בית המשפט מוסמך, מכוח סעיף 29 לחוק הבוררות, ליתן צווים זמניים במסגרת הליך של בקשה לאישור פסק בורר או ביטולו, לרבות חיובו של בעל דין במתן ערובה להבטחת קיומו של פסק הבוררות. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צווים זמניים במסגרת הליך של בקשה לאישור פסק בורר: מבוא המבקש זכה בהליך בוררות, בו חויבה המשיבה לשלם לו סכום של כ-2,500,000 ש"ח. ביחד עם הגשת בקשה לאישור פסק הבורר פנה המבקש בבקשה למתן שני סעדים זמנים: להורות למשיבה להפקיד בקופת בית משפט כערובה את מלוא סכום פסק הדין-2,583,310 ש"ח וליתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה לבצע דיספוזיציות בתיק הביטוח שבבעלותה ובכל פעילות שיש בה כדי להשפיע על זכויותיה הכספיות, כמפורט בבקשה. המשיבה מסכימה כי יינתן צו מניעה זמני כמבוקש (בפועל ניתן צו ארעי עד לדיון בבקשה וניתנה הסכמה בדיון כי הוא יעמוד בתוקפו עד להכרעה בשאלת אישורו/ביטולו של פסק הבורר), כך שיש לדון רק בשאלה האם יש להורות למשיבה להפקיד ערובה ומה יהא סכומה. המשיבה מסרה תגובתה בכתב בסמוך לדיון. משהתארך הדיון, המשכו נקבע ליום המחרת ולקראת הדיון השני הוגשה תשובת המבקש לתגובת המשיבה ותשובת המשיבה לשאלות בית משפט. בתגובות בכתב ובע"פ התייחסו הצדדים לשאלת סיכויי אישורו/ביטולו של פסק הבורר ומאזן הנוחות באשר לאותה הפקדת ערובה, השיבו לשאלות בית המשפט וחידדו את טענותיהם. דיון על פי טענות המבקש, המחלוקת שבין הצדדים כוללת שני מרכיבים בולטים: זכויות מכח יחסי עובד-מעביד וזכויות בגין פעילות מתוכננת ומוסכמת כשותף. ביטוי לכך ניתן למצוא ב"הסכם עבודה להעסקת מנהל בכיר", (נספח א לתשובת המשיבה) עליו חתמו הצדדים. הבסיס המשפטי לדרישת המבקש באשר לחלקו כשותף מפורט בסעיף 6 לאותו הסכם. אין מחלוקת כי הפעילות המשותפת לא יצאה לפועל וכי המשיבה ביוזמתה הפסיקה את ההתקשרות עם המבקש. הצדדים חתמו על הסכם בוררות (נספח ב לתשובת המשיבה) והתייצבו ביום 1.2.11 לדיון בפני הבורר שמונה על ידם (נספח ה לתשובת המשיבה), באותו דיון הוגדרו הפלוגתאות והמוסכמות. אקדים מאוחר למוקדם ואבהיר כי בסופו של יום ניתן פסק הבורר (נספח כ לתשובת המשיבה), ובו 3 מרכיבים כספיים בנושא זכויות המבקש כעובד וקביעה לפיה על המשיבה לשלם למבקש בגין חלקו בפעילות המשותפת סך של 2,413,000 ש"ח. המשיבה הבהירה כי לצורך הדיון שבפניי היא חולקת רק על הסכום של 2,413,000 ש"ח, מחלוקת לה משמעות באשר לגובה הערובה שיהיה על המשיבה להפקיד-אם יוחלט על הפקדה שכזו. על מנת להבהיר מהי המסגרת הנורמטיבית לפיה יש לבחון בקשה לסעד זמני אפנה לפסד דינו של כב' הש' י' דנציגר: "בית המשפט מוסמך, מכוח סעיף 29 לחוק הבוררות, ליתן צווים זמניים במסגרת הליך של בקשה לאישור פסק בורר או ביטולו, לרבות חיובו של בעל דין במתן ערובה להבטחת קיומו של פסק הבוררות: "(א) משהוגשה בקשה לאישור פסק בוררות או לביטולו, רשאי בית המשפט להורות על עיקול נכסי בעל הדין שנגדו ניתן הפסק, עיכוב יציאתו מן הארץ או מתן ערובה למילוי פסק הבוררות; הבקשה יכול שתהיה בעל-פה, ורשאי בית המשפט לפטור את המבקש ממתן ערובה. (ב) הוראות כל חיקוק בדבר עיקול זמני, עיכוב יציאה מן הארץ ומתן ערובה יחולו על סעד לפי סעיף זה בשינויים המחוייבים." (הדגשה שלי - י.ד.) על יסוד סעיף זה מוסמך בית המשפט לקבוע כי הפקדת ערובה כאמור מהווה תנאי לדיון בבקשה לביטול פסק הבוררות [ראו: רע"א 7592/08 פי.די.די. יהלומים בע"מ נ' I.DO.Diaminds Inc., פסקה 16 לפסק דיני (לא פורסם, , 6.10.2008) (להלן: עניין פי.די.די. יהלומים)]. בהקשר זה בוחן בית המשפט את סיכויי הצלחתו של המבקש לבטל את פסק הבוררות ואת מאזן הנוחות בין הצדדים. יתר על כן, כבר נקבע כי מאזן השיקולים נוטה מלכתחילה לצידו של מי שאוחז בידו פסק בוררות לטובתו, כך שעל הצד המבקש את ביטול הפסק מוטל להראות כי סיכויי הצלחתו בבקשה לביטול הפסק גבוהים על אף הגישה המצמצמת במתן סעד מסוג זה, או כי מאזן הנוחות נוטה לצידו באופן משמעותי [ראו: רע"א 4758/05 אוביץ נ' נאות א.פ. נכסי מקרקעין בע"מ, פסקה 6 (לא פורסם, , 11.10.2005); עניין פי.די.די. יהלומים, בפסקה 17 לפסק דיני]", רע"א 5603/10 זורמל בע"מ נגד ניקורית בני ברק בע"מ, . באשר לסיכויי הצלחתה של המשיבה בבקשה לביטול פסק הבורר ומבלי לקבוע מסמרות הנני סבור כי בשאלת סמכות הבורר או הזכות של המבקש לקבלת חלקו ברווחי הפעילות המשותפת סיכוייה אינם גבוהים. לישיבת הבוררות מיום 1.2.11 (נספח ה לתשובת המשיבה) התייצב מנהלה של המשיבה ולא רק שהוא לא חלק על סמכות הבורר לדון בשאלת זכותו של המבקש לרווחים מכח סעיף 6, הוא אישר (ר' עמ' 6-5 לפרוטוקול אותה ישיבה) כי למבקש היה בנושא המיזם המשותף מעמד של "שותף 50:50" וכי "יש להעריך את שווי תחום זה נכון להיום". טענת המשיבה כי מחתה על סמכות הבורר (במכתבה נספח ז) וכי פעלה בהתאם ל"הלכת ולקו" (סעיף 144 לתצהיר מנהל המשיבה דן מור), הינה טענה שמקומה להתברר בעת הדיון בבקשה לאישור/ביטול פסק הבורר. אולם אוסיף כי לאחר שמיעת טיעוני הצדדים הנני סבור כי בשאלת סיכויי הצלחתה של הבקשה לביטול פסק הבורר, בשני נושאים לטענות המשיבה יש משקל לא מבוטל. הנושא הראשון-עיתוי מתן פסק הבורר, לאחר הישיבה המקדמית והיחידה שקוימה בפועל ובה נקבע גם ההסדר הדיוני הצטרפו עורכי דין ונפתח מסלול של התכתבויות בין הצדדים ובקשות שהופנו לבורר. ביום 1.5.11 פנה המבקש לבורר בבקשה לקבל אורכה לצורך הגשת תשובה לתגובת המשיבה בכדי שיוכל לפנות למשיבה לשם קבלת נתונים נוספים, הבורר קיבל את הבקשה וניתנה למבקש אורכה, (ר' סעיף 47.8 לתשובת המבקש לתגובת המשיבה). לאחר אותו מועד לא עשה המבקש דבר ובכלל זה לא הוגשה תשובה מטעמו כפי שביקש לעשות. ביום 26.7.11 ניתן פסק הבורר מבלי שהמבקש הודיע לו כי הוא חזר בו מבקשתו ובנושא זה מתעוררת השאלה האם לאור המצג שיצר המבקש בהתנהגותו כלפי הבורר והמשיבה, לא נפגעו זכויותיה. שכן לטענתה היא הופתעה מהעובדה שהבורר נתן את פסק הדין מבלי שהושלמו כל ההליכים אותם ביקשו שני הצדדים להשלים, (ראו בקשת המשיבה לקיים ישיבה מקדמית וישיבת הוכחות- נספחים ז' ו-ט' לתשובת המשיבה וטענתה בסעיף 11 לתשובת המשיבה לשאלות בית המשפט בנושא הציפיה העולה מהמצגים השונים). הנושא השני- הדרך בה העריך הבורר את הפעילות המשותפת, (סעיף 32 לפסק הבורר). הבורר העריך את שווי הפעילות המשותפת נכון ליום סיום היחסים, תוך הערכת הפוטנציאל הכלכלי הטמון בה למשך 6 שנים עתידיות, הערכה שלטענת המשיבה הינה הערכה שגויה, לא מנומקת ולא תואמת את הנתונים שהוצגו בפני הבורר. גם בנושא זה מבלי לקבוע מסמרות, טענות המשיבה אינן משוללות יסוד והדרך לפיה הגיע הבורר למספר הסופי- 2,413,000 ש"ח, אינה מפורטת ונתמכת במספרים, אותם יש להסיק מחישוב נפרד אותו צריך לעשות הקורא ולא בהכרח מתקבלת אותה תוצאה לכל קורא, למשל באשר לאופן בו יש לחשב היום הכנסה צפויה שתתקבל בעוד 6 שנים. אני מניח כי נושא זה יתברר בבוא העת כשתידון בקשת הצדדים לאישור/ביטול פסק הבורר. אלא באשר ל"מקבילית הכוחות" שבין סיכויי ההצלחה ומאזן הנוחות, טענתה העיקרית של המשיבה היא בשאלת מאזן הנוחות, בתשובתה בכתב לשאלות בית המשפט-כמו גם בדיון שקוים לאחר מכן טען ב"כ המשיבה כי הפקדת הסכום המבוקש תביא לקריסתה הכלכלית של המשיבה. המשיבה צרפה לתגובתה אגרת חוב שניתנה למנורה מבטחים ביטוח בע"מ, להבטחת חוב שעומד היום על כ-6,000,000 ש"ח ואשר המשיבה משלמת תשלום חודשי של 200,000 ש"ח לשם פרעונו. המערער לא חלק על קיומו של אותו חוב כלפי מנורה (סעיף 24.3 לבקשה) וזו גם הסיבה שהוא ביקש שלא להטיל עקול זמני על זכויותיה, לדבריו "כי דווקא עיקול זמני הוא שיפגע ביכולתה של המשיבה לפרוע את חובה למבקש הואיל ויהיה בו כדי להכביד על פעילותה המסחרית היומיומית, שכן הטלת עיקול על העמלות להן זכאית המשיבה מחברות הביטוח יפגע בתזרים ההכנסות של המשיבה וכפועל יוצא גם ביכולתה להמשיך בפעילותה המסחרית", (סעיף 31 לבקשה) ואני אוסיף כי לאור טיעוני המשיבה הנתמכים בתצהיר מנהלה ובאג"ח, אם עיקול עמלה זו יפגע כטענת המבקש בהמשך פעילותה של המשיבה, הרי שהפקדת הסכום של 2,413,000 ש"ח או סכום דומה אכן עלולה כטענת המשיבה להביא לקריסתה המיידית. זה השלב לשוב ולפנות לבקשת המבקש ולבחון מהי מטרת הפקדת הערובה מבחינתו. המבקש בסעיפים 23, 33 ואחרים מבהיר כי מטרת הפקדת הערובה היא למנוע סיכול או הכבדה על ביצוע פסק הבורר לכשיאושר. לאחר ניתוח טענות הצדדים ובהתחשב בעובדה כי הסעדים הזמניים המבוקשים נועדו לעמוד בתוקף לתקופה קצרה, מהיום ועד לדיון בבקשה לאישור פסק הבורר שתתקיים לאחר הפגרה (הבקשה "בשלה" לדיון מבחינת המסמכים שהגישו הצדדים ושני הצדדים מבקשים כי הבקשה תתברר בהקדם) הנני סבור כי האיזון הראוי מבחינת מאזן הנוחות הוא כי יינתן צו מניעה זמני כמבוקש ואין לי אלא לסיים בדברי המבקש כמתואר בסעיף 34 לבקשתו "שימור המצב הדברים הקיים באמצעות צו מניעה זמני מהווה את הפתרון המידתי ביותר למניעת אפשרות לסיכול פסק הבורר מחד גיסא ולמניעת קריסת של המשיבה מאידך גיסא והכל במטרה להבטיח, כי במועד אישור פסק הבורר, הנכס היחידי ולמצער העיקרי שבבעלות המשיבה יישאר בבעלותה". סוף דבר לאור האמור לעיל בקשת המבקש לחייב את המשיבה להפקיד ערובה נדחית. הנני מורה על הארכת הצו הארעי, כך שניתן בזה צו מניעה זמני כמבוקש בסעיף (ב) לבקשה שיעמוד בתוקפו עד להכרעה בבקשות לאישור/ביטול פסק הבורר. המבקש פטור מהפקדת ערובה בהתאם להסכמת המשיבה בנסיבות אלו כל צד ישא בהוצאותיו. יישוב סכסוכיםבוררצווים