קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו זמני להעברת גדר למקום אחר: הבקשה, העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים 1. המבקשת, מועצה מקומית בנימינה-גבעת עדה (להלן: "המועצה"), עותרת למתן צו זמני שיאפשר לה להעתיק גדר מוסדית של בית-ספר "גבע" בגבול שטחה, בהתאם להיתר בניה שבידה, ואגב כך, לאסור על המשיבים 1-4 או מי מטעמם לבצע כל פעולה המונעת או מעכבת את ביצוע העתקת הגדר, לרבות מניעת המשיבים להיכנס לשטחה. 2. נכון להיום, המשיבים רשומים בלשכת רישום מקרקעין כבעלים של חלקות 23-24 בגוש 10132 בגבעת-עדה. בשנת 1982 אושרה תוכנית מתאר ש/95, במסגרתה שונה חלק מהחלקות שבתוכנית לייעוד לבנייני ציבור ומגורים. ביום 07/05/89 פורסמו הודעות לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור - 1943) (להלן: "פקודת הקרקעות") בהתאם להוראות התוכנית. ביום 26/03/90 פורסמה הודעה לפי סעיף 19 לפקודה. בהתאם לתוכנית המתאר, השטח אשר הופקע ושייך למועצה הינו שטח המסומן וצבוע בצבע חום, כפי שניתן לראות במפת הקומפילציה שהוגשה לתיק בית-המשפט וסומנה מב/2. 3. נכון להיום קיימת גדר רשת שהוקמה ע"י המועצה בגבול שבין שטחה המקורי לבין השטח שהופקע. 4. ביום 09/11/10 ניתן למועצה היתר בניה לתוספת כיתות לימוד לבית-הספר, ובמסגרת זו ניתן היתר להריסת הגדר מרשת והצבת גדר חדשה בגבול החדש של החלקה (היינו, בשטח המופקע). 5. ביום 10/05/10 נשלחו מכתבים למשיבים (נספח 6 לבקשה לצו מניעה), הדורשים מהם לפנות את החלק הדרומי של חלקתם, כדי שהמועצה תוכל להשלים את הפעולות הנדרשות למימוש תפיסת החזקה. המועצה מוסיפה במכתבה כי בכוונתה להעביר את גדר בית-הספר הקיים למיקומו הסופי לאחר פינוי השטח ע"י המשיבים. עוד מוסיפה המועצה במכתביה כי פינוי זה ייתר את הצורך בהגשת תביעה לסילוק יד. אין חולק כי המשיבים לא השיבו למכתב. 6. ביום 01/12/10 ביקשה המועצה לפרק את הגדר הישנה, ברם המשיבים הפריעו לה תוך שאחזו פיזית בגדר. להשלמת התמונה, יצוין כי המועצה הגישה בקשה לצו מניעה בבית-משפט שלום והבקשה נמחקה. בין לבין, הגישו המשיבים עתירה לבג"צ למתן צו על תנאי וצו ביניים, כדי למנוע מהמועצה המשך ביצוע עבודות. בבג"צ 8853/10 נדחתה ביום 13/12/10 בקשת המשיבים, בקביעה כי קיים סעד חילופי והוא פנייה לבית-משפט אזרחי. לאחר דיון בועדת ערר מחוזית, פנו המשיבים בעתירה מנהלית לבית-המשפט המחוזי בחיפה בבקשה להורות על ביטול ההפקעה בית המשפט המנהלי (עת"מ 54822-03-11 שפורן ואח' נ' המועצה המקומית בנימינה ואח') (ניתן ביום 18/09/11) דחה את העתירה ועל פסק-דין זה הוגש ערעור לבית-המשפט העליון שתלוי ועומד בימים אלה. 7. המועצה טוענת כי אין למשיבים כל זכות למנוע ממנה את הריסת הגדר והצבתה בגבול המיועד לבנייני ציבור. כך לפני פסק-הדין של בית-המשפט המנהלי, ובוודאי כך המצב לאחריו, שכן השטח בו מבוקש לבצע את ההעתקה הופקע והוא בבעלות המועצה. 8. לטענת המועצה, התנגדות המשיבים גורמת לעיכוב בבניית כיתות לימוד, אשר בנייתן כבר הייתה צריכה להסתיים בשנת הלימודים תשע"ב. כל דחייה של תחילת העבודות על פי היתר בניה המאושר אל מעבר לשנת הלימודים הבאה (01/09/12), מאלצת את המועצה לנקוט בצעדים כואבים מבחינה כספית ומבחינת פגיעה במגרש הספורט הקיים המשמש כיום את תלמידי בית-הספר. העיכוב בלוחות הזמנים מאלץ את המועצה לבדוק את האפשרות של הסבת מרחב לימודי קיים לכיתה מן המניין. במידה ולא תִצלח יוזמה זו, יתכן ותאלץ המועצה להשקיע בבינוי זמני, כגון מבנה יביל או הסבת חדר כושר במבנה אולם הספורט לכיתת לימוד. בשים לב לאמור, סבורה המועצה כי במאזן הנוחות נִזקה גובר על נזק המשיבים, שכן העתקת הגדר ומיקומה בגבול החדש של החלקה אינה גורמת להם נזק, בייחוד נוכח התחייבות המועצה כי במידה ובית-המשפט העליון יהפוך את פסק דינו של בית-המשפט לעניינים מנהליים בחיפה, היא תחזיר את המצב לקדמותו. 9. המשיבים טוענים כי החלקות מושא הבקשה היו בבעלות משפחתו של המשיב 1 מאז שנת 1925 ברציפות. על חלקות אלו היו בנויים בתי המגורים של סבו וסבתו של המשיב, והוא אף נולד והתגורר שם במהלך השנים וגר עם משפחתו עד היום בחלק מהשטח. 10. המשיבים טוענים כי מתוך שטחיהן של חלקות 23-24 הופקעו בעבר שטחים גדולים לצורך הקמת בית-הספר הסמוך. מתוך חלקה 23 הופקע שטח של 2,782 מ"ר, המהווה כ-60% מהשטח הרשום. מתוך שטחה של חלקה 24 הופקע בעבר שטח של 2,324 מ"ר, המהווה כ-55% מהשטח הרשום. השטחים שהופקעו כאמור גודרו בגדר בית-הספר שעשויה מרשת עוד בשנות ה-80 של המאה הקודמת ומשמשים עד עצם היום הזה כחלק משטחי בית-הספר. בתחילת 1989 בחנו המשיבים 3-4 אפשרות לרכישת השטח הלא מופקע במחלקה 23. למטרה זו הם בדקו את מצב המקרקעין אצל רשויות התכנון וביום 08/01/89 אישר מהנדס הועדה המקומית כי לגבי חלקה 23 חלק מהמגרש מוגדר כשטח לבנייני ציבור שיופקע ע"י המועצה המקומית, ולאחר ההפקעה ישאר שטח של 1,815 מ"ר. שטח זה שנטען לגביו שלא יופקע, הוא השטח המוחזק כיום בידי משיבים 3-4, והוא כולל גם את השטח מושא הבקשה דנן. משיבים 3-4 טוענים כי על יסוד מכתב זה רכשו את השטח של 1,815 מ"ר שלא הופקע מחלקה 23. השטח מושא המחלוקת הוא שטח נוסף של כ-800 מ"ר, מתוכן שטחיהן של חלקות 23-24 שהופקע לטענת המועצה במסגרת ההפקעה מ-1989. המשיבים מבהירים כי שטח זה שבמחלוקת מוחזק על ידם בהחזקה בלעדית. 11. למשיבים טענות ביחס לחוקיות ההפקעה ולתקפותה. כל אלה הועלו בעתירה המנהלית ונדחו. המשיבים סבורים כי בית-המשפט המנהלי טעה, וכי ראוי להמתין להכרעת בית-המשפט העליון בערעור על בית-המשפט המנהלי, שכן אם יתקבל ערעורם, יִשמט הבסיס מתחת לטענת המועצה לפיה רכשה זכויות בעלות בשטחים מושא תובענה זו מכח הליכי הפקעה. תוצאת הערעור עשויה לייתר אפוא, אליבא דהמשיבים, את הדיון בתביעה כאן. 12. המשיבים טוענים כי ההליך שננקט ע"י המועצה איננו ההליך המתאים, שכן המועצה מבקשת לקבל צו מניעה קבוע שיאסור על המשיבים לבצע כל פעולה המפריע לשימוש, המונעת או מעכבת את ביצוע עבודות העתקת הגדר ומניעת הכניסה לשטח. המשמעות המעשית היא סילוק יד, בעוד שלפי הדין לא ניתן לפנות מחזיק מקרקעין, אלא באמצעות הליך משפטי של תביעת פינוי. בענייננו לא הוגשה תביעת פינוי ולכן יש לדחות את הבקשה הזמנית. 13. לטענת המשיבים, תכליתו של צו המניעה הזמני הוא לשמר מצב קיים, ברם, בענייננו מבקשת המועצה לשנות את המצב הקיים וליצור מצב חדש. מדובר בצו עשה שלא ניתן להשיגו, אלא במסגרת פסק-דין סופי, שיורה למשיבים לסלק ידם מהמקרקעין. מה שלא התבקש בענייננו. זאת ועוד, גם לאחר פסק-דין לפינוי, ככל שינתן, לא זכאית המועצה לפעול בדרך עקיפה, אלא בהתאם לדין באמצעות לשכת ההוצאה לפועל. 14. בסופו של יום טוענים המשיבים כי מאזן האינטרסים פועל לטובתם, ואין להכריע בזכויותיהם מבלי שיתקיים הליך משפטי נאות בתביעה שתוגש כדין ושטרם הוגשה עד היום, לסילוק יד. דיון והכרעה 15. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים וראיותיהם, דין הבקשה להדחות. 16. אין חולק כי פורסמה הודעת הקניה לפי סעיף 19 לחוק פקודת הקרקעות, ולכן על אף שהבעלות טרם נרשמה בלשכת רישום מקרקעין, היא מוקנית למועצה. יחד עם זאת, הוכח בתצהיר המשיבים, ולא נסתר בכל דרך, כי הם מחזיקים בפועל בשטח שבמחלוקת בהחזקה בלעדית ולא המועצה היא שמחזיקה בשטח זה שמעבר לגדר הרשת הקיימת. נראה כי אף המועצה מכירה בכך שהמשיבים מחזיקים בפועל בשטח זה, שכן היא פנתה אליהם במכתבים מיום 10/05/10 בדרישה לסלק ידם משטח זה, ועוד הוסיפה כי אם לא יעשו כן, תאלץ להגיש נגדם תביעה לסילוק יד מהמקרקעין. 17. במצב הדברים שהוכח לעיל כאמור בסעיף 16 לפסק-הדין, וללא קשר לשאלה אם בית-המשפט העליון יקבל או ידחה את הערעור על החלטת בית-המשפט המנהלי בחיפה, שקבע כי אין לבטל את ההפקעה, הדרך שהותוותה בדין לקבלת חזקה ממי שתופס מקרקעין שלא כדין, היא דרך הגשת תביעה לסילוק יד בבית-משפט השלום. במילים אחרות, אם בית-המשפט העליון יקבל את הערעור, הרי שיקבע שההפקעה בטלה והמשיבים הם הבעלים של השטח במחלוקת ולכן ממילא אין זכות לאף אדם לבנות גדר או כיתות לימוד בשטחם. אם מאידך ידָחה הערעור ויקָבע כי ההפקעה הינה כדין, עדיין יש לפנות את מי שיושב על המקרקעין בפועל שלא כדין בתביעה לסילוק יד. ולהלן אפרט; 18. ההלכה הפסוקה קובעת כי מקום שאדם מחזיק במקרקעין, לא ניתן לפנותו, אלא באמצעות הליך משפטי במסגרת תביעה לסילוק יד. הלכה זו תקפה בין אם המקרקעין הגיעו לבעלותו של מבקש סילוק היד בדרך של רכישה רצונית ובין אם הגיעו לרשות ציבורית בהליכי הפקעה. בשני המקרים על הבעלים לנקוט בהליכים לסילוק יד כנגד המחזיק במקרקעין. בענייננו, אין חולק כי פורסמה הודעת הקניה לפי סעיף 19 לפקודת הקרקעות, ולכן על הרשות המפקיעה, החפצה לתפוס את החזקה בקרקע המופקעת, לפנות לבית-משפט השלום בתביעה לסילוק יד, וראה בעניין זה ע"א 219/66 ילוז נ' רשות הפיתוח ואח' פ"ד כ(4)138, 607-609, וכן ע"א 332/60 בן עמי נ' היועמ"ש פ"ד טו, 138,142. הואיל והמועצה לא הגישה תביעה כנגד המשיבים לסילוק יד מהשטח שהופקע, יש מקום לדחות את הבקשה מטעם זה כשלעצמו. 19. לא זו אף זו, אף אם היה ניתן פסק-דין לפינוי, לא הייתה המועצה רשאית לבצעו בעצמה, אלא הייתה נזקקת ממילא לביצוע באמצעות לשכת ההוצאה לפועל, וראה בג"צ 477/81 בן ישראל נ' המפקח הכללי של המשטרה פ"ד לו(4)349, וראה בספרו של אריה קמר, דיני הפקעת מקרקעין, מהדורה 7 (2008) כרך ראשון, עמ' 231. סמכותה של לשכת ההוצאה לפועל לבצע פסק-דין של פינוי מקרקעין מעוגנת בסעיף 74(א) לחוק ההוצל"פ, התשכ"ז - 1967, שכותרתו "פינוי מקרקעין" הקובע: "ניתן פסק דין לפינוי מקרקעין, לרבות פסק סילוק-יד, יקבע הרשם מועד לפינוי בהודעה, שתומצא לחייב ולצד השלישי אשר לידיעתו של הרשם מחזיק באותם מקרקעין או בחלק מהם; לא פונו המקרקעין עד המועד שנקבע, יכנס מנהל הלשכה למקרקעין האמורים, יפנה אותם וימסרם למי שזכאי לקבלם לפי פסק הדין". וראה בעניין זה גם תקנה 97 לתקנות ההוצאה לפועל התש"ם - 1979. 20. תכליתו של צו המניעה הזמני הוא לשמר מצב קיים, ברם, בענייננו מבקשת המועצה לשנות את המצב הקיים וליצור מצב חדש. היא אינה מבקשת צו מניעה זמני, אלא מבקשת צו עשה שיאפשר לה להעתיק את הגדר בשלב ראשון ולבנות כיתות לימוד בשלב שני. מדובר למעשה ביצירת עובדות מוגמרות בשטח הכרוכות בפינוי מי שמחזיק בפועל את המקרקעין. במובן זה המועצה לא מבקשת צו מניעה, אלא צו עשה, ותוצאה זו לא ניתן להשיג במסגרת צו מניעה זמני אלא במסגרת פסק-דין סופי, שיורה למשיבים לסלק ידם מהמקרקעין. 21. בשים לב לאמור, העתרות לבקשה תייתר את הדיון בתובענה ובדרך זו תִשלל מהמשיבים זכותם לקבל את יומם בבית-המשפט, שכן מתן צו המניעה הזמני יעביר לידי המבקשת את החזקה במקרקעין ויגרום לסילוקם בפועל של המשיבים מהמקרקעין. הזהות בין הסעד הזמני לבין הסעד העיקרי מהווה לפי ההלכה הפסוקה שיקול מיני השיקולים המובילים לדחיית הבקשה לצו זמני, וראה בר"ם 6918/06 ויינברג נ' מדינת ישראל, , רע"א 3533/09 נציגות הבית המשותף נ' עיון . 22. בשקילת מאזן האינטרסים, אני סבורה כי הכף נוטה בשלב הנוכחי ובדרך שבה הוגשה הבקשה והתביעה, לטובת המשיבים, שכן העתרות לבקשה תיצור מצב בלתי הפיך או למצער מצב שעלות הסרתו (הריסת כיתות לימוד חדשות שיבנו) יגרום לנזק יותר גדול מאשר המתנה לקבלת פסק-דין לפינוי מקרקעין, ככל שתוגש תביעה כזאת. נכון אפוא לקבוע כי אין להכריע בזכויותיהם של המשיבים כבר היום, מבלי שיתקיים הליך משפטי נאות בתביעה שתוגש כדין ושטרם הוגשה עד היום, לסילוק יד. 23. אשר על כן, אני דוחה את הבקשה לצו זמני. המבקשים ישפו את המשיבים בשכ"ט עו"ד בגין הליך זה בסך 2,900 ₪. צו מניעה זמניצוויםצו מניעהגדר