קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסיקת בית משפט בישראל לפי הדין הפלסטיני: השאלה העולה בהליך זה היא האם יש לפסוק, לפי הדין הפלסטינאי, פיצוי בגין הפסדי השתכרות בשנים האבודות לקטין שנהרג בתאונת דרכים. עובדות המקרה: ביום 16.7.2008 בזמן שהלכה המנוחה רובא אחמד שריף ילידת 2003, ביחד עם אמה ובני משפחה נוספים בשכונת באר המג'ר בחברון, פגע בה רכב שנסע במהירות מופרזת והדף אותה למרחק של כ-20 מ'. המנוחה נפגעה קשה, הובהלה לבית חולים אל-אהלי בחברון ושם קבעו הרופאים את מותה. בנסיבות המקרה שלפני, כשמדובר באירוע בחברון, והנפגעת הינה תושבת האיזור, אין חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 חל על התאונה כאמור בהחלטתי מיום 26.5.2010. החוק החל הוא הדין הפלסטיני. על התובעים אשר תיקנו את כתב תביעתם והוסיפו עילת תביעה לפי החוק הפלסטיני מוטל הנטל להוכיח דין זה. הלכה פסוקה היא כי חובת הוכחת הדין הזר חלה על המעוניין להסתמך עליו. וראה לעניין זה דנ"א 1558/94 נפיסי נ' נפיסי, פ"ד נ(3) 573. נזקי העזבון לפי הוראות הדין הפלסטיני: הצדדים הגישו חוות דעת של מומחים מטעמם והגיעו להסכמה דיונית לפיה יינתן פסק דין על פי סיכומי הצדדים ללא חקירת עורכי חוות הדעת. כפי שעולה מחוות דעתו של עו"ד מאזן עוואד וחוות דעתו של עו"ד נביל מושוואר, הרי זכאים יורשי הנפגע המת על פי חוק הביטוח הפלסטיני לקבל פיצויים כדלהלן: פיצוי בגין כאב וסבל בסך של 1,000 דינר ירדני ואם מדובר בקטין הפיצוי הוא 5,000 דינר ירדני. הוצאות קבורה ואבל בסך 10,000 ₪ לפי עו"ד מאזן עוואד ו-5,000 ₪ לפי עו"ד נביל מושוואר. השאלה כאמור האם התובעים זכאים לפיצוי בגין הפסדי השתכרות בשנים אבודות לפי הדין הפלסטיני? על פי חוות הדעת מטעם התובעים- זכאי נפגע להפסד השתכרות בין אם הוא חי או מת וזאת לפי סעיף 1 המגדיר נפגע כך: "כל אדם שנגרם לו נזק גוף כתוצאה מתאונה, לרבות יורשי האדם שנפטר" וסעיף 155 הקובע כך: "עת חישוב הפיצוי בגין הפסד השכר ואי כושר העבודה לא יובא בחשבון ההכנסה שעולה פי שתיים מממוצע השכר במשק אשר הנפגע נמנה עמו, בהתאם לפרסום האחרון של הגוף המרכזי לסטטיסטיקה הפלסטינית". מצירוף 2 סעיפים אלו מסיקים התובעים כי יורשי התובעת זכאים לפיצוי בגין הפסד השתכרות בשנים האבודות. המומחה עו"ד מאזן עווד טוען כי מאחר ואין בהוראות חוק הביטוח הפלסטיני אמירה מפורשת השוללת את זכות היורשים לדרוש פיצוי על אובדן כושר השתכרות בעתיד, יש לפסוק זאת כאמור מניתוח 2 סעיפי החוק שלעיל. על פי חוות דעת מטעם הנתבעים- מאחר והמנוחה הייתה בת 5 במותה אין התובעים זכאים לפי הדין הפלסטיני לפיצוי בגין הפסד שכר בשנים האבודות (סעיף 3f סיפא לחוות הדעת של עו"ד משוואר). בחוות דעתו של עו"ד תאופיק אבו סנינה אשר צורפה לסיכומי הנתבעים נרשם כך: "התייחסות הדין הפלסטינאי לעניין פיצוי בגין הפסדי שכר בשנים אבודות- הדין הפלסטינאי לא מכיר בזכאות לפיצוי בגין הפסדי שכר בשנים האבודות יצוין שחוק הביטוח הפלסטיני חוקק לאחר ההלכה בעניין אטינגר, אך אין בהצעת החוק הפלסטיני ובדיונים במועצה המחוקקת שום התייחסות לעניין זה והוא אף לא נזכר ולא נכלל כחלק מהחוק הפלסטיני מס' 20 לשנת 2005." בסעיף 6 לחוות דעתו של עו"ד משאוור הוא כותב כי במקרה דנן הזכאות לפיצוי היא בגין כאב וסבל והוצאות קבורה בלבד. בסעיף 153 לחוק הפלסטיני נקבע כך: "סך הכל סכום הפיצוי בגין הנזקים הלא ממוניים לא יעלה על עשרת אלפים דינאר ירדני או השווה לה במטבע הנהוג לפי החוק". ולעניין הפיצוי בגין נזק לא ממוני במקרה של מוות נקבע בסעיף 154 לחוק הנ"ל כדלקמן: "אם התאונה גרמה למותו של הנפגע, אזי הסכום שישולם ליורשיו הוא חמישים אחוז מהסכום המקסימלי בסעיף (153) בחוק זה, יקוזז ממנו חלק השארים בהתאם לצו ירושה של המנוח". לטענת נותני חוות הדעת מטעם הנתבעים, משילוב הוראות סעיף 153 ו-154 עולה כי במקרה דנן זכאים התובעים לפיצוי בגין נזק לא ממוני סך של 5,000 דינאר ירדני וזאת בלבד (בנוסף להוצאות הקבורה). דיון: פסק דין אטינגר אשר קבע את הילכת השנים האבודות לא חל במקרה דנן שכן בחוק הפלסטיני בסעיף 190 נכתב במפורש כך: "כל הצווים וההוראות שניתנו על ידי שלטונות הכיבוש בעניין הביטוח יתבטלו". סעיף זה לא הורחב בפסיקה משנת 2005 ועד היום. שני הצדדים אף הסכימו כי נכון להיום אין פסק דין ברשות הפלסטינית שפוסק בפועל פיצויים בגין השנים האבודות לקטין שנהרג בתאונת דרכים. גם אם ראוי לפסוק כך ולאמץ את הילכת אטינגר, אין זה מתפקידו של בית משפט זה ליצור הלכה חדשה בדין הפלסטיני ועל בתי המשפט ברשות הפלסטינית לדון ולהחליט בסוגיה זו. אין זה ראוי שבית משפט שכל תפקידו, במקרה הזה, הוא ליישם את הדין הזר (הדין הפלסטיני) יהיה זה שיצור למעשה את הדין הזר. יצירה של פיצוי פסיקתי ראוי שתבוא מתוך בית משפט "היושב בתוך עמו" ולא על ידי בית משפט שפניו הובא המקרה, אף אם בית המשפט סבור שנכון היה לאמץ בדין הפלסטיני את "הלכת השנים האבודות". התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה לפיו על פי הדין הזר זכאית הקטינה המנוחה לפיצוי בגין הפסד שכר בשנים האבודות . אשר על כן במקרה דנן זכאים התובעים לפיצוי בגין נזק לא ממוני בסכום של 5000 דינאר ירדני וכן פיצוי גלובאלי בסך של 5000 שח בגין הוצאות קבורה ומצבה. אני מחייב איפוא את הנתבעים לשלם לתובעים את הסך השווה בש"ח ל- 5,000 דינר ירדני כשוויים ביום התשלום וכן סך של 5,000 ₪ בגין הוצאות קבורה ומצבה. כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ. פלסטינים