קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו מניעה האוסר על שינוי מצב: מבוא בפני בקשה בהולה למתן צו מניעה זמני, האוסר על המשיבות לשנות את המצב הקיים בת"ח 20 חלקה 34 בגוש 30011 ולפגוע בהפעלת ובהחזקת מתחם קולנוע סמדר המצוי ברחוב לויד ג'ורג' 4 בירושלים. על פי המפורט בבקשה, פועל קולנוע סמדר במקום באותה מתכונת, מאז קום המדינה. פורט בבקשה שמתחם קולנוע סמדר מצוי בעיקרו בחלקה 33 בגוש 30011, ואילו המבואה לבית הקולנוע, בית הקפה המצוי באותה מבואה, חדר ההקרנה וחדרי השירותים של בית הקולנוע, (כמו גם חלק מהמלונית), מצויים בת"ח 20 האמורה, שהיא נושא הבקשה. אשר לבעלויות, צוין בבקשה שהמבקשת ואחותה ז"ל (להלן - "המנוחה"), ירשו את הזכויות במתחם הקולנוע מהוריהן. בעוד שהזכויות בחלקה 33 נרשמו באופן שווה על שמן של שתי האחיות, נרשמו הזכויות בתת חלקה 20 שבחלקה 34 על שם המנוחה בלבד. מהבקשה ומתגובת המשיבים עולה שזכויות המנוחה בחלקה 33, אשר הועברו בירושה לבתה, נמכרו לאחרונה למבקשת, ושהזכויות בתת חלקה 20 רשומות בלשכת רישום מקרקעין על שם המשיבות, מכוח הסכם מכר בין המנוחה לבינן. רקע- הליכים משפטיים קודמים כפי שאפרט להלן, מספר הליכים אשר התנהלו בין המבקשת לבין המנוחה רלוונטיים לעניינו. כפי שפורט בבקשה, תבעה המנוחה את פירוק השיתוף בקולנוע בשנת 1998, במסגרת ה.פ. 776/98. ביום 26.1.999 ניתן בהסכמת הצדדים פסק דין לפירוק השיתוף, ובית המשפט מינה את עורכי הדין י' אבירם ור' יהושע ככונסי נכסים לצורך ביצוע פירוק השיתוף ומכירת הקולנוע. בתחילת שנת 2004 הגיש אחד מכונסי הנכסים, עו"ד ר' יהושע, בקשה למתן הוראות, שבה התבקש בית המשפט לאשר הסכם מכר מיום 18.12.03 (להלן- "הסכם המכר"), בגדרו מכרה המנוחה למשיבות, חברות קבלניות, את כל זכויותיה בקולנוע. הזכויות הוגדרו בהסכם המכר כמחצית מהזכויות בחלקה 33, ומלוא הזכויות בתת חלקה 20. התמורה שנקבעה בהסכם המכר עבור אותן זכויות הייתה בסך של 400,000$. המבקשת וכונס הנכסים השני, עו"ד י' אבירם, התנגדו לאישור המכירה. המבקשת הגישה מצידה בקשה לחייב את המנוחה למכור לה את זכויותיה, באותם תנאים שנקבעו בהסכם המכר. ביום 28.9.06 דחה כב' השופט י' שמעוני את שתי הבקשות, וקבע שאין לאשר את הסכם המכר, ולפיכך אף אין לרשום הערת אזהרה בגין ההסכם. עוד קבע כב' השופט י' שמעוני, כי לאחר שהתמנו כונסי נכסים לנכס לא היה באפשרותה של המנוחה לחתום על הסכם המכר, וכי ממילא היו אישור כונסי הנכסים ובית המשפט בבחינת תנאי מתלה להסכם. עוד נקבע בהחלטה כי המשיבות ידעו על מינוי הכונסים ועל האפשרות שהמכירה לא תצא אל הפועל. בית המשפט הוסיף וקבע שהמנוחה נהגה בחוסר תום לב, וכי די במחיר המופחת כדי להצדיק את ביטולו. בקשת רשות ערעור אשר הוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים נדחתה ביום 29.7.07. כב' הנשיאה מ' ארד הותירה את ההחלטה על כנה, ואולם מצאה לנכון להתערב בסוגיית ההוצאות וקבעה שלאור היעדר תום הלב יש לחייב את המנוחה בהוצאות בסכום של 80,000 ₪. ביום 23.1.11 הגישו המשיבות לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני, בה תבעו למנוע עריכת הסכם מכר למכירת חלקה של המנוחה למבקשת. המשיבות טענו בבקשתן שב- 30 בנובמבר 2008, חצי שנה לפני פטירת המנוחה, חתמו עם המנוחה הסכם נוסף, שבו נקבע כי אף שהסכם המכר לא אושר, מבחינת הצדדים ההסכם שריר וקיים, ולפיכך תפעל המנוחה לרכישת זכויות המבקשת ולהעברתן למשיבות. עוד פורט בבקשה שמכוח הוראותיו של הסכם המכר, נרשמו המשיבות בלשכת רישום המקרקעין כבעלות הזכויות בתת חלקה 20. ביום 16.2.11 נדחתה בקשת המשיבות למתן סעד זמני. ביום 4.5.11 נמחקה התביעה על ידי כב' השופט מינץ, מחמת חוסר מעש. המבקשות פירטו בבקשתן שביום 20.3.11, אישר בית המשפט את ההסכם בין המבקשת לבין בתה של המנוחה, לפיו נמכרו זכויותיה בחלקה 33 למבקשת בתמורה לסכום של 8,130,000 ₪. השכרת הנכס מטענות הצדדים וראיותיהם, עולה כי מתחם הקולנוע היה מושכר לחברה בשם "בתי קולנוע לב בע"מ", על פי חוזה שכירות מיום 29.5.1996 (נספח ו' לתגובת המשיבות), אשר הוארך מעת לעת. אין בין הצדדים מחלוקת על כך שתקופת השכירות תמה ביום 20.5.11. זאת ועוד. ביום 16.7.09 ניתנה החלטתו של כב' השופט י. שמעוני, בבקשתם של כונסי הנכסים, לפיה ישלחו כונסי הנכסים לשוכרת הודעה על תום תקופת השכירות במועד האמור, ועל כך שעליהם לפנות את המושכר ולמסרו כשהוא פנוי מכל אדם או חפץ. בבקשה למתן סעד זמני פורט שביום 16.3.11 הודיע בא כוחן של המשיבות שאין לפגוע בקניינן של המשיבות, ולפיכך אין להתחייב כלפי צד ג' על זכויותיהן. ביום 9.5.11 נשלחו מכתבי התראה למפעילת בית הקפה ולמפעילת הקולנוע, בהן נדרשו להפסיק כל פעילות בנכס. המבקשת פירטה בבקשתה, וכן במהלך דיון שהתקיים בפני, שלאחרונה הושכרו הקולנוע ובית הקפה לתקופת שכירות נוספת. טענות המבקשת בבקשה למתן סעד זמני, בתצהיר ובמהלך הדיון בבקשה שהתקיים בפני, טענה המבקשת שיש ליתן צו מניעה לאור ההליכים המשפטיים, ולאור תכליתם, שהיא להמשיך ולהפעיל את קולנוע סמדר. המבקשת הפנתה לכך שלאחרונה ניתנה החלטת עיריית ירושלים לפיה הוכרז מתחם הקולנוע כמבנה לשימור, אף הכריזה שיש למנוע שימוש שונה במקום משימוש כקולנוע. לטענת המבקשת, לא זכאיות המשיבות לזכויות כלשהן בתת חלקה 20, כיון שבתי המשפט בערכאותיהם השונות קבעו שאין להסכם כל תוקף. כן נטען, שבהתאם להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 27.10.89, (נספח 18 לבקשה למתן סעד זמני), קיימת זיקת הנאה לטובת חלקה 33 ולטובת בעלי קולנוע סמדר, על חשבון תת חלקה 20, כל עוד ימשיך הקולנוע לתפקד כקולנוע. נקבע בהסכם האמור שזיקת ההנאה תירשם בלשכת רישום מקרקעין, ואף שהרישום טרם בוצע, אין בכךכדי לפגוע בזיקת ההנאה. עוד טענה המבקשת, שקיומו של ההסכם והוראתו היו ידועים למשיבות, וכי המבקשת זכאית להנות מזיקת ההנאה, אף לתבוע את רישומה. טענות המשיבות המשיבות טענו בתשובתן, וכן במהלך הדיון שהתקיים בפני, שההליכים המשפטיים שאותן סקרה המבקשת בהרחבה אינם רלוונטים לענייננו, ואין בהם כדי להצדיק את מתן הצו, שכן באותם הליכים נדונו הזכויות בחלקה 33 בלבד. בא כוחן של המשיבות הפנה לפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני כב' השופט י. שמעוני, במהלכו בקשה המנוחה להגיש את נספח 18 ולהרחיב את הדיון גם לשאלת דינה של תת חלקה 20, ואולם לאור התנגדות המבקשת, קבע בית המשפט במספר החלטות שנושא ההליך הינו חלקה 33 בלבד. לאור קביעות אלו, טענו המשיבות, ההחלטה בדבר בטלות ההסכם נסבה על הזכויות בחלקה 33 בלבד, ואין להקיש ממנה דבר לעניין תוקף ההסכם באשר לתת חלקה 20. כן הפנו המשיבות לכך שעל פי הרישום בלשכת רישום מקרקעין מצויה תת החלקה בבעלותן. המשיבות הוסיפו וטענו שלא קיימת כל זיקת הנאה על חשבון תת חלקה 20, כיון שזיקת ההנאה לא נרשמה בלשכת רישום מקרקעין. כן טענו שלא ברור מההסכם שקיבל תוקף של פסק דין מי הצדדים לו. נטען שלמשיבות כלל לא היה ידוע על ההסכם, ובכל מקרה, אין בכוחו לחייבן. הנתבעות טענו שאין הצדקה שהמבקשת היא זו שתפיק הנאה כלכלית מבית הקפה, שמבנהו מצוי בבעלותה, ולה הזכות להשכירו לאחר, או לחילופין להפעילו בעצמה, כראות עיניה, או לעשות בו כל שימוש אחר. התנאים למתן סעד זמני תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן- "תקנות סדר הדין") קובעת - "(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש. (ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין שאר, שיקולים אלה: (1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר; (2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש." יבעיון בתקנה האמורה מלמד שתנאי למתן צו זמני הינו בראש ובראשונה קיומה של עילת תביעה, וכן קיומן של ראיות מהימנות לכאורה, התומכות בקיומה של עילת התביעה. בעניינו, עיון בטענות התובעת וכן בנסיבות הכלליות, לרבות ההליכים הקודמים, מעלה שלא מדובר בעילת תביעה מופרכת. ישנה לכאורה עילת תביעה, אף ישנן ראיות מהימנות לכאורה התומכות בעילת התביעה. כפי שנקבע בתקנה 362 (ב) (1) לתקנות סדר הדין, על המבקש צו זמני מוטלית החובה להצביע על "מאזן הנוחות" הנוטה לזכותו. כפי שנקבע- "על בית המשפט לבדוק את מידת הנזק העלול להיגרם לכל אחד מבעלי הדין, אם יינתן הצו או אם לא יינתן, ועליו להשוות את הנזקים זה לזה. על בית המשפט להתחשב באיזון שבין אינטרס התובע לקבל סעד זמני מיידי לבין הפגיעה האפשרית בנתבע. על בית המשפט להעריך האם במכלול הסיכויים והסיכונים הנלווים לתביעה העיקרית, עלול אי -מתן הצו להסב נזק גדול למבקש יותר מאשר למשיב המתנגד לו. אי הנוחות, שתגרם לתובע אם לא יינתן הצו, כרוכה בשאלה אם ניתן לפצות את התובע בכסף מקום שלא יינתן לו הסעד הזמני, ומנגד- מהו הנזק שהסעד הזמני עלול לגרום לנתבע אם תדחה התביעה" (ראו א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה עשירית, תשס"ט-2009, עמ' 523). עוד נקבע לא אחת, שמטרתו העיקרית של צו זמני הינה לשמר את המצב הקיים, ולמנוע שינוי שבעטיו לא יהיה בידי התובע להנות מהסעד העיקרי ככל שתביעתו תתקבל. דומה שבענייננו נוטה מאזן הנוחות לטובת המבקשת, שכן משמעות דחייתה של הבקשה למתן סעד זמני הינה פגיעה מיידית בפעילותו של בית הקולנוע. כאמור בבקשה למתן סעד זמני, פועל בית הקולנוע באותה מתכונת מאז קום המדינה. בשלב זה של הדיון, לפני קיומו של בירור מעמיק בזכויות הצדדים ובטענותיהם, השיקול של שמירת המצב הקיים הינו שיקול מכריע, מה גם שהנזק היחיד העלול להיגרם למשיבות במקרה שבו תידחה התביעה, הינו נזק כספי בר פיצוי, בעוד שהפסקת פעילות הקולנוע עלולה לגרום למבקשת נזק בלתי הפיך. סיכום אשר על כן, אני מקבלת את הבקשה למתן צו מניעה זמני כמבוקש. צו זה ייכנס לתוקף בכפוף לכך שהמבקשת תגיש בתוך 7 ימים התחייבות עצמית של המבקשת לכל נזק שייגרם למשיבים ממתן הצו , ערבות של ערב צד שלישי, ופקדון כספי במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית, בסכום של 30,000 ₪, להבטחת נזקיהן והוצאותיהן של המשיבות, ככל שתידחה התביעה, או ככל שצו המניעה יבוטל מסיבה אחרת. הוצאות וכן שכר טרחת עו"ד, בסכום של 2,500 ₪, בהתאם לתוצאות התביעה העיקרית. צוויםצו מניעה