קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו הפסקת עבודות ואיסור שימוש במקרקעין: 1. תחילתו של ההליך שלפניי הוא בהגשת בקשה לפי סעיפים 239 ו- 246 לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק התכנון והבנייה"), בגדרה עתרה המבקשת, הועד המקומית לתכנון והבנייה מנשה אלונה (להלן: "המבקשת" או "הועדה") למתן צו הפסקת עבודות ואיסור שימוש במקרקעין הידועים כחלקות 11 ו- 12 בגוש 10148 בקיבוץ כפר גליקסון (להלן: "המקרקעין"), באופן שהמשיבות, כולן, תפסקנה לקיים "אירועים מסחריים המתקיימים ללא היתר כדין" במקרקעין. 2. ביום 12.6.2011 ניתן צו במעמד צו אחד. לאור בקשה שהגישה המשיבה מס' 3 (להלן: "החברה"), הוריתי ביום 16.6.2011 על התליית הצו עד להכרעה בבקשה, וקבעתי דיון במעמד הצדדים ליום 22.6.2011. אף האגודות השיתופיות- המשיבות 1 ו- 2 בבקשת הועדה (להלן תקראנה שתי המשיבות הנ"ל : "הקיבוץ") הגישו בקשה לביטול הצו שניתן במעמד צד אחד. הדיון שנקבע בשתי הבקשות שהגישו החברה והקיבוץ נדחה מספר פעמים לבקשת הצדדים, עד אשר התקיים ביום 3.10.2011. בעקבות הדיון ולאור החלטתי שניתנה באותו יום, הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב. 3. אציין כי אף שהדיון שבפניי מתנהל בשתי בקשות שהגישו החברה והקיבוץ, למען הנוחיות, תיקרא להלן הועדה : "המבקשת" ואילו החברה ושתי המשיבות הנותרות תיקראנה : "המשיבות". הצדדים וטענותיהם: 4. אלה הצדדים ואלה הן טענותיהם. 5. המבקשת - שמה מעיד עליה, הועדה המקומית לתכנון ובנייה, בעלת הסמכויות במרחב התכנון בו מצויים אדמות קיבוץ כפר-גליקסון. 6. המשיבות 1 ו- 2 - אגודות שיתופיות, הן, עפ"י הנטען, בעלות הזכויות במקרקעין הנ"ל או המחזיקות או המשתמשות בהם והן האחראיות לשימושים הנעשים במקרקעין. 7. המשיבה מס' 3 - החברה, היא חברה בע"מ העוסקת, עפ"י הנטען, בארגון והפקת אירועים במקרקעין, בניגוד לשימוש המותר במקרקעין אלה וללא היתר כדין. 8. בבקשה נטען כי ביום 24.5.2011, 2.6.2011 ו- 6.6.2011 נמצא כי מתנהלים במקרקעין אירועים מסחריים רבי משתתפים הטעונים היתר, מקום שייעוד המקרקעין עפ"י התוכניות החלות על המקרקעין, הוא למגורים בלבד. 9. הן החברה והן המשיבות 1 ו- 2 (שתיקראנה להלן: "הקיבוץ") הגישו בקשות לביטול הצו שניתן במעמד צד אחד. ואלה טענות החברה בבקשתה: א. החברה הינה חברה בע"מ העוסקת בתחום הנופש האתגרי והיא פועלת במספר מרכזים, ולאחרונה אף בקיבוץ כפר גליקסון. ב. החברה משתמשת באתר הבריכה של הקיבוץ כנקודת איסוף המשתתפים ולצורך הפעילות, כאשר מובאים למקום כסאות מתקפלים, סככה ניידת ושירותים כימיים, אולם כל אלה נלקחים מן המקום בתום יום האירוע. לפיכך, לטענתה, אין המבקשת מבצעת עבירה כלשהיא, שכן אין מתבצעת במקום עבירת בנייה כלשהיא (סעיפים 7-10 לבקשת החברה). ג. הפעילות שנעשית במקום אינה טעונה קבלת רישיון עסק. ד. הצו אינו מידתי ומאזן הנוחיות נוטה לטובת החברה, שיש לה התחייבויות כלפי לקוחות (סעיף 20 לבקשת החברה) 10. הקיבוץ, אף הוא טען לבטלות הצו שניתן במעמד צד אחד, כאשר הוא מבסס את בקשתו על הנימוקים שלהלן: א. הבקשה למתן צו אינה מידתית והיא נוגשת את עקרונות המשפט הטבעי: שכן, מדובר בבקשה למתן צו המשתרע על שטח המשבצת של הקיבוץ, מקום שלא נעשתה כל פנייה מוקדמת לקיבוץ ולא ניתנה בידו הזכות להגיב לנטען בבקשת הועדה. ב. לא בוצעה כל עבירה, מאחר והקיבוץ אינו בונה על המקרקעין. לגבי הפעילות הנעשית עפ"י ההסכם בין הקיבוץ לבין החברה, טען הקיבוץ כי עפ"י ההסכם מאורגנת פעילות הכוללת "משחקי חברה ופעילות גיבוש, טיולי סוסים, טיולי "טומקארים", טיולים רגליים, תחרויות ניווט ועוד" כאשר פעילות זו לא נעשית בתחום הקיבוץ, ושטח הקיבוץ משמש "כמקום המפגש וההתארגנות ליציאה לטבע לפעילויות השונות" (ראו האמור בסעיף 10 ו- 11 לבקשת הקיבוץ). ג. לטענת הקיבוץ הוא לא משתמש במבנים קבועים לצורך הפעילות הנ"ל, וכל אשר נעשה במקום הוא שימוש במיטלטלין "כגון כסאות, שולחנות ויריעות צל אשר אינן ממוקמים על גבי המקרקעין בקביעות, אלא מוצבים על גביהם "הצבה רגעית" (למשך שעות ספורות בלבד) ואלו מפונים מייד עם תום הפעילות". ד. באשר לטענה כי נעשית פעילות שלא בהתאם לייעוד הקרקע, טוען הקיבוץ כי הפעילות מבוצעת בשטחים שייעודם "שטחי ספורט", "שטח פרטי פתוח" ו"שטח ציבורי פתוח" ומשכך הפעילות לא נעשית בשטח שייעודו מקרקעין לבניה, ועל כן הפעילות נעשית כחוק ובהתאם לייעוד הקרקע עליה נעשית הפעילות (ראו סעיפים 15-17 לבקשת הקיבוץ). ה. הבקשה הוגשה ללא ידעת המועצה האזורית ועל כן הצו בטל. ו. הצו שניתן במעמד צו אחד בטל, מאחר ונותן התצהיר התומך בבקשה אינו נמנה על המוסמכים ליתן תצהיר לפי תקנה 3 לתקנות התכנון והבנייה (סדרי דין למתן צווים על פי המבקשת בלבד) התשמ"ג- 1983 (להלן : "התקנות"). ז. לאור הפעילות הנעשית מקום מאזן הנוחות נוטה לטובת הקיבוץ והחברה. 11. הועדה הגישה תגובה לשתי הבקשות שהגישו החברה והקיבוץ. הועדה הפנתה לשימוש הנעשה במקום כפי שעולה מתצהירו של המפקח שביקר במקורם. הועדה צירפה לתגובתה תעודת עובד ציבור ממנה עולה כי ייעודה של חלקה 12 הנ"ל הוא "מגורים ושצ"פ", כאשר "השטח מוגדר כמרקם שמור ומשולב ובעל רגישות סביבתית" (סעיף 11 לתגובה). עוד טענה הועדה כי המפקח רון נימצן ערך מזכר ממנו עולה כי הוא הודיע לקיבוץ ולחברה כי הפעילות אינה עומדת בהוראות החוק. הרקע הנורמטיבי: 12. שני הסעיפים הרלוונטיים לענייננו הם סעיפים 239 ו- 246 לחוק התכנון והבנייה. 13. סעיף 239 לחוק התכנון והבנייה קובע כדלקמן: "(א) נעשתה עבודה, או השתמשו במקרקעין, בדרך ובנסיבות שיש בהם משום עבירה לפי סעיף 204, בין שהוגש על העבירה כתב אישום לבית המשפט ובין שטרם הוגש, רשאי בית המשפט לצוות על הנאשם, או על מי שנראה לבית המשפט אחראי לביצוע העבירה, ועל כל מי שעובד בשירותם - להפסיק את העבודה או את השימוש (להלן - צו הפסקה שיפוטי), ותקפו של הצו יהיה עד לביטולו או שינויו על ידי בית המשפט. (ב) משניתן צו הפסקה שיפוטי או הוגש כתב אישום, רשאי בית המשפט להורות למוסדות התכנון להימנע מלטפל בבקשה להיתר נושא צו ההפסקה או כתב האישום עד לגמר ההליכים בבית המשפט". 14. וזו לשונו של סעיף 246 לחוק התכנון והבנייה שכותרתו היא "צו זמני למניעת פעולות": "נעשו במקום פלוני פעולות הכנה לבניה או לשימוש במקרקעין ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית, רשאי בית המשפט לפי בקשתם של יושב ראש הועדה המחוזית או של יושב ראש הועדה המקומית, ובעיריה - של יושב ראש ועדת המשנה לתכנון ולבניה, או של היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, ליתן צו על כל אחד מהמנויים בסעיף 208 להימנע מפעולה באותו מקום, לרבות צו האוסר את השימוש במבנה או במקרקעין או צו לסגירת המבנה או המקום (להלן - צו מניעת פעולות); בית המשפט רשאי לתת צו כאמור בכפוף לתנאים שימצא לנכון בנסיבות העניין". 15. כבר עתה ניתן לקבוע כי הוראות סעיף 246 אינה נוגעת לענייננו, שכן בענייננו אין המדובר בפעילות המהווה "הכנה". הועדה מודה בסיכומיה כי העבירה שנעשית ע"י החברה והקיבוץ היא עבירת שימוש ולא עבירת בנייה (ראו סעיפים 29-46 לסיכומי הועדה). אף המפקח מטעם הועדה העיד בפניי כי אין במקום בנייה קשיחה וכי אין הכנה לבנייה קשיחה (ראו עדותו של מר רן נימצן בעמוד 6 שורות 8-10 לפרוטוקול). לפיכך, ומאחר ואין טענה כי מי מן המשיבות עושה במקום "פעילות הכנה לבנייה או לשימוש במקרקעין ללא היתר", נראה, כי אין תחולה לסעיף 246 לחוק התכנון והבנייה. 16. נותרה השאלה- האם חלות הוראות סעיף 239 לחוק התכנון והבנייה על השימוש הנעשה במקום ע"י המשיבות; והאם התמלאו התנאים האמורים בסעיף הנ"ל. 17. על מטרתו של צו שיפוטי לפי סעיף 239 נאמר ברע"פ 631/06 מיכאל אשר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם - ניתן ביום 23.1.2006): "הנה כי כן, בית-משפט השלום היה רשאי להורות על הפסקת השימוש במקרקעין נושא בקשה זו, גם לפני הגשתו של כתב אישום. באשר לפגיעה הנטענת בהגנתם של המבקשים, הרי ששעתן של טענות אלו תהא במסגרת משפטם. ועוד, צו להפסקת השימוש במקרקעין אינו סנקציה עונשית המוטלת בגין הפרת הוראותיו של חוק התכנון והבניה. מטרתו של הצו הינה להפסיק את הפרתן המתמשכת של הוראותיו של חוק זה מוקדם ככל שניתן". 18. על רמת ההוכחה הדרושה למתן הצו, על הקשר בין הצו לבין הגשת כתב אישום ועל התכלית המניעתית המונחת בבסיסו, נאמר ע"י בית המשפט העליון ברע"פ 47/07 תימור מור נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה גבעת אלונים (טרם פורסם - ניתן ביום 14.6.2007): "מלשון הסעיף עולה, כי מטרת צו ההפסקה השיפוטי הינה להקפיא את הבניה כאשר לבית המשפט נתונה סמכות לבטל או לשנות את הצו בהתאם למתחייב מהנסיבות. לא עולה מלשון הסעיף, כי תוקף צו ההפסקה השיפוטי מותנה בהגשת כתב אישום. ואכן הלכה היא כי יש לראות בהליך של צו הפסקה שיפוטי, הליך ביניים אשר מטרתו הינה "להקפיא את הבניה בעודה באיבה כשנעשית חריגה מההיתר או מהתכנית עד אשר יתברר הענין לגופו בתיק העיקרי שענינו כתב אישום על בניה שלא בהתאם להיתר או לתכנית" (ראו ע"פ 377/87 קלקא נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(4) 673, 682-683). מכאן, שבבסיס הסעיף עומדת תכלית מניעתית הנוגעת להקפאת הבניה ומניעת מצב שבו יקשה להחזיר את הגלגל אחורנית. מאחר שמטרתו של צו ההפסקה השיפוטי הינה הקפאת המצב הקיים, נקבע בתקנה 3 לתקנות, כי צו הפסקה שיפוטי יכול שיינתן על פי המבקש בלבד ורמת ההוכחה הנדרשת הינה קלושה למדי ודי בכך ש"יש למצהיר יסוד סביר להניח שמבוצעת במקום עבודה". 19. נקבע, כי בשל התכלית המניעתית של סעיף 239 ולאור נטל ההוכחה הדרוש לשם מתן צו כאמור, אין להפוך את הצו לסעד עיקרי והוא יישאר צו זמני- עד אשר תוכרענה טענות הצדדים לאחר ניהול הליך פלילי כהלכתו לאחר הגשת כתב אישום. כאמור, בית המשפט יכול להעניק צו לפי סעיף 239 אף בטרם הוגש כתב אישום, אולם אין הצו עומד כצו סופי המנותק מכתב האישום. על כן, אף כאשר ניתנו צווים בטרם הוגש כתב אישום התנה בית המשפט את המשך קיומו של הצו בהגשת כתב אישום תוך תקופה קצובה (ראו לעניין זה האמור בפסק דינו של כבוד השופט ר' שפירא בע"פ 2508/07 מדינת ישראל נ' קיבוץ יגור ואח' (טרם פורסם - ניתן ביום 13.11.2007). הכרעה: 20. שלוש שאלות דורשות הכרעה: הראשונה מהו אופי השימוש שעושה החברה בשטחי הקיבוץ, השנייה היא, האם השימוש אסור על פי התוכנית החלה על המקום, והשלישית היא, ככל שהשימוש אסור - האם יש מקום לאסור אותו עפ"י צו שיפוטי בהתאם לסעיף 239. 21. בטרם אגש להכרעה בשלוש השאלות הנ"ל ,יש לסלק מדרכי טענה מקדמית שהעלה הקיבוץ והיא האם זהות החותם על התצהיר שתומך בבקשה, פוסלת את הצו שניתן. כאמור, טען הקיבוץ כי עפ"י תקנה 3 לתקנות, נדרש כי התצהיר התומך בבקשה לפי סעיף 239 שנועדה להשיג צו במעמד צד אחד יהיה חתום ע"י עובד הועדה המקומית לתכנון ובנייה או עובד הרשות המקומית, אלא שבענייננו מר נימצן הוא "מרכז פיקוח על הבנייה במרכז הפנים", ועל כן, כך לטענת הקיבוץ, הצו הוצא בחוסר סמכות. 22. דין טענתו זו של הקיבוץ להידחות. תקנה 3 לתקנות קובעת כי: "צו הפסקה שיפוטי לפי סעיף 239 לחוק יכול שיינתן על פי המבקש בלבד אם הבקשה נתמכת בתצהיר של אחד מאלה...". די אם אומר כי מטרת התקנה היא להגדיר את אלה שמוסמכים ליתן תצהיר התומך בבקשות המוגשות במעמד צד אחד, אולם אין בהגדרה זו כדי להוות רשימה סגורה. אפילו הייתי מקבל את הטענה כי לא היה מקום לתמוך הבקשה בתצהירו של המפקח שקיבל הסמכת שר הפנים, לאחר שהצו הותלה והצדדים הביאו טענותיהם בפני בית המשפט, איני סבור כי בית המשפט מחוסר סמכות לתת צו (לאחר שהצדדים כולם נשמעו) מקום שמתבררת לו תמונה עובדתית המצדיקה מתן הצו. 23. בנוסף, מסכים אני לפסיקה אותה הזכירה ב"כ הועדה בסיכומיה, ולפיה אף שהמצהיר אינו אחד הנמנים בתקנה 3 לתקנות, אין בכך כדי לאיין את ההליך. המפקח הוא בעל הסמכה עפ"י סעיף 257א לחוק התכנון והבנייה (ראו הערת בית המשפט בעמוד 4 שורה 19 לפרוטוקול). הסעיף הנ"ל קובע כי "שר הפנים רשאי להסמיך מפקחים לצורך ביצוע חוק זה והתקנות לפיו, ובלבד שהמפקח עבר הכשרה מתאימה כפי שקבעו שר הפנים ושר המשטרה; על המפקח שהוסמך לפי סעיף זה, שאינו עובד רשות מקומית, יחולו דיני המשמעת החלים על עובדי המדינה". סבורני, כי אין להיצמד באופן מילולי ללשונה של תקנה 3 ובכל מקרה אין לקבוע כי צירוף תצהירו של מפקח בעל הסמכה כדין משר הפנים לביצוע החוק ותקנותיו מביא לאיון ההליך כולו. תוצאה זו אינה מגשימה את מטרת התקנות ואינה מגשימה את מטרותיו של חוק התכנון והבנייה. תקנה 3 הנ"ל אינה קובעת מיהו המוסמך ליתן את הצו, ועל כן לא ניתן לומר כי הוא ניתן בחוסר סמכות. התקנה מגדירה מיהו שאמור ליתן תצהיר התומך בבקשה, אולם לא נקבע בה ובשום מקום אחר, שצירוף תצהירו של גורם מלבד אלה המפורטים בתקנה 3 מביאה לבטלות הצו. 24. לגבי אופי השימוש הנעשה במקום, אף שהתגלעה מחלוקת בסיכומי הצדדים יש לפנות אל הבקשה שהגישה החברה לביטול הצו, שבה היא מפרטת את הפעילות שהיא עושה במקום. בסעיף 5 לבקשה, טוענת החברה, כי היא חברה בע"מ המארגנת "ימי כיף" לארגונים, מפעלים ומוסדות "הכוללים פעילות ספורט שונות, נופש אתגרי לרבות טיולים ברגל, טיולי "טומקאר", טיול אופניים, ניווטים ביערות, וטיולי סוסים". עוד טוענת החברה, כי היא פועלת ממרכז מוקדים ובין היתר "מקיבוץ כפר גליקסון" (סעיף 6 לבקשה). לטענת החברה שטח הבריכה בקיבוץ מהווה שטח האיסוף (סעיף 8 לבקשה), בסיום הפעילות נפגשות כל הקבוצות לארוחה משותפת. עוד טוענת החברה כי היא מאשרת "שלצורך הפעילות מובאים למקום כסאות מתקפלים, סככה מתקפלת לנקודת הריכוז ואם יש צורך שירותים כימיים, ניידים" (סעיף 10 לבקשה), כאשר כל אלה מובאים ביום האירוע ונלקחים ביום האירוע (שם). 25. האמור לעיל מתיישב עם העולה מן התמונות שצולמו ע"י המפקח ואשר צורפו לבקשה. ניתן לראות במקום שירותים כימיים, "טומקארים" וכלים למשחקים (ראו עדות המפקח בעמוד 5 שורה 20 ו- 21 לפרוטוקול). אף נציג הקיבוץ, מר גדעון סיני העיד בפניי, כי חלק מן הפעילות של החברה נעשית בתוך משבצת הקיבוץ (עמוד 17 שורה 4 ) כי "הטומקארים" חונים בתוך שטחי הקיבוץ (בעמוד 17 שורות 22 ו- 23 לפרוטוקול) וכי בתוך שטח הקיבוץ מוגש מזון למשתתפים באירוע בנקודה בה מתאספים (שם, בשורות 30 ו- 31 לפרוטוקול). 26. מסקנתי היא כי בשטח הקיבוץ נעשית פעילות מסחרית; החברה מקבלת קבוצות, אוספת את חברי הקבוצות בשטח הקיבוץ (מן הסתם עפ"י המוסכם בין החברה לבין "המזמין"), מונחים שם שירותים כימיים, במקום יש מתקני משחקים ומשם, מן הנקודה הזו, יוצא הטיול, כאשר המטיילים יכולים להשתמש בטומקארים החונים בשטח הקיבוץ. בנוסף, כך עולה מן החומר שבפניי, במקום שבו מתאספים המשתתפים מוגש מזון. 27. מדובר, אפוא, בפעילות מסחרית לכל דבר ועניין. לפעילות זו יש מאפיינים תרבותיים וספורטיביים, מבחינתם של המשתתפים, אולם מבחינת הקיבוץ והחברה, אלה עושים שימוש מסחרי בשטחים מסויימים בקיבוץ. שימוש מסחרי זה דומה לכל שימוש מסחרי אחר שמטרתו הפקת רווח - והשאלה היא האם שימוש זה מותר הוא עפ"י דיני התכנון והבנייה, כאשר בענייננו אין כל טענה לעבירת בנייה, וכל אשר הועדה טוענת הוא, כי נעשה שימוש שלא כדין עפ"י דיני התכנון בשטחים בתוך הקיבוץ. 28. מכאן אני עובר לדון בשאלה השנייה - והיא האם שימוש זה מותר במקום שבו הוא נעשה. בין הצדדים נטושה מחלוקת לגבי המקום שבו נעשה השימוש הנ"ל אולם אף לשיטתם של הקיבוץ והחברה, הם עושים את השימוש בשטח שאינו מיועד לבנייה- כטענת המבקשת, כי אם בשטח אחר המוגדר עפ"י התוכנית כ"שטח ספורט" או "שטח פרטי פתוח" או "שטח ציבורי פתוח". לטעמי אף טענה זו אינה מסייעת לחברה או לקיבוץ מאחר ועיון בתקנון תוכנית מתאר מקומית מ/ 314 החלה על משבצת הקיבוץ מעלה, כי אפילו אקבל טענת הקיבוץ כי הפעילות לא נעשית בשטח מגורים והיא נעשית בשטחים המוגדרים עפ"י התוכנית כ-"שטח ספורט" או "שטח פרטי פתוח" או "שטח ציבורי פתוח" - הפעילות אשר מבוצעת במקום אינה מותרת כלל אף בשטחים הנ"ל. להלן אנמק את מסקנתי זו. 29. התוכנית החלה על המקום מגדירה את השימושים המותרים בכל אזור מאזורי התוכנית. עפ"י תקנון התוכנית, השטח "פרטי פתוח": "מיועד לשמש כשטח פתוח לתושבי הקיבוץ ושכונת ההרחבה ולהפרדת שטחי המגורים משטחי התעשייה ומבני משק ויותר בו גינון, שבילים, העברת תשתיות, וגישות מהדרך למגרשים גובלים. בשטח שממערב לקו איסור הבנייה, המסומן בתשריט, לא תותר כל בנייה ויותרו רק עיבוד חקלאי, גינון ותשתיות קרקעיות". שטח "ציבורי פתוח" מוגדר עפ"י התוכנית כשטח "המיועד לגינון, אזורי מנוחה ומשחק, שבילים להולכי רגל, מקלטים ציבוריים, מערכות תשתיות תת קרקעיות. בשטח שממערב קו איסור הבנייה, המסומן בתשריט, לא תותר כל בנייה ויותרו רק עיבוד חקלאי, גינון ותשתיות קרקעיות. עיבוד חקלאי יותר גם בשצ"פ שמדרום לתוואי החדש של נחל ברקן" ואילו "שטח ספורט של הקיבוץ" מוגדר כשטח ה"מיועד לספורט ונופש כמו בריכת שחיה, מגרש כדורגל ושירותים נלווים". 30. הנה כי כן, באף אחד מן השימושים הנ"ל (שלטענת הקיבוץ בו נעשית הפעילות) לא מותרת פעילות מסחרית, ועל כן אף אם אקבל את טענת הקיבוץ והחברה כי הפעילות אינה נעשית בשטח המיועד לבנייה - אין בכך כדי להכשיר את הפעילות המסחרית למטרת רווח שמנהלים הקיבוץ והחברה. 31. אציין עוד כי נראה כי הפעילות הנ"ל אינה מותרת באף שטח משטחי הקיבוץ, שכן משום מה לא דאג הקיבוץ לייחד שטח לפעילות מסחרית מן הסוג הנדון ועל כן כל פעילות מן הסוג הנ"ל בשטחי הקיבוץ, אינה מותרת עפ"י דין. 32. לפיכך, ולאחר שהגעתי למסקנה כי הפעילות הינה שימוש אסור במקרקעי הקיבוץ, נראה כי מתקיימים התנאים האמורים בסעיף 239 לחוק התכנון והבנייה. כל עוד לא הותרה פעילות זו (ע"י השגת היתר "לשימוש חורג" לדוגמא) נותרת פעילות זו כאסורה. 33. אני דוחה טענת הקיבוץ והחברה כי מדובר בצו לא מידתי. חזקה על הקיבוץ והחברה שידעו היטב כי הפעילות במקום אינה מותרת; לפיכך, אין לראות בצו שנועד לאסור פעילות בלתי חוקית כצו לא מידתי. כמו-כן אני מאמין למפקח מטעם הועדה שהודיע לנציגי הקיבוץ, בטרם הוצאת הצו, כי הפעילות הנעשית במקום אינה חוקית וכי על הקיבוץ להפסיקה. 34. בנוסף, איני מקבל את הטענה כי על הועדה היה להודיע למועצה המקומית בטרם הגשת הבקשה. חובה זו אינה קיימת בדין ועל כן העדר הודעה לרשות המקומית על הכוונה להוציא צו לפי סעיף 239 לחוק אינה פוגמת בתוקפו של הצו. 35. סוף דבר - אני דוחה את שתי הבקשות לביטול הצו שהגישו החברה והקיבוץ, ומותיר את הצו שניתן ביום 12.6.2011 על כנו. 36. יחד עם זאת וכאמור לעיל, צו זה אינו עומד לעולמי עד, ויש לראות בו צו זמני עד לבירור טענות הצדדים לאחר הגשת כתב האישום. לפיכך, ככל שלא יוגש כתב אישום עד ליום 15.1.2012 יבוטל צו זה ללא כל צורך בהחלטה נוספת. 37. בנוסף , לאור העבודה כי עלול להיגרם נזק לחברה בשל מתן הצו, הוא ייכנס לתוקפו ביום 15.12.2011 שעה 24:00. מקרקעיןשימוש במקרקעיןאיסור שימושצווים