צו מניעה זמני האוסר ביצוע פעולות

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו מניעה זמני האוסר ביצוע פעולות: רקע 1. ביום 25.05.11 הוגשה בקשה מטעם המבקשים בה התבקש בית המשפט ליתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים לעשות כל פעולה בבניין ברחוב נחלת בנימין 13, לאסור על המשיבים להיכנס לבית העסק שבחזקתם ולהורות על הסרת הפיגומים שהרכיבו בחזית הבניין. 2. לטענת המבקשים הם מפעילים מזה עשרים ושלוש שנים בית קפה וקונדטוריה ברחוב נחלת בנימין 13 ועושים זאת ברישיון של עיריית תל אביב ומשרד הבריאות. המבקשים מחזיקים בבית העסק כדיירים מוגנים על פי חוק הגנת הדייר (נוסח משולב) התשל"ב-1972 מכוח חוזה שכירות מוגנת אשר נחתם ביום 29.01.1987 בינם לבין בעלי הבניין מוריס וליאון מסינג (במסגרת החוזה, דמי השכירות נקבעו ע"ס 400 ₪ לחודש). המבקשים טוענים כי ביום 19.10.1987 נחתמה בין הצדדים תוספת לחוזה השכירות המוגנת ובתוספת זו התווספה למטרת השכירות גם ניהול בית הקפה. לגרסת המבקשים, העסק כולל חנות בחזית הבניין ויציאה לחצר אחורית, 7 חדרים משני צידי החצר האחורית והחצר עצמה. 4. ביום 27.04.11 הגישו המשיבים 1 ו-2 תביעה למפקחת על רישום המקרקעין בתל אביב בו ביקשו מתן צווים שונים נגד המבקשים דכאן. המבקשים הגישו תגובה לכב' המפקחת וביום 03.05.11 נערך דיון בבקשה למתן צו ארעי. בסיום הדיון ניתן תוקף להסכמה בין הצדדים לפיה המבקש 1 ימסור מפתח של השער הצדדי של הבניין למשיב 3, והובהר כי כל צד שומר על כל טענותיו בקשר לזכויותיו בבניין ואין בהסכמה שהגיעו אליה בכדי להוות ויתור על כל טענה. המבקשים טוענים כי המבקש 1 מילא אחר האמור בהחלטה ומסר את מפתח השער למשיב 3 אך המשיבים פעלו בחוסר תום לב והפתיעו אותם בפעולות חד צדדיות שכל מטרתן לגרום להם חוסר נוחות וקשיים בניהול העסק בכדי לגרום לסילוקם מהבניין. 5. המבקשים טוענים כי חרף ההסכמה בבוקרו של יום 23.05.11 הגיעו פועלים מטעם המשיבים 1 ו-2 אל הבניין והחלו "במסע הרס והשמדה אשר עדיין לא נגמר". לטענתם המשיבים פועלים בברוטאליות בכוחניות ובאיומים ולא ייתכן כי מיד לאחר רכישת הבניין יציבו עובדות חדשות בשטח וללא כל זכות יחריבו עמל שעמלו עליו המבקשים במשך עשרים ושלוש שנים וזאת במחי יד וללא צו שיפוטי (ולעניין זה ראה שירו של מאיר אריאל בפתיח פס"ד זה). 6. המבקשים טוענים כי פנו לעיריית תל אביב בבקשה כי תפעל לעצירת העבודות אולם טרם קיבלו כל תשובה, עוד נטען כי הבניין הוכרז כבניין לשימור בדרגה מחמירה וכל פעולה בו דרושה אישור מיוחד של מחלקת השימור בעירייה. ביום 25.05.11 נתתי צו מניעה זמני ארעי בכפוף להפקדת ערבויות והוריתי על תגובת המשיבים עד ליום 02.06.11. בנוסף קבעתי כי המשיבים יודיעו לבית המשפט תוך 5 ימים האם הם מסכימים, מבלי להודות בשום טענה או עובדה, להותרת הצו בתוקפו עד לדיון בתיק העיקרי או שהם מבקשים לקיים דיון במעמד הצדדים, ובמקרה כזה יגישו תצהיר ורשימת תאריכים מתואמים עם הצד שכנגד לקביעת הדיון. המשיבים 1 ו-2 הגישו תגובתם לבקשה לצו מניעה זמני בו הם טענו כי בית המשפט נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה העיקרית וזאת משום שבכתב התביעה העיקרית שהגישו המבקשים הם מבקשים שבית המשפט יתן פסק דין הצהרתי בקשר למעמדם כדיירים מוגנים של בית העסק ועל כן היה על התובעים להגיש תביעתם לבית דין לשכירות. לגופו של עניין טענו המשיבים כי בהסכם השכירות מיום 29.01.87 נכתב במפורש כי מטרת השכירות היא "חנות ומחסן למכירת טובין למעט מסעדה ובית קפה" וזאת המטרה הנכונה והאמיתית של השכירות וכי ההסכם שהוצג על ידי המבקשים לפיו התווספה למטרת השכירות גם ניהול בית קפה וקונדיטוריה הוא מזויף ולמעשה הוא יציר כפיהם של המבקשים. המשיבים טוענים כי שינוי מטרת השכירות ע"י המבקשים הינה הפרה של הסכם השכירות ומזכה את המשיבים מכוח הוראת סעיף 19 לבטל את הסכם השכירות ולדרוש את פינוי המבקשים ממנו. הפרות יסודיות אלו וזכות הבעלים לפינוי המושכר הם נימוק מספיק לדידם לדחיית הבקשה לצו מניעה זמני. 11. המשיבים טוענים עוד כי למעשה המבקשים מפעילים בחנות מסעדה לממכר מזון בשר דגים ועופות וזאת בלא רישיון עסק מתאים. 12. המשיבים טוענים גם כי המושכר כולל רק החנות ושבעה החדרים בצד הצפוני של הבניין ללא החצר וללא החדרים בצד הדרומי. לטענת המשיבים המבקשים פלשו וניכסו לעצמם חדרים מהצד הדרומי של הבניין וכן את החצר הפנימית והכל בניגוד להסכם השכירות (תוך ניצול העובדה שהבעלים הקודמים היו תושבי חו"ל). עוד נטען כי המבקשים פלשו גם למקלט המשותף והפכו אותו למטבח המסעדה. 13. המשיבים טוענים כי גודל המושכר הוא בשטח של 120 מ"ר ולא כפי שנכתב בבקשת המבקשים בו נטען כי הם מחזיקים במושכר בגודל 181 מ"ר. 14. עוד נטען כי המבקשים הרסו מחסן בבניין ובנו מחסן בגודל 87 מ"ר ובנוסף הציבו במדרכה שבחזית הבניין כסאות ושולחנות מבלי שהיו זכאים לכך על פי הסכם השכירות. המשיבים טוענים כי רכשו את הבניין והם זכאים להירשם כבעליו בפנקסי רישום המקרקעין כאשר במסגרת הסכם הרכישה רכשו המשיבים גם את כל זכויות התביעה לרבות הזכות לתבוע חובות העבר של הדיירים. 15. עוד טוענים המשיבים כי הבניין הוכרז כבניין מסוכן וביצוע העבודות מחויב מכוח הדין, וכל העבודות שבוצעו ע"י המשיבים בוצעו על סמך היתר ואישורים מהרשויות המוסמכות. לאור כל האמור לעיל טוענים המשיבים כי על בית המשפט לדחות את הבקשה תוך חיוב המבקשים בהוצאות וחילוט הערבויות שהופקדו. 16. ביום 19.06.11 הגישו המשיבים גם כתב תביעה שכנגד. בין הסעדים המבוקשים בו כלולים גם סעדים לצווי מניעה, צווי עשה, וצווים לסילוק יד וצווים לפינוי מושכר שחוק הגנת הדייר חל עליו . 17. ביום 10.07.11 נערך דיון במעמד הצדדים. בתחילתו של הדיון לא היה ברור לב"כ הצדדים באם הדיון יסב רק בשאלת הצו שביקשו המבקשים או גם אודות הצווים שביקשו המשיבים בתביעתם שכנגד. ב"כ המשיבים טען לפני כי הוא לא התכונן לטעון גם לצווים שביקשו המשיבים וביקש הפסקה ע"מ להתכונן. אולם גם לאחר ההפסקה ציין ב"כ המשיבים המלומד כי "הדברים הם מורכבים" וטען שוב שלא הבין כי הדיון על שתי הבקשות. 18. ביום הדיון נחקרו מר סירוס דניאלי הוא המבקש 1 ומר אסף וגדני הוא המשיב 1. לאחר ששמעתי את חקירות הצדדים הודעתי לצדדים כי אני סבור שיש למנות מגשר מוסמך אשר ישב עם הצדדים וינסה להגיע להסדר מקובל. לאחר הפסקה בדיון ב"כ הצדדים הודיעו כי אינם מסכימים להצעה ואז סיכמו את טענותיהם בע"פ. בסיום סיכומי ב"כ הצדדים המלומדים, התרתי גם לגב' דניאלי מינו, למר אהרון וגדני ולמר שמואל וגדני לומר את שעל ליבם, על פי בקשתם. דיון המסגרת הנורמטיבית: 19. ארבעה הם המבחנים אשר לאורם תבחן בקשת המבקשת, אשר קיומם המצטבר יזכה אותה בסעד הזמני המבוקש, בעוד שכישלונה בקיומו של אך אחד מהם - יביא לדחייתה של הבקשה: (א) מבחן הצורך בהתערבות בית המשפט בטרם מתבררת התובענה בתיק העיקרי - לצורך שמירה על המצב הקיים. (ב) קיומה של עילת תביעה שסיכוייה טובים והמתבססת על ראיות מהימנות להוכחת זכות שלכאורה קנוייה לה. (ג) מבחן מאזן הנוחות. (ד) מבחן תום הלב, הבודק האם המבקשת באה ביושר ובניקיון כפיים או שמא העלימה עובדות חשובות מידיעת בית המשפט, ובלבד לזכות בצו. 20. תכליתם של צווי המניעה הזמניים היא לשמור, כל עוד תלויה ועומדת בבית המשפט תובענה בנדון, על מצב הדברים, כפי שהיה בעת הגשתה, זאת על מנת למנוע מצב בו בית המשפט יעמוד בפני עובדות מוגמרות טרם היה בידו להכריע לכאן או לכאן. בית המשפט לא יעניק למבקש צו מניעה זמני - אשר יש בו כדי להביא שינויים במצב העובדתי והמשפטי, כפי שהיה קיים בין בעלי הדין, בעת הגשת התובענה בתיק העיקרי. בית המשפט יבחן האם מתן הסעדים הזמניים המבוקשים הם כה הכרחיים עד כדי להצדיק את התערבותו כבר בשלב מוקדם, לפני בירור התביעה. הצידוק להתערבותו של בית המשפט, בשלב כה מוקדם של התובענה, נעוץ לעיתים בדוחק הנסיבות - המדובר בצורך לשמור על מצב קיים - שמא יחול בו שינוי עד לגמר הדיון העלול לקפח את זכותו של המבקש. שיקול הדעת הנתון בידי בית המשפט הבוחן את הבקשה - משחררו מן המעטה הפורמאלי של הבקשה, על מנת שיבחן את מהותה האמיתית ואת תוצאות הצו הלכה למעשה. 21. מבחן הוכחת קיום עילת תביעה עניינו בשאלה - האם הוכיחה המבקשת זכות לכאורה אשר למענה יינתנו צווי המניעה. בנוסף לבדיקה הנ"ל יש לזכור כי ההכרעה בסוגיה של מתן סעד זמני מתקבלת, בעיקר, על דרך איזון בין שני מרכיבים המקיימים ביניהם זיקת גומלין: זכות לכאורה ומאזן הנוחות. ברע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות 1993 בע"מ הובהר כיצד מופעל מבחן מאזן הנוחות תוך איזון עם מבחן הזכות לכאורה: "...שנזקו, אם לא יינתן הסעד הזמני והוא יזכה בבוא היום בתביעה, יהיה גדול יותר מהנזק שייגרם לבעל הדין שכנגד אם יינתן הסעד הזמני והתביעה תידחה בסופו של דבר. שני התנאים אינם נבחנים במנותק, אלא נשקלים תוך שימת לב לזיקת הגומלין ביניהם, על בסיס מה שמכונה לעתים - מקבילית כוחות. ככל שבית המשפט יתרשם כי סיכויי מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, כך יקל עימו בדרישת מאזן הנוחות. וכן גם להיפך, ככל שיעלה בידי מבקש הסעד להצביע על כך שמאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן חד, כך יקפיד פחות בית המשפט על עוצמת הזכות לכאורה עליה הוא נדרש להצביע". 22. בעניין עקרון תום הלב, מיגל דוייטש בספרו קניין (כרך א' התשנ"ז), בעמ' 321, מציין: "סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, בשילוב עם סעיף 61(ב) לאותו חוק, מגביל בהגבלות של תום-לב ודרך מקובלת כל שימוש בזכויות. לאור כוללניותו וגורפות תחולתו של עקרון תום-הלב, אין מנוס מהכרה בכך שנודע לו משקל גם בהגבלה של הכוחות הקנייניים". מתחולתו של עקרון תום-הלב על השימוש בזכויות מתבקשת המסקנה, שהשימוש בזכויות צריך להיעשות מתוך הגינות. מושג תום-הלב בהקשר זה משמעו אמת-מידה אובייקטיבית. לשם פגיעה בעקרון תום-הלב, אין נדרש כי בעל הזכות יפעל מתוך זדון או רוע-לב. די בכך שפעולתו אינה עולה בקנה אחד עם "הסטנדרטים הערכיים הראויים של החברה הישראלית, כפי שבית המשפט מבין אותם מעת לעת" (בג"ץ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים נ' בית דין ארצי לעבודה פד"י ל"ה(1)828). מן הכלל אל הפרט 23. בטרם אדון בדברים לגופן ארצה להתייחס בקצרה לטענה אודות חוסר סמכותו העניינית של בית משפט זה לדון בצו הזמני. סבורני שבשלב זה של דיון בבקשה לסעד זמני הרי שקיימת סמכות לבית המשפט על פי הסעדים הזמניים שהתבקשו ועל הטענה בקשר לסעדים שהתבקשו בתובענה העיקרית להתברר במסגרת ההליך העיקרי. 24. סבורני כי באשר לצווים שביקשו המשיבים בכתב התביעה שכנגד אין מקום לדון בשלב זה וזאת מהטעמים הבאים: ראשית כשפלוני מבקש צווים אודות נכס כשהוא טוען שהוא בעליו חייב הוא להציג לבית המשפט את נסח הטאבו עם רישום הבעלות - במקרה דנן לא הוכחה הבעלות, כל שנטען היה להערת אזהרה אך גם חוזה בין הבעלים הקודם לבין המשיבים לא הוצג לבית המשפט. שנית, לבקשת הצווים לא צורפה התחייבות עצמית כנדרש. שלישית, כנראה שהבקשות לצווים זמניים מצד התובעים שכנגד אינן כה דחופות שאם לא כן, הם היו מתכוננים כראוי ואף מתחננים שהדיון בצווים נגדיים אלו יתקיים מוקדם ככל האפשר ובהזדמנות הראשונה ולא כפי שהדברים התרחשו (מחזה תמוה הוא בו המשיבים מבקשים לדון בבקשות והמבקשים טוענים שאין לדון בהם...). על כן אני מורה למחוק את הבקשה לצווים שהגישו המשיבים. 25. אחד המבחנים אשר לאורם תבחן בקשת המבקשת לצו מניעה זמני הוא מבחן הצורך בהתערבות בית המשפט לצורך שמירה על המצב הקיים. לאחר שעברתי על המסמכים והתמונות שהוגשו סבורני כי מתקיים הצורך בהתערבות בית המשפט כפי שעולה מכתבי הטענות. אף בעדותו של המשיב 1 (עמוד 13 שורות 1-2 לפרוטוקול מיום 10.07.11) צויין: "ש. נכון שחתכת מנועים של מקררים? ת. נכון, זה מנוע ישן אולי 20 שנה. זה גרוטאות שהיו שם. לא יודע אם זה שייך לו." מעשי המשיבים בזמן קצר יחסית עשויים לשנות לחלוטין ובאופן בלתי הפיך את המצב הקיים. המבקשים מפעילים עסק במקום כבר שנים ארוכות ואין ספק שלפחות חלק מן הפעולות שכבר החלו לבצע המשיבים או מי מטעמם ושתוכנן לבצע מפריעים עד כדי מונעים מהמבקשים להמשיך ולהפעיל את עסקם. 26. בעניין קיומה של עילת תביעה שסיכוייה טובים טוענים המשיבים בין השאר כנזכר לעיל כי המבקשים הפרו הפרות יסודיות את הסכם השכירות ויש בכך בכדי להראות כי למבקשים לא קיימת זכות תביעה שסיכוייה טובים. כך למשל אחת הטענות המרכזיות הייתה בדבר מטרת השכירות: כאשר בחוזה המקורי נכתב כי מטרת השכירות היא חנות ומחסן למעט מסעדה ובית קפה, המבקשים טוענים כי לחוזה זה נוסף נספח שנחתם בין הצדדים בו התווספה למטרת השכירות גם ניהול בית קפה. המשיבים מצידם טוענים בתוקף כי מסמך התוספת לחוזה מזוייף והוא יצירה של המבקשים. במהלך הדיון ביום 10.07.11 כאשר נחקר המבקש 1 בעניין זה הצעתי לב"כ הצדדים כי הנספח שבמחלוקת יועבר למומחה מטעם בית המשפט בכדי שיבדוק האם מדובר במסמך מזוייף אם לאו , אולם ב"כ המשיבים דחה את הצעתי. בהמשך הדיון חקר ב"כ המשיבים את המבקש 1 אודות "ההשתלטות" הנטענת על המקלט המשותף לדיירי הבניין והפיכתו למטבח המסעדה (עמוד 5 שורות 14-15 לפרוטוקול מיום 10.07.11): "ש. אשר שחדר 4 זה המקלט, בתצהיר שחתמת? ת. איפה כתוב מקלט. זה לא מה שמקלט היום. לא היה מקלט. אתה אומר שזה מקלט". ובהמשך (שם, שורות 22-23): "ש.לא קבלת מכתב מהעירייה? ת. אם היה מקלט לא הייתי מקבל רישיון 23 שנה קודם". הנה עינינו הרואות כי על אף הטענות הנחרצות של המשיבים הרי שבפועל הדברים אינם פשוטים ויש לבדוק את הטענות לגופן. סבורני כי יש ממש בטענת ב"כ המשיבים המלומד ולפיה עסקינן בעניינים "מורכבים" (עמ' 1 שורה 18 לפרוטוקול) והכרעה בסוגיות שהועלו מצריכה דיון הוכחות, עדים ותצהירים ועל כן מקומו של דיון זה הוא בתובענה העיקרית. בשלב זה של הדיון אני סבור כי בשל טענת המבקשים על היותם דיירים מוגנים בבית העסק והעובדה כי הציגו לפני חוזה ונספח המצביעים לכאורה על זכותם להפעיל את בית העסק הרי שהמבקשים הראו קיומה של עילת תביעה שסיכוייה טובים. 27. בעניין מבחן מאזן הנוחות טען ב"כ המבקשים המלומד בסיכומיו כי המבקשים מפעילים במשך 23 שנה עסק של בית קפה וקונדטוריה על פי חוזים מסודרים כדיירים מוגנים כאשר במחי יד בבוקר אחד, מורידים באמצעות טרקטור עמל של שנים לטמיון. עוד נטען כי המבקשים ביקשו הצו על מנת להגן על העסק מפני פעולות קשות שנעשו בו ושהתמונות שהוגשו מעידות על שנעשה באותו בוקר לדבריו "מעשה של השמדה של בית העסק, פגיעה בדיירים , הדיירים הגישו תלונות במשטרה, פגעו להם בציוד ורכוש". ב"כ המשיבים טען בסיכומיו כי הלכה למעשה יש יזמים שהשקיעו כסף ורכשו הבניין והפרוש של מתן הצו הוא שהמבקשים לא יכולים לעבוד על שום חלק מהבניין. סבורני כי מבחן מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים, אך אם זאת, אני מוצא כי גם למשיבים ייגרם נזק בהותרת הצו על כנו באותה מתכונת שניתן וךכן יש לצמצמו ואתייחס לכך בהמשך. ודוק: הנני סבור שיש ברכה רבה בפעילות יזמית בתחומי הנדל"ן בעיר תל-אביב ובמיוחד במקומות מיוחדים כגון מדרחוב נחלת בנימין ובזכות אנשים כמו המשיבים, העיר הזו מתקדמת ופורחת. עם זאת, תנופת הבנייה וקדמה, צריכה להיעשות במידתיות מבלי לפגוע, יתר על המידה, בזכויותיהם של אחרים. 28. כאמור לעיל יש לבדוק האם המבקשים מגיעים לבית המשפט ביושר ובניקיון כפיים או שמא העלימו עובדות חשובות מידיעת בית המשפט ובלבד לזכות בצו. המשיבים פרטו באריכות ובצירוף אסמכתאות רבות את חשיבותו של עקרון חובת הגילוי וחובת תום הלב מצד המבקשים אולם בפועל לא מצאתי כי המבקשים הסתירו בשלב זה עניינים מהותיים. המשיבים טענו כי המבקשים זייפו ושיקרו בעניין הנספח העומד במחלוקת, אך אין בידי לקבוע מסמרות בעניין כפי שציינתי לעיל. בכתב ההגנה שהגישו המשיבים נטען גם כי המבקשים הציגו לבית המשפט טענה שקרית וכוזבת בסעיף 22 לבקשתם למתן צו מניעה זמני. הגם כי ייתכן שחלק מן הנזקים מוגזמים הרי שאין ספק שחלק נכבד מהדברים אכן התרחש אלא שהמחלוקת נעוצה האם המקומות בהם בוצעו העבודות הם בחזקת המבקשים כדיירים מוגנים או בחזקתם הבלעדית של המשיבים כמי שזכאים להירשם כבעלים של הבניין. בסוגיה שכזו, אינני יכול להכריע רק על סמך שובר תשלום הארנונה לעירייה. סוגיה זו מצריכה שמיעת עדים ובמיוחד עדותו של עו"ד עודד וגלניק שפעל במשך שנים רבות כמייצגם של בעלי הנכס הקודמים. עוד נטען כי המבקשים לא ציינו כי הם הזמינו שוטרים וביקשו מהם שיורו למשיבים להפסיק את ביצוע העבודות ואילו השוטרים "לאחר שבדקו את הנושא מבחינה משפטית ... הבינו כי לנתבעים הזכות המלאה לבצע את העבודות". סבורני כי גם בטענה זו אין בכדי להטיל במבקשים חוסר הגינות ויושר, מה גם ש"נער הייתי וגם זקנתי" ולא ראיתי שוטרים שמכריעים בסוגיות של בעלות וחזקה במקרקעין מסוג זה. משכך אני סבור כי לפחות בשלב זה של הדיון בו אנו עוסקים בראיות לכאורה לא מצאתי כי המבקשים נהגו בחוסר תום לב. סוף דבר 29. לאור כל האמור לעיל אני סבור כי אין מקום לבטל את הצו שנתתי ביום 25.05.11 אולם בכדי שהוא יהיה מידתי ולא יגרום לפגיעה קשר מדיי במשיבים יש לצמצמו כדלהלן: א. צו המניעה אוסר על המשיבים לעשות כל פעולה נוספת בשטח העסק הנטען בבקשת המבקשים למתן צו מניעה זמני הכולל חנות בחזית הבניין, כאשר לחנות חזית לרחוב ויציאה לחצר אחורית, 7 חדרים משני צידי החצר האחורית והחצר בין שני הצדדים בהם מצויים שבעת החדרים בחלק האחורי של הבניין. ב. באשר לבקשה לצו האוסר על המשיבים להיכנס לבית העסק לרבות החצר אני מורה כי המבקשים יניחו למשיבים להיכנס אל השטחים הנ"ל לאחר תיאום מראש עם המבקשים וזאת לשם התבוננות ותכנון עתידי ובלבד שהמשיבים לא יפריעו להתנהלות התקינה של העסק. ג. הפיגומים לא יוסרו ככל שהם מוצבים למטרת שיפוץ ושימור הבניין בהתאם להוראות העירייה ומחלקת השימור, ולמען הסר ספק כל פעולות השיפוץ והשימור יבוצעו בשטח הבניין למעט השטח הנטען בבקשה כי הוא שייך לעסקם של המבקשים. 30. אני מורה למשיבים לנהוג באופן שימזער ככל הניתן את הפגיעה האפשרית לנוחות לקוחותיהם של המבקשים, הן בעניין יצירת רעש והן לעניין יצירת לכלוך ופינוי פסולת בניין, בעת השיפוץ. 31. הוצאות ההליך בסך 18,000 ₪ ישולמו בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי שיידון בפני כב' השופט ע' מאור. 32. הערבויות שהופקדו יישארו בתוקף עד 30 יום לאחר סיום ההליך או עד החלטה אחרת. 33. ברצוני להוסיף בשולי החלטתי זו, שבסיום הדיון, כששמעתי גם נוכחים בקהל שלא היו מצהירים, על פי בקשתם, ניצלתי זאת בכדי להביע עמדתי לגבי דרך סיום סכסוך זה. לצערי, אווירת האולם לא אפשרה לקדם את הצעתי וכולם רצו החלטה בצו הזמני ולא פתרון לסכסוך העיקרי. כעת משסיימתי את מלאכתי וכשברור שלא אני אשב לדון לא בתביעה העיקרית למתן צווים, לא בתביעה הכספית על סך שני מליון ₪ ולא בתביעה לפינוי, הנני מרגיש "משוחרר" לפרט את השקפתי, שמא היא תזכה לאוזן קשבת ותחסוך לצדדים כספים רבים, זמן רב, אנרגיות וכעסים מיותרים ועבודה שיפוטית רבה שתושקע בסכסוך זה,אשר כוללת, בדרך כלל, מספר ערכאות. ביודעי כיצד סכסוכים שכאלו נגמרים בדרך כלל (לאחר שנים רבות והוצאות אין סוף) וכשמול עיניי הסיכויים והסיכונים שמוצבים בפני הצדדים (לרבות הסיכון של המבקשים פן יוכח שהפרו את חוזה השכירות ומאידך הסיכוי שמא בית משפט יעניק "סעד מן הצדק" לדיירים המוגנים וכיוצ"ב), ראוי להציע לצדדים שבית המשפט ימנה שמאי שיעריך את שווי הדיירות המוגנת של המבקשים בנכס והמשיבים ישלמו 70% מהסכום שיקבע השמאי למבקשים, והם מצידם יתפנו מהנכס מרצון. הצדדים יגיבו בכתב להצעת בית המשפט תוך 15 יום. 5467831 צו מניעה זמניצוויםצו מניעה