לדיני החוזים על הוראותיהם השונות תחולה גם ביחס לחוזה רשות המתקשרת עם גורמים פרטיים. בית המשפט חזר ושנה על הדברים בע"א 276/09 טאבא ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל ואח' (2011): "בצד האמור, העובדה שעל חוזי רשות חלות, במקביל, שתי מערכות הדינים האמורות לא גורעת מתחולת דיני החוזים על חוזי הרשות. עקרונות דיני החוזים וכלליהם הפרטניים הוחלו על חוזי הרשות "בשלבי התהוותם, יצירתם, קיומם והפרתם" (שלו - חוזים ומכרזים, בעמ' 21); מכאן, שלא כפי הנטען בפי המערערים, תוקפם של החיובים שנטלה על עצמה הרשות, זכויותיה וחובותיה כלפי המתקשר, ביצוע החוזה ופקיעתו - יידונו לפי דיני החוזים, החלים על הרשות, בהתאמות המתחייבות מתחולת המשפט הציבורי. אכן, להתקשרות חוזית בין הפרט לבין גורם ציבורי או מעין-ציבורי קיימים מאפיינים ייחודיים, שאינם קיימים מקום בו מדובר בהתקשרות חוזית הנערכת בין שני גורמים פרטיים. מאפיינים ייחודיים אלה יילקחו בחשבון בבחינתן של טענות חוזיות שונות." לפי סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973, חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך הנסיבות. איני נדרש בנסיבות המקרה, למחלוקות בהלכה הפסוקה בדבר המבחן הראוי לפרשנות הסכמים, המבחן התכליתי או המבחן הדו שלבי, גם לאור התיקון של החוק. אין כל אזכור ולו במרומז בדבר הפרשנות לה טוען המינהל, ואין כאמור אף עדות מטעם המינהל, מהעת הרלוונטית, הגורסת אחרת. ל עניין זה נפסקה הלכה בדבר פרשנות ראויה להסכם אחר של המינהל, שבו שוב בחר המינהל "לשתוק", ושנדון בע"א 6518/98 הוד אביב בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נה(4), 28 , 40-41 (2001): "היה ראוי לפרש את שתיקת ההסכם בענין זה בדרך המיטיבה עם המתקשר הפרטי. המינהל כרשות ציבורית הוא זה אשר ניסח את החוזה וגיבש את הוראותיו, וכגוף ציבורי הוא אמון על הכלל כי אין להשתמש בכוחו השלטוני על מנת לגבות כספים מן האזרח, ובכלל זה ממתקשר פרטי בהסכם פיתוח עמו, אלא אם כן הונחה תשתית משפטית ברורה המסמיכה אותו לכך ... בהליך פרשנות חוזה שגוף ציבורי הוא צד לו יש להתחשב, בין היתר, בעובדה כי ההסכם נוסח על ידי הגורם השלטוני אשר נעזר לצורך כך באנשי מקצוע, בעוד למתקשר הפרטי כח מוגבל, אם בכלל, לשנות את התנאים החוזיים ואת ניסוחם. נסיבות אלה מצדיקות את החלת כלל פירוש החוזה נגד מנסחו מתוך הנחה כי הרשות הציבורית יכלה להבהיר את עמדתה, לו רצתה, באשר ליכולתה לדרוש תוספת תמורה בגין הוספת בנייה, אך לא עשתה כן. משכך, אפילו נאמר כי עולה דו-משמעות מהוראות הסכם הפיתוח, כי אז העדר תניה מפורשת בענין זכות המינהל לדרוש תוספת תמורה עם הגדלת קיבולת הבנייה, מן הדין שיתפרש כנגד המינהל בתורת מי שניסח את ההסכם. תוצאה אחרת עשויה לפגוע פגיעה ממשית בציפייתו הסבירה של המתקשר הפרטי בחוזה מינהל". חוזהפרשנות חוזהפרשנותחוזה רשות