קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסק דין בהעדר הגנה נגד תושב האזור: בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה. המבקשת היא חברה אמריקאית המנהלת פעילות בינלאומית בתחום ההלבשה. המבקשת בעלת סימני מסחר רשומים ובעלת המותג הידוע והמוכר היטב "Levi's". לטענתה, המשיב 1 (להלן: המשיב או הנתבע), תושב שטחי הרשות הפלסטינית, ייבא ארצה משלוח הכולל 1,283 חולצות מזויפות, הנושאות באופן בלתי חוקי את סימני המסחר שלה. המשלוח עוכב על ידי רשויות המכס והודעה על כך נמסרה למבקשת. המבקשת טוענת כי ניסתה ליישב את פרשיית יבוא הטובין המפרים עם המשיב מחוץ לכותלי בית המשפט. לשם כך ביקשה ליצור עמו קשר באמצעות עמילות המכס הפועלת מטעמו. לטענתה עמיל המכס, מר ששון סומך יצר קשר עם המשיב ויידע אותו בדבר תפיסת הטובין המפרים ובדבר פניותיה של המבקש ליישור הדורים עמו. מר סומך הודיע למבקשת, לטענתה, כי המשיב אינו מעוניין לשתף עמה פעולה ומסרב להשיב לפניותיה. המבקשת הגישה כנגד המשיב תביעה שעניינה בהפרת זכויות קניין רוחני. הבקשה היא למתן פסק דין בהעדר הגנה בתביעה זו. ביום 12.8.10 המציאה המבקשת את כתב התביעה ואת ההזמנה לדין לידי סוכנות עמילות המכס שמונתה על ידי המשיב לשחרור הטובין מהמכס ולמסירתם לידיו. לטענתה, יש לראות במועד זה את המועד בו כתב התביעה הומצא לידי המשיב. לאחר שחלף המועד להגשת כתב הגנה מטעם המשיב וכתב הגנה כאמור לא הוגש, המבקשת עתרה לקבלת פסק דין בהיעדר הגנה על יסוד כתב התביעה, בהתאם לתקנה 97 לתקנות סדר הדין האזרחי. המבקשת טוענת כי אין אפשרות מעשית להמציא למשיב כתבי בי דין מאחר והוא תושב הרשות הפלסטינית ומתגורר בשטחיה. המבקשת מבקשת להתגבר על היעדר האפשרות להמציא כתבי בי דין בשטחי האזור בדרך של הכרה בהמצאת כתב התביעה לידי המשיב באמצעות עמילות המכס, כפי שתואר לעיל. המבקשת סומכת את טענותיה בדבר המצאת התביעה לידי המשיב על תקנה 482 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 שעניינה בהמצאה למורשה בהנהלת עסקים. לחילופין, נטען כי בנסיבות העניין יש ליישם את "כלל הידיעה" המחייב את המסקנה כי דינו של המשיב כדין מי שכתב התביעה הומצא לידיו כדין. דיון קיימת חשיבות רבה בהקפדה על המצאת כתב תביעה לידי אדם המתגורר מחוץ לתחום שיפוטה של מדינת ישראל בהתאם להוראות תקנות סדר הדין האזרחי. המצאת כתב התביעה לידי נתבע זר היא המקנה לבית המשפט בישראל את הסמכות הבינלאומית לדון בתביעה אשר הוגשה בארץ נגד נתבע זר. פגם בהמצאת כתב התביעה לידי נתבע מהווה עילה לביטול פסק הדין שניתן בהעדרו "מחובת הצדק", ובמקרה כזה אין לבית המשפט שיקול דעת והוא חייב יהיה לקבל את הבקשה לביטול פסק דין או החלטה שניתנו במעמד צד אחד, ככל שבקשה כזו תוגש (ר' למשל ע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני, פ"ד מח(1) 830; ע"א 713/75 פרנקל נ' קאופמן, פ"ד ל(3) 449). עניינה של תקנה 482 (א) בהמצאת כתב תביעה למורשה בהנהלת עסקים. להלן נוסח התקנה: "482(א) היתה התובענה בענין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באזור השיפוט של בית המשפט המוציא כתב בי-דין, די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת העסק או העבודה באותו אזור שיפוט. (ב)..." תקנה 482 (א) קובעת כי כאשר מוגשת תובענה שעניינה בעסק או בעבודה והנתבע אינו מתגורר בתחום שיפוטה של מדינת ישראל, ניתן להמציא את התביעה למנהל או למורשה מטעם הנתבע העוסק באותה עת בהנהלת העסק או העבודה בישראל. המבחן שאומץ בפסיקה לצורך בחינת קיומה של דרישת ההרשאה הוא מידת האינטנסיביות של הקשר בין הנתבע לבין המורשה. יש להצביע על קיומו של שיתוף פעולה בין המורשה לבין הנתבע במידה אשר מותירה מקום להניח כי המורשה יעביר לידיעת הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו. מידת האינטנסיביות של הקשר בין המורשה לבין הנתבע תבחן בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה (רע"א 11556/05 קמור רכב בע"מ נ' חימו (טרם פורסם) ניתן ביום 27.2.2006) . המשיב הוא תושב האזור, אשר כפי הנטען, ייבא ארצה פרטי לבוש מזוייפים המפרים את זכויות קניינה הרוחני של המבקשת. יבוא הטובין ארצה נעשה באמצעות נמל אשדוד, המצוי בשטחה של מדינת ישראל. המשיב שכר את שירותי חברת "סיון סוכני מכס ותעבורה בע"מ" העוסקת בעמילות מכס לשם ביצוע פעולות הקשורות בייבוא הטובין ושחרורם מהמכס. זוהי הדרך היחידה העומדת בפני המשיב לקבלת הטובין שייבא ארצה. בפרק הזמן שבין הגעת הטובין ארצה ועד לשחרורם והעברתם לידי המשיב, מופקד עמיל המכס על ניהול הטובין מטעמו של המשיב. עמיל המכס מונה מטעם המשיב לשחרר את הטובין ועליו לפעול בנאמנות וביושר כלפי האחרון. בפרק הזמן שבין הגעת הטובין ארצה ועד למועד שחרורם לידי המשיב, עשוי יחיד או תאגיד שזכויותיו נפגעו כתוצאה מייבוא הטובין להגיש תביעה בעניין הקשור בכך, ועל המשיב להיות ערוך לתרחיש זה. אין לאפשר סיטואציה בה יחיד ימנה עמיל מכס שיסייע בידו לנהל פעילות עסקית לא חוקית בתחומי מדינת ישראל, ללא ידיעתו של עמיל המכס, ובעת חשיפת אי החוקיות שבפעילות יסתתר מחוץ לגבולות המדינה כדי לסכל המצאת כתבי בי דין לידו. נסיבות אלה מצדיקות, במקרים המתאימים, הכרה במעמדו של עמיל מכס כמי שמורשה מטעם הנתבע בניהול עסקיו או עבודתו של האחרון. ההכרעה בשאלה האם עמיל מכס מורשה מטעם הנתבע בניהול עסקיו תוכרע כאמור לפי מידת האינטנסיביות של הקשר בין השניים. ככל שהקשר בין השניים חזק יותר, כך תגבר ההנחה שעמיל המכס מורשה מטעם הנתבע בניהול עסקיו וכי הוא העביר לידיעת הנתבע את דבר ניהול ההליכים נגדו. בענייננו, המשלוח שבו נתפסו הטובין העומדים במרכזה של התביעה שבפניי כלל מוצרים נוספים המפרים סימני מסחר של גורמים נוספים שאינם בעלי דין בתביעה זו. יש מקום להניח כי שווי המשלוח אינו זניח והדעת נותנת כי המשיב ביקש למצוא פרנסה בשיווק המוצרים שנכללו במשלוח הנ"ל. נסיבות אלה מובילות למסקנה כי המשיב עמד בקשר רציף עם עמיל המכס אשר מונה מטעמו לשחרר את הטובין מהמכס ולהעבירם לידיו. בנוסף, מתצהירה של עו"ד מנדל שהוגש בתמיכה לבקשה, עולה כי לאחר שהטובין עוכבו במכס (ביום 15.7.10), יצר עמיל המכס בשם מר ששון סומך קשר עם המשיב ויידע אותו בדבר תפיסת הטובין ובדבר החשד כי הם מפרים את סימני המסחר של המבקשת. מר סומך מסר למשיב כי המבקשת מעוניינת לסיים את פרשיית ייבוא הטובין המפרים בדרך של פשרה מחוץ לכותלי בית המשפט, אולם המשיב סירב לשתף פעולה. המתואר לעיל מלמד כי עד למועד הגשת התביעה, היה עמיל המכס מצוי בקשר עם המשיב. עיון קפדני בתצהירה של עו"ד מנדל מגלה כי קיומו של הקשר בין עמיל המכס לבין המשיב התקיים לפני הגשת התביעה ולא לאחריו, כך שאין התהציר מלמד כי דבר קיומו של ההליך נגד המשיב הובא לידיעתו באמצעות עמיל המכס. המבקשת לא הצביעה על שום אינדיקציה המצביעה על כך שעמיל המכס עמד בקשר אינטנסיבי עם המשיב בעת המצאת התביעה לידי עמיל המכס ולאחריה. בנוסף לכך כי אין בפניי ראיה כי עמיל המכס המשיך לטפל בשילוח ושחרור טובין מהמכס עבור הנתבע, החל ממועד הגשת התביעה והמצאתה לידי עמיל המכס. המבקשת טענה בבקשה שבפניי כי עמיל המכס אישר בפניה כי הביא לידיעתו של המשיב את דבר קיום ההליך שהוגש נגדו, אולם התצהיר שהוגש בתמיכה בבקשה נעדר התייחסות לכך, באופן המעורר ספק בדבר נכונות הטענה. חיזוק לקיומו של ספק בנכונות הטענה לפיה עמיל המכס יידע את המשיב בדבר ניהול ההליך דנן, ניתן למצוא באמור בס' 5 ו- 6 לתצהירה של עו"ד מנדל. עו"ד מנדל כותבת בסעיפים אלה כי לאחר שהוגשה התביעה דנן יצרה קשר עם עמיל המכס מר סומך, במטרה לסיים את ההליך בדרך של פשרה עם המשיב. לא נטען בפניי כי מר סומך ניסה ליצור קשר ישיר עם המשיב, אלא נטען שמר סומך מסר למבקשת את פרטיו של מר ג'אמיל אבוסף. המבקשת לא מסרה כל פרט מזהה אודות מר אבוסף, למעט הטענה כי הוא מהווה איש קשר מטעמו של המשיב. נתונים אלה מעוררים ספק רב בשאלת המשך ייצוגו של המשיב על ידי עמיל המכס במועד בו הוגשה התביעה ולאחריו. לפיכך לא ניתן להחיל בנסיבות המקרה דנן את הוראת תקנה 482(ב). זאת מחמת שלא שוכנעתי במידה הנדרשת שעמיל המכס עמד בקשר עם המשיב במועד הגשת התביעה או לאחריו. ממילא לא הוכח להנחת דעתי כי עמיל המכס הביא את דבר קיומו של ההליך לידיעת המשיב. לפיכך לא היה בהחלת הוראת תקנה482(א) על נסיבות העניין, כדי להגשים את תכלית ההמצאה, שהיא הבאת דבר קיום התביעה ופרטיה לידיעת הנתבע 1 (המשיב). התוצאה היא שלא ניתן, בנסיבות ענייננו כפי שהובאו לעיל, להכיר בהמצאת התביעה לעמיל המכס כהמצאה שבוצעה לידי המשיב מכח תקנה 482. עם זאת אני סבור כי החלת כלל הידיעה על נסיבות העניין מחייבת את המסקנה לפיה יש לראות את המשיב כמי שכתב התביעה הומצא לידיו כדין. כלל הידיעה כב' הש' פרוקצ'יה קבעה ברע"א 1415/04 סרביאן נ' סרביאן (טרם פורסם, ניתן ביום 17.10.04) כי תכליתן של ההוראות הקבועות בתקנות סדר הדין האזרחי בעניין דרכי המצאת כתבי בי דין לנתבעים, היא להבטיח את ידיעתו ומודעתו של הנתבע לקיומו של הליך משפטי שננקט נגדם. דבריה יפים לעניינו: "החובה הקבועה בתקנות לבצע המצאה כדין של כתבי-בי דין לבעלי הדין נועדה להבטיח כי כל שלב וכל פעולה בהליך השיפוטי שהם צד לו יהיו בידיעתם, וכי מירוץ התקופה לנקיטת הליך משפטי בידי בעל דין על יסוד אותו כתב בי-דין יחל מעת שהומצא לידיו כדין, שאם לא כן עלולה זכותו הדיונית להיפגע... עם זאת אם חרף היעדר המצאה כדין כאמור הגיע כתב-בי-הדין בפועל לידי בעל-הדין, וניתנו בידיו עקב כך מלוא האמצעים לפעול על-פיו, הושגה תכלית ההמצאה במלואה בדרך אחרת. בנסיבות אלה ובמסגרת החובה הכללית לפעול בהליך הדיוני בתום-לב, חובה על בעל-הדין לפעול במסגרת מגבלות הזמן המוטלות על-פי התקנות מאותו מועד שבו תוכנו של כתב-בי-הדין הגיע לידיעתו. הוא יהא מנוע מהעלאת הטענה כי חרף קיומו של כתב-בי-הדין בידיו וידיעת תוכנו הוא לא פעל במסגרת המועדים הקבועים בתקנות מחמת אי-המצאה פורמאלית של אותו כתב. מניעות זו מתיישבת עם עקרונות הסדר הדיוני ועם תכליתו וכן עם התפיסה המושרשת שלפיה חובת תום-הלב, החוצה שתי וערב את מסגרות המשפט כולן, חלה גם על כללי סדר הדין באשר הם. היא מתיישבת עם צרכיה של מערכת השיפוט בקיום מסגרת מועדים סבירה לניהול הליכים וסיומם; היא עונה לזכויותיהם הדיוניות של בעלי-הדין כי מירוץ התקופות לנקיטת הליך משפטי יחל רק מנקודת הזמן שבה הובא כתב-בי-הדין הרלונטי לעניין לידיעתם; היא תואמת את זכות הגישה לערכאות הנתונה לאזרח ואינה סותרת אותה. העדפת כלל "ההמצאה" על כלל "הידיעה" בנסיבות אלה עלולה לפגוע בבעל-הדין שכנגד פגיעה שאינה ראויה. הוא עלול להידרש לעניין שחלף עבר זמנו תוך שיועמסו על גבו קשיי הוכחה עקב חלוף הזמן. הדבר עלול להכביד הכבדה יתרה ושלא לצורך גם על בית-המשפט, העשוי להידרש לחדש את עיסוקו בעניין ישן רק בשל תקלה פורמאלית הקשורה בהליך ההמצאה חרף העובדה שבעל-הדין הנוגע בדבר ידע על אודות כתב-בי-הדין העומד בבסיס ההליך. העדפת כלל "הידיעה" על פני כלל "ההמצאה" בנסיבות אלה עולה אפוא בקנה אחד עם רוחן ותכליתן של תקנות סדר הדין האזרחי" (ההדגשות הוספו). בפרשת סרביאן נ' סרביאן לעיל נדונה שאלת העדפת כלל הידיעה על פני כלל ההמצאה ביחס להמצאת פסק דין ולא ביחס להמצאת כתב תביעה, אולם דברי בית המשפט שם נכונים ויפים גם לנסיבות בהן נדונה שאלת המצאת כתב התביעה לידי נתבע. כפי שציינתי לעיל, להמצאת כתב התביעה להבדיל מהמצאת פסק דין נודעת חשיבות רבה. המצאת כתב התביעה לידי הנתבע מתחילה את ההליך והיא זו שמעניקה סמכות לבית המשפט את סמכות השיפוט. זהו הטעם לכך שבהתאם לגישה המסתפקת ב"כלל הידיעה", פסק דין בהעדר הגנה יינתן רק לאחר שהוכח להנחת דעתו של בית המשפט כי בידי הנתבע קיימת ידיעה של מלוא הפרטים המפורטים בכתב התביעה, ולא ידיעה חלקית ומקוטעת. במקרה בו מתעורר ספק בדבר ידיעתו של בעל הדין אין להתבסס עליה (רע"א 11286/05 זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות (טרם פורסם), ניתן ביום 8.7.2007) . משקלם המצטבר של הנסיבות אשר תפורטנה להלן מוביל למסקנה כי כתב התביעה נמסר לידי המשיב במועד הסמוך למועד הגשת התביעה. ראשית וכאמור לעיל, בעת בה עמיל המכס היה מצוי בקשר עם המשיב, הביא עמיל המכס לידיעתו כי המשלוח האחרון שייבא המשיב עוכב במכס בחשד כי הטובין מפרים את זכויות הקניין של המבקשת. המבקשת הצהירה כי עמיל המכס הביא לידיעתו של המשיב את רצונה של המבקשת ליישב ולסיים את הפרשייה עמו מחוץ לכותלי בית המשפט, אולם המשיב סרב לשתף עמה פעולה. בנסיבות אלה, המשיב מודע לכך כי קיים תאגיד הטוען כי הטובין שייבא ארצה פגעו בזכויותיו וכי הוא דורש פיצוי על הנזקים שנגרמו לו. על המשיב היה לדעת כי סירובו לבוא בדברים עם המבקשת, עשוי לגרום למבקשת להגיש תביעה נגדו, כפי שקרה בנסיבות העניין. שנית, המבקשת הוסיפה בתצהירה כי לאחר שהגישה את התביעה ניסתה שוב לבוא בדברים עם המשיב במטרה לסיים את ההליך עמו בפשרה ולפיכך פנתה פעם נוספת לעמיל המכס. עמיל המכס הפנה את המבקשת לאדם בשם ג'מיל אבוסף, אשר נטען לגביו כי הוא איש קשר מטעם הנתבע. המבקשת הצהירה כי יצרה קשר עם אבוסף ב-24(!) מועדים שונים (המפורטים בתצהיר שהוגש מטעמה), במהלכם אישר בפניה אבוסף כי המשיב קיבל לידיו את כתב התביעה, הוא מודע לתוכנו וכי הוא מעוניין לסיים את ההליך בדרך של פשרה. לפיכך העבירה המבקשת למשיב באמצעות מר אבוסף נוסח של הסכם פשרה שנועד להביא את ההליך דנן לסיום בפשרה. המבקשת הצהירה כי מר אבוסף אישר את קבלת הסכם הפשרה ומסר לה שהעבירו לחתימתו של המשיב. מסיבות שאינן ידועות, המשיב לא חתם על הסכם הפשרה והניסיון להביא את ההליך לכדי סיום מחוץ לכותלי בית המשפט לא צלח. שלישית, כאמור לעיל במשלוח אשר נתפס ועוכב על ידי רשויות המכס, נמצאה סחורה בהיקף של ממש, שהפרה לכאורה את זכויות הקניין הרוחני של המבקשת ושל גורמים נוספים שאינם בעלי דין בתביעה שבפניי. הדעת נותנת כי המשיב השקיע סכום לא מבוטל בייבוא הסחורה וכי היה בעל עניין ממשי בקבלתה לידו. המשיב לא נקט בהליך כלשהו(!) במהלך כל התקופה שחלפה לשחרור הטובין המפרים מהמכס, ואף לא נטען בפניי כי האחרון הודיע למכס או לגוף אחר שהוא בעל זכויות כלשהם בטובין אלה. מחדליו אלה של המשיב מחזקים את המסקנה כי הוא יודע על ההליך שהוגש נגדו, ונראה בעליל שהימנעותו הממשוכת מיצירת קשר עם רשויות המכס נועדה לסכל את חשיפתו וגרירתו להליך משפטי. משקלן המצטבר של הנסיבות המתוארות לעיל מביא אל המסקנה כי המשיב מודע היטב לעובדה כי מנוהל הליך משפטי נגדו וכי תוכן כתב התביעה הובא לידיעתו. אני סבור כי העדפת כלל "ההמצאה" על כלל "הידיעה" בנסיבות העניין עלולה לפגוע במבקשת פגיעה בלתי מידתית ובלתי ראויה, בפרט לנוכח הקושי העצום בהמצאת כתבי טענות לתושבי האזור. לפיכך ולאור כל האמור לעיל, למרות שלא הוכח בפניי כי כתב התביעה הומצא באחת הדרכים המנויות בתקנות סדר הדין האזרחי, אני קובע כי ניתן לראות במשיב כמי שמודע היטב לכתב התביעה ותוכנו וכי יש להחיל לגביו את "הכלל הידיעה". התוצאה נוכח החלת כלל הידיעה על נסיבות העניין, דינו של המשיב כדין נתבע שכתב התביעה הומצא לידיו כדין. משחלף המועד להגשת כתב הגנה מטעמו של המשיב, ומשהמשיב בחר שלא להתגונן, ניתן בזאת פסק דין כנגד המשיב (הנתבע 1) על יסוד האמור בכתב התביעה בהתאם לתקנה 97 לתקנות סדר הדין האזרחי, כדלהלן: ניתן בזה צו קבוע לפיו המשיב יימנע מלבצע בעצמו או באמצעות אחרים, אם במישרין ואם בעקיפין הפרה כלשהי של סימני המסחר של המבקשת, לרבות שימוש בסימני המסחר המפורטים בס' 24.1 לכתב התביעה או בסימנים הדומים עד כדי להטעות. המשיב יימנע מלעשות כל פעולה מסחרית, לרבות יבוא, רכישה, שיווק, פרסום, הצעה למכירה, או החזקה של מוצרים המפרים את סימני המסחר של המבקשת. הנתבעת 2 תמנע מלשחרר לידי המשיב (הנתבע 1) או לידי כל גורם אחר, את המוצרים המפרים אשר יובאו או אשר עוכבו על ידה על פי הודעתה מיום 15.7.10 וכן תמנע מהוצאתם אל מחוץ לגבולות המדינה ובכלל זה למדינה ממנה הגיעו המשלוחים. המוצרים המפרים המעוכבים על ידי הנתבעת 2 יושמדו על ידי המשיב בתיאום ופיקוח של הנתבעת 2. כל ההוצאות הכרוכות באחסנת המוצרים המפרים והשמדתם יחולו על המשיב. בנוסף, המשיב יאסוף את המוצרים המפרים שאינם מוחזקים על ידי רשויות המכס והמע"מ ויעבירם לאלתר לנציגי המבקשת (התובעת) לצורך השמדתם. ההוצאות הכרוכות בכך יחולו על המשיב. המשיב ימסור למבקשת דו"ח מפורט בתצהיר, המגובה במסמכים ומאומת על ידי רואה חשבון, הכולל פירוט של כל העסקאות שעשה בקשר עם המוצרים המפרים שבעניינם הוגשה התביעה, לרבות: כמויות המוצרים המפרים שייבא או שמכר, התמורה שקיבל, פרטי הספקים ופרטי הלקוחות של המוצרים המזוייפים. הפירוט יכלול תאריכים, שמות צדדים, כמויות, מחירים, ואת התמורה שהתקבלה או צפויה היתה להתקבל מעסקאות אלה. המשיב יאפשר למבקשת ולמי מטעמה לעיין ולבדוק את מסמכים הנהלת חשבוניותיו וכן את מסמכי היבוא הקשורים למוצרים המפרים. המשיב ישלם למבקשת את מלא התמורה שהתקבלה בגין העסקאות שנעשו בקשר למוצרים המפרים. בנוסף, המשיב ישלם למבקשת פיצויי סטטוטורי ללא הוכחת נזק בשיעור של 100,000 ₪ בהתאם לסעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה. המשיב ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסכום של 10,000 ₪, וסכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום. ניתן בזה למבקשת היתר לפיצול סעדים. מודגש כי אין באמור בפסק דין זה לעיל, החל רק ביחסים שבין התובעת לנתבע 1, כדי להכריע ביחסים שבין המבקשת (התובעת) לנתבעת 2 או כדי להשפיע עליהם. תזכורת פנימית ביחסים שבין התובעת לנתבעת 2 בלבד נקבעת ליום 28/3/11. עד יום 27/3/11 תוגש הודעה משותפת, או הודעה מטעם התובעת בלבד, לפי המקרה, בדבר הסדר או בדבר האופן בו יש להמשיך את הדיון בתביעה ביחסים שבין צדדים אלה. משרד הפניםפסק דין בהעדר הגנהתושבות