קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת פיצוי על נזק למעקה בטיחות בכביש: 1. עניינה של התובענה שלפנינו, שהוגשה ביום 19/2/08, פיצוי התובעת בשל נזק שנגרם למעקות הביטחות ולעמודי התמך המותקנים בכביש אגרה מס' 6, אותו מפעילה התובעת, בתאונת דרכים שאירעה ביום 6/3/05 באזור בן שמן (להלן - התאונה). 2. בתאונה נפגעו מעקות הבטיחות ועמודי התמך על ידי רכב מסוג "אוטובוס זעיר" (להלן - הרכב) אשר היה נהוג בידי הנתבע 1, שהינו אחיה של הנתבעת 3 (להלן - הנהג). יצויין, כי הרכב רשום על שם הנתבעת 2 (להלן - בעלת הרכב), וכי היא נתנה אותו במתנה לשימושם של בנה וכלתה, הנתבעים 3 ו-4 (להלן - המחזיקים בפועל). המחזיקים בפועל השאילו את הרכב לנהג לצורך נסיעה שבמהלכה אירעה התאונה. 3. לטענת התובעת, הנהג סטה מנתיב נסיעתו ופגע במעקה הבטיחות, נסע במהירות שאינה מתאימה, בחוסר ערנות ותשומת לב, בחוסר מיומנות, וברכב בעל צמיגים שאינם תקינים. לטענתה, הנהג לא עשה די על מנת למנוע את התאונה אף כי יכול היה למנוע את התרחשותה על ידי בדיקה מבעוד מועד של תקינות הרכב וצמיגיו, בדיקה אשר לא נעשתה על ידו. 4. לגבי בעלת הרכב והמחזיקים בפועל נטען, כי הם לא דאגו לתקינות הרכב ולא גילו לנהג על המצב הירוד של צמיגי הרכב, אף כי ידעו או היה עליהם לדעת על כך, ולפיכך, לא עשו די על מנת למנוע את התאונה, ולא נהגו כפי שמשאילי רכב או בעלי רכב ו/או מחזיקים רכב סבירים ומיומנים היו נוהגים. 5. התובעת דורשת סכום של 25,480 ₪ המורכב מסך של 23,333 ₪ נזק ישיר בהתאם לדו"ח שמאי, 874 ₪ שכר טרחת השמאי, וכן הפרשי הצמדה וריבית מיום 13/11/05 ועד למועד הגשת התביעה בסך של 1,273 ₪. 6. לטענת הנתבעים, התאונה אירעה עקב כשל בגלגל הרכב, ודינה של התביעה להידחות הן כנגד בעלת הרכב, שלא היה לה כל קשר לרכב ומעולם לא היה בחזקתה ובשליטתה, והן כנגד המחזיקים בפועל וכנגד הנהג, שלגביהם לא הוכחה רשלנות כלשהי שהביאה לכשל בגלגל. לטענת הנהג, הרכב עבר בסמוך למועד התאונה בדיקת רישוי שנתית וכל ארבעת צמיגיו הוחלפו בצמיגים כחדשים (פורקו מאמבולנס שעבר תאונה), וברי שאדם סביר לא אמור לבדוק את הצמיגים במכון התקנים כל עת שהוא שואל רכב מעמיתו. 7. עוד נטען, כי מדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית לשמה, ולמצער - כסות לכסות על כשלי התובעת שלא תחזקה את הכביש כיאות ובשל המפגעים בכביש אירעה התאונה. 8. לחלופין, מכחישים הנתבעים את קיום הנזק ולמצער את שיעורו, כמפורט בסעיפים 28 - 33 לסיכומיהם. דיון והכרעה 9. השאלה שעומדת בפנינו הינה - האם היתה התרשלות מצד הנתבעים, כולם או חלקם, אשר הביאה לפגיעת הרכב בתשתיות כביש מס' 6 במסגרת התאונה. אם נגיע למסקנה כי התשובה לשאלה זו הינה חיובית וכי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים - יהא עלינו לבחון את שאלת גובה הנזק. האחריות לתאונה 10. כבר כעת ייאמר, כי דין התביעה כנגד בעלת הרכב, הנתבעת 2, להידחות הואיל ולא היתה לה כל שליטה על הרכב מהרגע שהוא ניתן לה על ידה במתנה ולא היתה כל חובה עליה לדאוג לתקינותו, שכן לא השתמשה בו מעולם (ראה פרוטוקול עמ' 19 שורה 26). 11. אשר למחזיקים בפועל - המומחה, ד"ר איתמר שרון, מטעם התובעת ציין בחוות דעתו, בין היתר, כי מבדיקת הצמיג השמאלי-אחורי ברכב עולה כי תאריך הייצור שלו אינו ניתן לזיהוי, וכי הצמיג גילה סימני התיישנות מובהקים והזנחה ממושכת של לחצי ניפוח. אמנם המחזיקה בפועל, הנתבעת 3, טענה בחקירתה כי כל הצמיגים הוחלפו די קרוב ליום "הטסט", בסביבות דצמבר-ינואר 2005 (פרוטוקול עמ' 19 שורות 30 - 33 ועמ' 20 שורות 1 - 14) - אולם היא לא המציאה כל ראיה לכך, ואף נמנעה מלהביא לעדות את בעלי המוסך "יוסי את יוסי", שם הוחלפו כביכול הצמיגים, על אף שלטענתה לא היתה כל מניעה לכך (ראה פרוטוקול עמ' 20 שורה 16). כלל ידוע בפסיקה הוא, כי הימנעות בעל דין מלהביא עדות פועלת כנגדו שכן חזקה שהעדות אינה מיטיבה עמו, שאם לא כן - לא היה נמנע מלהביאה. 12. בנסיבות אלה אני קובעת, כי לא הוכח שהצמיגים אכן הוחלפו עובר לתאונה, ויש לראות בכך רשלנות מצד המחזיקים בפועל, שהיו אמורים לדאוג לתקינותו של הרכב, והיה בכך כדי לתרום לתאונה. 13. אשר לנהג - גם אם אקבל את טענתו כי אין זה סביר שאדם יבדוק את הצמיגים בכל פעם שהוא שואל רכב מאדם אחר - עדיין נראה שגם לנהג אשם תורם לתאונה. הנהג הינו נהג צעיר (יליד 1981), אשר ידע כי הוא עומד להסיע ברכב 8 נוסעים לאירוע. בנסיבות כאלה, אף מבלי להתייחס לעובדה שלא היה לנהג רישיון להסעת 8 נוסעים ברכב והדבר שלל את הכיסוי הביטוחי, היה עליו לבדוק היטב את הרכב, לרבות הצמיגים, לפני הנסיעה, שכן אחריות כבדה מאוד הוטלה על כתפיו לדאוג לבטיחותם של הנוסעים. 14. זאת ועוד, הנהג הודה בעדותו במשטרה שנסע בעת התאונה במהירות של כ-100 קמ"ש ובעדותו בפני הודה כי איבד את השליטה ברכב (פרוטוקול עמ' 21 שורה 32). לאור נסיבות התאונה ותוצאותיה, לא שוכנעתי כי הנהג אכן נסע במהירות שבה הודה, אלא סביר להניח שנסע במהירות גבוהה יותר, דבר שגרם לו לאבד את השליטה על הרכב ולפגוע במעקה הבטיחות. מכל מקום, נראה שהמהירות שבה נסע הנהג לא היתה מהירות סבירה בהתחשב בכל הנסיבות ובתנאי הדרך (מספר גדול של נוסעים ברכב, שעת לילה מאוחרת ועוד), כנדרש בהתאם להוראות תקנה 51 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. 15. לאור האמור אני קובעת, כי הן המחזיקים בפועל וכן הנהג אחראים לתאונה בשיעור של 50% כל אחד. 16. אשר לגובה הנזק - הואיל והשמאי מטעם התובעת, מר ירון רומנו (להלן - השמאי), הודה כי הוא נוהג ליתן באופן קבוע חוות דעת לתובעת, ונתן לה "הרבה מעל 50 חוות דעת" (פרוטוקול עמ' 1 שורות 13 - 20), ברי כי הוא בעל אינטרס להיטיב עם התובעת ולכן יש להתייחס לחוות דעתו בזהירות הראויה. אם נוסיף לכך את העובדה שהשמאי הגיע למקום התאונה רק כשבוע לאחר האירוע (פרוטוקול עמ' 2 שורה 2), וקבע באופן שרירותי שהמהנדס שהראה לו את הקטע שנפגע עבד במשך 12 שעות ולכן נקבעה בחוות הדעת הוצאה בשל כך בסך של 3,000 ₪ (ראה פרוטוקול עמ' 4 שורות 17 - 23) - הדבר מביאני למסקנה כי לא הורם הנטל המוטל על התובעת להוכחת מלוא הנזק שנטען על ידה על סמך חוות דעת השמאי. לפיכך, אני מעמידה את גובה הנזק הישיר, על דרך האומדנא, על סכום של 13,000 ₪ ובתוספת שכר טרחת השמאי - על סכום של 13,874 ₪. סוף דבר 17. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כדלקמן: (א) התביעה כנגד בעלת הרכב, הנתבעת 2, נדחית. התובעת תשלם לנתבעת 2 הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 1,500 ₪. (ב) התביעה כנגד הנתבעים 1, 3 ו-4 מתקבלת באופן חלקי. הנתבעים 1, 3 ו-4, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת, תוך 30 ימים, סכום של 13,874 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (19/2/08) ועד לתשלום המלא בפועל, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 2,500 ₪. (ג) סכומי ההוצאות ושכר טרחת עוה"ד, המצוינים בפסקאות (א) ו-(ב) לעיל, ישולמו תוך 30 ימים, ויישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. פיצוייםמעקה בטיחות (תאונות)כביש