קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פציעה בזמן החלפת גלגל: רקע השאלה הניצבת על המדוכה בתיק זה הינה, האם פגיעתו של התובע, במהלך תיקון תקר בגלגל משאית, בחצרי ביתו, בתחילת יום העבודה ובטרם נסיעתו בה, מהווה תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים")? התובע יליד 9.7.1967 טוען כי נפגע בתאונה ביום 15.8.2006 (להלן: "התאונה"). ביום 13.2.2011 הוריתי לצדדים להגיש סיכומיהם בשאלה הנ"ל, על סמך הגרסה המועלית על ידי התובע בכתב התביעה זאת בהנחה כי התאונה ארעה כמפורט שם (בשים לב לכך שהנתבעת כופרת בנסיבות אירוע התאונה). התאונה תוארה בסעיף 3 לכתב התביעה כדלקמן: "התובע יטען כי ביום 15.8.06 ....בשעה 6:30, או בסמוך לכך, הוא התכוון לנהוג במשאית בעלת מס' רישוי 8368615 ...שחנתה בסמוך לביתו שבנצרת ולנסוע מביתו למקום עבודתו. כהרגלו עובר לכל נסיעה במשאית הסתובב התובע סביב המשאית כדי לבדוק את תקינותה, לרבות תקינות צמיגיה, אז הבחין התובע בתקר בגלגל האחורי שמאלי של המשאית. התובע החליף את הצמיג ועסק בחיבור ברגי הצמיג החלופי וחיזוקם. תוך כדי חיזוק הברגים החליק המפתח מאחד הברגים ונפל על הריצפה וכתוצאה מכך נהדף התובע ונפל אל עבר הריצפה ונחבל בחלקים שונים בגופו ובעיקר ביד ימין ובברך ימין..." הצדדים הגישו את סיכומיהם בשאלה שקבעתי ולהלן ההכרעתי. טענות הצדדים התובע טוען במסגרת סיכומיו כי מדובר בתאונת דרכים וזאת מהנימוקים כדלקמן: 6.1 התובע פותח את סיכומיו וטוען כי אינו עומד על הטענה שמדובר בטיפול דרך. יחד עם זאת, טוען התובע כי הפעולה שביצע ובמהלכה נפגע נופלת למונח "נסיעה" הכלול בהגדרת "שימוש" כמשמעה בחוק הפיצויים ויש להרחיב מושג זה לכל הפעולות אשר קדמו לנסיעה ושבלעדיהם הנסיעה אינה מתאפשרת. 6.2 התובע מפנה לפסיקת בית משפט העליון ברע"א 5738/97 מיכל מלט בע"מ נ. הסנה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נג(4) 145 (להלן: "עניין מיכל מלט") אשר לדידו תומך בטענתו כי פעולות שנעשו בקרבה פיזית ועניינית לפעולות הנסיעה ובאות להבטיח אותה מהווים חלק מהנסיעה. 6.3 התובע טוען כי הפסיקה אשר באה לאחר פסק דין זה אינה סותרת או מבטלת פסיקה זו שכן שם נידונו פעולות שביצע הנפגע שלא היו הכרחיות לצורך ביצוע פעולת הנסיעה. 6.4 התובע טוען כי תיקון התקר הינה פעולה הכרחית לצורך הבטחת הנסיעה ולכן יש לראות בה כחלק מהנסיעה. הנתבעת בסיכומיה טוענת שאין המדובר בתאונת דרכים וזאת מהנימוקים כדלקמן: 7.1 הנתבעת טוענת כי בפסק הדין שניתן על ידי בית משפט העליון ברע"א 5099/09 חסן נביל נ. הדר חברה לביטוח בע"מ (להלן: "עניין חסן נביל") הייתה התייחסות מפורשת לפסק הדין בעניין מיכל מלט וההלכה על פיה בוטלה. 7.2 בפסיקה מאוחרת יותר שניתנה על ידי בית משפט העליון, לאחר עניין מיכל מלט, נפסק כי אין מקום לאבחנה בין שימוש עיקרי לשימוש לוואי. 7.3 מגמת הפסיקה האחרונה הינה ברורה והיא לצמצם את תחולת החוק ולכן יש לראות רק בפעולת הנסיעה ממש כפעולת נסיעה. 7.4 לשיטתה של הנתבעת החלפת תקר אינה חיונית לצורך הנסיעה שכן גם כשיש תקר בגלגל המשאית מסוגלת לזוז ממקומה. דיון והכרעה בגדר השלב הראשון הכרוך בהכרעה בשאלה האם מדובר ב"תאונת דרכים" כמשמעה על פי חוק הפיצויים, על בית המשפט לבחון את קיומם של ששת המרכיבים הבאים של ההגדרה הבסיסית המצויה בסעיף 1 לחוק הפיצויים: (1) מאורע; (2) נזק גוף; (3) עקב; (4) שימוש; (5) ברכב מנועי; (6) למטרות תחבורה (ראה: רע"א 8061/95 יצחק עוזר נ. אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 532). ברי כי נקודת המפתח בתיק זה הינה פרשנות התיבה "נסיעה" המופיעה בהגדרת "שימוש" בחוק הפיצויים. הצדדים התמקדו בסיכומיהם במרכיב זה ונראה כי אין מחלוקת ביניהם כי יתר המרכיבים מתקיימים. פסקי הדין האחרונים אשר עסקו בפרשנות תיבה זו הינם פסקי הדין בעניין חסן נביל ופסק דין שניתן ברע"א 9084/05 אגד בע"מ נ. ינטל (להלן: "עניין ינטל"). בפסק דין בעניין חסן נביל נקבע אמנם כי המושג "נסיעה" כולל בחובו לא רק את פעולת הנסיעה עצמה אלא אף פעולות הקשורות קשר ממשי לנסיעה בפועל. וכך נפסק על ידי בית משפט העליון: "אכן, פרשנות המונח "נסיעה ברכב" הורחבה בפסיקה ונקבע כי היא חורגת מפעולת הנסיעה הפיסית ברכב, אך נראה כי המקרים הנופלים בגדריה חייבים להיות קשורים קשר ממשי לנסיעה בפועל. ודוק: הקשר צריך שיהא לפעולת הנסיעה עצמה, ולא רק לתוצאותיה. התנעת מנועו של הרכב היא חלק מן הנסיעה. בין הפעלתו של המנוע לבין תזוזת גלגלי הרכב על הכביש מפריד אך שחרור הבלם או שלוב הילוך למהלך תנועה. הפעלת המנוע היא גם תנאי פיסי לנסיעה; ללא התנעת הרכב לא יוכל הרכב לזוז ממקומו. לעומת זאת, קשירת המטען אין בה כדי לשמש חסם פיסי המונע מהרכב להתחיל בנסיעה. יצויין כי תנאי זה, בדבר הזיקה הפיסית בין הפעולה לבין הנסיעה, הוא תנאי הכרחי אך לא בהכרח תנאי מספיק. כך למשל, הליכתו של הנהג מביתו לעבר הרכב חיונית, פיסית, לתחילת הנסיעה, אך אין לראות בה פעולה המקיימת את דרך השימוש של "נסיעה ברכב". לעניין גבולותיו של השימוש הזה קבענו בעניין ינטל הנ"ל כי "פעילויות רבות אשר חיוניות לביצוע הנסיעה מצויות על רצף הפעולות שמסתיים בנסיעה ממש. הקביעה מתי פעילות מסוימת החיונית לביצוע נסיעה מהווה חלק אינטגרלי מ'הליך הנסיעה' עד כדי שיש לראות בה 'נסיעה' אינה פשוטה. יש לבסס קביעה זו על מבחנים שונים, ובכלל זה: הקירבה בזמן ובמקום, תכלית הפעולה והתפיסה הכוללת של מתחם הסיכון התעבורתי" (פסקה 7 לפסק הדין)." עולה אפוא כי התנאי הפיסי הינו תנאי הכרחי אך לא די בו על מנת להכיר בפעולה כפועלת נסיעה. לכן טענתו הגורפת של התובע לפיה יש להכיר בכל פעולה קודמת שהייתה הכרחית לנסיעה ככלולה בתיבה "נסיעה" נדחתה בפסיקת בית משפט העליון בעניין חסן נביל. מאידך נדחתה גישת הנתבע לפיה הפרשנות של "נסיעה" היא רק הנסיעה עצמה. בית משפט העליון אימץ גישת ביניים מצמצמת בה נכלל רק אותן פעולות הקשורות קשר ממשי לנסיעה עצמה להבדיל מתוצאותיה. כמו כן בעניין חסן נביל נקבע במפורש על ידי בית משפט העליון כי גישת הרוב בפסק הדין בעניין מיכל מלט הינה גישה מרחיבה אשר נדחתה על ידו (סעיף 6 לפסק הדין בעניין חסן נביל). לכן הנני דוחה את טענת התובע לפיה גישה זו תקפה כיום מבחינה משפטית. לדעתי אין לכלול במסגרת התיבה "נסיעה" פעולות תיקון תקר בחצרי הבית אשר קדמו לה. להלן אפרט את הטעמים לכך. ראשית, המחוקק הביע את דעתו באופן מפורש כי רק טיפולי דרך יחשבו כשימוש בעוד שטיפולים יזומים או תיקונים בחצרי העבודה אינם נחשבים לשימוש כמשמעותו בחוק הפיצויים. אם נקבל את הגישה לפיה תיקונים או טיפולים שאינם טיפולי דרך מהווים שימוש מאחר והם חלק מפעולת הנסיעה נמצא כי, הרחבנו את הגדרת השימוש מעבר למה שהתכוון המחוקק, אשר הביע את דעתו וביקש להוציא טיפולים אלו מהגדרת השימוש. אם לא תאמר כן ותתקבל גישת התובע יכללו בגדר הנסיעה גם תיקוני מוסך אשר המחוקק דרש להוציאם מכלל תחולת חוק הפיצויים. עמד על כך בית משפט העליון בע"א 4469/95 חדר דראושה נ. אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 475 תוך רמיזה לעמדתו באשר לטיפול המכונה "טיפול בית" באומרו: "אפילו נמיין כך את פעולות המערער, הרי הטיפול אינו 'טיפול-דרך', אלא הוא מהווה 'טיפול-בית'. אכן, ה'טיפול' הוא 'טיפול-דרך' אם הוא נועד למנוע או להקטין את הסיכון התעבורתי, והוא נעשה אגב הנסיעה או לצורך המשכתה המיידית (ראה: י' אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים - עדכון משולב (יהלום, תשנ"ו) 76). בענייננו, ה"טיפול" נעשה בחצרים של מקום העבודה, והוא נועד לאפשר את השימוש בטרקטור לייעודו הלא תעבורתי. אין הוא בגדר 'טיפול-דרך'." גם בפסק דין בעניין ינטל רמז על כך בית משפט העליון באומרו: "מעבר לנדרש, יתכן כי יש לייחד את המונח 'טיפול דרך' בעיקר לתיקוני פתע או לטיפולים בלתי צפויים שנתעורר הצורך בהם במהלך הנסיעה ולשם המשכתה. עם זאת, לאור קביעותיי לעיל כי לא מדובר בפעולה הנעשית 'אגב נסיעה' או לשם צמצום הסיכון התעבורתי, אין אני רואה צורך להכריע היום בסוגיה הכללית הנוגעת לגבולות המדויקים של המונחים 'טיפול דרך' ו'תיקון דרך'." שנית, על פי פסק הדין בעניין חסן נביל הכרעה בשאלה אם מדובר בפעולה שהיא חלק מהנסיעה אמורה להיחתך בין היתר על פי מבחן הסיכון התעבורתי. טיפול הנעשה בחצרי הבית אינו נועד להקטין את הסיכון התעבורתי באופן מיידי שכן התקר בגלגל לא אירע אגב הנסיעה. שלישית, הפעולה שבוצעה אינה קשורה לנסיעה עצמה ממש. על מנת שפעולה תיכלל בגדר "נסיעה" עליה להתיישב עם הפרשנות הטבעית של המונח "נסיעה". בעוד שהתנעת הרכב או הורדת בלם היד הינן פעולות המתמזגות באופן טבעי עם הנסיעה כאשר הנוהג ברכב חייב בכל פעם שהוא חפץ לנסוע לבצעם תיקון תקר אינו חלק מהפעולות הטבעיות שנעשות בדרך כלל על ידי הנוהג ברכב לצורך הגעה לשלב בו הרכב נמצא בתנועה או בנסיעה. יתרה מכך, הימצאות תקר בגלגל המשאית אינו מונע מוביליות שלה, כפי שטענה הנתבעת בסיכומיה ולכן גם מסיבה זו לא שוכנעתי כי המבחן הפיזי ההכרחי מתקיים בענייננו לצורך כניסה להגדרה של "נסיעה". פעולת התיקון של התקר קשורה לתוצאות הנסיעה במובן זה שהנסיעה עם התקר אפשרית ותיקון התקר בא להפחית מהסיכון שיוצרת נסיעה עם תקר קרי מתוצאות הנסיעה. משכך הם פני הדברים על פי הקריטריונים שהותוו בפסק הדין בעניין חסן נביל אין המדובר ב- "נסיעה". בשים לב לכל הנימוקים הנ"ל, אינני סבור כי, הפעולה אותה ביצע התובע לטענתו בעת שתיקן את התקר בגלגל המשאית, בחצרי ביתו ובמהלכה נפגע, נופלת לגדר המונח "נסיעה". משום כך לא נעשה שימוש מוכר ברכב בעת אירוע התאונה הנטענת ואין המדובר בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים. לאור זאת אני מורה על דחיית התביעה. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך של 2,000 ₪. כמו כן אני מעמיד את יתרת האגרה על שליש, בה יישא התובע, מאחר ולא נשמעו ראיות. תאונת דרכים (תיקון דרך)