קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית תביעת לשון הרע עקב פרסום לשון הרע בתום לב: לפני תביעת לשון הרע. רקע        גיורא יבין (להלן: "התובע"), ונתבע 2, יניר לוין (להלן: "הנתבע") היו שותפים בחברה. בשנת 2007, לאחר סכסוך ממושך, ערכו השניים מסמך הקובע את עקרונות היפרדותם. בין היתר התקשרו עם רו"ח נורי על מנת שהאחרון יערוך דו"חות כספיים לחברה לשנים 2005-2007. בשנת 2007 אף נעצר התובע בחשד למעורבות באירוע פלילי הידוע כ"פרשת ויסמן", לפי החשד העמיד התובע לרשות ויסמן את חשבון הבנק שלו ובכך סייע לכאורה להעלים ולהלבין כספי מעילה גדולה בחברת הביטוח הראל.        למרות שהתחייבה לעשות כן, עד שנת 2009 לא הגישה החברה את הדוחו"ת המבוקרים והיא נקנסה ע"י שלטונות מס הכנסה. הנתבע פנה לנתבע 1, עו"ד יובל עציוני, (להלן "עורך הדין") על מנת שיסייע לו. האחרון פנה לרוה"ח נורי וביקש ממנו להגיש, ולו רק דוחו"ת לא מבוקרים שאינם נושאים את חתימת התובע. לחלופין דרש מרוה"ח נורי להחזיר לו את מסמכי הנה"ח של החברה שקיבל לידיו.        ביום 1/7/09 שלח עורך הדין, בשם מרשו, לרוה"ח נורי וללשכת רואי החשבון את המכתב בו נכתב, בין היתר, כדלקמן: "מסיבות ברורות וידועות לכל, הודעת לנו במכתבך מיום 15/3/09 כי ה"ה גיורא יבין סרב לעריכת הדו"חות בצורה בלתי מבוקרת. כידוע לך, לאור מצבו של ה"ה גיורא ולאור הימצאותו בבית הכלא בימים אלו, כך למיטב ידיעתנו, הרי שאין ספק כי ה"ה גיורא מצוי בניגוד אינטרסים עם טובת החברה ובוודאי עם מרשנו"(להלן "המכתב").        המכתב, נושא תביעה זו, הגיע לידי ב"כ התובע אשר דרש את התנצלותם של הנתבעים. במענה לכך נכתב ביום 13/9/09 כך: "2. בשל הנחות שונות של מרשנו ובל העובדה כי שמו של מר גיורא לוין, נקשר בפרשת ויסמן, הוזכר בס' 5 לאותו מכתב כי ה"ה, מר גיורא לוין שוהה בבית הכלא בימים אלו. 3. לעניין זה ברצוננו להביא לידיעתכם כי הנחתו זו של מרשנו בדבר הימצאותו של מר גיורא לוין בבית הכלא נעשתה מתוך טעות כנה ותום לב. 4. מרשנו אינו יודע היכן מצוי גיורא לוין, גם בימים אלו, בכל מקרה, יש להבהיר ולציין בפניכם כפי שהובהר לנו ע"י ב"כ של מר גיורא לוין, עו"ד שפט, הרי שגיורא לוין אינו יושב ואינו מצוי בבית הכלא בימים אלו וככל הנראה גם לא ישב בבית הכלא גם בימים עברו. 5. אנו מצרים על הטעות הכנה שנפלה בידי מרשנו מעומק הלב". [ההדגשות במקור](להלן "מכתב ההתנצלות"). 5.       התובע טוען כי במכתב שנכתב שנתיים לאחר ישיבתו הקצרה במעצר, היתה הוצאת לשון הרע וכי ההתנצלות, שנוסחה נדחה על ידו, מלמדת על כוונת הזדון של השניים המצדיקה את כפל הפיצוי בגין הפגיעה. לשיטתו, הביטויים: "לאור מצבו של ה"ה גיורא, ולאור הימצאותו בבית הכלא ימים אלו" מבזים את התובע. ב"כ התובע ביקש לחייב את שני הנתבעים כמעוולים ביחד לפי ס' 11 לפקודת הנזיקין. 6.       תמצית טענות הנתבע הנתבע טען כי היה במצוקה עקב אי הגשת הדוחו"ת וקנסות שהוטלו על החברה בגין כך. הוא ועורך דינו חיפשו את התובע ולא מצאוהו וכל ניסיונותיהם לגרום לכך שרוה"ח נורי יגיש את הדוחות, העלו חרס. יתר על כן, משאותר בא כוחו הקודם של התובע, סיפר כי אף הוא מחפש את מרשו שנותר חייב לו כספים. בשל הקשר של התובע ל'פרשת ויסמן' שלוותה הדים תקשורתיים רמים, וניסיונותיו למנוע את פרסום שמו באותה פרשה, אך סביר היה לחשוב כי היעלמותו נובעת מישיבתו מאחורי סורג ובריח.   7.       עוד טען כי מכתב ההתנצלות הסביר את הרקע לחשד ולמכתב. לשיטתו, אמור עורך דין להיות מוגן כשהוא משתמש בחתימתו ומציג את הפנייה בשם מרשו בלשון מנומסת ועניינית מתוך מטרה עניינית לדאוג ללקוחו. באשר ללקוח- אין הוא נושא בתוצאה ואינו אחראי על מעשיו של עוה"ד. לטענתו אמור עורך הדין לשמש כמסננת בין הדברים הנמסרים לו על ידי לקוחו, שבמקרים רבים יש בהם הוצאת לשון הרע, לבין פרסומם וכתיבתם על ידי עורך הדין, האחראי למילותיו הוא. הנתבע חזר על טענתו כי העיקר- הקשר בין התובע לפרשית ויסמן וישיבתו במעצר בהקשר לפרשיה זו, שהינם עובדה מוכחת והתפל- מועד הישיבה בבית הכלא. 8.       תמצית טענות עורך הדין עורך הדין טען כי אין לחייב פרקליט השולח מכתב עניני בשם לקוחו וכי בנסיבות העניין יש לראות במכתב זה הגנה על עניין אישי כשר של לקוחו. לטענתו, חלים על קשריו עם לקוחו יחסי שליחות, ובהיותו השלוח- הינו פטור מאחריות. לשיטתו כל העניין נופל או קם בשאלה השולית האם ישב התובע בבית הסוהר בימים כאלה או בימים אחרים. משכך, גם אם ימצא שהייתה במכתב הוצאת דיבה- יש לחייב את הנתבעים או מי מהם בפיצוי סמלי של שקל אחד. עוד טען כי הפרסום היה סביר באותן הנסיבות ונעשה בתום לב, וככזה, הינו זכאי להגנת ס' 16 לחוק איסור לשון הרע תשכ"ה- 1965 (להלן "החוק"). 9.       דיון המסגרת הנורמטיבית לדיון הינה חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 1. לשון הרע מהי לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול - (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; 10.     "ההלכה היא, שאין חשיבות לשאלה מה הייתה כוונתו של המפרסם מחד גיסא, ואין חשיבות לשאלה כיצד הבין את הדברים בפועל מי שקרא את הדברים מאידך גיסא. המבחן הקובע הוא, מהי, לדעת השופט היושב בדין, המשמעות, שקורא סביר היה מיחס למילים..." (השופט מלץ בע"א 740/86 תומרקין נ' העצני מג (2) פדי 333 בעמ' 337). ור' גם א' שנהר בספרו "דיני לשון הרע", תשנ"ז-1977, בעמ' 122: "כאמור, סעיף 1 לחוק קובע, כי "לשון הרע" היא כל העלול לפגוע, להשפיל או לבזות את הנפגע באחת מהדרכים המצוינות בסעיף 1. הגדרה זו מעוררת את השאלה, בעיני מי צריך הפרסום להיות משפיל ומבזה? גם בעניין זה, כמו בעניין פרשנות הפרסום, אימצה הפסיקה את המבחן האובייקטיבי, וקבעה, כי פרסום ייחשב כ"לשון הרע" כמשמעות המונח בסעיף 1 לחוק, רק אם ייתפש ככזה על ידי האדם הסביר. בחירה זו בקנה מידה אובייקטיבי נובעת מכך שהחוק מגן על "זכותו של כל אדם, כי הערכתו בעיני אחרים לא תיפגם ולא תיפגע על ידי הודעות כוזבות בגנותו". לפיכך, אין כל חשיבות לשאלה, האם המפרסם התכוון או אפילו היה מודע לכך שהפרסום עלול לפגוע בנפגע. באותה מידה אין גם כל חשיבות לשאלה, האם הפרסום נתפש כפוגע בעיני הנפגע, וגם הצהרה מפורשת של הנפגע, כי הפרסום אינו מסוגל להעליבו, לא תעלה ולא תוריד". 11.     הנני סבורה כי ייחוס ישיבה בכלא למאן דהוא קושר את אותו אדם עם עבריינות ואי שמירת החוק ולכן יש לראות האמירה כמבזה משפילה ופוגעת שיש בה הוצאת לשון הרע כמשמעותו בחוק. אינני מקבלת כי מכתב ההתנצלות מוכיח את הזדון של הכותב אלא ההיפך. הכותב הבהיר את הרקע לטעות, את הקשר של התובע לפרשיה והיעלמותו, צירוף שהביא לטעות בתום לב שעליה התנצל מעומק הלב. משכך, אין לראות במכתב ההתנצלות הוצאת לשון הרע. 12.     אחד מיסודות העוולה הינו הפרסום. סעיף 13 לחוק מונה רשימת פרסומים מותרים המעמידים הגנה מוחלטת למפרסם. ס"ק 5 מקנה הגנה כזו לטריבונלים שיפוטיים ולעורכי דין, ובתנאי שהיה הדבר במסגרת דיון משפטי. (רע"א 1104/07 עו"ד פואד חיר נ' עו"ד עודד גיל, תק-על 2009(3), 2464 , 2466 (2009) ). חרף טענת הנתבעים לא מצאתי קשר בין משלוח המכתב להליך משפטי כלשהו. 13.       הנתבע הסתמך על החלטת כבוד השופט חאלד כאבוב (במסגרת בקשה למניעת הסרת צו איסור פרסום) מיום 17.5.07: "העורר חשוד במעורבות בפרשת מעילה בחברת הביטוח הראל...העורר נעצר על ידי משטרת ישראל, היחידה הארצית לחקירות הונאה, הובא להארכת מעצר בבימ"ש השלום וזה האריך את מעצרו לתקופה מוגבלת לצורך ביצוע פעולות חקירה שפורטו במסמך סודי שהוגש לעיונו של ביהמ"ש..." הציטוט מלמד כי בשנת 2007 היה התובע בגדר חשוד וכי הארכת המעצר הייתה לתקופה מוגבלת. בנסיבות אלו אין לומר כי הדברים שנמסרו בשנת 2009, לפיהם יושב התובע בכלא בימים אילו, הינו דיווח נכון והוגן. לפיכך נדחית גם טענת הגנה זו. 14.      אינני מקבלת גם את טענת הנתבעים לאמת בפרסום (ס' 14 לחוק). נטל ההוכחה לעניין זה מוטל על הטוען להגנה זו. (ע"א 723/74 הוצאת עתון "הארץ" בע"מ נ' חברת החשמל לישראל פ"ד לא(2), 281 ,עמ' 299-300]. בתצהירו של עורך הדין כתב האחרון: "לעניין הטענות המהוות לשיטת התובע לשון הרע, אבהיר כי נמסר לי על ידי מרשי, על מעורבותו של התובע בפרשה פלילית חמורה ונוכח פרסומים קודמים לא מצאתי כל מקום לסבור כי תוכן המידע שנמסר לי אינו נכון, על כן מצאתי לנכון לנסח את המכתב הואיל וסברתי כי הדברים רלוונטיים לצורך העניין בגינו התבקשתי לייצג את הנתבע 2".   15.      גם אם סברו הנתבעים כי אכן יושב התובע במעצר או מאסר, אין טעותם פוטרת אותם מאחריות: "...בעיה מתעוררת כאשר המפרסם היה משוכנע שהפרסום נכון, ובפועל התברר שהוא שגוי. ..כיום, בהנחה שהפרסום שקרי, אין משמעות במסגרת הגנת סעיף 14 לכך שהנתבע חשב שהפרסום אמת או שקר, אפילו אם בדק את הדברים כמיטב יכולתו...מוצע להחיל את ההגנה גם במידה שיתברר שהפרסום כוזב, אם הנתבע יוכיח שהוא לא ידע ולא יכול היה לדעת שהפרסום אינו אמת". [חאלד גנאים, מרדכי קרמניצר, בועז שנור, "לשון הרע", הדין המצוי והרצוי, 2005, בעמ' 310-311]. לא הוכח כי הדברים הינם אמת ועמדת המלומדים המכובדים דלעיל טרם התקבלה באמצעות תיקון החוק או בפסיקה. 16.     עוד טענו הנתבעים להגנת תום הלב הקבועה בס' 15 לחוק על תת סעיפיו: "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו: ... (2) היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום;" 17.      "ראשית על המפרסם להראות שהייתה עליו חובה לעשות פרסום; שנית, יש להצביע על כך שהחובה חלה בנוגע לכל מי שאליו הופנה הפרסום; המרכיב השלישי נוגע לתוכן הפרסום ובמסגרתו יש להוכיח שהחובה אכן חייבה את הנתבע או הנאשם לפרסם את הפרסום המסויים המהווה את עילת ההליך; והדרישה הרביעית היא שהפרסום נעשה בתום לב. העדרו של מרכיב אחד מתוך ארבעת מרכיבים אלה ישלול מהמפרסם את תחולת ההגנה...נפסק כי הגשת תלונה ללשכת עורכי הדין כנגד עורך דין אינה נעשית מתוך חובה". (ר' שנהר, לעיל, בעמ' 282, 284). לא ניתן לומר כי היה על הנתבעים לבצע את הפרסום. בהיות התנאים לקיום ההגנה מצטברים, ובהעדרו של המרכיב השלישי- נדחית הטענה. 18.      מאידך, הנני מקבלת את טענתם כי "הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי כשר"- דהיינו, לצרכים חוקיים של הנתבע, באמצעות עורך דינו. "ענייננו הוא עתה, בעיקר, בהוראת סעיף 16(ב)(2), ולפיה חזקה על נתבע כי עשה פירסום "שלא בתום לב" אם "הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפירסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא". טענת המערער היא, כי הפירסום לא היה אמת - על כך כבר הסכמנו - ומוסיף הוא וטוען כי הנתבעות כשלו גם במילוי הנטל הנוסף המוטל עליהן, דהיינו, כי לא נקטו "לפני הפירסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא". מושג המפתח בהוראת-חוק זו שלפנינו הוא המושג של "אמצעים סבירים". (ע"א 5653/98 אמיליו פלוס נ' דינה חלוץ ואח' תק-על 2001(3),עמ' 415 ) . 19.      לעניין זה העיד עורך הדין: ש. כאשר כתבת במכתב שהתובע יושב בכלא, האם התכוונת בכך לספר בשבחו של התובע? המכתב לא מוכחש, רואה חשבון נורי וכל האלמונים מלשכת רואה החשבון בישראל שהמכתב הגיע לידיהם. האם התכוונת בביטוי הזה לומר את שבחו?            ת.        התכוונתי לומר, לרואה חשבון נורי, שעל פי המכתב שלו ממרץ 2009 גיורא סירב לעריכת הדוחות בצורה בלתי מבוקרת ושלאור הימצאותו בבית הכלא כך למיטב ידיעתנו, הוא מצוי בניגוד אינטרסים לטובת החברה שבה עסקנו ועם מר יניר.            ש.        אתה כתבת את הביטוי הזה כי רצית שמי שקורא את מכתב יבוז לתובע? ת.        ממש לא. זה לא בכיוון ואסביר למה. ידוע לי שנורי והתובע חברים, אינני יודע היכן נפגשו לפני שלושה חודשים, ועל מה שוחחו. אני רק יודע שאין הסבר הגיוני אחר לכך שנגרמים לחברה נזקים ונגרמים ללקוח שלי נזקים ונגרמים לגיורא נזקים ואיזה סיבה יכולה להיות שלא ישתף איתו פעולה, אלא אם אכן נבצר מהתובע, דהיינו, שהוא יושב ככל הנראה בכלא, אין הסבר אחר. זה פוגע גם בו, זה קנסות, זה מע"מ, מס הכנסה.            ש. האם ניסית לפנות אל התובע בדואר רשום, אל איזה מכתובותיו הידועות לך?            ת.         לא פניתי, משום שמי שהיה צריך לפנות אליו, מי שפנה אליו מי שניסה ליצור איתו קשר זה יניר, וסיבה שניה, באותה עת מר גיורא היה מיוצג, ואני זוכר אין ספור פניות אל עו"ד שלו, שגם השיב שאין איתו קשר ואני לא זוכר את התאריכים שפנינו, אבל אני זוכר פניות של הלקוח שלי שהוא במצוקה והוא צריך שרואה החשבון שלו יסיים את העבודה ואין שיתוף פעולה. המכתבים לנורי הפכו להיות יותר ויותר תוקפניים, על מנת שיסיים את העבודה בגינה קיבל תשלום, ואין שום קשר ואין שום כוונה לפגוע בתובע, המכתב הזה אמור היה להיות תוקפני ונקרא לזה מאיים על נורי שיסיים את העבודה שלו ושלשכת רואה חשבון תראה שהוא עושה את העבודה, ומשתף פעולה עם הלקוח שלו, וגורם נזק לחברה וללקוחי. ... ת.        כשאני הוצאתי את המכתב אני האמנתי בלב שלום, שהסיבה היחידה שגיורא לא משתף פעולה זה כי הוא בכלא. זה היה הגיוני , זה היה תוצאה מתקבלת מהאירועים שהיו, ולא יכולתי לחשוב על סיבה יותר הגיונית, למה בן אדם יפגע בעצמו, בחברה, ובשותפו לשעבר בצורה כל כך קשה, אלא אם הוא נמצא במקום שהוא לא יכול לענות משם. אני לא יודע אם זה נכתב איפה שהוא אבל למיטב זכרוני דובר על קנסות גבוהים והגבלות , הנזקים שהיו תוצאה של אי שיתוף הפעולה ואי הגשת הדוחות. 20.      כך גם הנתבע בתצהירו: "5. כל ניסיונותיי להשיג את התובע לצורך טיפול בסגירת ענייני החברה ועריכת הדו"חות עלו בתוהו. 6. רו"ח נורי ביקש ממני להמציא לו מסמכים מסוימים לצורך עריכת הדו"חות הנ"ל. לאחר בדיקה מקיפה שערכתי, הודעתי לרו"ח נורי, כי המסמכים אינם בידי ולכן הוא נתבקש על ידי לערוך לחברה דו"חות בלתי מבוקרים על מנת להקטין את הנזקים הנגרמים לי בכל יום, לרבות קנסות אישיים המוטלים עלי מצד רשויות המס". 21.      הנתק בין הצדדים הוכח גם בחקירת התובע (ר' עמ' 11 לפרוטוקול): ש.        האם בתנאי השחרור שלך נקבעו אנשים שנאסר עליך ליצור איתם קשר? ת.        לפי מיטב זכרוני נאסר עלי ליצור קשר עם הראל או מי מטעמם. ש.        לא היה כל קושי ליצור קשר עם יניר? ת.        נכון, טכנית לא היה קושי, הייתי מאושפז בצינטורים וכיוצ"ב. ש.        הסכם פירוק השיתוף שלכם נחתם באפריל 2007? ת.        כן. ש.         מאז האם יצרת קשר עם יניר? ת.        לא. 22.        הנני מקבלת את גרסת הנתבעים ומשכך, גם את טענתם המשפטית. "אם בהגנת תום-הלב המדובר, הרי רשאי הנתבע להתגונן בטענה, כי פרסם את אשר פרסם באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15 לחוק וכי הפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות. אף לענין הגנה זו מדובר איפוא על שני מרכיבים מצטברים הקשורים זה בזה ואשר בנפול האחד, ההגנה לא תצלח". [ע"א 723/74 הנ"ל 281 ,עמ' 299-300] . הנני סבורה כי בנסיבות העניין קם הצורך במשלוח המכתב, כהגנה על הנתבע ונתקיימה דרישת הסבירות הן במאמצים לבירור מיקומו של התובע ואף במכתב עצמו. משכך, חזקה על הפרסום שנעשה בתום לב. 23.         מכל האמור, התביעה נדחית. 24.        למעלה מהצורך אציין כי מצאתי טעם גם בטענת עורך הדין כי בנסיבות העניין, לא היה מקום אלא לפסוק פיצויים סמליים בלבד. בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון לפסוק הוצאות. תום לבפרסוםלשון הרע / הוצאת דיבה