קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו מניעה נגד השכרת שטח לעסק מתחרה: פתח דברים 1. הנהלת קניון התחייבה כלפי שוכר להשכיר לו שטח לעסקו בתחומי הקניון וכן כתבה אליו, כמסמך מלווה להסכם השכירות, ש"אין בתוכניותינו התקשרות עם עסק נוסף, אשר עיקר התמחותו הינו מכירת וופל בלגי, קרפים וגלידות...". לאחר כשלוש שנים, בעומדה של הנהלת הקניון להשכיר שטח לעסק העוסק במכירת קרפים וגלידות, התנגד השוכר לפתיחת עסק כזה, בטענו כי הכתוב במסמך המלווה הוא בבחינת "הסכם בלעדיות". נושא החלטתי הוא בקשה למתן צו זמני, האוסר על הנהלת הקניון להשכיר שטח מהקניון לעסק המתחרה. 2. לפני, אם כן, בקשה למתן צו מניעה זמני, שיאסור על המשיבה 1 (להלן- "לב המפרץ") להשכיר שטח לעסק, במתחם מבואת המרכז הקולנועי בקניון "לב המפרץ" ואו "סינמול" לצד ג' כלשהו, שעיקר התמחותו ועיסוקו הוא מכירת וופל בלגי ואו קרפים ואו גלידות. זאת כל עוד חוזה השכירות בין המבקשת (להלן- "עוליגלי יזמים") למשיבה 1, יהיה בתוקף. כן מבוקש לאסור בצו מניעה זמני על לב המפרץ להשכיר למשיבה 2 שטח לעסק , המיועד לממכר וופל בלגי ואו קרפים ואו גלידות, במבואת המרכז הקולנועי בקניון "לב המפרץ" ואו "סינמול". 3. ביום 2/3/11 נתתי צו מניעה זמני בבקשה וקבעתי דיון בבקשה במעמד הצדדים ליום 9/3/11. יצויין כי בד בבד עם הגשת הבקשה, הגישה המבקשת גם תובענה למתן צו מניעה קבוע. לאחר ששמעתי את הצדדים וקראתי את סיכומיהם, שהוגשו לאחר אותה ישיבה, להלן החלטתי. עובדות הנחוצות להכרעה 4. המבקשת היא חברה בע"מ, אשר מפעילה עסק לממכר מזון בקניון לב המפרץ או סינמול. המבקשת פועלת מכח זיכיון של רשת "לה גופרה", המפעילה כ-15 סניפים ברחבי המדינה. עיקר התמחותו ועיסוקו של העסק של המבקשת הוא מכירת גלידות איטלקיות מתוצרת עצמית, קרפים וופל בלגי וכן משקאות קלים ומיני מאפה. לב המפרץ היא המפעילה ואו הבעלים של הקניון. המשיבה 3 מתמחה בייצור, שיווק ומכירה של מוצרי גלידה. המשיבה 3 ביקשה להתקשר עם המשיבה 2 על מנת לשכור שטח לניהול סניף שלה בתוך בקניון. המבקשת התנגדה בטענה כי השכרה זו היא בניגוד לסעיף בהסכם בינה לבין לב המפרץ, המבטיח לה בלעדיות. 5. על פי הסכם מיום 11/3/08 בין המבקשת ללב המפרץ (להלן- "ההסכם"), שכרה המבקשת מלב המפרץ חנות-מזנון בשטח של 38.6 מ"ר (להלן- "הנכס") למטרת הקמת סניף רשת "לה גופרה", המתמחה במכירת ופלים בלגיים וגלידות. העסק ממוקם במתחם מבואת המרכז הקולנועי שנבנה באותה העת וצורף לקניון כחלק בלתי נפרד ממנו (להלן- "המבואה"). שטח המבואה הוא כ-4,000 מ"ר בעוד שטח הקניון כולו הוא כ-40,000 מ"ר. במבואה מרוכזים בתי קולנוע רבים. אם תממש המבקשת את האופציות על פי ההסכם, הרי היא רשאית להאריכו עד ליום 15/6/22. 6. בחלוף כשלוש שנים מיום חתימת הסכם השכירות, החליטה לב המפרץ להשכיר שטח לפתיחת עסק במבואה לזכיין של רשת הגלידריות/ יוגורטריות "לג'נדה" (להלן- "לג'נדה"). במהלך חודש פברואר 2011 חתמו לב המפרץ ולג'נדה, לטענתן, על הסכם שכירות. 7. משנודע למבקשת על כוונותיה של המשיבה להשכיר לעסק של ממכר גלידות וקרפים (קרי למשיבה 2) שטח במבואת בתי הקולנוע, היא הגישה את הבקשה דכאן. תמצית טענות הצדדים 8. המבקשת טוענת כי ההסכם מקנה לה סעיף בלעדיות, לפיו התחייבה המשיבה שלא להשכיר לאחרים שטחים לעסקים העוסקים במכירת ופל בלגי, גלידות וקרפים, בתחומי המבואה. ונא דוק: אין למבקשת כל טענות כנגד השכרה לעסקים ברחבי הקניון העוסקים בממכר אותם מוצאים כמוה. מוסיפה המבקשת וטוענת כי השתכרותה היא בגבול המינימום, המאפשר לה המשך החזקת עסקה. היה ויתווסף לה מתחרה, בניגוד למוסכם עמה, היא תאלץ לסגור את עסקה והשקעות של מאות אלפי שקלים בעסק יירדו לטמיון, כמו גם מקומות העבודה של מנהליה ועובדיה. 9. כנגד המשיבה 2 טענה המבקשת, כי המשיבה 2 גורמת להפרת חוזה, התנהלות המהווה עוולה לפי סעיף 62 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש). 10. המשיבות טוענות, כי ההסכם אינו מכיל תנאי בלעדיות וכי על כל פנים, בשלב זה, כאשר ברור הוא כי נזקיה של המבקשת ניתנים לפיצוי בכסף - אם עמדתה תתקבל בפסק הדין - הרי אין להעתר לבקשתה לצו מניעה זמני. זאת ועוד - אם ייעתר בית המשפט לבקשה, נזקיה של לב המפרץ, יעלו על אלו של המבקשת. לנזקים אלו יש לצרף גם את נזקי הציבור המבקר בקניון. הדין הנוהג לגבי צווי מניעה 11. כידוע, שלושה תנאים נדרשים לשם מתן סעד זמני: הראשון, על מבקש הסעד להוכיח שעומדת לו עילת תביעה המתבססת על זכות שלכאורה קנויה לו. די בראיה לכאורה ולא נדרש שכנוע במידה הדרושה להכרעה הסופית. לעניין זה די בכך שהוכח, כי התביעה אינה טרדנית ושקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה. (ראו: א. גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית), עמ' 486); רע"א 7701/09 פדלון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, (23.11.09) רע"א 8553/07 כתאני נ' שכטר ( 27.2.08); רע"א 10910/02 פז חברת נפט בע"מ נ' פרץ, פ"ד נח (1) 385, 390 (2003), רע"א 2430/91 טיב טירת צבי, שותפות רשומה מקיבוץ טירת צבי, עמק בית שאן נ' דליקטיב הקניון ואח' [1], בעמ' 228). בשלב זה אין צורך לפסוק באורח סופי בדבר צדקתו של מי מהצדדים (וראו: רע"א 7139/96 טריגוב ואח' נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ, פ"ד נא (2) 661, 665 - 666 (1997)). השני, על בית המשפט לשאול עצמו אם קיימים שיקולים שלא להיעתר לבקשה, אם בא המבקש לבית המשפט ביושר ובניקיון-כפיים, או שמא העלים עובדות חשובות. השלישי, על בית המשפט לבדוק את הנזק העשוי להיגרם לכל אחד מבעלי הדין, אם יינתן או לא יינתן הצו, ולערוך השוואה של הנזקים, אלו מול אלו, ולאזן בין אינטרס המבקש לקבלת סעד זמני מיידי לבין הפגיעה האפשרית במשיב (ראו, בין היתר ע"א 5095/93 פ.א. ארבן בע"מ נ' ג.ב. א.ג.ר. שותפות לבניין ופיתוח, פ"ד מט (1) 730, 736). בחינת קיומו של התנאי הנוגע לשאלת מאזן הנוחות, היא בעיקרה מעשה של איזון אינטרסים ומטרתה לבחון האם הנזק שייגרם למבקש הסעד הזמני אם לא יינתן הסעד, גדול מן הנזק שייגרם לצד שכנגד, במקרה שיינתן הסעד המבוקש והנזק הוא כזה שאינו ניתן לפיצוי בכסף (ראו: א. וינוגרד, צווי מניעה, חלק כללי עמ', 148; רע"א 5099/93 ארבן בע"מ נ' א.ג.ר שותפות לבניין בע"מ, פ"ד מט (1) 730). עילת התביעה וסיכוייה 12. כאמור, הצדדים חלוקים בשאלה אם יש בהסכם "תניית בלעדיות". לצורך כך הביאו ראיות לכאורה על אומד דעת הצדדים בהסכם, כאשר המבקשת טוענת כי ההסכם קובע תניית בלעדיות ברורה ואילו המשיבה טוענת כי אין בהסכם אלא הצהרה סתמית, מוגבלת בזמן, לפיה לא היה בכוונתה במועד ההסכם, להשכיר לאחרים שטח ממבואת המרכז הקולנועי, לצרכי ממכר גלידות, ופלים וקרפים. 13. על מנת לנסות לרדת, לכאורה, לאומד דעת הצדדים, אביא את השתלשלות המשא ומתן עובר לחתימת ההסכם. בסמוך למועד כריתת החוזה בין הצדדים, דרשה המבקשת מהמשיבה לקבל התחייבות בכתב, בתניית "בלעדיות", לפיה באזור בו ממוקם הנכס, דהיינו - במבואת המרכז הקולנועי - לא יוקם עסק נוסף מסוגה של המבקשת. ביום 17/1/08 שיגר אבי גל, אחד ממנהלי המבקשת, לניצן אריאל, מנכ"ל קניון "לב המפרץ" דאז, הודעת דואר אלקטרוני ובה פירוט דרישות, שהיו מבחינתה של המבקשת תנאי לשכירת העסק. בסיום מכתבו ציין גל כמובא להלן (ראו נספח ב' לתצהירו של גל) : "להזכירך נקודות מפתח: בלעדיות ושטח ישיבה מספק מחוץ לחנות. (כפי שדובר בפגישה ביום ד')." במהלך המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים, ביום 5/3/08, שלח ניצן אריאל למנהלי המבקשת הודעת דואר אלקטרוני, אליה צורף מסמך תנאים מיוחדים מתוקנים להסכם וכן מכתב מאת הנהלת לב המפרץ, המופנה למבקשת, בו נכתב כדלקמן: "בהמשך להסכם הנדון ולבקשתכם הריני להודיעכם, כי אין בתוכניותינו הנוכחיות התקשרות עם עסק נוסף למטרת מכירת וופל בלגי (למעט מקס ברנר), וזאת באזור מתחם מבואות הקולנוע. מובהר בזאת במפורש כי האמור לעיל לא חל ביחס לשאר אזורי הקניון." (ראו: נספח ג' לתצהיר מר אברהם גל). כנגד הנוסח הראשוני של מכתב הלוואי שהוצע על ידי המשיבה, בהודעת דואר אלקטרוני מיום 9/3/08, נדרש על ידי המבקשת הנוסח כדלקמן (בצורת "עקוב אחר השינויים"): "בהמשך להסכם הנדון הריני להודיעכם כי אף שעומדת לנו הזכות הבלתי מסוייגת לאפשר שימוש בקניון לעסקים לפי שיקול דעתנו, אין בתוכניותנו הנוכחיות התקשרות אנו מתחייבים כי לא נתקשר בהסכם שכירות ו/או הסכם מסוג אחר עם עסק נוסף למטרת מכירת וופל בלגי (למעט מקס ברנר) קרפים וגלידות, וזאת באיזור מתחם מבואת בתי הקולנוע..." (ראו: נספח 2 לתצהירו של בני חליף, מנכ"ל קניון "לב המפרץ" דהיום). במכתב נלווה לנוסח המתוקן המוצע, כתב עופר פלור, אחד ממנהלי המבקשת (ראו: נספח ד' לתצהירו של אברהם גל): "כפי שאמרנו בתחילת ההתקשרות בינינו זאת נקודת מפתח מבחינתנו, במידה והמכתב מאושר אנחנו מגיעים לחתום." המסמך הסופי והחתום, תוקן על ידי מנכ"ל הקניון דאז, מר ניצן אריאל, וזו לשונו: "בהמשך להסכם הנדון ולבקשתכם הריני להודיעכם, כי אין בתוכניותינו התקשרות עם עסק נוסף, אשר עיקר התמחותו הינו מכירת וופל בלגי, קרפים וגלידות (למעט מקס ברנר ובתי קפה דומים), וזאת באזור מתחם מבואת בתי הקולנוע. מובהר בזאת במפורש, כי האמור לעיל לא חל ביחס לשאר אזורי הקניון" (ראו: נספח 3 לתצהיר בני חליף). 14. לאחר שהגיעו הצדדים להסכמה על נוסחו של מכתב הלוואי להסכם השכירות, נכרת כאמור, חוזה השכירות בין הצדדים ביום 11/3/08, לפיו שכרה המבקשת מ"לב המפרץ" את מושכרה למטרת הפעלת עסקה, וזאת לתקופה של 24 חודשים, החל מיום 15/6/08 (ובתוספת תקופת אופציה). 15. לטענת המבקשת, נוסחו הסופי של המסמך החתום על ידי מנכ"ל לב המפרץ דאז, ניצן אריאל, מבטא את הסכמת הקניון לדרישת המבקשת לקבלת בלעדיות במכירת מוצריה במבואת המרכז הקולנועי, אלא שבשל החשש שלא לעבור עבירה על פי חוק ההגבלים העסקיים, סירב ניצן אריאל לכלול בהסכם סעיף בלעדיות מפורש וביקש למצוא דרך מעודנת יותר להעלות על הכתב את ההסכמה בעניין הבלעדיות. על פי נוסחו הסופי של המסמך החתום, הסיקה המבקשת כי יש בידה התחייבות המשיבה כלפיה, לפיה לא תבוצע התקשרות עם עסק נוסף שעיקר התמחותו כהתמחויות המבקשת וזאת במתחם מבואת המרכז הקולנועי. התחייבות הקניון ניתנה בלא כל הגבלת זמן מצדו, כאשר המילה "הנוכחיות" שהופיעה בטיוטה הקודמת של המכתב הוסרה ובסופו של יום לא הופיעה בנוסחו הסופי והחתום של המסמך. עוד טוענת המבקשת, כי עצם אזכורה של "מקס ברנר" מצביע על כך שהקניון היה ער לכך, שהמסמך החתום משמעו התחייבות לבלעדיות לכל דבר ועניין, שאחרת לא היה דואג להחריג את עסקה של "מקס ברנר" מהמסמך. 16. עמדת לב המפרץ היתה שאין התניה לה טוענת המבקשת, אלא אמרה ב"מסמך לוואי" שאין בה כדי להעיד בשום אופן על הקניית בלעדיות למבקשת. לב המפרץ טענה, כי בהתאם להסכמתה המוגבלת לדרישת המבקשת להגביל אפשרות כניסה של בתי עסק אשר מוכרים ממכרים מסוגה, כל שהציעה המשיבה הוא מסמך לוואי בנוסח כפי שמופיע בנספח 1 לתצהיר חליף, וכי אין הודעה זו התחייבות לבלעדיות. לטענת המשיבה, כיוון שלא היה בכוונתה להעניק בלעדיות למבקשת, לא הסכימה לנוסח שהוצע על ידי המבקשת, כפי שנוסח על ידי עורך דינה של המבקשת. מסמך הלוואי, כפי שרואה אותו המשיבה, נעדר כל סממן של בלעדיות, באופן אשר תואם את עמדת המשיבה החל מתחילת המו"מ עם המבקשת. המבקשת בסיכומיה טענה כי בשלב מקדמי זה, יש להסיק כי אומד דעת הצדדים בעת כריתת החוזה, לרבות בעת ניסוח מסמך הבלעדיות, הינו כפי שמתואר בעדותו של אבי גל, ולהלן החלק בעדותו המתייחס לכך (עמ' 7, שורות 1-5): ש. האם נכון שמה שהקניון הסכים לתת לכם זה המסמך הזה. ת. לב המפרץ לאחר שיחות ולאחר פגישות רבות עם מנכ"ל הקניות (צ.ל.- הקניון) שאמר שאני לא יכול להכניס את זה לחוזה כיוון שזה יהיה עבירה על חוק ההגבלים ואני מתחייב לפניכם באופן אישי, זה לא בתוכניות שלנו, לא נעשה את זה, המכתב הוא מה ששומר עליכם, וזאת כוונתנו. 17. גל הוסיף לעניין אומד דעת הצדדים, כי באותה התקופה הקניון היה מצוי בקשיים ובעליו רצו לגייס עסקים חדשים על מנת לאוששו. המבקשת עמדה על טענתה כי היא לא תשכור את העסק, אם לא יינתן לה תנאי הבלעדיות, מה גם שהיא השקיעה כספים מרובים בהתאמת המושכר לפעילותה של המבקשת. על סמך המצג שהוצג למבקשת באותה העת, לפיו היא מקבלת תנאי של בלעדיות, התקשרו הצדדים בהסכם. 18. בתגובה לבקשה, בחרה לב המפרץ לצרף את תצהירו של המנכ"ל הנוכחי של קניון "לב המפרץ", בני חליף ולא את גירסתו של מנכ"ל הקניון לשעבר, ניצן אריאל, שעמו היו חילופי המסמכים והוא שנתן את האישור לחתימה על המסמך הסופי. מעדותו של חליף בדיון בבקשה מיום 9/3/11, עולה כי לא נעשה ניסיון לשוחח עם אריאל, ולבדוק עמו גירסתו לאומד דעת הצדדים במסמך הלוואי (ראו עמ' 10, ש' 20-22 לפרוטוקול). שתיקה מפעילה הנחה עובדתית שעמדת אריאל הייתה עלולה להזיק לעניינה של המשיבה ולכן נמנעה מלהעידו. אני מסכימה לטענת המבקשת כי עדותו של חליף, איננה מוסיפה על עמדת המשיבות לעניין אומד דעת הצדדים. עדותו מתבססת על פרשנותו את ההסכם, שלא היה שותף לנסיבות עריכתו . זאת ועוד: התוצאה של אי הבאת גירסתו של אריאלף היא שלא הוצבה כל עדות ולו לכאורה כנגד טענת העדים מטעם המבקשת, לפיה אומד דעת הצדדים היה להתחייבות לתנאי בלעדיות. לפיכך, דבריו של גל מספיקים בשלב זה, הן משום שלא נסתרו ולא היתה כל מניעה לתת בהם לכאורה אמון, והן משום שהם נשמעים הגיוניים, על מנת לקבוע כי כוונת הצדדים היתה לתת למבקשת תנאי של בלעדיות, כפי שהמבקשת דרשה. 19. המשיבות ריכזו מאמציהן גם בעניין פרשנות ההסכם, כפי שהיא עולה על פניו: לעמדתן יש להבדיל בין התחייבות ממשית, חוזית, לבין הצהרה בדבר תוכניות. כמו כן, אם נכתב כי "אין להן תוכניות", הרי זהו ביטוי לכך שמדובר במעין התחייבות זמנית, עמומה, שבוודאי אין להמשיך ולהאריכה מעבר לשלוש שנים, שכן בינתיים השתנו "התוכניות": הקניון גדל מאד לאחר תוכניות הבראה, מספר המבקרים בבית הקולנוע גדל עד מאד ולכן אין להאריך את התחייבותה שלא לשנות תוכניותיה מעבר לשלוש שנים, שכבר ניתנו למבקשת. במהלך תקופה זו, חל שינוי גדול בקניון. ב-2008 היה המרכז הקולנועי פתוח חצי שנה בלבד ואילו מספר רוכשי הכרטיסים היה 459,995 ואילו בשנת 2010 הגיע מספרם ל-1,196,691. השארת עסק של גלידת איכות אחד בלבד, איננה מתיישבת עם מטרת העל של הקניון לדאוג לרווחת מבקריו ואף איננה סבירה. הודגש אף כי לג'נדה מוכרת הרבה יותר טעמים, וכן יוגורט וגלידות על בסיס סויה וללא סוכר. מכאן שהיא נותנת מענה למגוון רחב יותר של לקוחות. 20. אינני מקבלת בשלב זה את עמדתן של המשיבות. ראשית, כבר קבעתי כי לעת עתה מקובלת עלי גירסת המבקשות לפיה מה שהם דרשו, כתנאי בלעדיו אין, הוא סעיף בלעדיות. המשיבה התרצתה ואף הסירה את המילה "נוכחיות" לגבי "תוכניות". השימוש במילה "תוכניות" בא כדי למנוע חשש שההסכם יהיה בניגוד לחוקים של הגבלים עסקיים. אינני באה לקבוע עתה לכמה זמן אמורה תניה מגבילה זו לעמוד בתוקפה. אוכל לומר ששלוש שנים, נראות לי כתקופה קצרה מדי. 21. עוד טענה המשיבה כי המסמך החתום שצורף להסכם, נוגע אך ורק לבתי עסק שעוסקים במכירת קרפ, וופל בלגי וגלידות במצטבר, אך אינו נוגע לבתי עסק שעוסקים במכירת חלק משלושת המוצרים הנ"ל. אף פרשנות זו, איננה מקובלת עלי: בכל שלבי המו"מ שנוהלו בין המבקשת למשיבה, הוחרג בית העסק "מקס ברנר" מהעסקים שלא תאפשר המשיבה את קיומם במתחם מבואת בתי הקולנוע. אף אם המשיבה עומדת על טענתה כי כוונתה במסמך הייתה לכך שלא תתאפשר פתיחת בית עסק שעוסק בממכר שלושת המוצרים יחד- קרי, קרפים, וופל בלגי וגלידות, הרי שלא היה צורך להחריג את "מקס ברנר" שהינו עסק לממכר וופל בלגי בלבד. זאת ועוד: על אף שזכיין לג'נדה איננו מתמחה בממכר שלושת המוצרים, כי אם בממכר קרפים וגלידות, אינני סבורה כי זו הייתה כוונת מחברי המסמך. מטרת הכנת המסמך הייתה לשם הקניית בלעדיות למבקשת לבל תשקיע כסף רב בהקמת עסקה כאשר פתיחת עסק חדש שיגיע לאחריה יפדע קשות בהכנסותיה. עוד יש לשים לב למועד בו נחתם המסמך, בתקופה בה המשיבה הייתה קניון כושל, כאשר רק לאחר חידושו, שנאמד בכסף רב והוספת מתחם בתי הקולנוע, הפך לקניון מצליח. על כן, סביר להניח, לכאורה, שמנכ"ל הקניון דאז הסכים לדרישת המבקשת לבלעדיות, שהיוותה תנאי לחתימה על חוזה השכירות של המבקשת עם המשיבה. אינני סבורה שיזמי המבקשת היו חותמים על הסכם שכירות עם המשיבה, מבלי שיוחרגו שלושת המוצרים במצטבר, כפי שדרשו בתיקון המסמך במהלך המו"מ. 22. מסקנתי היא, אם כן, כי יש לכאורה למבקשת עילת תביעה. האם יש נימוקים שביושר שלא להעתר לבקשה 23. התנהלותה של המבקשת, כפי שתוארה בבקשה ואשר לא הוכחשה על ידי מי מהצדדים מעידה, כי פעלה ללא שיהוי. מיד כאשר הובא לידיעתה, שעומד להיפתח עסק חדש לממכר גלידות, התריעה לפני הנהלת הקניון וביקשה למנוע את כניסתו של בית העסק החדש למתחם. משהתכחשה הנהלת המשיבה לאמור במסמך הנלווה להסכם שנחתם בין הצדדים, פנתה המבקשת לבית המשפט בבקשה למתן צו מניעה זמני. מאזן הנוחות 24. המבקשת טענה, כי אי מתן הסעדים הזמניים המבוקשים על ידה, יגרום לה נזקים קשים ואף עשוי להביא לקריסתה המוחלטת תוך תקופה קצרה. מאידך, הנזק שעלול להיגרם למשיבה, הינו חשיפתה לתביעת גלידריית לג'נדה, נוכח ההתקשרות החוזית המחייבת שנקשרה בין המשיבה והזכיין. 25. לב המפרץ סבורה כי הנזק שעלול להיגרם למבקשת אינו צפוי להיות יותר מאשר שולי ומזערי ביותר וממילא אינו נזק בלתי הפיך או נזק שאינו ניתן לכימות על ידי השוואה בין הכנסותיה לפני כניסת המתחרה לבין אלו שלאחר כניסתה. מנגד, כמו כן, גם הציבור, קרי באי הקניון, ייפגעו ממתן הצו ואיסור האפשרות לפתיחת עסקים המוכרים מוצרים הזהים למוצריה של המבקשת. 26. אפתח דיוני בשאלה לצד מי עומד "מאזן הנוחות" בכך שאני רואה בהתנהלותה של המשיבה, אשר מיהרה להתקשר בהסכם עם המשיבה 2, על אף טענות המבקשת שיש לה בלעדיות, משום התנהלות שלא בתום לב. המשיבה ידעה היטב על עמדתה של המבקשת שכן בחודש 9/09 נודע למבקשת כי המשיבה מתכוונת לאפשר למסעדת "טרנטינו" שבמבואה, בסמוך לעסקה של המבקשת, למכור גלידות בדוכן המיועד למכירה לעוברים ולשבים גלידה איטלקית. המבקשת פנתה למשיבה וביקשה ממנה להימנע מכך. אז נמלכה המשיבה בדעתה וחזרה בה. אמשיך בכך, שהמבקשת הראתה לכאורה כי עסקה עלול לקרוס לגמרי, בשל אופי המוצרים של המשיבה 2 אשר מתחרים במוצריה והם מיועדים לאותו קהל יעד. החנות שמיועדת למשיבה 2 נמצאת בסמוך ליציאה מבתי הקולנוע, מה שעלול לגדוע לחלוטין את מקור פרנסתה של המבקשת, שכן המבקרים היוצאים מבתי הקולנוע יעדיפו לקנות את הגלידה אצל המשיבה 2, ולא ללכת עוד כמה עשרות מטרים לעסקה של המבקשת. זאת ועוד לב המפרץ איננה מנועה מלהשכיר חנות זו למשיבה 2 או לכל שוכר אחר ובלבד שלא ימכרו את המוצרים המתחרים. ויודגש: אין המדובר באיסור על לב המפרץ להשכיר לאותם יעודים באופן כולל בקניון. ההגבלה היא לגבי שטח המבואה. אם לב המפרץ דואגת לתמהיל נכון, על פי גרסתה, היא יכולה למלא צורך זה על ידי השכרת עסק למשיבה 2 בסמוך לכניסה למבואה אולם מחוץ לה, כאשר יש רצף בין המבואה והקניון. 27. המשיבה טוענת כי נזקיה של המבקשת נתונים לפיצוי כספי, וההלכה היא שמקום בו לא ניתן להצביע על נזק בלתי הפיך, אין להעניק סעד של צו מניעה זמני. נזקיה של המבקשת ניתנים לכימות כספי על ידי השוואה בין הכנסותיה לפני ההשכרה למשיבה 2 והכנסותיה לאחר ההשכרה לצד ג'. נכון הוא כי בית המשפט לוקח בחשבון את האפשרות לפצות בפיצוי כספי, אולם אינני סבורה כי בענייננו ניתן לכמת באופן כה פשוט כפי שמציעה המשיבה את נזקי המבקשת. המבקשת טענה, וטיעונה זה לא נסתר, כי טווח הרווח שלה הוא קטן, וכי אם הוא יקטן עוד יותר, ויש סיכויים מירביים לכך, העסק ייהרס לגמרי ובעלי המבקשת והמועסקים על ידם יישארו ללא עבודה וממוטטים כלכלית. לכך יש להוסיף כפי שציינתי לעיל, כי אני רואה בהתנהלות המשיבה משום חוסר תום לב, כאשר לפני השכרת המושכר לאחרים לא נתנה למבקשת שהות לפנות לבית המשפט על מנת לעכב את ההתקשרות. נזקיה של המשיבה ניתנים בהחלט לכימות בהיותם שווים לשכר המושכר שעמדו לקבלו מאת המשיבה 2 (וכפוף להגבלה של כללים ל"הקטנת הנזק"). באשר לנזקיה של המשיבה 2, היא כלל לא הגישה טיעונים מטעמה בעניין זה. 28. המשיבות הסתמכו על החלטות אשר פסקו שאין להעדיף את זכויות השוכרים, באשר נזקיהם ניתנים לכימות. ראו בש"א (י-ם) 250/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' חברת קניון הראל בע"מ (פורסם בתוכנות ביום 19/3/06), וכן ערעור על פסק הדין שנדחה בבית המשפט העליון, ראו רע"א 2725/05 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' חברת קניון הראל בע"מ (פורסם בתוכנות ביום 4/6/06). במקרה זה נדונה השאלה האם יש לאכוף את הסכם הבלעדיות שניתן לבנק על ידי הקניון, על אף קביעתו של הממונה על ההגבלים העסקיים, אשר קבע כי ההתקשרות בין הקניון לבנק הינו בבחינת הסדר כובל, ועל אף זאת, הייתה נכונות להכיר בתוקפו לתקופה של 10 שנים. בענייננו, אין קביעה של הממונה על ההגבלים העסקיים בדבר קיומו של הסכם כובל, ואף סבורה אני כי מקרה זה שונה מענייננו, באשר בעניין קניון הראל הוכרה תקופת הבלעדיות לתקופה של 10 שנים לכל שטח הקניון, שכאמור, במקרה שלפנינו דובר על שטח של כ-10% משטחו הכולל של הקניון. לפיכך, כפי שציינתי לעיל, אינני סבורה כי המשיבות הראו שנזקיהם גדולים מנזקי המבקשת. מנגד ראו רע"א 7284/10 המשביר לצרכן החדש בע"מ נ' סופר פארם (ישראל) בע"מ ואח' (החלטה מיום 7/12/10, פורסם בתוכנות ). בעניין זה היתה התחרות בין "סופרפארם" לבין המשביר לצרכן, כאשר סופרפארם התנגדה לפתיחת בית מרקחת בעסקה של המשביר לצרכן בעוד ששתי החברות פועלות בקניון. סופרפארם טענה לסעיף בלעדיות. נקבע, כאחד השיקולים לאישור צו המניעה הזמני, כי "הנזקים הצפויים להיגרם לסופר פארם כתוצאה מפתיחת בית מרקחת נוסף בקניון הינם נזקים אשר קשה מאוד לכמתם בכסף". העולה מכאן כי הטענה שניתן להשוות בין הכנסות לפני הכנסת המתחרה לבין ההכנסות לאחר הכנסתו, אינם בהכרח נותנת מענה לשאלה אם ניתן באופן ברור וקל לחשב את ההפסדים ועל כל פנים איננה טענה שיש להתחשב בה כשיקול בלעדי בעת בדיקת מאזן הנוחות. הסדר כובל 29. המשיבות טענו, אמנם בהבלעה, כי מדובר בהסדר כובל. באשר לשאלה האם מדובר בהסדר כובל, כמשמעו בסעיף 2 לחוק ההגבלים העסקיים, תשמ"ח- 1988 (להלן - "החוק"), נקבע ברע"א 9324/05 עדיגר השקעות בע"מ נ' שניב תעשיות נייר בע"מ (פורסם בתוכנות) , כי השאלה אם התחייבות חוזית מסוימת היא בגדר הסכם כובל צריכה להתברר במסגרת ההליך העיקרי ולא במסגרת הדיון בסעד זמני. כלל זה לא יחול כאשר מתברר בשלב הדיון בבקשה לסעד זמני כי הממונה על ההגבלים העסקיים הפעיל סמכותו על פי החוק וקבע כי תניית הבלעדיות מהווה הסדר כובל (ראו: רע"א 2725/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' קניון הראל בע"מ (פורסם בתוכנות, , 4/6/06); רע"א 6724/09 כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ נ' דיויד שילד- סוכנות לביטוח חיים (2000) בע"מ (לא פורסם, , 4/1/10). כיוון שאין בענייננו התערבות של הממונה על ההגבלים העסקיים, הרי שאין לדון בבקשה זו לצו מניעה זמני בשאלה האם עסקינן בהסדר כובל. סופו של דיון 30. הצו הזמני נועד לשמור על סטאטוס-קוו. לאחר שמצאתי כי לכאורה יש למבקשת עילת תביעה בעלת משקל וכי אין בהתנהלותה משום פגם המצדיק סירוב לבקשה ולאחר שמצאתי כי מאזן הנוחות פועל לכאורה לטובתה, אני נעתרת לבקשה. צו המניעה הזמני, שנתתי ביום 2/3/11 יוותר על כנו עד לפסק הדין בתביעה העיקרית, או עד למתן החלטה אחרת על ידי בית המשפט. 31. על מנת להבטיח את נזקי המשיבה והוצאותיה בשל מתן הצו הזמני, תנאי להמשך תוקפו של הצו הוא הגדלת הערובה הכספית: המבקשת תפקיד בקופת בית המשפט עד ליום 17/4/11, ערובה כספית נוספת, מעבר לפיקדון בסך 15,000 ₪ שהופקד כבר, בסכום של 15,000 ₪ נוספים במזומן או בערבות בנקאית ללא הגבלת זמן. אם לא תעשה כן, יבוטל הצו הזמני שניתן. 32. לב המפרץ תישא בהוצאות המבקשת וכן בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 8,500 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום. עסק מתחרהשכירותצוויםצו מניעה