צו מניעה חילוט ערבות בנקאית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו מניעה חילוט ערבות בנקאית: 1. בפניי תביעה לצו מניעה האוסר על נתבע 2 (להלן "הבנק") לחלט חלקית לטובת נתבעת 1 (להלן "הנתבעת") ערבות בנקאית מס. 0-110-0670-420042-0005 (להלן "הערבות") ע"ס 10,032.55 ₪, אשר הונפקה ע"י הבנק לבקשת התובעת. כמו כן, לקבוע כי הנתבעת אינה זכאית לפדות את הערבות. 2. הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו יוגשו סיכומי הצדדים בכתב בצירוף מסמכים רלוונטיים, תוך ויתור על שמיעת הוכחות, ופסק הדין ינתן על בסיס החומר המצוי בתיק בית המשפט. טענות התובעת 3. לטענת התובעת, ניהלה עם הנתבעת קשרי מסחר במסגרתם רכשה מוצרים מהנתבעת. להבטחת האשראי שניתן לתובעת דרשה וקיבלה הנתבעת ערבות בנקאית ע"ס 30,000 ₪. 4. בחודש 1/08 הזמינה התובעת את נציג הנתבעת לסגירת חשבון סופי בין הצדדים, לאחר שהקשרים העסקיים בין הצדדים נפסקו. באותה פגישה שילמה התובעת לנתבעת סך 111,477 ₪, והוסכם כי בכך מולאו כל התחייבויות התובעת כלפי הנתבעת. כפועל יוצא, הוסכם כי הערבות הבנקאית תוחזר לתובעת. 5. כחודש מאוחר יותר, פנתה התובעת לנתבעת בדרישה לקבל את הערבות כמוסכם. תחילה נאמר לה כי הענין יטופל, אח"כ כי הערבות אבדה. בפועל הערבות לא הוחזרה. לתדהמת התובעת, הנתבעת הגישה בקשה למימוש הערבות. 6. התובעת טוענת, כי הבקשה למימוש הערבות הופנתה לבנק לאחר מועד פקיעתה. תוקף הערבות מיום 23/11/07 ועד ליום 23/11/08, ובקשת הנתבעת נשלחה לבנק בפקסימיליה ביום 24/11/08. בנוסף, בניגוד לתנאי הערבות, מכתב הדרישה למימושה אינו חתום. הדרישה התקבלה שלא בשעות העבודה של הבנק בהן הסניף פתוח לקהל, אם נמסר ביום 23/11/08. תאריך זה נופל ביום א' ביום בו הסניף אינו פתוח לקהל. מכתב הדרישה אינו נושא חותמת "נתקבל". 7. בנסיבות המתוארות טוענת התובעת, כי הנתבעת אינה זכאית למימוש הערבות ועל הבנק להמנע ממימושה לטובת הנתבעת. טענות הנתבעת 8. הנתבעת טוענת, כי הדרישה למימוש חלקי של הערבות נמסרה לבנק ביום 23/11/08. הדרישה (נספח ב' לכתב התביעה), נעשתה לאחר שהבנק ביקש מהנתבעת דרישה נוספת באמצעות הפקס, מאחר ובדרישה למימוש הערבות נרשם שהבנק נדרש לזכות את חשבון הנתבעת בתוך 7 ימים ולא בתוך 15 ימים. דרישה זו, נשלחה לבנק ביום 24/11/08. 9. הדרישה למימוש הערבות נמסרה לבנק, לאחר שהתובעת לא פרעה את חובה כלפי הנתבעת ונודע לה, שמצבה הפיננסי של התובעת אינו איתן. 10. הדרישה למימוש הערבות נמסרה ביום 23/11/08 בשעות העבודה של הסניף. אם הדרישה לא נחתמה, אין המדובר בפגם מהותי. הבנק אישר בחתימתו את קבלת הדרישה. 11. במהלך הפגישה בין התובעת לנתבעת נמסר לתובעת כי קיימת יתרת חוב בסך 9,219 ₪. לפנים משורת הדין, הנתבעת הסכימה, לאחר המצאת הדרישה למימוש חלקי של הערבות, לזכות את התובעת בסכום כולל של 3,234 ₪. 12. הנתבעת הסכימה להחזיר את הערבות הבנקאית רק לאחר שישולם החוב לנתבעת. יתר טענות התובעת מוכחשות. טענות הבנק 13. הבנק משאיר הענין לשיקול דעת בית המשפט ואינו נוקט עמדה. יחד עם זאת טוען כדלקמן: ביום א' 23/11/08 בשעות הבוקר התקבלה בסניף של הבנק בקרית שמונה בקשה מאת הנתבעת לחילוט חלקי של הערבות ע"ס 10,032.55 ₪. 14. בקשת החילוט המקורית התקבלה ע"י אחד הפקידים שאיישו את "סניף הקונספט" של הבנק, המשרת את הלקוחות בכל פעולה ומצוי במבואות הסניף. הפקיד העביר את מסמכי הבקשה מיידית לסגנית מנהל הסניף, הגב' שירלי סירצקי שהיתה תורנית בסניף. ביום 24/11/08 התקשרה נתבעת 1 לוודא שהדרישה לחילוט התקבלה יום קודם לכן ובמקביל העבירה לסניף גם בפקס. דיון 15. בע"א 7168/03 שלמה חבר נ' צוריאל לביא, דן בית המשפט ב"עקרון ההתאמה" וכך נאמר בו, בתמצית: "ערבות בנקאית אוטונומית היא, למעשה, התחייבות של הבנק לשיפוי המוטב מקום בו החייב, לקוח של הבנק, אינו עומד בהתחייבותו למוטב על פי עסקת היסוד שביניהם... תוכנה של התחייבות כאמור מנותק בדרך כלל במידה זו או אחרת מהחיוב העיקרי שבין יוזם מתן הערבות לבין המוטב... שניים הם העקרונות עליהם מושתתת ערבות בנקאית אוטונומית, 'עקרון העצמאות', אשר נועד להגן על מוטב הערבות ו'עקרון ההתאמה', שייעודו להגן, ככלל, על מזמין הערבות... אולם, עיקרון העצמאות של הערבות הבנקאית איננו עיקרון מוחלט, שכן החלה דווקנית של עיקרון זה תחשוף את מבקש הערבות לסיכונים, ותפגע בבטחון וביתרונות המסחריים אותם נועד להשיג מוסד הערבות הבנקאית. עם זאת, החריגים לכלל האוטונומיה של הערבות הבנקאית הם נדירים... מקום בו בוצע מעשה תרמית חמור... או בהתקיים נסיבות מיוחדות אחרות... לצד עיקרון העצמאות, ניצב בבסיסה של הערבות הבנקאית עיקרון ההתאמה... קרא: עיקר הקפדה על קיום התאמה בין המסמכים (הראיות) המוצגים לבנק לקבלת תשלום הערבות לבין המסמכים (הראיות) הנדרשים בכתב הערבות.... עיקרון זה, שייעודו להגן על מבקש הערבות, 'מחייב קיומם הדווקני של תנאי הערבות האוטונומית, כתנאי מוקדם למימושה'... 'תיאום מלא בין הפרטים המוצגים לבנק לשם קבלת תשלום הערבות לבין הפרטים הנדרשים בכתב הערבות'...". במקרה אחד הנזכר בפסק הדין, בכתב הערבות נאמר כי תנאי למימוש הערבות הינו הצגת דרישה של המוטב אליה מצורף מסמך מאת המועצה המקומית רעננה המאשר כי לא ניתן לבנות על הקרקע. המוטב צירף אישור החתום ע"י מהנדס המועצה והבנק סרב לפרוע את הערבות. במקרה אחר, נאמר בערבות כי תנאי לחילוטה היא קבלת דרישה אליה מצורף תצהיר עד לתאריך מסויים אשר חל בשבת. המוטב מסר את הדרישה ביום שישי אך צירף את התצהיר רק ביום ראשון. בית המשפט קבע, כי אין לממש את הערבות. מן הכלל אל הפרט 16. באשר לעקרון העצמאות של הערבות, לא שוכנעתי כי מקרה זה נכנס לאותם מקרים נדירים בהם בתי המשפט חרגו מעקרון העצמאות. מכתבי הטענות עולה, כי בין התובעת לנתבעת מחלוקת כספית, כאשר כל צד טוען טענות כדי לשכנע את בית המשפט בעמדתו. התובעת טוענת כי בפגישה בין הצדדים סוכם שהערבות הבנקאית תוחזר הואיל והתובעת סילקה את מלוא חובה לנתבעת, בעוד גירסת הנתבעת הינה, כי סוכם כי הערבות תוחזר רק אם התובעת תפרע את מלוא חובה לנתבעת. הגם שהנתבעת הגישה את הערבות לחילוט חלקי בסך 10,032.55 ₪ ואח"כ חזרה בה מסכום זה וטענה כי יתרת החובה כלפיה הינה 9,219 ₪, ואף הסכימה לזכות את התובעת בסכום כולל של 3,234 ₪, אין בידי לקבוע כממצא עובדתי, שהנתבעת פעלה בתרמית חמורה, או כי נהגה באופן חמור או שרירותי, או כי פעלה משיקולים זרים, תוך הפעלת לחץ או נקמנות. לא ניתן במסגרת ההליך הנוכחי, לברר את כל העובדות לאשורן ולהכריע בין העמדות השונות בין הצדדים. מכל מקום, לא הורם הנטל המוטל על התובעת, להראות כי יש לחרוג מכלל העצמאות. 17. לא כך ביחס ל"עקרון ההתאמה". מהראיות שהוצגו עולה, כי הנתבעת הנפיקה שני מסמכים הנושאים את התאריך 19/11/08. באחד מהם נאמר: "נבקשכם לזכות את חשבוננו בסכום האמור (10,032.55 ₪ - ב.ס.) תוך 7 ימי עסקים לחשבון ע"ש מוצרים כימיים בע"מ". במסמך השני - הנושא אותו תאריך, נאמר: "אנו נבקשכם לזכות את חשבוננו בסכום האמור תוך 15 ימי עסקים". ההסבר שניתן ע"י הנתבעת הינו, כי ביום 23/11/08 העבירה את המסמך הראשון לבנק ונתבקשה להעביר דרישה נוספת, שכן הראשונה לא תאמה את תנאי הערבות. או אז, ביום 24/11/08 העבירה עותק נוסף של הדרישה ובה ציינה, כי הבנק מתבקש לממש את הערבות תוך 15 ימים. הנתבעת מודה אפוא, שהדרישה הראשונה לא נערכה על פי תנאי הערבות הקובעים, כי הבנק יחלט את הערבות תוך 15 ימי עסקים, ולא תוך 7 ימים. בנוסף, הדרישה השנייה נערכה ביום 24/11/08 או ביום 23/11/08 ולא ביום 19/11/08, כנקוב בה. 18. על פי גירסת הבנק, בקשת החילוט התקבלה ביום 23/11/08 בשעות הבוקר ע"י אחד הפקידים שאיישו את "סניף הקונספט" של הבנק, המשרת את הלקוחות בכל פעולה ומצוי במבואות הסניף. הפקיד העביר את מסמכי הבקשה לסגנית מנהלת הסניף שהיתה תורנית בסניף. לא ברור, מהו אותו "סניף הקונספט", בו נתקבלה הדרישה. על פי פרסומי הנתבעת בכתב (נספחים ד' לסיכומי התובעת), הסניף אינו פתוח לקהל ביום א', וה-23/11/08 נפל ביום א'. הואיל ובשטר הערבות נקבע, כי הדרישה לתשלום צריכה להימסר ולהתקבל בסניף הבנק בשעות העבודה בהן הסניף פתוח לקהל, הנתבעת לא קיימה באופן מלא את עקרון ההתאמה. 19. זאת ועוד; שתי הדרישות, הן הראשונה והן השנייה אינן חתומות, בניגוד לדרישה בכתב הערבות. בניגוד לטענת הנתבעת, לטעמי מדובר בפגם מהותי, שאינו ממלא אחר עקרון ההתאמה. 20. הבנק טוען כאמור, כי קיבל את הדרישה המקורית ביום 23/11/08. אם כך, מדוע ציין בפנייה אל התובעת, כי חשבונה יחוייב בסכום הערבות ביום 9/12/08? ספירה פשוטה מראה שמניין הימים בן ה-23/11/08 ועד 9/12/08 הינו 16 ימים ולא 15 ימים. עובדה זו מלמדת, כי הבנק ספר 15 ימים מיום 24/11/08 ולא מיום 23/11/08 ובמילים אחרות, מבחינת הבנק הדרישה התקבלה ביום 24/11/08. מועד זה הינו יום אחד לאחר פקיעת הערבות, ביום 23/11/08. מסקנתי מכל האמור לעיל הינה, כי לא התקיים עקרון ההתאמה כפי שפורש בפסיקה, ולפיכך דין התביעה להתקבל. לאור האמור, ניתן בזה צו מניעה האוסר על הבנק לחלט את הערבות הבנקאית שמספרה 0-110-0670-420042-0005. כמו כן אני קובעת, כי נתבעת 1 אינה זכאית לפדות את הערבות. נתבעת 1 תשלם לתובעת הוצאות הליך זה ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪, שישולם תוך 20 ימים ממועד המצאת פסק הדין לנתבעת, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה ורבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. חילוטחילוט ערבותבנקערבות בנקאיתצוויםצו מניעהערבות