קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לצירוף חוות דעת רפואית נוספת: בפני בקשה לתיקון כתב תביעה. התובעים מבקשים לצרף לכתב התביעה חוות דעת רפואית נוספת לחוות הדעת שצורפה לכתב התביעה. המנוח, שעזבונו הוא התובע מס' 1, ד"ר ג'ורג'יו פניוטיס, (להלן: "המנוח") נפטר בשנת 2003 ממחלת הסרטן. טענת התובעים: עזבון המנוח ואלמנתו, היא כי המחלה אובחנה באיחור על ידי רופאי הנתבעת וכתוצאה מכך נגרמו לתובעים נזקים והמנוח סבל סבל מיותר. על פי הנטען בכתב התביעה המנוח, שהיה מעשן כבד, החל להתלונן על ירידה בשמיעה והפרעות בשיווי משקל במהלך 2002. ביום 15.11.02 עבר המנוח ניתוח להשתלת שתל קוכליארי אשר לא שיפר את מצבו ואף החמירו. לטענת התובעים המנוח אובחן כחולה סרטן ריאות באיחור וזאת בשל כך שלא בוצעו בדיקות נדרשות במהלך אישפוזו ובהן צילום ריאות ובדיקת CT של הריאות. לטענת התובעים לו היה נעשה אבחון למחלת הסרטן בזמן היה הדבר מונע את הצורך בביצוע ניתוח מיותר כאמור לעיל כולל הצורך בהוצאתו בהמשך. עוד נטענה הטענה כי המנוח סבל מטנטון קשה שגרם לו סבל ממושך וקשה אשר נגרם אף הוא מהאיחור באבחנה ובמתן טיפול קרינתי למנוח. לכתב התביעה צרפו התובעים את חוות דעתה של ד"ר ד"ר נעה אפרת (בן-ברוך) מומחית לאונקולוגיה. המומחית כתבה בחוות דעתה כי : "אין עוררין על כך שד"ר ג'ורג'יו עבר ברור נרחב ביותר לברור אטיולוגיית איבוד השמיעה ממנה סבל. למרבה הצער בברור נרחב זה היה חוסר אמצעי הדמייה זמינים ושגרתיים שהיו יכולים להביא לאבחון מוקדם יותר, ולחסוך ניתוח מיותר של השתלת שתל כוכליארי (...) למרות שהועלתה אפשרות של תהליך גידולי ממאיר גרורתי כגורם לחרשות, הברור שנעשה לא היה מספק, ולא לקח בחשבון את גורמי הסיכון הייחודיים לד"ר ג'ורג'יו (עישון). ד"ר ג'ורג'יו עבר השתלת שת כוכלארי שלא הועיל לחלוטין לחרשות, ואובחן זמן קצר לאחר הניתוח כסובל מפיזור מנינגיאלי עקב סרטן ריאות גרורתי. ברור מקיף יותר עם דגש על סרטן ריאות גרורתי כגורם לחרשות חדה (כפי שמתואר בספרות הרפואית), יכול היה להביא לאבחון וטיפול מוקדמים יותר ומונע ניתוח מיותר.". ביום 22.4.10 הגישו התובעים בקשה לצירוף חוות דעת רפואית נוספת ובהחלטה מיום 31.5.10 נדחתה הבקשה ונקבע כי על התובעים להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה הנתמכת בתצהיר ובו הסבר מדוע לא צורפה חוות הדעת לכתב התביעה וכן הסבר כיצד מתיישבים הדברים עם מכתב שנשלח לבא כח הנתבעת ביום 13.9.09 לפיו אין בכוונת התובעים להגיש את אותה חוות הדעת. מכאן הבקשה שבפני. בבקשה מבקשים התובעים לצרף את חוות דעתה של ד"ר דורית גולדשר, מומחית ברדיולוגיה אבחנתית ונוירורדיולוגיה אשר צורפה כנספח לבקשה. התובעים טוענים כי אין מדובר ביצירת עילת תביעה חדשה אלא חוות הדעת מבססת ומבהירה את קביעתה של ד"ר בן ברוך המומחית מטעמם כי הבדיקות אשר נערכו למנוח לחיפוש תהליך סרטני ממקור לא ידוע לא היו מספקות. עוד טוענים התובעים כי אין מדובר בחוות דעת מפתיעה שכן זו נמסרה לנתבעת בעבר וצורפה למכתב שנשלח. הנתבעת מתנגדת לבקשה. לטענתה אין בתצהיר התובעים אשר צורף לבקשה כל הסבר מדוע לא צורפה חוות הדעת מלכתחילה לכתב התביעה על אף שחוות הדעת נכתבה ביום 5.8.05 וכן לא ניתן כל הסבר מדוע בא כוח התובעים כתב במכתב מיום 13.9.09 כי חוות הדעת לא תוגש וכעת מתבקש תיקון כתב התביעה על דרך צרופה. הנתבעת טוענת כי אין לאפשר תיקון כתב טענות על-ידי הוספת עילה שהתיישנה וכי במקרה שבפני מתחילה תקופת ההתיישנות להימנות מחודש אוקטובר 2002 בעת מתן הטיפולים למנוח אצל הנתבעת ולכל המאוחר החל מחודש מרץ 2003 אז נתגלה הגידול הסרטני אצל המנוח. הנתבעת מוסיפה כי חוות הדעת יוצרת תזה רפואית חדשה ואינה חוות דעת משלימה כטענת התובעים והוספת תזה רפואית למעלה משבע שנים לאחר האירועים נשוא התביעה אינה אפשרי בשל התיישנות. עוד נטען לחוסר ניקיון כפיים ושיהוי בלתי סביר. היעתרות לבקשה, כך מדגישה הנתבעת, מהווה פגיעה בהגנתה שכן נמנעה ממנה היכולת לברר את הדברים סמוך למועד התרחשותם כתוצאה מהעיכוב שבהגשת חוות הדעת אשר היתה מצויה ברשות התובעים משנת 2005 כ- 4 שנים טרם הגשת כתב התביעה. בתשובה לתגובה שבו התובעים על טענותיהם והתייחסו גם למכתבה של באת כוחם מיום 13.9.09 לב"כ הנתבעת. הם טענו כי בסעיף 6 נכתב כי 'מצב חוות הדעת של ד"ר גולדשר וחוות הדעת של פרופ' מיטס (למרות שאין בדעתנו להגישה לבית המשפט)". התובעים ציינו כי כותבת המכתב, עו"ד מור, התייחסה לחוות הדעת של פרופ' מיטס בלבד ולא לחוות הדעת של ד"ר גולדשר והעניין עולה אף מלשון היחיד בו נקטה במילה "להגישה" וזאת לאחר שהזכירה שתי חוות דעת וצרפו את המכתב כנספח א' לבקשה. בנוגע לטענת ההתיישנות מפנים התובעים לסעיף 89 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] וטוענים כי היום בו אירע הנזק הוא היום בו נותח המנוח ואילו גילוי הנזק התרחש במועד מאוחר יותר ועל כן תקופת ההתיישנות היא 10 שנים ותקופה זו טרם חלפה. תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 מאפשרת לבית המשפט להתיר לבעל דין לתקן או לשנות את כתבי טענותיו 'בכל עת' על מנת שבית המשפט 'יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין'. אין חולק כי לא ניתן לתקן כתב תביעה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, כאשר בעל הדין מבקש להעלות בכתב התביעה עילה 'חדשה' שהתיישנה: "הכל מודים שאין בית-משפט מרשה תיקון של כתב טענות אם התיקון עשוי לגרום לבעל הדין האחר נזק שאינו ניתן לפיצוי על-ידי פסיקת הוצאות. לפיכך אם מבקש בעל דין להעלות, על דרך של תיקון כתב התביעה, עילה שהתישנה, תידחה הבקשה, שהרי לו הגיש תובענה אחרת חדשה, היא היתה נדחית מטעם זה, ולא מן המידה הוא להרשות לתובע קבלת יתרון בלתי נאות על-ידי הוספת עילה שהתישנה, אשר מועד הגשתה ייוחס אחורנית למועד הגשת כתב התביעה המקורי." (ע"א 728/79 קירור אגודה שיתופית חקלאית מרכזית למשקי עמק חפר והשומרון בע"מ נ' עבד אלחפיז זייד, פ"ד לד(4), 126, 132 - 131 (1980)). השאלה אותה יש לבחון היא אפוא האם לאחר תיקון כתב התביעה על דרך הוספת חוות הדעת כמפורט לעיל ישתמרו 'לאחר התיקון מרכיבי היסוד של העילה המקורית, שמהם השתמעה, אפילו על דרך החסר, חבותו של הנתבע'. במקרה כזה - 'אין מניעה עקרונית שבית המשפט יתיר את התיקון, אפילו חלפה בינתיים תקופת ההתיישנות' (ע"702/86 איטונג בטרום (אינווג) בע"מ נ' יצחק בן הרוש פ"ד מד(1), 160, 166-167 (1989), ע"א 772/79 עיזבון המנוח ארוין שמרון ז"ל נ' נחום וסקביץ, פ"ד לו(4), 78, 82-83 (1982)). באשר להוספת חוות דעת רפואית בשלב מאוחר, ולאחר חלוף תקופת ההתיישנות, כתב כב' השופט א' גרוניס: "כאמור, חוות דעת רפואית אינה מגדירה את עילת התביעה, אלא מיועדת לתמוך בה מבחינה ראייתית. על כן, הוספה של חוות דעת רפואית בעניין שנכללה לגביו התייחסות בכתב התביעה אינה יוצרת עילה חדשה(...). כאשר מבוקש להוסיף חוות דעת רפואית המכילה מידע אשר ניתן ללמוד ממנו על עובדות שאינן נכללות בכתב הטענות, אין להתיר את הגשתה של חוות הדעת אלא אם יתוקן כתב הטענות במקביל. היה ותיקון כתב התביעה, הנדרש עקב הרחבת החזית בחוות הדעת הרפואית, יפגע בנתבע על ידי כך שתישלל ממנו טענת התיישנות, אין לאשרו (...) כלומר, הגשת חוות דעת רפואית המתייחסת לעילת תביעה חדשה כאשר חלפה תקופת ההתיישנות לא תותר." (רע"א 1527/09 מדינת ישראל - משהב"ט נ' אחמד אבו עודה (פורסם במאגרים, , 14.9.09). בחינת חוות הדעת של ד"ר גולדשר מעלה כי תיקון כתב התביעה על ידי צירוף חוות דעת זו כפי שמבוקש על ידי התובעים אינו משנה את עילת התביעה. במקרה זה, עילת התביעה היא רשלנות רפואית של הנתבעת כלפי המנוח בכך שאבחנתו כחולה במחלת הסרטן ממנה נפטר נעשתה באיחור ובשל כך נגרמו לתובעים נזקים וסבל כמפורט לעיל. כאמור בכתב התביעה נטען כי לא בוצעו למנוח בדיקות דימות שונות ובהן צילום ריאות ובדיקת CT של הריאות. חסרונן של בדיקות הדימות והקשר בינן לבין האיחור בגילוי מחלת הסרטן נטען בהרחבה ובפירוט רב. מכאן שלא ניתן לומר שהוספת חוות דעת של מומחית מתחום הרדיולוגיה האבחנתית והנוירורדיולוגיה יש בה כדי לבסס עילה חדשה אלא לתמוך בעילות התביעה המפורטות בכתב התביעה המקורי. בנוגע להשתהות התובעים בהגשת חוות הדעת כמבוקש על ידם הרי שאכן כטענת הנתבעת לא הביאו הנתבעים נימוקים המספקים הסבר המניח את הדעת בהתחשב בתקופה הארוכה שחוות הדעת היתה מצויה בידם. מנגד, עומד השיקול לפיו ראוי לאפשר לתובעים הבאת כל הראיות הרלוונטיות בפני בית המשפט ואם שגו התובעים יש לאפשר להם לתקן את טעותם בהתחשב בשלב בו מצוי ההליך בטרם שמיעת ראיות הצדדים וניתן יהיה לפצות את הנתבעת על ידי פסיקת הוצאות בגין הטרחה שנגרמת בגין הגשת חוות הדעת באיחור. לנוכח האמור לעיל אני מתיר תיקון כתב התביעה כמבוקש. הנתבעת תגיש כתב הגנה מתוקן בתוך 30 יום. התובעים ישלמו לנתבעת שכר טרחת עורך דין בסכום של 2,500 ₪ ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי. רפואהצירוף חוות דעתחוות דעת