קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו מניעה עקב גזל סודות מסחר: כללי 1. לפני בקשה למתן סעדים זמניים המיועדים למנוע גזל של סודות המסחר להם טוענת התובעת בתביעתה העיקרית. הסעדים מתבקשים מכוח חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט - 1999 וחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט - 1979. יאמר מיד כי במידה רבה קיימת חפיפה בין הסעדים הזמניים המתבקשים בבקשה זו, לסעדים העקריים שהתובעת דורשת בתביעתה, עניין המחייב, מטבע הדברים, יתר זהירות, בבחינת הבקשה. רקע עובדתי 2. התובעת, רם פל סלולר סטוקמרקט בע"מ, היא חברה לסחר בינלאומי, הסוחרת בעיקר במכשירים סלולריים. לתובעת עובדים רבים (כ- 120 לפי כתב התביעה), והיא מהווה שחקן ותיק ומבוסס בשוק גלובלי זה. 3. במסגרת פעילותה העסקית התובעת קונה ומוכרת מכשירים סלולריים מגורמים שונים ולגורמים שונים, בארץ ובחו"ל. מתברר כי המסחר בשוק זה הינו דינאמי מאד, וקיימים בו אלפי "שחקנים", המזרימים ביקושים והיצעים למכשירים סלולריים מסוגים שונים. 3. הנתבע 1, שהוא בעליה של הנתבעת 2, היה בעברו יהלומן, והחל לפני כשנתיים לנסות לפתח את עסקיו לתחום המסחר במכשירים סלולריים (וזאת באמצעות הנתבעת 2). לדבריו, בשנה וחצי הראשונות לא נשאו מאמציו כל פרי, אולם בחצי השנה האחרונה הוא רואה הצלחה מסויימת במאמציו. 4. אחד מסוכני המכירות של התובעת, עד לסוף חודש נובמבר 2010, היה מר טיבריו לוי (להלן: "מר לוי"). כסוכן מכירות היתה למר לוי נגישות למידע העסקי של התובעת, ובכלל זה למידע בדבר זהותם של הגופים ואנשי הקשר עימם סחרה התובעת (להלן: "קונטקטים"), ובדבר עסקאות אותם עשתה התובעת. 5. בעקבות חקירה פנימית שביצעה התובעת, בסיוע חוקר פרטי, התברר לה, ועובדה זו אינה שנויה במחלוקת, כי במחצית השניה של שנת 2010, בעודו מועסק על ידי התובעת, העביר מר לוי לנתבע 1, במספר רב של הזדמנויות, מידע עסקי הנוגע לאפשרויות הסחר במכשירים סלולריים. 6. בעקבות גילוי זה פיטרה התובעת את מר לוי ביום 25.11.2010, נקטה בצעדים משפטיים נגדו בבית הדין לעבודה, וכן הגישה תלונה במשטרה. מר לוי לא נותר מובטל זמן רב, אלא החל זמן קצר לאחר פיטוריו להיות מועסק על ידי הנתבעת 2. ההליכים הדיוניים בתביעה 7. כחודשיים לאחר פיטוריו של מר לוי, ביום 1.2.2011, הגישה התובעת את התביעה הנוכחית, אשר הסעד המרכזי המתבקש בה הוא צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים להשתמש בסודות המסחריים של התובעת אשר הועברו אליהם על ידי מר לוי, ומחייב אותם להשמיד מידע זה. כן מבקשת התובעת במסגרת התביעה העיקרית סעדים של מתן חשבונות ופיצויים (בסכום שהועמד לצורכי אגרה על מיליון ₪). 8. במקביל להגשת התביעה העיקרית הוגשה בקשה לסעדים זמניים, החופפים, בעיקרם, את סעדי הציווי המרכזיים שנתבקשו בתביעה העיקרית - לאמור, צו המונע את השימוש במידע סודי של המבקשת, שהועבר לתובעים על ידי מר לוי, וצו המורה על הפקדת המידע הסודי האמור בכספת בית המשפט (כדי שישמש ראיה במשפט) ועל השמדת הקבצים הללו לאחר מכן. 9. ביום 20.2.2011 התקיים דיון מקדמי בבקשה. באותו דיון העליתי בפני הצדדים הצעת פשרה לפיה "לסיום המחלוקות שבין הצדדים יסכימו המשיבים וכן מר לוי שלא לעשות עסקאות בתחום סחר במכשירים סלולריים, למשך תקופת צינון של שנתיים עד שלוש, עם אותם קונטקטים אשר המבקשת עמדה איתם בקשרי מסחר בשנתיים האחרונות. למען הסר ספק, מובהר כי ההצעה היא לסיום כל המחלוקות, לרבות התלונה שהוגשה והתביעה בבית הדין לעבודה". הצדדים ביקשו זמן על מנת לשקול הצעה זו, ובדיון הבא, שנקבע ליום 13.3.2011, הודיע בא כוח הנתבעים כי הם לא יוכלו לקבלה. 10. לאור זאת, קיימתי באותו מועד דיון במסגרתו נחקרו המצהירים מטעם שני הצדדים: מר רמי פלר, נשיא ובעלי התובעת, ומר יהושע לבנברג, הנתבע 1 (שהוא כאמור הבעלים של הנתבעת 2). לאחר החקירות, ולאור השעה המאוחרת בה הסתיימו החקירות, הוריתי על הגשת סיכומים בכתב, תוך הבהרה שתינתן החלטה על צו ארעי בטרם תתקבל החלטה ביחס לבקשת צו המניעה. 11. למחרת היום, קרי ביום 14.3.2011 ניתנה על ידי החלטה ביחס לסעדים ארעיים, עד להחלטה בבקשה לסעדים זמניים. החלטה זו קובעת כדלהלן: "ב. ניתן בזאת צו ארעי האוסר על הנתבעים, או מי מטעמם, לעשות שימוש, במישרין או בעקיפין, במידע העסקי של התובעת המצוי ברשותו של עובד התובעת לשעבר, מר טיבריו (טיבי) לוי בתחום של מסחר במכשירים סלולריים. ג. על מנת להבטיח שמירת הציווי הנזכר בסעיף (ב) לעיל, ימנעו הנתבעים, או מי מטעמם, מליצור קשר בכל דרך שהיא עם אנשי קשר עימם היה מר טיבריו (טיבי) לוי בקשר בעת עבודתו אצל התובעת, וימנעו מלהתקשר בעסקאות עם לקוחות וספקים שהתובעת עשתה עימם עסקאות ביחס למכשירים סלולריים בשנתיים שבין ה - 1.1.2009 לבין ה- 31.12.2010. ד. האמור בסעיף (ג) לעיל לא ימנע מהנתבעים מלהתקשר בעסקה עם לקוח או ספק בעקבות הצעה מטעמם שהוגשה בעקבות פרסום מטעם הספק או הלקוח שהינו הזמנה למכור או הזמנה לרכוש אשר הופיע באחד מאתרי הסחר באינטרנט. הצעה כאמור תוגש על ידי הנתבעים לאיש הקשר שנקבע בפרסום. הנתבעים יתעדו את הפרסום ואת ההצעה שהגישו. ה. התובעת תפקיד בתוך 72 שעות בידי עורך דין שיוסכם בין הצדדים, ובהעדר הסכמה בידי עורך דין שתקבע התובעת (להלן: "הנאמן"), רשימה של אנשי קשר עימם היה מר טיבריו (טיבי) לוי בקשר בעת עבודתו אצל התובעת, ושל לקוחות וספקים שהתובעת סחרה עימם במכשירים סלולריים בשנתיים שבין ה - 1.1.2009 לבין ה- 31.12.2010. בכל מקרה בו יבקשו הנתבעים להתקשר עם ספק או לקוח, שלא בדרך הקבועה בס"ק ד' לעיל, מוטלת עליהם חובה ליצור קשר עם הנאמן, על מנת לוודא כי עשיית עסקים עם אותו ספק או לקוח באמצעות איש הקשר המבוקש אינה אסורה על פי סעיף ג' לעיל. למען הסר ספק, יובהר כי הנאמן ימנע מלמסור על דבר קיומה של פניה כאמור לתובעת, או לכל גורם אחר, אלא על פי הוראה של בית המשפט". 12. כתנאי לכניסת ההחלטה בדבר הסעדים הארעיים לתוקף נקבע כי על התובעת להפקיד בתוך 72 שעות התחייבות עצמית ללא הגבלת סכום, ערבות צד ג' של מר רמי פלר ללא הגבלת סכום ועירבון בסך 100 אלף ₪. בטחונות אלו הופקדו בהתאם להחלטה, והיא נכנסה לתוקף. 13. לאחר שנתקבלו סיכומי הצדדים הגיעה העת להחליט בגורל הבקשה למתן סעדים זמניים. טענות הצדדים 14. טענתה המרכזית של התובעת, בקליפת אגוז, היא שהמידע בדבר ה"קונטקטים" והעסקאות שביצעה הוא סוד מסחרי, כהגדרתו בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, וכי מעשי הנתבעים עולים לכדי גזל סוד מסחרי בהתאם לסעיף 6(ב)(3) לחוק. לפיכך עומדת לה, לשיטתה הזכות לקבלת סעדי ציווי שמטרתם מניעת שימוש בסודות המסחר שלה, וזאת הן מכוח דיני הנזיקין והן מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. ביסוד טיעוניה עמדה ההבחנה בין מידע על הצעות קונקרטיות לרכישה או למכירה של מכשירים סלולריים (שרובו, גם אם לא כולו, מצוי בזירות מסחר פתוחות) לבין מידע על טיבם, אמינותם והעדפותיהם של ה"שחקנים" הפועלים בשוק ועל התקשרויות שיצאו אל הפועל (שהוא מידע שנצבר אצלה לאורך זמן, בעקבות השקעת מאמצים ומשאבים, ומהווה, לשיטתה, סוד מסחרי). התובעת העלתה על נס את העובדה כי הנתבע 1 הודה שקיבל מידע ממר לוי במהלך עבודתו אצל התובעת, אולם לא יכל להסביר לשם מה נדרש לקבל מידע זה דווקא מעובד של התובעת, אם, כטענתו, זהו מידע המצוי ברשות הרבים. עוד טענה התובעת כי מר לוי העביר לנתבעים גם טפסים ומסמכים על פיהם מבוצעות עסקאותיה, וכי השימוש במסמכים אלו מהווה הפרה של זכויות יוצרים. לעניין נוסח הסעדים הזמניים המתבקשים, הבהירו ב"כ התובעת כי הגם שהם עומדים על בקשתם לסעדים שפורטו בפתיח לבקשתם, בקשתם החילופית היא ליתן סעדים זמניים הזהים בניסוחם לסעדים הארעים שניתנו, בכפוף לביטול סעיף ד' בהחלטה, המאפשר לנתבעים להתקשר "בעסקה עם לקוח או ספק בעקבות הצעה מטעמם שהוגשה בעקבות פרסום מטעם הספק או הלקוח שהינו הזמנה למכור או הזמנה לרכוש אשר הופיע באחד מאתרי הסחר באינטרנט". לשיטתם סייג זה יוצר פתח לקנוניה בין הנתבעים לצדדים שלישיים (קרי, פרסום הזמנה בדיעבד ע"י הצד השלישי, לאחר שסוכמה העיסקה עם הנתבעים, כדי ליצור מצג כאילו התקיים הסייג גם כשלא התקיים), ובכך מרוקן מתוכן את ההגבלות שנועדו להגן על סודותיה המסחריים של התובעת. 15. ב"כ הנתבעים טען כנגד זאת, כי כל המידע שבידי התובעת הוא מידע גלוי ופומבי, אשר כל אדם יכול להשיג באמצעות כניסה לזירות המסחר במכשירים סלולריים המתנהלות באינטרנט. לשיטתו כל מטרתה של התובעת היא למנוע תחרות בה על ידי הנתבעים, ועל ידי עובד לשעבר (מר לוי). ודוק, הנתבעים מודים בכך שהעסקתו של מר לוי תרמה להצלחת עסקיהם, אולם זאת הם תולים בכישרונו ובכישוריו של מר לוי. הנתבעים כופרים בכך שעשו שימוש בטפסים ומסמכים של התובעת, ומתחייבים שלא לעשות בהם שימוש בעתיד. עוד טוענים הנתבעים כי מאזן הנוחות פועל באופן מובהק לטובתם, באשר אי מתן הצו לא יגרום כל נזק לתובעת, שהיא "הגוף המוביל בשוק בו היא פועלת", בעוד שמבחינת הנתבעים הוא יהווה מכת מוות, שתמנע את חדירתם לשוק המכשירים הסלולריים. דיון והכרעה קיום עילת תביעה לכאורה 16. על פניו, המקרה שלפני הוא מקרה מובהק בו התובעת עומדת בדרישה להוכחת עילה לכאורה של גזל סוד מסחרי לפי החלופה של סעיף 6(ב)(3) לחוק עוולות מסחריות - קבלת סוד מסחרי על ידי צד ג', כאשר המקבל יודע או שהדבר גלוי על פניו שהסוד הועבר אליו באופן אסור. הנתבע 1 הודה, בלי כחל ושרק, כי הוא קיבל ממר לוי, בעודו מועסק על ידי התובעת, מידע עסקי שהגיע לידיו במהלך עבודתו. הנתבע 1 לא ידע להסביר לשם מה נדרש להסתכן, ולסכן את מקום עבודתו של מר לוי, אם המידע בו מדובר הוא נחלת הרבים, וניתן היה לאוספו ללא עזרתו של מר לוי. לאחר שמר לוי פוטר בשל מעשיו אלו, החליטו הנתבעים להמשיך את הקשר עימו, והוא מועסק על ידם כיום באותו תפקיד בו עבד עבור התובעת. על פני הדברים, די בעובדות אלו כדי להקים להקים חזקה שהעסקתו של מר לוי כיום נובעת מהסודות המסחריים שהגיע לידיו במהלך עבודתו אצל התובעת - אותם סודות שהנתבע 1 קיבל ממנו בהסתר בעת עבד עבור התובעת. 17. ב"כ הנתבעת ביקש להימנע מהמסקנה המתבקשת האמורה באמצעות העלאת שני קווי טיעון מרכזיים: ראשית, הטענה כי המידע שבידי מר לוי לא היווה כלל סוד מסחרי מלכתחילה, שכן המדובר במידע פומבי וגלוי על עסקאות המתבצעות בזירות פעולה באינטרנט; שנית, גם אם תאמר כי בידי מר לוי היה מידע סודי בזמן שעבד אצל הנתבעת, הרי שמאחר שמדובר בשוק דינאמי אין מידע זה מהווה עוד סוד מסחרי כיום, ועל כן אין מקום לתת סעד של צווי המתייחס לעתיד בעטיו. השתכנעתי, כי ברמת ההוכחה הנדרשת לביסוס הבקשה בשלב הנוכחי, התובעת עמדה בנטל לסתור את שני קווי הטיעון הללו. 18. ככל שהדברים נוגעים לטענה כי המידע העסקי לגביו טוענת הנתבעת שהוא סוד מסחרי הוא מידע המצוי ב"נחלת הרבים" (public domain) הרי שהשתכנעתי כי סיכוייה להתקבל קלושים. גם אם נניח, לטובת הנתבעים, כי כל האינפורמציה על הצעות לרכוש ולמכור מכשירים סלולריים, ועל זהות הגורמים הפעילים בשוק, מתפרסמת באתרי מסחר פומביים ובאינטרנט (והתובעת חולקת על נקודת מוצא זו), הרי שהידע הרב הדרוש לצורך סינונו וניתוחו של מידע זה - קרי הערכת איכות ההצעה ומציאת נתיבים למימושה לכדי הזדמנות עסקית - אינו נמצא בנחלת הרבים. במילים אחרות, הכשל בקו טיעון זה הוא התעלמותו מאבחנת היסוד שבין מידע גולמי וגלוי (כגון זהות קונים ומוכרים הפועלים באופן גלוי בזירות מסחר פומביות), שאינו יכול להוות סוד מסחרי, לבין מידע איכותי המסווג ומנתח את המידע הגולמי (כגון אמינות הגורמים הפועלים בשוק לאור מידע שנצבר עליהם לאורך זמן), אשר עליו חלה, כאשר בעליו נוקט אמצעים סבירים לשמירה על סודיותו, הגנת דיני סודות המסחר. 19. בתי המשפט עמדו, לא אחת, על האבחנה שבין מידע גולמי שניתן לאסוף בנקל ממקורות גלויים, למידע איכותי הדורש סיווג וניתוח של המידע הגולמי האמור. כך, למשל, בע"א 9046/96 בן ברוך נ' תנובה, פ"ד נג (1) 625, 634 (2000), נדרש בית המשפט העליון להתייחס לטענת מחלק של חברת תנובה כי רשימת הלקוחות באזור החלוקה שלו היא סוד מסחרי. הטענה נדחתה, תוך שבית המשפט מציין כי: "נראה לי שרשימת לקוחות תוכל להוות סוד מסחרי המגיע כדי זכות קניינית של בעליה רק בנסיבות שבהן יוכח שדרוש מאמץ מיוחד להשיגה, ובאותם מקרים שיוכח שיש ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה "מן המוכן". לא כך הם פני הדברים כאשר מדובר על חלוקת מוצר יומיומי פשוט, וכאשר ברור לכל מחלק שהצרכנים של מרכולתו הם המרכולים וחנויות המכולת שבאזור". בדומה, קבע בית הדין הארצי לעבודה, בע"ע 80/08 דאטה פול בע"מ - יניב טכנולוגיות מדיה בע"מ (ניתן ב- 7.10.2010) כי "על מנת שרשימת לקוחות תהווה סוד מסחרי, צריך להיות בה מידע המעניק יתרון מסחרי לבעליו, מידע סודי ולא נגיש לציבור, כמו גם מידע שיצירתו כרוכה בהשקעת מאמץ, זמן וממון. רשימת לקוחות יכול ותהיה בגדר סוד מסחרי כאשר מדובר בלקוחות ממשיים או בלקוחות קבועים, ולא בלקוחות שאת שמותיהם ניתן לדלות, למשל, מספר הטלפונים, כאשר מדובר במקרים בהם דרוש מאמץ מיוחד להשיג את הרשימה וכאשר יוכח כי יש ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה מן המוכן" (פסקה 29 לפסק דינו של השופט שמואל צור). עוד, לעניין המבחנים לסיווג רשימת לקוחות כסוד מסחרי ראו מיגל דויטש, עוולות מסחריות וסודות מסחר (תשנ"ב) 425 ואילך (להלן: "דויטש"). 20. מר רמי פלר, הבעלים של התובעת, עמד בתצהירו ובחקירתו על החשיבות שמייחסת התובעת ליכולת לאסוף ולנתח מידע ביחס ל"שחקנים" השונים הפועלים בשוק, ולזקקו לכדי רשימת "קונטקטים" עימם היא סוחרת. לטענתו התובעת משקיעה משאבים רבים באיסוף מידע על אמינות ה"קונטקטים" שלה, ובלימוד דרכי המסחר שלהם. הנתבעים לא רק שלא הצליחו לסתור עדות זו, אלא שאף סיפקו לה חיזוק, בדמות הודאתו של מר פלר כי במשך השנה וחצי הראשונות לפעולתו, קרי כל עוד ניסה לחדור לתחום בלא הסיוע של עובד התובעת, נחל כשלון חרוץ במאמציו. אכן, יש להניח שלפחות חלק מהסיבות לחדירה מוצלחת לשוק היא היכרות כללית עם תנאי השוק - היכרות שהיא בגדר ידע מקצועי של העובד, ולא סוד מסחרי של המעביד. ואולם, העובדה שהנתבע 1, סוחר במקצועו, נוחל הצלחות רק בסיועו של מר לוי - עובד התובעת לשעבר אשר קיים חשש כבד כי העביר לנתבעים לא רק ידע כללי על השוק כי אם גם את המידע שנצבר על ידי התובעת ביחס ל"קונטקטים" ולעסקאות העבר שביצעה - היא עניין האומר דרשני. 21. קו הטיעון השני שהעלה ב"כ הנתבעים, הוא כי גם אם היה למר לוי מידע סודי עת עזב את מקום העבודה, הרי שאופיו הדינאמי של השוק הופך מידע זה (להבדיל מהיכרותו הכללית של מר לוי עם שוק המכשירים הסלולרים) לחסר משמעות. אכן, טיבם של סודות המסחר של התובעת בכך שהם מתעדכנים במהלך הזמן, וממילא יש להניח כי גם המידע הסודי של התובעת שבידי מר לוי יהפוך בעתיד הלא רחוק למיושן. ואולם, לפי דבריו של המצהיר מטעם התובעת, התואמים את היגיון הדברים, לפחות חלק מהמידע האמור (ובמיוחד מידע בדבר איכותם של שותפי מסחר פוטנציאליים) הוא בעל ערך הנשמר לתקופה לא קצרה, ולפיכך יש בו כדי להצדיק מתן סעד זמני כל עוד מידע זה הוא בעל חשיבות עסקית. שיקול זה מן ראוי איפוא להביא בחשבון בעת קביעת משך הצווים הזמניים, כפי שאעשה להלן. מאזן הנוחות 22. שני הצדדים טענו לעניין זה תוך התבססות על שיקולים שראוי להביאם בחשבון: הנתבעים הדגישו את הפגיעה הקשה שעלולה להיגרם לחופש התחרות ולחופש העיסוק של הנתבע 1 (ושל מר לוי). לעומתם התובעים שמו יהבם על זכות הקניין, וטענו כי כאשר עסקינן בפגיעה זדונית בסודות מסחר יש להעדיף את ההגנה על רכושם על פני החופש לעסוק בעיסוק המבוסס על גזל סוד מסחרי. אכן, כפי שציין פרופ' מיגל דויטש, במקרים כדוגמת אלו בו עסקינן: "החשש הוא מפני פגיעה בלתי-סבירה בחופש העיסוק ובחופש התחרות. המאבק על רכישת הקשר העסקי - עם לקוחות, ספקים ואחרים - הוא תמצית התחרות, וחסימת הגישה לשוק בנושא זה, בפני אחרים, מטילה מגבלה בעייתית. החשש הוא שייעשה שימוש בדיני סודות מסחר, על מנת למנוע שידול לגיטימי של לקוחות... יש אם-כן להקפיד על כך, שהרכוש מושא ההגנה במסגרת דיני סודות המסחר יהיה המידע הסודי באשר לקשרים העסקיים, ולא הקשרים העסקריים עצמם" (דויטש, בע' 425 - 426). כך בסופו של ההליך, ומקל וחומר שבמסגרת הדיון בסעדים זמניים. 23. בעניננו, וככל שהסעדים מוגבלים באופן שנקבע בהחלטה ביחס לסעדים הארעיים, מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת התובעת, וזאת מכוחם המצטבר של מספר שיקולים: ראשית, הנתבע 1 הודה, הלכה למעשה, בכך שגזל סודות מסחר של התובעת בעבר, וזאת בדרך פסולה וראויה לגינוי (קבלתם מעובד של התובעת, במהלך עבודתו); שנית, הנתבעים מעסיקים לאחר פיטוריו את אותו עובד שמעל במהלך עבודתו באמון שניתן בו, ומכאן שיש הסתברות גבוהה לכך שגם כיום יש להם נגישות באמצעותו לסודותיה המסחריים של התובעת; שלישית, דווקא היכרותם של הנתבעים (בסיועו של מר לוי) עם סודותיה המסחריים של התובעת היא היוצרת חשש כי אם לא תוגבל פעולתם, יגרמו לתובעת נזקים של ממש, בכך שהעסקאות שהם "הלחם והחמאה" של פעילות התובעת יגזלו ממנה. מבחינה זו הנזק שהנתבעות (ומר לוי) יכולים לגרום לתובעת שונה מהנזק שיכול לגרום לה כל מתחרה אחר. רביעית, לאור אופיו של המידע בו מדובר, קיים קושי להוכיח מתי נעשה שימוש בסודות מסחר של התובעת, וממילא הסיכוי לכך שהתובעת תפוצה בגין הפרות שיתרחשו אם לא ינתנו סעדים זמניים נמוך; חמישית, הנתבעים הם "שחקנים חדשים" בשוק גלובלי. לפיכך הגבלות שיוטלו עליהם מלפנות ל"קונטקטים" של התובעת אינם צפויים לגרום להם נזק רב, אלא רק יחייבו אותם לנסות ולבסס את העסק שלהם על פניות ל"שחקנים" אחרים הפועלים בשוק (וכאמור, יש רבים כאלו) או על התמודדות ביחס להצעות שפורסמו באתרי מסחר פומביים; שישית, גודלו של השוק בו עסקינן, והעובדה שמדובר בשוק גלובלי ודינאמי, גם מלמדת שהדרה חלקית של התובעים ממנו איננה צפויה לגרום לפגיעה של ממש ברמת התחרותיות של השוק. נוסח הסעדים הזמניים 24. בבקשתה לסעדים זמניים, ביקשה התובעת כי תינתן הוראה כללית לנתבעת שלא להשתמש במידע העסקי, וכן הוראה להפקידו בכספת בית המשפט ולהשמיד את הקבצים שברשותה. סעדים אלו נראים לי כלליים יתר על המידה, ואין בהם את רמת הקונקרטיזציה הדרושה על מנת להבהיר לנתבעים כיצד עליהם לפעול, ולאפשר בשלב מאוחר יותר דיון של ממש בשאלה האם הצווים קוימו או הופרו. מטעם זה, וברוח הצעה שהעלה ב"כ התובעים, נוסחו הסעדים הארעיים כפי שנוסחו, ומסיבות דומות אני מוצא לנכון לנסח ברוח זו גם את הסעדים הזמניים. 25. בסיכומיה ביקשה התובעת כי אם ינתנו סעדים זמניים בנוסח של הסעדים הארעיים יושמט הסייג שנקבע בסעיף ד', וזאת מתוך חשש לניצולו לרעה. אינני רואה מקום לעשות כן בשלב הנוכחי. החשש שהביעה התובעת, לפיו האפשרות "להתקשר בעסקה עם לקוח או ספק בעקבות הצעה מטעמם שהוגשה בעקבות פרסום מטעם הספק או הלקוח שהינו הזמנה למכור או הזמנה לרכוש אשר הופיע באחד מאתרי הסחר באינטרנט" תנוצל לרעה, נראיית לי דחוק. הטעם לכך הוא שניצול לרעה של הסייג מחייב שיתוף פעולה של צד שלישי, שלכאורה נעדר כל אינטרס ליטול חלק בקנוניה כנגד התובעת (ולראיה לפחות חלק מה"קונטקטים" של התובעת אליהם פנו הנתבעים לא רק שלא שיתפו פעולה עם הנתבעת בהסתרת מגעיהם, אלא אף דיווחו עליהם מיוזמתם לתובעת). על מנת להפיס את דעת התובעת אבהיר באופן חד משמעי כי אם ימצאו ראיות לנסיון לנצל לרעה סייג זה, תהיה התובעת רשאית לחדש את בקשתה לבטלו. 26. עניין אחד בו מצאתי לנכון למתן את הסעדים הזמניים לאור הערת ב"כ הנתבעים, הוא ביחס להגבלת הנתבעים מלפנות למפעילות רשתות סלולריות גדולות בארץ ובחו"ל. מפעילות הרשתות הסלולריות בארץ ומפעילות רשתות סלולריות גדולות בחו"ל, הן בגדר "שחקנים" טבעיים בשוק בו עסקינן, והידיעה כי הן עשויות להיות מעונינות למכור או לרכוש מכשירים סלולריים איננה מחייבת איסוף מידע של ממש. מכאן גם שאין כל הצדקה למנוע מהנתבעים מלפנות לגורמים אלו באופן ייזום. 27. הפיכת הסעדים הארעיים לסעדים זמניים מחייבת לתחום אותם בזמן. כידוע, הליכים משפטיים עלולים להימשך זמן ניכר, בעוד שסודות המסחר בהם עסקינן, כפי שהובהר לעיל, מאבדים מערכם בתוך זמן קצר. מטעם זה אני מוצא לנכון לקבוע כי הסעדים הזמניים יהיו בתוקף עד ליום 31.12.2012 (כשנתיים ממועד פיטוריו של מר לוי, שהוא המועד בו פסקה הנגישות של התובעים לסודות התובעת), או עד למתן פסק דין בתובענה העיקרית, לפי המוקדם. סוף דבר 28. לאור האמור לעיל ניתנים בזאת צווי מניעה זמניים כנגד הנתבעים, כמפורט להלן: א. נאסר בזאת על הנתבעים, או מי מטעמם, לעשות שימוש, במישרין או בעקיפין, במידע העסקי של התובעת המצוי ברשותו של עובד התובעת לשעבר, מר טיבריו (טיבי) לוי בתחום של מסחר במכשירים סלולריים. ב. על מנת להבטיח שמירת הציווי הנזכר בסעיף א' לעיל, ימנעו הנתבעים, או מי מטעמם, מליצור קשר בכל דרך שהיא עם אנשי קשר עימם היה מר טיבריו (טיבי) לוי בקשר בעת עבודתו אצל התובעת, וימנעו מלהתקשר בעסקאות עם לקוחות וספקים שהתובעת עשתה עימם עסקאות ביחס למכשירים סלולריים בשנתיים שבין ה - 1.1.2009 לבין ה- 31.12.2010. ג. האמור בסעיף ב' לעיל לא ימנע מהנתבעים מלהתקשר בעסקה עם לקוח או ספק בעקבות הצעה מטעמם שהוגשה בעקבות פרסום מטעם הספק או הלקוח שהינו הזמנה למכור או הזמנה לרכוש אשר הופיע באחד מאתרי הסחר באינטרנט. הצעה כאמור תוגש על ידי הנתבעים לאיש הקשר שנקבע בפרסום. הנתבעים יתעדו את הפרסום ואת ההצעה שהגישו. ד. האמור בסעיף ב' לעיל לא יחול ביחס לפניה למפעילת רשת סלולרית בישראל או למפעילת רשת סלולרית גדולה בחו"ל . לעניין זה "מפעילת רשת סלולרית גדולה בחו"ל" - מפעילת רשת סלולרית שמספר מנוייה עולה על מיליון מנויים. למען הסר ספק יובהר כי סייג זה יחול על פניה ישירה לחברה המפעילה רשת סלולרית, ולא יחול על פניה לחברת אם, חברה אחות או חברה בת של חברה המפעילה רשת סלולרית. ה. בכל מקרה בו יבקשו הנתבעים להתקשר עם ספק או לקוח (למעט מפעילת רשת סלולרית כאמור בסעיף ד' לעיל), שלא בדרך הקבועה בסעיף ג' לעיל, מוטלת עליהם חובה ליצור קשר עם הנאמן שנקבע לעניין הסעדים הארעיים, על מנת לוודא כי עשיית עסקים עם אותו ספק או לקוח באמצעות איש הקשר המבוקש אינה אסורה על פי סעיף ב' לעיל. למען הסר ספק, יובהר כי הנאמן ימנע מלמסור על דבר קיומה של פניה כאמור לתובעת, או לכל גורם אחר, אלא על פי הוראה של בית המשפט. 29. למען הסר ספק יובהר כי הערובות שניתנו על ידי התובעת להבטחת הסעדים הארעיים ישמשו גם להבטחת הסעדים הזמניים. 30. צווי המניעה הזמניים יהיו בתוקף עד למתן פסק דין בתובענה העיקרית, או עד ליום 31.12.2012, לפי המוקדם. 31. הנתבעות ישאו בתשלום שכר טרחתה של התובעת בקשר לבקשה לסעדים זמניים בסכום כולל של 30 אלף ₪. סוד מסחריגזלצוויםצו מניעה