קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסק דין הצהרתי העדר חובות לבנק: בין התובעים לבין הנתבע נחתם הסכם הקובע הסדר תשלומים שלפיו יסולק חוב כספי שחייבים התובעים לנתבע. התובעים טוענים, שהנתבע הפר תנאי יסודי בהסכם, וכן טוענים הם כי בשל הפרה זו, נמנעה מהתובעים אפשרות לסלק חלק מן החוב. לפיכך לטענתם, יש לקזז את הסכום המתייחס לחלק זה של החוב, מיתרת חובם של התובעים. השאלה הראשונה הטעונה הכרעה היא, אם אמנם הפר הנתבע תנאי יסודי בהסכם. רק אם נשיב על שאלה זו בחיוב, כי אז נדרש לשאלה השנייה, שהיא, אם זכאים התובעים לפיצוי בגין הפרה זו, ובאיזה שיעור, או, אם זכאים הם לקזז מסכום החוב, את הסכום המתייחס לאותה הפרה. א. הערות מקדימות בעניין התובענה 2. התובענה הוגשה ביום 13.10.2009 בדרך של המרצת פתיחה, שבה התבקש פסק-דין הצהרתי, הקובע שהתובעים (שיכונו להלן גם - התובעת והתובע, לפי העניין), אינם חבים עוד כסף לנתבע (שיכונה להלן גם - הבנק). על-פי הנטען בכתב התביעה, מסכום יתרת החוב של התובעים לבנק, כפי שנקבע בהסכם, יש לקזז סך של 355,000 ₪, שנובע מהפרת ההסכם על-ידי הבנק. בתשובה להמרצת הפתיחה שהגיש הבנק ביום 12.1.2010, נטען בין השאר שהתובענה הנדונה אינה ראויה להתברר בהליך של המרצת פתיחה שבו נתבע סעד הצהרתי, מאחר שבפועל, הסעד המבוקש הוא סעד כספי. בדיון שהתקיים ביום 1.6.2010 נקבע שהמרצת הפתיחה תבוטל ובמקומה תיפתח התובענה בסדר דין רגיל (בהתאם לתקנה 258 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). עוד נקבע שהמרצת הפתיחה תהווה את כתב התביעה, והמשיב רשאי להגיש כתב הגנה. בהחלטה נוספת, מיום 19.7.2010, נקבע כי מאחר שהתביעה מתייחסת לסכום של 355,000 ₪, שאותו מבקשים התובעים לקזז מחובם לבנק, הרי שמדובר בתביעה כספית בסכום זה. לפיכך חויבו התובעים בתשלום אגרה בהתאם. 3. ביום 15.3.2010, לאחר הגשת התביעה, חידש הבנק נגד התובעים את הליכי הוצאה לפועל, שהתבססו על פסק-דין משנת 2004 ושעומד בבסיס ההסכם נושא התובענה. הבקשה נדונה בדיון הנזכר, אולם בסופו של דבר, רק ביום 4.8.2010, לאחר בקשה חוזרת של התובעים, ניתן סעד ארעי שלפיו נקבע שהליכי ההוצאה לפועל יעוכבו, עד מתן החלטה בבקשה לגופה. תגובת הבנק לבקשה הוגשה ביום 12.8.2010, ובעקבותיה נקבע דיון בבקשה ביום 23.11.2010. לאחר שמיעת הצדדים, ניתנה החלטה שלפיה ההחלטה על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל תעמוד בעינה עד מתן פסק-דין בתביעה העיקרית. הנימוק לכך היה כי דרוש בירור עובדתי לשם הכרעה בבקשה, וישיבת ההוכחות נקבעה במועד סמוך (ביום 27.12.2010). עוד נקבע שהצדדים רשאים להגיש תצהיר נוסף על התצהירים שכבר הגישו (ראו גם את ההחלטה המנומקת מאותו יום). 4. ישיבת ההוכחות התקיימה כפי שנקבע, ביום 27.12.2010. מטעם התובעים העידו באת-כוחם של התובעים, עו"ד מאיה עזריאל-לאוב (להלן - עו"ד עזריאל), אשר בשל כך התפטרה מהמשך ייצוגם של התובעים בהליך הנדון והתובע. מטעם הבנק-הנתבע העיד עו"ד מיכאל אקרמן. בהתאם להחלטה שניתנה בתום שמיעת ההוכחות סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב. יוער, ששני הצדדים האריכו בסיכומי טענותיהם מעבר לנדרש. סיכום טענות התובעים הוגש ביום 30.1.2011 (והוא מחזיק שלושים עמודים). סיכום טענות הנתבע הוגש, לאחר ארכה, ביום 6.3.2011 (והוא מחזיק ארבעים וחמישה עמודים המודפסים ברווח של שורה אחת), ותשובת התובעים לסיכומי הנתבע הוגשה ביום 16.3.2011 (ובה ארבעה-עשר עמודים). 5. לסיכום טענות התובעים צורפו מספר מסמכים, שלטענת הנתבע ראוי להתעלם מהם, בהיותם בגדר ראיות שצורפו רק בשלב סיכומי הטענות. מן הטעמים שעליהם עמדו התובעים בסיכומיהם, לא ראיתי לנכון לקבל בקשה זו של הנתבע. עיקרי טעמים אלו הם כי אין מדובר בראיות או בנתונים חדשים. נספח א' הוא תדפיס הוצאה לפעול בהליך שבין הבנק לבין חברת ישראגור. תדפיס דומה צורף לכתב ההגנה (נספח ז') והוא כולל את הנתון של החוב משוערך ליום 25.4.2004. על הנתון המופיע בנספח זה, ניתן ללמוד גם מהנספח שצורף לכתב ההגנה, כך שבפועל, אין בנספח א' כדי להעלות או להוריד. נספח ב' כולל חישוב של החוב של ישראגור, בעודו משוערך לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 למועד מסירת הודעת הקיזוז על-ידי התובעים. כך שאין זה אלא חישוב שהוגש למען הנוחות, ומהווה חלק מהנטען בסיכומי התובעים. נספח ג' הוא חישוב הצמדה של החוב למדד, ואף הוא צורף למען הנוחות. מדד המחירים לצרכן הוא בגדר ידיעה שיפוטית, ולפיכך אין בחישוב שצורף משום ראייה חדשה. נספח ו' כולל תדפיס מתיק ההוצאה לפועל שפתח הבנק נגד התובעים. מידע זה עומד בבסיס ההליך הנדון, ומילא שאינו יכול להיות שנוי במחלוקת בין הצדדים. ב. עיקר העובדות הרלוונטיות 6. התובעת, היא חברה לשיווק בגדי עבודה ומדים, שניהלה חשבון בבנק הנתבע. התובע הוא מנהל התובעת ובעל מניותיה, שערב לחובותיה כלפי הבנק. התובעת הסבה לבנק המחאות והבנק, שאחז בהן כשורה, פעל לגבייתן. בתמורה לסחורה שסיפקה התובעת בשנת 2002 לחברת ישראגור סחר בע"מ (להלן - ישראגור), קיבלה התובעת מישראגור המחאה בסך של 220,703 ₪ שמועד פירעונה היה 9.12.2002 (להלן - ההמחאה). את ההמחאה הסבה התובעת לבנק לניכיון, אך משהגיע מועד פירעונה, לא כובדה ההמחאה, ולפיכך חייב הבנק את חשבונה של התובעת בסכום ההמחאה. אין מחלוקת שהבנק ניהל הליכי גביה נגד ישראגור, שבמסגרתם ניתן פסק-דין לטובת הבנק, אולם הבנק לא הצליח לגבות את ערכה של ההמחאה. ישראגור נותרה חייבת לבנק את סכום ההמחאה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית וכן את סכום הוצאות ההליכים. תיק ההוצאה לפועל נגד ישראגור נותר פתוח מאז שנת 2002. 7. בחודש נובמבר 2004 הגיש הבנק תביעה כספית על סך של 989,264.80 ₪ נגד התובעים ונגד מר אריה ליכטיג ז"ל (ת"א 710069/04, בבית משפט השלום בירושלים). משלא הוגש כתב הגנה, ניתן ביום 10.12.2004 פסק-דין בהיעדר הגנה, שלפיו חויבו הנתבעים באותה תביעה, התובעים ומר ליכטיג, לשלם לבנק את מלוא סכום התביעה. כן חויבו הם בתשלום שכר-טרחת עורך-דין בסך של 47,162.70 ₪ והוצאות משפט בסך של 12,541 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית (להלן - פסק הדין משנת 2004, או פסק הדין הישן). בעקבות מתן פסק-דין זה, ניהלו הצדדים משא ומתן שתכליתו היה קביעת הסדר תשלומים לסילוק חובם של התובעים. משא ומתן זה הוביל לחתימת שני הסכמים שבהם נקבע הסדר תשלומים לסילוק החוב. 8. ההסכם הראשון נחתם ביום 7.4.2005 בין התובעים ומר ליכטיג לבין הבנק, ובו הועמד החוב על סך של 1,000,000 ₪ בנוסף לסכום של 40,000 ₪ ששולם במעמד החתימה על ההסכם (להלן - ההסכם הראשון). עיקרי ההסכם היו שהחוב ישולם בתשלומים חודשיים ורצופים "בגובה של כ-20,000 ₪" (סעיף 4.ג), נקבעו בטחונות, לרבות רישום משכנתה על דירה, רישום הערת אזהרה על נכס, שלפיה מכירתו תותנה בתשלום סך של 40,000$ במישרין לבנק, ועוד כיוצא באלו בטחונות. כן נקבע שהחוב יצבור ריבית בשיעור מוסכם (5.3% בשנה) והצמדה למדד. כך גם נקבע, כבכל הסדר לסילוק חובות, שאם יופר ההסכם, כי אז תעמוד מלוא יתרת החוב לפירעון מיידי. עוד נקבע שבמקרה כאמור, יהיה הבנק רשאי לנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותו, בכפוף למשלוח מכתב התראה באופן שנקבע בהסכם. 9. ההסכם השני נחתם ביום 3.1.2006 (להלן - ההסכם השני). על-פי האמור בהסכם זה, ובהתאם לסעיפי המבוא (סעיפי ה"והואיל"), הסיבות לחתימתו היו פטירתו של מר ליכטיג לאחר חתימת ההסכם הראשון, העובדה שלא הושלם מתן הביטחונות שהתחייבו החייבים (התובעים ומר ליכטיג) לתת בהתאם להסכם הראשון וכך גם לא שולמו התשלומים שנקבעו בסעיף 4.ג בהסכם הראשון. מאחר שלא שולמו אותם תשלומים, גם נוסף עוד סך של 20,000 ₪, ששולם במעמד חתימת ההסכם השני. כאמור בהסכם השני, בסעיף 9 שבו, למעט השינוי במועדי התשלום ולמעט ההוראות החדשות שנקבעו בו, מאמץ ההסכם השני את הוראותיו של ההסכם הראשון. בהסכם השני גם נוספה הוראה, המהווה את נושא המחלוקת בתובענה הנדונה. הוראה זו קבועה בסעיף 8 שבו, ולפיה בהתקיים הוראות הסעיף, שעליהן עוד נעמוד, יאפשר הבנק לבאת-כוחם של התובעים, עו"ד עזריאל, לפעול לגביית כספי ההמחאה שנמשכה על-ידי ישראגור, וזאת "כנגד התחייבותה להעביר את כספי הגבייה ... לחשבון החייבת". ג. עיקרי טענות הצדדים 10. טענותיהם העיקריות של התובעים הן, שהבנק הפר את ההסכם שנכרת כאמור, בכך שלא קיים את חלקו לאפשר לעו"ד עזריאל לפעול לגביית כספי ההמחאה שנמשכה על-ידי ישראגור, ובכך להקטין את חובם של התובעים כלפי הבנק. מכיוון שכך, לטענת התובעים, הם זכאים לפיצוי כספי מהבנק, וכן יש לקזז מסכום החוב את סכום ההמחאה. עוד טוענים התובעים, שהבנק פעל שלא כדין בכך שחידש את הליכי ההוצאה לפועל נגדם, חרף העובדה שעמדו בתנאי ההסכם, ובכל מקרה, שילמו את רובו של החוב. כך לטענתם, במיוחד מאחר שהבנק נהג שלא כדין, בכך שלא פעל כמתחייב מההסכם, קודם שחידש את הליכי ההוצאה לפועל. 11. טענותיו העיקריות של הבנק-הנתבע הן, שההסכם הופר עוד קודם לכן על-ידי התובעים, שלא עמדו בתשלומים במועד, וכך גם לא בהתחייבויות נוספות מכוחו של ההסכם. באשר להתחייבות הבנק לאפשר לעו"ד עזריאל לגבות את כספי ההמחאה, טוען הבנק, שעו"ד עזריאל לא מילאה אחר התנאי שנקבע בהסכם, כדי שהבנק יאפשר לה לפעול כאמור. בעניין זה טענתו של הבנק היא, שהיה על עו"ד עזריאל לתת לבנק התחייבות אישית, שכל סכום שייגבה מכספי ההמחאה, יועבר אל הבנק. לפיכך, מאחר שלטענתו, לא ניתנה התחייבות שכזו על-ידי עו"ד עזריאל, לא היה הבנק צריך לאפשר לה לפעול לגביית ההמחאה. בעניין טענת הקיזוז, טוען הבנק שבכל מקרה, בנסיבות המקרה הנדון, לא הוכיחו התובעים את טענת הקיזוז שלה הם טוענים, וכך גם לא מתקיימות הנסיבות המקימות טענת קיזוז. 12. נוסף על טענות אלו, טענו הצדדים עוד טענות רבות, מקצתן ביחס לעובדות ואחרות בעניין כל אחת מהטענות האמורות. באלו וגם באלו נדון בהמשך הדברים, אגב דיון בעובדות ובטענותיהם של הצדדים. ד. דיון בעובדות לאור הראיות ולאור טענות הצדדים (1) ההסכם הראשון 13. בעקבות מתן פסק הדין משנת 2004, ניהלו הצדדים ביניהם משא ומתן שנועד כאמור, להביא להסכמה בדבר אופן פריסת חובות התובעים ומר ליכטיג לבנק. ישיבה ראשונה נערכה בתחילת שנת 2005 במשרדו של עו"ד יוסף כהן, בא-כוחו של הבנק ובה נכחו, נוסף על עו"ד כהן, גם נציג הבנק עו"ד מיכאל אקרמן, התובע ובאת-כוחו עו"ד עזריאל. כבר בפגישה זו נעתר הבנק לאפשר לעו"ד עזריאל לפעול לגביית חובה של ישראגור, בכך שיינתן לה יפויי-כוח לפעול בשם הבנק לשם כך. על עובדה זו הצהיר התובע בתצהירו (סעיף 18), ועל כך גם העידה עו"ד עזריאל (עמ' 11 בפרוטוקול, שורות 21-17). הדברים גם נאמרו באופן כללי תצהירו של עו"ד אקרמן נציג הבנק, הגם שלא ציין את מועד הפגישה והגם שבחקירתו הנגדית טען שלא זכור לו מתי הוסכם על הדברים (סעיפים 13-12 בתצהירו; עמ' 13 בפרוטוקול, שורות 8-5). 14. על תוכנה של הסכמה זו, שלפיה הבנק ימציא לעו"ד עזריאל יפויי-כוח, כדי שתוכל לפעול לגביית חובה של ישראגור, ניתן גם ללמוד ממכתבים ששלחה עו"ד עזריאל לעו"ד כהן, בא-כוחו של הבנק ולנציגיו, עו"ד אקרמן ומר חיים אשכנזי, שבהם ביקשה שהבנק ימלא אחר ההסכמה. מכתבים אלו נשלחו בתאריך 3.11.2005 אל עו"ד אקרמן (נספח ב' של כתב התביעה), בתאריך 22.11.2005 אל עו"ד כהן (שם, נספח ג'), מכתב נוסף אל עו"ד אקרמן מיום 24.11.2005 (שם, נספח ד'), ומכתב מיום 28.11.2005 אל מר חיים אשכנזי (שם, נספח ה'). במכתב מיום 28.11.2005 (נספח ה') פירטה עו"ד עזריאל את עיקרי ההסכמות עם הבנק. כך גם נאמר שכאמור, לא עלה בידי הבנק לגבות מחברת ישראגור את חובה, ולפיכך "בשם חברת סריגי ירושלים ובהתאם לסיכום עם עו"ד אקרמן בפגישה שהתקיימה לפני חודשים רבים, נבקש כי תעבירו לח"מ יפויי כוח של הבנק להמשך ביצוע הליכי הגביה כנגד חברת ישראגור, זאת על מנת שנמצה את הליכי הגביה כנגדה". עוד נאמר במכתב זה כך: "מוסכם כי כל סכום, ככל שייגבה מחברת ישראגור כאמור, יופקד לחשבון סריגי ירושלים אצלכם ויופחת מסכום ההלוואה כאמור בהסכם שבנדון". 15. אין מחלוקת שכל המכתבים הגיעו אל נמעניהם, וכך גם אין מחלוקת, כפי שעולה מהאמור במכתבים, שפניותיה אלו של עו"ד עזריאל אל הבנק ושלוחיו נעשו לאחר שהתובעים חתמו על הסכם המשכנתה. אולם, כפי שניתן ללמוד מהמשך ההתכתבויות שעליהן עוד נעמוד, היה זה בטרם נרשמה המשכנתה. נמצא אפוא, שבהיעדר ראייה לסתור את טענת התובעים שכך הוסכם בעל-פה כבר בפגישה הראשונה ומשלא שלח מי מטעם הבנק מכתב תשובה החולק על תוכנם של המכתבים הנזכרים, מקובלת עליי גרסת התובעים. בהקשר זה ייאמר כבר עכשיו, שעו"ד עזריאל התפטרה מלייצג את התובעים כדי שתוכל להעיד על פעולות שנקטה ועל חלקה בנושא הנדון, ועדותה לא נסתרה. לעומתה, נמנע עו"ד יוסף כהן מלנהוג בדרך זו, ונמנע מלהעיד על אותם אירועים, הגם שאין מחלוקת שאף הוא היה שותף לאירועים נושא התובענה הנדונה. ניסיונו של עו"ד כהן להטיח בעו"ד עזריאל דברים שמהם אמור היה להשתמע שהיא לכאורה, אינה דוברת אמת, לא הניב את התוצאה שביקש להשיג. שמעתי את עדותה של עו"ד עזריאל, ולא מצאתי כל סיבה שלא לתת אמון בדבריה. להפך. כך חרף הניסיונות מצד הנתבע להכפיש אותה. ניסיונות שלטעמי לא צלחו, אלא דווקא הותירו סימני שאלה ביחס להתנהלות הנתבע בפרשה כולה. כך לאור עדותה האמינה של עו"ד עזריאל, וכך לאור מכלול העובדות שעליהן עוד נעמוד. 16. ההסכם הראשון נושא את תאריך 7.4.2005. מועד זה, כך נראה, הוא היום שבו נחתם ההסכם הראשון על-ידי התובעים. מר ליכטיג חתם על ההסכם עוד קודם לכן, ביום 21.3.2005, כמצוין לצד חתימתו. נציג הבנק חתם על ההסכם רק במועד מאוחר יותר, ולטענת התובעים, היה זה בכל מקרה לאחר יום 24.11.2005. העובדה שהבנק לא חתם על ההסכם הראשון במועד הנקוב בו, אלא רק במועד מאוחר יותר, לא נסתרה על-ידי הבנק. ניתן גם ללמוד על כך בין השאר, מהמכתבים הנזכרים ששלחה עו"ד עזריאל אל הבנק בתאריכים 22.11.2005 ו-24.11.2005 (שם, נספחים ג' ו-ד'), שבהם בין השאר, ביקשה לקבל את ההסכם החתום (ההסכם הראשון). (2) ההסכם השני 17. בעקבות פגישה נוספת שקיימו הצדדים ביום 13.12.2005 במשרדו של עו"ד כהן, שבה נכחו גם נציגי הבנק עו"ד אקרמן ומר אשכנזי, התובע ובאת-כוחו עו"ד עזריאל, נחתם ביום 3.1.2006 ההסכם השני. על-פי האמור בפתח הסכם זה (בסעיפי ה"והואיל"), סיבת חתימתו הייתה העובדה שביום 12.5.2005, לאחר עריכת ההסכם הראשון, או כאמור בהסכם "לאחר חתימת ההסכם הראשון", נפטר מר ליכטיג. סיבה נוספת היא, שלא הושלם מתן הביטחונות שנקבע בהסכם הראשון ולא שולמו התשלומים שנקבעו בסעיף 4.ג שבו. נושא הביטחונות, לרבות רישום משכנתה, והסדר חלופי לאחד מהביטחונות שנקבע בהסכם הראשון, הוסדר בהסכם השני בסעיפים 6-4, ונושא התשלומים הוסדר בסעיפים 3-2. 18. כך גם נקבעה בהסכם השני הסכמת הבנק, שקודם לכן ניתנה כאמור, רק על-פה, לאפשר לעו"ד עזריאל לפעול לגביית החוב של חברת ישראגור. הסכמה זו נקבעה בסעיף 8, הקובע כך: "לאחר רישום המשכנתא, הבנק יאפשר לעו"ד מאיה עזריאל לפעול להליכי גבייה נגד מושכת השיק, ישראגור סחר בע"מ ח"פ ... על-פי פסק הדין מיום 26.2.2004, כנגד התחייבותה להעביר את כספי הגבייה שתנקוט בגין השיק ו/או פסק הדין, לחשבון החייבת". הוראת סעיף זה, היא המצויה בלבה של המחלוקת שבין הצדדים בתובענה הנדונה (היא תכונה להלן גם - סעיף 8). (3) חילופי הדברים בין הצדדים בעניין סעיף 8 19. ההסכם השני נחתם כאמור ביום 3.1.2006. מיד לאחר שנחתם, ביום 5.1.2006, פנתה עו"ד עזריאל אל נציגי הבנק, עו"ד אקרמן ומר אשכנזי, והודיעה להם שהמשכנתה נרשמה (נספח ו' של כתב התביעה). זמן קצר לאחר מכן, ביום 17.1.2006, שלחה עו"ד עזריאל מכתב לעו"ד כהן, שהעתק הימנו נשלח אל עו"ד אקרמן, ובו ביקשה בין השאר, שהבנק ימלא אחר התחייבותו בהתאם לסעיף 8, וימציא לה יפויי-כוח כדי לפעול לגביית הכספים מחברת ישראגור (שם, נספח ז'). מכתבים אלו נשלחו נוסף על דרישותיה בעל-פה של עו"ד עזריאל, שהופנו אל בא-כוחו של הבנק, עו"ד כהן, ואל נציגיו, שבהם חזרה וביקשה הבנק יימלא אחר ההסכמה וימציא לה את יפויי הכוח כדי שתוכל לפעול לגביית החוב של ישראגור. גם העובדה שנעשו פניות בעל-פה כאמור, לא נסתרה על-ידי הבנק. 20. משלא נענו פניותיה של עו"ד עזריאל, שבה ושלחה ביום 6.3.2006 מכתב נוסף אל עו"ד כהן, בא-כוחו של הבנק, שהעתקו נשלח אל נציגיו, עו"ד אקרמן ואל מר אשכנזי (שם, נספח ח'). במכתב זה חוזרת עו"ד עזריאל על כך שטרם ניתן לה יפויי הכוח הדרוש לגביית החוב של חברת ישראגור, ועל כך שלטענתה, בכך מתעלם הבנק מהתחייבותו מכוח ההסכם ומתעלם מפניותיה. כך גם טענה, שבכך פועל הבנק בניגוד להוראת סעיף 8 בהסכם השני. עוד נאמר במכתב שהדבר מהווה הפרה של ההסכם, וכי אם הבנק לא יימלא אחר התחייבותו האמורה, כי אז לתובעים תהא "הזכות לכל הפחות לקזז את חוב חברת ישראגור סחר בע"מ מהתשלומים על פי הסכם הפשרה". על מכתב זה השיב עו"ד כהן במכתב מיום 22.3.2006. מכתב זה היה התייחסותו היחידה של הבנק ושל בא-כוחו, או של מי מטעמו, לפניותיה הרבות של עו"ד עזריאל. לאחר התנצלות על העיכוב בתשובה, נכתבו במכתב דברים אלו (שם, נספח ט'. ההדגשה במקור): "אני דוחה מכל וכל את האמור במכתבך, למרות איומייך, שאינם במקומם. על-פי הסכם הפשרה, הסכים הבנק לאפשר לך לפעול בהליכי גביה נגד מושכת השיק ישראגור סחר בע"מ כנגד התחייבותך להעביר את כספי הגבייה לחשבון סריגי ירושלים. עד היום מרשתך לא הואילה להעיר אלי ו/או אל הבנק את התחייבותך כאמור. לאחר שתומצא התחייבותך כאמור, יועברו אלייך השיק ופסק הדין וכן יפויי כח מתאים". 21. עוד באותו יום, 22.3.2006 השיבה עו"ד עזריאל לעו"ד כהן, כי "התחייבות מעין זו המצוינת על-ידך, הועברה לכם זה מכבר ביום 28.11.2005, וכן התחייבות מעין זו עולה מההסכם עצמו" (שם, נספח י'). למכתב זה, צורף המכתב מיום 28.11.2005 (נספח ה'). עוד נאמר במכתב כי "לפיכך הבנק מצוי בהפרת הסכם ...". עו"ד עזריאל גם חזרה על דרישתה לקבלת יפויי הכוח ולקבלת המסמכים הרלוונטיים (ההמחאה ופסק הדין). כך גם הוסיפה, שהימנעות הבנק מהעברת יפויי הכוח, שיאפשר לה לפעול לגביית החוב של ישראגור, מביאה למשיכת זמן, שיש בה כדי להקטין את הסיכוי לגביית הכספים, וכי על עיכוב זה להיזקף לחובת הבנק. באשר לסיכוי לגביית הכספים הוסיפה, כי "כפי שנמסר לך, נודע למרשי, אלי סאן, כי מר ישראל גורן, בעליה של ישראגור, מבצע רכישה גדולה של מדים בימים אלו ואולי זו הזדמנות לתפוס אותו". גם ביחס למכתב אחרון זה, בדומה לכל המכתבים שנשלחו (אלו שכבר נזכרו, ואלו שדבר משלוחם יפורט בהמשך הדברים), אין מחלוקת שנשלח והגיע לייעדו. גם מכתב זה לא זכה לכל מענה, כשם שהמכתבים שקדמו לו - למעט כאמור, מכתב אחד ויחיד - לא זכה לכל מענה מצד הבנק, מצד בא-כוחו או מצד מי מנציגיו. (4) הודעת הקיזוז ששלחו התובעים לנתבע (הבנק) 22. משלא זכתה עו"ד עזריאל, באת-כוחם של התובעים, לכל מענה לפניותיה ולדרישותיה שהבנק יימלא אחר סעיף 8 בהסכם, שלחה היא אל הבנק ביום 10.4.2006, הודעת קיזוז (נספח י"א של כתב התביעה). בהודעה זו, שנשלחה אל עו"ד כהן והעתקה נשלח אל עו"ד אקרמן ואל מר אשכנזי, חוזרת עו"ד עזריאל על התעלמות הבנק מפניותיה, ועל כך שטרם הועבר אליה יפויי הכוח הדרוש לשם נקיטה בהליכי גביה נגד חברת ישראגור. לפיכך, נאמר במכתב, כי באי העברת יפויי הכוח, "הבנק הפר את הסכם הפשרה". מכיוון שכך, כאמור שם, ולאור הנזק שנגרם לתובעת בשל כך "יקוזז חובה של חברת ישראגור סחר לבנק אשר הינו 220,703 ₪ (קרן) בתוספת ריבית והצמדה, מסכום החוב של החברה לבנק על-פי הסכם הפשרה האמור". במכתב זה גם הובהר שהתובעת "עומדת בהתחייבויותיה על-פי הסכם הפשרה ובכלל זה בתשלומים". גם ממכתב זה, כקודמיו, התעלמו הבנק, בא-כוחו ונציגיו. 23. ביום 23.11.2008, לאחר שהתובעים כבר פרעו את רובו של סכום החוב בהתאם להסכם, שלחה עו"ד עזריאל מכתב נוסף אל עו"ד כהן, בא-כוחו של הבנק, שגם העתקו נשלח אל נציגיו, עו"ד אקרמן ומר אשכנזי (שם, נספח י"ב). במכתב זה חזרה עו"ד עזריאל על השתלשלות הדברים מאז שנחתם ההסכם, ובין השאר ציינה שבמועד זה כבר החזירה התובעת לבנק בתשלומים חודשיים סך של 649,562 ₪, מתוך סכום החוב (שהיה בסך של 1,000,000 ₪). במכתב זה גם חזרה עו"ד עזריאל על טענתה בדבר הפרת הסכם הפשרה על-ידי הבנק, בכך שחרף פניותיה הרבות נמנע מלהעביר אליה את יפויי הכוח הדרוש לשם נקיטת הליכים משפטיים נגד חברת ישראגור. כך גם חזרה והדגישה, כי לאור מידע שהתקבל בדבר פעילותה של ישראגור ושל בעל מניותיה, הניחה התובעת שאכן תצליח לגבות את הכסף מחברת ישראגור והסתמכה על כך. בנסיבות אלו, ולאור הודעת הקיזוז מיום 10.4.2006 (נספח י"א), ביקשה להגיע להסכמה ולהבנה על קיזוז החוב של ישראגור מכלל החוב של התובעים. גם מכתב זה, בדומה לאלו שנשלחו קודם לכן, לא זכה לתגובה או להתייחסות כלשהי מצד הבנק, מצד בא-כוחו או מצד מי מנציגיו. 24. ביום 22.2.2009 שלחה עו"ד עזריאל מכתב נוסף, הפעם רק לנציג הבנק עו"ד אקרמן, שאף לגביו אין מחלוקת שהגיע ליעדו (שם, נספח י"ג). גם מכתב זה לא זכה לכל מענה או להתייחסות כלשהי. גם במכתב זה סקרה עו"ד עזריאל את כל השתלשלות הדברים ואת עיקרי טענותיה בעניין הפרת סעיף 8 בהסכם הפשרה ובעניין טענת הקיזוז. בעניין זה נאמר במכתב, שעו"ד אקרמן פנה אל עו"ד עזריאל בעל-פה והודיע שהבנק אינו מסכים לקיזוז כלשהו. עוד חזרה עו"ד עזריאל ופירטה את כל התעלמויותיו של הבנק מפניותיה, ועל כך שלמעט מכתב אחד מעו"ד כהן, שעל האמור בו השיבה, כפי שכבר נאמר, לא התקבלה כל התייחסות מצד הבנק לדרישות התובעים לקיים את התחייבות הבנק לפי סעיף 8. לאור כל אלו, נאמר במכתב זה, בכוונת התובעים לפנות אל בית המשפט בעניין. (5) הגשת התביעה הנדונה וחידוש הליכי ההוצאה לפועל על-ידי הבנק 25. התובענה הנדונה הוגשה ביום 12.10.2009. ביום 15.3.2010 הגיש הבנק את פסק הדין הישן לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, בעוד שסכום החוב, על-פי פסק הדין, עמד על סך של כ-1,800,000 ₪. לאחר חילופי תגובות, ניתנה ביום 4.8.2010 החלטה, שלפיה עוכבו הליכי ההוצאה לפועל. 26. בהקשר זה ייאמר כבר עכשיו, שבהסכם הראשון נקבע (בסעיף 8 שבו), שאם לא יעמדו התובעים בתנאיו, כי אז יהיה הבנק רשאי לבטלו, ולנקוט בכל אמצעי העומד לרשותו, לרבות גביית מלוא החוב. אולם קודם לנקיטה בהליך כלשהו מצד הבנק, יהיה עליו, או על בא-כוחו, לשלוח מכתב התראה אל החייבת אל פקסימיליה שמספרה צוין בהסכם. התראה כאמור לא נשלחה, ובכל מקרה לא צורפה. טענת הבנק בסיכומי טענותיו (בסעיף 269) שתיק ההוצאה לפועל נפתח "לא לפני שנשלחה להם התראה על כך, כמתחייב על-פי סעיף 8 להסכם הראשון", לא נתמכה בדבר מעבר לאמירה זו. גם יש להניח שאילו נשלחה התראה קודם לחידוש הליכי ההוצאה לפועל, כנטען על-ידי הבנק, הייתה ההתראה מצורפת לתגובה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל שהגיש הבנק ביום 12.8.2010, אך זו לא צורפה. מכיוון שכך, הרי שחידוש הגבייה באמצעות הליכי ההוצאה לפועל נעשה שלא כדין. ה. דיון השאלות הטעונות הכרעה 27. השאלות הטעונות הכרעה הן כאמור שתיים. השאלה הראשונה היא, אם אמנם הפר הבנק תנאי יסודי בהסכם, בכך שנמנע מלקיים את סעיף 8 בהסכם, הקובע שהבנק יאפשר לעו"ד עזריאל לנקוט הליכים משפטיים לגביית החוב של ישראגור. רק אם נשיב על שאלה זו בחיוב, כי אז נדרש לשאלה השנייה, שהיא, האם זכאים התובעים לקזז מסכום החוב שלהם לבנק את הסכום המתייחס לאותה הפרה, שהוא סכום החוב של חברת ישראגור, או אם זכאים הם לפיצוי בשל הפרת ההסכם על-ידי הבנק. (1) השאלה הראשונה: האם הפר הבנק את סעיף 8, המהווה הוראה יסודית בהסכם טענות התובעים 28. טענתם העיקרית של התובעים היא כאמור, שהבנק הפר את הוראת סעיף 8 בהסכם בכך שנמנע מלאפשר לעו"ד עזריאל לנקוט הליכים שתכליתם גביית החוב של חברת ישראגור. בעניין זה טוענים התובעים כי התחייבות הבנק הייתה ברורה ולפיה, כנגד התחייבותה של עו"ד עזריאל להעביר את הכספים שייגבו מישראגור לחשבונה של החייבת, היה על הבנק ליתן לעו"ד עזריאל יפויי-כוח לנקוט בהליכי הגביה. אולם לטענתם, חרף התחייבותה של עו"ד עזריאל, כמתחייב מן ההסכם, לא קיים הבנק את חלקו, ולא המציא את יפויי הכוח. בעניין זה טוענים התובעים, כי התחייבותה של עו"ד עזריאל נובעת מעצם לשונו של ההסכם, וכי בכל מקרה, היא נתנה התחייבות נוספת, בנפרד מזו המופיעה בהסכם. אפילו דרש הבנק נוסח אחר של התחייבות מצד עו"ד עזריאל, או דרך אחרת שבה דרש הבנק שהתחייבות זו תיעשה, כי אז היה עליו להסביר כיצד על ההתחייבות להיעשות, או להכין נוסח של התחייבות לחתימתה של עו"ד עזריאל. אולם לטענת התובעים, הבנק לא הסביר למה התכוון, התעלם מפניותיה של עו"ד עזריאל, ובכל מקרה, כל טענותיו אינן אלא, כך נראה, ניסיון לחמוק מקיום התחייבות הבנק מטעמים לא ענייניים. 29. התובעים טוענים עוד, כי גם אין מקום לטענותיו של הבנק שהתובעים לכאורה, הפרו את הסכם הפשרה עוד קודם להפרתו על-ידי הבנק כנטען על-ידי התובעים. בהקשר זה, טוענים הם, שהגשת פסק הדין הישן להוצאה לפועל, במועד ובאופן שבו הוגש, גם מצביעים על חוסר תום ליבו של הבנק ועל שימוש לרעה בכלים משפטיים שלכאורה, עומדים לרשותו. טענות הבנק (הנתבע) 30. מנגד טוען הבנק שורה של טענות, שלפיהן, כך לטענתו, לא רק שלא הוא זה שהפר את ההסכם, אלא התובעים הם אלו שהפרו את ההסכמים שנחתמו איתם. טענתו המרכזית של הבנק היא, שהטעם לכך שלא ניתן לעו"ד עזריאל יפויי הכוח נעוץ בכך שהיא לא נתנה התחייבות כמתחייב מלשונו של ההסכם. הבנק טוען שהיה על עו"ד עזריאל לתת "התחייבות אישית" לפעול כאמור בהסכם, וכי זו לטענתו, לא ניתנה. מאחר שחרף הזמן הרב שעמד לרשותה, לא מסרה עו"ד עזריאל התחייבות אישית כנדרש, אזי, כך לטענת הבנק, אין היא יכולה לגלגל את מחדליה לפתחו של הבנק. הבנק גם מבקש לדחות את הטענה שניתנה התחייבות בעל-פה על-ידי עו"ד עזריאל. זאת מאחר שלטענתו, לכל מה שנאמר או נכתב קודם לחתימת ההסכם השני הכולל את סעיף 8, ממילא שאין כל רלוונטיות. 31. באשר להפרת ההסכמים על-ידי התובעים, טען הבנק, שהתובעים לא עמדו במועדים שנקבעו בהסכם הראשון, ומטעם זה נחתם ההסכם השני. כך גם טען, באריכות יתירה, שהתובעים לא שילמו את התשלומים שנקבעו בהסכמים במועדים שנקבעו, והבנק אף מנה את ימי הפיגורים שלכאורה, הצטברו, בשל האיחורים בסילוק התשלומים כמתחייב מן ההסכם. 32. בעניין חידוש הליכי ההוצאה לפועל טען הבנק, כי אין לומר שההסכמים ביטלו את פסק הדין הישן, ולו מן הטעם שבהסכמים נקבע שאי עמידה בהתחייבויות התובעים מכוחו, תאפשר לבנק לפעול לגביית מלוא החוב מכוחו של פסק הדין. סעיף 8 בהסכם והשאלה אם נתנה "התחייבות" כנדרש בו 33. הוראת ההסכם השנויה במחלוקת, היא זו הקבועה כאמור, בסעיף 8 בהסכם השני. בהוראה זו, שנקבעה על דעת שני הצדדים, נקבע שיתאפשר לבאת-כוחם של התובעים לגבות את חובה של חברת ישראגור, באופן שיאפשר להם להקטין את חובם כלפי הבנק. הוראה זו, שתוכנה כבר הובא קודם לכן, קובעת כך: "לאחר רישום המשכנתא, הבנק יאפשר לעו"ד מאיה עזריאל לפעול להליכי גבייה נגד מושכת השיק, ישראגור סחר בע"מ ח"פ ... על-פי פסק הדין מיום 26.2.2004, כנגד התחייבותה להעביר את כספי הגבייה שתנקוט בגין השיק ו/או פסק הדין, לחשבון החייבת". השאלה השנויה במחלוקת היא, איזו התחייבות נדרשה מעו"ד עזריאל, ואם זו נתנה. 34. מהוראתו הברורה של סעיף 8 עולה כי התחייבות הבנק לאפשר לעו"ד עזריאל לגבות את חובה של חברת ישראגור הייתה מותנית בקיומם של שני תנאים. התנאי הראשון, שהדבר ייעשה לאחר רישום המשכנתה. ביחס לתנאי זה, אין מחלוקת שזה התמלא, וכי לאחר שהתמלא, ובכפוף לקיומו של התנאי השני, היה על הבנק למלא את חלקו. התנאי השני עניינו בכך שתתקבל התחייבותה של עו"ד עזריאל להעביר את כספי הגביה לחשבון החייבת, שהיא התובעת. המחלוקת בין הצדדים מתייחסת רק לתנאי השני ולשאלה אם ניתנה התחייבותה של עו"ד עזריאל כנדרש. עיון בלשון סעיף 8, בין לעצמו ובין על רקע העובדות שעליהן עמדנו, וכך גם בחינת מכלול העובדות, מובילים למסקנות הבאות: ראשית לכל, לא נקבע כיצד תינתן התחייבותה של עו"ד עזריאל. שנית, בשום מקום, לא בהסכם ולא בשום מקום אחר, לא נדרשה עו"ד עזריאל להמציא "התחייבות אישית", וכי דרישה זו הועלתה לראשונה במסגרת ניהול התובענה. שלישית, לא נקבע אם התחייבותה של עו"ד עזריאל צריכה להינתן בנפרד מההסכם, או שדי בעצם החתימה על ההסכם כדי למלא אחר התנאי של מתן ההתחייבות על-ידי עו"ד עזריאל. רביעית, בכל מקרה, עו"ד עזריאל מלאה אחר חלקה, בכך שנתנה התחייבות ברורה ומפורשת, כנדרש בהתאם להסכם. אך אפילו זו לא ניתנה, משלא הבהיר הבנק מהי דרישתו, אינו יכול לבוא בטרוניה כלשהי בעניין זה. חמישית, בכל מקרה, לא ברורה דרישת הבנק לקבלת ההתחייבות שעל קבלתה עמד. כך בייחוד לאור העובדה שהוסכם שכספי הגבייה יועברו לחשבונה של החייבת. עתה נבהיר את חמש המסקנות האמורות, תוך התייחסות אל עיקרי הטענות שטענו הצדדים. נקדים ונאמר, כי לא ראינו לנכון להתייחס אל שלל הטענות, מן הגורן או מן היקב, שראה הבנק לטעון בעניינים אלו, בין לגופו של עניין, ובין שלא לגופו של עניין, וללא הצדקה, בעיקר כלפי עו"ד עזריאל. 35. המסקנה הראשונה: לא נקבע כיצד תינתן התחייבותה של עו"ד עזריאל. הוראת הסעיף קובעת כי "... הבנק יאפשר לעו"ד מאיה עזריאל לפעול ... כנגד התחייבותה ...". לא יכולה להיות מחלוקת שאין בהסכם כל הוראה הקובעת כיצד או מתי תינתן התחייבות זו, מה יהיה נוסח ההתחייבות, או כל דבר אחר בעניינה. מטעמים שלא הובהרו, לא ראה הבנק לנכון לקבוע בהסכם הוראה כלשהי באשר לאופן שבו צריכה להינתן התחייבותה של עו"ד עזריאל, וזו אכן לא נקבעה. 36. המסקנה השנייה: עו"ד עזריאל מעולם לא נדרשה להמציא "התחייבות אישית". בשום מקום, לא בהסכם ולא בשום מקום אחר, לא נדרשה עו"ד עזריאל להמציא "התחייבות אישית". דרישה זו הועלתה על-ידי הבנק לראשונה, במסגרת ניהול התובענה. לא רק שבהסכם לא נקבע שעל עו"ד עזריאל להמציא "התחייבות אישית", אלא גם בשום מקום אחר לא נדרשה להמציאה. כפי שכבר נאמר, עו"ד כהן, בא-כוחו של הבנק, וכך גם שאר נציגי הבנק הנזכרים, התעלמו במפגיע מכל פניותיה של עו"ד עזריאל. איש מהם לא טרח להשיב למכתביה או לפניותיה, וכך גם איש מהם לא טרח לנמק את התעלמויותיהם התמוהות, בלשון המעטה. עו"ד כהן הטריח את עצמו פעם אחת ויחידה להשיב לפניותיה של עו"ד עזריאל, ועשה כן במכתב מיום 22.3.2006. במכתב זה, הלכה למעשה, לא אמר דבר, מעבר לכך שחזר שלוש פעמים על לשונו של סעיף 8 בהסכם, שעל-פיו כאמור, הבנק יאפשר לעו"ד עזריאל לפעול כאמור שם, "כנגד התחייבותה". כך נאמר במכתב שהופנה על עו"ד עזריאל, שעל-פי ההסכם "הסכים הבנק לאפשר לך לפעול ... כנגד התחייבותך "; "עד היום מרשתך לא הואילה להעביר ... את התחייבותך כאמור"; "לאחר שתומצא התחייבותך כאמור, יועברו ...". אולם לא נאמר דבר וחצי דבר בעניין "התחייבות אישית" מכל סוג שהוא. 37. המסקנה השלישית: לא נקבע אם ההתחייבות צריכה להינתן בנפרד מההסכם. לא יכולה להיות מחלוקת על כך שבהסכם לא נקבע אם על התחייבותה של עו"ד עזריאל להינתן בנפרד מההסכם, או שדי בעצם החתימה על ההסכם כדי למלא אחר התנאי של מתן ההתחייבות. יחד עם זאת, נניח לטובת הבנק, שהיה על עו"ד עזריאל להמציא התחייבות נפרדת מזו שנקבעה בהסכם. בנסיבות אלו, ראוי היה לבנק, שבהיותו צד לחוזה המחויב למלאו בתום לב, יבהיר שלהבנתו, דרושה התחייבות נפרדת מזו שכלולה בהסכם. אך הבנק לא טרח להבהיר זאת, חרף הפניות הרבות שנעשו אליו על-ידי עו"ד עזריאל. אפילו במכתבו היחיד של עו"ד כהן, בא-כוחו של הבנק, לא נאמרו הדברים בצורה ברורה ומפורשת. אולם, גם אם נניח לטובת הבנק, שלנוכח הדרישה במכתב הנזכר של עו"ד כהן, שבו התבקשה עו"ד עזריאל להמציא התחייבות, יש להבין שכוונת הבנק הייתה לקבל התחייבות נפרדת, הרי שיש לראות בכך משום דרישה שהיא למעלה מן הצורך, שלא נקבעה בהסכם. 38. המסקנה הרביעית: עו"ד עזריאל מילאה אחר חלקה כמתחייב מההסכם, בכך שנתנה התחייבות ברורה ומפורשת, כנדרש. בכל מקרה, עו"ד עזריאל מילאה את הוראת סעיף 8 בהסכם, בכך שנתנה התחייבות ברורה ומפורשת, בהתאם להוראת ההסכם. במכתב של עו"ד עזריאל מיום 28.11.2005 נאמר באופן מפורש כי "מוסכם כי כל סכום, ככל שייגבה מחברת ישראגור כאמור, יופקד לחשבון סריגי ירושלים אצלכם ויופחת מסכום ההלוואה כאמור בהסכם שבנדון".כך שאפילו נעלמה מעיני עו"ד כהן, בא-כוחו של הבנק, התחייבותה של עו"ד עזריאל, ומטעם זה שב ודרש לקבלה במכתבו היחיד מיום 22.3.2006, הרי שעו"ד עזריאל האירה את עיניו במכתבים שנשלחו לאחר מכן, כי התחייבות כפי שדרש, ניתנה זה מכבר. הוראת ההסכם לא קבעה שעל ההתחייבות להינתן לאחר מועד החתימה על ההסכם. אפילו היה נקבע כך, לא ברור איזה היגיון יכול להיות טמון במועד שבו ניתנת ההתחייבות, כל עוד זו ניתנה, בין אם ניתנה לפני חתימת ההסכם ובין לאחריו. אולם משהתעלם הבנק ממכתביה של עו"ד עזריאל, והתעלם מכל פניותיה, אין הוא יכול עוד לבוא בטרוניה כלשהי כי ההתחייבות לא ניתנה במועד שסבר שבו הייתה צריכה להינתן, שלא הייתה בנוסח שלדעת הבנק צריכה הייתה להינתן או שלא הודפסה על גבי נייר מכתבים שצבעו הולם את רצונו של הבנק. משלא נאמרו דברים אחרים בהסכם ומשלא גילה הבנק את צפונות ליבם של נציגיו, אין הוא יכול לטעון שההתחייבות ניתנה באופן שלא תאם את כוונותיו הנסתרות, ככל שהיו, שאותן לא גילה לתובעים או לעו"ד עזריאל. לפיכך כאמור, משלא טרחו הבנק, בא-כוחו או נציגיו להבהיר את דרישת הבנק, אשר לא נאמרה בהסכם, אין הבנק יכול להעלות טענה כלשהי כלפי ההתחייבות שניתנה. כך ככלל, וכך על אחת כמה וכמה משניתנה התחייבות כנדרש על-פי ההסכם. 39. המסקנה החמישית: לא ברורה דרישת הבנק לקבלת ההתחייבות שעל קבלתה עמד. הצדדים לא חלקו על כך שהבנק התחייב לאפשר לעו"ד עזריאל לפעול לגביית החוב של ישראגור, וזאת כנגד התחייבותה שכל סכום שייגבה מישראגור, יופקד לחשבון התובעת בבנק. מכיוון שכך, בפועל, נראה שאין רלוונטיות לשאלה, על שום מה עמד הבנק על קבלתה של אותה התחייבות. למרות זאת ראינו להעיר, שעצם דרישת הבנק לקבל את אותה התחייבות, ועל אחת כמה התנהלותו של הבנק בעניינה של אותה התחייבות, ובייחוד טענותיו כי זו לא ניתנה בעיתוי הנכון, בניסוח הנכון ובאופן הנכון כטענותיו, כלל לא ברורה. הצדדים הסכימו שאם אמנם יעלה בידי עו"ד עזריאל לגבות כספים מחברת ישראגור, כי אז יופקדו כספים אלו לחשבונה של התובעת בבנק ובכך יופחת חובה כלפי הבנק. משמעות הוראת סעיף 8 בעניין זה פשוטה ובהירה. בהתאם לאמור בה, אם יעלה בידי התובעת לגבות כספים מישראגור, כי אז יופחת חובה כל התובעת כלפי הבנק בהתאם לסכום שייגבה ויופקד בחשבונה. מנגד, אם לא יעלה הדבר בידיה, והליכים שהייתה נוקטת נגד ישראגור היו נכשלים, כי אז לא היה החוב מופחת. בנסיבות אלו, לא ירדתי לסוף דעתו של הבנק ושל בא-כוחו בעצם הדרישה לקבל "התחייבות אישית" של עו"ד עזריאלי, שעל-פיה אם אמנם ייגבו כספים, הם יופקדו בחשבונה של התובעת ויפחיתו את חובה. ממילא שלא ירדתי לסוף דעתם על שום מה בחרו לפגוע ביושרה ובאמינותה של עו"ד עזריאל, באומרם שהעובדה שלא יכולים היו לתת בה אמון, עמדה ביסוד דרישתם לקבל ממנה התחייבות אישית. לא זו בלבד שאיני שותפה לניסיון הבנק ושלוחיו לפגוע ביושרה של עו"ד עזריאל. להפך. אלא, שלא הבנתי מדוע מצאו לנכון לעשות כן. לצורך העניין נניח - ויודגש כי רק לצורך הדוגמה - שכספי ישראגור היו נגבים במלואם, אך לא היו מופקדים לחשבונה של התובעת בבנק, אלא היה נעשה בהם שימוש אחר. בנסיבות אלו, התוצאה היחידה הייתה שעל התובעים להמשיך ולסלק את החוב הכספי לבנק, בהתאם להסכם. כידוע, לכסף אין צבע או ריח, כך שאין זה ברור מדוע עמד הבנק על הדרישה שכסף שיגבה מישראגור, אם יגבה, יופקד לחשבון התובעת. לא ברור איזו חשיבות יש מבחינת הבנק, למקור הכספים שישולמו על-ידי התובעת לבנק, כחלק מסילוק חובותיה. 40. מחמש מסקנות אלו עולה המסקנה, שתנאי לכך שהבנק יאפשר לעו"ד עזריאל לפעול לגביית החוב של ישראגור, בהתאם לפסק הדין שניתן נגדה, היה מתן התחייבות על-ידי עו"ד עזריאל לכך שהכספים שייגבו, ככל שייגבו, יופקדו בחשבונה של התובעת בבנק, וכי תנאי זה קוים במלואו. אפילו חשב הבנק שהתחייבות זו צריכה הייתה להיעשות בדרך כלשהי, השונה מזו שנקבעה בהסכם, אין הוא יכול להעלות את הטענה בדיעבד. כך מן הטעם שניתנה התחייבות בדיוק כפי שנקבעה בהסכם. על אחת כמה וכמה שהבנק מנוע מלטעון טענה כלשהי בעניין אופן ביצועה של ההתחייבות, משבחר להתעלם במפגיע מפניותיה של עו"ד עזריאל, ומשבחר בחוסר תום לב, שלא להשיב למכתביה. אמנם במכתבו הבודד של עו"ד כהן חזר הבנק על דרישתו לקבלת "התחייבות", אך עו"ד עזריאל השיבה לו, שזו שניתנה. לאחר משלוח תשובה זו, חזרו הבנק ונציגיו לסורם, והמשיכו להתעלם מעו"ד עזריאל וממכתביה ולא אמרו דבר וחצי דבר בעניין ההתחייבות שנתנה. די היה בכך כדי שעו"ד עזריאל תניח שאכן ההתחייבות שנתנה הייתה בהתאם לנדרש בהסכם. 41. מכאן אפוא, שהתובעים מילאו אחר שני התנאים שנקבעו בסעיף 8 בהסכם, גם התנאי הראשון, המחייב את רישום המשכנתה כפי שהוסכם, וגם התנאי השני, שלפיו ניתנה התחייבותה האמורה של עו"ד עזריאל. לעומתם, לא מילא הבנק אחר חובתו, ולא אפשר לעו"ד עזריאל לפעול לגביית החוב של ישראגור, בכך שנמנע מלהמציא לה יפויי-כוח, ונמנע מלהמציא לה את ההמחאה ואת פסק הדין. משלא אפשר הבנק לעו"ד עזריאל לפעול לגביית החוב של ישראגור, הפר הבנק את הוראת סעיף 8 בהסכם שנחתם בין הצדדים, וממילא שהפר את ההסכם. 42. טענת הבנק שהתובעים הם אלו שהפרו את ההסכם איננה רלוונטית וספק אם הוכחה. ראשית, ככל שהדברים אמורים באי קיום ההוראות שקדמו לחתימת ההסכם השני, הרי שמשנחתם ההסכם השני, תוך התחשבות באותן הפרות נטענות, ככל שהיו קודם לחתימתו, וקביעת סנקציות מתאימות ובין השאר הוספת סך של 20,000 ₪ לחוב של התובעים, הרי שאין לכך עוד רלוונטיות. שנית, ככל שהדברים אמורים בתשלומים ובפיגורים בתשלום, ככל שהיו, הרי שאין חולק שהיו אלו פיגורים שאינם משמעותיים, של ימים בודדים, כפי שפירט הבנק עצמו, ובסך הכול מרבית החוב שולם. מדו"ח סילוק התשלומים ששילמו התובעים לבנק, שהוגש על-ידי הבנק (נספח ג' לכתב התשובה שהפך לכתב ההגנה), עולה שעד יום 19.12.2008 שילמו התובעים סך של 711,264 ₪ (מתוך 1,000,000 ₪), וכי מרבית התשלומים שולמו במועד, או באיחור קל. על כך גם אמר עו"ד אקרמן בעדותו, כי אפילו יש בעצם האיחור משום הפרה לכאורה של ההסכם, הבנק ממשיך לקיימו ומעדיף זאת על פני מימוש הבטוחות (עמ' 16 בפרוטוקול). לשון אחר, גם אם מדובר בהפרה לכאורה, של ההסכם, הבנק מעדיף למחול על כך. בנסיבות אלו, שבהן מחל הבנק על אותם איחורים קלים בסילוק התשלומים, אין הוא יכול לבוא בשלב מאוחר יותר, לאחר שהוגשה התובענה הנדונה בשל הפרת ההסכם על-ידי הבנק, ולטעון שהיה באותם איחורים קלים כדי להפר את ההסכם. (2) השאלה השנייה: האם עומדת לתובעים זכות קיזוז, והאם הם זכאים לפיצוי בגין ההפרה טענות התובעים 43. התובעים טוענים כי משהפר הבנק את התחייבותו לאפשר להם לגבות את כספי החוב של חברת ישראגור, עומדת להם הזכות לקזז את הסכום שאותו יכולים היו לגבות, אילו לא הפר הבנק את התחייבותו. תחילה עומדים התובעים על כך ששלחו לבנק הודעת קיזוז כדין, ובמסגרתה אף הובהר שזכות הקיזוז קמה להם לנוכח הפרת הוראת סעיף 8 בהסכם על-ידי הבנק. הודעת קיזוז זו נשלחה במכתב ששלחה עו"ד עזריאל ביום 10.4.2006 (נספח י"א), שכאמור, גם הוא לא זכה לכל מענה וגם ממנו, משום מה, בחר הבנק להתעלם ממנו. הודעות נוספות על דבר טענת התובעים שהם זכאים לקיזוז האמור, נשלחו גם ביום 23.11.2008 וכך גם ביום 22.2.2009 (נספחים י"ב ו-י"ג). גם מאלו בחר הבנק להתעלם, ולמעט שיחה - עניינית או אקראית - שקיים עו"ד אקרמן עם באת-כוח התובעים, עו"ד עזריאל, לא מצא מי מטעמו של הבנק לנכון להטריח את עצמו ולהשיב לדברים. התובעים טוענים שהם זכאים לקיזוז הסכום המגיע לגובה החוב של ישראגור מטעמים אלו: האחד, משהפר הבנק את ההסכם כאמור, קמה לתובעים הזכות לפיצוי בעד הנזק שנגרם להם עקב ההפרה ותוצאותיה. טענה זו נסמכת על הוראות סעיף 10 בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1971 (להלן - חוק התרופות). השני, סעיף 20 בחוק התרופות, וכך גם סעיף 53(א) בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 קובעים ש"חובות שהצדדים חבים זה לזה על פי חוק זה ניתנים לקיזוז" ובלבד שניתנה הודעה כדין על הקיזוז. לפיכך טוענים התובעים, שהם זכאים לקזז מחובם לבנק את חובו של הבנק מכוח הפרת ההסכם כאמור. השלישי, בהיעדר תגובה מצד הבנק להודעת הקיזוז, הגם שזו התבקשה, יש לראות משום הסכמה להודעת הקיזוז, ואף הסכמה לעצם הקיזוז. 44. התובעים טוענים שסכום הקיזוז צריך להיקבע בהתאם למועד שבו ניתנה הודעת הקיזוז, שממנה בחר הבנק להתעלם, ולפיכך יש לערוך את הקיזוז בהתאם לשווי החוב של ישראגור ביום 10.4.2006, ולשערך אותו להיום. כל זאת כמפורט בסיכום טענותיהם של התובעים. 45. לבסוף טוענים התובעים, כי משנמנעה מהם האפשרות לפעול להליכי גביית החוב של ישראגור, במועד שבו ביקשו לעשות כן, שאז על-פי מידע שהיה ברשותם היה סיכוי לגביית כספים, הרי שאין עוד רלוונטיות לשאלת מידת הסיכוי שהיה לגביית החוב של ישראגור. מכל מקום, אפילו יטען כי יש רלוונטיות לשאלת סיכויי הגביה, כי אז לטענת התובעים, יש לקבוע שבמועד הרלוונטי היה לתובעים סיכוי רב להצליח לגבות את החוב. כל זאת מן הטעם שבאותה עת כבר ניתן פסק-דין לחובת חברת ישראגור. באותו מועד הפסיקה חברה זו לפעול, ובמקומה הקים מנהלה ובעל מניותיה חברה אחרת, ישראגור ציוד מיגון ומערכות בע"מ, שכתובתה הייתה זהה לחברת ישראגור המקורית. בנוסף לכך, על-פי מידע שהגיע לידיעת התובע, עמדה ישראגור "החדשה" לבצע עסקה ואף הזמינה סחורה (סעיפים 8-6 בתצהירו המשלים של התובע). כך שבנסיבות אלו, די היה בהגשת תביעה שבה הייתה מתבקשת הרמת מסך ההתאגדות, וכך גם בקשה לעיקול כספים, כדי שיהיה סיכוי רב בהצלחה של התביעה. לאור פסיקת בתי המשפט בעניין הרמת מסך ההתאגדות בנסיבות כמו במקרה זה, נראה, כך לטענתם, שהיה עולה בידי התובעים להצליח בתביעתם, אילו ניתן להם יפויי הכוח שהיה על הבנק לתת לעו"ד עזריאל. טענות הבנק (הנתבע) 46. הבנק חולק על כך שעומדת לתובעים זכות לקיזוז סכום כלשהו. לטענתו, זכות הקיזוז הקבועה בחוק התרופות קמה רק במקום שבו ישנם חיובים הדדיים. לטענתו, אין כך פני הדברים במקרה הנדון, שבו הבנק אינו חייב דבר לתובעים. כך גם טוען הבנק, שאין מדובר בחובות קצובים אשר נובעים מעסקה אחת. 47. משום מה גם טוען הבנק, שבמכתבו מיום 22.3.2006 דחה את הודעת הקיזוז של התובעים. אך נראה שטענה זו ראויה להידחות כבר עתה, ולו מן הטעם הפשוט, שהודעת הקיזוז נשלחה אל בא-כוחו של הנתבע לראשונה ביום 10.4.2006. כך שלא ברור איך יכול היה הבנק לדחות הודעת קיזוז במועד שבו טרם נשלחה. אמנם במכתב ששלחה עו"ד עזריאל ביום 6.3.2006 נאמר שאם לא יתקבל יפויי הכוח, כמתחייב מן ההסכם, כי אז תהא לתובעת "הזכות לכל הפחות לקזז את חוב חברת ישראגור", אך דברים אלו היו בגדר העלאת אפשרות, בשונה מהודעת הקיזוז המפורשת שנשלחה כאמור, מאוחר יותר. כך גם אין לקבל את טענת הבנק שבאותו מכתב יחידי שטרח בא-כוחו לשלוח, דחה הוא את הודעת הקיזוז של התובעים. זאת מן הטעם שאין כל התייחסות להודעת הקיזוז מעבר לאמירה כללית של בא-כוח הבנק, כי הוא "דוחה מכל וכל את האמור במכתבך, למרות איומייך, שאינם במקומם". דברים שנכתבו, הגם שבמכתב של עו"ד עזריאל מיום 6.3.2006, לא נמצאו איומים כלשהם. 48. הבנק גם טוען כי לא הוכח גובה החוב לקיזוז, ולא הוכחו סיכויי התביעה האפשרית נגד ישראגור. לטענתו, די בכך שהבנק, שהוא בעל אמצעים גדולים משל התובעים, כשל בתביעה נגד ישראגור, כדי להצביע לכאורה על הסיכוי הקטן, אם בכלל, שהיה לתובעים בגביית הכספים. פיצוי בגין הפרת ההסכם 49. משהגענו למסקנה שכאמור, הבנק הפר את ההסכם, זכאים התובעים, כאמור בסעיף 10 בחוק התרופות, הקובע כי "הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה". תנאי לכך שהתובעים יזכו בתביעתם לפיצוי כספי, היא עמידה בארבעה תנאים: הוכחת נזק; קשר סיבתי בין הנזק הנטען לבין ההפרה; העובדה שהמפר צפה את הנזק, או יכול היה לצפותו ככזה שעשוי להתרחש במקרה של הפרת ההסכם; הוכחת שיעור הנזק (ראו בין השאר, ג' שלו וי' אדר, דיני חוזים - התרופות, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי, הוצאת דין, תשס"ט-2009, בעמ' 294 ואילך). בהנחה שנגרם לתובעים נזק מהפרת סעיף 8 בהסכם, בכך שנמנעה מהם האפשרות לגבות את חובה של ישראגור ובכך לצמצם את חובם, כי אז נראה שלא יכולה להיות מחלוקת באשר לקיומם של שלושת התנאים האחרים. לא יכולה להיות מחלוקת שהעובדה שהבנק לא מילא אחר סעיף 8 בהסכם, היא הסיבה לכך שהתובעים לא יכולים היו לגבות את החוב מישראגור. כך גם לא יכולה להיות מחלוקת שהמפר, הבנק, יכול היה לצפות את הנזק, בכך שמשלא קיים את הוראת סעיף 8, צריך היה לצפות שהתובעים לא יוכלו לנסות לגבות את החוב ובכך לצמצם את חובם, כך שממילא יינזקו מכך שהבנק לא קיים את התחייבותו. שיעור הנזק עשוי להיות לכל היותר גובה החוב של ישראגור, כשהוא משוערך למועד הרלוונטי. 50. השאלה אם כן, היא, אם אמנם נגרם נזק מוכח לתובעים. על-פי הגדרת "נזק" בחוק התרופות, נזק הוא גם מניעת רווח. גם הפסד שמתבטא בפגיעה בציפייה של הנפגע שקיום החוזה יניב לו רווח, או יצמצם את הוצאותיו, הוא בגדר נזק. באשר להערכת שוויו של נזק מעין זה, נראה שיש לבחון את הסיכוי שהיה לתובעים להפיק את הרווח שאותו הם צפו שיפיקו, אם יעמוד הבנק במחויבותו, ויאפשר להם לנקוט הליכים לגביית החוב של ישראגור. בנסיבות הנדונות, מדובר במצב שבו סכום הנזק הוא במידה רבה ספקולטיבי, וטרם התגבש. לא מן הנמנע שהבנק היה ממלא את התחייבותו, אך למרות זאת לא היו התובעים מצליחים לגבות כל סכום שהוא מישראגור. כך גם יכול שהיו גובים את מלוא הסכום, אך גם יכול שהיו גובים רק מקצתו. מסיבה זו, בשל אופיו הספקולטיבי של הנזק, בכל מקרה, בתי המשפט אינם נוהגים לפסוק את מלוא הסכום של אובדן הרווח הנטען, אם מדובר באובדן רווח שהוא כאמור, תיאורטי וטרם התגבש (ראו בעניין זה, ג' שלו, שם, בעמ' 442 ואילך, ובעיקר בעמ' 449-445). גובה הנזק 51. בע"א 8588/06 דוד דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ (11.11.2010), נדונה שאלת הערכתו של נזק במקום שבו מדובר בנזק מסוג אובדן רווח כתוצאה מביטול חוזה. כבוד השופטת א' פרוקצ'יה נדרשה לשאלת הערכת הנזק על דרך האומדנה, על יסוד הנתונים שהוכחו. כאמור שם (בפסקה 27), ככלל, על התובע, הטוען שנגרם לו נזק, להוכיח "את הנתונים העובדתיים עליהם יש לבסס את היקף הפיצוי הראוי בגין נזק זה, ואין להשאיר עניין זה לאומדנו של השופט". עוד נקבע שם, כי נטל ההוכחה בדבר שיעור הנזק מותאם לנסיבותיו המיוחדות של המקרה, וכי הערכת נזק על דרך האומדנה, תיעשה במקום שבו נהיר שנגרם נזק, אך יש קושי בהערכתו. כך למשל, במקום שבו הנזק מתייחס לאובן רווח (שם, בפסקה 27): "נטל ההוכחה בדבר שיעור הנזק אינו אחיד בכל הנסיבות, והוא מותאם למידת הקושי האובייקטיבי בהבאת ראיות אמינות ומדויקות על היקף הפגיעה שספג הנפגע. 'על-פי עיקרון זה, את שיעור הנזק - כמו את עצם גרימתו - יש להוכיח בדרגת ודאות סבירה' (ע"א 355/80 אניסימוב נ' מלון טירת בת שבע, פ"ד לה(2) 800 (1981), בעמ' 809), כלומר, באותה מידת הסתברות שהגיוני וסביר לדרוש מן הנפגע בנסיבות המקרה הנדון (ע"א 8958/96 שוסטר בע"מ נ' ציון חברה לביטוח בע"מ (16.9.2001); ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פסקה 69 (5.10.2006)). קיימת הכרה שיפוטית בדבר קיום שיקול דעת שיפוטי בהיקף מסוים לפסיקת פיצוי על פי האומדנא. הנטייה להשתמש בשיקול דעת כזה בולטת כאשר נהיר כי הנפגע סבל נזק של ממש, וכאשר הפער בין הערכה בדרך של אומדן ובין הערכה על פי ראיות מוצקות אינו פער גדול במיוחד (ע"א 769/86 רובינשטיין ושות', חברה קבלנית בע"מ נ' זמרן, פ"ד מב(3) 581, 590-589 (1988)). השימוש באומדנא נעשה, דרך כלל, 'כאשר בית המשפט נתקל בבעיה קשה הנוגעת לכימות הנזק, בין אם בתחום הנזיקין או בענף משפטי אחר... השימוש באומדנה על ידי בית המשפט לא נעשה כחלק מכלל משפטי מרכזי, אלא בא בעיקר כדי ליתן תשובה ראויה במקרים קונקרטיים' (דנ"א 4693/05 בי"ח כרמל-חיפה נ' עדן מלול, פסקה 16 לפסק דינו של השופט גרוניס (29.8.2010); ע"א 1716/09 יעקובי נ' בנק דיסקונט לישראל (28.6.2010)). נזק מסוג אובדן רווח נמנה על סוג הנזקים שהערכתם קשה במיוחד. קביעת הפיצויים בראש נזק זה כרוכה בהערכות והשערות, ולכן ניתן לנקוט גישה מקילה עם נפגע המבקש לפסוק לו פיצויים בגינו (ע"א 153/04 רבינוביץ נ' רוזנבוים, פסקה ז(8) (6.2.2006)...; ע"א 11173/02 אלוניאל בע"מ נ' זאב בר בנין ופיתוח 1994 בע"מ (3.4.2006))". 52. כך גם בענייננו, הבנק הפר את ההסכם, וממילא שהתובעים סבלו נזק כתוצאה מכך. שיעורו של הנזק הוא כאמור, ספקולטיבי, מאחר שקשה להעריך אם התובעים היו מצליחים לגבות את החוב של ישראגור, ואם היו מצליחים, איזה שיעור מתוך כלל החוב היו מצליחים לגבות. גם במקרה זה, "קביעת הפיצויים בראש נזק זה כרוכה בהערכות והשערות", ועל כן כאמור, ניתן לנקוט גישה מקילה עם התובעים המבקשים לפסוק להם פיצויים בגין הנזק שלטענתם נגרם להם. בחינת העובדות שעליהן עמדנו מלמדת שמצד אחד, הבנק נכשל בגביית החוב מישראגור. דבר שלכאורה, מצביע על סיכוי נמוך לגבותו. יחד עם זאת, מן הצד השני, הבנק לא ניסה את האפשרות שעליה עמדו התובעים. לטענתם, בעוד שברשותם פסק-דין לחובת ישראגור, כל שהיה עליהם להראות הוא שיש הצדקה להרמת מסך ההתאגדות של החברה החדשה שהקים ישראל גורן. לאור זהות הכתובת, זהות בעלי המניות, העובדה שלטענת התובעים, החברה החדשה של ישראגור הוקמה לשם הברחת נכסים, והפסיקה בעניין שיקולי הרמת המסך, נראה שסיכויי התביעה אמנם היו סבירים. לכך גם מצטרף המידע שהיה ברשות התובעים בעניין עסקה צפויה של החברה החדשה. כל אלו מעלים את הסבירות שבקשה לעיקול נכסיה של ישראגור הייתה מצליחה. מכאן שלא מן הנמנע שדווקא התובעים, שהיה ברשותם די מידע, היו מצליחים בתביעה. אולם גם הצלחה שכזו, אין משמעה הצלחה לגבות את מלוא סכום החוב של ישראגור. 53. לפיכך, ובנסיבות אלו, על דרך האומדנה, שיעור הנזק שנגרם לתובעים בשל כך שנמנעה מהם האפשרות לנסות ולגבות את החוב מחברת ישראגור, עומד על שיעור שליש מהחוב של ישראגור במועד הפרת ההסכם. מועד ההפרה הוא זמן סביר, שמשכו כעשרה ימים, לאחר המועד שבו נרשמה המשכנתה, שאז היה על הבנק למסור לעו"ד עזריאל את יפויי הכוח ואת המסמכים שהיו דרושים. מאחר שהמשכנתה נרשמה ביום 5.1.2006, הרי שמועד ההפרה הוא 15.1.2006. בהתאם לכך, גובה הפיצוי שהתובעים זכאים לו, הוא סך של שליש מסכום החוב של ישראגור בתיק ההוצאה לפועל שנפתח נגדה, כערכו ביום 15.1.2006, בעוד שלסכום זה יתווספו ריבית והפרשי הצמדה כחוק, ממועד זה ועד התשלום בפועל. זכות הקיזוז 54. הוראות סעיף 20 בחוק התרופות והוראת סעיף 53 בחוק החוזים, אכן קובעים שניתן לקזז חוב שחב צד אחד לרעהו, אם החוב נובע מעסקה אחת, אם הוא קצוב, ואם ניתנה הודעה מתאימה. כפי שנאמר, אפילו הייתה עומדת לתובעים זכות הקיזוז, אין לומר שמדובר בחוב קצוב. נראה שאכן מדובר ב"חוב" שנוצר מעסקה אחת, שהיא הסכם הפשרה שעליו חתומים הצדדים. כפי שכבר נאמר, גם נשלחה הודעה מתאימה על-ידי התובעים אל הנתבע. אולם הסכום שאותו מבקשים התובעים לקזז הוא בגדר סכום לא ידוע, ואיננו בגדר סכום קצוב. גם התובעים אינם חולקים על כך שהוראת ההסכם לא קבעה שסכום החוב של ישראגור יופחת מהחוב של התובעים, בהתקיים נסיבות מסוימות. כל אשר נקבע בהסכם הוא, שלבאת-כוחם של התובעים, עו"ד עזריאל, יינתן יפויי-כוח שיאפשר לה לפעול לגביית החוב של ישראגור. ככל שתצליח בכך, כי אז כל סכום שייגבה מישראגור ויופקד לחשבונה של התובעת, ייזקף על חשבון חובה לבנק, וינוכה מיתרת החוב. מאחר שכאמור, ישנו קושי להעריך כמה, אם בכלל, ניתן היה לגבות מישראגור, הרי שאין לומר שמדובר בסכום קצוב שניתן לקיזוז. לפיכך לתובעים לא עומדת הזכות לקזז מחובם לבנק את החוב של ישראגור. ו. סיכום 55. מהאמור כאן עולה אפוא, שהבנק הפר את הוראת סעיף 8 בהסכם הפשרה השני, בכך שעל-אף שעו"ד עזריאל נתנה התחייבות כנדרש בהסכם, נמנע הבנק מלמסור לה את יפויי הכוח ואת המסמכים הדרושים לשם גביית החוב של ישראגור. יחד עם זאת, לתובעים לא קמה הזכות לקזז את החוב של ישראגור מחובם לבנק הנתבע, אך למרות זאת, לאור הפרת ההסכם על-ידי הבנק, הם כן זכאים לפיצוי בגין הפרת ההסכם כאמור. מהטעמים שעליהם עמדנו בעניין גובה הנזק, גובהו על דרך האומדנה הוא בגובה של שליש מהחוב של ישראגור, בתיק ההוצאה לפועל, כערכו ביום 15.1.2006. סכום זה נושא ריבית והצמדה כחוק ממועד זה ועד התשלום בפועל. 56. ההחלטה שניתנה ביום 4.8.2010, שלפיה יעוכבו הליכי ההוצאה לפועל בתיק הוצל"פ ירושלים 03-12717-10-6 תעמוד בעינה. זאת גם לאור המסקנה שאליה הגעתי, שחידוש הליכי הגבייה בהוצאה לפועל נעשה על-ידי הבנק שלא כדין, מאחר שקודם לחידוש הליכי הגבייה לא נשלחה התראה בהתאם לקבוע בהסכם. כך גם מהטעם שנמצא שהתובעים לא הפרו את ההסכם. 57. לאור תוצאת פסק הדין, יישא הבנק בהוצאות התובעים בסך של 30,000 ₪. 58. התשלומים על-פי פסק הדין ינוכו מחובם של התובעים לבנק, וניכוי זה ייעשה תוך שלושים יום מהיום שפסק הדין יומצא לבא-כוחו של הנתבע.. התובעים רשאים להגיש פסיקתה הקובעת את הסכום המדויק לניכוי מחובם כאמור, וזאת תוך חמישה-עשר יום מהיום שפסק הדין יומצא להם. במקרה כאמור, ייעשה הניכוי מחובם של התובעים לכל המאוחר תוך חמישה-עשר יום מהיום שהפסיקתה החתומה תומצא לבא-כוחו של הבנק. חוב לבנקבנקהעדר חובותחובפסק דין הצהרתי