קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו מניעה זמני הכשרת קרקע: הבקשה שלפניי היא למתן צו מניעה זמני, לאסור המשך ביצוע עבודות הכשרת קרקע ועבודות בניה במושב נטועה במסגרת יישום הרפורמה בענף הלול. נתוני רקע ותכלית הבקשה: המבקשים הם תושבי מושב נטועה, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ. המושב רשום כאגודה שיתופית אצל רשם האגודות השיתופיות (להלן - "האגודה" או "המושב"), והמבקשים הם חברים בה. המבקש 1, מר דוד שאול, הינו יו"ר ועדת הביקורת של האגודה, ויחד עם שאר המבקשים עוסקים בגידול ביצי מאכל להטלה לפי מכסות ביצים שאושרו להם עפ"י חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק), תשכ"ד -1963. המבקשים הגישו בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים לבצע עבודות הכשרה ובניה בשטח אדמות המושב - עבודות המבוצעות מטעם המשיב 1, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, ובמימון המדינה. אין מחלוקת בין הצדדים, כי עבודות ההכשרה והבניה של לולים בשטח המושב נועדו כדי ליישם את תוכנית הרפורמה בענף הלול לפי החלטת הממשלה מס' 1855, שתכליתה הקמת לולים חדשים בסטנדרטים מודרניים ובריחוק מבתי המגורים, על מנת להשיג יעדים שונים, כגון: שמירה על בריאות הציבור, ודאגה לרווחת העופות. טענות המבקשים: לטענת המבקשים, עבודות אלו מבוצעות תוך הסגת גבול מקרקעי המושב, מאחר שהן מבוצעות בקרקע אשר הושכרה למושב ע"י מנהל מקרקעי ישראל, לפי הסכם משבצת תלת-שנתי המתחדש ברציפות מאז שנת 1966, ומבלי שניתנה הסכמת חברי האגודה למהלך זה. לעניין זה הוסיפו המבקשים, כי בכינוס האסיפה הכללית של חברי האגודה מיום 15/05/10 נתקבלה החלטה אשר לפיה, האגודה מתנגדת להיכנס לרפורמה כישוב "פיילוט", קרי כישוב חלוץ בו תיכנס הרפורמה לביצוע לפני ישובים אחרים. דא עקא, ועד הנהלת האגודה הוציא מתחת ידו החלטה אחרת הנוגדת את החלטת האסיפה הנ"ל, תוך חריגה מסמכויותיו עד כדי חשד לזיוף פרוטוקול האסיפה. אי לכך, ובעקבות תלונה אשר הוגשה על ידי יו"ר ועדת הביקורת של האגודה לרשם האגודות השיתופיות בגין חשש לזיוף פרוטוקול האסיפה הכללית, מינה האחרון חוקר מטעמו לבדיקת התנהלות ועד הנהלת האגודה, בדיקה אשר החלה ביום 02/06/11 אך טרם הסתיימה. המבקשים טוענים, כי האגודה היא בעלת זכות השימוש והחזקה הבלעדיים באדמות משבצת המושב, ואילו ביצוע עבודות של הכשרת קרקע ובניית לולים, במטרה ליישם את הרפורמה במושב כישוב חלוץ, בניגוד להחלטת האסיפה הכללית שלא להצטרף בשלב זה למימוש הרפורמה, היא בגדר הסגת גבול במקרקעין, ויש בה כדי לפגוע קשות באפשרויות השימוש באדמות אלו בעתיד, למשל בדרך של נטיעת עצים - ומכאן הבקשה למתן צו מניעה זמני. סקירה של ההליך המשפטי למן הגשת הבקשה: עם הגשת הבקשה ביום 15/09/11, ניתן צו ארעי האוסר על המשיבים או מי מטעמם, לבצע עבודות כלשהן בשטח המושב אשר הוקצה להקמת הלולים החדשים, ונקבע מועד דיון במעמד הצדדים ליום 20/09/11. בשל קוצר הזמן מעת מתן הצו הארעי ועד למועד הדיון (פרק זמן שכלל גם סוף שבוע), הוריתי כי תגובת המשיבים לבקשה תשמע במהלך הדיון, ככל שלא יעלה בידם להגיש תגובה בכתב קודם לכן. בדיון שהתקיים לפניי ביום 20.09.11, נכחו ב"כ הצדדים וכן חברים באגודה, שחלק מהם לא הצטרף לבקשה באופן פורמאלי ואולם הם תומכים בה. כמו כן, התייצב ב"כ האגודה ויו"ר האגודה, אשר ביקשו להצטרף להליך כמשיבים בשל העניין שיש להם בנושא הבקשה. תמצית טענות המשיבים: במסגרת הטיעונים שלו לפניי התנגד ב"כ המדינה בתוקף למתן צו מניעה זמני, ובקש לבטל על אתר את הצו הארעי שניתן קודם לכן, זאת בשל הנזק היומי שנגרם למדינה עקב השבתת כלי העבודה בשטח - נזק הנאמד בסכום העולה על 13,000 ש"ח לכל יום עבודה, לפי דיווח של הקבלן המבצע (מוצג מש/1). ב"כ המדינה הוסיף טעמים נוספים המתייחסים לגוף הבקשה, כמו גם טענות מקדמיות בקשר להעדר ניקיון כפיים והעדר תום לב מצד המבקשים, כפי שאפרט בהמשך. גם ב"כ המשיבה 2, המועצה לענף הלול (להלן - "המועצה") התנגד לבקשה וטען, כי יש למחוק את המועצה מההליך כולו, שכן כתב התביעה והבקשה לסעד זמני אינם מגלים עילת תביעה נגדה, מה גם שהעבודות בשטח אינן מבוצעות על ידה. ואלה הן עיקר טענות המשיבים: עם אשור הרפורמה המתייחסת למערך הלולים בענף ההטלה לפי החלטת הממשלה, החלה המדינה בביצוע עבודות לשם בניית הלולים במושב, לפי היתר בניה שעותק ממנו הוצג לתיק (מוצג מש/ 3), ובהתבסס על החלטת האסיפה הכללית מיום 05/10/10 (מוצג מש/2). בעת הגשת הבקשה העבודות היו בשלב של הכשרת הקרקע, ועם קבלת הצו הארעי, הן הופסקו לחלוטין. לטענת המשיבים, המבקשים העלימו שלא כדין מעיני בית המשפט החלטת האסיפה הכללית מיום 05/10/10 שעל בסיסה החלה המדינה בביצוע עבודות בשטח. כמו כן, המבקשים לא טרחו ליידע את בית המשפט כי צו הביניים אשר ניתן ביום 29/11/09 במסגרת העתירה שהוגשה בבג"ץ 7154/09 עמותת אנונימוס לזכויות בעלי חיים ואח' נ' שר החקלאות ופתיוח הכפר ואח', , אשר אסר ביצוע מהלכים הקשורים ליישום הרפורמה בענף הלול, צומצם בהחלטת בית המשפט העליון מיום 11/04/10 באופן שמאפשר ביצוע מהלכים בשטח בתנאים שנקבעו. ב"כ האגודה טען לפניי, כי למבקשים אין כל זכות בקרקע שבה מתבצעת העבודה, שכן זו מוחכרת לאגודה. ב"כ האגודה הוסיף, כי המבקשים פעלו בחוסר תום לב שעה שהגישו את התביעה והבקשה למתן צו מניעה זמני, מבלי לצרף את האגודה ואת חברי האגודה אשר תומכים ביישום הרפורמה במושב, ועלולים להינזק כתוצאה מעצירת העבודה. לבסוף, לפי הוראות התקנון של האגודה (מוצג מש/6) כל סכסוך אשר מתגלע בין חברים באגודה לבין האגודה, או בינם לבין חברים אחרים בה, יש למסור לבוררות. מתוקף כך, לא היה מקום להפנות את הסכסוך לבית המשפט. דיון והכרעה: בטרם אגש להכרעה בשאלות השנויות במחלוקת, רואה אני לציין, כי צודק ב"כ המבקשים בכך, כי לא ניתן היה להפנות את הבקשה לבוררות, כאמור בתקנון האגודה, שכן אמצעי זה לפתרון סכסוכים, אינו מעניק סמכויות לבורר ליתן סעדים שביושר כלפי המדינה, שהתקנון אינו חל עליה. ולגוף המחלוקת - הוגשו לעיוני פרוטוקולים של החלטות האסיפה הכללית מתאריכים שונים. אומנם הבקשה נסמכת על החשד בדבר שינוי החלטת האסיפה אשר התכנסה ביום 15/05/10, ברם עיון בהחלטה מאותו יום אינו מלמד דבר לגבי הנושא שבמחלוקת. החלטה נוספת אשר הוגשה על ידי המבקשים במהלך הדיון, היא זו המתועדת בפרוטוקול האסיפה מיום 07/02/10 (מוצג מב/3), ממנו עולה כי חברי האגודה אשר השתתפו בכינוס הביעו תמיכה ברפורמה, אך התנגדו כי המושב יהיה מושב 'פיילוט' או משוב חלוץ שבו יתחיל היישום של הרפורמה. לעומת זאת, בהחלטה המעוגנת בפרוטוקול האסיפה הכללית מיום 05/10/10, אשר הוצגה על ידי המשיבים (מוצג מש/2), הביעו המשתתפים תמיכה בוועד המושב לשם קבלת הטבות למען קידום הרפורמה. ביחס לאמור בהחלטה האחרונה נטען מפי המבקשים בדיון, כי אין בה כל שינוי לעומת האמור בהחלטה קודמת, שכן עוד מראשית המהלך הם הביעו תמיכה עקרונית ברפורמה, ואולם בין תמיכה זו לבין ההסכמה לצרף את הישוב כישוב חלוץ ליישום הרפורמה, אין ולא כלום. עוד נטען, כי אין בהחלטה האחרונה כל אמירה מפורשת, דוגמת זו אשר הובעה בהחלטה הראשונה מיום 07/02/10, לגבי הסכמה או התנגדות לצירוף המושב כמושב חלוץ ליישום הרפורמה. עיינתי בפרוטוקול האסיפה הכללית מיום 05/10/10, ואכן לא מצאתי בו החלטה מפורשת אודות הסכמת רוב חברי האגודה לצירוף המושב כמושב חלוץ , אף שניתן ללמוד במשתמע אודות כך מעצם התמיכה של החברים בקבלת הטבות הקשורות לרפורמה. יוצא אפוא, כי ניתן למצוא עיגון לעמדת המשיבים בהחלטה האחרונה מיום 05/10/10, אך באותה מידה אין לומר כי עמדת המבקשים משוללת כל יסוד, עד כדי כך שיש לדחותה מניה וביה. אעבור כעת לבירור הטעמים העומדים בבסיס הבקשה למתן צו מניעה זמני. מתוך דברי ב"כ המבקשים, ודברי יו"ר ועדת הביקורת של האגודה מתברר, כי ההתנגדות לביצוע עבודות במקרקעין היא על רקע התנגדות המבקשים ליישום הרפורמה במושב בשלב זה, וזאת מתוך חששות שונים שמא תמיט הרפורמה על עיסוקם בענף ההטלה פגיעה כה אנושה שלא יוכלו להתגבר עליה, כמפורט להלן: פגיעה ממשית בחלק ממגדלי העופות עד כדי איבוד פרנסתם מענף זה כליל, בשל החיוב הכספי אשר יוטל על מגדלי העופות בבוא היום למימון בניית הלולים החדשים, מעבר למענקים אשר יושקעו על ידי הממשלה, וספק אם כל המגדלים יוכלו לעמוד בגזירה הכספית; הרחקת הלולים מבתי המגדלים, שעה שחלק ממגדלים אלה הם אנשים מבוגרים, לרבות ניצולי שואה, שלא יהיה בכוחם להגיע באופן תדיר ללולים החדשים המרוחקים מהם, תסכל את המשך העיסוק שלהם בענף. אלא שהחשש הגדול מכל, הוא החשש שמא לא יחודשו רישיונות העסק למגדלים אשר יבחרו להמשיך ולגדל עופות בלולים הקיימים, בשל אי עמידת הלולים הישנים בסטנדרטים של הלולים החדישים. בהקשר זה מן הראוי לציין, כי גם ב"כ המדינה אישר בדבריו, כי בעלי הלולים הישנים אשר יבחרו שלא להצטרף למערך הרפורמה, צפויים להיתקל בקשיים לא מבוטלים בבואם לחדש את רישיון העסק שלהם, במידה ויתברר כי הלולים שלהם לא עומדים בתנאים של הרפורמה. ההתרשמות העולה מהשגות המבקשים לגבי יישום הרפורמה במושב כיישוב חלוץ, הינה כי השגות אלה נובעות מתוך חששות כנים לפרנסתם, שעה שמבחינתם רב הנסתר על הנגלה בכל הנוגע לתנאי הבניה של הלולים החדשים, ותנאי הגידול בעתיד. לפיכך, מעדיפים המבקשים להמתין ליישום הרפורמה ביישובים אחרים, מתוך רצון כנראה להפיק לקחים מהניסיון של אחרים. השאלה הקשורה ליתרונותיה של הרפורמה, כמפורט בתגובת המדינה לעתירה הנדונה בבג"ץ 1842/10 (מוצג מש/4), או לחסרונות שיש בצדה - איננה מעניינו של בית משפט זה, ומקומה להתברר בבית המשפט העליון במסגרת העתירה שציינתי מקודם. יחד עם זאת, קשה להשתחרר מן הרושם, כי התכלית העומדת מאחורי הבקשה למתן צו מניעה זמני, קשורה לחששות מפני יישום הרפורמה במושב, ולא מתוך רצון לשמר את זכות השימוש במקרקעין אשר הוקצו למטרה זו. כך או כך, המבקשים מאשרים בבקשתם, כי אין להם זכות כלשהי במקרקעין בהם מתבצעות או עומדות להתבצע עבודות בניה של לולים חדשים. בהקשר זה בקשו ב"כ המשיבים וב"כ המושב להדגיש, כי המקרקעין שייכים למנהל מקרקעי ישראל, ואילו זכות השימוש והחזקה בהם הוקנו לאגודה, ולא לחבריה, ומכאן שאין המבקשים יכולים לתבוע קיום זכות שכזו לגביהם. לגבי המחלוקת הקשורה למעמד המבקשים כמי שתובעים זכות שימוש וחזקה במקרקעין, נכונה אני להניח, כי גם אם אין למבקשים זכות קניינית או זכות חוזית במקרקעין שבנדון, אין להתעלם מהאינטרס העקיף שיש להם בשימור אדמות האגודה לשם הקצאתם לשימוש ייחודי של יחידים מתוך חברי האגודה, או למטרה משותפת המשרתת את הכלל. ואולם, הזיקה המשפטית של המבקשים למקרקעין נותרה קלושה, על אף האינטרס האמור, וספק אם תזכה אותם בסוף ההליך בקבלת הסעדים המפורטים בכתב התביעה, של סילוק יד מן המקרקעין וצו קבוע האוסר על ביצוע עבודות, שכן הזכות והכוח לתבוע סעדים הקשורים לזכות השימוש והחזקה נתונים לאגודה (וכמובן למנהל מקרקעי ישראל), ולא ליחידים מתוך חברי האגודה. ולכן, איני מוצאת הצדקה ליתן סעד מן היושר שעה שהסיכוי למתן הסעדים הסופיים הוא קלוש. על אלה אבקש להוסיף, כי מתוך הדיון אשר התקיים לפניי - דיון אשר לווה בלא מעט פניות נרגשות מצד התומכים במתן הצו המבוקש מבין אלה אשר נכחו באולם בית המשפט - למדתי, כי המטרה האמיתית העומדת מאחורי הבקשה למתן צו מניעה זמני, היא מניעת יישום הרפורמה במושב, בשל החששות אשר מניתי מקודם, ללא כל קשר לזכות השימוש בקרקע. ודוק, מקום בו טוענים המבקשים כי יישום הרפורמה נכפה עליהם, לנוכח החלטת האסיפה הכללית שלא לצרף את המושב כמושב חלוץ ליישום הרפורמה, הרי שהמטרה לעצור את יישומה בעודה באיבה, היא מטרה לגיטימית כשלעצמה (ומבלי שיש בכך משום הבעת דעה לגבי סיכויי הצלחתה). אלא שההליך אשר ננקטו בתיק זה, לאסור פגיעה בזכות השימוש והחזקה במקרקעין של המושב, מתייחס למטרה שאינה בראש מעייניהם של המבקשים, בעוד שבפועל הם מבקשים להשיג מטרה אחרת שזכרה לא בא בגדר הבקשה. בנסיבות אלה דין הבקשה להידחות. יחד עם זאת, אם יבקשו המבקשים להגיש בקשה חדשה למתן צו מניעה זמני האוסר על ביצוע החלטת האסיפה הכללית מיום 05/10/10 בדבר יישום הרפורמה בענף הלול במושב נטועה, עליהם לבחון תחילה את שאלת הסמכות העניינית. לכאורה, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, ספק אם ניתן לאמוד את השלכות יישום הרפורמה במושב, או אי יישומה, בשווי כספי. כמו כן, מאחר שהעיקר לענייננו, הוא לא זכויות השימוש והחזקה במקרקעין, אלא עצם ההחלטה אם להצטרף ליישום הרפורמה אם לאו, לא מן המנע כי הסמכות העניינית תהיה לבית המשפט המחוזי, מכוח סמכותו השיורית. אחרית דבר: על יסוד האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה למתן צו מניעה זמני, ומבטלת את הצו הארעי שניתן ביום 15/09/11. לאחר ששקלתי בדעתי, ועל אף טענות המדינה לגבי הנזק שנגרם כתוצאה מהפסקת העבודה, נחה דעתי שלא לעשות צו בגין הוצאות. ככל שבדעת המבקשים להמשיך בבירור התביעה במתכונת בה הוגשה, עליהם לשקול אם לתקן את כתב התביעה על ידי צירוף האגודה כנתבעת - בכפוף לבחינת האפשרות לנקוט כלפיה בהליך בוררות, כאמור בתקנון. כמו כן על המבקשים לשקול בכובד ראש, אם להותיר את המועצה לענף הלול כצד להליך, שכן כתב התביעה במתכונתו הנוכחית אינו מגלה עילה נגדה. צו מניעה זמניצוויםצו מניעה