האם פסק דין פלילי יכול לשמש כראיה במשפט אזרחי ? הכלל שהשתרש בהלכה הפסוקה הוא, כי פסק דין פלילי אינו מהווה מעשה בית דין בהליך אזרחי, גם אם עניינו סובב סביב אותה מערכת עובדתית שעליה נשען ההליך הפלילי, ואף כאשר מתקיימת זהות צדדים בשני ההליכים [ע"א 581/72 ארביב נ. מדינת ישראל, כז(2), 513]. יחד עם זאת, יש להבחין בין הלכה כללית זו לבין ההוראה המיוחדת שבסעיף 42א' לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א - 1971, העוסקת במקרה ספציפי בו ניתן פסק דין חלוט במשפט הפלילי, המרשיע את הנאשם. במקרה זה קובעת ההוראה כי ממצאים ומסקנות שנקבעו בפסק הדין המרשיע, יהיו קבילים במשפט אזרחי, אך בבחינת "ראייה לכאורה" לאמור בהם, וזאת כאשר המורשע או חליפו הם בעלי הדין בהליך האזרחי [רע"א 4528/06 עמוס ברנס נ. סנ'צ שאול מרכוס]. סעיף 42א לפקודת הראיות מורה כדלקמן: "42א. קבילות פסק דין א) הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם, אם המורשע או חליפו, או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי". יוצא אפוא, כי ככלל, ולמעט ההסדר המיוחד שבסעיף 42א לפקודת הראיות - קביעות וממצאים שנקבעו בהליך הפלילי אינם מהווים השתק פלוגתא בהליך אזרחי, נוכח הפער העמוק הקיים בכללי הדיון והראיות במסלול הפלילי לעומת האזרחי. משפט פליליהשתק פלוגתאשאלות משפטיותהשתק / דיני מניעות