קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויים מעבר להשתתפות עצמית בפוליסה: הסוגיה הניצבת לדיון נוגעת לשאלה, האם ניתן לחייב את המבטח בתשלום פיצויים לניזוק אך בסכום שמעבר לסכום ההשתתפות העצמית לפי הפוליסה, או שמא יש להשית על המבטח תשלום מלוא סכום הפיצויים, תוך הסדרת נושא הגביה של ההשתתפות העצמית ביחסים הפנימיים שבין המבטח לבין המבוטח? נתוני רקע: עסקינן בתביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע 1 ביום 1/5/05 בהיותו קטין (כיום הוא בגיר) עת רכב על אופניו באחד הכבישים הפנימיים בכפר דיר אל אסד, נתקל בבור, נפל ונחבל בגופו. התובעים 2-3 הם הוריו של התובע 1. הנתבעת 1, עיריית אלשאג'ור, וכיום מועצה מקומית דיר אלאסד, היא הרשות המקומית אשר בשטח השיפוט שלה נפל התובע 1, ואילו הנתבעת 2 היא המבטחת של הנתבעת 1 בפוליסת אחריות לנזקי צד שלישי. לאחר שנשקלו מכלול הטענות של הצדדים במישור האחריות ובמישור הנזק, כפי שפורטו בהרחבה בתחשיבי הנזק אשר הוגשו לתיק, הצעתי הצעה לסיום התיק בפשרה. הצדדים הסכימו להצעה ,אך חיש מהר התגלעה מחלוקת בנוגע להיקף החבות של הנתבעת 2. בעוד התובעים טוענים כי יש להשית על הנתבעת 2 (המבטחת) תשלום מלוא הפיצוי המוצע, טוענת האחרונה כי יש לחייב אותה לשלם הסכום שמעבר לסכום ההשתתפות העצמית של הנתבעת 1 (המבוטחת), ולחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעים ישירות את הסכום השווה לסכום ההשתתפות העצמית. התובעים והנתבעת 2 הגישו סיכומים בכתב בנוגע לשאלה הנ"ל. הנתבעת 1 הסתפקה בהבעת עמדה התואמת את עמדת התובעים. חרף בקשתי לקבל עותק מהפוליסה הרלוונטית, כל אשר הוגש לתיק היה עותק מהרשימה בלבד, וזו אינה שופכת אור על הנשוא שבמחלוקת. המצב הנורמטיבי: בחינה של פסיקה רלוונטית מגלה, כי קיימת מחלוקת פוסקים בקרב שופטי בתי המשפט השלום ביחס לשאלה שבנדון, וכי חילוקי הדעות לא פסחו על שופטי בתי המשפט המחוזי שגם הם הביעו עמדות סותרות. זה המקום להעיר שתי הערות: האחת, כי בית המשפט העליון לא נדרש לשאלה שבמחלוקת, ולכן אין בנמצא הלכה מחייבת הרלוונטית לענייננו. והשנייה, כי הגישה הרווחת בין מרבית השופטים דוגלת בעמדתה של הנתבעת 2 (המבטחת), לפיה ניתן לחייב חברת ביטוח בתשלום תגמולי ביטוח לניזוק בסכום העולה על סכום ההשתתפות העצמית של המבוטח, ולא בסכום הפיצויים המלא. בהתאם לגישה הרווחת בפסיקה, המבוטח חייב כלפי הניזוק בתשלום פיצויים בכל סכום עד לתקרת ההשתתפות העצמית, ואילו חבות המבטח כלפי הניזוק מתחילה מכל סכום העולה על ההשתתפות העצמית [ראו: בר"ע (מחוזי חיפה) 1808/04 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' זערור, לא פורסם, , ניתן ע"י כב' השופטת ברכה בר-זיו ביום 6/3/05; ת.א. (שלום קריות) 1122/06 טאהא נ' עיריית אלשאג'ור, , ניתן ע"י כב' השופטת עפרה אטיאס ביום 16/6/10; ת.א. (שלום ת"א) 46397/06 ניו קופל בע"מ נ' גבריאל תייר, , ניתן ע"י כב' השופטת מיכל ברק נבו ביום 6/2/07; ת.א. (שלום ת"א-יפו) 38250/03 אחים פרטוש אבי ועמי בע"מ נ' מקורות חברת מים בע"מ ואח', , ניתן ע"י כב' השופט אליהו בכר ביום 30/8/07; ת.א. (שלום צפת) 1005/06 זורי מאלק נ' מועצה מקומית נחף ואח', , ניתן ע"י כב' השופט סאאב דבור ביום 16/6/09; ת.א. (שלום נצרת) 2976/06 חרב נאורס ואח' נ' מועצה מקומית מג'אר ואח', , ניתן ע"י כב' השופטת יפעת שטרית ביום 22/6/10; ת.א. (שלום חיפה) 14738/05 זועבי באסם נ' מוסך אדריס, , ניתן ע"י כב' השופט אמיר טובי ביום 15/3/11]. גישה דומה הובעה בספרות המקצועית על ידי מספר מלומדים: בספרו של י' קיהל, ביטוח חבויות בישראל, עמ' 47, מהדורה שנייה, 1992; בספרו של י' אליאס, דיני ביטוח, עמ' 1173-1174, כרך ב' מהדורה שנייה, 2009; בספרו של ש' ולר, חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, עמ' 381, כרך ב', מהדורה שניה 2007,; וכן בספרם של מ' יפרח, ר' חרל"פ ששון, דיני ביטוח, עמ' 191-192 מהדורה שנייה, 2001. לעומת זאת, בשני פסקי דין של כב' השופט עאטף עיילבוני, אליהם הפנה ב"כ התובעים בסיכומיו, הגיע בית המשפט לתוצאה שונה [ראו ת.א. (שלום נצרת) 5449/01 סאלח חסן סאלח נ' קדמני קורפורישן, , ניתן ביום 12/8/04 (להלן - "עניין סאלח"); ת.א. (שלום נצרת) חג'ה סעיד נ' חג'ה סלאח ומנורה חברה לביטוח בע"מ, ניתן ביום 2/10/05 (להלן - "עניין ח'גה")]. בשני העניינים הנ"ל נקבע על ידי השופט עיילבוני, כי יש לראות את המבטח כמי שחב כלפי הניזוק יחד ולחוד עם המבוטח בתשלום סכום הפיצוי החל מהשקל הראשון. הנימוקים עליהם התבסס התייחסו לפרשנות הראויה שיש ליתן לנוסח הפוליסה בשני המקרים אשר נידונו לפניו, ובהן לא צוין מפורשות כי החבות של המבטח כלפי הניזוק הוא מעבר לסכום שנקבע כהשתתפות עצמית של המבוטח. יחד עם זאת, השופט עיילבוני לא פסל את האפשרות כי חבות המבטח כלפי הניזוק תחל רק מעבר לסכום ההשתתפות העצמית, אם הדבר פורש בצורה ברורה במסגרת הפוליסה. בפסק דין אחר של בית המשפט המחוזי בנצרת הגיע בית המשפט לאותה תוצאה - ולפיה על חברת הביטוח לשאת בתשלום מלוא סכום הנזק, כולל סכום ההשתתפות העצמית - אם כי מנימוקים אחרים מהנימוקים עליהם עמד כב' השופט עיילבוני. במקרה אשר נדון בתיק ע"א 303/09 עיריית ת"א-יפו נ' שחר יפעת, לא פורסם, , ניתן ביום 28/6/10 (להלן - "עניין עיריית ת"א"), קבע כב' השופט זיאד הווארי - אשר כתב את נימוקי פסק הדין - כי על המבטחת לשלם לניזוק את מלוא הנזק, לרבות סכום ההשתתפות העצמית. לשיטתו, כשם שאין חברת הביטוח יכולה לטעון לקיזוז חובותיו של המבוטח בגין דמי ביטוח מהפיצויים המגיעים לצד השלישי כאשר עסקינן במקרה של פשיטת רגל או פירוק של המבוטח, כך גם אין להתיר לחברת הביטוח לקזז את סכום ההשתתפות העצמית מסכום הפיצויים, שכן נושא ההשתתפות העצמית קשור לנושא דמי הביטוח. השופט הווארי הוסיף, כי פוליסת ביטוח אחריות היא חוזה לטובת צד שלישי, כאשר הצד השלישי איננו צד ישיר לחוזה. ומכאן, שכל התנאה בין המבטחת לבין המבוטח שלה לעניין ההשתתפות העצמית אינה מחייבת את הצד השלישי. דיון והכרעה: עם כל הכבוד הראוי, אין בידי להצטרף למסקנות ולנימוקים אשר הובעו לעיל בפסקי הדין בעניין סאלח, חג'ה ועיריית ת"א. לדידי, ההיגיון המסחרי והרציונל המשפטי והביטוחי מכוונים למסקנה, כי יש לחייב את חברת הביטוח לשלם תגמולים בגין כל סכום נזק העולה על סכום ההשתתפות העצמית, ועד לתקרת הסכום הנקוב בפוליסה כגבול עליון - אלא אם סוכם אחרת עם המבוטח. לעניין זה אין לי אלא להצטרף לאמור בספרות אליה הפניתי מקודם, ובה נמנו הטעמים העומדים בבסיס גישה זו, כגון: הפחתת עלות הפרמיה בצורה משמעותית, כאשר הניסיון מלמד שככל שסכום ההשתתפות העצמית הוא גבוה יותר, כך פוחת סכום הפרמיה בו נושא המבוטח; חיוב המבוטח בתשלום ההשתתפות העצמית משחרר את חברת הביטוח מהצורך לטפל באירועי נזק שכיחים ומינוריים, כאשר הפוליסה נשמרת למקרים אשר מסכנים את המבוטח בצורה משמעותית יותר; הטלת השתתפות עצמית תעודד את המבוטח לנקוט אמצעי זהירות כלפי הציבור הנמנה עם קבוצת הסיכון המבוטחת לפי הפוליסה. לטעמי, כל עוד לא צוין בפוליסה אחרת, יש לראות את חברת הביטוח כמשוחררת מתשלום הסכום הראשוני עד לתקרת ההשתתפות העצמית, הגם שמדובר בחוזה לצד שלישי - כפי שנקבע בעניין עיריית ת"א - ואף אם הדבר לא צוין מפורשות בפוליסה - בניגוד לעמדה הפרשנית אשר הובעה בעניין סאלח ועניין חג'ה. הכלל הוא, שגם כאשר מדובר בחוזה לטובת צד שלישי, עומדת לחייב (חברת הביטוח) הזכות לטעון כלפי הצד השלישי (הניזוק) כל טענה שיש לו כנגד הנושה (המבוטח) הנובעת מהיחס החוזי ביניהם (ראו: ג' שלו, דיני חוזים - החלק הכללי, עמ' 610, מהדורת 2005, וגם האזכור מספרו של ולר לעיל). ואדגיש, לדידי אין המדובר כאן בטענת קיזוז, אלא בטענה הנוגעת להיקף החיובים של חברת הביטוח. כידוע, מרבית הפוליסות המונפקות בשוק כוללות תקרת גבול עליון לסכום הפיצויים המשולם לניזוק על ידי חברת הביטוח בגין המקרה הביטוחי, ודומני, כי אין בנמצא מקרה בו חברת ביטוח נדרשה או חויבה בתשלום תגמולי ביטוח בסכום העולה על הגבול העליון הנקוב בפוליסה. לפי אותו היגיון, וכשם שאין לחייב חברת ביטוח לשלם סכום כלשהו מעבר לגבול העליון שבפוליסה, גם אם סכום הנזק בפועל עובר גבול זה, כך גם אין לחייב חברת ביטוח לשלם לניזוק תגמולי ביטוח בסכום הנופל מהגבול התחתון, קרי מתחת לסכום הנקוב בגין השתתפות עצמית - אלא כמובן אם סוכם אחרת. לאותה מסקנה ניתן להגיע גם בדרך אחרת. ניתן לראות בהשתתפות העצמית כפטור או מעין החרגה של החיובים המכוסים עפ"י הפוליסה, באופן שפוטר את חברת הביטוח מתשלום סכום ההשתתפות העצמית. על כן, כפי שחריג מסוים אשר נכלל בפוליסה תופס הן כלפי המבוטח והן כלפי הניזוק-הצד השלישי, כך יש לראות את ההשתתפות העצמית כהחרגה של החבות הביטוחית, כדי הסכום אשר נקבע בגינה. על בסיס האמור לעיל, אין לראות בטענה הקשורה להשתתפות העצמית כטענת קיזוז ביחסים שבין המבטח והמבוטח שאינה תופסת כלפי הניזוק - אלא כחלק אינהרנטי מהיקף הכיסוי הביטוחי בו נושא המבטח מתוקף הפוליסה. באותה מידה יש לומר, כי הפרשנות הראויה בכל מחלוקת בנוגע להשתתפות העצמית, כוללת נקודת מוצא אשר לפיה חבותו של מבטח בתשלום תגמולי ביטוח מתחילה מהשקל הראשון מעל להשתתפות העצמית, אלא אם צוין אחרת בפוליסה. אחרית דבר: אני מקבלת את עמדת הנתבעת 2 בכל הנוגע למחלוקת שבנדון, וקובעת כי יש להפריד בין החיובים של הנתבעות כלפי התובעים. לפי הודעת הנתבעת 2 מיום 26/10/09, חלקה של הנתבעת 1 נופל מסכום ההשתתפות העצמית לנוכח ניכוי הוצאות בהן נשאה הנתבעת 1 ישירות במהלך המשפט. בשל הזמן הרב אשר חלף מאז ניתנה הסכמת הצדדים להצעה, מצאתי לנכון להוסיף אליה הפרשי הצמדה (הצמדה בלבד), אשר יתווספו החל מיום 26/10/09 בו נתקבלה הסכמת הנתבעת 2 להצעה. סיכומו של דבר, אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעים את הסכומים הבאים: הנתבעת 1 - סך של 14,651 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה מיום 26/10/09 ועד היום. הנתבעת 2 - סך של 17,667 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה מיום 26/10/09 ועד היום. למען הסר ספק, החיובים הנ"ל הם חיובים נפרדים, והם כוללים בתוכם הוצאות ושכר טרחת עו"ד - בהתאם להצעה, ובהתאם להודעת הנתבעת 2 הנ"ל. ההודעה לצדדי ג' נדחית ללא צו להוצאות. פסק הדין יבוצע תוך 30 ימים מיום המצאתו, אחרת יישא כל סכום אשר לא ישולם במועדו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. לאור הדרך בה הסתיים התיק אני פוטרת את הנתבעות מתשלום יתרת האגרה. פוליסהפיצוייםהשתתפות עצמית