קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויים לאישה על התעללות הבעל / פיצויים לאישה על אלימות מצד הבעל: 1. התובעת והנתבע הם בני זוג לשעבר שנישאו בתאריך 9.9.96 והתגרשו בדצמבר 02'. לשיטת התובעת במהלך תקופת הנישואים היא עברה מסכת התעללות קשה מצד בעלה, שפורטה בכתב התביעה. מסכת אלימות זו הגיעה לשיאה ביום 1.7.00, שעה שהנתבע לקח את התובעת ליערות הכרמל בחיפה, תקף אותה ומשך בשערותיה, גרר אותה על גבי האדמה, הניח ברכו על חזה וניסה לחונקה. לנוכח כל אלו עתרה התובעת לחייב את הנתבע בפיצויים הולמים שנזקם המיוחד עלה לכדי 1,300,000 ₪, וזאת בנוסף לנזק כללי. 2. הנתבע התגונן בפני התביעה. הוא הקדים וציין כי אין להידרש לה לנוכח העובדה שהוגשה בחלוף תקופת ההתיישנות. הנתבע הכחיש את כל המיוחס לו באשר למסכת התעללות ואלימות נמשכת. הוא הודה, באופן חלקי, באירועי יום 1.7.00 ביערות הכרמל. ואולם ציין כי התובעת מעצימה אירוע זה על מנת להאדיר את נזקיה הנטענים. 3. בהחלטתי מיום 26.1.10 הוריתי כי בדעתי ליתן פסק דין מנומק על דרך הפשרה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות אליהם ניתן יהיה לצרף תצהירים ומסמכים. ב"כ הנתבע ניסה לשנות החלטתי זו. דחיתי ניסיונו זה בהחלטתי מיום 23.6.10, וכמבואר שם. לנוכח זאת הונחו בפניי סיכומי טענות ב"כ הצדדים. לסיכום טענות ב"כ התובעת צורפו מסמכים שונים, ובמרכזם חומר ראיות משטרתי ופלילי. כן הונחו בפניי מסמכים רפואיים ותצהירו של אבי התובעת, מר חיים בורר. ועוד הונח בפניי מכתב ששיגר הנתבע לתובעת, במועד שלא רשום, הוא נספח ט' לסיכומי הטענות (להלן - "נספח ט'"). לסיכום טענות ב"כ הנתבע צורף תצהירו של הנתבע, כתבי בי-דין שונים בהליכים שהתקיימו בין בעלי הדין במסגרת סכסוך הגירושין שלהם, הן בבית הדין הרבני האזורי בחיפה והן בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה. כן צורף תצהיר תשובות לשאלון שהוגש לתובעת על ידי הנתבע. טרם שאדרש לגוף המחלוקת, ובה אמנה מניין שיקולים לחובה ולזכות של בעלי הדין שבפניי, ייאמרו דברים אחדים לעניין טענות מקדמיות. 4. כאמור, בכתב ההגנה טען הנתבע טענת התיישנות. לנוכח העובדה שהתובעת מגדירה את האירוע ביום 1.7.00 כשיאה של המסכת, ומשעה שהתביעה הוגשה ביום 28.1.09, לכאורה היא התיישנה. ואולם טענה זו, הצריכה לפנים, נפקד מקומה לחלוטין בסיכום טענות ב"כ הנתבע. אכן ב"כ הנתבע מרחיב את הדיבור לעניין השיהוי העצום בהתנהלותה של התובעת, וכפי שיבואר להלן בדעתי לייחס לטענה זו משקל נכבד. ואולם משעה שב"כ הנתבע דן בשיהוי, ובאותה נשימה אינו חוזר על טענת ההתיישנות, אין לי אלא להניח כי טענה זו נזנחה. 5. מנגד, מרחיב ב"כ הנתבע חזית ומעלה בסיכום טענותיו, לראשונה, טענות מקדמיות אחרות. נטען כי במסגרת ההליכים שהתקיימו בין בעלי הדין בבית הדין הרבני ובבית המשפט לענייני משפחה, הגם שהתובעת גילתה מודעות לעניין מסכת האלימות הנטענת, ושזרה אותה במכלול טיעוניה, היא ממחזרת טענות אלו בהליך שבפניי. משמע, כך הטענה, היה לתובעת יומה (שמא נאמר לנוכח העובדה שעסקינן בשתי ערכאות, שני "ימיה"), לטעון טענותיה על מנת שהערכאות יכריעו בהן, כפי שיכריעו. לתובעת לא ניתן היתר לפיצול סעדים. בהיבט זה, עצם הגשת ההליך שבפניי, יש בו משום הטרדה של הנתבע, שלא כדין. טענה זו משולבת בטענה נוספת על פיה לבית משפט זה אין סמכות עניינית להידרש לתביעה, שהרי היא נתונה במסגרת סמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה, בעיקר לנוכח ההגדרה הרחבה של מונח "ענייני משפחה". נהיר לחלוטין, כך הטענה, כי האלימות הנטענת היא פועל יוצא של יחסי משפחה שהיו בתקופה הרלוונטית בין בעלי הדין. בהקשר זה, איפוא, לא ייפלא כי ב"כ התובעת עצמה, במסגרת סיכום טענותיה, מביאה תקדימים שנדונו בהקשרים דומים, בבתי המשפט לענייני משפחה דווקא. 6. ואולם, אף בהקשר לשתי טענות נכבדות אלו, נהיר שאין בדעתי להידרש להן. טענות אלו נטענות לראשונה במסגרת סיכום טענות ב"כ הנתבע, באופן שנשללת מב"כ התובעת האפשרות להגיב לטענות נכבדות אלו. ואכן דרך המלך הייתה ליתן לטענות נכבדות אלו תשתית הולמת של טיעון, במסגרת המובהקת לכך, בכתב ההגנה. אכן, גם אם ב"כ הנתבע לא עשה כן בכתב ההגנה שהוגש על ידו, איש לא מנע ממנו להגיש בקשה לתיקון כתב הגנה, והגם שאין לדעת איך הייתי מכריע בה סביר להניח, לנוכח נטייתם הליברלית של בתי המשפט בכגון דא, שהייתי מתיר את התיקון. אז, ורק אז, הייתה ניתנת הזדמנות הוגנת לב"כ התובעת, להביא דברה בסיכום טענותיה. אדרש, איפוא, לגופה של מחלוקת. טענותיה של התובעת, כמבואר, מתמקדים הן באירוע ספציפי שהיה ביולי 00', והן לאורך השנים של החיים בצוותא. אדרש לשני אלו בנפרד. 7. נקל לי לאמץ את מכלול גרסתה של התובעת לעניין האירוע מיום 1.7.00, ולדחות גרסתו של הנתבע לעניין זה, מכל וכל. 8. כאמור, בעקבות האירוע ב- 1.7.00 הוגש נגד הנתבע כתב אישום. הנתבע היה מיוצג והודה בכתב האישום, ללא כל סייג. בכתב האישום, בו הוא הודה, יוחס לו כי "באיזור יערות הכרמל בחיפה, תקף הנאשם שלא כדין את אשתו (להלן המתלוננת), בכך שמשך בשערותיה, אחז בגופה בחוזקה וללא הסכמתה, וגרר אותה על גבי האדמה ובנסיבות אלה בהיות המתלוננת על הקרקע הניח ברכו על חזה, אחז בצווארה וניסה לחנקה. כתוצאה מהמעשים המתוארים לעיל נגרמו למתלוננת חבלות היינו - שריטות במצח, ושריטות בידיה וברגליה. בנסיבות המתוארות לעיל איים הנאשם שלא כדין על המתלוננת בפגיעה בגופה ובחייה בכך שאמר לה שיהרוג אותה וזאת בכוונה להפחידה". טענת ב"כ הנתבע בכתב ההגנה על פיה שעה שהנתבע הגיע להסדר טיעון הוא לא הבין את המשמעות הנגזרת מן ההודאה הגורפת האמורה, נדחית על ידי. ב"כ הנתבע אף לא הגיש בקשה להביא ראיות לסתור את ההודאה האמורה, וטוב עשה שהרי היא הייתה בעלת סיכויים קלושים ביותר. 9. אכן, בתצהיר שמוסר הנתבע בפניי הוא מפרט את הרקע לשיטתו בעניין זה. הנתבע משמש כתקליטן. הוא עמד לצאת לאירוע מסוים. התובעת הודיעה לו כי בדעתה לעורר פרובוקציות באירוע זה. הנתבע התחמק מפניה לנוכח ניסיונו הקודם העגום עמה. ואולם התובעת בכוח רצה אל הרכב והתיישבה בו והודיעה כי אין בדעתה לצאת ממנו. הנתבע חשש כי פרובוקציה תגרום לו נזק חמור באירוע שאליו הוא הוזמן לרגל עבודתו. הוא התחנן בפני התובעת שתצא מן הרכב. היא סירבה לכך תוך שהיא מקללת אותו. או-אז נהג התובע ליערות הכרמל, הסמוכים למקום המגורים. הוא החנה את הרכב וניסה להוציא את התובעת ואולם בגלל התנגדותה נאלץ להפעיל כוח וגרר אותה לאורך מספר מטרים. מעולם הוא לא חנק אותה, לא איים עליה ולא הניח את ברכו על חזה. רק לאחר שהתובעת הבטיחה לו שלא תפריע למהלך האירוע, הוא החזירה לביתם ונסע לאירוע. ואולם סיפור מעשה מפורט זה נפקד זכרו בעדותו של הנתבע במשטרה. אכן שם, באורח סתמי, הגיב הנתבע כי הוא מודה בהאשמות, אך באורח חלקי. ועוד, בשעה שהובא בפני קצין משטרה למעצר הוא הגיב "עשיתי חלק מן הדברים לא כל מה שהיא ציינה ואני מתחרט". והרי זו הייתה ההזדמנות המובהקת שניתנה לנתבע לפרט את הרקע העובדתי האמור. אכן לא היה בכך כדי לגרוע מן החומרה של הדברים שאף בהם הוא מודה כיום, אך שמא היה בהם לשוות נופך אחר, הן לעניין מימדי התקיפה והן לעניין הרקע שקדם לה. משעה שהנתבע כבש עדותו זו עד להגשת התצהיר בפניי, גרסתו אינה זוכה לאמוני. 10. שונה הוא מאזן שיקוליי, ככל שעסקינן בראש השני של תביעת התובעת, דהיינו לעניין המסכת המתמשכת של אלימות והתעללות מצידו של הנתבע כלפיה, לאורך כל שנות חייהם המשותפים. בעניין זה נמצאו לי שיקולים לזכות התובעת ולחובתה. 11. התובעת מסרה שורה של הודעות מפורטות לעניין מסכת האלימות הנמשכת בהודעותיה במשטרה ב-27.2.02, 28.2.02 ו-25.3.02. אכן נמסרה שם מסכת סדורה של אלימות והתעללות שיטתית, סדרתית, ולאורך שנים. אם אכן התרחשו הדברים כנטען שם, אכן אין ערוך לחומרת התנהלותו של הנתבע. לא אכנס לפרטי הפרטים של המסכת האמורה. ככל שהדברים שנרשמו שם הם נכונים, אכן מדובר במסכת קשה ביותר. 12. נתון חשוב ביותר הניצב לזכות התובעת נעוץ בנספח ט'. נספח ט' הוא מכתב התנצלות ששיגר הנתבע לתובעת, כאמור ללא מועד. בגדר סיכום טענותיו, אף בגדר תצהירו, טוען הנתבע כי מכתב זה נסב אך לעניין אירועי ה- 1.7.00, והרי כזכור הוא הודה בהם, הגם שלא בהיקף שיוחס לו בכתב האישום. עיינתי בנספח ט' והדברים נחזים חסרי שחר. ראוי להביא הדברים במלואם: מעולם לא כתבתי לך מכתב מסוג זה, מעולם לא חשפתי את רגשותיי כך אליך. אין לי מילים להביע את חרטי כלפיך בבקשתי לסליחה. שתדעי שכל מה שעשיתי לא נבע מרוע לב או מדווקא, אלא מהשתלשלות של דברים לא טובים שעברתי במהלך הזמן חלקם בזמן שהיינו ביחד וחלקם לפני שהיכרנו. לא הייתי מסוגל לשתף אותך בדברים אלה כי סביר להניח שהייתי מאבד אותך או גורם לך להלם. חלק מהדברים כבר נחשפו וחלקם אספר לך אולי פעם בעתיד כדאי לא לפגוע באנשים ששנינו אוהבים. מאז שנפרדנו אני מתייסר ומחפש דרך ליצור קשר כדאי לבקש סליחה, עשרות פעמים בכיתי על מה שעשיתי לך ולעצמי. ולילות רבים חלמתי עליך ועל משפחתך שהייתה כל כך טובה אליי וכל כך נהניתי להיות במחיצתם במיוחד עם דרור. עשיתי דברים לא טובים ואני לא מתכחש להם, העונש הכי גדול שלי זה שאיבדתי אישה טובה עם ערכים ונאמנות ללא קץ שבאמת רציתי להיות חלק מחייה עד סוף ימי חיי. אני כותב את המכתב הזה עם דמעות כמה שלא היו לי מעולם בעיניי ומקווה שיום אחד תסלחי לי ותביני את המניעים הדפוקים שהיו לי, אני מקווה שהטיפולים שאני הולך לעבור יהפכו אותי לאדם טוב יותר, את לקחי העבר כבר למדתי. את אותו יום שישי בלילה לא אשכח לעולם. למדתי שיעור מאלף באותו יום ואני שמח שזה קרה. הלוואי שהייתי יכול להחזיר את הגלגל אחורה ולפצות אותך על הכל. סליחה על משיכת הגט פעלתי על פי הנחיות עורכת הדין, אני יודע שהיא מטומטמת אבל זה מה שיש לי אני מפחד מן העתיד אבל מוכן לשלם את המחיר. סליחה מכל הלב. X". נהיר, למקרא האמור, כי הנתבע אינו מביע חרטה על אירוע מאותר וממוקד, מן הסתם זה שאירע "אותו יום שישי בלילה", אלא בגין תהליך ממושך שמשתרע לכל אורך שנות החיים המשותפים. המכתב הוא חשבון נפש. הוא נעשה על רקע סכסוך הגירושין, וממילא שנתיים לאחר אירועי ה- 1.7.00, שהרי הוא מאזכר את נושא "משיכת הגט". אם אכן באמת ובתמים הנתבע "מוכן לשלם את המחיר", מצפה הייתי ממנו, כאן ועכשיו, שיבקש לשלם את המחיר לא רק עבור אירועי ה- 1.7.00, אלא בגין כל המסכת האמורה. מנגד נמצאה לי שורה לא מבוטלת של שיקולים לחובתה של התובעת. 13. ראשית, התובעת טוענת כי אירועי ה- 1.7.00 היו שיאם של מסכת אלימות מתמשכת. לא כך נחזים הם פני הדברים למקרא שאלה מפורשת שנשאלה התובעת בעת הגשת תלונתה נגד הנתבע. אכן היא מוסרת גרסה מינורית ביותר באשר למסכת האלימות המתמשכת ומתמקדת בעיקר באירועים הספציפיים של ה- 1.7.00. הדבר נשמע לא סביר, לנוכח העובדה שאירועי ה- 1.7.00, להשקפתה, היוו שיאה של מסכת שהחלה, מן הסתם, שנים רבות לפני כן. שנית, הדבר משתלב בכך שעדויותיה המפורטות של התובעת נמסרות בשנת 02', ממש בסמיכות לסכסוך הגירושין שהיה אז בעיצומו. הדבר נחזה, בין השאר, כמהלך טקטי שנועד לשרת את מטרות התובעת ולהפעיל לחץ על הנתבע, על רקע הסכסוך ההוא. קשה להבין, אם מדובר במסכת כנה, הכיצד הדברים לא מצאו ביטוי עד אותה עת. שלישית, ושמא העיקר: בעלי הדין התגרשו בדצמבר 02'. משמע, לכאורה, התובעת השיגה מבוקשה ולא הייתה לה כל סיבה, לכאורה, לחשש ולפחד. וחרף כל אלו, תביעתה מוגשת בשנת 09', דהיינו שנים רבות לאחר מכן. אכן, דיונית, אין בדעתי להידרש לטענת ההתיישנות. ואולם נהיר כי קיים כאן שיהוי עצום שאינו עומד בכל פרופורציה לעוצמת ההאשמות המוטחות בנתבע. נתון זה משתלב אף בעליבות הראיות של התובעת, ככל שעסקינן בגובה נזקה. שמא תהיה סבור שהתובעת המתינה עד אשר יתגבשו נזקיה. אם אלו הם פני הדברים מצפה הייתי, למצער, כי כאשר סוף כל סוף מוגשת התביעה, היא תהיה מגובה במסכת ראייתית מרשימה. וכך הייתי מצפה מן התובעת, הטוענת לשורה של טיפולים שעברה, שתביא לי תיעוד רפואי מרשים בקשר לכך. מצפה הייתי מן התובעת, הטוענת לשורה של תרופות שהיא נוטלת, שתמציא לי ולו מרשם אחד בגין תרופה אחת. מצפה הייתי מן התובעת כי כל אלו ייחתמו בחוות דעת רפואית המצביעה על נכות צמיתה, והקושרת אותה לעברה העגום של התובעת עם הנתבע. התובעת טוענת כי לנוכח מצבה הכלכלי הדחוק לא היה בידה להשיג חוות דעת כאמור. הטענה האמורה מפוקפקת. אביה של התובעת מתאר הכיצד הוא השקיע בשיקומה של בתו התובעת, תוך שהוא מוציא מן הסתם אמצעים רבים. בוודאי שבגדר אלו ניתן היה לקבל חוות דעת רפואית ולממן את עלותה. ככל שאני שוגה בכך, שוב לא הייתה סיבה שלא להגיש תביעה, ללא חוות דעת, זמן רב לפני מועד הגשתה. רביעית, התובעת בחרה שלא להגיש כל תצהיר עדות. שמא היא חששה מחקירה צפויה על תצהיר זה. מכל מקום אין בפניי כל מידע על עיסוקה של התובעת, מקומות העבודה שלה, תלושי שכר או כל מידע אחר הצריך לגדר שיקוליי. חוסר הרצינות האמור מתעצם בוודאי על רקע השיהוי האמור. ניחא, בדוחק, שמסכת רצינית עובדתית הייתה מחפה על שיהוי זה. ואולם האפקט המצטבר של שיהוי עצום, ושל מסכת ראייתית דחוקה, בוודאי אינו נזקף לזכות התובעת. 14. משכל אלו לנגד עיניי נהיר לי שהתובעת זכאית לפיצוי אך בגין נזק לא ממוני. נזק לא ממוני זה, לכאורה, אמור להיפסק ביד נדיבה. כך, בין השאר, משום שיש לשדר מסר, גם דרך דיני הנזיקין, המרתיע בפני אלימות במשפחה. ואולם גם בעניין זה פסקי הדין שאוזכרו על ידי ב"כ התובעת, אינם מסייעים בידה ובוודאי אינם מצדיקים את סכומי העתק אותם היא דורשת. וכך, ב-ע"מ (ת"א) 1014/05 פלוני נ' אלמונית (במאגרי "נבו") דנה כב' השופטת לבהר שרון במסכת נרחבת של התעללויות שסבלה התובעת שם מבן זוגה. במקרה שנדון שם לא היו עוררין לעניין נכותה הצמיתה של התובעת ומומחית מטעם בית המשפט פסקה נכות צמיתה של 10%. בגין נזק לא ממוני נפסק שם סכום של 80,000 ₪. אכן השופטת לבהר שרון עשתה כן לנוכח רצונה להגביר בפסיקת הפיצויים שהרי "במקרים בהם קיים אלמנט של כוונה וזדון, הלכה היא כי יש לפסוק פיצויים מוגברים, אשר באים מחד, לבטא את נזקו של הנתבע, ומאידך, את גודל העוולה של המזיק" (סעיף 28). וכך, אף גם ב-תמ"ש (ת"א) 64901/96 דורית פולק נ' אריאל פולק (במאגרי "נבו"). במקרה שם דן כב' השופט גייפמן במסכת של תקיפה חבלנית של הנתבע את אשתו. נקבע שם כי במסכת זו אפה של התובעת נשבר. במצב דברים זה, אכן על דרך הפשרה, ראה השופט גייפמן לפסוק לתובעת פיצוי בסך של 20,000 ₪. בפרשה שבפניי סבלה התובעת, באירועי ה- 1.7.00 משריטות בלבד, אכן בחלקי גופה השונים. והמקרה האחרון הוא זה שנדון בתיק תמ"ש (י-ם) 18551/00 ק'ס' נ' ק'מ' (במאגרי "נבו"). בפסק דין מקיף ומעמיק זה דנה כב' השופטת מימון בצורך לחייב בפיצויים מוגברים כאשר מדובר במסכת נרחבת של אלימות. במקרה שנדון בפניה נפסקה לתובעת, שוב על ידי מומחית מטעם בית המשפט, נכות זמנית בשיעור של 10%. לנוכח זאת הורתה השופטת מימון לפצות את התובעת בסך 20,000 ₪ בגין נכותה הזמנית האמורה ולפצות אותה בסכום נוסף של 70,000 ₪ בגין הפגיעה בכבודה, ברגשותיה במשך חמש שנות הנשואין. 15. עתה נחזור לפרשה שבפנינו. לא הונחה בפניי כל חוות דעת רפואית. ממילא אין בפניי ראיה לא על נכות צמיתה, ואף לא על נכות זמנית. המסמכים הרפואיים הבודדים שהונחו בפניי נחזים אקראיים ואינם משקפים טיפול רציף. הדבר חובר, כאמור, ליתר השיקולים שנימנו מעלה. מנגד, וגם בנתון לכל אלו, שומה עליי לשית לבי לצורך לגרום לכך שהפיצויים בגין התעללות בבת זוג יהיו מוגברים ויהיה בהם מסר מרתיע. 16. כללם של דברים: אימצתי את מלוא גרסתה של התובעת לעניין אירועי ה- 1.7.00. ככל שעסקינן במסכת המיוחסת של התעללות מתמשכת, דחיתי את הכחשתו של הנתבע המגמדת את התנהגותו והמודה אך באירועי ה- 1.7.00 באופן ממעט, כשם שדחיתי את העצמת טענותיה של התובעת לעניין מסכת זו. כל אלו, כאשר הם משתקללים אף לנוכח סמכותי לפסוק על דרך הפשרה, הוליכוני לפסוק לתובעת סך של 30,000 ₪. 17. לפיכך הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 30,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל, אגרת תביעה היחסית לסכום הזכייה ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. הסכומים האמורים ישולמו לידיה הנאמנות של ב"כ התובעת תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה. אלימותפיצויים