קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פשרה בתביעה ייצוגית בנושא צעצועים פגומים: לפניי בקשה לפי סעיף 19 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"), לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית (להלן: "הסדר הפשרה"). המבקשת עתרה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבות. תמצית הבקשה המשיבה 1 (להלן: "שילב"), היא חברה בע"מ, רשומה בישראל העוסקת, בין היתר, ביבוא, יצור ומכירה של מוצרי תינוקות וילדים. שילב שיווקה סדרת צעצועים שיוצרו על ידי המשיבה 2 (להלן: "טייני לאב"), שהיא חברה בע"מ, רשומה בישראל. בין היתר ייצרה טייני לאב "רעשן ארנב", "פעמוני רוח" ו - "פעמוני ים" (להלן: "המוצרים"). המוצרים הם מסוכנים למרות שצוין על גבי אריזתם כי הם עומדים בתקנים בינלאומיים לבטיחות התינוקות. המבקשת רכשה את המשחק מסוג "פעמון הרוח" עבור ילדתה זמן קצר לאחר שנולדה. בתחילת שנת 2010 מצאה המטפלת של ביתה 5 כדורי ברזל כאשר אחד מהם בפיה של התינוקת. לאחר מספר ימים הבחינה המבקשת בבתה משחקת במסמר לא ברור, ואז ראתה את המשחק פתוח וחמישה מסמרים בוקעים ממנו. המבקשת הודיעה על הליקוי במוצר לשילב וזו הציעה למבקשת להחליפו. המבקשת עמדה על כך ששילב תאסוף את המוצרים מן המדפים ומהתינוקות שעבורם נרכשו. בתאריך 10.2.10 הודיעה שילב על Recall של סדרת ההמוצרים מסוג "פעמוני רוח" ו"רעשן ארנב" של טייני לאב עקב תקלת איכות. בלשון ההודעה נמסר כי: "אנו מזמינים את הלקוחות להחזיר את המוצרים ברשת שילב ולקבל צעצוע מבית טייני לאב, שווה ערך או זיכוי תמורתו" וכן: "ההחלטה התקבלה עקב 15 פניות שהתקבלו ממדינות שונות בעולם מתוך מעל 2.5 מיליון יחידות שנמכרו מסדרה זו החל מ- 2002". העילות הנטענות: המשיבות הפרו חוזה בלתי כתוב עם הצרכנים לפיו התחייבו לספק לקונים מוצר תקין; המשיבות הטעו את ציבור הצרכנים והפרו את חובת הגילוי המעוגנת בסעיפים 2 ו - 7(א) לחוק הגנת הצרכן תשמ"א - 1981 בכך שלא גילו את הסכנה הצפויה מן המוצרים; שילב הפרה את חובת הגילוי הקבועה בסעיף 4 לחוק הגנת הצרכן בכך שלאחר קרות האירוע לא פרסמה דבר בדבר מדיניות החזרת מוצרים; המבקשת זכאית לביטול העסקה מכוח חוק הגנת הצרכן ועל פי סעיפים 2, 10 ו - 16 בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א - 1970; המבקשת זכאית להחזר מכוח חוק המכר תשכ"ח - 1968; המשיבות חבות באחריות לפי סעיף 3(ב) בחוק אחריות למוצרים פגומים תש"ם - 1980. שילב עושה עושר ולא במשפט בכך שהיא מחייבת את המבקשת לקבל זיכוי. התנאים לאישור התביעה כתובענה ייצוגית: הקבוצה היא "רוכשי המוצרים שהורדו". מטרתה של התובענה היא לפצות את חברי הקבוצה שאינם חפצים לרכוש מוצרי טייני לאב ולכן מבקשים פיצוי כספי עבור נזקים ממוניים ונפשיים שנגרמו להם עקב הפרת חובותיהן של המשיבות על פי חוק והחזר כספי בגין המוצר שנרכש ולא רק זיכוי כפי שהציעו המשיבות. התובענה מעוררת שאלות מהותיות של משפט או עובדה המשותפות לכל חברי הקבוצה; התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין ; קיים יסוד סביר שעניינם של כלל חברי הקבוצה יוצג וינוהל בדרך הולמת. תמצית התגובה המשיבות הציעו לכלל המחזיקים במוצרים החזר כספי מלא בגין עלות רכישת המוצרים. קבלת ההחזר לא הותנתה על ידי המשיבות בהוכחת אי תקינות המוצרים או בהוכחת רכישתם משילב. המשיבות משקיעות משאבים על מנת להבטיח את איכות המוצרים ובטיחותם החל משלב העיצוב והתכנון ועד לשלבי הייצור והשיווק שלהם. הן יישמו הליכי ביקורת ובקרה פנימיים קפדניים ומדוקדקים, שנועדו להבטיח את איכות המוצרים ובטיחותם. המוצרים עברו בחינות ומבדקים במעבדות בינלאומיות רשמיות ונמצאו עומדים בכל התקנים המחייבים והמחמירים למוצרי תינוקות. מתוך למעלה מ - 2,500,000 יחידות של המוצרים ששווקו ברחבי העולם במשך 7 שנים, רק ביחס ל - 15 פריטים התקבלו תלונות בנוגע לתקינותם. מספר התלונות האמור אינו מעיד על התרשלות מצד המשיבות. לא נגרם כל נזק אישי למבקשת או נזק ייצוגי לכל גורם אחר. אין כל ממש בטענת "הפחד והחרדה" שמעלה המבקשת. הטענה בדבר קיומו של "נזק נפשי ייצוגי" הינה תמוהה. הטענות ביחס לפחדים וחרדות אינן יכולות להשמע ביחס לרוכשי המוצרים התקינים. המבקשת אינה ראויה לשמש "שליחת הציבור" ותובעת ייצוגית, שכן נהגה בחוסר תום לב משהסתירה מבית המשפט מידע מהותי רב לרבות ההצעה שהציעו המשיבות לתת למבקשת זיכוי בגין המוצר שנרכש ופיצוי כספי. התובענה והמבקשת אינן עומדות בדרישות הקפדניות הנדרשות ממי שמבקש לנקוט בהליך ייצוגי. המבקשת מסתמכת על הוראות חוק בלתי רלוונטיות. המבקשת לא הציגה כל מנגנון לזיהוי "הקבוצה הנפגעת", וגם אם היה מוצג מנגנון - הוא בהכרח היה מורכב מדי וספקולטיבי מדי. ביום 31.05.10 התקיים דיון. בדיון, לאחר שהתברר כי המשיבות הודיעו בפרסום כי ניתן לקבל החזר כספי עבור המוצרים שיוחזרו, חזרה בה המבקשת מהתביעה לחייב את המשיבות בהחזר כספי. בהמשך הדיון המלצתי לצדדים לבחון דרך ליישוב יתרת התביעה ובקשת האישור, בדרך של פשרה. ביום 1.9.10 הגישו הצדדים בקשה משותפת לאישור הסדר פשרה (להלן: "הסדר הפשרה"). להסדר הפשרה צורף כנספח ב' נוסח ההודעה שתפורסם בדבר הגשת בקשה לאישור הסדר הפשרה בהתאם לסעיף 25(א)(3) בחוק תובענות ייצוגיות (להלן: "ההודעה הראשונה"). בהחלטה מיום 6.9.10 הוריתי כדלקמן: שיוגדרו מחדש "ענייני התובענה", המוגדרים בסעיף 1.4 בהסדר הפשרה בהתאם להגדרתם בבקשת האישור בלבד, מהטעם שההגדרה שנבחרה רחבה בהרבה מהבקשה באופן שיצור מעשה בית דין בעילה שלא נתבעה. שימחקו צירופי המילים "ובין שיוודעו בעתיד" המופיעות בהגדרת "ויתור וסילוק" שבסעיף 1.4 בהסדר הפשרה. שהצדדים יסבירו מדוע הגבילו את מועד ה- Recall עד לתאריך 14.2.11. שהצדדים יבהירו כי התניה שבסעיף 7.1 בהסדר הפשרה אינה חלה על עניין מינוי הבודק ועל עניין פסיקת גמול ושכר טרחת עו"ד הנמצאים בשיקול דעתו של בית המשפט. ביום 7.10.10 הגישו הצדדים הודעה ותשובה מוסכמת בצירוף הסכם הפשרה המתוקן. לפיה, תוקנה הגדרת המונח "ענייני התובענה" שבהסדר הפשרה וכן תוקנה הגדרת המונח "ויתור וסילוק" בהסדר הפשרה. כמו כן הועמדה תקופת ה - Recall על שנתיים ימים באופן שזו תסתיים ביום 14.2.12. הצדדים גם הבהירו כי התניה שבסעיף 7.1 להסדר הפשרה אינה חלה על מינוי הבודק ועל שאלת פסיקת גמולם של המבקשת ובא כוחה, בהיות נושאים אלו מסורים לשיקול דעתו של בית המשפט הנכבד. בהחלטה מיום 19.10.10 הוריתי לצדדים, לאחר עיון נוסף בהגדרת של המונחים "ענייני התובענה" ו "ויתור וסילוק" שפורטו בסעיף 1 בהודעה מיום 7.10.10, כי יחריגו מההסדר תביעות בגין נזקי גוף למעט תביעות כאלה בגין נזק לא ממוני בלבד. כן הוריתי על תיקון ההודעה לפרסום, בהתאמה. ביום 15.11.10 הגישו הצדדים הודעה ותשובה מטעמם בהתאם להחלטתי מיום 19.10.10. בהודעתם זו ציינו הצדדים כי הגדרת המונח "ענייני התובענה" תתוקן בהתאם להחלטה. עוד הודיעו הצדדים על תיקון הסכם הפשרה באופן שהמבקשת ומר בני רוזין יצהירו כי לא נגרם להם ו/או למי מילדיהם ו/או למי מקרובי משפחתם כל נזק בשל התפרקות המוצרים, וכן כי אין להם - ולא תעמוד להם - כל טענה ו/או עילה ו/או דרישה כנגד שילב בגין התפרקות המוצרים נשוא התביעה. הצדדים צירפו להודעתם נוסח מתוקן של הסדר הפשרה. ביום 17.11.10 הוריתי לצדדים להוסיף להודעה לציבור את האמור להלן בהתאם לסעיף 18(ד) לחוק תובענות ייצויות, התשס"ו - 2006: "כל אדם הנמנה על הקבוצה, היועמ"ש, רשות ציבורית המקדמת מטרה ציבורית בקשר לעניין שבו עוסקת בקשת האישור או התובענה, רשאים להגיש בכתב בתוך 45 יום מיום הפרסום ההודעה התנגדות מנומקת להסדר וכן להמלצה המוסכמת בעניין גמול ושכ"ט". בכפוף לתוספת הנ"ל, הוריתי על פרסום ההודעה בשני עיתונים יומיים: "מעריב" ו"ידיעות אחרונות". כמו כן הוריתי על משלוח העתק ההודעה בצירוף העתק הבקשה לאישור הסדר פשרה, העתק מהסכם הפשרה והעתק מהתובענה ליועץ המשפטי לממשלה, למנהל בתי המשפט ולממונה על הגנת הצרכן. ביום 1.12.10 הגישו הצדדים הודעה בדבר פרסום ההודעה הראשונה בשני עיתונים יומיים: "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" בתאריך 29.11.10 וצירפו להודעתם העתק מההודעות האמורות. בהודעות שפורסמו נכתב במפורש כי "כל אדם הנמנה על הקבוצה, היועמ"ש, רשות ציבורית המקדמת מטרה ציבורית בקשר לעניין שבו עוסקת בקשת האישור או התובענה, רשאים להגיש בכתב בתוך 45 יום מיום הפרסום ההודעה התנגדות מנומקת להסדר וכן להמלצה המוסכמת בעניין גמול ושכ"ט". לאחר אורכה שניתנה לבקשת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה להגשת עמדתו, הודיע ב"כ היועץ המשפטי לממשלה כי "ב"כ היועץ אינו מבקש להביע התנגדות לאישור הסדר הפשרה בהתאם לסעיף 18(ד) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו - 2006, כפי שתוקן לאחר הערות בית המשפט והוא מותיר את ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט הנכבד". לא התקבלה הודעה על התנגדות להסדר הפשרה. להלן עיקרי הסדר הפשרה שהצדדים ביקשו את אישורו: ביום 16.2.10 הגישה המבקשת לבית המשפט תובענה כנגד שילב וטייני לאב וצירפה אליה בקשה לאישורה כייצוגית. בהמלצת בית המשפט גיבשו הצדדים את הסדר הפשרה וזאת מבלי להודות באיזו אחריות או חבות או באיזו מטענות הצד שכנגד. התובעת ובני רוזין מצהירים כי לא נגרם להם או לילדיהם כל נזק עקב התפרקות המוצרים וכי לא תעמוד להם עילה או דרישה נגד שילב בגין התפרקותם. תנאים מתלים להסכם: אישור בית משפט ללא צו להוצאות; אם תוגשנה הודעות פרישה, למשיבות זכות להודיע על פקיעת ההסכם או ביטולו בתוך 45 יום ממועד המצאת הודעת הפרישה. שילב תאפשר לכל לקוח שישיב אחד מהמוצרים לאחת מחנויות שילב לקבל בגינו החזר כספי, מוצר חלופי שווה ערך או שובר זיכוי, לפי בחירתו של הלקוח (וזאת עד שנתיים מיום הכרזת ה - Recall - קרי עד ליום 14.2.2012). המשיבות לא ידרשו לשאת בכל תשלום נוסף מעבר לאמור, למעט שכר המבקשת ושכר טרחת ב"כ. שילב וטייני לאב תערוך מבצע. במבצע יוצעו למכירה, בסניפי שילב, מוצרי טייני לאב מקטגוריית "צעצועי פעילות" ("Activity Toys") ומקטגוריית "צעצועים לרכב ("Car Toys") בהנחה של 25%, לעומת מחירם עובר למועד המבצע (להלן: "המבצע"). המבצע יהיה בתוקף במשך חודש ימים, ומעבר לפרסום בעיתונות על פי חוק, הוא יפורסם גם בחנויות שילב, באופן המקובל והנוהג אצל שילב. המלצת הצדדים לעניין גמול לתובע הייצוגי, היא בסכום של 35,000 ₪ ולעניין שכר הטרחה לבא כוחו בסך של 140,000 ₪. מעבר לסכומים אלה לא ישולמו סכומים נוספים. אם לא יתקיימו התנאים המתלים עד תום 90 יום ממועד חתימת הסכם זה, יהא כל אחד מהצדדים רשאי לבטל הסכם זה לפי שיקול דעתו הבלעדי - ובלבד שנתן על כך הודעה בכתב לצד השני ולבית המשפט (להלן: "הודעת ביטול"). ניתנה הודעת ביטול, כי אז יהא הסכם הפשרה בטל מדעיקרא וחסר תוקף משפטי, כאילו לא נחתם מלכתילה וכאילו אין פסק דין, אין צווים ואישורים, והאמור בו לא ישמש את הצדדים. לאחר מתן הודעת ביטול כדין ו/או לאחר פקיעת ההסכם יימשך הדיון בתובענה כאילו לא נחתם הסכם הפשרה מעולם. עם הפיכת פסק הדין לחלוט יתגבש ויתור וסילוק של המבקשת, בא כוחה וקבוצת התובעים כולה ביחס לכלל ענייני התובענה. פסק הדין יהווה מעשה בית דין הן עבור התובעת ועבור כל חברי קבוצת התובעים בקשר עם ענייני התובענה. אישור הסדר הפשרה הוראות החוק הרלוונטיות לאישור הסדר הפשרה: סעיף 19(א) בחוק תובענות ייצוגיות: "(א) בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית - גם כי קיימות, לכאורה, שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין". סעיף 19(ג) בחוק תובענות ייצוגיות: "(ג)(1) החלטת בית המשפט אם לאשר הסדר פשרה או לדחותו תהיה מנומקת ותכלול, בין השאר, את כל אלה: (א) הגדרת הקבוצה שעליה חל הסדר הפשרה; (ב) עילות התובענה, השאלות המהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה והסעדים הנתבעים כפי שפורטו בבקשה לאישור או כפי שהוגדרו בהחלטת בית המשפט לפי סעיף 14, לפי הענין; (ג) עיקרי הסדר הפשרה. (2) בהחלטתו לפי פסקה (1) יתייחס בית המשפט, בין השאר, לשיקולים אלה: (א) הפער בין הסעד המוצע בהסדר הפשרה לבין הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבלו אילו היה בית המשפט מכריע בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה; (ב) התנגדויות שהוגשו לפי סעיף 18(ד), וההכרעה בהן; (ג) השלב שבו נמצא ההליך; (ד) חוות דעת של הבודק שניתנה לפי סעיף קטן (ב)(5); (ה) הסיכונים והסיכויים שבהמשך ניהול התובענה הייצוגית אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה; (ו) העילות והסעדים שלגביהם מהווה ההחלטה לאשר את הסדר הפשרהמעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה שעליהם חל ההסדר". הקבוצה המוגדרת בהסדר הפשרה שעליה חל ההסדר, היא מי שרכשו את המוצרים החל משנת 2002. עילות התובענה נגד המשיבות: רשלנות; הפרת חובה חקוקה; הפרת חוזה עם חברי הקבוצה ועם כלל הצרכנים; פעולה בחוסר תום לב, הטעיית ציבור הצרכנים והפרת חובת הגילוי המעוגנת בסעיפים 2 ו - 7(א) בחוק הגנת הצרכן; הפרת חובת הגילוי בסעיף 4 בחוק הגנת הצרכן; ביטול העסקה מכוח סעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מהטעם שיש לעודד מסחר הוגן, ביטול מכוח חוק הגנת הצרכן וביטול מכוח סעיפים 2, 10, 16 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א - 1970; זכאות להחזר מכוח חוק המכר תשכ"ח - 1968; אחריות מכוח סעיף 3(ב) לחוק אחריות למוצרים פגומים תש"ם - 1980. השאלות המשותפות לכלל חברי הקבוצה: ביצוען של העוולות המפורטות לעיל, הפרת חוק הגנת הצרכן, הפרת חוזה וזכאות הקבוצה לפיצוי בגין הנזק הלא ממוני לרבות נזקים נפשיים ועגמת נפש. בית המשפט בבואו לאשר הסדר פשרה צריך להשתכנע כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין. תכליתה של תביעה מהסוג הנדון היא במניעת שיווקם של מוצרים פגומים או למצער איסופם עם גילוי הפגם, ובשימת דגש על זכותם של צרכנים במקרים אלה להשבת כספם במשך תקופה ראויה מיום רכישת המוצר. נראה לי כי הסדר הפשרה המוצע מקדם תכליות אלו בצורה נאותה, בנסיבות המקרה המיוחדות. לטענת המשיבות, במשך 7 שנים שבהן שווקו בעולם למעלה מ- 2.5 מיליון מוצרים, התקבלו תלונות ביחס ל-15 מוצרים בלבד (0.0006%). אמנם הפגם שהתגלה במוצרים בהם התגלה - הוא חמור, אך עם זאת נדיר ביותר. על כן הסדר פשרה המבטיח זכותו של כל רוכש, אפילו המוצר שברשותו אינו פגום, לקבל החזר כספי, ומבצע הנחות לזמן מוגבל, נראה לי מידתי וראוי. מינוי בודק סעיף 19(ב)(1) בחוק תובענות ייצוגיות: "(ב)(1) בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא לאחר שקיבל חוות דעת מאדם שמינה לשם כך, שהוא בעל מומחיות בתחום שבו עוסקת הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית (בסעיף זה - בודק), אלא אם כן סבר בית המשפט שחוות הדעת אינה נדרשת, מטעמים מיוחדים שיירשמו; שכרו והוצאותיו של בודק, וכן אופן תשלומם, ייקבעו בידי השר. בדברי ההסבר להצעת חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (ה"ח הממשלה 234 מיום 26.1.06 בעמ' 269) נאמר בהתייחס לסעיפים 18 ו-19 בחוק תובענות ייצוגיות: "מטרת סעיף זה [הכוונה לסעיף 18 - מ' נ'] וסעיף 19 היא להסדיר מקרים שבהם מיישבים הצדדים את הסכסוך ביניהם בדרך של הסדר פשרה, והסדר זה מחייב את כל חברי הקבוצה. החשש במקרים אלו הוא מפני קנוניה בין התובע המייצג לבין הנתבע, כך שהתובע המייצג יפיק תועלת אישית מן הפשרה על חשבון חברי הקבוצה. למעשה, במצבים שבהם מושג הסדר פשרה, נוצר אצל התובע ניגוד עניינים בין טובתו האישית ובין האינטרסים של הקבוצה, דבר המצדיק פיקוח מוגבר הן על ידי בית המשפט והן על ידי חברי הקבוצה". מינוי הבודק מטרתו אם כן לסייע לבית המשפט לבחון את הסדר הפשרה, ולהבטיח כי הוא ממלא אחר המטרות הקבועות בחוק. דהיינו שההסדר הוא סביר והוגן בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר הפשרה המוצע הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת. לא מצאתי למנות בודק בעניין הנדון. מהנתונים שלפניי עולה כי מספר המוצרים הפגומים הוא לכאורה נמוך ביותר. הנזק נושא התובענה, אם בכלל, הוא נזק לא ממוני בלבד ואינו כולל נזק בגין נזקי גוף. עיקר ה"פיצוי" לחברי הקבוצה הוא בהשבת כספם, ודבר זה מוסכם. על פי ההסכם זכאי כל חבר מהקבוצה לדרוש ולקבל השבה אפילו המוצר שרכש אינו פגום. כמו כן הוסכם על מבצע מכירות מוגבל בנוסף. גמול לתובע ושכר טרחה לבא כוחו סעיף 19(ו) בחוק תובענות ייצוגיות קובע: "(ו) אישר בית המשפט הסדר פשרה, יקבע גמול למבקש או לתובע המייצג, לפי העניין, בהתאם להוראות סעיף 22, ושכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23, ורשאי בית המשפט להתחשב בהמלצה מוסכמת שהוגשה לו על ידי הצדדים לעניין זה" (הדגשה שלי- מ' נ'). סעיף 22 בחוק תובענות ייצוגיות דן בגמול לתובע המייצג וקובע: "(א) הכריע בית המשפט בתובענה הייצוגית, כולה או חלקה, לטובת הקבוצה, כולה או גם חלקה, לרבות בדרך של אישור הסדר פשרה, יורה על תשלום גמול לתובע המייצג, בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף קטן (ב), אלא אם כן מצא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שהדבר אינו מוצדק בנסיבות הענין. (ב) בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה: (1) הטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בפרט אם הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי; (2) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה; (3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית" (הדגשה שלי- מ' נ'). סעיף 23 בחוק תובענות ייצוגיות דן בשכר טרחתו של בא כוח מייצג וקובע: "(א) בית המשפט יקבע את שכר הטרחה של בא הכוח המייצג בעד הטיפול בתובענה הייצוגית, לרבות בבקשה לאישור; בא הכוח המייצג לא יקבל שכר טרחה בסכום העולה על הסכום שקבע בית המשפט כאמור. (ב) בקביעת שיעור שכר הטרחה של בא כוח מייצג לפי סעיף קטן (א), יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה: (1) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה; (2) מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך; (3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית; (4) האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך; (5) הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית" (הדגשה שלי- מ' נ'). על פי הסדר הפשרה, ממליצים הצדדים לבית המשפט לאשר תשלום שכר טרחה לבא כוח התובע בסך 140,000 ₪ (בתוספת מע"מ כדין) וכן תשלום בסך 35,000 ₪ לתובעת הייצוגית. אני סבורה כי הייתה תועלת בתובענה הייצוגית בכך שהביאה למודעות את הפגם במוצרים ובכך שניתן פתרון ראוי לקבוצה שרכשה את המוצרים. אשר לאופן ניהול ההליך - בא כוח המבקש צמצם את תביעתו לפי המלצת בית המשפט. כמו כן הגיע להסדר פשרה לפני שהגיש תשובה לתגובת המשיבה ובכך הביא לסיום מהיר וענייני של ההליך. בנסיבות העניין נראה לי כי שכר הטרחה והגמול המוסכמים, הם ראויים. סוף דבר אני מאשרת את הסדר הפשרה המתוקן ונותנת לו תוקף של פסק דין. אני מורה כי מחצית שכר טרחת ב"כ המבקשת תשולם עם מתן פסק הדין והמחצית השניה - לאחר שיאשר בתצהיר לבית המשפט כי "המבצע" כהגדרתו לעיל, אכן נערך כמוסכם בהסדר הפשרה. אני מורה על פרסום ההודעה שנייה לפי סעיף 25(א)(4) בחוק תובענות ייצוגיות שבה יפורטו הפרטים המנויים בסעיף 19(ג)(1) ו-(2). נוסח ההודעה יובא לאישור בית המשפט בתוך 14 יום מהיום ויהא בהתאם לסעיף 25(ד) בחוק תובענות ייצוגיות. הפרסום יהיה בשני העיתונים היומיים "מעריב" ו"ידיעות אחרונות". הוצאות הפרסום תחולנה על המשיבות והן תשלחנה עותק מההודעה לאחר אישורה למנהל בתי המשפט בהתאם לסעיף 25(ז) בחוק תובענות ייצוגיות. המזכירות תשלח העתק מפסק הדין בצירוף הסדר הפשרה למנהל בתי המשפט בהתאם להוראות סעיפים 14(ב) ו-19(ה) בחוק תובענות ייצוגיות לשם רישומם בפנקס תובענות ייצוגיות. תביעה ייצוגיתפשרה