##האם לבנק יש אחריות על זיוף שיק בנקאי ?## בהפקדת שיק בנקאי, לקוח הבנק יוצא מתוך הנחה כי שיק בנקאי כמוהו כמו כסף מזומן. אומנם שיק בנקאי מותר להניח לגביו כי יש לו כיסוי בבנק, וכי אין סיכוי כי לא יכובד מחמת העדר כיסוי מספיק או מחמת שהחשבון הנמשך מוגבל או מעוקל לאור העובדה כי הנמשך על פי השיק הוא הבנק עצמו. מותר להניח בנסיבות אלו כי מבחינה זו קיימת רמת וודאות גבוהה אם לא מוחלטת כי שיק בנקאי ייפרע ויכובד. יחד עם זאת, שיק בנקאי, כמוהו כמו כל מסמך או שיק אחר, נתון לזיופים ולשינויים. אין כל בסיס להנחה כי שיק בנקאי "חסין" מפני פעילות זיוף, לפיכך קיימת רמת סיכון שווה לגביו מבחינה זו, כמוהו כמו כל שיק אחר. ##קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צ'ק בנקאי מזויף:## רקע עובדתי וטענות הצדדים: 1. ענייננו בתביעה כספית על סך 108,391 ₪, בגין שיק בנקאי שהופקד ע"י התובע בחשבונו אצל הנתבע, והתגלה לאחר מכן כמזויף. 2. התובע הוא חקלאי המגדל כבשים וטלאים במרחב רמת הגולן, ומנהל חשבון בנק אצל הנתבע. 3. ביום 30.8.07 ביצע התובע עסקה למכירת טלאים עם אדם בשם אחמד (להלן: "אחמד"), בה הוא מכר לאחמד טלאים, וקיבל תמורתם ממנו בסך 42,000 ₪ בשיק בנקאי המשוך על בנק הפועלים סניף כפר קרע. 4. התובע טוען כי לא הכיר את אחמד לפני עסקה זו. הסיכום נערך טלפונית, סוכם כי יגיע אחמד למשק של התובע ביום 30.8.07 ויקבל את הטלאים, ובתמורה ימסור לתובע על פי דרישתו של זה האחרון, שיק בנקאי בסך 42,000 ₪ המשוך על בנק הפועלים. 5. אכן כך היה, אחמד הגיע, העמיס את הטלאים, המתין במשק יחד עם אשתו של התובע, התובע ניגש ישר לנתבע, מסר את השיק לכספרית בשם תולסן קתז שרה (להלן: "שרה"). קיימת מחלוקת לעניין תוכן השיחה שנוהלה בין התובע לשרה באותו מעמד. התובע טוען כי מסר את השיק לשרה ושאל אותה אם הוא בסדר, שרה העבירה את השיק בקורא האופטי, הוציאה לו אישור הפקדה לשיק, מסרה לידיו את האישור, חייכה, והוא הבין שהכול בסדר. שרה טוענת כי התובע שאל אותה אם עקרונית שיק בנקאי "בטוח", והיא השיבה לו כי עקרונית כן. התובע מסר לה את השיק, השיק נראה על פניו תקין, העבירה אותו בקורא האופטי, הסרט בשיק היה תקין, הוציאה אישור הפקדה ומסרה אותו לתובע. שרה טוענת כי התובע לא שאל ספציפית על השיק, לא ביקש לבדוק אם השיק ייפרע או יכובד, לא ביקש לעשות כל בירור נוסף אודות השיק, ובכך הסתיימה השיחה. 6. התובע טוען כי יומיים לאחר ההפקדה נמסר לו ע"י הנתבע כי השיק לא כובד לאחר שנתגלה כי הוא זויף. הוא הוצא במקור ע"ס 420 ₪ בלבד, וזויף באופן כזה שהוספו לסכום שני אפסים, שהפכו את סכומו לסך של 42,000 ₪. חשבונו חויב בסכום זה, ונגרמו לתובע נזקים רבים, הן ישירים (בסך 42,000 ₪) והן עקיפים, נוסף לעוגמת הנפש הרבה שנגרמה לו. 7. התובע טוען כי הנתבע התרשל כלפיו, לא עשה את הבדיקות המתאימות בעת קבלת השיק, מסר לתובע מידע שגוי אודות השיק, ונתן לו להבין שהכול בסדר, ועל סמך מצג זה הוא התיר לאחמד לעזוב את המשק עם הטלאים. 8. התובע עוד טוען כי הנחת היסוד שלו הייתה כי שיק בנקאי כמוהו כמו כסף מזומן, ולכן הוא סמך על ידיעה זו, כמו גם על אישור הנתבע לשיק, לפיכך המשיך בביצוע העסקה מול אחמד. 9. התובע טוען לחילופין כי הוא בבחינת אוחז כשורה בשיק, ולכן מחויב הנתבע כלפיו על פי השיק, לכן יש לחייב לשיטתו את הנתבע בסכום השיק בסך 42,000 ₪. 10. גם התובע וגם הנתבע הגישו תלונות במשטרה בגין האירוע, נערכו חקירות, ואחמד למיטב הידיעה טרם נתפס. 11. הנתבע טוען כי הוא עשה את כל המוטל עליו כבנק סביר כלפי לקוחו, הוא עשה את הבדיקות הדרושות בעת ביצוע פעולה שגרתית של הפקדת שיק. הנתבע טוען כי פעולות הפקדת שיק רגיל הינה כמו פעולת הפקדה של שיק בנקאי, ופקידת הבנק הייתה אמורה להעביר את השיק בקורא האופטי בלבד, כדי לבדוק את הפס על השיק, את החשבון ממנו נמשך, את מס' השיק, וכל אלו נבדקו בקורא האופטי ונמצאו תקינים. 12. הבנק טוען כי באותה בדיקה לא אמור היה הבנק, וגם לא יכול לגלות אם השיק מזויף אם לאו. הבנק גם לא התבקש ע"י התובע לבדוק מול הבנק הנמשך אם השיק יכובד, לפיכך לא ניתן לתובע "אישור סופי" או "אישור מוחלט" לשיק, ולא ניתנה לתובע כל הבטחה כי השיק יכובד. הנתבע טוען כי אין בסיס ל"ידיעה" או ל"הנחה" של התובע כי שיק בנקאי כמוהו כמו כסף מזומן, עובדה ששיק בנקאי במקרה דנן בפועל זויף. 13. הנתבע טוען כי פקודת השטרות ככלל אינה חלה על שיק בנקאי, אלא אם נקבעו הוראות ספציפיות לכך, ובכל אופן עומדת לבנק טענת הזיוף כנגד התובע, משהוברר כי השיק מזויף. 14. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית, כשמטעם התובע הוגשו תצהירו ותצהיר אשתו בתיה, ומטעם הנתבע הוגשו תצהיר מנהל הסניף דאז מר יצחק שועה, ותצהירה של גב' תולסן קתז שרה, הפקידה שטיפלה בשיק ביום האירוע. העדים נחקרו בחקירות נגדיות, וב"כ הצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב. דיון ומסקנות: 15. השאלה הראשונה העומדת להכרעה היא אם הנתבע התרשל כלפי התובע. 16. אין מחלוקת כי התובע לא ביקש מהפקידה שרה לבדוק אם השיק יכובד, והוא לכל היותר (במידה ונקבל את גרסתו לתוכן אותה שיחה) ביקש לבדוק אם השיק "בסדר". 17. התובע יצא מתוך הנחה כי שיק בנקאי כמוהו כמו כסף מזומן. לא הוברר מהו מקור הנחה זו, ואיזה בסיס משפטי יש לה. אומנם שיק בנקאי מותר להניח לגביו כי יש לו כיסוי בבנק, וכי אין סיכוי כי לא יכובד מחמת העדר כיסוי מספיק או מחמת שהחשבון הנמשך מוגבל או מעוקל לאור העובדה כי הנמשך על פי השיק הוא הבנק עצמו. מותר להניח בנסיבות אלו כי מבחינה זו קיימת רמת וודאות גבוהה אם לא מוחלטת כי שיק בנקאי ייפרע ויכובד. יחד עם זאת, שיק בנקאי, כמוהו כמו כל מסמך או שיק אחר, נתון לזיופים ולשינויים. אין כל בסיס להנחה כי שיק בנקאי "חסין" מפני פעילות זיוף, לפיכך קיימת רמת סיכון שווה לגביו מבחינה זו, כמוהו כמו כל שיק אחר. 18. אומנם כשיק בנאי קיים צורך נמוך יותר במעמד ההפקדה לבדוק מול הבנק הנמשך אם הוא יכובד, כפי שפורט בסעיף 17 לעיל, יחד עם זאת, אילו אכן נעשתה פעולת הבדיקה, לפי בקשת התובע, מול הבנק הנמשך, היה מעשה הזיוף מתגלה בשיחת טלפון, והיא מתברר אז כי סכום השיק הוא 420 ₪ ולא 42,000 ₪. 19. הבנק אינו מבצע וגם אינו אמור לבצע מיוזמתו פעולת בדיקה כאמור (שנקראת בלשון מקצועית פעולת "אישור סופי" או "אישור מוחלט") מול הבנק הנמשך ללא בקשת הלקוח. מותר להניח כי ביום עסקים רגיל מופקדים מאות שיקים אם לא יותר אצל הבנק בחשבונות לקוחותיו, ואין זה סביר לצפות מהבנק לבצע פעולת בדיקה יזומה מטעמו מול כל הבנקים הנמשכים כל אימת שמוקפד אצלו שיק בחשבון לקוח. 20. יחד עם זאת, הבנק מחויב לבצע פעולה כאמור כל אימת נדרש הוא לכך ע"י הלקוח המפקיד, כחלק מהשירות שאמור הנתבע לספק ללקוחותיו. בדיקה כאמור מתבצעת בדרך כלל כאשר מתעורר ספק או חשד בליבו של הלקוח כי קיים סיכוי שהשיק לא יכובד, או כאשר הלקוח אמור להסתמך על פירעון השיק כדי ליתן את תמורתו, דוגמא המקרה דנן. 21. התובע אמור היה לוודא כי השיק ייפרע ויכובד, כתנאי להמשכת העסקה מול אחמד. התובע אדם מנוסה בעסקאות כאלו, והעיד על עצמו כמנוסה במנהג השוק. אין זו הפעם הראשונה שהוא מתעסק עם שיקים במהלך ניסיונו עשיר השנים במסחר בטלאים. הוא ידע כי לוקח לשיק יומיים עד שלושה ימי עסקים עד לפירעון סופי של השיק. לפיכך היה על התובע להמתין תקופה זו כדי לוודא שהשיק יכובד ללא בעיה טרם מסירת הטלאים. לחילופין - אם הוא עומד בדוחק של זמן, והיה עליו לקבל תשובה סופית באופן מיידי, יכול היה לבקש אישור מהבנק הנמשך כי השיק יכובד. 22. התובע כאמור לא נקט לא בדרך הראשונה ולא בדרך השנייה, והסתמך על פעולות הפקידה שרה שהעבירה את השיק בקורא האופטי, הוציאה ומסרה לו אישור ההפקדה עם חיוך. הוא הסתפק בכך, ביחד עם הנחת היסוד המוטעית ממנה יצא (כי שיק בנקאי כמוהו כמו כסף מזומן), הסתפק באלו והמשיך בעסקה. 23. התובע גם לא מסר לפקידה שרה שום פרט אודות העסקה מול אחמד, ולא הבהיר לה כי העסקה מותנית בפירעון או כיבוד השיק, כך שהפקידה לא הייתה מודעת כלל לפרטי העסקה או לפרטי הסיכון שהתובע לוקח על עצמו עם הפקדת השיק, ולא הייתה מודעת לחשד של התובע בנוגע לשיק. 24. התובע העיד בפניי כי השיק נחזה להיות כשיר, ובעיון בו לא עולה כל חשד כי המדובר בשיק מזויף. בנסיבות אלו גם פקידת הבנק שקיבלה לידיה את השיק לא הייתה אמורה לחשוד במשהו, או להבחין בזיוף שנערך בשיק. פקיד בנק, אינו אמור לאבחן בעצמו זיופים שנערכים בשקים או שטרות שנמסרים לידיו, וכך גם היה במקרה דנן. 25. בנסיבות העניין, ולאור כל האמור לעיל, לא שוכנעתי כי הבנק התרשל כלפי התובע, או כי היה על הבנק לבצע פעולה מסוימת שלא בוצעה, או כי בוצעה פעולה ע"י הבנק שלא הייתה צריכה להיעשות. 26. אומנם נגרם נזק לתובע, לצערנו, לאחר שנפל קורבן למעשה מרמה מצד אחמד. המזיק אשר גרם לנזקיו של התובע הוא אותו אחמד, שטרם נתפס, ולא הבנק הנתבע. הבנק לא נקט בכל מעשה או מחדל שהיה בהם בנסיבות העניין כדי לעלות על דבר המרמה טרם התממשותה. הייתה בידי התובע האפשרות לנקוט באמצעי זהירות יותר אפקטיביים, ולבדוק מול הבנק הנמשך באמצעות הנתבע, אם השיק יכובד. אילו הועלתה דרישה כאמור מצידו של התובע, היה מתגלה דבר המרמה טרם נטילת הטלאים מהמשק של התובע. התובע כנראה פעל מתוך הנחת היסוד המוטעית כי שיק בנקאי כמוהו כמו כסף מזומן, אך לא כך היא. אותה הנחה גרמה לתובע להיות פחות זהיר, ולהימנע מלנקוט בכל אמצעי הזהירות שעמדו לרשותו. 27. המסקנה מכל האמור לעיל היא כי לא הוכח כי הנתבע חב חובת זהירות קונקרטית כלפי התובע, אשר הופרה על ידו באפן שגרם לנזק הנטען. לפיכך לא הוכח בפניי כי הנתבע התרשל כלפי התובע. 28. עילת התביעה החלופית אותה העלה ב"כ התובע בצורה מתומצתת ועל דרך החלופית בלבד, הייתה שהתובע הינו אוחז כשורה בשיק כלפי הנתבע, לפיכך חב הוא על פיו כנטען. 29. תחילה יצוין כי הנמשך על פי השיק הוא סניף כפר קרע ולא הנתבע בתיק. 30. מעבר להיבט הפורמאלי יצוין לגופו של עניין דבק בשיק פגם מהותי, לאחר שהוכח דבר זיופו של השיק. אין מחלוקת כי השיק זויף לפחות בסכומו, הרי השיק המקורי הוצא על פי העדויות בסכום של 420 ₪, נערך בו זיוף, ושונה הסכום לסך של 42,000 ₪. הזיוף המהותי שנערך בשיק פוגם בו, ולכן אין האוחז בו רוכש בו זכות קניינית. טענת הזיוף שהוכחה, טובה גם כלפי אוחז כשורה, גם במידה והייתה מוכחת אחיזתו כשורה של התובע בשיק. 31. מעבר לכל האמור לעיל, חתם התובע כלפי הבנק על כתב התחייבות למסגרת אשראי שנערך ונחתם ביום 7.1.08. בסעיף 12(ב) (ז) לכתב ההתחייבות התחייבו התובע ואשתו כי: "אנו מקבלים על עצמנו אחריות לתקינות השטרות, לאמיתותם, לתקיפות ונכונות של החתימות, ההסבות ופרטי השטרות, חתימות הערבים על השטרות וכן לביטולם כדין". התובע לא התייחס לטענה זו, לא בתצהירו ולא בסיכומיו, וגם מטעם זה יש לדחות את התביעה. 32. לסיכום, אני דוחה את התביעה, ומחייבת את התובע לשלם לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪. בקביעת סכום ההוצאות הבאתי בחשבון את הנסיבות המיוחדות של תיק זה, ואת מעשה המרמה אליו נחשף התובע. שיק בנקאיבנקשיקיםזיוף