קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קבילות רשומה מוסדית: 1. במהלך דיון שנקבע לשמיעת עדותו של העד איטח, וקודם מתן עדותו, התנגד ב"כ התובע לנספחים ד-ו לתצהיר של מר איטח. משניתנה החלטה מנומקת בנושאי התנגדותו הדוחה את בקשתו, שב והעלה טיעון מחודש, לפיו נספחים ד-ו מהווים רשומה מוסדית, שהיא פלט, כהגדרתו בחוק המחשבים התשנ"ה 1995 ויש להוכיח את התנאים הדרושים בס' 36 לפקודת הראיות. ב"כ התובעת הפנה לנוהל תנובה מס' 209 (ת/14) וציין כי על תנובה היה לשמור במשך 7 שנים סלילי חשבוניות עליהם חתום המחלק. טענת ב"כ התובע כי לא הוכח על ידי הנתבעת כי התקיימו התנאים הדרושים בפקודת הראיות, שהם תנאי לקבילות מסמכים אלו. טענה נוספת שהועלתה הינה שלא ניתן לצרף את נספח ג' באמצעות העד המצהיר, מר איטח. 2. לב"כ הנתבעת ניתן זמן לתגובה בכתב, ולב"כ התובעת ניתנה שהות לתגובה. הדיון הופסק ושמיעתו של העד נדחתה למועד מאוחר יותר. 3. רקע כללי 3.1 עניינה של התביעה הינה דרישה כספית שהגיש התובע כנגד הנתבעת בשל הפסקת ההתקשרות עימו לחלוקת מוצרי חלב לאחר עבודה של כ-36 שנים. הנתבעת מצידה טענה, כי הפסקת ההתקשרות היא בשל הפרת חוזה על ידי התובע והפרת חובת הנאמנות שלו כלפיה, בשל כך שמכר מוצרים ללקוחות מזדמנים ללא חשבוניות, נטל תוצרת ללא הנפקת חשבוניות, הזמין תוצרת על שם לקוחות לא פעילים תוך חיובם בלא ידיעתם, קבל תוצרת פסולה מלקוחות וזיכה אותם בניגוד לנהלי תנובה, זיכה לקוחות בעבור אריזות ריקות מעבר לכמות בה חויבו או למרות של החזירו אריזות ריקות וכו'. 3.2 בשלב מוקדם של הדיון בקשה הנתבעת שלא להתיר פרסומם של מסמכים מסוימים הנמצאים ברשותה. המסמכים הינם אותם מסמכים שלדעת הנתבעת ניתן ללמוד מהם לכאורה על מעשיו של התובע. חלק ממסמכים אלו מסומנים היום בתצהיר מר איטח - נספח ג' - מכתב מתנובה ממנהל היחידה הארצית לפיקוח בטחון ובטיחות מיום 30.9.03, המתייחס למעשיו השונים של התובע. נספח ד' - חשבוניות משנת 2003 שהונפקו על שם לקוח לא פעיל בשם כץ לאון נספח ה' - חשבוניות משנת 2003 שהונפקו על שם לקוח לא פעיל בשם דורון אליאסיאן. נספח ו' - חשבונית מס' 2905 מיום 29.6.03 על שם כץ ליאון. 3.3 החלטתי מיום 13.5.09 הוריתי על גילויים של מסמכים הנזכרים למעלה כנספחים ד-ו וציינתי "במעטפה אחת נמצאות חשבוניות שנטען כי בוצעו על ידי התובע על שם לקוחות לא פעילים בשנת 2003. התובע ציין בתשובתו לשאלון כי ככל שזכור לו לא בצע הזמנת מוצרים על שם לקוח לא פעיל. אינני רואה כל מניעה במתן עיון לתובע בחשבוניות אלו. אדרבא. תינתן הזדמנות לתובע להסביר עמדתו בתצהיר שיוגש מטעמו". ואכן, החשבוניות והמסמכים המופיעים בנספחים ד-ו הועברו לעיונו של ב"כ התובע במחצית שנת 2009. יצוין כי נספח ד כולל גם דו"ח תקבולים, דו"ח יתרת לקוחות, דו"ח החזרות לפי לקוח, דו"ח ריכוז חשבוניות, תעודות משלוח שבכל אלו מופיע ליאון כץ כלקוח פעיל ונספח ה' כולל בנוסף לחשבוניות גם דו"ח יתרת לקוחות שם מופיע אליאסיאן כלקוח פעיל. 3.4 התובע התייחס בתצהירו לחשבוניות אלו והקדיש פרק שלם לנושא של הזמנת מוצרים על שם לקוחות לא פעילים וחיובם ללא ידיעתם, כאשר בס' 55 לתצהיר ציין : "במסגרת גילוי המסמכים העבירה תנובה לעיוני חשבוניות משנת 2003 אשר חלקן הונפקו באמצעות מספר הלקוח של ליאון כץ...... במסגרת ס' 56 ציין התובע בתצהירו : "יתר החשבוניות שהעבירה לעיוני תנובה, הונפקו באמצעות מספר הלקוח של דורון אליאסיאן, עליהן אתייחס להלן....... מאום בתצהירו של התובע לא ציין כי מדובר בחשבוניות כוזבות, לא נכונות, או שהכיתוב בהם שונה. נהפוך הוא. התובע מפרט בתצהירו מדוע לטענתו נאלץ להנפיק את החשבונית באמצעות מספר לקוח של ליאון כץ או דורון אליאסין (לקוחות לא פעילים), ובכך למעשה מאשר את הכיתוב על החשבוניות. 3.5 במהלך חקירתו הנגדית של התובע, הוא נחקר על המסמכים המצוינים לעיל כנספחים ד-ו, ב"כ התובע התנגד אז להצגתם כראיה בטענה שמה שהתובע מסר לתנובה זה לא את החשבוניות אלא "פרק את המסופון". ומסמכים אלו סומנו על ידי כנ/5 לצורך זיהויים. (עמ' 74 פרוטוקול הדיון מיום 10.11.10.) 3.6 במהלך שמיעת הראיות נחקר הן התובע והן מר רוזנברג, נציג הנתבעת על אופן הנפקת החשבוניות. עניין זה יורחב בהמשך. 3.7 בישיבה האחרונה שיועדה לשמיעת העד האחרון, מר איטח, התנגד ב"כ התובעת לנספחי ד-ו, מנימוקים השונים מבקשה זו. לצורך כך הודעתי לצדדים על הפסקה קצרה, במהלכה כתבתי החלטה מנומקת, הדוחה את טענות ב"כ התובעת. ההחלטה נמסרה לצדדים במעמד הדיון, על מנת שיתאפשר לשמוע את העד איטח. 3.8 רק לאחר שהחלטה זו נמסרה לצדדים, העלה ב"כ התובע טענה מחודשת, כפי שפורטה בס' 1 להחלטה זו, ומטרתה להביא לכך שנספחי ד-ו לא יובאו בפני בית המשפט כראיה. כבר כאן אציין כי מן הראוי היה שב"כ התובע, עת מעלה טענותיו כנגד צירוף הנספחים, ויודע על כך שבית המשפט פורש לכתוב החלטה בעניין, היה מעלה את מכלול טענותיו באחת. הוספת טענה חדשה לאחר שבית המשפט כבר נתן לצדדים החלטתו יש בה גוון של "תמרון דיוני" של צפייה בדרך התקדמות ההליך, בחינת התוצאה, ורק בהתאם לכך שליפה מהאמתחת של טענה חדשה, שלא הושמעה קודם לכן, שתצריך עיון מחודש והחלטה חדשה. 4. המתואר בחומר הראיות עד כה 4.1 מעדותו של התובע למדנו כי מחלק בתנובה מקבל "מסופון" שזהו הכלי המוציא את החשבונית. באמצעות המסופון מנפיק התובע חשבונית ללקוחות. התובע מזין למסופון את פרטי העסקאות שהוא עושה. המקור של החשבונית ניתן ללקוח ואילו העותק חוזר לתנובה, שהיא מדווחת לשלטונות המ.ע.מ על בסיס ההעתק. (עמ' 59,60 לפרטיכל). התובע אישר בעדותו כי במקרה שלא היה במסופון מספר ללקוח מאושר מתנובה, הוציא חשבונית "על מספר לקוח שלא פעיל בכלל. לא קיים. אני פשוט מוחק אותו ורושם את השם המקורי" שנשאל אם זה מה שעה השיב בחיוב. (עמ' 64 לפרטיכל). בהמשך אישר התובע כי מכר למורן תחת חשבונית על שם ליאון כץ (עמ' 67 לפרטיכל). כשהוצגו החשבוניות נ /5 לתובע, טען בעדותו שאיננו מזהה אותן. כשנשאל אם הראו לו את החשבוניות כשהיה בשיחה עם הקב"ט - הכחיש זאת. התובע העיד כי בסוף היום היה מגיע לתנובה, פורק את המסופון, ואת הסליל של יום העבודה שלו. בסליל היה כל מה שעשה במשך היום. מעדותו של מר רוזנברג עלה כי מספר לקוח 88888 במסופון היה מספר ששתול במסופון ללקוח שהנהלת החשבונות המרכזית עדין לא נתנה לו מספר לקוח . את מספר לקוח 88888 הזינה תנובה למסופון לתקופה מסוימת, עד מתן מספר לקוח בהנהלת החשבונות. (עמ' 237 לפרטיכל). נוהג זה של מספר לקוח 88888 בוטל בתקופה האחרונה לעבודתו של התובע. על התובע נאמר כי היה מגיע בלילה לקחת תוצרת חדשה ואז היה פורק את המסופון שלו מנתוני היום ומפקיד את הכסף. למחרת, הייתה מוזנת למסופון כמות הסחורה שנמסרה למשווק. מהעדויות שנשמעו וכן מתצהיר מרוזנברג, עולה כי את פעילות הנפקת החשבונית במסופון היה מבצע המחלק עצמו. הוא זה שהיה מזין את הפרטים למסופון. כשלקוח חדש אושר על ידי תנובה אך עדין לא הוקצה לו מספר לקוח במערכת (פער של מספר ימים) המחלקים היו רשאים לספק ללקוח כזה תוצרת באמצעות הנפקת חשבונית על מספר לקוח כללי 88888 ולציין על גבי החשבונית את שם הלקוח החדש. בכל מקרה לקוח כלשהוא היה צריך להיות מאושר מראש על ידי תנובה. 5. דיון: 5.1 תחילה, התיקון של ס' 35,36 לפקודת הראיות שהתקבל במסגרת חוק המחשבים תשנ"ה 1995 המשיך התפתחות חקיקתית המבכרת בדיקה עניינית של הראיה על ידי הערכאה השיפוטית. בע"א 2515/94 יוסף לוי נ. עירית חיפה (נבו 25.8.96 ) נסקרה התפתחות הפסיקה והחקיקה לענין ס' זה. ס' 36 בא כחריג לכלל האוסר עדות שמיעה. הוא בא להכשיר הצגת ראיות, מסמכים , כשלא נמצא עד רלוונטי להגשתם. על פי המשפט המקובל האנגלי, מסמכים מסוימים נכללו כחריג לכלל הפוסל עדות שמיעה וזאת נוכח מהותם וטיבם של המסמכים , ונקבע שם על ידי כב' הנשיאה השופטת ביניש : "אולם גם אם הגישה, שהייתה מקובלת בעבר, הייתה מציבה מחסומים להגשת המסמכים בשל אי-קיום תנאי כלשהו מהתנאים שנדרשו בעבר לשם כך ..... הרי כיום, נוכח מגמת ההתפתחות בכל הנוגע לכלל האוסר קבילותו של מסמך בשל היותו עדות שמיעה, אין עוד מניעה לקבלתם של מסמכים אלה. ההחלטה לקבלם ולהסתמך על תוכנם עולה בקנה אחד עם ההתפתחות החקיקתית והתפתחות הפסיקה בישראל ומשתלבת במגמה שמעוגנת היטב זה זמן בשיטות המשפט אשר מהן ניזונו מקורות שיטתנו. בית המשפט שם מתייחס למגמה השלטת בפסיקה הנעה מהחלטה על קבילות להחלטה על משקל ומציין - "בהחלטתו בר"ע 423/83 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוחה ורד סילברמן ז"ל ואח' [1] עמד הנשיא שמגר, בעמ' 286-287, על ההתפתחות האמורה: "...מגמה, אשר באה לידי ביטוי בהתפתחותו של המשפט כהשתקפותה בחקיקה ובפסיקה בישראל כמו גם בארצות בהן נוהג המשפט האנגלו-אמריקאי... היא של צמצום הסייגים, החלים על קבילותן של ראיות, כדי להותיר בידי בית המשפט את הסמכות להחליט על משקלה של הראיה. הווה אומר, במקום המחסום, שהיקפו הולך אט אט ומצטמצם, מתפתחת גישה, המבכרת בדיקה עניינית של הראיה על-ידי הערכאה השיפוטית. בעקבות הגשת הראיה ולאור אופיה ומהותה יכול, כמובן, להישלל ממנה משקל כלשהו, אך איננו נמצאים אז בתחום הקבילות אלא בתחום הערכת הראיות". בית המשפט מתייחס גם לתיקון החדש בעקבות חוק המחשבים, שמעגן למעשה חריג סטטוטרי הקיים גם במשפט האנגלו אמריקני. כל זאת הרחבה וגמישות לקבלת מסמכים שלא נמצא עד רלוונטי שיכול להעיד לגביהם. ולענין המגמה של הגמשת כללי הראיות בפסיקה ראה גם דברי השופט ש' לוין בע"א 703/86 ברנשטין נ. היועץ המשפטי לממשלה (נבו 19.11.89) עמ' 538,: "גם אלמלא נקבע כך במשפט המקובל היה מקום עמנו להרחיב עשיית שימוש בחריג לכלל הפוסל עדות מפי השמועה גם לנסיבות האמורות, מקום בו לא ניתן להבטיח את העדתו של העד בשקידה סבירה. שינוי הכללים בעניין זה, אם הוא דרוש, אינו אלא שינוי של 'סניף משני של ההלכה', כדברי בית-משפט זה בד"נ 25/80 בעמ' 426, ולא נבצר מאתנו לעשותו גם בלי התערבותו של המחוקק...". וכן דברי כב' השופט קדמי - "המגמה היא שלא לחסום במחסומים פורמאליים את קבילותה של עדות, אשר בנסיבות הענין ראוי וניתן להותיר לבית המשפט את מלאכת ההתמודדות עם אמינותה ומשקלה הראייתי." (שם, עמ' 533). 5.2 אלא שבמקרה זה שבפנינו, הובא עד , קצין בטחון, שהיה מופקד על חקירת התנהלות התובע. העד מציין בתצהירו כי הוא זה שבדק במהלך שנת 2003 את התנהלות התובע בתפקידו כמחלק בתנובה. הבדיקה מתייחסת במפורש לחשבוניות על שם כץ ליאון ולחשבוניות על שם אליאסיאן דורון. העד מצהיר במפורש כי במהלך החקירה אותרו חשבוניות רבות שהונפקו על ידי התובע לשני אלו. העד גם מצהיר על כך שהעובדות הוצגו בפני התובע ומה היתה תשובתו לכך, שלא הטילה דופי כלשהו בממצאי החשבוניות. לפיכך, נספחי ד-ו הינם נספחים שעד מותר בהבאתם כנספחים ששמשו בסיס לחקירה שהתנהלה. משקיים עד שיש באפשרותו להעיד לגבי מסמכים מסוימים, אין צורך להיכנס לחריג של כלל עדות שמיעה, ולהיזקק להקלות שנותן ס' 36 לפקודת הראיות לגבי הבאת רשומה מוסדית. ויובהר - ס' 36 הינו חלק מהתפתחות הפסיקה לכוון של גמישות, והקלה בקבלת ראיות. איננו מוסיף דרישת תנאי נוסף על כך שאם עד, מכוח כללי הראיות הרגילים מעיד על מסמכים, יש להוסיף לכך דרישות נוספות. וראו כתימוכין נוסף לכך ס' 39ב' לפקודת הראיות קובע כי אין בהוראות פרק הרשומה המוסדית כדי לפסול או להגביל ראיה שהיא כשרה. עולה, שמלכתחילה כל הטיעון של ב"כ התובע לעניין קיומו של חריג "רשומה מוסדית" הוא מוטעה ומיותר. 5.3 אין כל מחסום קבילות לקבלת הנספחים, שלפי תצהיר העד שמשו אצלו כחומר חקירה להתנהלות התובע. 5.4 למעלה מהצורך אוסיף כי התובע מנוע מלטעון כנגד קבילות מסמכים אלו מהסיבות המצטברות הבאות : א. עולה מחומר הראיות עד כה כי התובע עצמו הוא זה שהזין והנפיק את החשבוניות. במערכת המסופון מוזנת כלל התוצרת שלקח המחלק, וכן מספרי לקוחות, נתוני מוצרים ומחירים. החשבונית עצמה היא פרי הזנה שמבוצעת על ידי המחלק בעצמו, כפי שגם אישר בעדותו התובע עצמו. החשבונית עצמה מונפקת על ידי המחלק, נמסרת במקור לרוכש והעתקה מוחזר לתנובה. גם מנוהל 209, נוהל שימוש במסופון שאושר בשנת 2001 עולה כי המחלק הוא זה אשר מנפיק באמצעות המסופון חשבונית עבור כל הוצאה/החזרה של תוצרת ואריזה מהמלאי ואל המלאי. עוד מפיק המחלק עצמו קבלה ללקוח בעת קבלת כספים, כאשר אמצעי התשלום מוקלד בצורה מפורטת במסופון, וכן על המחלק להפיק דו"ח מלאי ממוחשב באמצעות המסופון. והלא העניין שמעלים הצדדים בתביעה זו הוא בפירוש לגבי הפרטים אשר הוזנו על ידי התובע. התובע הוא אשר מופקד על ניהול החשבוניות במסופון ועל עריכתן. החומר שפורק המחלק מהמסופון הוא העתק החשבונית שהוא עצמו ערך והנפיק ללקוח. התובע מושתק מלטעון כנגד חשבונית שהוא עצמו הנפיק. ב. התובע קיבל לעיונו את כל החשבוניות (כל נספחי ד-ו), ומעולם לא טען עד לרגע חקירתו, לא בתצהירו ולא באמצעות בא כוחו, כי החשבוניות כוזבות, שגויות או מזויפות. נהפוך הוא. התובע התייחס במפורש בתצהירו למכלול החשבוניות שהועברו לעיונו במסגרת גילוי המסמכים והסביר מדוע הנפיק חשבוניות תחת שם לקוח שאיננו פעיל. עוד מסר התובע בתצהירו כי בחשבונית המקורית שהיה מוסר ללקוח שינה את שם הלקוח, אך לא בהעתק החשבוניות שנמסרו לתנובה משום שאלו היו על הסליל שנמסר לתנובה. בחקירתו לעומת זאת טען לראשונה שלא זכור לו שהחשבוניות היו בגילוי המסמכים וטען "אני יודע מה עשיתם עם המסופון? המסופון כל יום היה מגיע אליכם. יכולתם לעשות אתו מה שרציתם. אני לא יודע מאיפוא הם". טענה כזו, לכאורה, אמורה היתה להיטען מיד עם קבלת החשבוניות, היתה אמורה לעלות בתצהיר התובע ולזכות שם להתייחסותו, ולא היתה מופיעה כטענה כבושה, במהלך ההוכחות, תוך שהיא נוגדת אמירות קודמות. 5.5 ב"כ התובע יוכל לטעון בסיכומיו לגבי משקלן של הראיות בנספחים ד'-ו', כפי שימצא לנכון. אך אין בכך כדי לחסום קבילות הראיות והבאת נספחים אלו כראיות בפני בית המשפט. 6. הטענה לגבי נספח ג' לתצהיר איטח - המשיבה הבהירה כי העד איטח שימש במועד הרלוונטי כקב"ט במרכז הלוגיסטי של תנובה במפרץ חיפה. בהיות העד אחד מהממוענים של נספח ג', יורשה בהצגת הנספח. 7. הבקשה נדחית. 8. התובע יישא בהוצאות הבקשה בסך של 3,000 ₪ שישולמו לצד השני בתוך 30 יום מהיום. רשומה מוסדיתקבילות ראיותקבילות