קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו מניעה לאסור שיווק מוצר: 1. ביום 30.10.2011 עתרו המבקשות/התובעות בבקשות למתן צו מניעה זמני, לרבות צו מניעה ארעי במעמד צד אחד בלבד. ביום 1.11.2011 הוגש כתב תביעה באותו עניין. הטענה היא, שהמשיבים/הנתבעים מייבאים לישראל ועומדים לשווק כאן דברי הלבשה הנושאים את סימני המסחר של המבקשות 1, 2 ו-3 הגם, שסימון דברי הלבשה אלה באותם סימני מסחר, נעשה שלא על פי הרשאה מאת המבקשות 1, 2 ו-3, ולכן, יש לראותם כמוצרים מפירים. 2. בתגובה בכתב שהגישו המשיבים (כתב הגנה בהליך העיקרי עדיין לא הוגש), נאמר, בין היתר, שדברי ההלבשה שבמחלוקת נרכשו (במישרין או בעקיפין) מאת מקור שהורשה לסמן אותם כאמור. 3. בשלב מסויים היתה חברה איטלקית שנשאה שם דומה לשמה של התובעת 1, אשר רשמה באירופה ובמזרח הרחוק סימני מסחר שונים, לרבות אלה שהם נשוא ההליך שבפניי. המבקשות אומרות, שבמרץ 2011 רכשה המבקשת 2 מהחברה האיטלקית את הבעלות בסימני המסחר הנדונים ובסימנים נוספים, ראו סעיף 4 לנימוקי הבקשה לסעדים זמניים. עוד מתברר, שלחברה האיטלקית האמורה היו הסכמים עם זכיינים שהורשו להפיץ את מוצריה בטריטוריה מוגבלת. טענת המבקשות היא שלאחר רכישת הזכויות על-ידי המבקשת 2 וקבלת הזכויות שהיו לחברה האיטלקית בהתאם להסכם רישיון עם חברה צרפתית בשם H.P.K. Company s.a.r.l, דאגה המבקשת 2 להגביל זכות השימוש במותג הנדון לטריטוריות ספציפיות. בסעיף 6 לתגובה בכתב אומרות המשיבות, כי עמדתן היא, שהן יבאו לישראל דברי הלבשה הנושאים סימני מסחר של המבקשת 2, שיוצרו במקורן על ידי בעל רישיון בלעדי של אותה מבקשת בצרפת. אותו בעל רישיון בלעדי היא החברה הצרפתית HPK הנ"ל. 4. בכתב התביעה צויין לגבי המבקשות 1, 2, 3, כי הן "חברות זרות הרשומות בארצות הברית". בניגוד להוראות תקנה 9 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984, לא צויין לגבי כל אחת מהתובעות הנ"ל, מה צורת ההתאגדות (תק' 9(4) סיפא) וכן לא צויין, המען של כל אחת מתובעות אלה (תק' 9(2). 5. בתמיכה לבקשה לסעד זמני, הוגש תצהיר של הראל ויזל מתאריך 30.10.2011. המצהיר אומר שהוא מנהל כללי של המבקשת 4, ויו"ר הדירקטוריון שלה וכי הוא מוסמך לעשות את תצהירו בתמיכה לבקשה בשם המבקשת 4 "והן בשם המבקשות 1-3". עוד מציין המצהיר כי העובדות המצויינות בתצהירו "ידועות לי מידיעה אישית וחלקן, כפי שיצוין בצידן ידועות לי מפי נציגי המבקשות 1-3". לא נאמר, מי הם נציגים אלה. בתצהיר עצמו יש קרוב ל-20 סעיפים מרכזיים המתחילים במילים "למיטב ידיעתי", ראו סעיפים 2, 3, 4, 5, 11, 12, שם. כן יש סעיפים לא מעטים המתחילים במילים "כפי שסופר לי על ידי המבקשות 1-3", ראו שם, סעיפים 6, 7, 10, 15, 42. בסעיפים 38, 39 מצהיר מר ויזל בהסתמך על "למיטב ידיעתי וכפי שהובהר לי על ידי המבקשות 1-3". לא נזכר בשמו מקור ברור לידיעות ולמידע שמוסר המצהיר. 6. חלק נכבד מטענות המבקשות, מתייחס ליחסים שבינן לבין החברה הצרפתית, וקשרים שהיו בין החברה הצרפתית לחברה האיטלקית. שאלה נוספת העומדת לדיון היא, ההסכמים שהיו בין החברה הצרפתית לחברה האיטלקית, פרשנותם של אלה, ובאיזו מידה ניתן לראות כתוצאה מהיחסים החוזיים האמורים, את דברי ההלבשה הנמצאים היום במחסני הערובה בישראל, כדברי הלבשה שמקורם בהסכמה של בעל הזכות לסימני המסחר. 7. אני מסכים, כמובן, עם בא כוחם המלומד של המבקשות, לפיהם מצהיר בהליך ביניים רשאי להצהיר גם לפי מיטב אמונתו, לפי תקנה 521 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984. העובדה שהתצהיר קביל, אינה הופכת, עם זאת, את הראיה או את העובדות המובאות באותו תצהיר, לבעלות משקל. הליך של צו מניעה זמני אינו דבר של מה בכך. הנזקים העלולים להיגרם כתוצאה מהליך כזה, יכולים להיות משמעותיים ביותר. לא למותר גם להזכיר, שבמקרים לא מעטים נדרש משיב בהליכים מעין אלה, להגיש תגובתו בתוך פרק זמן קצר ביותר. בא כוח המבקשות, הדגיש שאין ללמוד מאסמכתאות המתייחסות לשמיעת הליך עיקרי למצב בענייננו, בו נדונה בקשה לסעד ביניים. כפי שהערתי בענייננו, לא מדובר בהליך ביניים שולי, אלא בנושא מהותי ביותר. היקף הראיות ומשקלן, צריך, לכן, להיבחן בהתחשב בסעד המבוקש עתה. בנסיבות אלה, ברור שהדרישה שמבקש יביא תצהיר של מי שהידיעות המלאות ברשותו מכלי ראשון, אינה דרישה פורמאלית בלבד. במקרה הנוכחי, אין בפניי כל ראיה מאת המבקשות 1, 2 ו- 3, שהן הטוענות לזכויות בהליכים הנוכחיים. אין בפניי כל ראיה מכלי ראשון מאת מי שעשה הסכמים מטעם המבקשות, או מי מהן, עם החברה הצרפתית או גורמים הקרובים לחברה זו. גם הטענה לגבי היקף הזכויות של המבקשת 4, והיותה בעלת רישיון מאת יתר המבקשות, מסתכמת רק על דברים של מבקשת זו. 8. אני מפנה את תשומת הלב לדברים שאמר הנשיא שמגר בע"א 634/89 אסי ריין נ' Fuji פ"ד מה (4) 837, 851 (25.8.1991), שם נכתב, כי "במצב הדברים הרגיל, אין להסתפק בעדותו של יבואן ישראלי אודות מצב בלעדיות הייצוג בחוץ לארץ של המוצרים, המיובאים על ידי אותו יבואן לישראל. מי שמבקש להוכיח את נושא בלעדיות הייצור מחוץ לישראל, מן הנכון שיביא לפני בית המשפט מסמכים או עדויות ישירות אחרות של היצרנים בחוץ לארץ, המאמתים את גרסתו". שם, סעיף 12 לפסה"ד קטע לפני אחרון. דברים דומים ניתן גם ללמוד מפסק דינו של השופט אפרים שלו בהמרצה ת"א 8294/97 (ת"א 795/97) NBA נ' שקם, בעמ' 12 (28.9.1997). כן ראו בהקשר זה דבריה של השופטת שרה גדות בהמרצה ת"א 1124/01 Trendmasters Inc נ' אשר אשכנזי (4.12.2003). בהחלטה האחרונה הודגש כי מצהיר עמו נחתם, לדבריו, הסכם הפצה בלעדי בישראל "אינו יכול להצהיר דבר לגבי קשרי היצרנים הללו עם מפיצי מוצריהם במדינות השונות בעולם או, על הגבלות טריטוריאליות או אחרות הכלולות בהסכמים של היצרנים הללו עם מפיצי המוצרים בחלקי התבל השונים. ובענייננו, אין זה מתקבל על הדעת כי טרנדמסטרס שהיא, כאמור, אחת המבקשות (התובעות) בתיק שלא תגיש תצהירים וראיות של קשריה עם יצרנים ומפיצי מוצריה במדינות שונות, על הגבלות טריטוריאליות ו/או אחריות הכלולות בהסכמים עם יצרנים ו/או מפיצים אלה וכל שיוגש הוא תצהיר כללי למדי של מנכ"ל לפאייט ללא כל ראייה נוספת משמעותית". שם, עמ' 7. 9. השאלה איננה, אם נפלו פגמים גם בתצהיר או בתצהירים שהגישו המשיבים. השאלה היא, אם הוצגה תשתית ראייתית של ממש מצד המבקשות. תשתית ראייתית שעיקרה תצהיר המביא דברים מכלי שני ושלישי, אינה כזאת. הטענות באשר לתצהיר מטעם המבקשות, שקיבלתי כאן, כלולות בתגובה בכתב שהגישו המשיבות בתאריך 15.11.2011. המבקשות הגיבו בכתב לתגובה זו, אך עד היום לא התבקשה אורכה להשלים את ראיות המבקשות על ידי תצהיר מטעם המבקשות 1, 2 ו-3. שמעתי דברים על הקושי בהבאת מצהיר לבית המשפט בישראל מארץ זרה או על הקושי בעריכת תצהיר במדינה זרה. אינני סבור שיש צורך להתייחס לטענות אלה בעידן התקשורת המודרנית. ניתן היה ללא ספק לערוך תצהיר מחוץ לישראל, והשאלה אם היה צורך בחקירת אותו מצהיר בבית המשפט כאן, היתה יכולה לבוא על פתרונה בעניין זה, כפי שנעשה הדבר במקרים רבים אחרים, בהסדר מעשי מוסכם. 10. גם הטענה כאילו ראוי היה לאפשר חקירה שכנגד של המצהיר מטעם המבקשות, באופן שבמסגרת חקירה כזאת יוכל המצהיר להרחיב בנושאים הכלולים בתצהירו מפי השמועה, אינה נראית לי. המשיב זכאי לכך שבפני בית המשפט תהיה תשתית עובדתית נאותה מכלי ראשון, מאת בעלי הזכות הטוענים נגדו, קודם לחקירות עדים בבית המשפט וקודם לעיון בתצהירים שבידי המשיב. המצב שבעל דין הנמצא מחוץ לישראל מנהל את ההליך בשלט רחוק, באמצעות מי שמגדיר עצמו כסוכנו בישראל, וללא הגשת תצהיר של בעל הדין הזר, נראה לי פסול. 11. מסקנתי היא, שאין בפניי די ראיות כדי לבסס את הנטען בבקשה. לשון אחר: בניגוד להוראת תקנה 241(א) לתקסד"א, אין בפניי, מהבחינה המהותית, להבדיל מזו הצורנית, אימות כיאות של העובדות המשמשות יסוד לבקשה. אני דוחה איפוא, בשים לב לשיקולים דלעיל, את הבקשה לסעדים זמניים. הסעד הארעי שניתן כאן ביום 30.10.2011, בטל. אני מחייב את המבקשות, ביחד ולחוד, לשלם למשיבים את הוצאות ההליך בפניי וכן שכר טרחת עורך דין בסך 44,000 (ארבעים וארבע אלף) ₪, להיום. #3# ניתנה והודעה בפומבי היום ה' כסלו תשע"ב, 01/12/2011 במעמד הנוכחים. גדעון גינת, סגן נשיא פרוטוקול הכולל טענות עורכי-דין, בעקבות ההחלטה דלעיל, הושמט #5# החלטה 1. כדי לאפשר למבקשות פניה לבית המשפט העליון, אני מעכב את ביצוע החלטתי דלעיל, במובן זה, שהסעד הארעי שניתן ביום 30.10.2011 יעמוד בתוקפו עד שעה 20:00 ביום ב' 5.12.2011, בנתון לתנאים המצטברים הבאים: א. המבקשות יפקידו ערבות בנקאית על סך 400,000 (ארבע מאות אלף) ₪ (ערבות בנקאית אוטונומית, בלתי מוגבלת בזמן ומופנית אל המשיבים. סכום הערבות יהיה צמוד ממועד הוצאתה) וזאת, עד שעה 09:00 ביום א' 4.12.2011. העתק הערבות המופקדת בתיק בית המשפט, תישלח לבא כוח המשיבים. הערבות היא להבטחת פיצוי בגין כל נזק שייגרם כתוצאה ממתן הסעד הזמני הארעי; ב. המבקשות ישלמו את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין כפי שנפסק בהחלטתי דלעיל, עד שעה 09:00 ביום א' 4.12.2011. _. אם לא יקוימו התנאים דלעיל, יראו את עיכוב ביצוע החלטתי, כבטל. שיווק מוצרצוויםצו מניעהמוצר