנכללה בביטוחים המפורטים לעיל. השוכר פוטר בזאת את חברת הניהול ... מאחריות או מתשלום כל נזק ו/או הוצאה מעבר לסכומים המבוטחים הנ"ל". על בסיס הוראות אלו טוענת חברת הניהול כי התובעת יכולה לדרוש ממנה אך ורק נזקים שקשורים עם הפסד דמי שכירות, דמי חניה ו/או דמי ניהול - כיון שקיים ביטוח לגבי סוג שכזה של נזקים, אך היא לא יכולה לדרוש פיצוי בגין נזקים מסוגים שונים. טענה זו לא אוכל לקבל. ראשית, מהסעיף עולה כי לא ניתן לדרוש פיצוי לגבי סכומים שגבוהים מהסכומים שנקובים בפוליסות הביטוח השונות - אך לא כתוב שאי אפשר לדרוש פיצוי בגין סוג נזקים שחברת הניהול החליטה שלא לקיים לגביהם ביטוח. סכומי הביטוח גבוהים בהרבה מסכום התביעה (וראו כי רק אחד מהביטוחים מגיע כדי 500,000 $), ולכן הדרישה לתשלום אינה "מעבר לסכומים המבוטחים הנ"ל". שנית, דווקא בשל שעמדתי היא שתניית ה"פטור" שבסעיף 16.2 לחוזה הינה אכן "הרמטית" ומעניקה פטור מהאחריות הנזיקית, אזי - על דרך ההשוואה - יש לומר שהתנייה שבסעיף 2.2.12 אינה גורפת ואינה מכסה "כל נזק מכל סיבה שהיא". נספח הניהול הינו חלק מהחוזה, נוסח ככל הנראה על ידי אותו מנסח - ולו היתה כוונה ליתן פטור גורף - מדוע לא נעשה שימוש באותו הביטוי שקיים בכל הנוגע לבעלת הזכויות ? אשר על כן, לא מצאתי שהוראות חוזה הניהול פוטרות את חברת הניהול מפיצוי התובעת בשל הנזקים שנגרמו עקב מחדלה לספק את שירותי מיזוג האוויר למשך תקופה כה ממושכת. שאלת גובה הנזק - אקדים ואומר כי בכל הנוגע להוכחת פרטי הנזק, הרי שהתובעת לא עמדה בנטל שמוטל על שכמה, לא הצליחה להוכיח את מרבית הרכיבים להם היא טענה ולא הצליחה להוכיח מהו בדיוק הנזק שניתן לייחס להשבתת מערכת המיזוג. אפרט להלן את ראשי הנזק הספציפיים שנתבעו ואתייחס לכל אחד ואחד מהם במובחן (בהתאם לפירוט שבסיכומי התובעת, אם כי בסדר אחר). תשלום דמי שכירות ודמי ניהול לגבי תקופת ההשבתה - כרמי מסביר (סעיף 10 לתצהירו) - והדבריו לא נסתרו - כי במהלך תקופת ההשבתה חדר הכושר ומכשירי הכושר לא פעלו, כי לא קויימו חוגי ה"ספינינג", אך כי שאר החוגים המתקיימים במועדון המשיכו לפעול - אם כי ההשתתפות היתה דלה ביותר, וראו את עדותו (עמ' 9 ש' 20-24): "היו בערך 8-9 שיעורים ביום ... המועדון היה פתוח והשיעורים התקיימו בסטודיו כרגיל, למעט הספינינג, שם אי אפשר היה לקיים שיעורים". עוד טוען כרמי (סעיף 12) שהתובעת איפשרה למנויים שביקשו זאת - להשתמש בשירותי הסניף בגרנד-קניון במקום בקניון, למשך תקופת ההשבתה. מכאן, שטענתה הראשונה של התובעת באשר לנזקיה הינה לגבי אי יכולתה לעשות שימוש במושכר, וכנגזר מכך - אי חובתה לשלם בגינו דמי שכירות ו/או דמי ניהול. התובעת טוענת, והדבר איננו מוכחש, כי דמי השכירות ששולמו למשכיר היו בסך של 88,215 ₪, כולל מע"מ לגבי חודש אוגוסט 2008 ו-89,309 ₪ כולל מע"מ לגבי חודש ספטמבר 2008. הממוצע אם כן הינו כ-2,959 ₪ ליום ולגבי 19 ימי ההשבתה - המדובר ב- 56,216 ₪. לגבי דמי ניהול ושמירה - הרי שבחודש אוגוסט 2008 שולמו 27,745 ₪ כולל מע"מ, בחודש ספטמבר 2008 - 28,048 ₪ כולל מע"מ ותחשיב יומי ממוצע הינו כ- 930 ₪ ומכאן שלגבי 19 ימים המדובר ב- 17,668 ₪. התובעת טוענת כי אין לחייבה בכלל בתשלומים כאמור לגבי התקופה בה לא יכלה לעשות שימוש סביר במושכר בשל העדר המיזוג. טענה זו אינה יכולה לדור בכפיפה אחת יחד עם הטענה לפיה הפעילות במושכר המשיכה בחלקה והעלויות בעטיה היו גבוהות מהרגיל (דהיינו, שהתובעת עצמה טוענת שהסניף לא היה סגור לגמרי וחלק מהמנויים כן הגיעו). התובעת לא הציגה נתונים חד משמעיים לגבי מספר המבקרים ה"רגיל" בכל יום או שבוע או חודש בהשוואה למספר המבקרים בפועל באותם 19 יום "ללא מזגן". לו היו מובאים נתונים שכאלו - קל יותר היה להעריך מהו היקף השימוש שבוצע בנכס, במגבלות. למרות שהנתונים לא הוכחו, אני סבורה כי יש לקבל את הטענה הבסיסית של התובעת לפיה יש טעם לפגם לחייב אותה בתשלום מלא של דמי הניהול ודמי השכירות לגבי תקופה בה בעלת הזכויות וחברת הניהול אינה עומדות במחויבויותיהם כלפיה ואינן מעמידות לרשותה מושכר שניתן לעשות בו שימוש ראוי. אני מוצאת שיש לפסוק לזכות התובעת מחצית מהסכומים, דהיינו (56,216 ₪ + 17,668 ₪) חלקי 2 = 36,942 ₪ (בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/9/2008), וראו שהנתבעות מסכימות שיש לפצות את התובעת בסך של 50% מדמי הניהול ודמי השכירות (לאור קיומו של ביטוח רלבנטי), וחבל שהן מצאו לנכון להסכים לכך רק בסיכומים לאחר שנאלצנו לשמוע את הראיות בתיק. תשלום לעירית חיפה בגין ארנונה במהלך תקופת ההשבתה - התובעת הציגה נתונים לגבי תשלומי הארנונה לגבי החודשים יוני-אוקטובר 2008 ומהנתונים עולה כי הממוצע הינו 757 ₪ ליום, דהיינו, 18,185 ₪ לגבי 19 ימי ההשבתה. בהתאם לאמור לעיל, יש לפסוק לזכותה גם חלק יחסי מתוך רכיב זה, וראו כי בסיכומי הנתבעות הן מסכימות אף לשלם את הפיצוי לגבי רכיב זה, בשיעור של 50%, משמע שהפיצוי כאן יהא 9,093 ₪ (בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/10/2008). שכרם של עובדי התובעת ששולם במהלך תקופת ההשבתה - כרמי מסביר כי כל העובדים של התובעת המשיכו להגיע באופן סדיר - הן כיון שהם כל הזמן חשבו שהמערכת תתוקן "כל יום" ונערכו להפעלה מיידית של כל המועדון בכל רגע נתון, והן כיון שלא ניתן היה לפטר את אותם עובדים, בנסיבות. התובעת דורשת פיצוי בשווי שכרם של עובדיה בסניף שבקניון. לא מצאתי כל סיבה לכך שהמדובר בנזק שנגרם לה - שהרי ממילא השכר היה משולם, גם ללא ההשבתה של המיזוג, וממילא חלק מהעובדים עבדו בפועל - במסגרת החוגים שפעלו (גם אם ההשתתפות היתה דלה). אולי היה מקום לראות כנזק, שכר עודף ששולם לעובדים שבסניף בגרנד-קניון, אשר נאלצו לעבוד שעות נוספות או במשמרות רבות יותר, עקב כך שמנויים מהסניף בו עסקינן עברו לשם. דא עקא, שנזק שכזה לא הוכח וכנראה נזנח. ראו כי בתצהיר של כרמי, בסעיף 21, הוא מציין כי היה צורך לשלם משכורות נוספות לעובדים שבגרנד קניון - אך לא צורף כל מסמך לגבי המשכורות הנוספות (לעומת מסמך שצורף לגבי המשכורות של העובדים בקניון), וראו כי בחקירתו הוא אישר שאין לו מסמכים לגבי שעות נוספות או עליה במשכורת של העובדים כאמור (עמ' 11 שורה 2). עוד ראו כי בסעיף 30(ו) לכתב התביעה מופיעה דרישה לגבי שכר עודף שכזה, אך היא נזנחה בסיכומים (וממילא המדובר היה על 2,000 ₪ "בלבד"). תשלומים לחברת הניקיון במהלך תקופת ההשבתה - הוא הדין לגבי עובדי הנקיון. כרמי מסביר כי התשלום לחברת הנקיון לגבי נקיון הסניף היה 25,962 ש"ח לחודש, ודורש פיצוי לגבי 19 יום, באופן יחסי. אף כאן - אין כל סיבה להשיב את הסכומים ששולמו בכל הנוגע לנקיון הסניף, שנשאר פתוח וקיים את מערך החוגים - פחות או יותר, ולא נטען לגבי "נקיון עודף" בסניף שבגרנד קניון - לשם הופנו חלק מהמנויים. ירידה בהיקף המכירות של מנויים חדשים בתקופת ההשבתה - כרמי טוען כי במהלך החודשים אפריל, מאי, יוני ויולי, הממוצע של התקבולים שהתקבלו בגין מכירת מנויים חדשים היה ממוצע חודשי של 738,787 ₪. לעומת זאת, טוען כרמי, כי בחודשים אוגוסט וספטמבר ירד היקף המכירות בשל ההשבתה והממוצע החודשי היה רק 613,720 ₪. לטענתו, הירידה במכירות של המנויים החדשים היתה בסכום של 125,067 ₪ לגבי כל אחד משני החודשים אוגוסט וספטמבר, וכי הירידה נבעה אך ורק מאותם 19 ימי השבתה ולכן דורשת התובעת פיצוי בסך של 250,134 ₪ בגין ירידה במכירות בזמן ההשבתה ועקב ההשבתה. לא אוכל לקבל את הדרישה לפיצוי בראש נזק זה. יתכן מאוד שהלקוחות הפוטנציאליים נרתעו מלרכוש מנוי במהלך ההשבתה, במיוחד אם הם היו אמורים להגיע לסניף ולהתרשם מהפעילות שם והגיעו דווקא בשעת ההשבתה. דא עקא, שהנתונים לא נתמכו במסמך, ועסקינן בעדות יחידה של בעל-דין (או נציג של בעל-דין). במיוחד יש משקל להעדר ראיות בהקשר זה לאור העובדה שהנתונים בהם מדובר פשוטים ובהישג ידו של כרמי - וראו שכרמי נשאל מדוע הוא לא הביא נתונים לגבי המכירות הנטענות והשיב שאין לו באופן אישי את הנתונים (עמ' 12 שורה 5). צריך היה להפנות לנתונים עצמם, צריך היה להראות מה היו הנתונים באותם החודשים בשנים השונות, צריך היה להראות כמה עולה מנוי (כיון שאם המחיר של המנוי השתנה - צריך לברר כמה מנויים הצטרפו ולא כמה הכנסות היו עקב רכישת מנויים) וכו'. בהעדר כל אסמכתא, ולו בודדת, לא אוכל לקבל את הצהרתו של כרמי לגבי היקפי המכירות ולא אוכל לגזור מהנתונים את המסקנות אותן הוא מבקש שאסיק. העלות של הקפאת המנויים במהלך תקופת ההשבתה - כרמי טוען שלאחר שהסתיימה ההשבתה, מנויים רבים ביקשו ל"הקפיא" את המנוי שלהם למשך אותם ימים בהם הם לא יכלו לבוא ולהשתתף בפעילות בסניף. כרמי מסביר שהמדיניות של התובעת הינה לאפשר במקרים מסוימים להקפיא את המנוי והמשמעות היא שהלקוח יוכל להמשיך ולהשתמש במתקני התובעת לתקופה נוספת לאחר תום תקופת המנוי, ללא תשלום. בסעיף 17(ב) לתצהירו טען כרמי כי 725 מנויים ביקשו להקפיא את המנוי לתקופת ההשבתה. בתמיכה לטענה זו הוא צירף מסמך אשר הופק, כך נטען, ממערכת המחשוב של התובעת (להלן: "דוח ההקפאות") ואשר ממנו עולה שסך הבקשות להקפאה היה 617 בלבד. כרמי לא הצליח להסביר במהלך עדותו מדוע הוא טוען למספר ששונה מהמספר שמופיע במסמך שהוא עצמו הגיש. יתרה מכך - במהלך החקירה לגבי המסמך התברר שישנם שם פרטים לגבי מנויים רבים שביקשו להקפיא את המנוי שלהם בתקופות שבכלל אינן רלבנטיות לתקופת ההשבתה (הרבה לפני או הרבה אחרי) או בגין סיבות שאינן קשורות בהשבתה וכרמי לא הצליח לספק מענה מניח את הדעת אף לגבי סוגיה זו. בהתאם, בסיכומים שהגישה התובעת מתבקש פיצוי לגבי 397 מנויים מתוך דוח ההקפאות, אשר ליד שמם מופיע כיתוב כגון "מיזוג" או "מזגנים". התלבטתי אם יש מקום לדחות את הדרישה בכללותה רק בשל האמור לעיל, דהיינו - שנתבע פיצוי לגבי מספר אחד, הוגש מסמך לגבי מספר שני, והתברר שהמדובר במספר שלישי. יחד עם זאת, מצאתי שלא לעשות כן, שכן שוכנעתי כי זהו רכיב נזק מהותי שאכן נגרם לתובעת ושמקיים קשר סיבתי כנדרש. כרמי העיד לגבי בקשות ההקפאה, הסביר כי המנויים ביקשו שלא לשלם על הימים בהם הם לא הגיעו למועדון בשל בעיית המזגנים, מהמסמך עולה שאכן היו "הקפאות" בשיעור משמעותי בגלל "המזגנים" - והדבר אך הגיוני בנסיבות. כרמי עוד הסביר כי במסמך שהוגש (וסומן ת/3) מופיע ליד שמו של כל מנוי מועד תחילת "ההקפאה", מועד הסיום, והסיבה. ניתן לראות בדו"ח כי בצד "הקפאות" רבות מצוין כי המדובר בהקפאה באישורו של נציג זה או אחר של התובעת, ליד חלק מצוין "רפואי" וליד חלק ניכר מצוין "מיזוג", "מזגנים" או "בעת מיזוג". כרמי הסביר כי בצד ההקפאות שהיו קשורות לבעית המזגנים צוין "מיזוג" או מילה דומה, והוסיף שבדרך כלל נגבה תשלום עבור הקפאה וכי אם ישנה הקפאה שלצידה רשום "ללא תשלום" המדובר גם בהקפאה שקשורה לבעיות המיזוג. את הסבריו אלו לא אוכל לקבל שכן יתכן והיו סיבות רבות נוספות להקפאות "באישור" או "ללא תשלום", ואפסוק פיצוי רק לגבי ההקפאות שבמפורש מצוין בצידן שהן בשל "המיזוג". הקפאות שכאלו "עוברות" לטעמי את רף ההוכחה הנדרש, על פי מאזן ההסתברויות האזרחי. ערכו של כל יום של "הקפאה" חושב על ידי התובעת בהתאם לעלות של מנוי חודשי בתקופה הרלבנטית, בסך 279 ₪ לחודש כפי שהצהיר כרמי. משמע, שהמדובר על שווי של 9.3 ₪ לכל יום (וראו כי כך גם מחשבת התובעת את הפיצוי בפריט זה - 279/30). מעיון בטבלה ת/3 עולים הנתונים הבאים לגבי "הקפאות" שקשורות למיזוג - 387 מנויים - הקפאה מיום 20/8 עד 7/9 = 19 יום - 19 X 9.3 X 387 = 68,383 ₪; 2 מנויים - הקפאה מיום 20/8 עד 29/8 = 9 יום - 9 X 9.3 X 2 = 167 ₪; 3 מנויים - הקפאה מיום 21/8 עד 7/9 = 18 יום - 18 X 9.3 X 3 = 502 ₪; מנוי 1 - הקפאה מיום 23/8 עד 7/9 = 16 יום - 16 X 9.3 = 177 ₪; מנוי 1 - הקפאה מיום 27/8 עד 7/9 = 12 יום - 12 X 9.3 = 112 ₪; מנוי 1 - הקפאה מיום 30/8 עד 7/9 = 9 יום - 9 X 9.3 = 84 ₪; ובסך הכל - 69,425 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 8/9/2008 ועד היום. אי חידוש מנויים ו/או פגיעה במוניטין - נזק נוסף נטען הינו בגין כך שכ-30 מנויים החליטו שלא לחדש את המנוי השנתי שלהם במועדון עקב תקופת ההשבתה. כרמי טוען כי עלות מנוי שנתי היתה אז כ-3,350 ₪, ולכן "אובדן" של 30 מנויים הינו בסך של כ-100,500 ₪. כרמי טוען כי סכום זה משקף את "הירידה בנכונות הציבור לרכוש מנויים במועדון או בגרנד, בשל הפגיעה בתדמית התובעת ובמוניטין שלה" (סעיף 22 (ג) לתצהירו. לא אוכל לקבל דרישה זו. אם הכוונה היתה להוכחת פגיעה במוניטין - היה צורך לצרף חוות דעת מתאימה. אם הכוונה היתה להוכיח שאכן 30 מנויים לא חידשו את המנוי השנתי - במועדון שבקניון או במועדון שבגרנד-קניון, היה צריך לעשות אף זאת, משמע - להוכיח שאכן 30 מנויים לא חידשו את המנוי השנתי, להוכיח מה היתה הסיבה לאי החידוש וכו'. כרמי נשאל לגבי נושא זה בחקירתו הנגדית, אך הוא לא הצליח להצביע על מסמכים לגבי הטענה, לא יכול היה לומר אפילו שם של מנוי אחד שנכלל בגדר אותם 30 - והכל מעבר לכך שהמדובר בהרחבת חזית, שכן הטענה לגבי אי חידוש המנויים לא מופיעה בכתב התביעה. עלות בקבוקי מים שסופקו בחינם למנויים במהלך תקופת ההשבתה - כרמי טוען בתצהירו כי על מנת להקל על השהייה בסניף שבגרנד קניון - לאור הצפיפות העודפת בשל הצטרפותם של מנויי הקניון - התובעת הציעה למתעמלים 15,000 בקבוקי שתיה בחינם. הוא טוען כי עלות כל בקבוק הינה 5 ₪, והדרישה הכספית בהקשר זה היתה של 75,000 ₪. ברם אולם, במהלך החקירה הנגדית של כרמי התברר שכמות בקבוקי המים שסופקה למנויים היתה אחרת לגמרי, ויותר חשוב - התברר שהתובעת קיבלה את המים בחינם מהמשווקת, וכדבריו - "נתנו להם את הפרסום תמורת המים" (עמ' 11 שורה 11). אין צורך להוסיף. עלות מגבות עודפות שסופקו במהלך תקופת ההשבתה - בבה, בתצהירו (סעיף 13(ב)) טוען כי בשל הפניית המנויים מהמועדון אל הסניף שבגרנד-קניון היה צורך לרכוש עוד מגבות (500 קטנות ו-500 גדולות) בעלות כוללת של 9,355 ₪. דרישה זו יש לדחות. ראשית, עיון במסמך שצורף בהקשר זה (נספח ה') מראה כי נרכשו ממילא מגבות בסדרי גודל משמעותיים הרבה יותר לסניפים רבים אחרים של רשת התובעת. שנית, המדובר במגבות שישמשו את התובעת בסניף שבנרנד-קניון או בסניף אחר, כלומר - בנכס בר קיימא שישאר ברשותה. המדובר בהוצאה שוטפת שממילא היתה נדרשת, ולכל היותר היה מקום לדבר על נזק עקב הקדמת ההוצאה אך לא על ההוצאה עצמה. עוד אעיר כי בבה נשאל בחקירתו לגבי נושא זה ואישר שניתן היה להמציא נתונים לגבי סך המגבות שנרכשות בדרך כלל ו/או בממוצע וכי הוא לא המציא נתונים כאמור - משמע, ששוב התובעת כשלה בהוכחת ההשוואה שבין רכישת המגבות במועד ההשבתה לבין רכישתם בדרך כלל, וכנגזר מכך - לא הוכח הקשר הסיבתי בין ההשבתה של המיזוג לבין רכישת המגבות. אציין כי דרישות נוספות שמוזכרות בתצהירו של בבה (כגון, עלות הובלת מים ועלות הקמת בר-אקטיבי - נזנחו בסיכומים). פגיעה במערכת המיזוג הפנימית של התובעת עקב הפגיעה במערכת הכללית - בבה, מנהל האחזקה של התובעת הסביר כי עקב קריסת מגדלי הקירור, ניזוקו גם רכיבים במערכת מיזוג האוויר שפועלת בתוך המושכר - אך תלויה במערכת הכללית. הוא הסביר (בסעיף 11 לתצהירו) כי עקב נסיונות ההפעלה החוזרים ונשנים במהלך הפעולות לתיקון מערכת הקירור, לרבות נסיונות כאשר אין מים במערכת, נשרפו שני מדחסים, וכי הוא אישית יודע לומר מהי סיבת הנזק שנגרם להם והוא אישית רכש שני מדחסים חדשים. דברים אלו לא נסתרו - ולכן יש מקום לפסוק פיצוי בגין עלות התיקון - בסך 18,711 ₪ (כולל מע"מ, בהתאם לחשבונית מיום 17/9/2008. סיכום - אשר על כן, התביעה כנגד הנתבעות 2 ו-3, חברת הניהול והפניקס מתקבלת, ואני מחייבת אותן - ביחד ולחוד - לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: (א) 36,942 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/9/2008; (ב) 9,093 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/10/2008; (ג) 69,425 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 8/9/2008; (ד) 18,711 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מיום 17/9/2008. לסכומים הללו יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מהסכומים שנפסקו והחזר של רבע מאגרת בהמ"ש ששולמה, משוערכת להיום. התביעה כנגד הנתבעת 1, בעלת הזכויות, נדחית - ללא צו להוצאות (שכן כל השלוש יוצגו יחדיו ואין הוצאות נפרדות). פיצוייםמיזוג אוויר