קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי על הפרת תניית אי תחרות בהסכם: לפני תביעה בין שתי חברות לבין הנתבעים בקשר עם הפרת תניית אי תחרות בהסכם בין התובעת לנתבע ישי קוקבקה, ובגין הנזק שנגרם לתובעות כתוצאה מהפרה זו. רקע כללי וגירסאות הצדדים 1. כללית, מדובר בתובענה לחיוב הנתבעים בנזקים שנגרמו לתובעות כתוצאה מהפרת ההסכם שבין התובעות לנתבע 1 על רקע תחרות הנתבע בתובעות בניגוד להסכם. כל צד מאשים את השני בהתנהלות נלוזה תוך שימוש במניפולציות, ואי קיום הסכמים בעזות מצח. התובעות רואות בנתבע 1 "שקרן פתולוגי" (סיכומיהן, פסקה 54), ואילו הנתבעים פותחים את סיכומיהם במילים: "בפנינו סיפור עצוב אודות שני נוכלים - האחים בנימין ויוסף אלקובי שפרשו רשת קורים כעכביש המצפה בפינה לקורבן שילכד בה..." (שם, פסקה 1א'). אף בהמשך לא חוסכים שני הצדדים את שבטם בהשמצת הצד שכנגד. גרסת התובעות 2. הנתבע 1- מר ישי קוקבקה (להלן "הנתבע") הפר את הסכם אי התחרות שחתם עם התובעות, זאת לאחר שקיבל סכום כולל של למעלה מ-800,000 ₪ שניתנו לו תמורת התחייבותו לא להתחרות בתובעות אודיט קונטרול ישראל בע"מ ו-קייטיאיסי בע"מ (להלן "אודיט" ו-"קייטק" בהתאמה) ועוד סך של כמאתיים אלף ₪ עבור מניות קייטק, שקיבל מאודיט. בתוך כך, הקים הנתבע בחשאי חברה מתחרה לקייטק, הציע הצעות מתחרות ללקוחות קייטק, והעסיק את עובדי קייטק לביצוע פרויקטים פרטיים שלו, תוך הסתרת התנהלותו מעיני התובעות, מנהליהן ומעיני בית המשפט. הנתבע, לטענת התובעות, גרם לנזק אדיר לתובעות, והביא בפועל לקריסתה הכלכלית של קייטק. התחרותו של הנתבע בקייטק, פנייתו ללקוחותיה, והשימוש במוניטין ובידע הייחודי שצברה החברה לצרכיו הפרטיים, הביאו לאובדן פרויקטים מיידיים ועתידיים של קייטק, ולחובות עתק, בגינם בעלי המניות התובעות נאלצים לשלם מידי חודש סכומי כסף גבוהים לנושי קייטק. התובעות טוענות כי בשל מעשי הנתבע, הגיעו התובעות למצבן הנוכחי, בו: לקייטק - חוב לבנק הפועלים בסך של 700,000 ₪, זאת לאחר שמאז הפרת ההסכם על ידי הנתבע החזירו בעלי המניות כ- 200,000 ₪. לנושי קייטק וקייטק נותרה "חברה חיה" ולא חדלת פירעון אך ורק בשל כיסוי חובותיה לנושיה על ידי מר בנימין אלקובי. השקעתה של אודיט בסך 200,000 ₪ בקניית מניות קייטק, לרבות הלוואות בעלים שנתנה לקייטק למימון התשלומים לנושים שונים, ירדה לטמיון עקב התנהלותו של הנתבע. התובעות מבקשות שהנתבעים ישלמו את ההפסדים והנזקים להם גרמו בהתנהלותם. הנתבע הפר את ההסכם עם התובעות והודה בעצמו כי אכן התחרה בחברה, והסביר את התנהגותו בטענות מטענות שונות, באופן המעביר את נטל השכנוע וההוכחה על כתפיו- נטל אשר הנתבע כשל מלהרים. גרסת הנתבעים 3. התובעות בדקו היטב את הנהלת החשבונות, הדוחות הפיננסיים של קייטק, או אז רכשוה, ואולם לא התכוונו לשלם תמורה. נתבע 1 לא התחרה בתובעת 2 כל עוד היה שותף פעיל בה. רק לאחר שהודיע ביום 3.2.08 על ביטול ההסכם ותובעת 2 הודיעה כי קיבלה את הצעת המכר שלו, היא ממשיכה להחזיק בתובעת 2. לאור האמור בסעיף 16 להסכם הרי שהנתבעים אינם חייבים שלא להתחרות בהן. הנתבעים מודים כי חשבונה של נתבעת 2 שועבד, אולם לאור ביטול ההסכם אין מתום בכך. התובעות הפרו ההסכם, הרחיקו את הנתבע מהמשרדים ומר יוסף אלקובי הודיע כי הצעת המכר-רכש של הנתבע מקובלת עליו. אשר לאי תחרות טוענים הנתבעים כי התובעות הסכימו כי מותר לנתבעים להתחרות בתובעות, כפי שנקבע בבית המשפט ביום 30.3.08. לנתבעים אף טענות רבות נגד אודיט, ואף הגישו הליך בבית משפט השלום בת"א (ת.א. 17690/08) בעניין מכשיר הטלפון. (ייאמר כבר עתה יחד עם זאת, כי בהליך שלפני לא הוגשה תביעה שכנגד). ביום 3/2/08 שלח הנתבע לתובעות "הודעה בכתב לפי ס' 16 להסכם מיום 20/11/07", בה הודיע על ביטול ההסכם, ועימה הצעת מכר למכירת 25% ממניותיו בחברת קייטיאיסי. בד בבד ביקש מבנק לאומי לבטל את ערבותו לחובות החברה, ובעקבות זאת הודיע הבנק למר אלקובי כי הוקטנה מסגרת האשראי לסך של 188,800 ₪ (5/2/08). מר אלקובי השיב במכתב שכותרתו: "אזהרה לפני תביעה ובקשה לביצוע העבירו מחשבוננו לחשבון בנק הפועלים" (5/2/08) (נספח ה' לכתב התביעה). בו ביום (5.2.08) נרשמה חברה פרטית 51-409704-5 בשם ק. מוצרים ופתרונות בע"מ, שבעל המניות ומנהלה הוא ישי קוקבקה (אישור הרשם צורף כנספח יא' לכתב התביעה), (להלן: "מוצרים ופתרונות"). דיון 4. עיקר המחלוקת בין הצדדים הינה בנושא אי התחרות וכן המשמעות (מפן סיווגם), של הסכומים ששולמו על ידי התובעות לנתבע כמפורט בהסכמים ביניהם. ההסכם הראשון בין הצדדים נחתם ביום 20/11/07 ועוסק ביחסים ביניהם (לאחר הסכם הרכישה מיום 30/2/07 וחוזה עבודה מיום 27/3/07). בפרק: "מניות ואי תחרות תשלומים" (כך במקור בסעיף 3), נאמר כי ישי - הנתבע "קיבל 280 אלף ₪ בשיק שנפרע" (סעיף 4). בסעיף 16 להסכם ניתנה אפשרות לכל צד לבטל ההסכם על פי הודעה בכתב, שיחד עימה תוגש הצעת רכש באותו סכום לקניה או למכור באותו סכום (הידועה כמנגנון "במבי"). בפרק: "אי תחרות, סודיות וניגוד עניינים", ישנם מספר סעיפים המפרטים את המוסכם, כדלקמן: "ישי מתחייב שלא להעסיק במישרין ו/או בעקיפין את עובדי החברה או קבלני המשנה שלה הן אלו הפעילים והן אלו שאי פעם עבדו בחברה, ישי מתחייב לא להיות גורם עיקרי או משני בהתפטרות של מי מעובדי החברה, ידוע לישי כי אודיט הינה בעלת מספר חברות קשורות ועל כן ההתחייבות האמורה תחול אף כלפי עובדי החברה בין אם יעבדו בחברה עצמה ובין אם יעבדו בחברות קשורות לה. ישי מתחייב שלא להתחרות בחברה בכל דרך שהיא. ישי מצהיר בזאת כי אינו מתכוון בין בעצמו בין ע"י מי מטעמו להתחרות בחברה ובתחומי פעילותה. ישי מתחייב שלא להתחרות בחברה בכל דרך בין בתחומי פעילותה ובין בפנייה ללקוחות החברה בכל דרך שהיא. ישי מתחייב שלא לעבוד בחברה המתחרה בתחומי פעילות החברה. ישי יעדכן את אודיט לגבי כל פעילות נוספת שהוא מעוניין לעשות לבדו (יודגש שכל פעילות אשר הינה בעלת אופי דומה תוכנה לחברת KTEC) למען הסר ספק, הפעילויות אותם ישי עושה לבדו נכון ליום חתימת הסכם זה (מיזם תערוכות, מערכת GPS וכיסויים לשלטים) אינם פעילויות שיעשו בחברת KTEC". כמו כן התחייב הנתבע באותו הסכם כדלקמן: "מוסכם בין הצדדים, כי כל המידע הסודי של החברה הוא קניינה הבלעדי של החברה. מבלי לגרוע באמור, מוסכם בין הצדדים, זאת, ללא הגבלה בזמן, כי ישי מתחייב לשמור בסודיות גמורה, לא להעביר בדרך כלשהי ו/או לעשות כל שימוש שהוא במידע הסודי של החברה או בכל חלק הימנו, בין במישרין ובין בעקיפין, לרבות העברתו, מכירתו, שיווקו, גילויו ו/או כל שימוש אחר. בהסכם זה: "מידע סודי של החברה": כל מידע הקשור בחברה, בע"פ או בכתב, ובכלל זה, ומבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל: (1) מידע עסקי לרבות, תקציבים, תשלומים, תקבולים, הסכמים, רשימת לקוחות קיימים ופוטנציאליים; (2) מידע הקשור במוצרי החברה, לרבות כל תרשים, שרטוט, שורות קוד וכיוב', (3) כל מידע אחר שאינו בנחלת הכלל". מכאן הטענה כי ישי ידע, או היה עליו לדעת, או צפה או שהיה עליו לצפות, כי הוא מצוי במצב של ניגוד עניינים. וכן כי קיים ספק שמא הוא מצוי במצב של ניגוד עניינים או שהוא עשוי להימצא בעתיד במצב של ניגוד עניינים, או ספק לניגוד עניינים בין תפקידו כשכיר או כל פעילות בעתיד, בין כל פעולה אחרת או תפקיד אחר של ישי, וכי ניגוד העניינים עשוי לגרום לחברה נזק כלשהו. לפיכך, נטען על ידי התובעות, נקבע בהסכם כי ישי מתחייב לדווח על ניגוד העניינים האמור באופן מיידי לאודיט או לחברה. האם הפר הנתבע את הסעיף אי התחרות? 5. הנתבע טוען כי רשם את חברת 'מוצרים ופתרונות' יומיים אחרי הודעת הביטול. בעדותו, מסר הנתבע גרסאות נוספות לרבות שההסכם בוטל ביום 15/1/08, אולם טענה זו לא הוכחה. בהמשך אף הודה בציינו: "אני לא הודעתי, לא הייתי צריך להודיע" (פרו', 31). כך אף לגבי סעיף אי התחרות שלשיטת הנתבע מותר היה לו להתחרות בתובעות החל מיום 15/1/08 (פרו', 30), העיד הוא כך: "לשאלת בית המשפט: ש. האם בזמן אמת הודעת למי מהנתבעות (צ"ל: מהתובעות - י.ש.) על כך שאתה פטור מאי תחרות? ת. הגשתי צו מכר קניה שבצו הזה אני מבטל את ההסכם האחרון שנעשה, זה היה ב 5.2.08" (פרו', 27). 6. ביום 30/3/2007 התקשרה אודיט עם הנתבע בהסכם רכישת מניות קייטק (להלן "ההסכם הראשון"), אשר צורף לתצהירו של מר יוסף אלקובי (להלן: "אלקובי") מטעם התובעות. זאת על בסיס מצגים שהציג הנתבע על שווי החברה ותזרים הרווחים הצפוי, וכן על התחייבותו שלא להתחרות בקייטק. התובעות טוענות ומפנות להסכמות ולהצהרות הנתבע אשר עוגנו בהסכם הראשון: "למעט תשלום של 200,000 ₪, כל תמורה אחרת הינה עבור התחייבות הנתבע לא להתחרות עם בקייטק." (שם, סעיפים 13, 15). כן התחייב הנתבע שלא להתחרות בקייטק בכל דרך שהיא, לא להעסיק את עובדי קייטק ולא לפנות ללקוחותיה (סעיפים 27-30). ביום 26/6/2007 חתמו הצדדים על הסכם משלים להסכם הראשון בו קיימת התייחסות לעניין מועד התשלום האחרון ואופן המשך עבודת הנתבע בקייטק. להסכם זה אף צורף הסכם עבודה אשר על פי תנאיו תוסדר המשך עבודתו של הנתבע. בנוסף, ולעניין התמורה, לטענת התובעות אישר הנתבע בהסכם זה כי קיבל סך של 280,000 ₪, ושוב התחייב כי למעט תשלום של 200,000 ₪, התמורה הינה עבור התחייבותו לא להתחרות עם קייטק (סעיפים 3 ו-8 להסכם זה). לאחר חתימת ההסכמים כאמור לעיל, הציע הנתבע כי הוא ינהל את קייטק כחלק ממחויבותו לבעל המניות באודיט באותה תקופה, בן דודו- רמי שפט. בהתאם להצעה, חתמו הצדדים על הסכם ביום 20.11.07 (להלן: "ההסכם מיום 20/11/07 "). בהסכם הנ"ל נקבע, כי הוא מבטל את כל ההסכמים האחרים שנחתמו בין הצדדים. בכל ההסכמים שנחתמו בין הצדדים, מצוי אלמנט אי התחרות של הנתבע בקייטק, אופן התשלום תמורתו וחשיבותו לתובעות הובהר היטב לנתבע, ולטענת התובעות, לא בכדי. גם בהינתן כי בתחום המיחשוב וההיי-טק, הקניין העיקרי של חברה הינו הקניין הרוחני שלה, והבלעדיות שלה ביישום, יש לבדוק בכל מקרה לגופו מה הם אותם נכסים ולהוכיח איזה מהם נפגעו. לחברה אשר המידע ממנה זולג ללא כל בקרה, ויש לה מתחרים בה על בסיס הידע, המוניטין ורשימת הלקוחות שהיא צברה - עלולים להיפגע, ואולם מן הראיות שהובאו לפני, לא התרשמתי כי כך קרה במקרה דכאן. אפרט. הנתבע קיבל סכומי כסף רבים תמורת אי התחרותו בקייטק 7. בהתאם להסכמים שנחתמו בין הצדדים, קיבל הנתבע, לטענת התובעות, סכומי כסף רבים וגבוהים עבור אי התחרותו בקייטק. התובעות טוענות כי בחקירתו, העלה לפתע הנתבע טענה חדשה ומפתיעה, לפיה כל אותם 420,000 ₪ שקיבל שולמו לו עבור 25% ממניות קייטק, וכי התשלומים עבור אי התחרות הינם פיקציה. התובעות מפנות לעדות הנתבע מיום 4/3/2008, במסגרת בש"א 154944/08 בבית משפט השלום בתל אביב, בה אישר כדלקמן: "ש: נכון שרוב הכספים מבנה"פ שולמו לידך כנגד אי תחרות? כמה כסף שולם לך? ת: "עד היום קיבלתי מהחב' עבור עסקת המכירה 280,000 ₪ ועוד 2 תשלומים של 72,000 ₪ כ"א..." (שם, 3). (ההדגשה שלי - י.ש.) לדעתן, הנתבע, בתשובתו זו, הודה שנקבעה חלוקה של אופי ומהות הכספים שקיבל, וכי קיבל חלק מהכספים עבור עסקת המניות, וחלק אחר על הסכם אי התחרות. עיון בציטוט דלעיל אינו תומך בדעה זו של התובעות שכן הנתבע מעיד כי הסכום הנ"ל הינו עבור עסקת המכירה ולא בגין אי תחרות. יחד עם זאת, לטענת התובעות כי חרף התחייבויותיו הרבות של הנתבע שלא להתחרות עם החברה, לא עמד לו יצרו, והוא הקים בחשאי חברה מתחרה לקייטק, הציע הצעות מתחרות ללקוחות קייטק, והעסיק את עובד קייטק לביצוע פרויקטים פרטיים שלו- כל זאת בתקופה שלפני ביטול ההסכם לשיטתו של הנתבע, ותוך הסתרת בהתנהלותו מעיני התובעות ומנהליהן - יש בסיס בדברי הנתבע עצמו, כמפורט להלן. האם הנתבע הפר ההסכם מיום 20/11/07 ? 8. בסוגיה זו, טוענות התובעות כי הנתבע הקים ביום 5/2/2008 את הנתבעת 2, אשר תחום עיסוקיה זהה לחלוטין לתחום העיסוק של קייטק. מחקירת הנתבע התברר כי הוא החל בהליכי הקמת הנתבעת 2 עוד באמצע ינואר 2008 (פרו', 30). זאת, שעה שהגיש את הודעת הביטול מטעמו רק ביום 3/2/2008. לאחר מכן הודה הנתבע, כי התחרה בקייטק באמצעות הנתבעת 2 על ידי משלוח הצעות מחיר מתחרות ללקוחות קייטק. עוד טוענות התובעות כי על מנת להסביר את הקמת החברה טרם משלוח הודעת ביטול ההסכם על ידיו, חיפש הנתבע תירוצים למעשיו. אכן, תחילה טען כי ההסכם בוטל ביום 5/2/2010- מועד ביטול ההסכם על ידיו (פרו', 21, 27) כאשר למעשה ההסכם ביטל אותו בהודעתו מיום 3/2/2008. לאחר מכן השיב לשאלה מתי הודעת הביטול התקבלה על ידי התובעות, שהדבר היה לפני יום 3/2/2008 ולכל המאוחר ביום 15/1/2008 (פרו' 30). גירסה נוספת של הנתבע למועד ביטול ההסכם היא כי ההסכם בוטל פעמיים. פעם אחת ביום 15/1/2008 ולאחר מכן "באופן פורמאלי" ביום 3/2/2008 (פרו', 30). גירסה רביעית של הנתבע למועד ביטול ההסכם הינה כי ההסכם בוטל עוד יום 15/1/2008, עקב הפרתו לכאורה על ידי התובעות- לשיטתו (פרו', 31). נוכח ריבוי המועדים שציין הנתבע לעניין ביטול ההסכם, והגילוי המפתיע כי לשיטתו, ההסכם בוטל טרם הודעת הביטול מטעמו, שאל ב"כ התובעות את הנתבע, האם לפחות ביום 15/1/2008 (אחד מהמועדים שלשיטתו של הנתבע בוטל ההסכם) הודיע לתובעות כי מבחינתו ההסכם מבוטל. בתשובה טען הנתבע כי לא הייתה מוטלת עליו החובה להודיע כל כך, ולכן לא הודיע: "אני לא הודעתי, לא הייתי צריך להודיע" (פרו', 31). עוד טען הנתבע, כי לא רק שאין עליו החובה להודיע על ביטול ההסכם וביטול תניית אי התחרות במסגרתו, אלא לשיטתו ולעצת יועציו המשפטיים, מותר היה לו להתחרות בקייטק לפחות מיום 15/1/2008. (פרו', 30). נושא זה בדבר הפרת תנאי אי התחרות יש לבחון על רקע ההוראה בהסכם בין הצדדים לפיה ישנה אפשרות של ביטול ההסכם בהודעה מוקדמת. להוראה זו קורלציה לאומד דעת הצדדים באשר להפסקת ההתקשרות ביניהם ואפשרות של הנתבע לעסוק בתחום עיסקו במסגרות אחרות. אף במצב זה, הודעה על סיום ההתקשרות אמורה להיעשות בתום לב ובדרך מקובלת (ראו ע"א 9784/05 עיריית תל-אביב נ' ידידיה גורן עו"ד (אתר נבו) 12.8.09)). כן יש לה השלכה לסכום האדיר ששולם עבור אי התחרות, שעה שיש מנגנון של ביטול ההסכם בהתראה כה קצרה. הנתבעים מבקשים בסיכומיהם להראות כי אין ליתן אמון בטענות התובעות ומר אלקובי, והם מפנים להוראות ההסכם הראשון בענין התמורה, וכן להארכת תקופת העבודה על פי ההסכם השני (וכן לנספח "חוזה עבודה חדש"), וכן ההסכם השלישי הנוסף מיום 20.11.07 המבטל, כאמור לעיל, כל הסכמה קודמת, ומפרטים את נושא הסכומים. לדעתם, כאשר הבין הנתבע "עם מי יש לו עסק", כדבריו, ניסה הוא להתנתק מתובעת 2. לנתבעים טענות קשות כנגד אלקובי, כאמור לעיל. בסיכומיהם מצביעים הם על שורה ארוכה של הליכים (18 במספר), בהם היה אלקובי, או חברות בשליטתו, מעורבים הם עם צדדים שלישיים ועם הנתבעים וכן בתיק פלילי (בענייני מס). הנתבעים מצטטים כתבי טענות, קטעים, החלטות וצווים מאותם הליכים, שברובם נסבו על תובענות הקשורות לרכישת חברות פעילות, ולטענת הנתבעים במטרה לרוקן אותן מתוכן ולעשות עושר ולא במשפט. תיקים אלה לא הוגשו כראיה בתיק שלפני, אלא ברובם צורפו כנספחים לסיכומי הנתבעים. כמו כן, לבד מהמובא בהחלטות, פסקי הדין, והצווים בהליכים שלא כולם הסתיימו עדיין, מביאים הנתבעים דברי פרשנות וקטעים מן הפרוטוקולים בהם. ככלל, צירוף ראיות לסיכומים הינה דרך פסולה בתכלית, כפי שנקבע בפסיקה. הדרך הראויה הייתה לבקש להגיש ראיות טרם מתן פסק הדין, ואף בדרך זאת יש לנקוט בנסיבות מתאימות, כפי שנאמר על ידי השופט (כתוארו אז), מ' חשין בע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' צפורה בן-נון, פ"ד מו(3), 738 , 742-743 (1992): "אמנם כן הוא: דלתותיהם של בתי המשפט פתוחות לרווחה לפני המבקשים סעד, ויכולת הפניה לבתי משפט היא מזכויות היסוד של האדם. ואולם משעברנו את השערים ונכנסנו אל הטרקלין, מחובתנו לשמור על סדרים שקבע בעל-הבית ולא כל הרוצה ליטול בא ונוטל. כלל הוא לענין הגשתן של ראיות, שבעל דין אמור וחייב להגישן ב"חבילה אחת" - כך, ולא בתפזורת, זעיר שם זעיר שם. והטעם לדבר? "כי אחרת ייטלטל הדיון עד אין קץ כהיטלטל ספינה בלב ים ללא הגה, ללא עוגן וללא קברניט, ונמצא צורת הדיון, ואתה מידת הדין, לוקה". (ההדגשה במקור; ע"א 507/64 בטאן נ' זאבי ואח' פ"ד יט(4) 339 ,337 (מפי השופט זילברג). אכן "כאשר, מטעמים סבירים והוגנים, מבקש בעל-הדין לתקן את הפגימה שפגם בשלב הראשון של פרשתו הוא, מן הראוי כי בית המשפט ייענה לו" (שם, שם), אך הנטל הוא, כמובן, על המבקש לסטות מן הסדרים הקבועים, לשכנע את בית המשפט כי יכול הוא לגדור עצמו ביוצא זה כלל. לענין זה יתן בית המשפט דעתו לאופי הראיה הנוספת, כגון אם היתה ראיה "טכנית" ופשוטה (למשל: ע"א 714/88 שנצר נ' ריבלין, פ"ד מה (95 ,89 (4: הגשתה של תעודת זהות להוכחות רווקות; ע"א 27/51 גליננסקי ואח' נ' עירית תל-אביב ואח', פ"ד, ז 1176-1175). גורם אחר שעשוי להשפיע הוא השלב אליו הגיע המשפט, וככל שיקדם כן ייטב. כך, למשל, בע"א 189/68 (4): בית המשפט התיר לתובע להשמיע עדות נוספת - לאחר הכרזתו "אלה עדיי" הואיל והנתבע טרם החל בהבאת ראיותיו הוא והטעם לכך..." (שם, פסקה 8). הנה כי כן, הנתבעים ידעו והכירו את הראיות שצירפו שלא כדין לסיכומיהם, עוד טרם סיום שלב הראיות, שהרי בחלק מהם היו צד להליכים, ואולם לא ביקשו את רשות בית המשפט להגישם, וממילא אף חקרו חלקית על כך את אלקובי בחקירתו הנגדית על תצהירו, כפי שמציין ב"כ התובעות בסיכומי התשובה מטעמן. ההחלטות היחידות שניתן להתייחס אליהן הינן בהליכי הביניים הקשורים בתיך שלפני עצמו. הפועל היוצא מן האמור כי הראיות הללו הינן פסולות ואין להסתמך עליהן ועל דברי הפרשנות לגביהם. ליבת התובענה 9. בהסכם הראשון מיום 30.3.07 נאמר: "המוכר מתחייב שלא להתחרות בחברה בכל דרך שהיא. התחייבות זו תחול החל מיום חתימת הסכם זה ועד לשנה מיום הפסקת עבודת המוכר בחברה". (שם, סעיף 28). בהסכם השני נאמר כי סך של 200,000 ₪ נותר עבור מניותיו שנמכרו לאודיט, והשאר 220,000 ₪ עבור אי תחרות. יחד עם זאת טוענים הנתבעים, כי הסכומים הנ"ל לא שולמו בפועל לנתבע. כן טוענים הנתבעים כי אודיט הפרה אף את ההסכם מיום 20/11/07, והרחיבו בסיכומים באריכות על אודות הפרות התובעות את ההסכמים. כך גם יש לנתבעים טענות רבות ונוספות בעניין התשלומים על פי ההסכמים, והם תוהים מדוע עניין אי התחרות, כה חשוב לתובעות. התשובה שבפי הנתבעים הינה, כי מדובר בתרגיל מס, שכן המס על חלוקת דיבידנד גבוה מאשר המס על תקבול בגין אי תחרות, והם מפנים בסיכומיהם לרפורמה במס הכנסה משנת 2003 ולהוראות פקודת מס הכנסה. כן סוקרים הנתבעים בסיכומיהם, לאורך עמודים רבים, את מחדלי התובעות וכן את ההפרות של ההסכמים. כל האמור שם יכול לספק הסבר להתנהגות אלקובי החל מהרגע שידע על כך שהנתבע מתחרה בו, או אז נקט בפעולות רבות כגון סגירת המשרדים, החלפת מנעולים וחסימת טלפונים, ואולם גם אילו הייתי מקבל את כל הטענות הללו כמוכחות, לא היה הדבר מביא מזור לנתבעים שכן הם לא הגישו תביעה שכנגד או תביעה עצמאית כנגד התובעות או אלקובי. כפי שפירטנו לעיל, הנתבע למעשה הודה בכך שהתחרה בתובעת, אולם יחד עם זאת, הנתבעים טוענים כי "התחרות" ארכה שבועיים בלבד, שכן ביום 20.2.08 ניתן צו מניעה ארעי בבית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ר' שלו-גרטל), לפיו נאסר על הנתבעים דכאן לעשות פעולה שיש בה משום תחרות עם התובעות. כך עד 24.3.08 וכך היה עד מועד בו בוטל הצו בהסכמה לעניין אי התחרות. כן מדגיש ב"כ הנתבעים בסיכומיו, כי התחרות הסתכמה בהצעה אחת בלבד לחברת תדיראן. התוצאה לעניין סוגיית אי התחרות, הינה כי הוכח על ידי התובעות כי הנתבע התחרה שלא כדין בתובעות, כמפורט לעיל. בהינתן באופי התחרות ומשכה, אני פוסק לתובעות באופן גלובלי, סכום של 75,000 ₪. יתרת התביעות 10. בנושא אי התחרות, הסתמכתי בעיקר על דברי הנתבע עצמו ולמעשה בהודאתו, ואין באמור לעיל כדי לקבוע ממצאי מהימנות לגבי יתר מרכיבי התובענה. (ראו להלן). את יתר מרכיבי התובענה אני דוחה. אנמק. 11. אני מקבל את טענת הנתבעים כי התובעות לא הרימו הנטל לגבי הוכחתם, את מהות הידע הייחודי ואף לא את הקשר הסיבתי בין התנהגות הנתבע לבין הנזק הנטען. התובעות אף לא הביאו את העדים הרלוונטיים. כן לא הוכח כי ישי הציע לנהל את קיטק כחלק מהתחייבותו לרמי שפט. הנתבע כלל לא התחייב לנהל את קיטק. המנהלים היו תחילה מר אלי קרן, ואחר כך מר גיל קייני. רמי שפט לא הובא לעדות לשם הוכחת הטענה של מחויבות הנתבע לנהל את קיטק. כן לא הובא מטעם התובעות למתן עדות מר ישי שלאין שלגביו העיד אלקובי שהוא דיבר איתו והלה אישר כי הנתבע העסיק אותו (פרו', 19). כך גם לא הביאו התובעות עד כלשהו מתדיראן ומסלקום. כמו כן, לא הביאו לעדות עד כלשהו לעניין הטענה בדבר לקיחת פרוייקט "מיקרוטג" מקיטק או מ"דניאל חמישה", או כל לקוח אחר שנטען כי חשב שהוא מתקשר עם קיטק. הימנעות מהבאת ראיה או הזמנת עד שמצופה, כי יעיד מטעם צד, פועלת לחובתו של אותו צד. יעקב קדמי, בספרו "על הראיות", חלק שלישי, מציין: "יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בביהמ"ש - הינה בעלת משמעות ראייתית, כאילו היתה זו ראיה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד.... התנהגות כזו, בהיעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה; באשר על פניה מתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובאה הראיה או הושמע העד.... היה בכך כדי לתמוך בגירסת היריב. הימנעות מהבאר ראיה - במשמעות הרחבה של המושג, כמוסבר לעיל - מקימה למעשה לחובתו שלה הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך, שאילו הובאה אותה ראיה - היתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו ניתן, למעשה, משקל ראייתי לראיה שלא הובאה". (שם, 1649). לעניין הכלל כי "דין הימנעות מהבאת עד כדין הודאה שאילו הובא אותו עד - היה מעיד נגד מי שנמנע מלהזמינו", ראו ע"א 27/91 קבלן נ' שמעון, עבודות מתכת, פ"ד מ"ט(1) 450, שם, 457). 12. מניתוח העדויות על ידי ב"כ הצדדים עולה, כי אף התובעות הפרו את ההסכם בכך שלא שילמו את מלוא התשלומים, והתנהלותן לאחר קבלת הודעת הנתבע, דבר שגרר את שני הצדדים להפרות הדדיות, ולמעשה יש מצד התובעות הסכמה חלקית שאכן כך. כבר נאמר בפסיקה לא אחת כי חוזים יש לקיים. בד"נ 20/82 אדרס חומרי בנין בע"מ נ' הרלו אנג' ג'ונס, פ"ד מב(1) 221 (1988), עומד כב' השופט (כתוארו אז) א' ברק על יחסי הצדדים להסכם, והגם שמדובר בסוגיה אחרת, יפים הדברים אף לכאן: "אכן, הכרה בזכותו של הקונה-הנפגע לקבלת התמורה הנגדית, יש בה כדי להוות גורם מדרבן לקיום החוזה, גורם שירתיע את המוכר בפני הפרתו. מוכר יהסס רבות, לפני שימכור לצד שלישי נכס, שהתחייב למכור לקונה, שכן הוא יידע, כי אפילו בית המשפט לא יצווה על אכיפת החוזה - למשל, משום, שהאכיפה אינה עוד בת-ביצוע לאור רכישת זכות על-ידי הצד השלישי - הוא יצווה על החזרת התמורה שקיבל ממכירת הנכס לצד השלישי וכן כל טובת הנאה נוספת שצמחה למוכר-המפר. בנסיבות אלה, מה טעם בהפרה? אכן, הכרה בזכות ההשבה של הנפגע תחזק את הקשר החוזי ותגביר את כיבודו". (שם, 277). ובהמשכם של דברים: "דיני החוזים לא באו אך להגביר את היעילות הכלכלית. הם באו לאפשר חיי חברה תקינים. חוזה יש לקיים - ולא רק לשלם פיצוי בגין הפרתו - כי בכך מעודדים בני אדם לקיים הבטחותיהם. קיום הבטחות עומד ביסוד חיינו, כחברה וכעם."(שם, 278). (כן ראו: ע"א 8728/07 אגריפרם אינטרנשיונל בע"מ נ' מאירסון, תק-על 2010(3), 509 (2010)). הנתבעים טוענים כי הואיל והפניה לתדיראן לא הניבה פרי, הרי שהנתבע לא הפר את התחייבותו ואין לחייבו בפיצוי, תוך הסתמכות על שנקבע בע"א 6601/96 וערעור נגדי AES SYSTEMINE נ' מנשה סער, פ"ד נ"ד (3) 850. הנתבע העיד לענין ההצעה שהעביר לתדיראן, כדלקמן: "ש. "יידעת את עורך-דינך לגבי ההצעה ל"תדיראן"? ת. כן. לאחר ביטול ההסכם פניתי ליועציי המשפטיים באותה תקופה, ושאלתי, האם חבה עלי אי תחרות כתוצאה מביטול ההסכם. ציינתי שקיבלתי פניה מ'תדיראן' לבצע פרוייקט חדש, ושאלתי, איך אני צריך להגיב לבקשה, ונאמר לי שמאחר והחוזה בוטל ולא קיימת חובת אי-תחרות, כתוצאה מביטול ההסכם - מותר לי להגיש את הצעת המחיר". (פרו', 21). אין בדברים אלה של הנתבע כדי להפריך את דבריו, כפי שצוטטו לעיל, והמסקנה היא, כאמור לעיל, כי הפר את סעיף אי התחרות. ממצאי מהימנות 13. התנהלותם של שני הצדדים לא מאפשרת לקבוע לאיזה צד להאמין באשר ליתר הסעדים המבוקשים. יש להצר על כך ששני המצהירים עשו רושם בלתי מהימן, החל בנושא חתימת הסכם שבעליל נראה שהיה מיועד לעקוף את פקודת מס הכנסה, וקביעת סכומים בלתי סבירים כפיצוי בגין אי תחרות, כך גם בעת החקירות הנגדיות שניהם עשו עלי רושם של מתחמקים ממתן תשובות אמת, כאשר עולה מהעדויות שכל אחד מנסה להערים על השני. הדברים שזורים בפרוטוקול ובסיכומי הצדדים, ואין צורך להרבות בדוגמאות שהרי התנהגות צדדים להסכם נבחנת לאו דווקא בתשובה זו או אחרת לשאלות, אלא במכלול התנהגותם. עומד על כך דניאל פרידמן בספרו "דיני עשיית עושר ולא במשפט", כרך ב' (מהדורה שניה)(1998), בעוסקו בדיני השבה, אולם הדברים יפים אף לענייננו. לענין התנהלות תובע, נאמר כדלקמן: "התנהגות התובע עשויה, אף היא, להיות בעלת חשיבות בסוגיה זו. הדגש בדיני עשיית עושר הוא, אמנם, על הנתבע, והרווחים שהפיק על חשבון התובע. רשלנות מצד התובע ואפילו רשלנות בולטת איננה מהווה, כשלעצמה, גורם מספיק שבכוחו לשלול השבה. עם זאת, קיימים מקרים לא מעטים, שבהם מובאת התנהגות התובע בחשבון. יש והתנהגות זו משמיטה את הבסיס לתביעה או שהיא מקנה הגנה, כגון, כאשר היא עולה כדי ויתור, הסכמה, כוונה לחתום את הפרשה או שהיא יוצרת השתק. במקרים אחרים עשויה התנהגות התובע לשמש שיקול אשר, בצירוף נסיבות נוספות, יביא להפחתת סכום ההשבה או אף לשלילתה... " (שם, 1184). ובאשר להתנהלות הנתבע, מציין הוא: "התנהגות הנתבע הינה בעלת חשיבות מרכזית בכל הנוגע לתחולת ההגנה הכללית. בלשון כללית יאמר כי, להשקפתי, מותנית הענקת הגנה זו בתום ליבו של הנתבע. אפשר אולי לתאר מקרים יוצאי דופן, שבהם תוענק ההגנה גם למי שפעל שלא בתום לב. אך מקרים אלה הם בלי ספק נדירים". (שם, 1183). ובהמשך: "להשקפתי מותנית, בדרך כלל, הפעלת ההגנה הכללית שבס' 2 בקיום תום לב, ואין מקום לפטור מאחריות נתבע שפעל שלא בתום לב וזאת בין אם נגרם הפסד לתובע ובין אם לאו". (שם, 1201). 14. בהינתן שעקרון תום הלב הינו עקרון "מלכותי" בדיני החוזים, יפים הדברים אף לענייננו. לאור האמור לעיל ולהלן, מגיע אני למסקנה שהתובעות לא הרימו הנטל להוכיח את תביעתן, והנזק שנגרם להן אף הוא ואף לא הוכח קשר סיבתי בין הסכומים הנטענים למעשה או מחדלי הנתבעים. מתחזק אני בדעתי זו לאור מקבץ העדויות שלהלן. 15. הנתבע העיד כי התשלום בסך 72,300 ₪ שהיה אמור להיות משולם ביום 15/1 לא שולם לו, ואלקובי בחקירתו, למעשה הודה בכך, כדלקמן: "ש. השיק כובד? ת. השיק לא היה צריך להיות מכובד, הוא היה צריך להחזיר אותו. תבענו אותו חזרה." (פרו', 13). כן העיד הוא כי "אודיט הייתה חברת אחזקות של החברה 'קיי.טי.אס.אי.' ו'טריניטי" (פרו', 2). כך אף לגבי טענות התובעות בדבר היות החשבון בחובה, הרי שעיון בתנועות בחשבון בבנק הפועלים (נספח 6 לתצהיר הנתבע), מעלה כי ביום 12.12.07, חרף שהחשבון עמד ביתרת חובה של- 272,905 ₪, הועבר סכום של- 50,000 ₪ ל- "טריניטי", וביום 26.12.07 שוב מועבר סכום נוסף של- 50,000 ₪ ל"טריניטי" ועוד באותו יום סכום נוסף של- 45,000 ₪. ב- 16.1.08 העבר ל"טריניטי" של- 50,000 ₪, כאשר היתרה בבנק היא יתרת חובה של- 307,075 ₪. בעדותו ניסה אלקובי להסביר זאת כדלקמן: "ש. (מפנה לנספח 6 לתצהיר של ישי) - שם יש תדפיס מהבנק ותנועות, ורואים סכומים שנכנסו והמצב היה מצוין, ובכל זאת לא שילמת. 13.12, 16.12, 21.12 שנת 2007? ת. כי התזרים לא איפשר. אתה מדבר רק על הכניסות ולא על יציאת כספים." (פרו' 11). הנה כי כן בבנק הפועלים הייתה מסגרת אשראי של- 1,000,000 ₪ (כאמור בסעיף 17 להסכם השלישי). מכאן שהיה תזרים מספיק כדי כיסוי השיק השלישי. כך גם התובעות היו אמורות לשאת בתשלום המס החל על התשלומים שקיבל הנתבע עבור מכירת מניותיו, כפי שנקבע בהסכם השלישי: "סוכם כי עבור 25 אחוז ממניותיו של ישי, שהועברו כבר לבעלות אודיט, ישי זכאי לסך- 200,000 ₪ נטו ועוד- 296,800 ₪ נטו עבור אי-תחרות". (שם, סעיף 17). כן טען הנתבע בסיכומיו, כי אודיט וקיטק לא שילמו את המיסים, בגין התשלומים ששולמו לו וכי הוא נאלץ לשלמם מכיסו, וכי הדבר מהווה הפרה בוטה של ההסכם השלישי, אולם, התובעות לא התייחסו לכך בסיכומי התשובה, וכך אף לטענות קשות נוספות שהעלה הנתבע. 16. בדיון שהתקיים ב- 4.3.08 בבש"א 154944/08, בפני כב' השופטת ז' אגי בבית משפט השלום בתל-אביב (נספח 7 לתצהירו של ישי), העיד אלקובי, כי הוחלפו המנעולים במשרדי החברה. והעיד כאן: "ברגע שהבנו שישי מתחרה, סגרנו את המשרדים וביקשתי ממנו במייל שלא יבוא יותר. החלפנו מנעולים, כי לא היו לנו מפתחות". (פרו' 17). כמו כן הודיעו התובעות לבנק לאומי שהנתבע אינו מורשה חתימה בחשבון בו הוא ערב. הנתבע צירף לתצהירו פסק דין בו התובעות חויבו לשלם הוצאות משפט בסך של- 5,000 ₪ בצירוף מע"מ ושכ"ט עו"ד. סכום זה לא שולם לו לטענתו עד הלום (פסק הדין מיום 15.3.2010 צורף כנספח 26 לתצהירו). בחקירה נגדית, ענה אלקובי: "אני לא מכיר תביעה שלו נגדנו" (פרו' 4). "אני לא מכיר החלטה כזאת של לשלם כספים שמישהו לא כיבד". (פרו' 4). דוגמאות נוספות ורבות מצויות עלי כתב בסיכומי הנתבעים החובקים כ- 100 עמודים, (מעבר לנדרש), ואין מקום להביאן. הפועל היוצא מן האמור, שככל שהעמקתי בעדויות התובעות והנתבעים, כך התחזקתי בדעתי שאינני יכול ליתן אמון בעדויותיהם ומכאן שבים אנו לתורת הנטלים. על פי הוראת סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971, במשפט אזרחי, בית המשפט לא יכריע על פי עדות יחידה של בעל הדין בלבד אם אין לה סיוע, ואם יעשה כן יהיה עליו לנמק מה הניע אותו לפסוק על פיה בלבד. בתיק זה, אין כל סיוע לגרסת התובעות, פרט לעדותו של אלקובי, עדות שכאמור אינה מהימנה עלי. לפיכך אף מכח סעיף 54 הנ"ל, דין יתרת התביעה להידחות. בהינתן שהצדדים מעלים טענות מרמה אחד כלפי השני, מידת ההוכחה תהא מוגברת ומושפעת ממהותו של הנושא וממידת החומרה של טענותיו, היינו, כמות הראיות שתידרש על מנת לעמוד בנטל השכנוע תהא גדולה יותר (ראו דעת הרוב בע"א 475/81 זיקרי נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, 606-607 (1986); ע"א 678/86 חניפס נ' "סהר" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג(4) 177, 184 (1989)). בע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ  (5/10/06), נאמר, כדלקמן : "עניין זה נובע מכך שבקביעה שאדם ביצע פעולות המהוות עבירה פלילית, הגם אם היא נעשית במסגרת הליך אזרחי, יש השלכות החורגות מהמשמעות הכלכלית של ההפסד במשפט - לקביעה כזו עשויה להתלוות סטיגמה, אשר גם אם אינה חמורה כסטיגמה המתלווה להרשעה בהליך פלילי, עלולות להיות לה השלכות על מי שהקביעות היו מכוונות כלפיו (והשוו: Mike Redmayne "Standards of Proof in Civil Litigation" MLR 62 (2) 167, 193 (1999)). (שם, פסקה 33). 17. הואיל וחלפו כשלוש שנים מיום ביטול ההסכם, הרי שחלף אף הצורך במתן הסעדים הזמניים והקבועים וכן את הסעדים ההצהרתיים שהתבקשו בכתב התביעה, מה גם שהתובעות זנחו סעדים אלה בסיכומיהם. מנגד ביקשו בסיכומים סעד שלא בא זכרו בכתב התביעה, דהיינו אכיפת ההתמחרות. לפיכך אינני נעתר לסעדים אלה. 18. התוצאה היא אפוא, שהתביעה מתקבלת בחלקה בלבד, דהיינו, אני מחייב את הנתבע 1 לשלם לתובעות את הסך של 75,000 ₪ נכון להיום, לתשלום תוך 30 יום, שאם לא כן, יישא סכום זה הצמדה וריבית מירבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל. לאור סכום התובענה והסעדים שהתבקשו אל מול התוצאה, כל צד יישא בהוצאותיו ושכ"ט עורך דינו. חוזהפיצוייםסעיף הגבלת תחרות / מניעת תחרות