קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי על חשיפת תיק רפואי: מבוא התובע הגיש תביעה כספית על סך 100,000 ₪ בגין נזק שלטענתו נגרם לו בשל חשיפת תיקו הרפואי בפני מי שכיום גרושתו. תמצית טענות הצדדים התובע הינו תושב מגדל העמק. הנתבעת מס' 1 הינה רופאה העובדת אצל הנתבעת מס' 2- קופת חולים לאומית, אשר בין היתר נותנת שירותי רפואה לתושבי מגדל העמק. התובע טוען, כי הוא וגרושתו היו מצויים בהליכי גירושין במשך מספר שנים. ביום 17.8.06 פנתה גרושתו לנתבעת מס' 1, במקום עבודתה אצל הנתבעת מס' 2, והעלתה בפניה טענות לפיהן יש לאשפז בדחיפות את התובע באשפוז כפוי במסגרת טיפול בבריאות הנפש. אותה עת שימשה, הנתבעת מס' 1 כמחליפתה של רופאת המשפחה הקבועה של התובע. התובע טוען, כי הנתבעת מס' 1 נהגה באופן רשלני ולא אחראי וחשפה את תיקו הרפואי אשר היה במחשב הנתבעת מס' 2 ובאחריות ושליטת של הנתבעת מס' 1. חשיפת תיקו הרפואי נעשתה ללא ידיעתו והסכמתו ולא תוך כדי עיסוקה המקצועי של הנתבעת מס' 1. בכך טוען התובע, הפרה הנתבעת מס' 1 את זכותו לפרטיות ואת חובת הסודיות הרפואית המוטלת עליה. עוד טען, כי הנתבעת מס' 2 הפרה את חוק זכויות החולה בכך שלא נקטה באמצעים הדרושים בכדי להבטיח שהנתבעת מס' 1 תשמור בסוד את פרטי תיקו הרפואי. בנסיבות העניין לא נדרשה מסירת מידע רפואי מתיקו ועל כן לא עומדת לנתבעות הגנה כלשהי. לטענת התובע, גרושתו עשתה שימוש פסול בחומר הרפואי אשר נחשף בפניה ורק בעקבות התערבות הרופא המטפל בו נמנעה התפתחות חמורה בגין חשיפת המידע מתיקו הרפואי. התובע טוען, כי הנתבעת מס' 1 זימנה אותו בדחיפות לשם עשיית בדיקת דם וכאשר הגיע לבדיקה אמרה לו, כי גרושתו סיפרה שהוא שובר דברים בבית. לטענתו, לאחר שהנתבעת מס' 1 שמעה את דבריו היא אמרה שגרושתו הטעתה אותה וכי היא טעתה עת אפשרה לגרושתו לקבל מידע מתיקו הרפואי. התובע טוען, כי לא היה צורך, כי הוא יבצע בדיקת דם והתנהלות הנתבעת מס' 1 אינה מובנת. התובע מוסיף וטוען, כי כתוצאה מחשיפת תיקו הרפואי בפני גרושתו ובשל התנהלות הנתבעת מס' 1 נגרמו לו צער רב, עגמת נפש, בושה וסבל. לטענתו, הנתבעת מס' 2, בהיותה מעבידתה של הנתבעת מס' 1, נושאת באחריות שילוחית למעשי הנתבעת מס' 1 ולפיכך על הנתבעות מוטלת החובה לפצותו. התובע מעריך, כי נזקיו הלא ממוניים הינם בסך 100,000 ₪. לטענת הנתבעות דין התביעה להדחות. לטענתן, ביום 17.8.06 דיווחה אשת התובע לנתבעת מס' 1, כי התובע סובל מבעיות נפשיות. על בסיס הדיווח האמור נתנה הנתבעת מס' 1 לתובע הפנייה לחדר מיון. הנתבעות מכחישות טענת התובע לפיה הנתבעת מס' 1 חשפה בפני אשתו מידע מתיקו הרפואי. כן מכחישות הנתבעות את טענת התובע לפיה הנתבעת מס' 1 הודתה בביצוע המעשה האמור. הנתבעות טוענות, כי הרשומה הרפואית מיום 17.8.06 נרשמה מפיה של אשת התובע ואין במסירת עותק של הרשומה האמורה משום פגיעה בזכות התובע לפרטיות. עוד טוענות הנתבעות, כי בהתחשב במצבו הרפואי של התובע, כפי שעולה מהדברים שמסרה אשתו לנתבעת מס' 1, הרי שהיה על הנתבעת מס' 1 להפנותו בדחיפות לחדר מיון ובעשותה כן פעלה הנתבעת מס' 1 כרופא סביר ונבון. לחלופין טוענות הנתבעות, כי בכל הנוגע לפנייה לרופאה, קבלת הפנייה למיון וקבלת העתק מהרשומה הרפואית פעלה אשת התובע בשמו או מטעמו. לטענתן, עומדות להן ההגנות המופיעות בחוק הגנת הפרטיות משום שהפגיעה נעשתה בתום לב והנתבעים לא ידעו ולא היה עליהם לדעת על הפגיעה או שהפגיעה נעשתה בנסיבות בהן הייתה מוטלת על הנתבעות חובה חוקית, מוסרית, חברתית או מקצועית לעשותה. לחלופין טוענות הנתבעות, כי מסירת הרשומה לאשת התובע אירעה בשל רשלנות התובע אשר התיר לאשתו לפעול בשמו אל מול רופאיו, לא הודיע לרופאים, כי אשתו אינה רשאית לפעול בשמו, יצר מצג לפיו הוא מתיר לאשתו לעיין ברשומה הרפואית, לא פעל כפי שסביר ונבון היה שיפעל בנסיבות העניין. הנתבעות מוסיפות וטוענות, כי לא נגרם לתובע נזק כלשהו וכי הנזקים הנטענים מוגזמים ואין קשר סיבתי בינם לבין האירוע נשוא התובענה. לטענתן, התובע לא פעל כמיטב יכולתו לשם הקטנת נזקיו. הראיות התובע הגיש תצהיר עדות. מטעם הנתבעים הוגש תצהיר עדות ראשית של מר יעקב רוטנברג- בעלה של הנתבעת מס' 1 אשר הצהיר, כי הנתבעת מס' 1 אובחנה כסובלת ממחלת אלצהיימר. התובע העיד על האמור בתצהירו. בנוסף העיד ד"ר אלכסנדר וויסבורד- הפסיכיאטר של התובע ומר יעקב פחימה. התובע ויתר על חקירתו של מר רוטנברג. דיון ומסקנות המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב שתי סוגיות מרכזיות. האם הנתבעת מס' 1 חשפה בפני אשת התובע את תיקו הרפואי ובמידה שעשתה כן, האם עסקינן בפגיעה אסורה בפרטיותו של התובע או שמא המעשים חוסים תחת ההגנות המופיעות בחוק. סעיף 19 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996 קובע, כי: "(א)  מטפל או עובד מוסד רפואי, ישמרו בסוד כל מידע הנוגע למטופל, שהגיע אליהם תוך כדי מילוי תפקידם או במהלך עבודתם. (ב)   מטפל, ובמוסד רפואי - מנהל המוסד, ינקטו אמצעים הדרושים כדי להבטיח שעובדים הנתונים למרותם ישמרו על סודיות העניינים המובאים לידיעתם תוך כדי מילוי תפקידם או במהלך עבודתם". התובע טוען, כי הנתבעות הפרו את הסעיף האמור שעה שהנתבעת מס' 1 מסרה לאשת התובע בתקופה הרלוונטית מידע מתיקו הרפואי ושעה שהנתבעת מס' 2 לא פעלה לשם מניעת מעשה זה, בכך טוען התובע, אף נפגעה זכותו לפרטיות. על כתפי התובע מוטל הנטל להוכיח תביעתו. עליו להוכיח את טענתו לפיה הנתבעת מס' 1 מסרה לאשתו מידע מתיקו הרפואי. כמו כן, על כתפי התובע מוטל הנטל להוכיח את נזקיו הנטענים. בשלב זה אקדים ואומר, כי לא עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל על כתפיו ולהוכיח את הטעון הוכחה. כאמור, התובע טוען, כי הנתבעת מס' 1 הפרה את הוראת סעיף 19 לחוק זכויות החולה שעה שביום 17.8.06 מסרה לאשתו דאז שנכחה במרפאה של הנתבעת מס' 2 מידע מתיקו הרפואי. במסגרת סיכומיהן (סעיף 7) טענו הנתבעות, כי לא עלה בידי התובע להוכיח טענתו לפיה גרושתו נכחה במרפאה ביום 17.8.06. איני מקבלת טענה זו. אמנם, מקריאת המסמך מיום 17.8.06 עולה, כי לכאורה עסקינן בסיכום ביקור של התובע במרפאה. במסמך האמור, כלל לא מוזכר, כי עסקינן בגרסה אשר מסרה אשת התובע. כמו כן, התובע העיד, כי גרושתו מתגוררת בשכירות במגדל העמק וכי הוא לא ניסה ליצור קשר עם גרושתו לפני הדיון (עמ' 6 ש' 26-29). היינו התובע לא פעל בכדי לזמן את גרושתו לעדות, על אף שיודע היכן מתגוררת ועל אף שלכאורה היה בידה להעיד באשר לגרסתו לפיה היא ביקרה במרפאה במועד האמור. ד"ר ויסבורד העיד, כי הנתבעת מס' 1 פנתה אליו בעקבות דברים אשר אמרה לה אשתו של התובע. אולם, לא העיד באשר למועד בו נעשתה השיחה האמורה, מלבד העובדה, כי אירעה בשנת 2006. לפיכך, אין בעדות זו בכדי ללמד, כי אשת התובע נכחה במרפאה ביום 17.8.06. אף איני מקבלת טענת התובע, המופיעה בסיכומי התשובה אשר הוגשו מטעמו, לפיה היה על הנתבעות להעיד עד כלשהו באשר לנוכחים בפגישה האמורה. כאמור, לבית המשפט הוגש תצהיר בעלה של הנתבעת מס' 1, באשר למצבה של הנתבעת מס' 1. כמו כן, לא הוכח לי, כי ישנם עדים כלשהם אשר בידם להעיד באשר לנוכחים בפגישה מיום 17.8.06. יתרה מזאת, הנטל להוכיח את התביעה מוטל על כתפי התובע. עליו להוכיח את טענתו לפיה הנתבעת מס' 1 מסרה מידע לאשתו. לפיכך, ככל שיש עדים אשר בידם להעיד באשר לנוכחים בפגישה מיום 17.8.06 הרי שהיה על התובע לפעול לזמנם לעדות. על אף האמור לעיל, מצאתי, כי אין לקבל טענת הנתבעות לפיה לא עלה בידי התובע להוכיח, כי אשתו נכחה במרפאה ביום 17.8.06. טענתן זו היום עומדת בסתירה לאמור בכתב ההגנה אשר הוגש מטעמן, שם טענו, כי ביום 17.8.06 דווחה אשת התובע לנתבעת מס' 1 על מצבו הנפשי של התובע (סעיף 4 לכתב ההגנה). לאור האמור בכתב ההגנה, הרי עניין זה כלל לא היה במחלוקת בין בעלי הדין ולפיכך, כעת שמועלית טענה זו בסיכומי הנתבעות, הרי שעסקינן בשינוי חזית שאין לקבלה. בנסיבות אלו מצאתי, כי יש לקבל טענת התובע באשר לנוכחות אשתו במרפאה ביום 17.8.06. יחד עם זאת, אין בעובדה זו כדי להועיל לתובע, אשר לא הצליח להוכיח את רכיבי תביעתו. לא די בהוכחת הטענה לפיה אשתו של התובע נכחה במרפאה במועד האמור לשם הוכחת טענתו, כי הנתבעת מס' 1 מסרה לה מידע אישי כלשהו לגביו. כאמור לעיל, התובע העיד, כי הוא לא נכח בסניף קופת חולים ביום 17.8.06 ולא נכח בחדר בעת שנערכה שיחה בין אשתו והנתבעת מס' 1 ובעת שנערכה שיחה בין הנתבעת מס' 1 לבין ד"ר ויסבורד (עמ' 6 ש' 32-33, עמ' 7 ש' 1-5). בהמשך עדותו טען התובע, כי ב- 17.8 אשתו נגשה לרופאה המחליפה וכי הן נכנסו למחשב. התובע העיד, כי הוא לא היה שם. התובע נשאל כיצד הוא יודע מה היה והשיב, כי יש לו מסמך ששלחו הנתבעות עם החומר (נספח א' לת/1). כאשר נשאל מה עוד מלמד אותו מה היה במפגש בין אשתו והנתבעת מס' 1 שב התובע וטען לגבי המסמך האמור (עמ' 12 ש' 19-24). הנה כי כן, אין מחלוקת, כי ככל שנערך מפגש בין הנתבעת מס' 1 ואשתו דאז של התובע הרי שהתובע לא נכח במפגש האמור. טענתו של התובע באשר למידע לכאורה אשר חשפה הנתבעת מס' 1 בפני אשתו במהלך המפגש האמור אינה מבוססת על ידיעתו האישית. כל טענות התובע בעניין מתבססות אך ורק על האמור בנספח א' לת/1, ברם האמור בת/1 אינו תומך בגרסת התובע לפיה הנתבעת מס' 1 ואשתו ישבו ביחד ונכנסו במחשב לתיקו הרפואי, והדברים אינם עולים מהמסמך. ד"ר וויסבורד העיד, כי הוא לא נכח במרפאה של הנתבעת מס' 2 במגדל העמק ביום 17.8.06 (עמ' 17 ש' 24-25). ד"ר ויסבורד נשאל האם לא נכח בחדר בו ייתכן ונכחה אשתו של התובע יחד עם הרופאה אשר התקשרה אליו והשיב, כי היה בצידו השני של הקו. לטענתו, הוא לא ראה מסמכים אשר עברו מיד ליד (עמ' 17 ש' 26-29). הנה כי כן, אין בידו של ד"ר וויסבורד להעיד מידיעה אישית על אשר התרחש במרפאתה של הנתבעת מס' 1 ביום 17.8.06. בנסיבות אלו, אין בידו לתמוך בגרסת התובע לפיה הנתבעת מס' 1 מסרה לאשתו מידע מתיקו הרפואי. ד"ר ויסבורד העיד, כי הוא פסיכיאטר וכי הוא מטפל בתובע (עמ' 16 ש' 1-7). ד"ר ויסבורד העיד, כי רופאה מחליפה אשר עבדה אצל הנתבעת מס' 2 התקשרה אליו. לטענתו, הרופאה התקשרה אליו בבקשה שיפעל להוצאת צו אשפוז בכפיה לתובע בשל דיווח אשר קיבלה, לטענתה, מאשתו (עמ' 16 ש' 9-19). ד"ר ויסבורד, טען, כי הוא סיפר לרופאה, אשר הייתה רופאה מחליפה, שיש בעיות במשפחה וישנו הליך גירושים (עמ' 16 ש' 22-23). לטענתו, הוא הדריך את הרופאה באשר לדברים שיש לעשות ואמר לה, כי תחילה יש לבדוק את המטופל ואולי הוא יסכים ללכת בעצמו (עמ' 17 ש' 1). לטענתו, הרופאה ביקשה שיעביר לה מכתבים בנושא ולטענתו הוא אמר לה שהיא יכולה לקבל מידע מאדם שפונה ומדווח אולם אין לתת מידע רפואי על האדם. עוד טען, כי הוא הסביר לרופאה על סודיות רפואית. לטענתו, הוא אמר לרופאה לא להעביר מכתב לאשתו של התובע ואמר לה שיש במשפחה לחצים (עמ' 17 ש' 2-5). ברי, כי לא נפל פסול בהתנהגות הנתבעת מס' 1 ככל שבדקה את תלונות אשת התובע שיזמה פנייה אליה, באשר למצבו של התובע וככל שנתנה ביטוי בכתב לתלונות אלו. אף הפנייה לרופא המטפל של התובע על מנת לברר את העניין ולגבש תנאי טיפול נעשתה במסגרת עבודתה של הנתבעת ולא נפל פגם כלשהו בהתנהלותה בעניין זה. אין בעדות ד"ר ויסבורד באשר לשיחה אשר התנהלה בינו לבין הנתבעת מס' 1, בעניינו של התובע, בכדי לתמוך בטענות התובע באשר לפגיעה בפרטיותו ומסירת מידע לאשתו. התובע טוען, כי ביום 17.8.06 הוא קיבל זימון טלפוני לעשות בדיקת דם ולטענתו הוא היה בשוק (עמ' 9 ש' 23-27). לטענתו, הרופאה עצמה התקשרה אליו (עמ' 10 ש' 9-10). נטען בפניו, כי הוא זומן לעשות בדיקת דם ביום ראשון ולא על ידי הנתבעת מס' 1 אלא על ידי רופאה אחרת. התובע השיב, כי המסמך לפיו נטענה הטענה האמורה הינו של רופאת המשפחה שלו ומי שזימנה אותו ב- 17 לחודש הייתה הנתבעת מס' 1 (עמ' 11 ש' 30-33). נטען בפניו, כי אין ראיה לפיה הוא הוזמן לעבור בדיקת דם ביום שישי. התובע השיב, כי אפשר להוציא פירוט של שיחות טלפון. התובע נשאל האם הזמין פירוט כאמור והשיב בשלילה (עמ' 12 ש' 9-16). הנה כי כן, אף את טענתו האמורה לא תמך התובע בראייה כלשהי. פחימה העיד, כי התובע סיפר לו שהזמינו אותו לבדיקת דם והוא אמר לו שלא עושים בדיקות דם בימי שישי. לטענתו, הוא ראה שמשהו לא בסדר ושהתובע היה במתח (עמ' 18 ש' 18-21). אין בידי פחימה להעיד באשר לשאלה האם התובע זומן לעשות בדיקת דם במועד הנטען אם לאו. בידו להעיד אך באשר לגרסה אשר מסר לו התובע. כך או כך, אף אם תתקבל גרסת התובע לפיה הוזמן לעשות בדיקת דם במועד האמור הרי שאין בכך בכדי לתמוך בטענתו באשר למסירת מידע אודותיו לאשתו, או באשר להפרת חוק זכויות החולה על ידי הנתבעות. אציין כאן, כי התובע אישר שבמסגרת הטיפולים הרפואיים שלו בקופת חולים הוא מבצע בדיקות דם תקופתיות באופן קבוע (עמ' 19 ש' 16-19). כך שאף לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין ביקור אשת התובע אצל הנתבעת מס' 1 לבין בדיקת הדם שנתבקש התובע לבצע. במסגרת נ/6 הוגשו בדיקות הדם אותן ביצע התובע בתקופה הרלוונטית ומהן עולה, כי התובע ביצע בדיקות דם בין היתר ביום 19.6.08, ביום 21.8.06 (ארבעה ימים לאחר ביקור אשת התובע במרפאה), ביום 11.10.06, וביום 15.2.07 ובמועדים נוספים כעולה מנ/6. לטענת התובע, ביום 17.8.06 התקשרה אליו הנתבעת מס' 1 וזימנה אותו לעשות בדיקות דם. לטענתו, למחרת, ביום שישי, הוא הגיע בכדי לעשות בדיקת דם ושאל את הנתבעת מס' 1 האם גרושתו הייתה שם והנתבעת מס' 1 השיבה בחיוב (עמ' 11 ש' 33, עמ' 12 ש' 1). התובע טוען, כי הוא הגיע למרפאה ופנה לרופאה. לטענתו, הכל התפוצץ והנתבעת מס' 1 סיפרה לו שאשתו -הייתה שם יום קודם לכן (עמ' 10 ש' 17-25). לטענתו, הנתבעת מס' 1 אמרה לו שהיא ואשתו ישבו שעה וחצי מול המחשב. לטענת התובע, ביום שישי כאשר הוא שאל את הנתבעת מס' 1 האם גרושתו הייתה שם הנתבעת מס' 1 התנצלה ואמרה שגרושתו הטעתה אותה. לטענתו, מזה הוא מסיק שגרושתו ראתה את החומר במחשב (עמ' 13 ש' 24-27). אף אם תתקבל עדות התובע לפיה הנתבעת מס' 1 התנצלה ואמרה שאשתו של התובע הטעתה אותה, לא ברור כיצד מהדברים האמורים מסיק התובע, כי אשתו נחשפה לחומר המצוי במחשב. התובע העיד, כי הוא והנתבעת מס' 1 נפגשו מחוץ למשרדה וכי בהמשך נכנסו למשרדה (עמ' 10 ש' 18-19). לטענתו, במקום נכחו הרוקח, האחיות ורופאת ילדים (עמ' 11 ש' 3-8). בהמשך העיד התובע, כי במסגרת הכנת התיק הוא לא פנה לאנשים אשר היו עדים לשיחה האמורה (עמ' 11 ש' 17-19). הנה כי כן, התובע לא זימן לעדות עדים אשר היו יכולים, לכאורה, לתמוך בגרסתו באשר לשיחתו עם הנתבעת מס' 1. עובדה זו פועלת לרעת התובע. עדות התובע באשר לדברים אשר הנתבעת מס' 1 אמרה לו, לטענתו, היא עדות יחידה של בעל דין. במסגרת כתב התביעה טען התובע, כי בעקבות חשיפת החומר והשימוש אשר עשתה בו גרושתו כמעט הייתה התפתחות חמורה אשר נמנעה אך בשל התערבותו של ד"ר ויסבורד. במהלך עדותו נטען בפני התובע, כי הוא לא אושפז בכפייה. בתשובה טען התובע, כי לא הצליחו (עמ' 12 ש' 33, עמ' 13 ש' 1). לטענתו, הרופאה התייעצה עם פסיכיאטר באשר לטענות אשתו לפיהן הוא נוהג באלימות, הוא שובר ומרביץ והפסיכיאטר אמר לה שזה לא עניין פסיכיאטרי אלא משטרתי (עמ' 13 ש' 6-7). התובע העיד, כי הרופאה הזמינה שוטרים אולם הם לא הגיעו אליו (עמ' 13 ש' 3). בהמשך טען שהיא לא הזמינה שוטרים (עמ' 13 ש' 8-9, 14-15). הנה כי כן, קיימת סתירה בעדותו של התובע בעניין זה. התובע לא צירף ראייה כלשהי באשר לפנייתה של הנתבעת מס' 1 למשטרה בעניינו ולפיכך לא הוכיח טענתו זו. כמו כן, אף אם הייתה מתקבלת טענתו לפיה הנתבעת מס' 1 הזמינה שוטרים בעקבות תלונותיה של אשתו על אלימות שלכאורה נקט התובע כלפיה, הרי שאין בכך בכדי להוכיח את טענתו לפיה הנתבעת מס' 1 חשפה בפני אשתו מידע מתיקו הרפואי, שזו עילת תביעתו. הנה כי כן, התובע לא נכח בפגישה אשר לטענתו במהלכה חשפה הנתבעת מס' 1 מידע אישי לגביו בפני אשתו. התובע אף לא זימן עד כלשהו או הגיש ראיה כלשהי התומכים בטענה זו. לפיכך אני קובעת, כי התובע לא עמד בנטל להוכיח טענתו, כי הנתבעת מס' 1 מסרה לגרושתו דהיום חומר מתיקו הרפואי, או חשפה אותה למסמכים רפואיים כלשהם. אוסיף ואומר, כי גרסת התובע הינה, כי לא נכח במרפאה ביום 17.8.06 וכי הגרסה המופיעה במסמך מיום זה נרשמה על ידי הנתבעת מס' 1 בהתאם לדברים אשר אמרה לה אשתו ובהמשך מסרה הנתבעת מס' 1 לאשתו עותק של המסמך האמור. בנסיבות אלו, הרי שגם אם אשת התובע קיבלה לידה מסמך ובו סיכום הטענות אשר היא עצמה העלתה בנוגע לתובע, דבר שכלל לא הוכח, ברי, כי אין בכך משום חשיפת חומר סודי מתיקו הרפואי של התובע, שכן ממילא עסקינן במידע אשר אשת התובע הביאה לידיעת הנתבעת מס' 1 ולפיכך הרי שהמידע היה בידיעתה והיא לא נחשפה אליו בשל קבלת המסמך. התובע טוען, כי גרושתו עשתה שימוש בחומר אשר הנתבעת מס' 1 חשפה בפניה. לטענתו, הנתבעות נתנו לאשתו יפויי כוח לנגח אותו (עמ' 14 ש' 32-33). במהלך עדותו נשאל התובע איזה שימוש עשתה גרושתו בחומר הרפואי שנחשף לפניה בניגוד לחוק ובאיזה חומר השתמשה. התובע לא השיב לשאלה באשר לסוג השימוש ותחת זאת טען, כי עסקינן בכל תיקו הרפואי. התובע נשאל כיצד הוא יודע והשיב, כי עד היום החומר משמש ומנגח אותו בכל מקום. התובע נשאל פעם נוספת באיזה חומר עסקינן והשיב, כי עסקינן בחומר אשר הנתבעת מס' 1 נתנה לגרושתו והוסיף, כי זה מה שהנתבעת מס' 1 אמרה (עמ' 13 ש' 18-24). התובע נשאל איזה שימוש עשתה גרושתו בחומר והשיב, כי היא עושה בו שימוש במסגרת ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה (עמ' 13 ש' 29-30). התובע העיד, כי יש לו מספר הליך אשר בו ניתן לראות כי נעשה שימוש בחומר האמור (עמ' 14 ש' 1-2). התובע נשאל מדוע אין לטענה זו זכר בכתב התביעה ובתצהיר ובתגובה טען, כי גרושתו ניסתה לאשפז אותו בכפייה ועד היום עושה שימוש במסמך מיום 17.8.06 אשר היא קיבלה מהרופאה (עמ' 14 ש' 3-12). אציין, כי התובע לא צירף כתב טענות כלשהו שהגישה גרושתו במסגרת ההליכים בבית משפט לענייני משפחה שאליו צורפו מסמכים רפואיים כלשהם באשר לתובע או המסמך מיום 17.8.06 אשר יכול היה לתמוך בטענתו, כי גרושתו נחשפה למסמכים רפואיים מתיקו, או כי היא עושה שימוש כלשהו במסמך האמור. התובע נשאל האם המסמך מיום 17.8.06 הוגש במסגרת ההליכים אשר מתנהלים בינו ובין גרושתו בבית המשפט לענייני משפחה. התובע השיב, כי עורך הדין של אשתו אומר שיש לו מסמך ושהוא חולה נפש ומטומטם ושיש לו מסמך שמוכיח את זה (עמ' 14 ש' 16-22). התובע נשאל מדוע זה לא מופיע בכתב התביעה ובתצהיר והשיב, כי קופת החולים שלחה לו את המסמך וזה מוכיח את טענותיו. לטענתו, דבריו מופיעים בתצהירו והוא לא נדרש לצרף את המסמך לתצהיר (עמ' 14 ש' 25-29). התובע נשאל מדוע לא כתב את הדברים בתצהירו והשיב, כי לא היה לו את המסמך בעת שכתב את התצהיר וכי עורך הדין של הנתבעות שלח לו אותו (עמ' 15 ש' 1-2). בהמשך טען, כי היה לו את המסמך האמור בעת שחתם על התצהיר (עמ' 15 ש' 20-25). הנה כי כן, מעדות התובע לא הוכח, כי המסמך מיום 17.8.06 כלל הוגש לבית המשפט לענייני משפחה. התובע העיד, כי ד"ר ויסבורד הינו פסיכיאטר המטפל בו עשר שנים וכי בעיותיו בתחום הנפשי החלו לאחר שעבר התקף לב שני בשנת 97 (עמ' 7 ש' 6-9). התובע נשאל, האם אשתו, אשר חיה עמו משנת 75, הייתה מודעת להתדרדרות במצבו הנפשי, בתגובה טען, כי זה דיכאון (עמ' 8 ש' 4-6). התובע אישר, כי בשל מצבו הוא טופל אצל ד"ר ויסבורד וקיבל טיפול תרופתי (עמ' 8 ש' 7-8). עוד אישר התובע, כי אשתו ידעה שהוא נוטל תרופות וכן ידעה שהוא מקבל קצבה מהמל"ל (עמ' 8 ש' 20-23). מנ/1 עולה, כי התובע הגיש תביעה לנכות כללית בשנת 2000 ובמסגרת בין היתר טען להתקפי דיכאון מחודש מאי 2000 וטיפול בכדורים. לטענת התובע, אשתו לא ידעה על דברים שהוא אמר לד"ר ויסבורד עוד בשנת 2002 ולפיהם הוא משחק קלפים במחשב בלילות, יושב כל היום בחוסר מעש ושותה חצי בקבוק ערק. בהמשך טען, כי אשתו ידעה את זה (עמ' 8 ש' 24-33). הנתבעות הגישו מסמכים רפואיים במסגרת נ/2 מהם עולה, כי התובע מטופל בשל בעיות נפשיות אצל ד"ר ויסבורד לכל הפחות משנת 2002. כאמור, התובע לא טען ולא הוכיח, כי המסמך מיום 17.8.06 הוגש על ידי גרושתו לבית המשפט לענייני משפחה. התובע עצמו טען, כי לא ידע מהמסמך עד שקיבל אותו מב"כ הנתבעות. לאור האמור לעיל מצאתי, כי אף אם גרושתו או בא כוחה העלו טענות באשר למצבו הנפשי של התובע אין בכך כדי ללמד, כי המידע הועבר לידיעת גרושתו על ידי הנתבעת מס' 1. כאמור מעדות התובע עצמו עולה והדבר מקבל ביטוי אף במסמכים הרפואיים שהוגשו, כי במהלך שנות נישואיהם הרבות נחשפה גרושתו למצבו הנפשי. לא מן הנמנע, כי טענות בא כוחה, כפי שטוען התובע, מבוססת על המידע האמור ולא על מידע אשר חשפה בפנייה, לכאורה, הנתבעת מס' 1. דבר שכאמור כלל לא הוכח. במהלך עדותו לא עלה בידי התובע לתמוך טענתו באשר לשימוש אשר עשתה גרושתו במידע אשר העבירה לה, לכאורה, הנתבעת מס' 1. התובע אף לא פירט באיזה חומר עסקינן. תשובות התובע לשאלות באשר לשימוש אשר נעשה בחומר ובאשר למהותו של החומר היו תשובות כוללניות אשר לא נתמכו בראייה כלשהי. לאור טענתו לפיה הוא למד, כי הנתבעת מס' 1 העבירה מידע לאשתו מנספח א' לתצהירו הרי שלא ברור על סמך מה הוא טוען, כי אשתו נחשפה לכל תיקו הרפואי. עדות התובע בעניין זה אינה מבוססת על ידיעה או ראיה כלשהי, כי אם על סברה בלבד. העובדה שלא היה בידו להצביע על שימוש בחומר הנטען תומכת בעמדתי. התובע גם לא עמד בנטל להוכיח, כי כתוצאה ממסירת חומר רפואי כלשהו לגביו על ידי אשתו, במסגרת ההליכים בבית משפט לענייני משפחה, נגרם לו נזק כלשהו או קופחו זכויותיו בסכסוך הגירושין בינו לבין אשתו וכי הדבר כלל קיבל ביטוי במסגרת ההליכים בבית משפט לענייני משפחה. התובע העיד, כי כיום הוא מקבל טיפול תרופתי חזק יותר בשל מה שעשו גרושתו והנתבעת מס' 1 (עמ' 8 ש' 11-12). אף טענתו זו לא הוכחה. לא עלה בידי התובע להוכיח טענתו לפיה הנתבעת מס' 1 חשפה בפני גרושתו מידע מתיקו הרפואי ולא עלה בידו להוכיח, כי בשל המעשה הנטען נגרם לו נזק כלשהו ולא הוכח קשר סיבתי כלשהו בין נטילת התרופות למסמך מיום 17.8.006. בין היתר, לא עלה בידו להוכיח, כי הדבר גרם להחמרה במצבו וכי בשל כך הוא מקבל טיפול תרופתי שונה. הנה כי כן, מצאתי, כי המסמך מיום 17.8.06, אשר לטענת התובע תומך בטענותיו, הינו פירוט של מצבו של התובע, בהתאם לתלונות אשר העלתה אשתו של התובע באותו מועד באוזני הנתבעת מס' 1. עוד מצאתי, כי לא נפל פגם בהתנהלות הנתבעת מס' 1 אשר נתנה ביטוי בכתב לתלונות אלו. התובע לא הוכיח, כי נמסר לאשתו מידע סודי אודותיו וכן לא הוכיח את נזקיו הנטענים. בנסיבות אלו, הרי שלא עלה בידו להוכיח את תביעתו. באשר לטענת התובע בנוגע לפגיעה בפרטיותו אציין למעלה מהדרוש, כי גם אם אכן אשת התובע קיבלה לידה את נספח א' לתצהיר הכולל את תלונותיה באשר להתנהגות התובע לשיטתה ואף הפנייה למיון, הרי שעומדות לנתבעות ההגנות המנויות בחוק הגנת הפרטיות, מאחר והדבר נעשה תוך כדי ביצוע עיסוקה של הנתבעת מס' 1 ובמהלך עבודה הרגילה והייתה מוטלת עליה חובה חוקית ומקצועית לעשות כן לאור טיב ואופי התלונות. לאור כל המפורט לעיל, התביעה נדחית. אני מחייבת את התובע בסכום כולל בגין הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד בסך 10,000 ₪. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק דין זה שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. רפואהפיצוייםסודיות רפואית