קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו מניעה נגד קשר בין קטין למטפלת: בפניי בקשת רשות ערעור על שלוש החלטות שניתנו בבית משפט לענייני משפחה בירושלים (תמ"ש 27681/09, כב' השופט מנחם הכהן), הקשורות כולן לסוגיית המשך הטיפול בבתם של הצדדים, קטינה בת 12, אצל המטפלת. ההחלטות נשוא הבר"ע א. החלטה מס' 1 מיום 10.3.11 ברקע לבקשה סכסוך מר וארוך בין שני ההורים, בנוגע למצב הקשר שבין הבת לבין האם. הבת מתגוררת כעת אצל האב, וזה מעל לחצי שנה שאין כמעט כל קשר בין הבת לבין אמה. משך כל אותה תקופה, ממשיך בית משפט לענייני משפחה להתמודד במצב זה, בליווי פקידי הסעד לסדרי דין; ובמסגרת זו אף ניתנו בעבר החלטות המחייבות כי הבת תעבור הליך טיפולי, כשלמטרה זו מינה בית המשפט שני פסיכולוגים (הגב' יעל סלומון והגב' ללי X). מסיבות שונות, מינויים אלה לא נשאו פרי, כשלכל צד טענות משלו אודות הסיבות לסיכול ההליך. במסגרת עדותה של הגב' X בדיון בפני ערכאה קמא מיום 7.3.11 התברר כי האב העביר את הבת לטיפול אצל מטפלת אחרת שלא מונתה על ידי בית המשפט (ולא הובהר האם היא פסיכולוגית או מטפלת מסוג אחר). בסיום הדיון האמור נתן בית המשפט החלטה בה הורה לפקידי הסעד לדווח לבית המשפט "מייד בתום השביתה" האם מקובלות עליהם מתכונת הטיפול החדשה וזהות המטפלת שנבחרה. בדיון הבא, שהתקיים ביום 10.3.11, טענה ב"כ האם בפני בית המשפט כי על אף זכויותיה כאמה של הקטינה, לא התייעץ האב עם האם בנוגע לבחירת אותה מטפלת וממשיך לסרב אף לגלות לה את שמה; בתגובה חייב בית המשפט את האב לגלות מיידית את שמה של המטפלת, ואכן האב כך עשה. ברם, באותה החלטה אסר בית המשפט על האם ועל כל מי מטעמה מליצור כל קשר עם אותה מטפלת; וזו אחת ההחלטות ("החלטה מס' 1") אשר עליהן מוגשת הבר"ע שבפניי. ב. החלטה מס' 2 מיום 14.3.11, והחלטה מס' 3 מיום 24.3.11 בעקבות הגילוי של המסגרת הטיפולית החדשה, הגישה האם ביום 14.3.11 בקשה לצו מניעה נגד המשך הקשר בין הבת לבין המטפלת החדשה. בהחלטתו שניתנה בו ביום ("החלטה מס' 2"), פנה בית משפט קמא לפקידי הסעד וחזר על הוראתו כי מיד עם תום השביתה יעדכנו את בית המשפט בכל הנוגע לאותה מטפלת ויביעו את דעתם באשר להמשך הטיפול של הבת על ידה. ביום 23.3.11 הגישה שוב ב"כ האם בקשה נוספת למתן החלטה בבקשתה למתן צו מניעה, וביום 24.3.11 חזר בית המשפט על החלטתו הקודמת ("החלטה מס' 3") וציין כי יתייחס לבקשה "רק לאחר שפקידי הסעד יודיעו לי את שביקשתי מהם אודות מתכונת טיפולית זו...". גם על שתי החלטות אלו, של 14.3 ו - 24.3, מוגשת בקשת רשות הערעור המונחת בפניי. דיון והכרעה יצוין כי במסגרת תיק הבר"ע שנפתח בבית משפט זה הגישה האם בקשה נוספת למתן צו מניעה, לפיו ייאסר המשך הטיפול של הבת בידי המטפלת ו/או כל פסיכולוגית אחרת אשר לא מונתה על ידי בית המשפט. הבקשה נדחתה על ידי כב' השופטת בן אור בהחלטה מיום 5.4.11, בה נקבע כדלקמן: לא מצאתי כל הצדקה להתערבות בשיקול דעתו של בית משפט קמא, לפיו החליט כי ידון בבקשה למתן צו מניעה, האוסר על טיפול בקטינה, בתם של המבקשת ושל המשיב, על ידי הפסיכולוגית ששמה נזכר בבקשה, רק לאחר שיקבל את חוות דעתה של פקידת הסעד בשאלה האם היא סומכת ידה על המסגרת הטיפולית בה נמצאת הקטינה. הפסקת הטיפול בדרך של מתן צו שיפוטי, בלא חוות דעת כזו, אכן נראית על פניה כמעשה בלתי סביר. לכך יש להוסיף, כי מאחר ששביתת העובדים הסוציאליים הסתיימה, ניתן להניח כי חוות הדעת המתבקשת תומצא לבית המשפט בתוך פרק זמן קצר. הבקשה לצו מניעה זמני נדחית, אפוא. אכן, החלטות מס' 2 ומס' 3, הנוגעות לבקשה למתן צו מניעה, הינן החלטות זמניות, וכפי שכבר נקבע לא אחת, התערבות ערכאת הערעור בהחלטות זמניות תיעשה במידה ובמשורה, זאת בעיקר מן הטעם שהחלטות מסוג זה ניתנות רק לפרק זמן קצר, ומטבע הדברים עתידות להשתנות לאחר שבית משפט קמא ישלים את בדיקת הסוגיה על כל היבטיה, כולל בדיקות מקצועיות שכבר הוזמנו על ידו. כלל זה יחול ביתר שאת שעה שעסקינן בבקשות רשות ערעור בענייני משפחה, "בהן שיקול הדעת המסור לערכאה הראשונה הוא רחב, ושינוי החלטות על ידה נעשה באופן תדיר ובהתאם לנסיבות" (בר"ע (ת"א) 1648/07 ש.ר. נ' י.נ.) . השווה, ע"מ (ת"א) 1243/07 אלמוני, עו"ד נ' פלוני, , שם מציין בית משפט "כי בענייננו מדובר בערעור על בית המשפט למשפחה שהינו טריבונל מקצועי לתחומו. בכגון דא לא תמהר ערכאת הערעור להתערב בהחלטותיו". במקרה דנן, בית משפט קמא מפקח על נושא הטיפול בבת זה זמן רב, והוא מכיר היטב את כל הנפשות הפועלות. אי לכך, על אף זכותה העקרונית של האם כאפוט' טבעית של הבת להיות מעורבת ומעודכנת בכל הנוגע להליכים חשובים ומהותיים הנוגעים לבת, כדוגמת ההליך הטיפולי, אין בכך כדי למנוע מבית המשפט מלהורות - על בסיס היכרותו העמוקה ובלתי אמצעית של שני ההורים - שהאם לא תיצור כל קשר עם המטפלת של הבת, מתוך דאגה שעצם יצירת הקשר, כשאינה באה ביוזמת המטפלת, עלולה להזיק להליך ולפגוע בסיכויי הצלחתו. מסיבה זו, אין לי אלא לדחות את בקשת רשות הערעור בנוגע להחלטה זו של הערכאה הראשונה ("החלטה מס' 1"). באשר להחלטות מס' 2- 3: בית משפט קמא הוא אשר מינה פסיכולוגים אחרים בהחלטות קודמות, ולמרות זאת, לאחר שהתברר שהבת נמצאת בטיפול אצל מטפלת אחרת, קבע בית משפט קמא כי יהיה מוכן לבדוק את האפשרות של המשך הטיפול בידי אותה מטפלת החדשה אם יתברר כי יהיה זה לטובת הבת; ועל כן, לפני שייתן את דעתו לבקשת האם כי הטיפול עם אותה מטפלת יופסק, החליט להזמין עדכון של פקידי הסעד. אומנם, צודקת ב"כ המבקשת בטענתה כי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות מעניק לשני ההורים את הזכות והאחריות לקבל החלטות בצוותא בסוגיות החשובות והגורליות בחייהם של ילדיהם, ואף אם המשמורת קיימת בידיו של הורה אחד - בין אם דה-יורה ובין אם דה-פקטו - אין בכך כדי לשלול במאומה את חובתו של ההורה המשמורן לפעול באותן סוגיות חשובות אך ורק תוך תיאום והתייעצות מלאים עם ההורה השני. אי לכך, אין לשלול את המסקנה אשר לדעתה של ב"כ האם מתבקשת בנסיבות המקרה, כי האב אכן פעל בניגוד לעיקרון זה כשהעביר את בתו לידי מטפלת שבחר על דעת עצמו, ללא התייעצות עם האם, ללא מתן הודעה אליה, ואף בניגוד להחלטות בית המשפט. ברם, השיקול האמור הינו רק שיקול אחד מיני רבים, ובבוא בית המשפט להחליט האם לעצור את המשך הטיפול בידיה של אותה מטפלת, יחרוט על דגלו בראש ובראשונה שיקולי טובתה של הקטינה. אי לכך, וכפי שציינה כב' השופטת בן-אור, לא נפל כל פגם בכך שבית משפט קמא הזמין השלמה לתסקירם של פקידי הסעד, על מנת שניתן יהיה להחליט האם לפחות בדיעבד נמצאה מטפלת אשר מטיבה עם הבת ואשר נותנת בסיס לתקווה לשיפור במצב התקשורת המנותקת שבין הבת לבין אמה. דא עקא, החלטת כב' השופטת בן-אור התבססה על ההנחה כי התסקיר המשלים של פק' הסעד יוגש תוך זמן קצר לאחר סיום השביתה של העובדים הסוציאליים, ויש להניח כי גם החלטת כב' השופט הכהן התבססה על הנחה זו. והנה, בחלוף למעלה מחודשיים מאז מתן ההחלטות נשוא הבקשה שבפניי, ולאחר שהשביתה הסתיימה זה מזמן, לא ידוע לבית משפט זה על הגשת תסקיר משלים כלשהו, ובעקבות זאת גם לא ניתנה בינתיים כל החלטה נוספת בנידון. הנה כי כן, כתוצאה מהעיכוב בהגשת התסקירים על ידי רשויות הרווחה, מצב אשר אמור היה להיות זמני לובש לאט לאט מעטה של קביעות ללא שיתבסס על כל הערכה מקצועית עצמאית. מאידך גיסא, הצדדים מודעים לעובדה שבסמוך לאחר מתן החלטתו האחרונה מיום 24.3.11 יצא כב' השופט הכהן לשבתון של חודשיים, ועל כן, מן הראוי היה שבמידה ולדעת מי מהצדדים תלויה ועומדת בקשה דחופה אשר אינה סובלת דחייה ארוכה, יפנה לבית משפט לענייני משפחה בבקשה מתאימה להעברת הבקשה לטיפולו של שופט אחר, אשר היה מגלה כי התסקיר המשלים טרם הוגש, והיה נותן הוראה להגשתו המיידית ומקבל החלטות ענייניות בהתאם. נדמה כי מן הראוי היה לפעול בצורה כזו במקום להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. בשלב זה, אפוא, ועל מנת שניתן יהיה לקבל החלטה לגופה של הבקשה בהקדם האפשרי, אני מורה בזה לפקידי הסעד להגיש לבית משפט לענייני משפחה את התסקיר המשלים בנוגע למטפלת הנוכחית תוך 7 ימים, ובית משפט לענייני משפחה ייתן את דעתו לתסקיר ולהשלכותיו מיד עם הגשתו. בכפוף לאמור, אין מקום להתערבות נוספת של בית משפט זה. אין צו להוצאות. קטיניםמטפלתצוויםצו מניעה