קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו פינוי קרוואן: לפני בקשה למתן צו עשה זמני ולפיו המשיב ישיב למקומו קרוואן אשר פונה על ידו ממתחם הנמצא בקרבת קבר הרשב"י בתחום המועצה המקומית מרום הגליל, לחניון הנמצא ליד כפר סבא. המבקש טוען בבקשתו כי הוא בעליו של הקרוואן, הוא מתגורר בו ולן בו כל לילה. עוד טוען המבקש כי הקרוואן חונה במירון על פי חוק וכי הוא תושב מירון. לטענת המבקש, המשיב לא מסר לו כל התראה המורה לו לפנות את הקרוואן, לפני שהמשיב פינה את הקרוואן מהמקום. המבקש טוען כי התראת המשיב נמסרה לאדם בשם עובדיה חבה, בלא שצוין בה דבר לגבי הקרוואן, לגבי פרטיו ולגבי פינויו. המבקש תמך את בקשתו בתצהירו של עובדיה חבה, אשר הצהיר כי הקרוואן שייך למבקש וברשות המבקש הוא ישן בו. ההתראה שנמסרה לו על ידי הפקח מטעם המשיב, התייחסה רק למטלטליו הפרטיים שלו ולא התייחסה לקרוואן של המבקש. הוא הסכים לחתום על ההתראה לאחר שעיין במסמך ולא הופיע בו כל פרט לגבי הקרוואן. הוא אף לא יידע את המבקש על ההתראה שקיבל, כי עיין בהתראה וראה שהיא איננה קשורה לקרוואן ולמבקש. עוד הוא מצהיר כי הוא הודיע לפקח שאם הוא רוצה לגרור את הקרוואן, עליו לפנות למבקש. כן צוין בתצהיר כי המבקש מגיע כל לילה לישון בקרוואן שלו וביום "מסתלק". המבקש טוען כי הוא נכה בשיעור 100 אחוז ומוגבל באמצעים. בעניין זה צורף אישור על תשלום גמלת נכות כללית בו צוין כי נקבעה למבקש דרגת אי כושר יציבה של 100 אחוז. המבקש טוען עוד כי הוא סובל ממחלה המתבטאת בהפסקות נשימה בעת שהוא ישן. המבקש תמך טענתו זו במסמכים רפואיים. לטענת המבקש, הוא משתמש במכשיר נשימה בלעדיו חייו נתונים בסכנה. המכשיר נמצא בקרוואן לפני שנגרר, המבקש פנה למשיב בדרישה לקבלו אך המשיב לא החזירו למבקש. המבקש טוען כי הואיל והקרוואן משמש כבית עבורו, הרי שמאז שהקרוואן נגרר על ידי המשיב, הוא ישן על הקרקע. בדיון שהתקיים בפני היום העיד המבקש כי הוא מניח דיקט באופן אלכסוני על הקרקע, כדי להתמודד עם הבעייה הרפואית ממנה הוא סובל (עמ' 5 שורות 21-22 לפרוטוקול). עוד העיד המבקש כי הוא איננו מתגורר עם אשתו (המבקשת), הפרודה ממנו, וזאת על רקע היותו סובל מבעיה נפשית בעטיה הוא "לא יכול להיות עם אנשים", בעקבות נפילתו בשבי הסורי וישיבתו שם בעבר במשך שלוש שנים (עמ' 3 שורות 9-10 לפרוטוקול). המבקש טוען גם טענות משפטיות ולעניין זה הוא נסמך על פסק דין שניתן בעניינו ובעניין הקרוואן, על ידי כב' השופט אשר קולה, בתיק 239/04 טולדנו גילה ורפאל נ' מועצה אזורית מרום הגליל (פס"ד מיום 10.4.2006). מהאמור באותו פסק דין עולה, כי דובר שם בתביעה כספית בגין נזקים שנגרמו למבקשים עקב גרירת רכב מסוג קרוואן אשר לטענתם נגרר שלא כדין וכי הצדדים באותו עניין הסכימו כי ישנה חבות של המועצה הנתבעת שם וניתן פסק דין על דרך הפשרה בעניין הפיצוי למבקשים. המבקש טוען כי המשיב בענייננו יודע על פסק דין זה הואיל והמבקש הציג אותו לפקח מטעם המשיב. לטענתו, גם במקרה דנן הקרוואן נגרר שלא כדין, שכן לטענתו יש לקבל התראה 14 יום מראש ממשרד הפנים, דבר שלא נעשה. בדיון שהתקיים בפני היום חזר המבקש על טענה זו, אך לא ידע להשיב על איזו הוראת חוק הוא נסמך בעניין זה. המבקש טוען גם לאפליה מצד המשיב. לטענתו, בסמוך לקרוואן שלו חונה קרוואן נוסף השייך לנטורי קרטא שאותו המשיב איננו גורר. עוד טוען המבקש כי המשיב לא ערך כל מזכר לגבי תכולת הקרוואן עת פינה אותו. המבקש מתחייב בבקשתו כי לא יחזיר את הקרוואן למתחם הרשב"י במרון עד לגמר ההליכים המשפטיים. תגובת המשיב המשיב מתנגד לבקשה וטוען כדלקמן: קבר הרשב"י במירון הוא מקום קדוש כמשמעו בחוק השמירה על המקומות הקדושים, תשכ"ז-1967 וככזה, חלות עליו הוראות החוק המחייבות שמירה על חופש הגישה למקום והתקנות האוסרות על לינה אכילה ושתייה בתחום המקום. בשנים האחרונות, הולכת ומחריפה התופעה של הקמת מתחמי מגורים מאולתרים במקום, מעין מאהלים של אנשים פרטיים התופסים חזקה במקרקעי הציבור המיועדים לשמש את כלל המבקשים, מקשים על הגישה למקום הקדוש ופוגעים בכבוד האתר. במסגרת פעילותו, עוסק המשיב בסילוק ידם של מסיגי גבול ממקרקעי הציבור, לרבות מקרבת קבר הרשב"י, ובשל החרפת התופעה הפסולה האמורה נאלץ המשיב להקדיש לעניין זה משאבים רבים ולנקוט בפעילות נחרצת לסילוק מסיגי הגבול. הקרוואן הנזכר בבקשה שימש מספר פעמים לצורך מגורי קבע בקרבת מתחם קבר הרשב"י, ופינויו נעשה במסגרת מאבקו של המשיב לסילוק ידם של הפולשים למקרקעי הציבור בקרבת המקום הקדוש. הקרוואן נראה לראשונה על ידי מפקח המשיב במהלך פינוי מתחם מגורים מאולתר מאזור קבר הרשב"י ביום 9.10.2009. באותו מעמד שוחח המפקח עם המבקש אשר פינה את הקרוואן בעצמו והבטיח לא להחזירו לאיזור קבר הרשב"י. בפעם השנייה, ביום 8.2.10 בוצע על ידי המפקח פינוי של מתחם מגורים מאולתר שהתבסס על הקרוואן וזאת באמצעות מתן צו לסילוק פולשים מתוקף חוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים) תשמ"א 1981. באותה פעם נצפה עובדיה חבה וצולם על ידי הפקח. גם אז פונה הקרוואן באופן עצמאי לאחר מתן הצו מבלי שהיה צורך בביצוע הפינוי על ידי המשיב. ביום 15.6.11 נערך על ידי המפקח ביקור במקרקעין במהלכו הבחין כי השטח המסומן על ידו באורטופוטו שצורף לבקשה אינו תפוס על ידי מתחם מגורים כלשהו. ביום 22.6.11 נערך על ידי המפקח ביקור נוסף במקום ואז נוכח לדעת כי מאז 15.6.11 הוקם במקום מתחם מגורים מאולתר בו שולבו הקרוואן וכן עגלה נגררת שלא ידוע מני בעליה. במקום נראה עובדיה חבה. עוד באותו יום נמסרה לעובדיה התראה בה נדרש פינוי מתחם המגורים המאולתר מהמקום תוך 48 שעות, וזאת מתוקף סעיף 18 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969. ביום 6.7.11 ביקר המפקח במקום והתברר כי השוהים במקום, וביניהם עובדיה, לא נענו לדרישה שבהתראה ולפיכך בוצע פינוי של המקום על ידי חברה בשם י.ע.ז בפיקוח המפקח. המוטות והיריעות שהרכיבו את מתחם המגורים פורקו והועמסו ביחד עם הקרוואן והעגלה הנגרררת על משאית והובלו לאחסנה במחסן השייך לאותה חברה. טרם הפירוק וההעמסה, פנו אל המפקח האנשים שנמצאו במקום וביניהם עובדיה וכן אדם נוסף שאינו מוכר למפקח וישן בתוך הקרוואן, וביקשו לפנות את הדברים מהמתחם ומהקרוואן. ניתנה להם האפשרות לפנות את המטלטלין מתוך המתחם, לרבות מהקרוואן ותושבי המקום פינו את מטלטליהם בעצמם. הדבר תועד על ידי המפקח בצילומים, אשר צורפו לתגובה. לאחר פינוי תכולת הקרוואן וטרם העמסתו על המשאית, נבדק הקרוואן על ידי המפקח אשר נוכח לדעת כי הקרוואן ריק ממטלטלין הנחזים כבעלי ערך וכי לא נותר בו דבר פרט לשקיות ניילון ואשפה. לא נראה בקרוואן בזמן בדיקתו על ידי המפקח כל מכשור הנחזה להיות מכשיר הנשמה רפואי. המשיב מצרף תמונות של פנים הקרוואן טרם פינויו ושל העמסתו. ביום 10.7.11 הגיע המבקש למשרדי המנהל בנצרת ושוחח עם המפקח בחדרו ודרש כי הקרוואן יוחזר לו, בלא שהעלה כל טענה בעניין מכשיר הנשימה. על טענתו זו של המבקש נודע למשיב רק לאחר קבלת החלטת בית המשפט מיום 19.7.11, המורה על השבת המכשיר למבקש. מיד עם קבלת ההחלטה ניתנה הנחיה לחברת י.ע.ז לערוך חיפוש מדוקדק אחר מכשיר הנשימה, אך החברה הודיעה כי ביצעה חיפוש והמכשיר לא נמצא. לטענת המשיב, פינוי הקרוואן נעשה כדין וננקטו כל הצעדים הנחוצים להבטחת הרכוש שהיה בו ולא היה בו אותו מכשיר רפואי. המבקש הפקיד או הפקיר את רכושו בידי אחרים וככל שהמכשיר אבד או נגנב, אין לו להלין אלא על עצמו. דרישתו של המבקש כי המנהל ישיב את הקרוואן למירון, כאשר ברור כי הקרוואן ישוב וישמש כאמצעי לביצוע הסגת גבול במקרקעי ציבור, היא דרישה מחוצפת ועזת מצח. המשיב מודיע בתגובתו כי המבקשים יוכלו לקבל את הקרוואן במקום איחסונו, לאחר הצגת הוכחות לבעלותם בו, ולאחר תשלום הוצאות הפינוי, ההובלה והאחסון. עוד טוען המשיב כי המבקשים אינם בעליו של הקרוואן ועל כן יש לדחות את הבקשה על הסף. כמו כן, יש לדחות את הבקשה על הסף לאור זהות הסעד המבוקש בה לסעד בהליך העיקרי, "ככל שניתן להבינו מכתב התביעה והבקשה שהוגשו במסמך אחד". מה גם שמדובר בצו עשה שהינו סעד זמני חריג, שממילא יינתן רק במסורה ובמקרים נדירים ביותר שמקרה זה אינו נופל בגדרם. דיון והכרעה בדיון שהתקיים בפני היום, נעשה ניסיון להביא את הצדדים להסכמה, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, אולם הדבר לא צלח. משכך, נחקרו המבקש והמפקח מטעם המשיב על תצהיריהם והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה. כידוע, בבוא בית המשפט לדון בבקשה למתן סעד זמני, עליו להשתכנע תחילה, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיימת עילת תביעה. בשלב זה, די בכך שבית המשפט ישתכנע באורח לכאורי, כי התובענה מעלה שאלה רצינית המצריכה דיון ואיננה תביעת סרק מחוסרת יסוד וסיכויים. המבקשים אמנם טרם הגישו את כתב התביעה בתיק דנן. יחד עם זאת, עולה מטענות המבקש, כפי שהועלו בבקשותיו ובדיון היום, כי התביעה שבכוונת המבקשים להגיש עילתה פינוי הקרוואן על ידי המשיב שלא כדין. כבר עתה יאמר, כי דרישת המבקשים בבקשתם כי הקרוואן יוחזר למקומו במתחם הרשב"י במירון, אין לה על מה שתסמוך. המבקשים לא הצביעו על כל ראיה ולו לכאורה המתירה להם להציב את הקרוואן במתחם זה, כשטענת המשיב כי מדובר במתחם מגורים מאולתר שהוקם על מקרקעי ציבור באיזור המהווה מקום קדוש, לא נסתרה. כן יש לקבוע, על יסוד נסח רישום המקרקעין שצורף לתגובה, כי המקרקעין בהם הוצב הקרוואן ומשם פונה, הינם בבעלות מדינת ישראל וקק"ל. משכך, אכן קיימת למשיב זכות, כבעלים של הקרקע ומכוח סעיף 18(ב) לחוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969, להשתמש בכוח במידה סבירה כדי להוציא מן המקרקעין אדם שתפס אותם שלא כדין. השאלה הטעונה בירור הינה, האם המשיב השתמש בסמכותו האמורה כדין ו"במידה סבירה". המבקש טוען כי הפינוי נעשה שלא כדין, כשטענתו העיקרית הינה שהוא לא קיבל, כבעל הקרוואן, כל התראה מן המשיב לפני הפינוי. המשיב טוען, מנגד, שהפינוי נעשה כדין. שאלה זו, כמו כל טענות הצדדים הנוגעות אליה, היא שאלה הטעונה בירור ראייתי, עובדתי ומשפטי. כך למשל, יש לברר כדבעי משמעותו של המסמך שנמסר למר עובדיה חבה והאם יש בו כדי להוות משום התראה מספקת בטרם נעשה הפינוי. עולה ממסמך זה כי אכן לא צוין בו דבר לגבי פינוי הקרוואן, לרבות פרטיו המזהים. עובדיה לא נחקר על תצהירו וטענותיו ולפיהן קרא את המסמך והבין כי הפינוי מתייחס למטלטליו בלבד ולא לקרוואן השייך למבקש, כמו גם טענתו שלא מסר למבקש על דבר ההתראה, לא נסתרו. כן יש לברר בראיות את טענת המבקש, שלא נסתרה, ולפיה המשיב נוקט בדרך של אפליה ואיננו מפנה קרוואנים נוספים שנמצאים במקום. בעניין זה הציג המבקש תמונות בעת הדיון. טענת המבקש לפיה הוא הבעלים של הקרוואן, ומכל מקום נוהג בו מנהג בעלים, לא נסתרה בשלב זה. הטענה עולה בקנה אחד הן עם פירוט השתלשלות העניינים ביחס לקרוואן זה בעבר על ידי המפקח, והיא נתמכה גם בתצהירו של עובדיה. הטענה אף מתיישבת עם פסק הדין האמור של כב' השופט קולה, עליו נסמך המבקש בטיעוניו. מכל מקום, המבקש הודיע בדיון כי יציג מסמך שהקרוואן שייך לאשתו המבקשת ומתן הסעד, כפי שיפורט להלן, יותנה בהצגת אסמכתא כאמור. סבורני כי השיקול המשמעותי העומד לפתחנו בבקשה דנן, על נסיבותיה המיוחדות, הוא "מאזן הנוחות". אכן, צו עשה זמני הוא מסוג הסעדים אותם יעניק בית המשפט במקרים חריגים בלבד. יחד עם זאת, תקנה 362(ב)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 קובעת, כי בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות עניין הערובה שעל המבקש להמציא, על בית המשפט להביא בחשבון, בין השאר, את הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני. כן על בית המשפט לשקול, אם מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין ואיננו פוגע במידה העולה על הנדרש. כאמור, המבקש לא הצביע על הצדקה לכך שהקרוואן ישוב למקום ממנו פונה - מתחם קבר הרשב"י. יחד עם זאת, נוכח נסיבותיו האישיות והבריאותיות של המבקש, ובהתחשב בעובדה, שלא נסתרה, כי הקרוואן משמש למבקש כבית וכמקום לינה, ובטענתו כי מאז פונה הקרוואן ממקומו המבקש לן תחת כיפת השמיים, לא יכול להיות חולק כי הנזק שייגרם למבקש אם לא יושב לו הקרוואן כבר עתה, עולה על הנזק הצפוי למשיבה אם יושב למבקש הקרוואן והמבקש ישוב ויציבו במתחם הרשב"י, כפי שחושש המשיב שיקרה, או אם תידחה תביעתו של המבקש. השבת הקרוואן למבקש וודאי תועיל למבקש בנסיבות המתוארות לעיל, ומנגד - ותוך שייאסר על המבקש להחזיר את הקרואן למתחם קבר הרשב"י, לא יהא בכך כדי לפגוע במטרה לשמה ומכוחה פעל המשיב - סילוק מסיגי גבול ממתחם קבר הרשב"י, על הבעייה של בניית מתחמי מגורים מאולתרים במקום, עליה עמד המשיב. על כן, ובכפוף לתנאים שיפורטו להלן, שוכנעתי כי יש להיעתר לבקשה ולאפשר למבקשים לקבל לידיהם את הקרוואן. זאת ועוד, נוכח מצבו הכלכלי של המבקש, כשטענתו בדבר היותו מוגבל באמצעים אשר לן בקרוואן וחי מקצבת נכות בסך של כ - 3,000 ₪ לא נסתרה, ובהתחשב בכך שמדובר באדם שהינו נכה בשיעור של 100 אחוז, שוכנעתי, במסגרת עריכת "מאזן הנוחות", כי בהתחשב בטענות המבקש כפי שהועלו בדיון בכל הנוגע לאופן בו נעשה הפינוי, טענות שתתבררנה בתביעה גופה, לא יהא זה ראוי בנסיבות העניין להטיל על המבקש את החובה להגיע למחסן בו מאוחסן הקרוואן (באיזור כפר סבא), ולשלם כבר עתה את עלויות הפינוי והאחסנה (שנאמדו על ידי ב"כ המשיבה באלפי שקלים) או להתנות את קבלת הקרוואן בתשלום כלשהו, בטרם נדונה התביעה. כמובן שלא יהיה בכך בכך כדי לפגוע בזכותו של המשיב לתבוע פיצויים או כל סעד או תרופה אחרת מן המבקש, כקבוע בסעיף 20 לחוק המקרקעין, התשכ"ט- 1969. על יסוד האמור לעיל, הריני מורה כי כדלקמן: 1. על המבקשים לבצע את כל הפעולות הבאות: א. בתוך 7 ימים ממועד קבלת החלטה זו, על המבקשים להגיש לבית המשפט את המסמכים כדלקמן: - כתב התביעה (על פי תקנה 363(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984). - התחייבות עצמית לפיצוי המשיב בגין כל נזק שייגרם לו על ידי הצו הזמני, אם תיפסק התובענה או יפקע הצו מסיבה אחרת. - ערבות צד ג' ע"ס 5,000 ש"ח לשם פיצוי המשיב בגין כל נזק שייגרם לו כתוצאה ממתן הצו אם תיפסק התובענה או הצו יפקע מסיבה אחרת. ב. בתוך 14 יום ממועד קבלת החלטה זו, על המבקשים, או מי מהם, למסור לב"כ המשיב או למפקח מטעמו, אסמכתא המעידה על היותם בעלים של הקרוואן, כנטען על ידם. ג. בתוך 14 יום ממועד קבלת החלטה זו, על המבקשים למסור לב"כ המשיב או למפקח מטעמו, כתובת באיזור מירון שהינה חצרים פרטיים וכן אישור של בעל החצרים או המחזיק בהם כדין, כי הוא מסכים לאיחסון הקרוואן בחצריו עד למתן פסק דין בתובענה. 2. בכפוף לקיום כל התנאים המפורטים בסעיף 1 לעיל ובתוך 5 ימים מקיום כל התנאים, על המשיב למסור למבקשים, לאחר תיאום עמם, את הקרוואן באותה כתובת שתימסר על ידם כאמור בסעיף 1ג לעיל. 3. צו זה ניתן, בין היתר, בהסתמך על התחייבות המבקש שלא להחזיר את הקרוואן למקום ממנו פונה, במתחם קבר הרשב"י, לכל הפחות עד למתן פסק דין בתביעה שיגיש. על כן, נאסר על המבקש להחזיר הקרוואן למקום האמור עד למתן פסק דין בתביעתו וככל שיעשה כן, יהא המשיב רשאי לפנות את הקרוואן שוב וזאת אף ללא התראה. צו פינויקרוואןצוויםפינוי