קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פרשנות הסכם שכר טרחה: כתבי הטענות 1. על פי כתב התביעה ביום 11.7.00 נחתם בין התובעת לנתבעים הסכם שכר טירחה ביחס לשירותים אותם תיתן התובעת לנתבעים. התובעת מילאה את התחייבויותיה על פי ההסכם. הנתבעים התחייבו לשלם עבור השירותים דירה בת 3 חדרים בפרוייקט לגביו ניתנו השירותים, פרוייקט שעתיד היה להיבנות על מקרקעין שבבעלות הנתבעים. הוסכם שאם שכון עובדים לא תבנה את הפרוייקט הנתבעים ישלמו לתובעת את שכר הטירחה, שווי הדירה. נודע לתובעת כי שכון עובדים הודיעה לנתבעים שאין בכוונתה לבנות את הפרוייקט ואף פתחה בהליכי הוצל"פ. התובעת תובעת שכר טירחה בשווי דירה. על פי כתב ההגנה ביום 1.9.99 הודיעה שכון עובדים כי היא מבטלת את ההסכם שבינה לבין הנתבעים. בעקבות זאת נוהל משא ומתן שהביא לניסוחו של הסכם מתוקן בסיועו של משרד עו"ד שרגא בירן שיצג את הנתבעים. לאחר מכן פנה מנהל התובעת לנתבע 1 ישירות, אמר לו שההסכם עלול לפגוע בנתבעים והציע ניהול משא ומתן לשם תיקון ההסכם, שבסופו של דבר נחתם ביום 19.7.00. ההסכם המתוקן האחרון שינה אך במעט מההסכם המתוקן שקדם לו ובדיעבד צמחה מכך לנתבעים תועלת מועטה אם בכלל. על פי כתב ההגנה הסכם שכר הטירחה נחתם רק באוקטובר 2000. היות ולנתבעים לא היה מימון זמין הסכימו לחתום על תעריף כה גבוה בידיעה שמדובר בשכר שישולם באמצעות העברת דירה לכשייבנה הפרוייקט וכי הבנייה תארך שנים רבות. גם מסעיף 5 להסכם עולה כי אם הפרוייקט לא יצא אל הפועל ישולם שכר טירחה על בסיס שעות עבודה ותו לא. כיום חברה אחרת בונה את הפרוייקט. עם גמר הבנייה והקצאת הדירות תהא התובעת זכאית לשכר טירחתה - הדירה. לחילופין זכאית התובעת לתשלום על פי שעות עבודה בפועל בנוגע לפעולותיה ביחס להסכם המתוקן. לטענת הנתבעים אפילו יפסק כי צריך לשלם את שווי הדירה, הערכת השמאי מטעם התובעת גבוהה וחסרת כל אחיזה במציאות. בכל מקרה יש לחשב את השווי "על הנייר" בטרם החלה בניית הפרוייקט ולא את שוויה של דירה גמורה ומוכנה בפרוייקט. עוד נטען בכתב ההגנה כי התובעת סירבה להצעה להבטיח זכויותיה באמצעות רישום הערת אזהרה. 2. מטעם התובעת הוגשו תצהירו של מוריס אזולאי מנהל התובעת וחוות דעתו של השמאי יוחנן בר גרא. מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של הנתבע. המצהירים נחקרו על תצהיריהם למעט השמאי, בהסכמת הצדדים (ר' עמ' 28 לפרוטוקול, שורות 14-13) והצדדים סיכמו את טענותיהם בעלפה. הטענות בסיכומים 3. לטענת ב"כ התובעת בסיכומיו מהראיות עולה כי הסכם שכר הטרחה נחתם בספטמבר 2000, לאחר השלמת העבודה מול שכון עובדים ולאחר שהעבודה מול בנק אוצר לחייל היתה בשלבים מתקדמים. עולה גם כי טיוטת הסכם שכר הטירחה היתה ברשותו של הנתבע 1 כחודשיים לפני שנחתמה, כי הוספו לה הערות לבקשתו וכי ההסכם הוא פרי משא ומתן המשקף את עמדות הצדדים ואת הסכמותיהם אשר קיבלו את ביטויין בהסכם. לטענת ב"כ התובעת עד להגשת התצהיר הראשי מטעם הנתבעות, כחמש שנים לאחר הגשת התביעה, לא הועלתה כל טענה כאילו התובעת לא מילאה את חלקה בהסכם שכר הטרחה והטענות בהקשר זה הן בגדר הרחבת חזית אסורה. מכל מקום הוכח גם כי התובעת מילאה את חלקה בהסכם. התובעת התחייבה על פי ההסכם לגיבוש הסכם מתקן עם שיכון עובדים, מהראיות עולה כי כך עשתה וכי השיגה שיפור ניכר מבחינה מיסויית להסכם הקודם. התובעת גם התחייבה לגבש הסכמות עם בנק אוצר החייל לגבי תנאי ההלוואות ושטר המשכנתא. מהראיות עולה כי כך עשתה ובכך השלימה התובעת את כל מה שהתחייבה לו. אשר לשכר הטירחה עליו סוכם טוען ב"כ התובעת כי לשון ההסכם נוקטת בלשון ברורה המדברת על שווי דירה שתינתן או בעין או בכסף. לגבי שווי הדירה הרי שהראיה היחידה היא חוות דעת השמאי מטעם התובעת אשר לא נחקר על חוות דעתו. לטענת ב"כ התובעת יש לדחות את טענות הנתבעים ולפיהן סוכם כי במקרה של תשלום במזומן ישולם שכר טירחה לפי שעות שכן טענה זו עומדת בניגוד להסכם שכר הטירחה הכללי שהיה בין הצדדים ולפיו ישולם שכר טירחה בנפרד, לא לפי שעות, לעניינים מיוחדים, מנוגדת להסכם בין הצדדים ומהווה טענה בעלפה כנגד מסמך בכתב. עוד טוען ב"כ התובעת כי מדובר בהסכם שכר טירחה המביא בחשבון את גודל הפרוייקט, היקף העבודה, סוג העבודה וחיוב המס הצפוי. על פי ההסכם זכאית התובעת לדירה, בין בעין ובין בכסף. לטענת ב"כ התובעת מאחר ובכתב ההגנה טענו הנתבעים כי אפריקה ישראל ולא שכון עובדים עומדת לבנות את הפרוייקט, קמה לתובעת הזכות לקבל את שכר הטירחה, והסכם מאוחר יותר משנת 2007 בין הנתבעים לשכון עובדים כלל אינו רלוונטי מה גם שלטענת הנתבע עצמו ההסכם עם שכון עובדים הופר. לטענת התובעת מאחר ולא נקבע מועד לביצוע התשלום הרי שהתנאי לגיבושו התקיים עם חתימת ההסכם עם אפריקה ישראל ובכל מקרה חלף המועד לנוכח הוראת סעיף 41 לחוק החוזים. עוד טוען ב"כ התובעת כי עדותו של הנתבע היתה מבולבלת, לא עניינית ורצופת אי דיוקים ושקרים, זאת להבדיל מעדות מנהל התובעת שהיתה מהימנה ונתמכה במסמכים רבים. לטענת ב"כ הנתבעים בסיכומיו השנויים עליהם מצביע ב"כ התובעת ככל הנוגע לשיפורים בהסכם עם שיכון עובדים היו משפטיים ולגביהם העיד מנהל התובעת כי לא היה מעורב. כעולה מהראיות למעשה מצבם של הנתבעים הורע מאוד כתוצאה מהתערבות מנהל התובעת בהסכמים. עוד טוען ב"כ הנתבעים כי מהראיות עולה כי הסכם שכר הטרחה נחתם כבר ביולי 2000. לטענת ב"כ הנתבעים הסכם שכר הטרחה הוא מאוד חריג וההסבר היחיד לו הוא כי הצדדים ידעו כי הוא מותנה ותלוי בכל מיני תנאים, לא וודאי וכי ימומש בעוד שנים. מההסכם משנת 2007 עולה כי ישנו הסכם עם שכון עובדים וכי הפרוייקט בר מימוש. לטענת ב"כ הנתבעים מהראיות עולה כי התובעת לא מילאה אחר התחייבויותיה ככל הנוגע לבנק אוצר לחייל ועל כן זכאית לשכר ראוי. עוד טוען ב"כ הנתבעים כי אי קביעת המועד בהסכם נעשתה במכוון ואומד דעת הצדדים היה, בפרט לנוכח היקף השכר שנקבע שהינו חסר תקדים לטענתו, כי ישולם שכר בדמות דירה לכשתיבנה גם אם הדבר יקח שנים רבות. לטענת ב"כ הנתבעים הפרשנות הראויה של ההסכם היא כטענת הנתבעים ויש לאמץ את עדותו של הנתבע 1 ולפיה כאשר סוכם בין הצדדים על תשלום במזומן הכוונה היתה בהתאם לנוהג בין הצדדים לפי שעות ואין עדות כנגד מסמך בכתב כאשר מדובר בפרשנות של המסמך עצמו. יש לדחות את טענות ב"כ התובעת ככל הנוגע לאי הרלוונטיות ושנוי החזית בנוגע להסכם משנת 2007 עם שכון עובדים ואין שוני רלוונטי בין ההתקשרות עם אפריקה ישראל לשיכון עובדים מבחינת התובעת שכן החוזה מדבר על "כשתבנה" הדירה ולא משנה על ידי מי. אשר לערך הדירה טוען ב"כ הנתבעים כי השמאי מטעם התובעת העריך את הדירה כבנויה על אף שטרם נבנתה ויש לכך משמעות מבחינה שמאית. ככל שיקבע כי יש לקבל את התביעה אזי יש להפחית סך של 20% בגין אי הוודאות של מימוש הפרוייקט כמו גם סך נוסף של 7% מטעמי היוון. השמאי גם התייחס לדירה ככוללת מחסן וחניה כאשר מחסן נמחק בהסכם וחניה נשארה בגדר אולי. אשר למהימנות טוען ב"כ הנתבעים כי הנתבע 1 הוא מעל גיל 80 ואינו בקו הבריאות ובאספקלריה זו יש להבין את הבלבול והשכחה שהיו פה ושם בעדותו. בתגובה ציין ב"כ התובעת בסיכומיו כי לא הובאה כל חוות דעת לכך שמדובר בשכר טרחה חריג, וככל הנוגע להסכם משנת 2007 היה על הנתבעים להגיש בקשה לתיקון כתב ההגנה וככל שלא עשו כן החזית היא אותה חזית שבכתבי הטענות. אשר לטענות כנגד חוות הדעת טוען ב"כ התובעת כי מדובר בעניין שבמומחיות ובכל מקרה אין מקום לעשות את ההפחתות להן טוען ב"כ הנתבעים מאחר וכאן מדובר על וודאות - דירה או מזומן, ואין מקום להוון שכן השנים כבר חלפו. לבסוף טוען ב"כ התובעת כי על פי הפרשנות להסכם לה טוען ב"כ הנתבעים למעשה אין מקום אף פעם לשלם במזומן כי תמיד יכול להיות גורם כלשהוא שיבנה את הפרוייקט. דיון 4. בשנת 1994 נחתם בין הנתבעים לבין חברת שכון עובדים השקעות בע"מ הסכם לבניית פרוייקט על מגרש הרשום על שם הנתבעים (סעיף 6 לתצהיר התובעת; סעיף 10 לתצהיר הנתבע). ביום 8.9.99 הודיעה שכון עובדים כי היא מבטלת את ההסכם ובעקבות זאת החל להתנהל משא ומתן בין הצדדים אשר הביא לניסוחו של הסכם מתוקן (ר' סעיף 7 לתצהיר התובעת; סעיף 12 לתצהיר הנתבעים). הנתבע 1 העביר את נוסח ההסכם המתוקן לבדיקתו של מנהל התובעת, רואה חשבון במקצועו. בעקבות זאת ניהל מנהל התובעת משא ומתן מחודש לחתימתו של ההסכם המתוקן עם שכון עובדים וביום 19.7.00 נחתם בין הנתבעים לבין שכון עובדים הסכם המתקן את ההסכם המקורי (ר' סעיפים 10, 13-12 לתצהיר מנהל התובעת; סעיפים 14-13 לתצהירו של הנתבע 1). עד כאן העובדות שאינן שנויות במחלוקת. 5. בין התובעת לבין הנתבעים נחתם הסכם הנושא את התאריך 11.7.00 אשר בו כך נאמר: "1. בתמורה לשרותים שהוגשו על ידי אזמור ללוי ולשרותים שיוגשו לו על ידה בכל הנוגע לגיבוש ולחתימת מסמך התיקון להסכם מ7 בנובמבר 1994 ולגיבוש הסכמות עד לסיום ולהשגת הסכם עם בנק אוצר החייל לגבי תנאי ההלוואות ותנאי שטר המשכנתא, מתחייב לוי לשלם לאזמור שכר טירחה בשווי של דירת מגורים בת 3 חדרים מחסן וחניה שיבנו על המקרקעין. 2. לוי מתחייב להעביר לבעלות אזמור, מבין הדירות שייבנו עבורו על המקרקעין דירה בת שלושה חדרים (להלן ה"דירה") ולרשום אותה על שם אזמור בלישכת רישום מקרקעין. אם לוי יצמיד חניה לדירה אחרת תוצמד חניה גם לדירה הנ"ל ותהיה חלק בלתי נפרד ממנה (באותם התנאים של ההצמדה). לוי יבחר את הדירה מבין הדירות שיגיעו ללוי בקומה התשיעית או השמינית מיד לאחר חלוקת הדירות שייבנו על המקרקעין בין לוי לשיכון עובדים, ולוי מתחייב להעביר לאזמור את הדירה שנבחרה על ידו.... העברת הדירה על שם אזמור בלשכת רשום המקרקעין או תשלום שוויה ע"י לוי לאזמור, יהוו פרעון מלא וסופי של שכר הטירחה בגין השרותים המפורטים לעיל שלוי קיבל מאזמור טרם ייסודה ולאחר רישומה ברשומות רשם החברות. אם מסיבה כלשהי שיכון עובדים לא תבנה את הפרוייקט ו/או אזמור תהיה מנועה מלבחור ולקבל את הדירה כאמור לעיל, מתחייב לוי לשלם לאזמור את שכר הטרחה במזומן" (ר' נספח ג' לתצהירו של מנהל התובעת. האותיות המוטות הינן תוספות בכתב יד). לגירסת התובעת על אף האמור בכותרת ההסכם הוא נחתם אך בספטמבר 2000 לאחר חתימת ההסכם עם שכון עובדים ולאחר שהועברה טיוטת הסכם שכר הטירחה לעיונו של הנתבע 1 - מנהל הנתבעים והיא נשארה אצלו חודשיים (ר' סעיף 2.6 לתצהירו המשלים של מנהל התובעת). לגירסת הנתבעים נחתם הסכם שכר הטירחה באותו היום בו נחתם ההסכם עם שכון עובדים כאשר לאחר החתימה הפתיע מנהל התובעת את הנתבע 1 והגיש לחתימתו את הסכם שכר הטירחה (ר' סעיף 20 לתצהיר). גרסת התובעת שבתצהיר המשלים אינה עולה בקנה אחד עם האמור בכתב התביעה לפיו נחתם ההסכם ביום 11.7.00 (ר' סעיף 4 לכתב התביעה) ואילו גירסת הנתבע בתצהירו אינה עולה בקנה אחד עם האמור בכתב ההגנה ולפיו נחתם הסכם שכר הטירחה באוקטובר 2000 (סעיף 9 לכתב ההגנה). מעדיפה אני את הגירסא ולפיה על אף האמור בכותרת ההסכם הוא נחתם אך בספטמבר 2000 וזאת על יסוד הטעמים הבאים: ראשית, גירסא זו עולה בקנה אחד עם המסמך ת/1 שהינו פניה של מנהל התובעת ללשכת מס שבח מקרקעין מיום 10.1.2001, פנייה אשר בה נאמר כי "...ההסכם נשוא העסקה נחתם רק בסוף ספטמבר 2000 על אף שבכותרתו רשום 11 ביולי 2000 (תאריך זה לא תוקן מתוך הסח דעת בלבד)". שנית, גרסא זו מתיישבת עם קיומם של תיקונים בכתב יד על הסכם שכר הטירחה, תיקונים אשר הנתבע 1 אישר בעדותו כי הוכנסו לבקשתו (ר' עמ' 32, שורות 34-33). תיקונים כאמור אינם מתיישבים עם החתמת הנתבעים על אתר כגירסת הנתבע 1. שלישית, מעדיפה אני את עדותו של מנהל התובעת שהיתה מהימנה עלי בעניין זה כאשר הגרסא שבכתב התביעה הנשענת על כותרת המסמך עשויה להתיישב עם שכחה שהינה תולדה של חלוף הזמן. לעומת זאת, אין הסבר מניח את הדעת לגירסא שבכתב ההגנה שהיא שונה מהתאריך שצויין בכותרת המסמך לעומת הגירסא שבתצהיר (ור' בהקשר זה גם את עדותו של הנתבע 1 במסגרת הבקשה לביטול עיקול, עמ' 1 לפרוטוקול מיום 6.12.04). 6. במרכז המחלוקת בין הצדדים שאלת פרשנותו של הסכם שכר הטרחה. ההסכם כולל שתי חלופות לתשלום שכר הטרחה - תשלום בעין באמצעות העברת דירה לבעלות התובעת או תשלום במזומן. לטענת התובעת חלופת התשלום במזומן היא לתשלום שוויה של הדירה. לטענת הנתבעים חלופת התשלום במזומן היא לתשלום על פי שעות בהתאם לנוהג שהיה בין הצדדים בעבר. על פי תצהירו של מנהל התובעת לאחר שהציע לו הנתבע 1 כי התשלום יהא באמצעות דירה בפרוייקט הבהיר לנתבע 1 כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לקחת את הסיכון שלא יקבל את הדירה מסיבה כלשהיא ועל כן הוסכם כי במידה ושיכון עובדים לא תבנה את הפרוייקט ישולם שווי הדירה במזומן. לאחר שנתגבשה ההסכמה העלה אותה על הכתב והעבירה לעיונו של הנתבע 1 (ר' סעיפים 2.6-2.5 לתצהירו המשלים של מנהל התובעת). על פי תצהירו של הנתבע 1 היות ולא היה לנתבעים מימון זמין לשכר טרחתה של התובעת הסכימו לחתום על הסכם שכר הטרחה וכפי שמשתמע גם מסעיף 5 להסכם, ההסכמה הייתה כי במידה והפרויקט לא יצא אל הפועל ישולם לתובעת במזומן שכר הטירחה על בסיס שעות ובשום מקרה לא על פי ערך הדירה (סעיף 19 לתצהיר). אין בידי לקבל את הפרשנות לה טוענים הנתבעים ומעדיפה אני בעניין זה את גירסתו של מנהל התובעת וזאת על יסוד הטעמים הבאים: ראשית, נושא שכר הטירחה במזומן נזכר פעמיים במסגרת ההסכם. בפעם הראשונה כאשר מדבר ההסכם על "העברת הדירה על שם אזמור...או תשלום שוויה ע"י לוי לאזמור" ובפעם השנייה בהמשך כאשר נאמר כי "אם מסיבה כלשהי שכון עובדים לא תבנה את הפרוייקט ו/או אזמור תהיה מנועה מלבחור ולקבל את הדירה כאמור לעיל, מתחייב לוי לשלם לאזמור את שכר הטרחה במזומן". דומה כי קשה לכפות על לשון החוזה בפעם הראשונה בה נזכר התשלום במזומן, "או תשלום שוויה", פרשנות ולפיה מדובר בשכר טירחה לפי שעות ולא שווי הדירה שכן הנוסח הוא "העברת הדירה... או תשלום שוויה". קרי שוויה של הדירה. ואולם, אין זה סביר לפרש את אומד דעת הצדדים כי בפעם הראשונה בה מופיע התשלום במזומן במסגרת החוזה הכוונה לתשלום שווי דירה ואילו בפעם השנייה - לתשלום לפי שעות. יש להניח כי אומד דעת הצדדים הוא כי למושגים דומים במסגרת אותו חוזה נתכוונו להעניק פרשנות דומה. שנית, חלופת שכר הטירחה במזומן חלה על פי ההוראה אם "שכון עובדים לא תבנה את הפרוייקט ו/או אזמור תהיה מנועה מלבחור ולקבל את הדירה כאמור לעיל". קרי, לנוכח הסיפא חלופה זו עשויה לחול גם בנסיבות ששיכון עובדים תבנה את הפרוייקט אך קיימת מניעה לקבלת דירה כאמור על ידי התובעת כגון עקב שעבוד. פרשנות ולפיה אף אם נבנה הפרוייקט תהא התובעת זכאית לתשלום על פי שעות אינה סבירה שכן אין להניח כי הצדדים התכוונו כי התובעת תמתין עד לבניית הפרוייקט לשם קבלת שכר טירחה לפי שעות בגין שרות שהושלם זמן ניכר קודם לכן. פרשנות כאמור גם אינה מתיישבת עם ההוראה ולפיה העברת הדירה או תשלום שוויה על ידי הנתבעים מהווה פירעון סופי של שכר הטירחה. שלישית, החלופה של הסדר שכר טירחה במזומן אינה מבהירה מהו שכר הטירחה עליו הוסכם. אמנם מנהל התובעת אישר בעדותו כי גבה שכר טירחתו מהנתבעים עבור עבודה שוטפת לביקורת וטיפולים שוטפים במס הכנסה, מע"מ וכדו' על בסיס שעות ואף אישר כי התעריף היה בין 60 ל-100 דולר לשעה (ר' עמ' 24, שורות 31-30). עם זאת, העיד כי לפרויקטים מיוחדים נגבה שכר טירחה מיוחד (ר' שם, שורות 21-23; ר' גם סעיף 4 ל-ת/2 שהינו הסכם שכר הטירחה הכללי שהיה קיים בין הצדדים) ובכל מקרה תמוה הוא מדוע במסגרת הסכם שכר טרחה הקובע הסדר שכר טרחה מיוחד (דירה או תשלום שוויה) לא מפורט מהו התעריף השעתי עליו הוסכם ככל שלכך אכן מכוונת הסיפא. סבורה אני אפוא כי יש לפרש את התשלום במזומן על פי החוזה כתשלום שוויה של הדירה. 7. מהו המועד בו מתגבשת חובת התשלום? ההסכם לא נוקט בכל מועד. לטענת ב"כ התובעת נתגבש מועד התשלום עם ביטולו של ההסכם בין הנתבעים לבין שכון עובדים וחתימתו של הסכם בין הנתבעים לאפריקה ישראל בשנת 2003. לחילופין טוען ב"כ התובעת כי חלף המועד לנוכח הוראת סעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 הקובעת כי "חיוב שלא הוסכם על מועד קיומו, יש לקיים זמן סביר לאחר כריתת החוזה, במועד שעליו הודיע הנושה לחייב זמן סביר מראש". לטענת ב"כ הנתבעים היה ברור לצדדים כי מימושו של הפרוייקט עלול לקחת שנים רבות ואף פרק זמן של 12-10 שנים הוא סביר בנסיבות העניין, ובשל כך גם הוסכם על שכר הטירחה שהוסכם. לטענת ב"כ הנתבעים אין שוני רלבנטי בין ההתקשרות עם אפריקה ישראל או עם שכון עובדים מבחינת התובעת ומההסכם שנחתם בשנת 2007 עם שכון עובדים חלף ההסכם עם אפריקה ישראל עולה כי הפרוייקט הינו בר מימוש. לטענת ב"כ התובעת הסכם אחרון זה חורג מגדר המחלוקות בין הצדדים כפי שנתגבשו בכתבי הטענות ובכל מקרה משנתגבשה עילת התביעה כבר קודם לכן אין הוא עוד רלוונטי. מההסכם על הוראותיו השונות עולה כי הצדדים ביקשו לקשור בין מועד התשלום לבין הבנייה או אי הבנייה על ידי שכון עובדים. השירותים שסופקו על ידי התובעת לנתבעים היו קשורים להסכם עם שכון עובדים כעולה מהמבוא להסכם, וכעולה מהסעיף האחרון להסכם בו נאמר כי "אם מסיבה כלשהי שיכון עובדים לא תבנה את הפרוייקט ו/או אזמור תהיה מנועה מלבחור ולקבל את הדירה כאמור לעיל, מתחייב לוי לשלם לאמזור את שכר טירחתה במזומן". שכון עובדים נאמר ולא "ייבנה הפרוייקט", ללמדך שהצדדים ביקשו להתלות את התשלום במועד השלמת הבנייה על ידי שיכון עובדים בהתאם להסכם בין הנתבעים לשכון עובדים שהיה אותה עת בתוקף. ויש גם טעם לדבר. האפשרות לבניית הפרוייקט לכאורה קיימת תמיד, בין שייבנה על ידי שכון עובדים ובין אם לאו. זאת, גם בעוד 20, 30 שנה. כפי שיפורט להלן, וכעולה גם מנוסח ההסכם עצמו, בעת שנחתם ההסכם בספטמבר 2000 כבר בעצם הושלמו עיקר העבודות בגינן הוסכם על שכר הטירחה. יתכן ומצבו הכלכלי של הנתבע 1 אותה עת לא אפשר לו את התשלום על אתר ובשל כך הוסכם על המתנה עד להשלמת הבנייה על ידי שכון עובדים. ואולם, מאחר והעבודה נשוא הסכם שכר הטירחה כבר בוצעה, אין זה סביר כי נתכוונו להמתין עם התשלום ללא הגבלת זמן. סבורה אני אפוא כי המועד בו נתגבש חיוב התשלום הוא המועד בו נתברר כי שכון עובדים אינה עומדת לבצע את הפרוייקט וכי ההסכם בינה לבין הנתבעים בוטל. קרי, אפריל 2001 (ר' סעיף 14 לכתב ההגנה; ר' גם סעיפים 9-8 להסכם בין שכון עובדים לנתבעים, נספח ב' לתצהירו של מנהל התובעת). אשר להסכם המחודש שנחתם בשנת 2007 בין שכון עובדים לנתבעים. צודק ב"כ התובעת בטענתו כי הטענות בהקשר זה חורגות מכתבי הטענות ומשנתגבשה עילת התביעה, קרי - הזכות לתשלום אין לו גם כל רלוונטיות. למעלה מן הצורך יצויין כי ככל הנוגע לטענתו של ב"כ הנתבעים ולפיה יש ללמוד מהסכם זה כי הפרוייקט הוא בר מימוש, כעולה מעדותו של הנתבע 1 ביוני 2011, בנייתו של הפרוייקט אף אותה עת טרם החלה (ר' עמ' 38, שורות 29-23). סבורה אני איפוא כי הזכות לתשלום נתגבשה כבר באפריל 2001. 8. האם בוצעו העבודות המקנות את הזכות לשכר בסעיף 1 להסכם נאמר כי "בתמורה לשרותים שהוגשו על ידי אזמור ללוי ולשרותים שיוגשו לו על ידה בכל הנוגע לגיבוש ולחתימת מסמך התיקון להסכם מ7 בנובמבר 1994 ולגיבוש הסכמות עד לסיום ולהשגת הסכם עם בנק אוצר החייל לגבי תנאי ההלוואות ותנאי שטר המשכנתא, מתחייב לוי לשלם לאזמור שכר טירחה בשווי של דירת מגורים בת 3 חדרים מחסן וחניה שיבנו על המקרקעין". כעולה מהסכם שכר הטרחה הוסכם על שכר טרחה בגין שני סוגי שירותים: האחד עניינו גיבוש וחתימת מסמך התיקון להסכם עם שכון עובדים מנובמבר 1994 והשני - גיבוש הסכמות עד להשגת הסכם עם בנק אוצר החייל לגבי תנאי ההלוואות ותנאי שטר המשכנתא. 9. אשר לגיבוש ולחתימת מסמך התיקון להסכם עם שכון עובדים. אין מחלוקת כי ההסכם המתקן בין הנתבעים לבין שכון עובדים נשוא שכר הטירחה נחתם כבר ביום 19.7.00. קרי עוד בטרם נחתם הסכם שכר הטירחה על ידי הנתבעים. אמנם לטענת הנתבעים סיועה של התובעת בגיבוש ההסכם היה זניח ואף לא שיפר את מצבם של הנתבעים ואולם טענות אלו אינן מתיישבות עם העובדה שהסכם שכר הטירחה נחתם כחודשיים לאחר ההסכם המתקן, קרי לאחר שהשרות כבר סופק ואף הוספו אליו הערות מטעם הנתבעים, ומכל מקום זהו ההסכם עליו הוסכם ולא הועלתה בכתב ההגנה כל טענה כנגד תוקפו. 10. אשר לגיבוש ולהשגת הסכם עם בנק אוצר החייל לגבי תנאי ההלוואות ושטר המשכנתא. ב"והואיל" הרביעי להסכם נרשם כי הואיל ולוי ביקש ממוריס אזולאי "...ללוות אותו בדיונים המתנהלים עם בנק אוצר החייל לגיבוש תנאי ההלוואות שהוא קיבל מאותו בנק ותנאי שטר המשכנתא שהוא אמור לרשום לטובת הבנק" הוסכם בין הצדדים כאמור בסעיף 1 להסכם שכר הטרחה. הגם שבכתב ההגנה הוכחשה הטענה שבכתב התביעה כי התובעת מלאה אחר כל התחייבויותיה על פי ההסכם, מהסעיף בו הוכחשה הטענה לא ברור האם לא מתמצות טענותיהם של הנתבעים בהקשר זה אך בנוגע לפעולות התובעת מול שכון עובדים (ר' סעיף 10 לכתב ההגנה). גרסא מובהקת ולפיה לא מילאה התובעת אחר התחייבויותיה ככל הנוגע לבנק אוצר לחייל הועלתה רק בתצהיר שהוגש מטעם הנתבעים (ר' סעיפים 22 סיפא ו-29) כאשר הנתבעים אינם טוענים כי התובעת התחייבה כלפיהם מעבר לאמור בהסכם שכר הטרחה עצמו (ר' ישיבת קדם המשפט מיום 30.6.09, עמ' 8). בתצהיר משלים שהוגש מטעם התובעת מציין מנהל התובעת כי החל ממרץ 2000 החל לטפל מול בנק אוצר החייל בכל הקשור ליתרת החוב והמשיך בטיפול עד לחודש מאי 2003 בלווי צמוד של עו"ד מאיר פורגס (שייצג את הנתבעים אותה עת) עד אשר סוכמו תנאי הריבית והעמלות על ההלוואות ומשיכות היתר והטיפול הועבר לעו"ד פורגס לצורך ניסוח ההסכם (ר' סעיפים 4.2-4.4 לתצהיר המשלים). מהנספחים שצורפו לתצהיר עולה כי אכן החל ממרץ 2000 טיפל מנהל התובעת בענייני הנתבעת מול בנק אוצר החייל וזאת בלוויו של עו"ד פורגס. מנהל התובעת העיד כי הגיע להסכמה עם בנק אוצר החייל לגבי הנתבעים והיפנה בעדותו למסמך שנערך לדבריו על ידי עובדת בנק אוצר החייל שמונתה לסכם עימו את סוגיית הריבית על ההלוואות ועל ההצמדות שלהם (ר' עמ' 25, שורה 34 - עמ' 26, שורה 18). על פי עדותו מסמך זה הועבר לעו"ד פורגס שכן הוא עצמו היה ממונה "על הבדיקות הכלכליות ועל חישובי הריבית, על קביעת העקרונות, ואילו ההסכם היה אמור להיות מנוסח על ידי עו"ד פורגס..." (עמ' 26, שורות 20-19). עוד העיד כי בכך השלים את עבודתו מול בנק אוצר החייל וכי הנתבע 1 היה מעורה בכל השלבים (ר' שם, שורות 31-21). כשנשאל הנתבע 1 אם נחתם הסדר בינו לבין בנק אוצר החייל ענה תחילה "אני לא יודע. אני חושב שלא. אם זה נחתם, זה גם היה תחת לחץ" (עמ' 39, שורה 24). בהמשך העיד כי "...אני הופתעתי בשנת 2008 שהעורך דין שלי עשה איתם הסכם בשנת 2003 ואני אפילו לא קראתי אותו. הוא חתם עליו ואני מאוד כעסתי עליו" (עמ' 40, שורות 9-8). בהמשך העיד כי מי שחתם על ההסכם מטעמו היה עו"ד פורגס (עמ' 40, שורות 14-13). עוד אישר כי בשנת 2000 דרש הבנק להיות נושה מובטח של הנתבעים ובסופו של דבר גם קיבל שעבוד על הקרקע בהסכמת שיכון עובדים (ר' עמ' 42, שורות 19-13). אמנם לעדותו לא נטל מנהל התובעת חלק בהתנהלות מול בנק אוצר החייל ואולם עדותו בהקשר זה לא היתה עקבית ומשכנעת (ר' עמ' 42, שורות 33-20; עמ' 43, שורות 14-4) ואני מעדיפה על פניה את עדותו של מנהל התובעת אשר נתמכה גם במסמכים שצורפו לתצהירו המשלים. מסקנתי היא איפוא כי התובעת ביצעה את אשר התחייבה לו על פי ההסכם. 11. אשר לגובה השכר. על פי ההסכם התחייבו הנתבעים לשלם לתובעת בתמורה לשירותים שסופקו על ידה דירה, או את שוויה במזומן. התובעת הגישה כראיה חוות דעת מומחה של השמאי יוחנן בר-גרא ככל הנוגע לשוויה של דירת מגורים שצפויה היתה להיבנות בפרוייקט שבמתחם. ב"כ הנתבעים לא חקר את השמאי על חוות דעתו והנתבעים גם לא הגישו חוות דעת נגדית. לטענת ב"כ הנתבעים מאחר והדירה איננה בנויה יש לבצע הפחתה של 20% בשל אי הוודאות. עוד יש לטענתו לבצע הפחתה של 7% נוספים מטעמי היוון. ב"כ הנתבעים היפנה בתמיכה לטענותיו לפסק דין שניתן בעניין אותו מתחם עצמו ככל הנוגע להסכם שכר טירחה בין עו"ד שרגא בירן לבין הנתבעים שעניינו 5 דירות במתחם (וע (י-ם) 1040/00 שרגא פ. בירן ושות' נ. מנהל מסוי מקרקעין ירושלים) . פסק הדין ניתן בערר שהגיש עו"ד שרגא בירן בנוגע לשומות שהוצאו על ידי מנהל מיסוי מקרקעין בשנת 1999 בנוגע לדירות נשוא הסכם שכר הטירחה ובין היתר עסק פסק הדין בשאלת ההפחתות אותן יש לבצע בגין הסכון של אי מימוש הפרוייקט. אין המשל דומה לנמשל. בענייננו, כעולה מהדיון לעיל, התגבש חיוב לשלם במזומן בשנת 2003. להבדיל מפסק הדין אליו היפנה ב"כ הנתבעים שם נדונה שומה בגין שכר טירחה שטרם שולם (הדירות טרם נבנו) והיה מקום לבצע הפחתות בגין דחיית מועד הביצוע/התשלום של שכר הטירחה, בענייננו היה מקום לתשלום שכר הטרחה כבר בשנת 2003. קרי, החיוב בתשלום במזומן כבר נתגבש. כיוון שכך, לא שאלת מועד השלמת הפרוייקט רלוונטית ולא שאלת ההיוון. 12. על פי חוות דעת השמאי שווי דירה בפרוייקט נכון למועד השומה, פברואר 2004, עומד על סך 168,000$ בתוספת מע"מ. השמאי גם העריך את שוויה של חניה מקורה בסך 13,000$ בתוספת מע"מ. בסעיף 2 להסכם בין הצדדים נאמר כי לוי מתחייב להעביר לבעלות אזמור דירה בת 3 חדרים ונמחק הכיתוב בדפוס של "חניה ומחסן" לאחר הכיתוב "דירה בת שלושה חדרים". בכתב יד הוסף כי "אם לוי יצמיד חניה לדירה אחרת תוצמד חניה גם לדירה הנ"ל ותהיה חלק בלתי נפרד ממנה (באותם התנאים של ההצמדה)". ב"כ התובעת הוסיף בעקבות זאת לחישוביו עלות של מחצית מחסן, ב"כ הנתבעים למעשה לא חלק עליו בנקודה זו והערכה זו מקובלת אף עלי. התוצאה היא שאני מחייבת את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובעת סך של 921,551₪ (ר' סעיפים 32-31 לתצהירו של מנהל התובעת) כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה. עוד אני מחייבת את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובעת את הוצאות האגרה ששולמה בתיק כשסכום זה נשוא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ששולם וכן שכ"ט עו"ד בסך של 40,000 ₪. חוזהפרשנות חוזהפרשנותשכר טרחההסכם שכר טרחה