קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פציעה במהלך החלפת מים ברדיאטור: עניינו של פסק הדין שלפניי בטענת התובע ולפיה תאונה שאירעה לו ביום 10.6.00 מהווה תאונת דרכים. על פי הנטען בתביעה ביום 10.6.00 נפגע התובע במהלך ניסיון לחלץ מכסה רדיאטור שנפל לתוך מנוע רכב. לדבריו, רכב בו נסע התחמם, ובהגיעו לחצר ביתו ביקש להוסיף מים לרדיאטור. התובע פתח את מכסה הרדיאטור וזה נשמט מידיו אל תוך מנוע הרכב. מתוך אינסטינקט הושיט התובע ידיו לתוככי המנוע, שם נפגעה ידו כתוצאה מפגיעתה במאוורר הרכב. אקדים אחרית לראשית ואציין כבר בשלב זה כי אף שנתתי אמון בגרסת התובע ואביו בדבר אופן התרחשות התאונה ועל כך אפרט להלן, סבורני כי התאונה אינה מהווה תאונת דרכים ועל כן תוצאת ההליך הינה כי דין התביעה להידחות. להלן אנמק החלטתי. לעניין התאונה: את פרטי התאונה הביא התובע בתביעתו כאמור לעיל. בסעיף 4 לתצהירו חזר על האמור וטען כי "בדרך הרכב התחמם, ולאחר שהגענו זה כבר היה מצב של התחממות של ממש, פתח אבא שלי את מכסה המנוע מבפנים הרכב (רק הנעילה), ואני ירדתי מהרכב ופתחתי אותו כלפי מעלה. ראיתי שהרכב היה חם, הושטתי את ידי ופתחתי את מכסה הרדיאטור בזהירות על מנת להוסיף מים, ואז בטעות נפל לי מכסה הרדיאטור אל תוך המנוע ומתוך אינסטינקט הושטתי את ידי על מנת להוציאו ואז נפגעה ידי השמאלית מהרדיאטור ו/או מחלקים ממנו". בחקירתו חזר התובע על טענות אלה והשיב לב"כ הנתבעת כדלקמן: "אני ואבי היינו בשדה באדמה שלנו, שם עבדנו. נסענו לבית, הרכב התחמם כשהיינו באמצע נסיעה, המשכנו עד שהגענו לבית שלנו. אבא שלי פתח את מכסה המנוע, אני ישר ירדתי ורציתי להוסיף מים. פתחתי את המכסה של הרדיאטור ובטעות נפל לי המכסה למטה. רציתי להוציא אותו , הכנסתי את היד ונפגעתי". ראה פרוטוקול הדיון בעמ' 9 ש' 18-2 כאמור, נתתי אמון בגרסה זו בדבר אופן התרחשות התאונה. גרסה זו תאמה את גרסת הנתבע 1 לאופן התרחשות התאונה (ראה עדותו בעמ' 15 לפרוטוקול ש' 14-20) ולא נמצאו ביניהן סתירות כלשהן. לא נעלם מעיני כמובן כי מדובר באב ובנו. חרף האמור קיימים תימוכין נוספים לעדות, ועל כן ממילא אין עסקינן בעדות יחידה של בעל דין בהתאם להוראות סע' 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א - 1971. חיזוק לעדות מצאתי בכך שבמהלך חקירתו הנגדית הוסיף התובע וסיפר כי לצורך פתיחת מכסה הרדיאטור הסתייע בסמרטוט. אף שעובדה זו נעדרה מתצהירו ואף שאביו (הנתבע 1) לא נכח באולם בזמן העדות, חזר לאחר מכן האב גם על פרט זה (עמ' 16 לפרוטוקול ש' 25-26) ובכך תמך את גרסת בנו וחיזק אותה. חיזוקים נוספים לגרסה, מצאתי בגיליון הקבלה שם נרשם :"לדבריו הכניס ידיים לתוך מאוורר של אוטו ונפצע בידיים". ראה דברים דומים גם בתעודות חדר המיון ובגיליון סיכום מחלה. אציין כי פגיעתו כללה, בין היתר ובעיקר, קטיעת גליל מרוחק של אצבע שנייה משמאל. נוכח חומרת פציעתו אין בליבי ספק כי הגרסה שנמסרה בחדר המיון הינה גרסה אותנטית ונכונה. לא מצאתי את הסתירות עליהן מצביעה הנתבעת כסתירות מהותיות. כתב התביעה מעלה גרסה כללית, פרטים נוספים הוספו בתצהיר התובע וביחס לאמור בתצהירו לא נפלו כל סתירות בגרסה. כמו כן, אין גם שוני רב ביחס לאמור בתביעה, למעט עובדת מועד התחממות הרכב. כאמור אין בסתירה זו כדי לפגום בגרסה . אשר על כן, אני קובעת כי התובע נפגע ממאוורר הרכב כאשר הושיט ידו אל תוך מנוע הרכב, במטרה לחלץ משם את מכסה הרדיאטור. כאמור, בכך אין די. על אף שקיבלתי גרסתו של התובע, אין בכך כדי להועיל לו, שכן דעתי היא כי התאונה שאירעה לו אינה מהווה תאונת דרכים כהגדרתו של מושג זה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן חוק הפיצויים). חוק הפיצויים מגדיר את המונח תאונות דרכים כ "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה.....". באותו סעיף הגדרות נתן המחוקק דעתו גם לשימוש ברכב מנועי וקבע כי שימוש כזה הינו : "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו . החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול דרך או תיקון דרך ברכב....". המחלוקת בתיק זה הינה האם התיקון /הטיפול שביצע התובע ברכב בא בגדרי הגדרת החוק את המונח "שימוש ברכב מנועי " שמא לאו. אין הצדדים חלוקים על כך שההלכה בעניין תיקון דרך נקבעה לאחרונה ברע"א 5099/08 חסן נביל נ' הדר חב' לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים) . כב' השופט ריבלין אשר נדרש לעצם הצורך בקביעת הלכה בסוגיה זו, קובע כי : "שאלת האבחנה המדויקת בין "טיפול דרך" ל"טיפול בית" ובין "תיקון דרך" ל- תיקון בית", טרם הוכרעה בבית משפט זה היא שימשה כר פורה לחילוקי דעות פסיקה ובספרות." באותו עניין נבחנה השאלה האם קשירת מטען על גבי משאית לקראת הנסיעה, באה בגדרי הגדרת "שימוש ברכב". ביהמ"ש אשר השיב על כך בשלילה קובע כדלקמן: "בעניין ינטל הנ"ל ציינתי באמרת אגב כי ייתכן שהמונח "טיפול דרך" מתייחס "לתיקוני פתע או לטיפולים בלתי צפויים שנתעורר הצורך בהם במהלך הנסיעה ולשם המשכתה". אני סבור כי עמדה זאת עשויה להציע פרשנות בת-יישום להגדרת דרך השימוש "טיפול דרך". כפי שהציע פרופסור אנגלרד - "טיפול דרך" כמשמעותו בחוק הוא אך ורק טיפול שנעשה לאחר תחילת הנסיעה, לאחר היציאה לדרך, ואינו יכול להיות טיפול המתרחש במקום חניית הרכב טרם היציאה לדרך. עמדה זו מעוגנת בלשון הסעיף, בהיסטורית החקיקה ובתכלית החוק. לעניין הלשון, הפירוש הפשוט של המושג "טיפול דרך" הוא טיפול הנעשה במהלך הדרך, באותו אופן שבו הפירוש הפשוט והיומיומי למושג "תאונת דרכים" הוא תאונה המתרחשת במהלך הדרך, או במהלך הנסיעה". עוד בהמשך נקבע כי : "המחוקק סייג, עם זאת, את תחולת החוק באשר לתיקונים וטיפולים בשני מובנים. ראשית, החוק חל רק על טיפולי ותיקוני דרך. שנית, החוק מכיר רק בטיפולים ותיקונים הנעשים על ידי אדם "שלא במסגרת עבודתו". בנוסח הסופי שנבחר יש מספר אינדיקציות המחזקות את העמדה כי החוק לא נועד לחול על "טיפולי בית". כך, הלשון שנבחרה ניצבת במובהק בניגוד לעמדה שהובעה בפסק הדין בעניין שולמן, שיצאה, כאמור, נגד ההבחנה בין "תיקוני דרך" ו"תיקוני בית". יתר על כן,  מדברי הכנסת עולה שכאשר התיקון הובא לקריאה ראשונה, שלאחריה הוכנסו לתוך הגדרת "השימוש ברכב" תיקוני הדרך וטיפולי הדרך, הובעה במפורש הסתייגות מכך שתיקונים, ובאופן ספציפי צוין תיקונו של תקר, המתבצעים במהלך הנסיעה, לא הוכנסו לגדרי החוק - הסתייגות שהובילה לשינוי התיקון לחוק. ומעל לכל, נראה כי תיקון מספר 8 נועד (גם אם לא תמיד בהצלחה מלאה) להחזיר במידת האפשר את המושג "תאונות דרכים" למשמעותו הפשוטה והיומיומית בעיני הציבור. לאמור, פגיעות המתרחשות החל מן העלייה אל הרכב בתחילת הנסיעה ועד לירידה ממנו בסיומה. הכנסת טיפולי הדרך לגדרי "שימוש ברכב מנועי", נועדה לענות על התחושה כי פעמים, במפתיע, מתרחשות תקלות המחייבות את הנהג לתקן אותן במהלך הנסיעה כדי לאפשר את המשכתה. התיקון לחוק מביע את העמדה כי ראוי שהטיפול והתיקון של תקלות אלו ייתפס כחלק מן המהלך השלם של "הנסיעה ברכב" במובנה הרחב. 14.        כאמור, נוסף על התנאי שהטיפול יתרחש בדרך קיימים לדעתי שני תנאים נוספים על מנת שהטיפול יחשב "טיפול דרך". תנאי אחד הוא כי הטיפול אינו אלא זה הנדרש עקב אירוע פתאומי. פתאומיות הטיפול מבטאת גם היא את העמדה כי הטיפול הוא חלק מובנה ומשולב בתוך הנסיעה במובנה הרחב. הטיפול מבטא פעולה הכרחית של הנהג, במהלך הדרך, שנועדה לאפשר את המשך הנסיעה (השוו: פיצויים לנפגעי תאונות דרכים בעמ' 137). התנאי הנוסף הוא כי לא מדובר בתקלה מורכבת המצריכה טיפול על ידי איש מקצוע. בתקלות מסוג זה אין הכרח שהנהג יטפל, והדבר אף אינו רצוי, ואין לראות בטיפול ממושך ומורכב ברכב חלק מהתרחשויות הדרך, או מן הנסיעה במובנה הרחב". היינו על מנת לבוא בגדרי הגדרת שימוש ברכב באופן של "טיפול דרך" יש לקיים 3 תנאים מצטברים: האחד, כי הטיפול יבוצע לאחר היציאה לדרך ולצורך המשכתה. השני, כי הטיפול נדרש עקב אירוע פתאומי והשלישי, כי אין המדובר בטיפול מורכב . בעניין שלפנינו למצער 2 מהתנאים אינם מתקיימים. התובע סיים את נסיעתו הגיע לביתו ובחצר הבית ירד מהרכב ופנה לטפל בו. לא זו בלבד שהטיפול בוצע בחצר הבית בתום הנסיעה, הרי שלא הובאה כל ראיה או הושמעה טענה שבדעתו היה להמשיך בנסיעה מיד לאחר מכן. כמו כן, סוג הטיפול שבוצע ברכב אינו עונה להגדרת התנאי השני. שכן, כאמור בסיכומי הנתבעת, הוכח כי מדובר בתקלה החוזרת על עצמה, היא אינה תקלה פתאומית ומכל מקום לא היה נחוץ להידרש לטפל בה במהלך הנסיעה וזו נמשכה עד הבית ללא הפרעה. אף כי אין ספק שהטיפול שנדרש לא היה מורכב או סבוך, הרי שאין די בתנאי זה כדי להביא את התאונה לגדרי ההגדרה. לתוצאה דומה הגיעו בתי המשפט בת"א (תל אביב - יפו) 67074/07 גדילוב נתן (אנטולי) נ' כלל חב' לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים) וכן בת"א (נצרת) 1519-02-08 אחמד חבשי נ' הכשרת היישוב (פורסם במאגרים המשפטיים) . וגם זאת, מצאתי לדחות את טענת התובע לפיה די בכך שרכיב מהרכב ניתק ממנו כדי שהתאונה תבוא בגדרי תאונת דרכים. מקובלת עליי פרשנות הנתבעת ולפיה הינתקות זו ארעה במסגרת הטיפול שביצע התובע ברכב ואין היא עומדת בפני עצמה. הטיפול כאמור, אינו "טיפול דרך" כהגדרתו של זה בחוק. יתרה מכך, הרכיב לא ניתק מהרכב או נפל ממנו אלא נפל מידיו של התובע לאחר שהתובע בעצמו הסירו כבר מן הרכב במהלך הטיפול שביצע. ועוד גם זאת, התובע לא נפגע כתוצאה ממכסה הרדיאטור שנפל כי אם ממאוורר הרכב שפעל בו שעה שהתובע ביקש להרים את אותו מכסה שנפל. על יסוד כל האמור לעיל , התביעה נדחית. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך של 3000 ₪ . מים