קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו מניעה זמני במעמד צד אחד: כללי 1. בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד הוא סעד יוצא דופן שניתן ע"י בית המשפט, תוך פגיעה ממשית בזכויות הצד שכנגד, כשנשללת ממנו זכות הטיעון ותוך הפרת הכלל היהודי היסודי של "ואצווה את שופטיכם בעת ההיא לאמר: שמוע בין אחיכם.." (ספר דברים, א, טז:ב'). 2. מיסודו של ציווי "שמוע בין אחיכם" נלמדים כללי הצדק הטבעי ובין היתר איסור שלילת זכותו של בעל דין להיות נוכח בעת השמעת טענותיו וראיותיו של הצד שכנגד. זו פגיעה בזכות יסוד לפיה זכאי בעל דין להתגונן בפני הטענות והראיות המועלות נגדו (ראה שו"ת הרמ"א, מהד' זיו, סימן קח, עמ' תנ-תנא). כלל זה הפך לחלק מהותי במשפט הישראלי (ראה בג"צ 5182/93 לוי נ' בית הדין הרבני האזורי רחובות, פ"ד מח(3) 9-7). רבים סבורים, כי מקורם של כללי הצדק הטבעי במשפט האנגלי; לאמיתו של דבר, מקורם בתורת ישראל, וממנה נתגלגלו לשיטות משפט אחרות (ראה מ' זילברג, טוהר השיפוט במשפט העברי, בתוך: "באין כאחד" (ירושלים תשמ"ב), עמ' 224-207.) 3. כשבית המשפט מתעלם מכללים אלו ונותן צו זמני ארעי במעמד צד אחד יוצאים מנקודת הנחה שזהו צו שניתן למי שסר לשופט תורן בבית המשפט וזועק במזכירות "גוואַלד! גוואַלד! גוואַלד! " ואינו יכול להמתין ולו יום אחד נוסף כי מצבו מורע משעה לשעה ולכן בית משפט נענה למבוקש במעמד צד אחד, תוך הטלת ערבויות מתאימות. 4. דא עקה, כפי שהסתבר במהלך הדיון, ולאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו ע"י הצד שכנגד והתרשמתי מהחקירות הנגדיות של הצדדים, עולה שמאזן הנוחות נוטה באופן מובהק כנגד המבקש, מה גם שהמערכת העובדתית לביסוס הבקשה לסעד הזמני היתה ידועה לו זמן רב לפני הגשת הבקשה, וכעולה מדברי הרלב"ג, שפרשנותו על ספר משלי הובאה בפתח החלטתי זו. 5. משכך יש בליבי חשש כבד שהליך זה - במתכונתו כפי שהוגש - לא היה ראוי מלכתחילה ונעשה תוך שימוש לרעה בכדי ללחוץ על הצד שכנגד שלא כדין. רקע 6. מונחת בפני בקשה למתן צו מניעה זמני, למניעת דיספוזיציה או כל שינוי בחזקה או כל שימוש בפועל בנכס למטרה שאינה הפעלת תיאטרון היידישפיל, לרבות שינוי בנכס, שיפוץ, הריסה, בניה למטרות שאינן תיאטרון. 7. יידישפיל תיאטרון היידיש בישראל ע.ר. 580116515 (להלן:"המבקש"), הינו תיאטרון היהודי הרפרטוארי היחיד בישראל בשפת היידיש והפועל במשך למעלה מ 20 שנה. מרדכי זיסר (להלן:"המשיב 1") הינו איש עסקים, אשר רכש ביום 6.8.07 באמצעות חברת אירופה ישראל (מ.מ.ש.) בע"מ (להלן :"המשיבה 2") חלק ממתחם לונדון מיניסטר בתל-אביב המהווה אולם למשרדים בשטח של 2,200 מ"ר והידוע כגוש 6111 חלקה 744 תתי חלקות 14,20,55,77 (להלן:"הנכס"). חברת נאות אביב בע"מ (להלן:"המשיבה 3") הינה חברה פרטית הפועלת כחברת ניהול של מתחם לונדון מינסטר ואשר רכשה את הנכס ממשיבה 2. 8. לטענת המבקש, בחודש אוקטובר 2006 איתר המבקש את הנכס נשוא הבקשה, ביצע בדיקות נאותות רלוונטיות וניהל משא ומתן עם מוכר הנכס, עיזבון המנוחה בת שבע דה רוטשילד (להלן:"המוכר / העיזבון") מתוך מטרה לרכוש את הנכס ולהפכו למקום משכנו הקבוע של התיאטרון. המוכר שידוע כנדבן העמיד את הנכס כתרומה ללהקת המחול בת דור שהוקמה על ידה בשנת 1965. המבקש פנה אל המוכר והציע כי הנכס ימשיך לשמש את רווחת הציבור באמצעות הפעלת מרכז תרבות יהודי שבמרכזו יעמוד תיאטרון היידישפיל. לטענת המבקש, המוכר הודיע כי יהיו מוכנים למכור את נכס במחיר מופחת באופן משמעותי כתרומה לפעילותו של המבקש. ב"כ המוכר עו"ד יעקב נאמן הבהיר למבקש כי שווי הערכת הנכס על פי הערכת שמאי עומד על 3,500,000 $. אולם נוכח זהות המבקש והמטרה לשמה נרכש הנכס הסכים המוכר להפחית את מחיר הנכס, כתרומה, לסך של 2,500,000 $ בלבד. המבקש חיפש אחר תורם אשר יסכים להעמיד את הכספים הנדרשים לרכישת הנכס, ולצורך כך פנה למשיב 1. 9. בחודש מרץ 2007 התקיימה פגישה בין נציגי המבקש למשיב 1, בה ציין המשיב 1 כי הוא רואה חשיבות רבה בהקמת מרכז תרבותי שיאפשר שימור תרבות היידיש בארץ, הנצחת היהודים שנספו בשואה וששפת אימם הייתה היידיש ובמרכזו שימור פעילות התיאטרון היידישפיל. לאור זאת הקצה המשיב 1 סכום של 2.5 מליון$ לרכישת הנכס והחל מו"מ בין הצדדים בקשר לאולם התיאטרון, למרכז התרבותי שיוקם ולבית ספר למשחק אשר יכשיר עבור התיאטרון את דור העתיד של השחקנים דוברי היידיש. ביום 29.03.07 שלח מר שמואל עצמון-וירצר (להלן:"מנכ"ל יידישפיל") מכתב למשיב 1 ובו הוא מודה לו על תרומתו והעלה על הכתב את שדובר בין הצדדים. (צורף כנספח 1 לבקשה). 10. ביום 17.04.07 שלח ב"כ המשיב 1 לב"כ המבקש מכתב שכותרתו "תרומה לרכישת אולם תיאטרון לצרכי התיאטרון האידי" ובו הוצגו עקרונות כלליים שעל בסיסם מרשו יהיה מוכן להיכנס למו"מ עם המוכר לשם רכישת נכס שישמש כמשכנו של התיאטרון האידי: א. הסכום שיועמד לטובת הרכישה לא יעלה על 2.5 מליון $ וישולם במישרין לבעלי הנכס. ב. התיאטרון ישקיע בסמוך לאחר הרכישה ולשם הפעלת הנכס לייעודו, סך של לא פחות מ 1 מליון $ לשם שיפוץ הנכס והתאמתו לייעודו. ג. המבקש ימשיך לעשות כל שדרוש כדי לפעול להפצת והעמקת תודעת התרבות האידיש , יעלו מחזות בשפה האידית שיוצגו בפני הקהל הרחב. ד. התיאטרון יקרא על שם הוריו המנוחים של המשיב 1, והכל באופן ובצורה שיסוכמו בין הצדדים. ה. המשיב יעמיד את הנכס לרשות המבקש למשך 18 שנה ובתמורה ל1 ₪ לשנה. ו. המשיב 1 יהיה רשאי לעשות שימוש בנכס ולהעמידו לרשות צדדים שלישיים במועדים בהם לא יעשה המבקש שימוש בנכס למטרות לעיל. בשולי המכתב צוין כי: "האמור לעיל הינו בגדר הצעה כללית ובלתי מחייבת." 11. לחיזוק טענותיו, מציין המבקש שהצהרותיו של המשיב 1 אף פורסמו בכלי התקשורת. בתוכניתו של מר מולי שפירא בגלי צה"ל ביום 20.06.08, סיפר המשיב 1 כי אימץ את תיאטרון האידישפיל וכי בכוונתו להקים מרכז תרבות יהודית שיקרא על שם אימו. 12. ביום 6.12.07 שלח המשיב 1 מכתב למבקש שכותרתו "בית חדש לתיאטרון האידי", בו הוא חוזר על התחייבותו בפני המבקש, כדלקמן, "אנו מייעדים מקום זה כמרכז לתרבות יהודית שבמרכזו יעמדו תיאטרון האידי,........את התיאטרון אנו מתכוונים להעמיד לכם בשכירות לטווח ארוך,........מיותר לציין שהתיאטרון יועמד לרשותכם בעלות סמלית וזאת כחלק מהמאמץ אותו עושה משפחתינו לשימור תרבות מפוארת זו". 13. משנרכש הנכס התנהלו מספר פגישות בין הצדדים, במהלכם החל כירסום במה שדובר בין הצדדים ערב רכישת הנכס. המשיב הודיע על קיצור משך תקופת השימוש בנכס מ 18 שנים ל 10 שנים, כאשר אם המבקש יוכיח פעילות משביעת רצון בשנות השכירות האחרונות, תוארך תקופת השכירות לתקופה נוספת כפי שיקבע בין הצדדים. ביום 20.02.08 שלח מנהל המבקש מכתב למשיב 1 ובו חזר על עיקר שיחתם ובו צוין קיצור התקופה בה יושכר הנכס לידי המבקש מ 18 ל 10 שנים וכן כי הוצאות השיפוץ והתאמת המבנה הקיים לפעילות המתחם כמרכז לתרבות יהודית תחול על המשיב 1 או עמותה שתוקם לשם כך. המבקש לא יידרש לשאת בעלויות כלשהן הנוגעות לשיפוץ המתחם כולו או חלקו או לתחזוקתו. בשלב זה ביקש המבקש מהמשיב להכין טיוטת חוזה להבנות שהוסכמו לכאורה בין הצדדים. 14. ביום 6.7.08 התקיימה פגישה במשרדו של המשיב 1 בנוכחות אחותו, הגב' חדווה הייזלר ואדריכל מטעמו, מר אמיר פישלר ובנוכחות נציגי המבקש. המשיב 1 חזר על כוונתו להקים נכס מרכז לתרבות יהודית אשר יכלול תיאטרון היידשפיל, ציין כי עלות המרכז לתרבות יעלה כ 9 מליון $, משך הזמן הצפוי להקמה הינו כ 20-24 חודש, כי הוא יקצה לטובת התיאטרון זכות שימוש ל-70 הופעות בשנה ואם צריך יותר מכך, הדבר אפשרי תמורת עלויות תפעול, כאשר חדרי החזרות ומשרדי התיאטרון יינתנו ללא תמורה. בפועל שיפוץ המקום התעכב. 15. ביום 2.5.2010 שלח המשיב 1 מכתב לראש עיריית ת"א- יפו, מר רון חולדאי וצרף לעיונו את נוסח החוזה המוצע למבקש לצורך הפעלת תיאטרון היידישפיל. לטענת המבקש, נוכח הצהרותיו המפורשות של המשיב 1 אשר נפרשו על מספר שנים בדבר העמדת הנכס לשם הפעלת תיאטרון לאחר שיפוצו, לא הייתה למבקש כל סיבה לחשוד, כי המשיב יחזור בו מהתחייבויות ואשר עמדה בבסיס ההתקשרות בין המוכר למבקש, כתנאי למכירה. 16. לטענת המבקש, על אף שהנכס נמכר למשיב אך ורק נוכח התחייבויותיו להעמידו כתיאטרון אידי, במחיר הנמוך משויו האמיתי, בגלל התרומה של עיזבון דה רוטשילד, החליט המשיב 1 למכור את הנכס לצדדים שלישיים. בתאריך 19.12.10 פנה ב"כ המבקש למשיב 1 בבקשה כי יודיעו אם הנכס נמכר כולו או חלקו או הושכר לצד ג' כלשהו. יחד עם זאת התבקש המשיב 1 לקיים פגישה דחופה עם המבקש בכדי לנסות ולהגיע להסדר אשר יגן על זכויות התיאטרון בנכס כפי שהתחייב עובר לרכישת הנכס. ביום 23.12.10 יצר ב"כ המשיב 1 קשר טלפוני עם המבקש והודיע כי מרשו מכר חלק קטן ולא מהותי מהנכס לרבות שטחים המצויים מתחת לאולם הגדול. כן הציע ב"כ המשיב 1 כי המבקש ירכוש את האולם הגדול בתמורה לסכום ששילם מר זיסר למוכר. 17. ביום 30.12.10 פנה ב"כ המבקש אל המשיב 1 וציין בפניו כי המבקש עומד על כל טענותיו וזכויותיו. כמו כן ציין כי בחירתו של המשיב 1 למכור את הנכס מאחורי גבו של המשיב 1 וללא שהתייעץ עימו אינה תמימה ואינה מקרית וכל מטרתה להעמיד את המבקש בפני עובדה מוגמרת בשטח, באופו אשר יקשה על המבקש לעשות שימוש בנכס לשם הפעלת תיאטרון. לטענת המבקש, המשיב 1 כבר השיב את כספו כתוצאה ממכירת חלקים מהנכס. לפיכך הודיע ב"כ המבקש כי המשיב 1 נדרש לעצור כל טרנזקציה בנכס ומתבקש לקיים פגישה דחופה עם המבקש לשם מציאת פתרון ראוי והוגן אשר ייתן ביטוי להתחיבות שנתן המשיב 1 למבקש. 18. במכתב מיום 4.1.11 הודיע ב"כ המבקש למשיב 1 כי התהלותו מהווה הפרה בוטה של התחיבויותיו כלפי המבקש להעמיד לו את הנכס בכלל ואת האולם הגדול בפרט ובכוונת המבקש לעמוד על מלוא זכויותיו לאכיפת התחייבות זו מול מר זיסר ומול כל צד ג' אשר רכש זכויותיו וזאת בחזקת "אין אדם מוכר יותר מאשר יש לו". משלא נענה למכתב הנ"ל, הוגשה תובענה לפסק דין הצהרתי וכן בקשה לסעד זמני כמצויין לעיל. בתאריך 18.01.11 ניתן צו מניעה זמני ארעי כמבוקש, והתיק נקבע לדיון דחוף בעניין הצו המניעה הזמני. בתאריכים 10.02.11, 11.02.11 ו- 13.02.11 התקימו דיונים בפני בהם העידו מר שמואל עצמון, מר יאיר רבינוביץ, מר זיסר ומר מטלון. דיון המסגרת הנורמטיבית: 19. ארבעה הם המבחנים אשר לאורם תבחן בקשת המבקש, אשר קיומם המצטבר יזכה אותו בסעד הזמני המבוקש, בעוד שכשלונה בקיומו של אך אחד מהם - יביא לדחייתה של הבקשה: (א) מבחן הצורך בהתערבות בית המשפט בטרם מתבררת התובענה בתיק העיקרי - לצורך שמירה על המצב הקיים. (ב) קיומה של עילת תביעה שסיכוייה טובים והמתבססת על ראיות מהימנות להוכחת זכות שלכאורה קנוייה לה. (ג) מבחן מאזן הנוחות. (ד) מבחן תום הלב, הבודקת האם המבקש בא ביושר ובניקיון כפיים או שמא העלים עובדות חשובות מידיעת בית המשפט, ובלבד לזכות בצו. 20. תכליתם של צווי המניעה הזמניים היא לשמור, כל עוד תלוייה ועומדת בבית המשפט תובענה בנדון, על מצב הדברים, כפי שהיה בעת הגשתה, זאת על מנת למנוע מצב בו בית המשפט יעמוד בפני עובדות מוגמרות טרם היה בידו להכריע לכאן או לכאן. בית המשפט לא יעניק למבקש צו מניעה זמני - אשר יש בו כדי להביא שינויים במצב העובדתי והמשפטי, כפי שהיה קיים בין בעלי הדין, בעת הגשת התובענה בתיק העיקרי. בית המשפט יבחן האם מתן הסעדים הזמניים המבוקשים הם כה הכרחיים עד כדי להצדיק את התערבותו של בית המשפט בשלב מוקדם, לפני בירור התביעה. הצידוק להתערבותו של בית המשפט, בשלב כה מוקדם של התובענה, נעוץ לעיתים בדוחק הנסיבות - המדובר בצורך לשמור על מצב קיים - שמא יחול בו שינוי עד לגמר הדיון העלול לקפח את זכותו של המבקש. שיקול הדעת הנתון בידי בית המשפט הבוחן הבקשה - משחררו מן המעטה הפורמלי של הבקשה, על מנת שיבחן את מהותה האמיתית ואת תוצאות הצו הלכה למעשה. 21. מבחן הוכחת קיום עילת תביעה עניינו בשאלה - האם הוכיח המבקש זכות לכאורה אשר למענה יינתנו צווי המניעה. בנוסף לבדיקה הנ"ל יש לזכור כי ההכרעה בסוגיה של מתן סעד זמני מתקבלת, בעיקר, על דרך איזון בין שני מרכיבים המקיימים ביניהם זיקת גומלין: זכות לכאורה ומאזן הנוחות. ברעא 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות 1993 בע"מ עמ' 3 הובהר כיצד מופעל מבחן מאזן הנוחיות תוך איזון הצדדים עם מבחן הזכות לכאורה: "שנזקו, אם לא יינתן הסעד הזמני והוא יזכה בבוא היום בתביעה, יהיה גדול יותר מהנזק שייגרם לבעל הדין שכנגד אם יינתן הסעד הזמני והתביעה תידחה בסופו של דבר. שני התנאים אינם נבחנים במנותק, אלא נשקלים תוך שימת לב לזיקת הגומלין ביניהם, על בסיס מה שמכונה לעתים - מקבילית כוחות. ככל שבית המשפט יתרשם כי סיכויי מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, כך יקל עימו בדרישת מאזן הנוחות. וכן גם להיפך, ככל שיעלה בידי מבקש הסעד להצביע על כך שמאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן חד, כך יקפיד פחות בית המשפט על עוצמת הזכות לכאורה עליה הוא נדרש להצביע" 22. בעניין עקרון תום הלב, מיגל דוייטש בספרו קניין כרך א' התשנ"ז, בעמ' 321, מציין: "סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, בשילוב עם סעיף 61(ב) לאותו חוק, מגביל בהגבלות של תום-לב ודרך מקובלת כל שימוש בזכויות. לאור כוללניותו וגורפות תחולתו של עקרון תום-הלב, אין מנוס מהכרה בכך שנודע לו משקל גם בהגבלה של הכוחות הקנייניים". מתחולתו של עקרון תום-הלב על השימוש בזכויות מתבקשת המסקנה, שהשימוש בזכויות צריך להיעשות מתוך הגינות. מושג תום-הלב בהקשר זה משמעו אמת-מידה אובייקטיבית. לשם פגיעה בעקרון תום-הלב, אין נדרש כי בעל הזכות יפעל מתוך זדון או רוע-לב. די בכך שפעולתו אינה עולה בקנה אחד עם "הסטנדרדים הערכיים הראויים של החברה הישראלית, כפי שבית המשפט מבין אותם מעת לעת" (בג"ץ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים נ' בית דין ארצי לעבודה פד"י ל"ה(1)828). מן הכלל אל הפרט 23. הנני מקבל את טענת ב"כ המשיבים 1-3 ולפיה אין מקום להכריח אדם להיות נדבן. יש ממש בחשש שבהינתן הצו נדבנים בפוטנציה יחששו לבוא בדברים עם גוף או אדם שירצה לתרום להם כספים או להעמיד לרשותם אמצעים כלשהם. מר זיסר מאופיין בדרכו הייחודית של תרומה ונתינה. זכותו לבדוק אפשרויות לתרומה מבלי שהדבר ייתפס כהתחייבות בלתי הדירה. שאם לא כן עצם המחשבה לתת תרומה, בדיקה והשקעת כספים וזמך לבדיקת היתכנות תרומה הופכים את התרומה לחיוב משפטי בר אכיפה. 24. בנספח 2 לבקשה לצו מניעה זמני (מכתב עו"ד יוסף בנקל מיום 17.4.07) מסתיים במשפט שאין ברור ממנו "ברי כי עד לחתימת הסכמים מחייבים בין מרשינו או מי מטעמם לבין מרשיך....". גם מר עצמון וגם רבינוביץ הסכימו שצריך להחתם הסכם, ובלי הסכם בעצם לא נוצרה התחייבות ברת מימוש. 25. בסעיף 42 לתגובת ב"כ המבקש המלומד, ניתן לראות שהמבקש שם יהבו על הוראות חוק החוזים ולא על הוראות חוק המתנה. לא הוכחה קיום עסקה והתחייבות ולא מולאו דרישות הכתב עפ"י סע' 8 לחוק המקרקעין. אני מקבל את טענת ב"כ הנתבעים 1-2 שלא הוכחו העקרונות המאפשרים אכיפת הסכם עפ"י חוק החוזים וחוק המקרקעין ולכן דין הבקשה להדחות. 26. למכתב לראש העיר מר חולדאי מיום 2.5.10, צורפה טיוטה של הסכם בר רשות. שם צוין מפורשות שהחוזה לא נחתם. כשנשאל מר עצמון בחקירתו הנגדית (עמ' 5 פרוטוקול ש' 17 ואילך) מדוע ביקש ממר זיסר לאשר בחתימתו, ציין שאחרת אין התחייבות. הוא נשאל האם הוא חתם, ותשובתו היתה שלילית. עמדה זו ניתן ללמוד גם מעדותו של מר רבינוביץ (עמ' 30 לפרוטוקול ש' 1 ואילך). מר רבינוביץ, בניגוד למר עצמון האמן, הוא איש המעשה, רו"ח ידוע ומוערך, נציג מס הכנסה לשעבר, וחבר בהנהלת המבקש. 27. פסק הדין המנחה בעניין חוק המתנה, הוא ע"א 350/96 וייסר נ' שביט, פד"י פ"ד נב(5) 797, דעת הרוב של השופטים טירקל והגב' דורנר, המסתמכים על ספרם של המלומדים פרופ' פרידמן ופרופ' נילי כהן תומכת בעמדת המשיבים בתיק שבפניי. 28. לא הוכח שהתקיימה ולו הצגת תאטרון אחת בנכס זה. מר עצמון הודה שכ- 20 שנה נוהל תיאטרון היידשפיל ללא אולם קבוע ובארבע שנים האחרונות לא השתנה דבר. מאידך מתן צו כיום שאינו מאפשר למשיבה 3 לעשות כל שיפוץ בנכס שבידה תוך המשך ספיגת נזקים ללא יכולת להפיק תשואה בגין הנכס שרכשה כדין, מטה את מאזן הנוחיות בבירור כנגד מתן הצו בנוסח שהתבקש. 29. בנוסף אני מקבל את טענת השיהוי שבהגשת הבקשה. מעדותו של מר רבינוביץ עולה (עמ' 30 ש' 18 ואילך עד בעמ' 31 ש' 5) שבחודש יולי 2008 עלה הצורך בעריכת הסכם בכתב. בחודש אוקטובר 2009 יש ידיעה ברורה שהמצב הכלכלי לא מאפשר הביצוע. המבקש גם מנסה למצוא מקורות מימון/קונה אחר ללא הצלחה. כמו כן כבר בנובמבר 2010 מר עצמון היה בשטח וראה שנמכר. 30. מקובלת עלי טענת ב"כ הנתבעת 3 המלומד ולפיה מרשתו איננה פילנטרופית ולא חלק מאנשי רוח. מר מטלון הוא קבלן ואיש עסקים. הוא יכול להרוויח מעסקה או להפסיד, אך אין להטיל עליו מעמסה של הקפאת המצב בנכס והפסדים מצטברים כתוצאה מהויכוח שיש בין המבקש למשיבים 1-2. הצו המתבקש אוסר על משיבה 3 כל דיספוזיציה בנכס עד להכרעה בתיק העיקרי תוך פגיעה קשה ביותר בזכויות הקנייניות של משיבה 3. 31. יש ממש בטענת ב"כ המשיבה 3 לפיה הנכס בעצם הוא "בור", חלל שאין בו שום תיאטרון והוא היום לא בשימוש. לא הובא כל ראיה המצביעה על כך שהרכישה מצד משיבה 3 לא היתה בתום לב ובתמורה מלאה. המשיבה מחזיקה כעת "פיל לבן" והותרת הצו ארעי בעינו והפיכתו לצו מניעה שיהיה בתוקף עד לסיום ההליך יהא לא צודק ולא נכון. במיוחד מאחר והבקשה מתייחסת לכל ארבעת תתי החלקות: 22, 55, 14, 77. בפועל רק חלקה 14 צויינה בטיוטת ההסכם שלא נחתמה ע"י המבקש והמשיבים 1-2. 32. מר עצמון לא פנה למר מטלון, לא בכתב ולא בעל פה. הוא גם לא רשם הערת אזהרה על העסקה הנטענת עם משיבים 1-2. מקובלת עלי טענת ב"כ המשיבה 3 המלומד ולפיה כתוצאה ממחדלים אלה שינתה משיבה 3 את מצבה לרעה. 33. עסקת המתנה לא הושלמה ברישום וניתן לחזור ממנה בדרך של התנהגות. אינני סבור שחוק שכירות ושאילה, יכול להועיל למבקש. שאילה היא עסקה מיוחדת של מתנה, ללא מתן תמורה על ידי השואל. סע' 28 ב' לחוק קובע שהפרת חוזה שאילה בניגוד לחוזה שכירות לא מזכה באכיפה. סע' 29 קובע שהמשאיל רשאי לבטל ההסכם כל עוד לא מסר את החזקה. לא הוכח שנמסרה החזקה בנכס. סוף דבר 34. אציין שקלתי האם אין מקום - תחת הצווים שהתבקשו - להורות למשיבה 3 שלא למכור לצדדים רביעיים את הנכס או להורות לה להודיע לשוכרים פוטנציאלים על ההליך העיקרי שמתקיים בבית המשפט, אך לבסוף הגעתי למסקנה שאינני יכול לתת צווים שלא התבקשו ובכל מקרה במידה והשקעותיהם העתידיות של משיבים בנכס ירדו לטמיון בעת שהמרצת הפתיחה תתקבל, באם תתקבל בסופו של יום ע"י ביהמ"ש, זהו סיכון שהמשיבים לוקחים על עצמם (ראה למשל פס"ד בעניין בג"ץ 2605/05 המרכז האקדמי למשפט ולעסקים (ע"ר) 58-026630-2, חטיבת זכויות האדם נ' שר האוצר, ). 35. לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה על כל עתירותיה להדחות. המבקש ישא בהוצאות כל אחד מהמשיבים בסך 9,000 ₪. במעמד צד אחדצו מניעה זמניצוויםצו מניעה