קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קביעה על פי דין סעיף 6ב - קצין התגמולים: עסקינן בהחלטה המתייחסת לתחולתו של סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). השאלה עליה נסב הדיון נוגעת למעמדה של החלטת קצין התגמולים, אשר דחה את תביעת התובעת להכיר בזכותה כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), [נוסח משולב] תשי"ט - 1959 (להלן: "חוק הנכים"), בשל העדר קשר סיבתי בין הפגימות הגופניות להן היא טוענת לבין התאונה נשוא ענייננו - כהחלטה המהווה קביעה עפ"י דין לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים. נתוני רקע: התובעת ילידת 1955, שוטרת במקצועה. אין מחלוקת, כי בתאריך 11/12/03 נפגעה התובעת בתאונת דרכים (להלן: "התאונה") כאשר היתה בדרכה ממקום עבודתה במשטרת ישראל לביתה. כמו כן אין חולק, כי התאונה הינה תאונת דרכים אשר אירעה תוך כדי ועקב השירות של התובעת במשטרה. עפ"י הנטען בכתב התביעה, בעקבות התאונה נחבלה התובעת בראשה, בצווארה, בגבה, בכתף ויד ימין. לטענת התובעת, כיום היא סובלת מכאבי ראש ממושכים, סחרחורות, מגבלות בעמוד שדרה צווארי ומותני, וכן מכאבים בכתף ויד ימין עם רדימות ונימולים, נפיחות והגבלה בתנועות היד. בדיקת הדמיה העלתה, כי התובעת סובלת מפריצת דיסק בחוליות הצוואר עם לחץ על מערכת העצבים בחוט השדרה, כמו גם מקרע בשריר הכתף. ההליכים בפני קצין התגמולים: בעקבות התאונה הגישה התובעת לקצין התגמולים בקשה לתשלום תגמולים והכרה בזכותה כנכה לפי חוק הנכים. ביום 22/7/04 הודיע קצין התגמולים לתובעת, כי לשם קביעת זכויותיה עפ"י חוק הנכים עליה להופיע לבדיקה רפואית. ביום 14/10/04 קיבלה התובעת הודעה נוספת מאת קצין התגמולים, לפיה היא מוזמנת להופיע לבדיקה בפני פרופ' ביאליק שהינו מומחה בתחום האורטופדיה. פרופ' ביאליק בדק את התובעת והפנה אותה לביצוע בדיקת תהודה מגנטית לכתף תוך ציון הדברים הבאים: "התבקשתי על ידי קצין התגמולים של משרד הבטחון לחוות דעתי הרפואית בתחום הכירורגיה האורטופדית בעניין הקשר שבין החבלות ביום 3.6.92 ו- 11.12.03 ובין בעיית כתף ימין עם קרינה לצוואר... בכל הבדיקות שעמדו לרשותי לא מצאתי עדות לנכות בצוואר או בכתף ימין הקשורה לחבלה השנייה (התאונה נשוא ענייננו מיום 11.12.03 - ג.ט.), למרות זאת כדי לוודא שלא נגרמה לה פגיעה בכתף ימין, אבקש להפנותה לבדיקת כתף על ידי תהודה מגנטית". לאחר קבלת תוצאות הבדיקה אליה הופנתה התובעת, מסר פרופ' ביאליק את חוות דעתו לקצין התגמולים, ובה קבע כי: "אין לדעתי קשר החמרה או גרימה בין החבלות ביום 3.6.92 ו- 11.2.03 ובין תלונותיה על כאבי כתף ימין". עם קבלת חוות הדעת של פרופ' ביאליק הודיע קצין התגמולים לתובעת, כי הוא דוחה את תביעתה להכיר בזכויותיה על פי חוק הנכים משום שלא נמצא קשר בין הכאבים בכתף ימין ובצוואר לבין התאונה. טענות הצדדים: במסגרת התביעה דנן שהוגשה לפי חוק הפיצויים עתרה התובעת מבית המשפט למנות לה מומחה רפואי בתחום האורטופדי לצורך קביעת שיעור הנכות שלה בעקבות התאונה. הנתבעת, שהינה מבטחת השימוש ברכב בעת התאונה, טענה כי הקביעה הנ"ל של קצין התגמולים היא קביעה על פי דין במובן סעיף 6ב לחוק הפיצויים, ומשנקבע על ידי קצין התגמולים כי אין קשר סיבתי בין התלונות של התובעת לבין התאונה, הרי שקביעה זו מחייבת גם במסגרת ההליך המשפטי כאן. לעומת זאת טוענת התובעת, כי החלטת קצין התגמולים נסמכת על חוות דעתו של פרופ' ביאליק בתור מומחה חיצוני מייעץ, ולכן חוות דעתו אינה בגדר קביעה של 'ועדה רפואית' כמשמעה לפי חוק הנכים. עוד טוענת התובעת, כי קצין התגמולים לא דרש מפרופ' ביאליק לבדוק את שיעור הנכות שנותרה אצלה, שכן כל שנדרש לעשות הוא להתייחס לשאלת הקשר הסיבתי, ולשאלה זו בלבד. על בסיס שני אלה טוענת התובעת, כי אין לראות בהחלטת קצין התגמולים משום קביעה עפ"י דין לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים. המסגרת הנורמטיבית: המסגרת הנורמטיבית הנוגעת לענייננו מעוגנת בסעיף 6ב רישא לחוק הפיצויים, ולפיו: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה". כידוע, קביעת דרגת נכות לפי חוק הנכים משמשת כקביעה "על פי כל דין" לפי סעיף 6ב הנ"ל, כמו גם קביעה של דרגת נכות לנפגעי תאונות עבודה (שהן גם תאונות דרכים) לפי חוק הביטוח הלאומי. לפי חוק הנכים, קביעה של דרגת נכות נעשית על ידי ועדה רפואית, כמצוות סעיף 10(א) לחוק הנכים המורה לנו כי: "ועדה רפואית תקבע מזמן לזמן את דרגת נכותו של נכה" (ההדגשה הוספה). סעיף 12 מעניק זכות ערעור על החלטה של ועדה רפואית בפני ועדה רפואית עליונה, כאשר על החלטת ועדה רפואית עליונה ניתן לערער בזכות לבית המשפט המחוזי בשאלה משפטית בלבד. כך הוא הדבר בבוא קצין התגמולים להחליט בבקשה של תובע המבקש תגמול לפי חוק הנכים. לפי הוראת סעיף 28 א(א) לחוק הנכים, רשאי קצין התגמולים לבקש מועדה רפואית לחוות את דעתה הן בשאלת הקשר הסיבתי והן בדרגת הנכות של הנפגע, וזו לשון הסעיף: "ביקש קצין תגמולים מועדה רפואית חוות דעת בדבר הקשר הסיבתי בין שירותו הצבאי של החייל המשוחרר או החייל בשירות קבע, לבין החבלה, מחלה או החמרת המחלה שנגרמו, לפי טענתו, לנכות, רשאי הוא להורות לוועדה הרפואית כי תקבע גם דרגת נכותו של אותו חייל משוחרר או חייל בשירות קבע בצירוף חוות דעת על הקשר הסיבתי." (ההדגשה הוספה). להשלמת התמונה אוסיף, כי לפי הוראות סעיפים 33 ו-34 לחוק הנכים תובע הרואה עצמו נפגע מהחלטה של קצין תגמולים רשאי לערער עליה בפני ועדת ערעור, כאשר על החלטה של ועדת הערעורים ניתן לערער בזכות לבית המשפט המחוזי בשאלה משפטית בלבד. הנה כי כן, חוק הנכים קובע בצורה ברורה ומפורשת כי קביעה של דרגת נכות היא בסמכותה הבלעדית של ועדה רפואית. לפיכך יש לבחון לגבי המקרה דנן, האם התובעת נבדקה על ידי 'ועדה רפואית', והאם 'ועדה רפואית' קבעה את דרגת הנכות שנותרה אצלה בעקבות התאונה. השאלות המצריכות הכרעה: לאחר שפירטתי את הוראות החקיקה הרלוונטית, אעבור להצגת השאלות המצריכות הכרעה. לטעמי, השאלות אשר עומדות על המדוכה ומצריכות הכרעה הן ארבע במספר: האחת - האם חוות הדעת של פרופ' ביאליק אשר ניתנה לבקשת קצין התגמולים, היא חוות דעת של מומחה מייעץ, או שמא חוות של 'ועדה רפואית'? השניה - האם באותה חוות דעת של פרופ' ביאליק נקבעה דרגת הנכות של התובעת בעקבות התאונה? השלישית - האם החלטת קצין התגמולים, אשר נסמכת על האמור בחוות הדעת של פרופ' ביאליק, מהווה קביעה עפ"י דין לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים? השאלה הרביעית והאחרונה היא - אם חוות הדעת של פרופ' ביאליק אינה מתייחסת לשיעור הנכות, האם ניתן להסיק ממנה כי לתובעת לא נותרה נכות הקשורה לתאונה, לאור הקביעה שלו בדבר העדר קשר סיבתי בין הכאבים לבין התאונה? מעמדו של פרופ' ביאליק: בעוד התובעת טוענת כי פרופ' ביאליק הוא מומחה חיצוני שתפקידו לייעץ לקצין התגמולים בשאלת הקשר הסיבתי בלבד, טוענת הנתבעת כי מעמדו הוא כמעמד 'ועדה רפואית' המורכבת מרופא אחד. לעניין זה מסתמכת הנתבעת על תקנה 3(ב) לתקנות הנכים (ועדות רפואיות) תשכ"ו - 1965, אשר קובעת כדלקמן: "ועדה רפואית תורכב מרופא אחד או יותר, הכל כפי שיקבע יו"ר הועדה הרפואית". בדיקת כל הנתונים אשר הוצגו בפניי מלמדת, כי פרופ' ביאליק לא פעל מכוח היותו 'ועדה רפואית' כמשמעה בתקנות הנ"ל, אלא כגורם מייעץ בלבד. אילו מונה פרופ' ביאליק להיות 'ועדה רפואית' (המורכבת מרופא אחד), יש להניח כי קצין התגמולים, באמצעות המזכירות הרפואית, היה מזמן את התובעת להופיע בפני 'ועדה רפואית' ודואג לציין את מועד ומקום הועדה בצורה מפורשת, כמצוות הוראות אגף השיקום של משרד הביטחון מס' 30.01, לפיה "המזכירות הרפואית תשלח הזמנה לנכה על מועד ומקום הועדה ובמקביל תבצע רישום לציון פרטי הועדה הן ביומן הועדות הרפואיות והן בכרטיסו האישי של הנכה" (ההדגשה הוספה). בחינה של ההזמנה אשר נשלחה בזמנו לתובעת להתייצב לבדיקה בפני פרופ' ביאליק, כללה הזמנה להופיע ל"בדיקה רפואית" ולא לוועדה רפואית. גם בהחלטה של קצין התגמולים אשר נשלחה לתובעת ביום 8/2/05 - בדבר דחיית התביעה שלה לפי חוק הנכים - קצין התגמולים אינו מתייחס לפרופ' ביאליק כאל ועדה רפואית. באותו מכתב הודיע קצין התגמולים לתובעת, כי דחיית התביעה נסמכת על חוות הדעת של פרופ' ביאליק, הא ותו לא. תקנה 3(א) לתקנות הנכים (תגמולים ושיקום) (הליכים בפני קצין תגמולים) תשנ"ה - 1995 קובעת: "החליט קצין התגמולים שהתובע אינו זכאי לתגמול או להכרה כנכה כמבוקש, יצרף להודעה על החלטתו את חוות הדעת הרפואית או את פרוטוקול הועדה הרפואית שעליהם היא מסתמכת." (ההדגשה הוספה). לפי נוסח החלטת קצין התגמולים לתובעת ניתן ללמוד בצורה שאינה משתמעת לשני פנים, כי פרופ' ביאליק לא שימש כוועדה רפואית של רופא יחיד, ולכן קצין התגמולים לא התייחס לממצאים שלו כאל "פרוטוקול הועדה הרפואית", כלשון התקנה הנ"ל, ומכאן שטענת התובעת לפיה פרופ' ביאליק שימש רק כמומחה מייעץ לקצין התגמולים, היא טענה שמתיישבת עם תוכן המכתבים שנשלחו אליה ע"י קצין התגמולים, החל מהזמנתה לבדיקה רפואית וכלה בהודעה על דחיית התביעה נוכח האמור "בחוות הדעת" של פרופ' ביאליק. יתרה מזאת, גם מתוך חוות דעתו של פרופ' ביאליק וגם לפי החלטת קצין התגמולים מיום 8/2/05 וכן המכתב אשר הונפק על ידי אגף שיקום נכים בתאריך 19.1.10 (המכתב צורף לסיכומי התובעת), עולה בצורה ברורה כי פרופ' ביאליק נדרש רק לבדוק את שאלת הקשר הסיבתי בין תלונות התובעת על כאבים ומגבלות בכתף ימין ובצוואר לבין התאונה, מבלי ששאלת שיעור הנכות תהווה חלק ממסגרת המינוי שלו על ידי קצין התגמולים. זה המקום להבהיר, כי בהתאם להוראת אגף השיקום של משרד הביטחון מס' 30.02, קצין התגמולים רשאי להיוועץ עם יועץ רפואי לצורך "קביעת הקשר בין הפגימה המבוססת על חבלה/מחלה, או החמרת חבלה/מחלה לבין השרות". לפי האמור בהוראה זו, היועץ הרפואי מוסמך לבדוק את שאלת הקשר הסיבתי בלבד, ואין זה מתפקידו ו/או מסמכותו לבדוק או לקבוע את דרגת הנכות. יוצא אפוא, כי פרופ' ביאליק בדק את התובעת בתור מומחה מייעץ לקצין התגמולים לשם בחינת הקשר הסיבתי בין התלונות שלה על כאבים בכתף ובצוואר לבין התאונה, ולא בתור ועדה רפואית של רופא יחיד. האם חוות הדעת של פרופ' ביאליק מתייחסת לדרגת הנכות של התובעת? כפי שציינתי מקודם, בהתאם לסעיף 10(א) לחוק הנכים שיעור הנכות של הנפגע ייקבע אך על ידי ועדה רפואית. ומאחר שפרופ' ביאליק לא מונה כוועדה רפואית, אלא כיועץ רפואי, ברי כי חוות הדעת שלו אינה מתייחסת לדרגת הנכות של התובעת. ואולם, גם אם אניח לצורך הדיון, כי פרופ' ביאליק שימש 'כוועדה רפואית' עת חיווה את דעתו בעניינה של התובעת, ולא רק כמומחה מייעץ, הרי שלפי המפורט בפרק הבא ניתן להיווכח בבירור, מדוע קביעת קצין התגמולים איננה קביעה עפ"י דין לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים. החלטת קצין התגמולים בראי סעיף 6ב לחוק הפיצויים: קצין התגמולים הודיע לתובעת במכתבו מיום 8/2/05 כי "בהסתמך על תוצאות הבדיקות והנימוקים המצוינים במסקנות חוות הדעת הרפואית מתאריכים 22.11.04 ו- 6.1.05, הגעתי למסקנה כי אין קשר בין כאבי כתף ימין וצוואר מהם הנך סובל (צריך להיות "סובלת" - ג'.ט.) ובין החבלות מ- 3.6.92 ו- 11.12.03 כמשמעותו בסעיף 1 לחוק". ברור מתוך החלטת קצין התגמולים שאין היא מתייחסת כהוא זה לשיעור הנכות של התובעת. די בכך כדי להוביל למסקנה, כי אין בהחלטה זו כדי לענות על ההגדרה של קביעת נכות על פי דין לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים אשר דורש כתנאי לתחולתו שני אלמנטים מצטברים: קביעה של "דרגת נכות" מצד אחד, וקביעה כי דרגת הנכות היא "בשל הפגיעה שנגרמה באותה תאונה", מצד שני. לשם ההדגשה אוסיף, שאילו הייתי קובעת בפרק הקודם, כי מעמדו של פרופ' ביאליק הוא כמעמדה של ועדה רפואית לפי חוק הנכים, גם אז לא היה בכך כדי לשנות את התוצאה כי לא מדובר בקביעה על פי דין, משום שהחלטת קצין התגמולים נסמכת רק על בירור שאלת הקשר הסיבתי ללא כל קביעה ביחס לשיעור הנכות - הוא התנאי הראשון לתחולת סעיף 6ב לחוק. האם קביעה בדבר העדר קשר סיבתי מלמדת על דרגת הנכות? השאלה שלא ניתן להימנע ממנה כעת היא, האם קביעה בדבר העדר קשר סיבתי מלמדת על העדר נכות או על שיעור נכות של "0" אחוז? במילים אחרות - האם די בכך שנקבע, כי פגימה מסוימת לא קשורה ולא נובעת מהתאונה, כדי ללמד כי לאותו נפגע לא נותרה נכות? המענה לשאלה זו הוא שלילי ולכך מספר נימוקים. ראשית כל אבהיר, כי במסגרת המינוי של פרופ' ביאליק קצין התגמולים לא בקש ממנו לבדוק את שיעור הנכות של התובעת. כפי שציינתי בפרקים קודמים, כל שנדרש פרופ' ביאליק לבצע הוא, לבדוק אם קיים קשר סיבתי בין תלונות התובעת על כאבים בכתף ימין לבין התאונה. לפיכך, דרגת הנכות של התובעת לא היתה רלוונטית או צריכה הכרעה. במקרה אשר נידון בע"א 439/89 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' יוסף שילוח [פ"ד מד(1), 837] בית המשפט העליון נדרש לשאלה, האם דחיית תביעה של תובע לתשלום דמי פגיעה בעקבות תאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה, מן הטעם כי הפגיעה של התובע לא נגרמה מהתאונה, מגלמת בתוכה גם קביעת אגב, כי לתובע אין כל נכות. באותו עניין קבע בית המשפט, כי "הממצא העיקרי בדחיית התביעה לפי סעיף 48(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] הוא, כי לא קיים קשר עובדתי - רפואי בין המחלה 'לפגיעה בעבודה', ואילו הממצא בקשר לאחוז הנכות (0%) הוא אגבי ורק תולדה של הממצא היסודי" (שם בעמ' 841). בפסק הדין הנ"ל בית המשפט הדגיש, כי אין מקום לאמץ במסגרת סעיף 6ב לחוק הפיצויים קביעת אגב של דרגת נכות על ידי מי שהוסמך לקבוע רק אם קיים קשר סיבתי בין הפגיעה לבין התאונה, ואין כלל בסמכותו לקבוע את דרגת הנכות. בית המשפט ביסס קביעה זו על עיקרון השתק הפלוגתא, שסעיף 6ב לחוק הפיצויים קרוב אליו רעיונית. וכשם שאין עקרון השתק הפלוגתא חל בשאלת אגב אשר הסמכות הייחודית להכריע בה, שעה שהיא מתעוררת במישרין, נתונה לבית משפט אחר, כן אין מקום לאמץ קביעת אגב של דרגת נכות ע"י מי שהוסמך לקבוע רק אם קיים קשר סיבתי בין הפגיעה לבין התאונה, ואין כלל בסמכותו לקבוע את דרגת הנכות (שם). באותו עניין בית המשפט הוסיף, כי התכלית המעשית של סעיף 6ב לחוק הפיצויים, היא גלויה וידועה, אולם הנוחיות המשפטית שהוא בא להשיג, אינה חזות הכל (שם בעמ' 842). אומנם המקרה שנדון בפסק הדין מתייחס לתביעה שהוגשה לפקיד התביעות במוסד לביטוח לאומי להכיר בפגיעה כפגיעה שנובעת מתאונת עבודה, אך ניכר כי הדברים שנאמרו שם יפים גם לענייננו. לפי העיקרון שהותווה בפסק הדין הנ"ל, אין לגזור מקביעה בדבר העדר קשר סיבתי בין הפגימה לבין התאונה מסקנה אוטומאטית בדבר העדר נכות הנובעת מהתאונה, ובוודאי שאין לראות בה קביעה של דרגת נכות במובן סעיף 6ב לחוק הפיצויים, אף אם הגוף אשר בדק את שאלת הקשר הסיבתי התייחס גם לשיעור הנכות באמרת אגב. לפיכך, אין לראות בהחלטה של קצין התגמולים, אשר דחה את בקשת התובעת להכיר בזכויותיה לפי חוק הנכים בשל העדר קשר סיבתי בין הכאבים בצוואר ובכתף לבין התאונה, משום קביעה המלמדת על העדר נכות או על שיעור הנכות. לא אסיים פרק זה לפני שאציין, כי לא נעלמה מעיניי אמירה של פרופ' ביאליק בחוות הדעת הראשונה שלו מיום 22/11/04, לפיה לא מצא עדות לנכות בצוואר או בכתף ימין הקשורה לתאונה. לעניין זה יש לומר, כי פרופ' ביאליק לא נדרש במסגרת המינוי שלו להתייחס לשיעור הנכות, כפי שהוא עצמו מעיד על כך בפתיח של חוות הדעת, שם הוא מציין כי נדרש על ידי קצין התגמולים לחוות את דעתו הרפואית בתחום האורטופדי בעניין הקשר בין הפגיעה בכתף ימין וצוואר לבין התאונה, הא ותו לא. גם החלטת קצין התגמולים אינה נסמכת על האמירה הנ"ל - ואפילו מתעלמת ממנה לחלוטין. כזכור, הבסיס לדחיית הבקשה של התובעת נסבה על העדר קשר סיבתי כאמור, ולא על העדר נכות. מכל מקום, לפי רוח הדברים בפסק הדין שהזכרתי, ניתן לומר כי אין להכיר בקביעה אינצידנטלית בדבר דרגת נכות אשר באה במסגרת הליך שנועד בעיקרו לבירור שאלת הקשר הסיבתי בלבד, כקביעה הנופלת בגדרו של סעיף 6ב לחוק הפיצויים. מתוקף כך, אין לראות באמרת האגב של פרופ' ביאליק לגבי העדר עדות לקיומה של נכות, משום קביעה עפ"י דין לפי הסעיף הנ"ל. סיכומו של דבר: על בסיס כל האמור לעיל, אני דוחה את טענת הנתבעת בדבר קיומה של קביעה עפ"י דין לגבי התובעת במובן סעיף 6ב לחוק הפיצויים. צבאקצין התגמוליםסעיף 6ב נכות על פי דין