קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אכיפת פסק דין שניתן בניו יורק בישראל: במסגרת ההליך שלפניי עותרות המבקשות להכריז כי פסק הדין שניתן לטובתן ביום 21/10/09 על ידי בית המשפט העליון שבמדינת ניו יורק בארה"ב, הוא אכיף במדינת ישראל. רקע עובדתי וטענות הצדדים על פי כתב התביעה, המבקשות הגישו תביעה כספית כנגד המשיב בגין הלוואה שנתנו לאחיו של המשיב, מר עזרי נמבר, אשר המשיב ערב לה באופן אישי. על פי הנטען, הלווה, מר עזרי נמבר, נקלע להליך פשיטת רגל בארה"ב, וההלוואה לא נפרעה. המבקשות טוענות, כי התביעה הוגשה בבית המשפט העליון שבמדינת ניו יורק, לו היתה סמכות עניינית לדון בתיק, וביום 21/10/09 ניתן פסק דין המחייב את המשיב לשלם להן סכום של 6,521,742$ (פסק הדין צורף כנספח א' לבקשה לאכיפת פסק חוץ). עוד נטען, כי בית המשפט בניו יורק הוסמך ליתן את פסק הדין, לא נדרש הליך נוסף להשלמת פסק הדין, פסק הדין אינו נתון לערעור והוא בר ביצוע במדינת ניו יורק. בנוסף, החיוב בפסק הדין הוא חיוב כספי בגין אי השבת הלוואה, ולכן הוא בר אכיפה ותכנו אינו סותר את תקנת הציבור. למשיב ניתנה הזדמנות להתגונן כנגד התביעה, הוא מסר תצהירים מטעמו ואף הגיש בקשה נגדית בתגובה לתביעה, ובנוסף, פסק הדין הוכר כאכיף גם במדינת קליפורניה במטרה להתחקות אחר נכסי המשיב שם. הבקשה לאכיפת פסק הדין נתמכה בחוות דעתו מיום 13/7/10 של עו"ד אלי קלארק, לו הוענק תואר דוקטור למשפטים מאוניברסיטת הווארד, והוסמך כעורך דין במדינות מרילנד, וושינגטון די.סי. וניו יורק. עו"ד קלארק קבע בחוות דעתו, כי לבית המשפט במדינת ניו יורק מוקנית סמכות שיפוט לגבי ההליך נשוא פסק הדין, שכן התובעים-המבקשים הם תאגידים הרשומים במדינת ניו יורק, והכספים המתועדים באמצעות שטר החוב שולמו בפועל במדינת ניו יורק, ובקשתה של חברת נמקו לקבל את ההלוואה המתועדת באמצעות שטר החוב במדינת ניו יורק היא בגדר הסכמה להכפפתה לסמכותו השיפוטית של הפורום בניו יורק. בנוסף, קבע עו"ד קלארק, כי ל- New York Supreme Court מוקנית סמכות עניינית בתביעות לפיצוי כספי בסכום העולה על 25,000$. ממסקנותיו של עו"ד קלארק עולה כי כפי הנראה, לא הוגש ערעור על פסק הדין, ולא מתקיימות הנסיבות בהן ניתן לבקש ארכה נוספת לצורך הגשת ערעור, וממילא, פסק הדין אינו ניתן לערעור. עו"ד קלארק קובע כי בהתאם לכך, ומאחר שפסק הדין ניתן על ידי בית משפט מוסמך, הרי שממילא, פסק הדין הוא בר ביצוע במדינת ניו יורק. בתגובתו, מתנגד המשיב לאכיפת פסק הדין, בטענה שהמבקשות לא המציאו עבורו את כתבי הטענות בתרגום לאנגלית, ופגעו בזכות הטיעון שלו, על אף חובתם לנהוג בתום לב כלפיו, בייחוד בהתחשב בכך שאינו מיוצג על ידי עורך דין. המשיב טוען, כי הוא הוחתם על כתב הערבות שלושה שבועות לאחר שניתנה ההלוואה על ידי המבקשים, לחברה המצויה בבעלותו של אחיו, ופעולה זו אינה חוקית בארה"ב, שכן על הערב לחתום על הערבות במקביל למימון ולמתן הלוואה, ואין אפשרות לחתום על הערבות בדיעבד. בנוסף, לטענתו, לא הוצגו בפניו כל המסמכים הנדרשים לצורך חתימתו על כתב הערבות, ואף לא ניתן לו כל הסבר לגבי מהות החתימה ומשמעותה, ורק בשלב מאוחר יותר התברר לו כי אחיו שיעבד לטובת המבקשים נכסים אשר עלותם גבוהה יותר מההלוואה. המשיב מדגיש, כי הוא לא היה שותף למשא ומתן בין הצדדים, ולא היה מודע לגיוס הכספים מהמבקשות. לטענתו, לאחר החתמתו על כתב הערבות הראשון, פנו אליו המבקשות שוב, בניסיון להחתימו על מסמכים נוספים ועל ערבות מתוקנת, אך הוא סירב בתוקף. לטענת המשיב, המבקשות לא נשאו בנטל השכנוע להוכחת התקיימות התנאים לאכיפת פסק החוץ, על פי סעיף 3 לחוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח - 1958 (להלן: "חוק אכיפת פסקי חוץ"), שכן פסק הדין ניתן בהעדר סמכות ותכנו של פסק הדין סותר את תקנת הציבור, ובנוסף, לטענתו, מתקיימות בענייננו ההגנות המעוגנות בסעיפים 6(א)(1) ו-6(א)(2) לחוק אכיפת פסקי חוץ, שכן פסק הדין ניתן ב"מחטף" ותוך חוסר תום לב מצד המבקשות, ולא ניתנה למשיב האפשרות לטעון את טענותיו. המשיב מציין, כי הוא נוקט בהליך משפטי במדינת ניו יורק, לשם ביטול פסק הדין, לאור הליקויים המהותיים בהליך בארה"ב. תגובת המשיב נתמכה בתצהיר מטעמו. טענות דיוניות המבקשות טוענות, כי המשיב לא הגיש חוות דעת מומחה מטעמו, לגבי הדין החל במדינת ניו יורק, ולכן לא סתר את טענות המומחה מטעמם, והטענות הנטענות בתצהירו הן בגדר "עדות סברה" שאינה קבילה ויש למחקה מהתצהיר. בנוסף, לטענתם, מן הראוי להחיל את הכלל לפיו כאשר צד נמנע מלהביא ראיה, הרי שניתן להסיק, כי אילו הובאה הראיה, היא היתה פועלת כנגדו. לטעמי, אי הצגת חוות דעת נגדית מטעם המשיב, אכן מפחיתה במידת מה ממשקל טענותיו לגבי אי התקיימות הקריטריונים לאכיפת פסק החוץ, אך אין בכוונתי להורות על מחיקת טענותיו, שעה שנתמכו בתצהירו. מנגד, משיג המשיב על כך שהמבקשות לא צירפו לבקשה תצהיר וכן לא צירפו מסמכים מאומתים ואסמכתאות אחרות לביסוס טענותיהם, אלא הסתפקו בהצגת חוות דעת חסרת כל ערך עובדתי ומשפטי, שאין לייחס לה משקל ראייתי כלשהו. איני סבור שטענה זו מפחיתה ממשקל עמדת המבקשות. בהחלטה בת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 1429-09 בלטמן נ' חיימוב (18/2/10) קבע כב' השופט אליהו בכר בסוגייה דומה, כי אין לצפות שבעל דין שאינו מומחה בתחום המשפט יהא מסוגל ליתן תצהיר בסוגיות מעין אלה, ולפיכך, ניתן לקבל תצהיר על ידי מומחה במשפט זר. אני סבור, כי עקרון זה רלוונטי לענייננו, ולכן אין כל פגם ראייתי בחוות הדעת שהוגשה מטעם המבקשות, מה גם שטענותיהן מגובות, לפחות באופן חלקי, בתצהירו של מר קאי חקיקיאן, שצורף לבקשת המבקשים לסעדים זמניים. בנוסף, בניגוד לטענת המשיב, לא התרשמתי כי חוות הדעת לוקה בפגם מהותי כלשהו, או שאינה מבוססת. מחקירתו הנגדית של עו"ד קלארק עולה, כי הוצגו בפניו פסקי הדין הרלוונטיים וכן כתב הערבות (עמ' 10 - 11 לפרוטוקול), ולטעמי, בהתחשב בכך שמדובר בהליך לאישור פסק חוץ, הרי שבחינת מסמכים אלה עונה על הנדרש, ואין צורך בבחינת מסמכים נוספים. בנוסף, בניגוד לטענת המשיב, מאחר שפסק הדין ניתן במדינת ניו יורק, הרי שממילא אין רלוונטיות למידת בקיאותו של עו"ד קלארק במדינת קליפורניה (עמ' 21 - 22 לפרוטוקול). טענה דיונית נוספת של המשיב, עניינה באי המצאת המסמכים הרלוונטיים כדין, והעדר תרגום כנדרש. בהקשר זה, טוענות המבקשות, כי המסמכים בכללותם, כולל המסמכים המתורגמים, נמסרו למשיב באמצעות שליח משפטי מורשה ורשום בארה"ב, ובנוסף, שלחו את כתב התביעה באמצעות דואר אוויר (FedEx). טענה זו של המבקשות לא הופרכה. מעבר לכך, ברע"א 8402/03 Raytheon Company נ' אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ (30/9/03), קבעה כב' השופטת דורנר: "אומנם, בפסיקה ובספרות הובעה הדעה, כי הקפדה על קיומן של הדרישות הפורמליות הקשורות לאופן ההמצאה היא תנאי לקיום ההליך בפני בית-המשפט. ראו דברי השופט אליעזר גולדברג ברע"א 324/87 צרצור נ' דלתה (לא פורסם, , ניתן ביום 29.5.88) וכן זוסמן, שם, בע' 230. אלא שאין זו הלכה פסוקה, ובמספר פסקי-דין והחלטות של בית-המשפט העליון נקבע כי ניתן לוותר על הדרישות הטכניות הקבועות בחוק ובתקנות אם ניתן להוכיח את ההמצאה בדרך אחרת, ישירה או עקיפה. דעתי היא, כי דרך ההמצאה הינה שאלה טכנית גרידא, ואין בה כדי להשפיע על הסוגיה המהותית של האפשרות לקיים הליך נגד צד, שהוכח כי קיבל בפועל את כתבי הטענות הרלוואנטיים. ראו גם דברי השופט גבריאל בך בע"א 203/84 יעיש נ' אהרון, פ"ד מ(1) 328, בע' 333-334 ובבג"ץ 34/92 אשקר נ' ראש המועצה המקומית כפר כאבול, פ"ד מו(4) 579, בע' 584, וכן השוו לדברי הנשיא אהרן ברק ברע"א 1113/97 אסמאעיל נ' סלימאן ואח' (ההחלטה לא פורסמה, , ניתנה ביום 6.4.97). בעניין שבפני לא טענה המבקשת, כי היתר ההמצאה אינו כדין שכן ניתן בניגוד לתנאים הקבועים בתקנות 500-501. אף אין מחלוקת לגבי עצם מסירת כתב-התביעה לידי המבקשת וקבלתו בפועל על-ידה. משכך, לא ראיתי כל עילה להתערב בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי". בהתאם לכך, גם אילו נפל פגם כלשהו בהליך ההמצאה ותרגום המסמכים (והדבר כלל לא הוכח), הרי שממילא אין בכך בכדי לגרוע מתוקפו של פסק הדין נשוא ההליך, או מאפשרות אכיפתו, שעה שאין מחלוקת, שהמשיב היה מודע לקיומו בעיתוי הרלוונטי. המשיב טוען בנוסף, כי גם מעט המסמכים עליהם התבסס המומחה לא אושרו כדין על ידי בית המשפט בארה"ב, ולא הוצגו מסמכים מאומתים, כך שקיים ספק לגבי מהימנות המסמכים. המשיב מפנה לדבריו של עו"ד קלארק בחקירתו הנגדית, שטען כי לא ביקש לאמת את המסמכים שהוצגו בפניו (עמ' 13 לפרוטוקול). במהלך הדיון מיום 21/3/11 ביקשו המבקשות להגיש את המסמכים המקוריים, שהיו ברשות באי כוחן באותה העת, והמשיב היה זה שהתנגד. בהחלטתי מאותו מועד קבעתי כי איני רואה כל טעם או צורך לצרף כל מסמך נוסף (עמ' 63 לפרוטוקול). שעה שב"כ מצהיר כי ברשותו המסמכים המקוריים, בעת הדיון באולם, והצד שכנגד מתנגד שיוצגו, הוא מנוע מלטעון כנגד ההעתקים שהוגשו לתיק (מה גם שאין בפיו טענה בדבר זיוף או אי-אותנטיות). לאור האמור, ניתן לקבוע, כי לא נפל כל פגם פרוצדורלי המונע את אכיפת פסק הדין. הקריטריונים המהותיים לאכיפת פסק חוץ סעיף 3 לחוק אכיפת פסקי חוץ מעגן את התנאים הרלוונטיים לאכיפת פסק חוץ, ולפיו: "בית משפט בישראל רשאי להכריז פסק-חוץ כפסק אכיף אם מצא שנתקיימו בו תנאים אלה: הפסק ניתן במדינה שלפי דיניה בתי המשפט שלה היו מוסמכים לתתו; הפסק אינו ניתן עוד לערעור; החיוב שבפסק ניתן לאכיפה על פי הדינים של אכיפת פסקי דין בישראל, ותכנו של הפסק אינו סותר את תקנת הציבור; הפסק הוא בר-ביצוע במדינה בה הוא ניתן". ארבעת תנאים אלה הם תנאים מצטברים, ונטל ההוכחה בדבר התקיימותם מוטל על מבקש אכיפת הפסק (ע"א 1268/07 גרינברג נ' ד"ר במירה (9/3/09); פש"ר (מחוזי י-ם) 6403-09 לוין נ' רו"ח זוהר (2/1/11)). בהתאם לקריטריונים אלה, יש לבחון את תקפו של פסק הדין. (א) סמכות בית המשפט בניו יורק סמכותו של בית משפט זר ליתן פסק דין מתגבשת כאשר מתקיימת אחת משתי זיקות- מגורים או הסכמה לשיפוט (ע"א 10854/07 פיקהולץ נ' JAIME SOHACHESKI (17/3/10)). בנוסף, נקבע כי סעיף 3(1) לחוק אכיפת פסקי חוץ עניינו סמכות "בתי המשפט" של המדינה הזרה ליתן את פסק הדין לפי דיניה, ואין המדובר בסמכותו של בית המשפט המסויים שנתן את פסק הדין (פש"ר (מחוזי י-ם) 6403-09 לוין נ' רו"ח זוהר (2/1/11)). בחוות דעתו, קבע עו"ד קלארק כי המבקשות הן תאגידים הרשומים במדינת ניו יורק, ובהתאם לכך, לבית המשפט בניו יורק, קיימת סמכות שיפוטית לגביהם. בנוסף, קבע עו"ד קלארק כי המשיב ואחיו הם אמנם תושבי קליפורניה, אלא שבמסגרת סעיף 10 להסכם הערבות, הם הסכימו על סמכותו השיפוטית של בית המשפט במדינת ניו יורק. ואכן, סעיף 10 להסכם הערבות (שצורף כנספח ל-ת/3), קובע: "Any litigation based hereon, or arising out of, under, or in connection with, this Guaranty shall be governed by the law of the State of New York without reference to the choice of law provisions of New York law and shall be brought and maintained in the Federal or State courts located in the state of New York, New York County; provided, however, that any suit seeking enforcement against any property may be brought, at Beneficiary's sole option, in the courts of any jurisdiction where such property may be found". ובהמשך הסעיף: " The Guarantor hereby expressly and irrevocably waives, to the fullest extent permitted by law, any objection which he may have or hereafter may have to the laying of venue of any such litigation brought in any such court referred to above, and any claim that any such litigation has been brought in an inconvenient forum". לאור הסכמה זו, אין רלוונטיות למקום רישום התאגידים או למקום חתימת מסמכי הערבות, וממילא גם אין חשיבות לאופן בחינתם של נתונים אלה על ידי עו"ד קלארק (ראו בהקשר זה עמ' 22 - 29, 34 לפרוטוקול). בנוסף, אין נפקות יוצאת דופן לכך שכתב הערבות לא צורף לחוות הדעת, שעה שניתן להיווכח, כי כאמור, הוא צורף כנספח ל-ת/3, ונחזה להיות חתום על ידי המשיב. בחקירתו הנגדית, הופנה המשיב להליך שהתנהל בניו יורק, ולייצוגו על ידי עורך דין במסגרת ההליך, והשיב: " I just don't know what that means because I am a resident of California, the business was done and conducted in Los Angeles… Basically it was a very awkward proceeding that on a guarantee basis they went ahead and brought a summary judgment motion in the court of New York". (עמ' 73 לפרוטוקול). מעבר לכך, מחקירתו הנגדית של המשיב עולה, כי הוא טען להעדר סמכות בית המשפט בניו יורק, במסגרת ההליך שהתנהל בניו יורק (עמ' 74 לפרוטוקול). בסופו של דבר התביעה נדונה והוכרעה (פסק הדין צורף כ-ת/4), ופסק הדין אושר על ידי בית המשפט במדינת קליפורניה (ת/5), ולפיכך, לטעמי, אין אפשרות דיונית לדון כעת בסוגיית סמכותו של בית המשפט בניו יורק. מסקנה זו מקבלת חיזוק מעמדתו של עו"ד קלארק בחקירתו הנגדית, לפיה כל מדינה בארה"ב מכבדת פסקי דין של מדינות-אחות בארה"ב (sister states). לפיכך, מסקנתי היא, כי בית המשפט בניו יורק הוסמך לדון בהליך שהתנהל לפניו, ובהתאם לכך, גם מתקיים התנאי המעוגן בסעיף 3(1) לחוק אכיפת פסקי חוץ. ב) אכיפת פסק הדין, תקנת הציבור ושאלת קיומה של אפשרות ערעור כאמור, על פי סעיף 3(2) לחוק אכיפת פסקי חוץ, נדרש כי פסק החוץ אינו ניתן עוד לערעור. בנוסף, על פי סעיף 3(3) לחוק אכיפת פסקי חוץ נדרש כי החיוב בפסק הדין יהיה ניתן לאכיפה על פי הדינים של אכיפת פסקי דין בישראל, ותכנו אינו סותר את תקנת הציבור. בהקשר דברים זה, נקבע בע"א 4949/03 בולוס גד בע"מ נ' Globe master management Ltd. (3/3/05): "מסקנתו של בית-המשפט המחוזי מקובלת עלינו. הלכה פסוקה ומושרשת היא, כי רק לעיתים נדירות נדחה אכיפתו של פסק חוץ מטעמים של תקנת הציבור. אכן, אותה תקנת ציבור שהוראת סעיף 3(3) לחוק האכיפה מדברת בה, תקנת ציבור "חיצונית" היא (ordre public externe)- להבדילה מתקנת ציבור "פנימית" (ordre public interne)- ותקנת ציבור זו עניינה "בערכי-יסוד של מדינה ושל חברה, במוסר, בצדק ובהגינות, ורק אם מתנגש פסק-חוץ באחד מאלה כי אז נדחה אותו מפנינו... טענה על דבר היותו של פסק-חוץ מוטעה או גורם אי-צדק לא יהיה די בה": ע"א 1137/93 אשכר נ' היימס, פ"ד מח(3) 641, 652. וכפי שהתבטאנו במקום אחר (בנושא של הסגרה), תקנת ציבור חיצונית עניינה הוא "בעקרונות-יסוד, בהשקפות-עומק ובאינטרסים נעלים של החברה והמדינה" (ע"פ 2521/03 סירקיס נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 337, 346). ראו עוד: ע"פ 3439/04 בזק (בוזגלו) נ' היועץ המשפטי לממשלה (טרם פורסם) , בפיסקה 15 לפסק-הדין...". לטענת המשיב, פסק הדין ניתן לאחר הליך בלתי הוגן ובלתי ראוי, ולכן הוא סותר את תקנת הציבור. טענת המשיב בהקשר זה נטענה בכלליות מסויימת, אך ככל שניתן להבין, ניתן לייחס לסוגייה זו, בין היתר, גם את הטענה לפיה פסק הדין ניתן במסגרת הליך המכונה "summary judgment", והתנהל ללא ידיעתו, ונמנעה ממנו האפשרות להציג את טענותיו כראוי. לאור זאת, טוען המשיב, כי לא הוצגו בפני בית המשפט במדינת ניו יורק פרטים ועובדות מהותיים, אשר יש בהם בכדי להשליך על תוצאת ההליך. לטענת המשיב, נקיטת הליך ה- summary judgment בתביעה רחבת היקף מסוג זה מהווה חוסר תום לב וניסיון להתחמק מבירור ענייני של הטענות. כאמור, תקנת ציבור חיצונית, כמשמעה בסעיף 3(3) לחוק אכיפת פסקי חוץ, מתייחסת להתאמה לעקרונות יסוד של המשפט הישראלי, וטענות המשיב בדבר הפגמים המאפיינים, לשיטתו, את ההליך בניו-יורק, נחרצות ככל שתהיינה, אינן מעידות על פגיעה בעקרונות יסוד אלה (וזאת ללא קשר לנכונות הטענות), וגם אינן קשורות באופן ישיר לתוכן פסק הדין. בנוסף לטענות הדיוניות בדבר אופן ניהול ההליך, מעלה המשיב טענות מהותיות כנגד תוקף הערבות. כאמור, המשיב טוען כי הוא הוחתם על כתב הערבות שלא כדין ובנסיבות אשר שוללות את תוקפה של התחייבותו, אלא שכפי שטוענות המבקשות בסיכומיהן, טענה זו הועלתה במסגרת כתב הטענות של המשיב, אשר הוגש בפני בית המשפט בניו יורק (סעיף 9 ל-ת/3), ובכל זאת, ניתנה הכרעה לחובת המשיב. בחקירתו הנגדית, טען המשיב: " … I did not even file an appeal on this which anybody in their right mind would do and I wish I had an attorney I would have filed an appeal and the writing would have been heard right now so I don't know about that procedure". (עמ' 90 לפרוטוקול) מכאן, כי אין מחלוקת שהמשיב לא הגיש ערעור על פסק הדין של בית המשפט בניו יורק, גם לא ערעור הנסב על סוגיית הסמכות, ואיני סבור שניתן להעלות טענות בעלות אופי ערעורי כעת, בפני פורום ישראלי. אציין, כי גם לטענת עו"ד קלארק בחוות דעתו, פסק הדין אינו ניתן עוד לערעור, לאור חלוף המועד לכך ובהעדר טעם להארכת מועד להגשתו (פרק ג' לחוות הדעת). במילים אחרות, בית משפט זה אינו מוסמך לדון בטענות אשר מעצם טיבן, מערערות על הכרעות בית המשפט בניו יורק, הדיוניות והמהותיות גם יחד. לפיכך, אין באפשרותי לדון בטענותיו המהותיות של המשיב בדבר נסיבות החתמתו על כתב הערבות ותוקף הערבות, ואין לי אלא להניח, בהתאם לפסק הדין, כי מדובר בערבות תקפה (אלא אם כן מתנהל הליך כלשהו לביטול פסק הדין, ובכפוף לתוצאתו של הליך מעין זה, ככל שאכן מתנהל). לאור זאת, ניתן לקבוע, כי פסק הדין אינו ניתן לערעור, ולכן מתקיים התנאי המעוגן בסעיף 3(2) לחוק אכיפת פסקי חוץ. לאור האמור, מסקנה נוספת המתבקשת היא, שפסק הדין נשוא ההליך הוא אכיף ובר ביצוע במדינת ניו יורק, וזאת על רקע ההנחה, שכאמור, פסק הדין ניתן על ידי בית משפט מוסמך והומצא כדין. בהתאם לכך, מתקיימת בענייננו גם הוראת סעיף 3(4) לחוק אכיפת פסקי חוץ. בנוסף, יש להתחשב בכך, שעל פי קביעת עו"ד קלארק בחוות דעתו, פסקי דין של בתי משפט בישראל נאכפים במדינת ניו יורק, וגם מבחינה זו, הפסק ניתן לאכיפה בישראל, בהתחשב בעיקרון הכיבוד ההדדי בין מדינות (ראו והשוו רע"א 1056/10 קווי אשראי לישראל שירותים פיננסיים משלימים בע"מ נ' אליעד (20/7/10)). לפיכך, מסקנתי היא, שמתקיימות בענייננו הוראות סעיפים 3(2)-3(4) לחוק אכיפת פסקי חוץ, שכן החיוב בפסק הדין ניתן לאכיפה, שעה שלא הוגש ערעור ולא הוכח כי תכנו של פסק הדין סותר את תקנת הציבור, כמשמעה בסעיף האמור. (ג) ההגנות מפני אכיפת פסק הדין סעיף 6 לחוק אכיפת פסקי חוץ מעגן את ההגנות הקיימות כנגד אכיפת פסק חוץ: "(א) פסק-חוץ לא יוכרז אכיף אם הוכח לבית המשפט אחד מאלה: הפסק הושג במרמה; האפשרות שניתנה לנתבע לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו לפני מתן הפסק לא היתה, לדעת בית המשפט, סבירה; הפסק ניתן על ידי בית משפט שלא היה מוסמך לתתו על-פי כללי המשפט הבין-לאומי הפרטי החלים בישראל; הפסק נוגד פסק דין אחר שניתן באותו ענין בין אותם בעלי דין ושעודנו בר-תוקף; בעת הגשת התביעה בבית המשפט במדינה הזרה היה משפט תלוי ועומד, באותו ענין ובין אותם בעלי דין, בפני בית משפט או בית דין בישראל". (ב) לענין סעיף קטן (א)(3), לא יראו אדם כמי שהסכים לסמכותו של בית משפט שנתן נגדו פסק חוץ (להלן-חייב בדין) בשל כך בלבד שהתייצב בפני אותו בית המשפט, בין על תנאי ובין ללא תנאי, וטען בדבר אחת או יותר מאלה: (1) כפירה בסמכותו של בית המשפט או מחאה נגדה; (2) ביטול ההליך או עיכובו לצורך העברת הסכסוך לבוררות או להכרעת בית משפט במדינה אחרת; (3) שחרור נכסיו שנתפסו או צפויים להיתפס, או הגנה עליהם. (ג) אין נפקא מינה אם בנוסף לטענות כאמור בסעיף קטן (ב) טען החייב בדין טענות לגופו של הסכסוך או שהשתתף בהליך בכל דרך אחרת, ובלבד שעשה כן לפני שניתנה החלטתו הסופית של אותו בית המשפט לענין הסמכות". בפסק הדין בע"א 4525/08 בתי זיקוק לנפט בע"מ נ' New Hampshire Insurance Co. (15/12/10) הוסברה מטרתו של סעיף 6 האמור, ונקבע: "ניתן להבחין כי סעיף זה מעגן תנאי סף לצורך אכיפתו של פסק חוץ. מטרת הסעיף היא למנוע אפשרות של ניצול לרעה של הליך האכיפה של פסקי חוץ. ההגנות המופיעות בסעיף הם בבחינת קווים אדומים שבהתקיים מי מהם לא תתאפשר אכיפת פסק חוץ במדינת ישראל". כאמור, אין מקום לדון כעת בסוגיית סמכותו של בית המשפט בניו יורק ליתן את פסק הדין, ומכל מקום, לא הוכח כי פסק הדין ניתן בחוסר סמכות, ולכן לא מתקיימת בענייננו ההגנה המעוגנת בסעיף 6(א)(3) לחוק אכיפת פסקי חוץ. הגנה נוספת שנטענה על ידי המשיב מעוגנת בהוראות סעיפים 6(א)(1) ו- 6(א)(2) לחוק אכיפת פסקי חוץ, ועניינן השגת פסק הדין במרמה ומניעת אפשרות סבירה מהנתבע לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו לפני מתן פסק הדין. בהקשר זה, נקבע בע"א 10854/07 פיקהולץ נ' JAIME SOHACHESKI (17/3/10): "...בבחינת השאלה האם ניתנה למערערת הזדמנות סבירה להתגונן, לא נבחנת השאלה האם פסק הדין ניתן בהיעדר הגנה, אלא אם ניתנה לה אפשרות סבירה לטעון טענותיה ולהביא ראיותיה לפני מתן פסק הדין [ראו: ע"א 1137/93 אשכר נ' היימס, פ"ד מח(3) 641, 648 (1994); ע"א 802/89 אינדורקסיס נ' אינדורקסיס, פ"ד מו(2) 366, 369 (1990) (להלן: עניין אינדורקסיס)]... כבר נפסק בעבר, כי בחינתה של השאלה האם ניתנה לנתבע הזדמנות סבירה להתגונן נבחנת על פי קנה מידה אובייקטיבי ולא נבחנת השאלה האם הנתבע, מסיבות סובייקטיביות התקשה להתפנות למשפט ולטפל בכרוך בהכנת הופעתו (ראו: עניין אינדורקסיס, לעיל בעמ' 369). במצב דברים זה אין מקום לומר כי לא ניתנה למערערת הזדמנות מספקת להתגונן ולהציג טענותיה". בענייננו, טוען המשיב, כי במסגרת ההליך בניו יורק, הוא לא יוצג על ידי עורך דין. טענה זו, מובאת בסעיפים 31 - 33 לתצהירו של המשיב באופן הבא: " 31. After I, my brother and the company that he owned were sued in new York State, the company retained the services of a local advocate, for representing the three of us. 32. I trusted the advocate to represent me as necessarily and properly and therefore I was not involved in retaining the services of the advocate either. 33. The representation by the advocate in Court was deficient. The advocate acted in conflict of interest, he cared for the interests of the company and did not represent me (because it was the company that retained his services). As a result of this, I did not make my contentions and was not given the opportunity to confront the contentions that were presented before the Honorable Court". מכאן, כי המשיב עצמו טוען, כי הוא יוצג על ידי עורך דין, במשותף עם אחיו והחברה המצויה בבעלותו (ועל כך מעידים כתב ההגנה והתצהירים שהוגשו מטעמו- ת/1-ת/3). עם זאת, לטענת המשיב, הייצוג לא היה הולם, ועורך הדין התנהל תוך ניגוד עניינים, ודאג לאינטרסים של החברה, ולא לאינטרסים שלו. בחקירתו הנגדית, הבהיר המשיב, כי הוא לא שילם דבר עבור הייצוג. המשיב נשאל, האם עורך הדין המייצג (עו"ד ברגמן) הציג עצמו כעורך דינו, והשיב שהוא אינו יודע (עמ' 72 - 73 לפרוטוקול). מכאן, לטעמי, ניתן להסיק, כי המשיב אכן ייוצג על ידי עורך דין, והוא מעלה השגות לגבי אופן הייצוג. אין בכוונתי להביע עמדה מהותית באשר להשגות אלה, אך מכל מקום, לטעמי, טענותיו של המשיב כנגד בא כוחו במסגרת ההליך בניו יורק, אינן משנות את העובדה הפשוטה, שהמשיב אכן ייוצג במסגרת אותו הליך, ויש להניח, כי כך גם הדבר נתפס בעיני הפורום בניו יורק ובעיני המבקשות. בנוסף, כאמור, סעיף 6(א)(2) לחוק אכיפת פסקי חוץ נבחן באופן אובייקטיבי, ולכן יש לבחון האם מבחינה אובייקטיבית, האפשרות שניתנה לנתבע לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו לפני מתן הפסק לא היתה סבירה. מאחר שהמשיב ייוצג על ידי עורך דין, ומאחר שמבחינה אובייקטיבית-תיאורטית, היה באפשרותו לטעון את טענותיו, בין היתר, על ידי קבלת ייצוג נפרד, איני סבור שסוגיית הייצוג מגבשת את התקיימותה של ההגנה האמורה. המשיב טוען, כי קיימת בענייננו תחולה לסעיף 6(א)(2) האמור, גם מאחר שפסק הדין שניתן בניו יורק, ניתן במסגרת הליך הקרוי- "summary judgment", והוא מעין "סדר דין מהיר", שהתנהל תוך הצגת ראיות חלקיות מצד המבקשות. ראשית, המשיב לא הראה כי אופן ניהול ההליך בניו יורק פגע בזכויותיו הדיוניות, ולא איפשר לו להציג את טענותיו. בנוסף, וחשוב מכך, כל השגותיו של המשיב באשר לאופן ניהול ההליך ראויות היו להיטען בעת ניהול ההליך, או לאחר מתן פסק הדין, על דרך הגשת ערעור. ערעור על פסק הדין לא הוגש, ואין בסמכותי להידרש כעת לטענות הדיוניות בדבר אופן ניהול ההליך, כשם שאין בסמכותי להידרש לטענות המהותיות בדבר תוקף הערבות. לאור זאת, מובן כי לא הוכח שפסק החוץ הושג במרמה (על פי סעיף 6(א)(1) לחוק אכיפת פסקי חוץ). סוף דבר לסיכום, מסקנתי היא, שמתקיימים התנאים לאכיפת פסק חוץ, המעוגנים בסעיף 3 לחוק אכיפת פסקי חוץ, ולא הוכחה התקיימותה של הגנה כלשהי מההגנות המעוגנות בסעיף 6 לחוק אכיפת פסקי חוץ. התובענה מתקבלת, ואני קובע כי פסק הדין מיום 21/10/09, שניתן על ידי בית המשפט העליון במדינת ניו יורק, הוא פסק דין אכיף במדינת ישראל. המשיב ישא בהוצאות המבקשות בסך 70,000 ₪. משפט בינלאומיאכיפת פסק חוץ