קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויים בגין תאונה במהלך שיט בסירה: התובעת נפגעה ביום 15.8.06 במהלך שיט בסירה אותה הפעילה הנתבעת בחוף הים באילת. בין הצדדים קיימת מחלוקת בשאלת האחריות ובשאלת הנזק. האחריות התובעת הצהירה כי ביום 15.8.06 ביקש בנה להשתתף בשיט אבובים, והיא רכשה עבורו כרטיס מאת הנתבעת (סעיף 6 לתצהיר). מדובר במזרון גומי מתנפח שעליו שוכבים על הבטן שלושה-ארבעה נערים כשהם אוחזים ברצועת אחיזה הנמצאת בקצה המזרון, המזרון מחובר בחבל לסירת מנוע, והסירה גוררת את המזרון על פני המים, בים (התובעת, סעיף 7(א) לתצהיר). רן פרץ היה באותה עת מפעיל הסירה. לפי גרסת התובעת, רן פרץ, אשר ראה אותה מסתובבת עם מצלמה ומצלמת את בנה, הזמין אותה להצטרף לסירה כדי שתוכל לצלם את בנה תוך כדי השיט מתוך הסירה (התובעת, סעיף 10 לתצהיר). התובעת הצטרפה לשיט. על הסירה היה יחד איתה אדם נוסף, אשר בתחילה היה על המזרון, אולם בשלב מסוים ביקש לעלות לסירה. לפי גרסת התובעת, בשלב מסוים ראו המשיט והנוסעים ספינת "דבור" של חיל הים, המשיט התלהב ואמר "עכשיו נתפוס את הגלים של ספינת הדבור" והחל לשוט עוד יותר מהר (התובעת, סעיף 12(א) לתצהיר). לפי תצהירה: "אני נבהלתי, לא הייתה לי חגורת הצלה והגלים היו גבוהים, ממש פחדתי וחששתי שמהקפיצות אני עוד אפול למים, לכן התיישבתי על רצפת הסירה" (סעיף 12(א) לתצהיר). "המשיט ראה אותי מתיישבת על הרצפה, לא אמר לי דבר ולא הזהיר אותי שגם זה יכול להיות מסוכן עקב הקפיצות הקשות של הסירה על הגלים" (סעיף 12 (ב) לתצהיר). "כעבור פחות מדקה, הסירה עשתה קפיצה גדולה במים ואני נחבטתי פעמיים על ריצפת הסירה והתחלתי לבכות בקול נמוך איי, איי ואיי ואז המשיט שאל אותי למה ירדת לשבת ברצפה? אמרתי לו שנורא פחדתי כי זה בהחלט היה אפשרי שעם הקפיצות האלה אני אפול למים" (סעיף 12(ג) לתצהיר). כתוצאה מהקפיצות נגרם לתובעת שבר בחוליה L1. המשיט, רן פרץ, הצהיר כי התובעת היא שביקשה להתלוות לשיט כדי להמשיך ולצלם את בנה גם במהלך השיט (רן פרץ, סעיף 6 לתצהיר). לפי תצהירו, מדובר בסירה מקצועית לגרירה, ספסלי הישיבה מרופדים בריפוד מקורי ומתוכננים לשיכוך חבטות (סעיף 8 לתצהיר). עוד לפי תצהירו, כאשר הוא ראה את ספינת הדבור של חיל הים, שחוצה את מסלולו, הוא ידע שבעוד מספר שניות יגיע גל הירכתיים של הדבור (סעיף 11 לתצהיר). רן פרץ הצהיר: "הודעתי והזהרתי את הנוסעים שהיו בסירה וביקשתי שיאחזו במשהו כדי שלא יפלו מהספסל או יקבלו מכה" (סעיף 12 לתצהיר). "שניות ספורות לפני הגל נלחצה כנראה התובעת מאזהרותיי וירדה וישבה על הרצפה. הסירה עלתה על הגל וירדה בחבטה קלה והתובעת, שישבה על הרצפה, התלוננה שנחבלה בגבה" (רן פרץ, סעיף 14 לתצהיר). עוד הצהיר רן פרץ כי: "אני לא צפיתי ולא יכולתי לצפות שהתובעת תתיישב בפתאומיות על הרצפה. אני מצפה מהנוסעים בסירה שישבו על הספסלים והתנהגות כזו הייתה בלתי צפויה לחלוטין מבחינתי. התדריך שנתתי לנוסעים בטרם הגעת הגל התאים לישיבה על ספסל ואם הייתה התובעת נוהגת על פי הוראותיי, היא לא הייתה נפגעת" (סעיף 20 לתצהיר). לפי תצהירו של רן פרץ בסירה יש שמונה חגורות הצלה אך אין חובה לחגור חגורת הצלה אלא במקרה חרום. עוד לפי תצהירו, כאשר התובעת עלתה לסירה ובמהלך כל השיט היא לא שאלה ולא ביקשה לחגור חגורת הצלה (סעיף 22 לתצהיר). רן פרץ הצהיר כי התובעת ישבה בחרטום הסירה, פנים אליו, גב לכיוון הנסיעה. היא לא ראתה את הדבור ואינה יודעת איזה גל הוא מותיר אחריו (סעיף 25 לתצהיר). התובעת הכחישה שרן פרץ הזהיר אותה שיהיו קפיצות מהגלים והצהירה כי עדות המשיט שאמר לה לקום מהרצפה ולחזור לשבת על המושב שקרית (סעיף 14(ו) לתצהיר). בחקירה הנגדית היא השיבה כי כאשר רן פרץ ראה את ספינת הדבור הוא אמר שיהיו גלים והילדים ייהנו וכי לאחר שנחבלה, שאל אותה למה היא התיישבה על הרצפה והיא ענתה לו שראתה את הגלים ופחדה שתיפול למים (התובעת, עמוד 23 לפרוטוקול). לשאלה האם המשיט אמר להם להחזיק, השיבה התובעת בשלילה (עמוד 23 לפרוטוקול). לשאלת בית המשפט האם המשיט הכין אותם לקראת מה שיקרה, השיבה התובעת בשלילה. גם לשאלה האם הוא הזהיר אותם מפני מה שעומד לקרות, השיבה התובעת בשלילה (עמוד 24 לפרוטוקול). רן פרץ העיד כי נתן תדרוך לאלה שעלו על האבוב. לנוסעי הסירה הוא לא נתן תדרוך (עמוד 31 לפרוטוקול). לשאלה האם קיים נוהל להסעת נוסעים בסירה שמשיטה את האבוב השיב רן פרץ כי הוא מבהיר שאין מדובר בשיט תענוגות אלא בפעילות ספורט ימי (עמוד 32 לפרוטוקול). רן פרץ הסכים כי הקפיצות חזקות יותר לאלה שיושבים בחלק הקדמי (עמוד 33 לפרוטוקול). לשאלה מדוע לא נתן לתובעת חגורת הצלה השיב כי הוא נותן חגורות רק לאלה שמשתתפים בפעילות הימית (עמוד 33 לפרוטוקול). רן פרץ עמד על כך שהוא הזהיר את נוסעי הסירה מפני הגל. לפי עדותו אין מדובר באירוע מסוכן, אולם מזהירים את הנוסעים כדי שלא יופתעו (עמוד 35 לפרוטוקול). הוא גם עמד על כך שהוא אמר להם להחזיק, שכן תהיה קפיצה קטנה (עמוד 35 לפרוטוקול). לשאלה במה אמורים היו הנוסעים להחזיק, השיב: "במה שאפשר" לשאלת בית המשפט מה כוונתו, השיב: "בגוף הסירה, במה שאפשר לאחוז" (עמוד 36 לפרוטוקול). לתצהיר התובעת צורף דף אשר עליו נרשמו פרטי האירוע על ידי רן פרץ ביום האירוע. באותו מסמך נכתב: "במהלך הנסיעה עבר לפנינו דבור של חיל הים, כאשר ראיתי אותו עובר הודעתי למלווים שהיו איתי שיהיו קפיצות מהגלים. סה"כ היו שני מלווים בסירה, אחד ישב מאחורה והאישה ישבה מקדימה. כאשר התחילו הקפיצות מהגלים האישה ירדה מספסל הישיבה וישבה על הרצפה." במסמך שערך לא כתב רן פרץ שהוא ביקש מהנוסעים להחזיק בגוף הסירה. האמור במסמך תומך בגרסת התובעת לפיה רן פרץ לא הזהיר אותם מפני הקפיצה ולא הציע להם להחזיק בגוף הסירה. לשאלת בית המשפט האם אסור לשבת על רצפת הסירה, השיב רן פרץ: "אני לא יודע אם אסור, אבל זה לא כדאי, הרצפה קשה" (עמוד 37 לפרוטוקול). לשאלה האם הסביר לנוסעים שאסור לשבת על הרצפה השיב: "לא, למה לי להגיד דבר כזה" (עמוד 38 לפרוטוקול). רן פרץ שם לב לפחד של התובעת רק ברגע האחרון (עמוד 35 לפרוטוקול). במהלך חקירתו של רן פרץ התברר כי הוא היה זקוק לעוזר משיט בעת השיט. לפי עדותו: "צריך שיהיה מלווה. מלווה מעל גיל 18" לשאלה מי היה המלווה השיב: "התובעת שביקשה להצטרף לסירה, ואני לא זוכר אם היה עוד מישהו" (עמוד 39 לפרוטוקול). לשאלה מה תפקידו של המלווה, השיב רן פרץ: "לעזור למשיט אם יהיה צורך" (עמוד 40 לפרוטוקול). לשאלה האם נכון שהיה לו אינטרס שהתובעת תעלה, על מנת שתהיה המלווה השיב רן פרץ בשלילה. לשאלה מי אמור היה להיות המלווה השיב: "כל מבוגר מעל גיל 16. בד"כ אני בוחר מהחוף, אני שואל אם מישהו מעוניין לבוא" (עמוד 40 לפרוטוקול). לשאלת בית המשפט האם הוא אמר לתובעת שהיא תהיה גם המלווה, השיב רן פרץ כי הוא איננו זוכר (עמוד 42 לפרוטוקול). העובדה שרן פרץ היה זקוק למלווה וראה בתובעת מלווה, תומכת בכך שהוא זה שהציע לה לעלות לסירה. לפי גרסתו של רן פרץ התובעת ישבה בחרטום הספינה. לפי גרסת התובעת, היא ישבה במרכז הספינה. רן פרץ התבקש להתייחס לגרסת התובעת ועמד על כך שהתובעת ישבה בחרטום (עמוד 42 לפרוטוקול). מדבריו עולה כי הוא עמד ליד המושב שהתובעת טוענת שהיא ישבה בו (עמוד 50 לפרוטוקול). אני מעדיפה את גרסתו של רן פרץ לפיה התובעת ישבה בחרטום הספינה. העובדה שרן פרץ עמד ליד המושב שבו טוענת התובעת שהיא ישבה איננה מתיישבת עם הראיות לפיהן התובעת התיישבה באופן פתאומי על הרצפה, שכן לא היה מקום ליד המושב בו היא ישבה. ברישיון השיט של הסירה, ת/1, נכתב כי היושבים בקדמת הסירה והאדם הנגרר יחגרו חגורות הצלה. אין מחלוקת כי התובעת לא חגרה חגורת הצלה. רן פרץ לא ידע בזמן חקירתו כי היה על התובעת לחגור חגורת הצלה (עמוד 33 לפרוטוקול). האחריות אני מקבלת את טענת התובעת בנוגע לאחריות הנתבעת 1. המשיט לא תדרך את התובעת עובר לעלייתה לסירה, לא הזהיר אותה מפני קפיצות ולא נתן לה הנחיות כיצד לפעול במקרה של קפיצות. לפי גרסתו של המשיט התובעת ישבה בחרטום, ולכן היה עליו לספק לה חגורת הצלה, דבר שלא נעשה על ידו. גם אם אמר המשיט לנוסעים להחזיק, שכן מגיע גל, לא די בכך, מה גם שהדברים נאמרו כדקה או שתיים לפני שהחלו הקפיצות. אני דוחה את טענת הנתבעים לפיה אין להטיל על המשיט אחריות שכן הוא לא יכול היה לצפות את מעשיה של התובעת. המשיט צריך היה לצפות שהתובעת, שאין לה ניסיון בשיט, תיבהל מהגלים, ולכן היה עליו להדריך אותה מראש כיצד לנהוג. המשיט ידע על הסיכון הטמון בישיבה על הרצפה ולמרות זאת לא הזהיר את התובעת שלא לרדת לרצפה. הוא ידע כי לתובעת אין ניסיון בשיט, והיה עליו להתייחס אליה בהתאם. לפי עדות התובעת המשיט ראה אותה מתיישבת על הרצפה ולא אמר לה דבר (סעיף 12(ב) לתצהיר). גרסה זו תומכת אף היא בהטלת אחריות על המשיט. אשם תורם לתובעת אין ניסיון בשיט. היא לא קיבלה הדרכה ולא פעלה בניגוד להדרכה שקיבלה. לאור זאת אין מקום להטיל עליה אשם תורם. הנזק התובעת ילידת 9.1.62. היא הייתה בת 44 וחצי במועד התאונה והיא בת 49 כיום. חוות הדעת הרפואיות התובעת הגישה כראיה מטעמה את חוות דעתו של ד"ר עפר אלישוב לפיה בעקבות התאונה נותרה לה נכות צמיתה בגובה 24%: 20% בגין שבר בגוף חוליה עם תזוזה ניכרת, יצירת קיפוזיס מקומי ושינויים ארטרוטיים ו- 5% בגין הגבלת תנועה מזערית בעמוד השדרה המותני. הנתבעת הגישה כראיה מטעמה את חוות דעתו של ד"ר אלישע פרוינד לפיה יש מקום להעניק לתובעת נכות בשיעור של 5%. ד"ר נחום הלפרין מונה כמומחה מטעם בית המשפט. בחוות דעתו קבע ד"ר הלפרין כי לתובעת נכות צמיתה בגובה 10%. על פי בקשת התובעת נחקר ד"ר הלפרין על חוות דעתו. לאחר החקירה הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה כי נכותה של התובעת היא בגובה 17%. כאב וסבל התובעת הצהירה כי מאז התאונה היא מרגישה כנכה (סעיף 21 לתצהיר). היא נמנעת לחלוטין מנסיעות ארוכות. ישיבה ממושכת או הליכה קצרה גורמים לה לכאבים וכשהיא יושבת באולם ממוזג היא סובלת מאד (סעיף 24 לתצהיר). אני פוסקת לתובעת פיצוי בגין כאב וסבל בסך 80,000 ₪. כושר ההשתכרות התובעת עובדת במינימרקט השלושה. הבעלים של המינימרקט הוא אחיה. לתצהיר התובעת צורפו טופסי 101 וטופסי 106 לשנים 2005, 2006, 2007 ו- 2008 וכן תלושי שכר משנת 2009. השכר השנתי המצטבר בשנת 2005 היה 95,078 ₪, אולם כפי שטוענים ב"כ הנתבעים, התובעת קיבלה שכר חריג ובלתי מוסבר בחודש אוגוסט 2005, אשר אינו משקף את הממוצע. השכר החודשי הממוצע בשנת 2005, ללא ההכנסה החריגה, היה: 6,666 ₪. השכר, כשהוא משוערך להיום (תוספת הפרשי הצמדה בלבד) מגיע ל- 7,830 ₪. ד"ר אלישוב קבע לתובעת נכויות זמניות כמפורט להלן: אי כושר מלא מיום 15.8.06 ועד ליום 31.3.07. 30% מיום 1.4.07 ועד ליום 31.10.07. ד"ר פרוינד לא התייחס לנכויות הזמניות. פרופ' הלפרין קבע כי מצבה של התובעת התייצב לאחר 7-8 חודשים מהפגיעה, אולם לא קבע נכויות זמניות. התובעת נעדרה מעבודתה עד ליום 1.4.07. הפסד השתכרות בעבר, המבוסס על השכר הממוצע בשנת 2005, תוך נטרול ההכנסה הגבוהה בחודש אוגוסט 2005, מגיע ל- 49,995 ₪. לסכום זה יש להוסיף ריבית מיום 1.12.06. התובעת העידה כי לא הייתה ירידה בשכרה בעקבות התאונה. השכר החודשי הממוצע בשנת 2008 היה 6,594 ₪ והשכר החודשי הממוצע בשנת 2009 היה 6,359 ₪. בשכרה של התובעת בשנת 2009 יש, אפוא, כדי לשקף את כושר ההשתכרות שלה היום. התובעת העידה כי שכרה לא ירד בעקבות התאונה אולם היא מוגבלת יותר. היא אינה מסוגלת להרים מה שהרימה בעבר, אינה מסוגלת להתכופף וסובלת מכאבים (התובעת, עמוד 21 לפרוטוקול). בשנה האחרונה חלה ירידה בעבודת המינימרקט בגלל התחרות בשוק (התובעת, עמוד 20 לפרוטוקול). את המשכורת האחרונה היא לא קיבלה כי הייתה ירידה גדולה של ההכנסות בחנות (עמוד 25 לפרוטוקול). הפסד השתכרות המבוסס על שכר של 6,359 ₪, נכות בגובה 17% עד הגיע התובעת לגיל 67 (מקדם היוון: 164.9897) מגיע ל- 178,359 ₪. גובה הנכות, ההשלכות התפקודיות שלה, כמו גם החשש שתפסיד את מקום עבודתה, תומכים בפסיקת פיצוי בגין הפסד השתכרות על בסיס תחשיב אקטוארי מלא. אני פוסקת, אפוא, לתובעת פיצוי בסך 178,359 ₪ בגין הפסד השתכרות בעתיד. הפסד פנסיה מטופסי 106 עולה כי התובעת איננה מבוטחת בקרן פנסיה. גם אם יתחילו מעבידיה להפריש עבורה לקרן, יש להניח שהיא לא תקבל פנסיה מלאה, כטענתה. מהפיצוי יש אף לנכות את הסכומים הנחסכים בגין חלקה של התובעת בהפרשות. בגין הפסד פנסיה אני פוסקת לתובעת פיצוי גלובלי בסך 25,000 ₪. עזרת צד ג' בשכר התובעת הצהירה כי את עבודות הבית היא לא מסוגלת לבצע, לא יכולה לעשות ניקיונות, להחליף מצעים ולנקות חלונות (סעיף 22 לתצהיר). לפי תצהירה, עובר לתאונה היא העסיקה עוזרת בית פעם בשבוע, בששת החודשים שלאחר התאונה היא העסיקה עוזרת פעמיים בשבוע, וזאת בנוסף לעזרה שקיבלה מבני המשפחה (סעיף 27(ב) לתצהיר). לאחר תקופה של כ- 8 חודשים עובדת העוזרת פעם בשבוע, ובנוסף יום אחד בחודש שבו היא עושה את כל העבודות הקשות. ביום כזה העוזרת עובדת 7-6 שעות והתובעת משלמת לה 300 ₪ (התובעת, סעיף 27(ד) לתצהיר). היום מעסיקה התובעת את העוזרת באותו היקף כפי שהעסיקה לפני התאונה (עמוד 21 לפרוטוקול). בגין העזרה הנוספת בחצי שנה שלאחר התאונה אני פוסקת לתובעת פיצוי בסך 5,040 ₪. לסכום יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.11.06. בגין עזרה נוספת מיום 15.2.07 ועד היום (50 חודשים) אני פוסקת לתובעת פיצוי בסך 15,000 ₪. בגין עזרת צד ג' בעתיד, אני פוסקת לתובעת פיצוי בסך 80,000 ₪. עזרת בני משפחה בגין עזרת בני המשפחה בתקופה הסמוכה לתאונה אני פוסקת לתובעת פיצוי בסך 9,000 ₪. הסכום נכון ליום פסק הדין ואין להוסיף לו הפרשי הצמדה וריבית. הוצאות לתצהיר התובעת צורפו קבלות על סך 1,966 ₪. התובעת הצהירה כי בנוסף לטיפולים הרפואיים הרגילים, היא נעזרת מאז האירוע ברפואה אלטרנטיבית ומקבלת טיפולי הילינג (סעיף 28(א) לתצהיר). לתצהיר התובעת לא צורפו קבלות המתייחסות לטיפול זה. בגין ההוצאות בעבר אני פוסקת לתובעת פיצוי בסך 6,000 ₪. הסכום נכון ליום פסק הדין ואין להוסיף לו הפרשי הצמדה וריבית. סיכום הנתבעים ישלמו לתובעת את הסכומים שנפסקו. הנתבעים ישלמו לתובעת שכ"ט עו"ד בסכום של 110,000 ₪. כמו כן יחזירו הנתבעים לתובעת את הוצאות המשפט בהן נשאה התובעת, לרבות שכר הטרחה ששולם למומחים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל הוצאה. פיצוייםתאונות ביםמשפט ימי - דיני ימאות