קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פקיעת עיקול שלא נמסר במסירה אישית: 1. לפניי בקשה מטעם הצדדים השלישיים בתביעה העיקרית - יאיר בן משה (להלן: "בן-משה"), דוד מימון (להלן: "מימון") וחברת MBM acquisition Inc (להלן: "MBM"), להכריז על פקיעת העיקולים הזמניים שהוטלו בתיק זה, על פי החלטות בית המשפט (כבוד השופטת ש. שטמר), מתאריכים 19.4.2011 (להלן: "ההחלטה") ו- 8.5.2011 (להלן: "ההחלטה המתוקנת"), על פי בקשת שולחי ההודעה לצדדים השלישיים - כוכב ברקת בע"מ (להלן: "ברקת") וצפריר בכנר (להלן: "בכנר"). התביעה העיקרית הינה תביעת בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"), נגד ברקת ובכנר (שייקראו, יחדיו, להלן: "המודיעים"), לתשלום יתרת חוב בחשבון הבנק של ברקת והם מצידם שלחו הודעה לצדדים השלישיים, בה טענו שהצדדים השלישיים לא מילאו התחייבויותיהם על פי הסכם שנכרת ביניהם וכי אילו היו ממלאים התחייבויותיהם לא היתה נולדת התביעה העיקרית. 2. המודיעים לא הגישו תשובה לבקשה לביטול העיקול. בא כוחם טוען שהםם לא היו חייבים להגיש תשובה, תוך שהוא מפנה להחלטתי מיום 22.6.11, בה נכתב שהמשיבים יהיו רשאים להגיש תגובות לבקשה, לא יאוחר מיום 28.6.11. אכן, בהחלטתי מכתב "רשאים" וזאת - משום שהגשת תגובה לבקשה הינה רשות ולא חובה. עם זאת, ברי כי מי שחפץ להביא לידיעת ביהמ"ש עובדות בתגובה לבקשה, חייב לעשות כן בתצהיר. משלא נמצא בפניי תצהיר תשובה, יש לומר שלא הובאו בפניי עובדות הסותרות את הטענות העובדתיות שהועלו בתצהיר שהומצא ע"י הצדדים השלישיים (זאת, מבלי לגרוע, כמובן, מכל טענה הנסמכת על האמור במסמכים שצורפו). ב"כ המודיעים טען עוד, כי מחמת אי התייצבותו של בן משה לחקירה על תצהירו לא ניתן להיערת לבקשה לגביו ולגיבי MBM. לאור האמור בפתח תצהירו של מימון, לפיו ניתן תצהירו מטעמו ומטעם יתר צדדי ג', אני דוחה את הטענה. 3. לאחר ששקלתי טיעוני הצדדים סבורתני שיש להורות על ביטול צו העיקול מחמת פקיעתו, מאחר שהצו ושאר המסמכים, שמבקש העיקול חייב בהמצאתם למשיבים, לא הומצאו במועד וכי יש להורות על ביטול הצו, גם לגופו של ענין, לאחר שלא הובאו ראיות מהימנות, כנדרש, כפי שיפורט להלן. פקיעת צו העיקול : 4. על פי תקנה 367(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, על מבקש העיקול להמציא למשיב, בתוך 3 ימים, את "העתק הצו, העתק הבקשה והמסמכים המצורפים אליה והעתק כתב הערבות" (להלן: "המסמכים הנלווים"). תקנה 370(3) מורה אותנו, כי צו זמני, שניתן במעמד צד אחד, יפקע אם הוא לא הומצא למשיב במסירה אישית כאמור בתקנה 367(ב), היינו - בתוך 3 ימים. הגם שתקנה 370(3) מציינת רק את הצו ולא את המסמכים הנלווים, נקבע כי היא חלה גם על המסמכים הנלווים. ראו החלטתי בה"פ (חיפה) 9051-09-09 - מיכאל בורקס נ' Moriah United Corporation . (לא פורסמה, , ניתנה ביום 1.11.2009) ופסקי הדין הנזכרים שם. 5. הצדדים השלישיים טוענים בבקשתם, שנתמכה בתצהיר כדין, שצו העיקול פקע, באשר הוא לא נמסר להם, במסירה אישית, בתוך 3 ימים, כנדרש בתקנה 367(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") ומצאתי ממש בטענה זו. הערובות שנקבעו בהחלטה הופקדו ע"י המודיעים ביום 26.4.2011 ובעקבות כך הוצאו צווי העיקול. לפיכך היה על המודיעים למסור לצדדים השלישיים את הצווים והמסמכים הנלווים, לא יאוחר מיום 29.4.11. למרות זאת, כפי האמור בבקשה לביטול העיקול, הומצאו הצווים רק ביום 17.5.2011, ללא המסמכים הנלווים ולמרות פנייתו המיידית של ב"כ הצדדים השלישיים אל ב"כ המודיעים, עוד באותו יום, הומצאו המסמכים הנלווים רק לאחר חודש ימים, ביום 29.5.11. טענות אלה לא נסתרו ע"י המודיעים ולא שמעתי מפיהם כל הסבר לאי המצאת הצו והמסמכים במועד הקבוע בתקנות ולשיהוי הרב בהמצאתם, גם לאחר פניית ב"כ הצדדים השלישיים אל בא כוחם. בעניינו, הצו עצמו (ללא המסמכים הנלווים), לא הומצא בתוך 3 ימים, אלא רק לאחר 18 ימים ואילו המסמכים הנלווים נמסרו לאחר 30 יום, כאשר גם לאחר דרישת ב"כ הצדדים השלישיים, כאמור לעיל, עברו 12 ימים. אציין, כי גם אם יימנו הימים מיום ההחלטה המתקנת (8.5.11), עדיין מדובר באיחור רב. 6. יש לזכור, כי עסקינן בצווים שניתנו במעמד צד אחד, כך שהצד שכנגד אינו יכול לבדוק את החלטות ביהמ"ש. המנגנון שנקבע בתקנות, למתן צו עיקול והמצאתו, מאזן בין זכותו של מי שניתן, לטובתו, צו עיקול במעמד צד אחד ובין הפגיעה בזכויותיו הקנייניות של מי שעוקלו נכסיו, ללא שנשמעו טיעוניו. מאחר שלמי שעוקלו נכסיו אין כל גישה למסמכים על פיהם ניתן צו העיקול והוא תלוי, לחלוטין, במבקש העיקול, הקפידו התקנות לקבוע פרק זמן קצר להמצאת הצו על המסמכים הנלווים לו והאיזון הראוי בין זכויות הצדדים, מחייב, איפוא, הקפדה יתירה על קיום דרישות התקנות. ראו, לענין האיזון הראוי בין זכויותיו של מבקש סעד במעמד צד אחד לבין זכויות הצד שכנגד, ראו דברי כב' השופט רובינשטיין בבע"מ 4808/04 פלונית נ' פלוני, פ"ד נט(3), 132, בעמ' 141, פסקה ד(5)(ג): "נקודה שראוי לדעתי להטעימה גם מעבר לתיק זה, היא כי עסקינן בהליך זמני המתנהל במעמד צד אחד, שעה שלצד שכנגד אין כל אפשרות לעקוב מיוזמתו אחרי החלטות בית המשפט, והוא תלוי לחלוטין במגיש הבקשה לסעד הזמני. לפיכך, אם נפלו בהליך כזה פגמים, יש לדקדק בהם אף מעבר לרגיל, ואף אם אינם יורדים לשורשו של ההליך. דבר זה מייחד את ההליך שבמעמד צד אחד מהליכים אחרים, וכאן נודעת חשיבות רבה במיוחד להקפדה הפורמלית." 7. אני דוחה את טענת ב"כ המודיעים לפיה יש להחיל את "כלל הידיעה". סבורתני שאין מקום להחיל כלל זה כאשר עסקינן בסעד של עיקול זמני שניתן במעמד צד אחד, אולם אינני רואה צורך להרחיב בכך, בין היתר מאחר שבענייננו לא הוכח שהצדדים השלישיים ידעו על צו העיקול בתוך 3 ימים מהוצאתו. 8. בנסיבות הענין לא מצאתי כל מקום להאריך את המועד להמצאת הצו והמסמכים הנלווים. אמנם, תקנה 370(3) סיפא לתקנות מאפשרת לבית המשפט להאריך את המועד להמצאה ואף נקבע שניתן להאריך המועד גם בדיעבד, היינו, לקבוע אחרת - להורות שהצו לא פקע ולהאריך את המועד, אולם זאת, אך ורק מ"מטעמים מיוחדים שיירשמו". בענייננו לא רק שלא נמצאו טעמים מיוחדים, אלא שלא הומצא כל טעם לאיחור בהמצאה. 9. ב"כ המודיעים טען עוד, כי משלא נגרם לצדדים השלישיים נזק בפועל עקב המצאת הצו באיחור יש להאריך את המועד, תוך שהפנה להחלטתי בבש"א (חיפה) 7076/08 - שורץ זאב פרויקטים בע"מ נ' א.ר כהן הנדסה ובניין בע"מ (לא פורסמה, , ניתנה ביום 25.5.2008), במסגרתה הארכתי את המועד להמצאת הצו, תוך שציינתי שהאיחור בהמצאת החומר בפועל, לא גרם למשיבה כל נזק. אין ללמוד מהחלטתי הנ"ל, כי כל אימת שלא הוכח נזק בפועל, יש להאריך את המועד להמצאת הצו. שם היו נסיבות אחרות והובאו נימוקים מיוחדים שהצדיקו הארכת המועד ושאלת הנזק היוותה רק נימוק נוסף ולא עיקרי, בעוד שבענייננו (כפי שהוסבר לעיל), לא ניתנו כל נימוקים לאיחור בהמצאה ובוודאי לא נימוקים מיוחדים. 10. די, איפוא, בכך, כדי שאורה שהצו פקע ואורה על ביטול כל העיקולים הזמניים שהוטלו בתיק זה. קיום דרישות התקנות : 11. לאור מסקנותיי לפיהן צו העיקול פקע ולא מתקיימים נימוקים מיוחדים, כנדרש, להארכת המועד, אין צורך שאדרש, בהרחבה, לגופם של כתבי הטענות והטיעונים הנוגעים לתביעה ולהודעה לצדדים השלישיים. למעלה מן הצריך אתייחס, בקצרה, לעוד שני פרמטרים, הרלבנטיים למתן צו עיקול זמני, אלה הן הדרישות לקיומן של ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה ולקיומו של אלמנט ההכבדה (תקנות 362(א) ו- 374(ב) לתקנות. 12. המודיעים טוענים, כי על פי ההסכם ביניהם, בתמורה להעברת מניות שרכשה MBM מחברה בשם ליטו-גרופ, התחייבה MBM לשחרר את בכנר מערבותו האישית בגין החוב לבנק (שהינה בגובה החוב אותו תובע הבנק בתביעה שהוגשה בתיק זה), בתנאי שברקת תמציא ל-MBM, עד 3 ימים לפני מועד השלמת העסקה (או במועד אחר שיוארך בכתב), אישור מהבנק, לפיו החוב לבנק אינו עולה על 1.6 מיליון ₪. עוד נקבע בהסכם, כי המועד האחרון לביצוע העסקה הוא 28.2.2010. אין חולק שבכנר לא שוחרר מערבותו לבנק ואין חולק שהאישור לא הומצא במועד שנקבע, אולם לטענת המודיעים, הצדדים השלישיים היו אלה שהכשילו את העסקה, בכך שהם לא ביצעו פעולות שהתחייבו לבצע, על מנת שהמודיעים יוכלו להקטין את החוב לבנק, עד שהמודיעים נאלצו לפעול לשם כך בעצמם ואמנם הקטינו, לטענתם, את החוב, כאמור. בין היתר הצדדים חלוקים בשאלה אם החוב הוקטן, אם לאו. המודיעים סומכים טענתם בדבר הקטנת החוב על מייל שהתקבל מב"כ הבנק, ביום 26.9.2010 ובו "אישור" (נספח 8 לבקשה לביטול העיקולים), אשר לפי האמור במייל נסמך האמור בו על הסכם שנערך בין הבנק למודיעים (הסכם שלא צורף למייל או למכתב). לטענת המודיעים ניתן לראות במייל זה אישור הבנק, כנדרש על פי ההסכם. הצדדים השלישיים טוענים, שאין זה אישור מהבנק, כנדרש בהסכם וכי ה"אישור" אף אינו כולל את כל הפרטים הנדרשים על פי ההסכם, מה גם שהוא התקבל באיחור רב - למעלה משבעה חודשים לאחר המועד האחרון להשלמת העסקה. המודיעים מסכימים שה"אישור" לא הומצא במועד אולם, לטענתם, הסכימו הצדדים השלישיים, בהתנהגות ובהצהרות (ובעיקר בהודעה שהוצאה ע"י MBM ביום 30.9.2010 - נספח 10 לבקשה לביטול העיקולים), כי מבחינתם העסקה שרירה וקיימת, תוך שהם מתעלמים מכך שהומצא אישור כנדרש. 13. בפי הצדדים השלישיים טענות נוספות וביניהן - כי הם מעולם לא קיבלו לידיהם את מניות ליטו-גרופ, אשר, לדבריהם, מוחזקות עד היום בנאמנות, כי יפוי הכח, שניתן בידי MBM להצביע באסיפות ליטו-גרופ מוגבל בזמן - עד יום 28.2.10 (הוא המועד האחרון להשלמת העסקה), כי יפוי הכח לא הוארך וכי לא נעשה בו כל שימוש, ועל כך המודיעים אינם חולקים. כן נטען, כי, בכל מקרה, אין למודיעים כל עילת תביעה אישית נגד מימון ובן-משה, שכן ההתחייבויות הרלבנטיות אשר בהסכם, הינן התחייבויותיה של BMB ולא של מימון ובן-משה, אשר גם אינם ערבים על פי ההסכם. גם לטענה זו לא היתה בפני ב"כ הצדדים השלישיים כל תשובה. 14. בנסיבות אלה ומבלי שאדרש לפרטים נוספים ולטענות נוספות שנטענו, גם "חוזקה" של ההודעה לצדדים השלישיים אינו מצדיק הארכת המועד להמצאת המסמכים וספק אם הוא היה מצדיק הותרת העיקול על כנו, גם לו היו המסמכים מומצאים במועד. אלמנט ההכבדה - 15. יסוד ההכבדה נבחן על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה, תוך התחשבות, בין היתר, בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש, אם אכן קיים כזה, מפני הברחת נכסים מצידו [ראו למשל: גורן, בעמ' 522-520; ר"ע 246/85 ארד חברה לביטוח נ' מ.ב.י בע"מ, פ"ד מא(1) 586, 587 (1985); רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות, פ"ד נא(3) 789, 800 (1997); רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נ' גייר (לא פורסמה, , 29.1.07)]. לצורך הטלת עיקול זמני, די שהמבקש יראה חשש סביר להכבדה. חשש כזה יכול שיעלה מנסיבות המעידות על קשיים כלכליים של הנתבע ומנסיון להבריח נכסים [ע"א (באר-שבע) 1291/99 - קומפאיטל 1996 בע"מ נ' נוסף ים (2000) ]. לעיתים, גם גובה סכום התביעה עשוי להוות אינדיקציה להכבדה על ביצוע פסק הדין, אולם זאת - "כאשר עלה בידי מבקש צו העיקול להראות כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען" - רע"א 903/06 - דלק-חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' גסטון אטיאס (לא פורסמה, , ניתנה ביום 19.3.2006); רע"א 6614/06 כפרית תעשיות (1993) בע"מ נ' ICC Industries Inc (לא פורסמה, , ניתנה ביום 4.1.07). 16. בנוגע לצדדים השלישיים שבפניי לא הוכח דבר מכל אלה ולמעשה - בתצהירו של בכנר לא נטענו טענות המבססות ולו לכאורה, חשש להכבדה. יתירה מזו - כשנשאל בכנר בחקירתו מדוע אין בתצהירו דבר על מצבם הכספי של הצדדים השלישיים, או על הכבדה על גביית פסק הדין השיב שהוא איננו עו"ד ולכן אינו יכול לענות על כך (עמ' 2 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, סכום התביעה אינו יכול להוות אינדיקציה להכבדה, שכן מבקש העיקול לא הראה שאמצעיהם הכספיים של הצדדים השלישיים אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען, במיוחד כאשר מימון ציין בחקירתו שיש לו אמצעים כלכליים ובין היתר יש לו מניות בחברה, השוות עשרות מיליוני שקלים ודבריו לא נסתרו. אין, איפוא, מנוס מקביעה, כי המודיעים לא הוכיחו את יסוד ההכבדה, כנדרש. 17. מכל הטעמים האמורים לעיל אני מורה, איפוא, על פקיעת צווי העיקול ומבטלת את כל העיקולים שהוטלו מכוחם. המודיעים ישלמו לצדדים השלישיים הוצאות הבקשה בסך 6,000 ₪. ההוצאות ישולמו בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. עיקול