קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו מבית המשפט להורות על חיבור דירה למים: בפני בית המשפט מונחת בקשתו של המבקש, למתן צו עשה במעמד צד אחד. המבקש מבקש כי בית המשפט יורה לחברת הגיחון מפעלי מים וביוב בע"מ (להלן: "המשיבה") לחבר את דירתו של המבקש, המצויה ברחוב צפניה 35 בירושלים (להלן: "הדירה"), לאלתר, לרשת המים. טענות המבקש: לטענת המבקש בבניין בו הוא מתגורר היה לפני שנים מד מים משותף לכל דיירי בבניין. במרוצת השנים התקין לעצמו כל אחד מהדיירים מד מים נפרד. זאת מלבד דירתו של המבקש ודירה נוספת אשר נותרו מחוברות לאותו מד מים (להלן: "מד המים"). לאחר בירור, ומאחר וחשבונות המים של המבקש היו, לטענתו, גבוהים ביותר ביחס לצריכת המים שלו, בדק המבקש את העניין והגיע למסקנה שקיים דייר נוסף בשם אלחנן ימנייק אשר דירתו מחוברת למד המים הנדון (להלן: "הדייר השלישי"). לטענת המבקש, הדייר השלישי אינו מקבל חשבון עבור השימוש במים וחשבונו נזקף לחובת המבקש. לאור האמור, פנה המבקש למשיבה וביקש ממנה לשלוח לבניין פקח שיבדוק את עניין החיבור למד המים. אולם המפקח דחה את טענתו של המבקש באמרו שאין דייר שלישי המחובר למד המים. המבקש פנה לדייר השלישי, אשר לטענתו, אישר שדירתו, שנרכשה באוגוסט 2008, אינה מחוברת למד המים. בעקבות זאת התקין הדייר השלישי שעון מים נפרד לדירתו, ורק ממועד התקנת השעון החדש הוא משלם את חשבון המים לדירתו. הדייר השלישי אף ביקש מהמשיבה לשלם את חלקו בחוב שהצטבר (להלן "החוב שהצטבר") עד להתקנת השעון החדש, אולם המשיבה סירבה לגבות ממנו את החוב כיוון שלא היה רשום אצלה כצרכן מים בעת היווצרות החוב. המבקש מוסיף שהחוב שהצטבר מתווסף מידי חודש בחודשו לחשבון המים השוטף שלו. המבקש ציין כי הוא ואשתו מתקיימים מהבטחת הכנסה ואין ביכולתם לשלם את החוב שהצטבר. עוד מציין המבקש שפנה למשיבה מספר פעמים, בסיועם של עובדת סוציאלית מטעם לשכת הרווחה ועמותת ידיד, אולם המשיבה סירבה להגיע עימו להסדר המפריד את חובו של המבקש מכלל החוב שהצטבר. המבקש מציין שלאור האמור, הלכו החשבונות ותפחו. המשיבה שלחה אל המבקש התראות לפני ניתוק המים, ולפני כחודשיים וחצי ניתקה המשיבה את דירתו של המבקש ממים. המבקש ובני משפחתו אינם יכולים להתקיים ללא מים בדירה, בפרט לאור העובדה שאשת המבקש אינה בקו הבריאות. לאור האמור סובר המבקש כי יש לו סיכוי טוב לזכות בתביעתו, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו ואשר על כן על בית המשפט להיענות לבקשתו וליתן את צו עשה המבוקש כנגד המשיבה. דיון והכרעה: הבקשה למתן צו עשה הוגשה על ידי המבקש במעמד צד אחד. סעיף 366(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: "תקסד"א") קובע כי בבקשה למתן סעד זמני יש לדון במעמד שני הצדדים, ובלשון החוק: בקשה למתן סעד זמני תידון במעמד הצדדים, ואולם רשאי בית המשפט ליתן צו על פי צד אחד, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שההשהיה שבקיום הדיון במעמד הצדדים תסכל את מתן הצו או תגרום למבקש נזק חמור. החוק דורש כי דיון בבקשה למתן צו עשה זמני יערך במעמד שני הצדדים, אולם קיים בסעיף חריג לפיו, בסמכותו של בית המשפט לתת צו עשה זמני במעמד צד אחד באם קיים חשש סביר שההשהיה שבקיום הדיון במעמד הצדדים תסכל את מתן הצו או תגרום למבקש נזק חמור. במקרה דנן, עסקינן בניתוק בית מגורים מזרם המים. בבית האמור מתגוררת משפחה, ובין היתר מתגוררת אשת המבקש אשר, לטענתו, אינה בקו הבריאות. אין צורך להכביר במילים על כך שהמים הם מקור החיים ובלעדיהם לא ניתן לקיים אורח חיים סביר, בוודאי בבית בו מתגוררת משפחה. אשר על כן, אני סובר כי יש בהשהיית מתן הצו עד למועד הדיון במעמד שני הצדדים כדי לגרום לנזק חמור למבקש. עוד אוסיף כי החלטה על ניתוק בית מגורים מזרם המים בגין אי תשלום חוב, צריכה להתקבל על ידי המשיבה אך ורק כמוצא אחרון ורק לאחר שמוצו דרכים אחרות לגביית החוב. לחילופין ההחלטה צריכה להתקבל רק כאשר המשיבה שוכנעה שהימנעות החייב מלפרוע את חובו נובעת מסרבנות גרידא. לא שוכנעתי כי זה אכן המצב במקרה דנן, ונראה כי המשיבה יכולה הייתה לפעול באופן נמרץ ויעיל יותר לבירור טענותיו של המבקש, ואף למציאת הסדר לתשלום החוב בטרם קיבלה את ההחלטה על ניתוק דירתו מזרם המים (ראה: בג"צ 5671/01 ה.ל.ב. התנועה למלחמה בעוני נ' מנהל אגף הגביה עיריית תל-אביב (ניתנה על ידי השופטים מצא, טירקל ולוי, ביום 10.2.2003). תקנה 362(א) לתסקד"א קובעת כי אם: הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש. התקנה דורשת כי הבקשה למתן הסעד הזמני תלווה בראיות מהימנות לכאורה לעילת התביעה. במקרה דנן פנה המבקש לקבל סיוע מאת לשכת הרווחה של עיריית ירושלים ועמותת ידיד. המבקש צירף את התכתובת שהתנהלה בין מרכז הסיוע של אגף לשכת הרווחה בעיריית ירושלים לבין המשיבה בעניינו של המבקש. פנייתו של המבקש למוסדות הרווחה מוכיחה, לכאורה, את דבריו לפיהם אין בידו לשלם את החוב הנדרש כפי שהוא טוען בבקשתו. כך עולה גם ממכתבה של גב' יסכה הרן (להלן: הגב' הרן"), מן ממרכז הסיוע של אגף הרווחה בעיריית ירושלים אל המשיבה, מיום 25.7.2010: "מר בן שאול מתקיים מהבטחת הכנסה בסך 2800 ₪ בלבד, ולא יכול לעמוד בתשלום החוב הגבוה ללא סיוע מאיתנו. גם לאחר הסיוע עדיין יישאר חוב גדול, לכן אנו מבקשים מכם להתחשב ולנקות מחלקו את הריבית, הקנסות וההצמדה". כמו כן, גם קיבל המבקש סיוע משפטי מן האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים, ובהתאם קיבל פטור מתשלום אגרה לבית המשפט לפי תקנה 19(7) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז -2007. נתונים אלה מוכיחים אף הם, לכאורה, שמצבו הכלכלי של התובע קשה. מן התכתובת האמורה עלה עוד שגם הגב' הרן, אשר טיפלה בעניינו של המבקש, וסביר להניח שהמבקש הראה לה את חשבונות המים שהוא מקבל, סברה שחשבונות המים של המבקש אינם הגיוניים כפי שכתבה במכתבה מיום 30.10.2007: "חשבונות המים שמר בן שאול אינם הגיוניים, לדבריו אין לו בריכת שחייה בבית". כן כותבת הגב' הרן במכתבה אל ועדת הסיוע לנזקקים בתשלום חוב מים בעיריית ירושלים, מיום 31.5.2009, שלאחר שהופרד מד המים של המבקש ירד סכום החיוב בגין צריכת המים בחשבונותיו פלאים. טענה זו מחזקת, לכאורה, את טענתיו של המבקש כלפי המשיבה בבקשתו, ובלשונה של הגב' הרן: "השעון באותה תקופה היה משותף והצריכה הייתה מאוד גבוהה...כיום השעון הופרד והחשבון...שלו הוא בסכומים של 113-183 ₪ בלבד, אך עדיין החוב נשאר על שמו ותפח לסכום של 26,000 ₪. בכל חודש הסכום "קופץ" בכמעט 3000 ₪". מעבר לאמור, עולה גם מן התכתובת שהמשיבה טענה בתגובה למכתביה של הגב' הרן שהיא גובה חובת אך ורק מצרכני מים מוכרים, כפי שהיא כותבת במכתבה מיום 22.3.2009: "...חברת הגיחון מחייבת בצריכת מים צרכנים אשר מוכרים ומדווחים לה, ורק צרכנים אלו רשאים לצרוך מים ממד המים. כל אדם אחר אשר אינו מוכר ומדווח לחברת הגיחון אשר צורך מים ממד המים צריכתו אינה חוקית אלא אם כן היא מבוצעת בהסכמת יתר דיירי הבית המשותף". האמור במכתב זה מחזק, לכאורה, את טענתו של המבקש כי איתר את הדייר השלשי ופנה עימו למשיבה בבקשה שחלקו בחוב יגבה מדייר זה, אולם המשיבה לא הסכימה לגבות את חלקו של הדייר השלישי ממנו באופן ישיר כיוון שהוא איננו רשום ומדווח אצלה כצרכן כלל. על טענה זו חזרה המשיבה במכתבה התשובה ששלחה אל הגב' הרן ביום 20.7.2011. בתשובה לא הכחישה המשיבה את העובדה שהדייר השליש הודה בחלקו בחוב המצטבר וביקש לשלם את חלקו בחוב, אלא חיזקה את דבריה לפיהם היא מחייבת בצריכת מים רק צרכנים אשר מוכרים ומדווחים אצלה, וכיוון שהדייר השלישי אינו מוכר ומדווח לה היא אינה יכולה לגבות ממנו כספים בגין צריכת מים. עוד עולה מן התכתובת שלשכת הרווחה הסכימה לשאת בחובו של המבקש בשל מצבו הכלכלי הקשה. סביר להניח שלשכת הרווחה בדקה היטב את אמינות טענותיו של המבקש קודם שהסכימה לסייע לו ולשאת בחובו. אני סבור שגם בכך יש לראות הוכחה, לכאורה, לטענותיו של המבקש בבקשתו, כפי שכותבת הגב' הרן במכתבה למשיבה מיום 25.7.2010: "השכן (הכוונה לדייר השלישי - ד.פ.) הודה שעליו לשלם את מחצית סכום החוב אך אתם לא הסכמתם לקבל תשלום ממנו, כי הוא לא היה רשום בעבר על השעון המשותף. עד אשר לא ישולם חלקו של השכן לא נוכל אנו ברווחה לסייע למר בן שאול בתשלום חלקו בחוב". כך עולה גם ממכתבה של הגב' הרן אל המשיבה מיום 17.7.2011: "עד להתקנת המד הפרטי, נשלחו חשבונות המים ל-2 דיירים בלבד בעוד הצריכה הייתה של 3 דיירים. חב' הגיחון לא בדקה כמה דירות צורכות את המים מאותו מד המים על אף התראת הדיירים. משפ' בן שאול התחייבה לשלם על צריכת מים גבוהה בהרבה מהצריכה האמיתית שלה, ולכן לא עמדו בתשלומים, החוב הצטבר והגיע לסכומים עצומים. מח' הרווחה בעיריית ירושלים הסכימה לסייע למשפחה בחוב אך לא עבור חלקו של הדייר השלישי...הגיע לגיחון לשלם את חלקו בחוב אך נענה בשלילה, לא הסכימו לחשב את חלקו בחוב, כיוון שעד להתקנת השעונים הפרטיים לא היה רשום בחב' הגיחון...לפיכך מר בן שאול נמצא במלכוד, אין הוא יכול לשלם את חובו, סכום של למעלה מ-30 אלף, עד אשר לא תגבה מחצית הסכום מהדייר השותף. העירייה אינה יכולה לסייע לו כי לא כל החוב הוא שלו. ובשל כך גם החוב הולך וגדל ללא הצדקה בשל חיובי ריבית, הצמדה והוצאות אכיפה". לאור האמור נראה כי הראיות אותם צרף המבקש לבקשתו הן אמינות ומוכיחות, לכאורה, את עילת התביעה. וזאת מבלי לנקוט, בשלב זה, כל עמדה ביחס למעמדן ואמינותן של ראיות אלו במסגרת הדיון בתביעה העיקרית. תקנה 362(ב) לתקסד"א קובעת כי: בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה: (1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר; (2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש. התקנה דורשת שבבוא בית המשפט לתת את הסעד מאזן הנוחות יטה לטובת המבקש. במקרה דנן, נראה כי הנזק שעלול להיגרם למבקש באם לא תחובר דירתו חזרה לזרם המים באופן מידי, עולה עשרות מונים על הנזק שעלול להיגרם למשיבה, שהינה חברה גדולה ומבוססת, בשל עיכוב באם יימצא שאין יסוד לטענותיו של המבקש ומלוא החוב הנצבר רובץ על כתפיו, ודמי החוב יגבו ממנו, בתוספת ריבית והצמדה כנדרש בחוק, בתום הדיון בתביעה העיקרית. כמו כן, נראה כי צו עשה המבוקש של חיבור ביתו של המבקש חזרה לזרם המים הינו הסעד הנדרש לאור נסיבות העניין, עד לבירור מעמיק יותר של התביעה העיקרית. אשר על כן, החלטתי להיענות לבקשת המבקש ולתת את צו עשה המבוקש. אני מורה למשיבה לחבר לאלתר את ביתו של המבקש חזרה לזרם המים. תקנה 367(א) לתקסד"א קובעת: ניתן צו...במעמד צד אחד, יקיים בית המשפט דיון במעמד הצדדים בהקדם האפשרי ולא יאוחר מארבעה עשר ימים מיום מתן הצו; לבקשת בעל דין, ובמידת האפשר, יקבע בית המשפט את הדיון במועד מוקדם יותר; בית המשפט רשאי לקבוע מועד מאוחר יותר לדיון, מטעמים מיוחדים שיירשמו; הודעה על מועד הדיון תומצא למשיב ולמחזיק, אם ישנו, עם המצאת הצו. כיוון שבמקרה דנן ניתן צו עשה המבוקש במעמד המבקש בלבד, אני קובע דיון במעמד המבקש והמשיבה ביום 4.12.11 בשעה 13:00. המזכירות תודיע תוכן החלטתי לאלתר לצדדים ותזמין את הצדדים לדיון שנקבע. חיבור למיםמקרקעיןצווים