קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פשרה בתביעה ייצוגית בגין הטעיית צרכנים: 1. לפניי בקשה לאישור הסדר פשרה שהוגשה במסגרת בקשה לאישור תובענה כייצוגית (להלן: "בקשת האישור" ו"התובענה", בהתאמה), בהתאם להוראות סעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות" או "החוק"). הצדדים ובקשת האישור 2. המשיבה, רקיט בנקיזר (ניר איסט) בע"מ (להלן: "בנקיזר"), היא חברה פרטית המייבאת ומשווקת מוצר בשם Air Wick - הוא מבשם אוויר חשמלי (להלן: "המוצר"). מוצר זה נמכר בחנויות בין בערכות ("סטים") המכילות את מכשיר מבשם האוויר המתחבר לשקע חשמלי בצירוף בקבוק מילוי של נוזל הריח, והן כמילוי ("רפיל") הכולל את בקבוק נוזל הריח בלבד. המבקשת, גב' ענבל גוילי (להלן: "המבקשת"), היא צרכנית של המוצר. 3. ביום 30/1/08 הגישה המבקשת את התובענה נגד בנקיזר, שאליה צורפה בקשת האישור אשר תוקנה ביום 16/3/10. לטענת המבקשת היא רכשה את המוצר בהסתמך על המצג שעל גבי אריזת המוצר שלפיו המוצר מפיץ ריח למשך 80 ימים, ונתבדתה כאשר בפועל נתגלה כי משך פעולת הפצת הריח קצר מן המובטח ובאופן משמעותי. משכך, נטען בבקשת האישור כי בנקיזר מטעה את ציבור הצרכנים של המוצר, בהציגה מצג שווא בכיתוב שעל גבי אריזתו - שלפיו משך פעולת הפצת הריח על ידי המוצר הוא 80 ימים. זאת שעה שבחזית ובגב אריזת המוצר כתוב בכיתוב מודגש "80 יום", ואילו הלכה למעשה זמן הפעולה קצר כאמור בהרבה. להשלמת התמונה ציינה המבקשת כי לצד הכיתוב "80 יום" מופיע הסימן "*", ובגב האריזה ובאותיות קטנות ולא מודגשות נכתב "*עד 80 ימים - מבוסס על 15 שעות פעולה ביום בעוצמה 1, לבקבוק מילוי אירוויק/הייז חשמלי". בבקשת האישור נסמכת המבקשת על ממצאי בדיקות שנערכו על ידי מומחה מטעמה שאת חוות דעתו צירפה לבקשה. היא עותרת לייצג בתובענה ייצוגית נגד בנקיזר את כל מי שרכש את המוצר בישראל במהלך 7 השנים שקדמו למועד הגשת התובענה ובקשת האישור. עילת התביעה הנטענת בבקשת האישור היא הטעיית הצרכן בניגוד לאמור בסעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"). עוד נטען על ידי המבקשת, כי בשל הטעייתה כאמור נגרם לה נזק כספי בשיעור יחסי ממחיר המוצר, כיחס שבין משך פועלו לעומת פרק הזמן של 80 יום כמצג של אריזת המוצר. בהתאם ועל יסוד נתונים סטטיסטיים, בבקשת האישור המבקשת העריכה את הנזק לקבוצה כולה, על דרך האומדנה, בסכום של 10,757,347 ₪. 4. ביום 11/6/08 הוגשה תגובתה של בנקיזר לבקשת האישור, וזו תוקנה ביום 18/7/10. בתגובה, שנתמכה בחוות דעת מומחים, נטען על ידי בנקיזר כי לא ביצעה כל פעולה שהיה בה כדי להטעות את ציבור צרכני המוצר ובכללם המבקשת. בין היתר נטען על ידה, כי שיטת הבדיקה של המבקשת והמומחה מטעמה באשר למשך פועלו של המוצר אינה שיטה מקובלת והיא שגויה. זאת שעה שהמבקשת בחרה לבדוק את משך זמן התאיידות הנוזל במוצר, בעוד אשר המוצר ממשיך להפיץ ריח למשך זמן משמעותי גם לאחר שהנוזל מתנדף. עוד נטען על ידי בנקיזר, כי בקשת האישור אינה עונה על דרישת הוראת סעיף 8(א) לחוק, באשר לקיומן של שאלות מהותיות המשותפות לכל חברי הקבוצה. בהקשר זה נטען כי הקבוצה מוגדרת בבקשת האישור באופן סתמי וכללי, וכי בשום מקרה לא ניתן לייחס לכל אחד מחברי הקבוצה הטעייה בכוח. עוד היא טוענת כי יש גם קטגוריה לא מבוטלת של קונים שרכשו את המוצר שלא לשימוש אישי, ביתי או משפחתי - ומשכך הם אינם עונים להגדרת "צרכן" שבסעיף 1 לחוק הגנת הצרכן. בנקיזר אף כופרת בגרימתו של נזק כלשהו למבקשת ולקבוצה, ומכל מקום לטענתה שיטת חישוב הנזק שבו נקטה המבקשת לוקה בכשלים חמורים. בנקיזר מוסיפה וטוענת כי בנסיבות המתוארות בבקשת האישור - הנזק הנטען, ככל שזה נגרם לחברי הקבוצה, אינו יכול להיות אחיד; ומכאן, שהקבוצה כהגדרתה של המבקשת אינה הומוגנית וכבר בשל כך אין התובענה ראויה להתברר כייצוגית. 5. לנוכח הסיכויים והסיכונים שסברתי שכרוכים בבירור בקשת האישור, שבהם שיתפתי את הצדדים, מצאתי לראוי ונכון להציע להם להידבר ביניהם. בעקבות כך, אמנם הגיעו הצדדים להסכמות וביום 29/12/10 הגישו לבית המשפט בקשה משותפת לאישור הסדר פשרה. בדיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 3/1/11 הערתי מספר הערות בנוגע להסדר המוצע. משכך ניתנה לצדדים לבקשתם שהות להגיש בקשה לאישור הסדר פשרה מתוקן וזו הוגשה ביום 14/2/11. בדיון שנערך ביום 20/2/11 נדון הסכם זה ושבתי והערתי גם לגביו. ביום 6/3/11 הגישו הצדדים הסדר פשרה מתוקן בשנית וביקשו את אישורו - היא הבקשה המונחת בפניי (להלן: "הסדר הפשרה" או "ההסדר"). עיקרי ההסדר המוצע 6. על פי ההסדר המוצע, התובענה תאושר כייצוגית וההסדר יקבל תוקף של פסק דין. קבוצת התובעים תכלול את כל אותם צרכנים שרכשו את המוצר ממועד תחילת שיווקו בישראל על ידי בנקיזר בשנת 2002 ועד ליום 1/6/10 - שמאז משווק המוצר באריזה חדשה. זאת בעקבות החלטה שנתקבלה בתחילת שנת 2010 בחברת האם של בנקיזר לחדול מלציין על גבי אריזת המוצר את הכיתוב "80 יום *" ו"עד 80 ימים", ולא להתייחס כלל למשך התקופה בה המוצר מפיץ ריח. ואמנם החל מיום 1/6/10 משווק המוצר בישראל באריזתו החדשה - ומשכך הוסכם כי בנקיזר לא נדרשת עוד, בגדר הסדר הפשרה, לבצע שינוי באריזת המוצר. במסגרת ההסדר, בנקיזר תעניק לצרכנים של המוצר הטבה בשווי של 2,100,000 ₪. בהתאם לחישוב שהוצג בהסדר הפשרה - סכום זה משקף את הנזק המשוער, המוסכם על הצדדים לצרכי ההסדר, שנגרם לציבור הצרכנים של המוצר (להלן: "ההטבה הצרכנית"). הטבה זו תיושם על דרך של מבצעים שתערוך בנקיזר ברשתות הקמעוניות, שיחלו בתוך 60 ימים מאת שפסק הדין המאשר את הסדר הפשרה יהפוך לחלוט (להלן: "המועד הקובע"). צרכן שירכוש יחידה אחת של המוצר במתכונת "רפיל", קרי: הבקבוק המכיל נוזל ריח, יקבל יחידה נוספת של "רפיל" זה ללא כל תמורה. בנקיזר תוכל לקבוע לפי שיקול דעתה את אורך תקופת כל מבצע במסגרת סדרת המבצעים, באופן שתישמר הפוגה בין מבצע למבצע, ובלבד שההטבה הצרכנית תינתן עד לתום 24 חודשים מתחילת המבצע הראשון, ושאורכו של כל מבצע יעמוד לפחות על חודש ימים בכפוף להסכמת הרשתות הקמעונאיות. במסגרת הסדר הפשרה המליצו הצדדים לבית המשפט לקבוע גמול למבקשת המייצגת בסך של 30,000 ₪ ושכר טרחה לבאי כוחה בסך של 197,200 ₪ (הכוללים מע"מ והחזר הוצאות שהמבקשת הוציאה בעין). הצדדים סבורים כי אישורו של הסדר הפשרה אינו מצריך "בודק" כהגדרתו בחוק, בנסיבות המקרה; ומשכך הם מבקשים כי בית המשפט יאמץ את עמדתם בנדון בהתאם לסמכות הנתונה לו בסעיף 19(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות. 7. לאחר שעיינתי בהסדר הפשרה המוצע, לא ראיתי מקום לדחות על הסף את הבקשה לאישורו. משכך, הוריתי לצדדים לפרסם את דבר הגשת הבקשה ואת תוכנו של הסדר הפשרה בעיתון "ידיעות אחרונות" ובעיתון יומי נוסף - בהתאם לנוסח ההודעה לציבור שצורף לבקשה, אך בכפוף להערתי כי על הצדדים להוסיף להודעה סעיף שבו יפרטו את המלצתם בנוגע לגמול למבקשת ושכר הטרחה לבאי כוחה. כן הוריתי לצדדים לשלוח עותק מהבקשה והנספחים לה, מהסדר הפשרה המוצע ומכתבי הטענות בבקשת האישור - לידי היועץ המשפטי לממשלה, לממונה על הגנת הצרכן ולמנהל בתי המשפט. הצדדים נהגו בהתאם. בחלוף המועדים הקבועים לשם כך בסעיף 18(ד) לחוק, הודיע היועץ המשפטי לממשלה כי אינו מוצא לנכון להתייצב בהליך זה; כמו כן לא התקבלה התנגדות מצד היועץ המשפטי לממשלה, מנהל בתי המשפט או כל גורם אחר - לאישור הסדר הפשרה, להמלצה בדבר הגמול למבקשת והשכר לבאי כוחה, או לבקשה להימנע ממינוי בודק. גם לא נתקבלה הודעה מאת מי מחברי הקבוצה כי אינו מעוניין להימנות עם הקבוצה לעניין הסדר הפשרה. על כן שבו הצדדים וביקשו כי בית המשפט יכריע בבקשתם לאישור הסדר הפשרה. ביום 5/6/11 נערכה ישיבה נוספת שבמהלכה נדרשו הצדדים ליתן הבהרות נוספות להסדר הפשרה. בין היתר, נתבקשו הצדדים להסביר את הנתון של 8% שפורט בבקשה לאישור הסדר הפשרה ושעוד יוזכר בהמשך; את הקשיים הראיתיים שמאפיינים את ההליך; את עיקר התועלת שהיא מנת חלקו של הציבור מעצם ניהול ההליך, כמו גם מדרך סיומו באמצעות הסדר הפשרה; את נימוקיהם באשר לבקשה לא למנות בודק חיצוני; וכן את גובה הגמול המוצע למבקשת ושכר טרחתם של באי כוחה. בהמשך לכך, ביום 23/6/11 הגישה המבקשת טיעון משלים בכתב בעניין גובה שכר הטרחה המתבקש לבאי כוחה; וביום 26/6/11 הגישה בנקיזר טיעון משלים בכתב בדבר בקשת הצדדים שלא למנות בודק חיצוני. אישור ההסדר 8. בעת שבית משפט דן בבקשה לאישור הסדר פשרה שהושג במהלך דיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית, כבענייננו, וכפי שמורה סעיף 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות - שומה עליו לבחון אם קיימות שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לחברי הקבוצה; ואם סיום ההליך בדרך של פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין. בנוסף, על בית המשפט להשתכנע כי בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, ההסדר המוצע הוא ראוי, הוגן וסביר. עילת ההטעייה שעליה נסבה בקשת האישור, מעוררת על פניה שאלות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה. סעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן אוסר על "עוסק" כל מעשה או מחדל שעלול להטעות צרכן בעניין מהותי בעסקה. בענייננו, מתעוררת בראש ובראשונה השאלה אם אמנם קיים פער כנטען על ידי המבקשת ובאיזו מידה, בין משך פועלו של המוצר כמצג שעל גבי האריזה לבין זמן הפעולה שלו למעשה; שאם כן, לכאורה מתקיימת הטעייה ולמצער חשש הטעייה. כן מתעוררות שאלות משותפות לעניין הנזק הנטען והיקפו, האם וכיצד ניתן לכמתו; כאשר לצורך הוכחת נזק, גם לכאורה, מקום בו עותרת המבקשת לפיצוי כספי - שומה עליה להראות קיומו של קשר סיבתי בין ההפרה הנטענת לבין הנזק ככל שיוכח. ודוק: מכתבי הטענות של שני הצדדים גם יחד ומחוות הדעת של המומחים מטעמם - הגם שהמומחים חלוקים לעניין אופן הבדיקה - עולה כי הנוזל מפיץ הריח שבמוצר מתאדה בתוך פרק זמן הקצר מ-80 ימים. משכך, ניתן להניח ברמת הסתברות לא נמוכה כי ישנם צרכנים שרכשו את המוצר בהסתמך על מצג מטעה וכי בעקבות רכישתו נגרמו להם נזקים. אמנם נטען על ידי בנקיזר - כשהיא נסמכת על חוות דעת מומחה מטעמה - כי יש לקחת בחשבון כי גם כאשר נראה שהנוזל בבקבוק שבמוצר התנדף, בפתיל של המוצר נותר שיעור של כ-8% מהנוזל וזה ממשיך להפיץ ריח בהתאם. אלא שטענה זו היא מוקשית משהוברר כי במסגרת הוראות השימוש שהיו בעת הרלוונטית על גבי אריזת המוצר נקבע כי "יש לסגור את המכשיר ברגע שהבקבוק התרוקן מנוזל". יצוין כי על רקע האמור, חישוב ההטבה הצרכנית הושתת בין היתר על "הפסד" לצרכן בשיעור של 8% מהנוזל שבמוצר. ועם זאת, שאלות של הומוגניות הקבוצה וגובה הנזק אינן טריוויאליות בענייננו. כך, בין היתר, משום שמן הסתם יש מי שרכשו את המוצר שלא לשימוש אישי, ביתי או משפחתי - כדוגמת מסעדות ומשרדים - ואלה כטענת בנקיזר אינם בגדר "צרכן" כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן; יש מי שבחרו לשוב ולרכוש את המוצר יותר מפעם אף שהנוזל התאדה בחלוף פחות מ-80 ימים; יש צרכנים שרכשו את המוצר מבלי שהבחינו בכיתוב שעל גבי אריזת המוצר או מבלי שייחסו חשיבות לכיתוב; ועוד. מכאן גם נגזר הקושי בהוכחת קיומו של הנזק כנטען והיקפו; ובהוכחת קיומו של קשר סיבתי. מן הראוי להבהיר בנקודה זאת, כי ההטבה הצרכנית משקפת 8% משיעור כל המכירות של המוצר, כפי שכבר נזכר - בהתייחס לתקופה שהגדירו הצדדים, תוך שקלול הסיכויים והסיכונים שבניהול בקשת האישור והתובענה; ועם זאת ההטבה ניתנת בהתייחס לכל רוכש יהא אשר יהא, גם מי שלעמדת בנקיזר אינו נמנה עם הקבוצה ועל פניו אינו זכאי לכן לפיצוי כלשהו. 8. בענייננו שוכנעתי כי בקשת האישור הוגשה על ידי המבקשת ובאי כוחה מתוך שאיפה כנה להגן על עניינם של חברי הקבוצה. עם זאת אני סבורה כי הקשיים הראייתיים, העובדתיים והמשפטיים המתעוררים בהליך, לצד יתרונותיה של ההטבה הצרכנית המוצעת בהסדר הפשרה, מצדיקים את הפתרון המוצע - כפי שזה גובש לאחר דין ודברים בין הצדדים ועריכת תיקונים לא מעטים בהתאם להערות בית המשפט. ומשכך, סיומו של ההליך בדרך זו הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה בבקשת האישור. זאת ועוד. גם אם המבקשת היתה בוחרת לנהל את הדיון בבקשת האישור עד תומו, ואם זו היתה נענית וכך גם התובענה שבעקבותיה - אזי לא מן הנמנע וכך אף להערכתי, כי בנסיבות המקרה שיעור הנזק המוכח בסופו של הליך ממושך ויקר זה לא היה עולה על גובה ההטבה המוצעת בהסדר הפשרה. לנוכח כל האמור, מצאתי כי הסדר הפשרה המוצע על ידי הצדדים הוא הוגן, ראוי וסביר ומשקף באופן שאינו חורג ממתחם הסבירות את הסיכויים והסיכונים האצורים בבקשת האישור. הפיצוי המוצע לחברי הקבוצה בהסדר הפשרה הוא כאמור האפשרות שניתנה להם לרכוש במשך שנתיים את הרפיל שבמוצר נושא ההליך, למעשה בעד מחצית ממחירו. מצאתי כי שווייה של הטבה זו, העומד כאמור על סך של 2,100,000, ₪ הוא סביר בנסיבות העניין. זאת ועוד, ולא פחות חשוב מן ההטבה הצרכנית - ראוי להדגיש כי ככל הנראה בעקבות ניהולו של ההליך דנן, בראשית שנת 2010 ערכה חברת האם של בנקיזר שינויים מהותיים במדיניותה השיווקית; ובהתאם לכך הוחלט, בין היתר, שלא לציין עוד על גבי אריזות המוצר שלה את הכיתוב "80 יום*" ו"עד 80 ימים" ולא להתייחס כלל למשך התקופה בה המוצר מפיץ ריח. בכך הוסר המצג שנטען שמטעה ונמנע החשש להטעייה. אמנם לטענת בנקיזר, אין קשר בין שינוי האריזה לבין בקשת האישור והתובענה; ואולם ספק אם כאלה הם פני הדברים, כך במיוחד לנוכח עיתוי השינוי וטיבו. ומקום שתמורות חשובות כאמור נבעו - ולמצער, נבעו בין היתר - מעובדת ניהולו של ההליך דנן, יש בשינוי זה כשלעצמו משום הטבה משמעותית לקבוצה. יתר על כן - יש בכך משום תרומה צרכנית, באופן שהציבור כולו נמצא נשכר. בנסיבות המקרה איני מוצאת טעם במינוי בודק. בשים לב לקשיים והשאלות שתיק זה מעורר, אמדן הנזק הנטען ושיעור הפיצוי המוצע במסגרת הסדר הפשרה אינם עניין כלכלי או עובדתי בעיקרם - אלא נגזרת של הערכות משפטיות בדבר הסיכויים והסיכונים הכרוכים בניהול התיק, ופרי מדיניות שיפוטית. עניינים אלה מטבע הדברים נכון וראוי שיישקלו בידי בית המשפט, ואין כל רבותא בנסיבות המקרה בחוות דעת של בודק חיצוני, שנראה שמינויו רק יגרום לעלויות מיותרות לצדדים ולסרבול הדיון. גמול למבקשת ושכר טרחה לבאי כוחה 10. כפי שצוין, הצדדים סבורים כי יש לפסוק למבקשת גמול בשיעור 30,000 ₪ ושכר טרחה לבאי כוחה בסך של 197,200 ₪. במקרה דנן, עצם הגשתה של בקשת האישור לצד נכונות הצדדים להידבר ולהגיע להסדר פשרה ראוי - כפי שפורט בהרחבה לעיל - הביאו לכך שחברי הקבוצה נהנים מהטבה צרכנית משמעותית וממשית. יש בכך גם כדי לשדר מסר ברור שלפיו שומה על גופים מסחריים להימנע ממצג מטעה ואף כזה שיש בו משום חשש להטעיה, לצורך קידום מכירת מרכולתם. ניתן גם להניח, כפי שכבר צוין, שבקשת האישור תרמה - אף אם לא גרמה, כעמדת בנקיזר - לכך שחברת האם שינתה את אריזת המוצר באופן שאין בו עוד את המצג המטעה והחשש להטעיית הצרכנים הוסר. תוצאות אלה עולות בקנה אחד עם התכליות של מכשיר התובענה הייצוגית שאותן נועד החוק לקדם. במצב דברים זה, נראה כי הגמול ושכר הטרחה המומלצים על ידי הצדדים תואמים את התועלת לקבוצה ולציבור שבהגשת בקשת האישור, ואת מידת הטרחה, המאמץ והמשאבים שהושקעו בניהולה - כפי שניתן לדברים ביטוי גם במסגרת הטיעון המשלים מצד ב"כ המבקשת. משכך, מצאתי כי בנסיבות תיק זה נכון לפסוק למבקשת ולבאי כוחה גמול ושכר טרחה על פי אמות המידה שהמליצו הצדדים. סוף דבר 10. התוצאה היא שאני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין. בנקיזר תשלם למבקשת גמול בסכום של 30,000 ₪ ושכר טרחה לבאי כוחה בסכום של 197,200 ₪. הסדר פשרה זה מהווה מעשה בית דין בעילה של הטעיה לפי חוק הגנת הצרכן, בעניינם של כל אותם צרכנים שרכשו את המוצר Air Wick, כהגדרתו לעיל - וזאת מעת תחילת שיווקו בישראל על ידי בנקיזר בשנת 2002 ועד ליום 1/6/10, שאז שונתה האריזה של המוצר. על הצדדים לפרסם מודעה כקבוע בסעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות בשני עיתונים יומיים, בהתאם לנוסח שיובא לאישורי בטרם פרסומו ובתוך 7 ימים מעת שפסק הדין יומצא לצדדים. הטעיית צרכניםהטעיהתביעה ייצוגיתצרכנותפשרה