קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קבלת תשלום יתר מהבנק בגלל הפרשי שער הדולר: לפני תביעה שהגיש התובע כנגד הנתבעים להשבת סכום ששולם לידי האחרונים ביתר, בטעות בתום לב, בסך של 25,199 ₪ נכון למועד הגשת התביעה. הצדדים נחקרו לפני , פסק הדין ניתן לאחר עיון בכתבי בי הדין , הראיות שהוגשו במהלך הדיון לתיק וסיכומי הצדדים בכתב. העובדות בקצרה: תחילתו של התיק שלפני, הינו בהגשת כתב תביעה בסדר דין מקוצר שהגיש התובע כנגד הנתבעים ביחס לסכום זה, בשל בקשתם של הנתבעים ל"שבור" פיקדון שהופקד במסגרת חשבון נאמנות שנפתח ע"י הנאמן מטעם הנתבעים שמספרו 3213/48 ביום 12/12/07 בטרם חלפה התקופה של 30 הימים , למעשה שלושה ימים בטרם פקע מועד הפיקדון, דבר שגרר אחריו "קנס" בסכום שנתבע על ידי התובע ולא שולם על ידי הנתבעים. כב' השופט דלוגין דן בבקשת הרשות להגן שהוגשה על ידי הנתבעים, בין היתר, הוחלט כי תינתן לנתבעים רשות להגן מסויגת, הכל בהתאם להחלטתו המפורטת מיום 13/9/09, כנגד הפקדת סכום של 5,000 ₪ בקופת ביהמ"ש. במהלך ניהול התיק לפני כב' השופט דלוגין, לאחר שהתקבלה ההתנגדות כאמור לעיל והופקד הערבון, הוגשה בקשה על ידי ב"כ התובע לתיקון כתב התביעה , באשר לטענת התובע נפלה טעות עובדתית וכי הסכום ביחס אליו הוגשה התביעה מקורו אינו בקנס שבירה , אלא בהפרשי שער הדולר בין היום שבו הופקדו הכספים לבין יום "השבירה" . בסופו של יום, הוחלט על תיקון כתב התביעה בהסכמה וכפוף לתשלום הוצאות לטובת הנתבעים בסך של 1,500 ₪ + מע"מ. ב"כ הנתבעים הודיע, כי התצהיר שהוגש בתמיכה לבקשת הרשות להגן , יהווה תצהיר עדות ראשית , כל זאת לאחר התיקון שהוגש על ידי התובע וממילא לאחר הגשת תצהיר העדות שהגיש התובע מטעמו. טענות התובע בקצרה: לטענת התובע, החשבון נפתח על ידי הנאמן , עו"ד קיבריק , בשם הנהנים- הנתבעים והמערכת החוזית הינה בין התובע לבין הנאמן בלבד, כאשר מוטלת חובה על התובע לפעול בהתאם להוראות הנאמן מבלי לתהות עליהן ועל הכדאיות הכלכלית שלהן ואם נפלה טעות בשיקול דעתו של הנאמן ו/או האחרון פעל בניגוד לסמכותו ולהוראות שניתנו לו , כך לדברי הנתבעים, עניין זה מצוי במערכת היחסים שבין הנאמן לנהנים ואינו מעניינו של התובע. ביום 12/12/07 נפתח חשבון נאמנות אצל התובע על ידי הנאמן בפיקדון צמוד למטבע חוץ למשך 30 יום , שער הדולר עמד באותו מועד על 3.871 ₪ ( הנתבעים חתמו על טופס בקשה לפתיחת חשבון ותנאי אשראי כללים). ביום 24/1/08 ניתנה לתובע הוראה לבצע מכירה מוקדמת, בהתאם לדרישתם של הנתבעים כאשר שער הדולר עמד על 3.67089 ₪ , דהיינו, סכום המשיכה של הפיקדון עמד על סך של 462,773 ₪ , מבלי להביא בחשבון ניכוי מס במקור וכן ריבית שנצברה לטובת הנתבעים. בחשבון העו"ש היתה יתרה בזכות בסך של 87,002.89 ₪ ולאחר ביצוע הפעולות האמורות לעיל, הכין התובע עבור הנתבעים (לפקודתם) שני שיקים בנקאיים בסכום כולל של 574,975 ₪ . לטענת התובע, בשל טעות בתום לב, חישב התובע את שער הדולר כפי שהופיע בעת ההפקדה של הסכום שהיה גבוה משער השבירה ומכאן נוצר הפרש בסכום של 25,199 ₪ שהנתבעים למעשה מתעשרים שלא כדין ועליהם להשיבו לאלתר , שאם לא כן, פועלים הם בניגוד להסכמה שבין הצדדים ותוכנית הפיקדון -כאמור בסעיף 6 ב לטופס פתיחת החשבון. סוף דבר, התובע דורש החזר כספים שנובעים מהפרש בשער הדולר שבטעות לא נלקח בחשבון ,כאשר למעשה הנתבעים קיבלו סכום ביתר שאינו מגיע להם ועליהם להשיבו תוך חיובם בהוצאות ניהול ההליך לטובת התובע . טענות הנתבעים בקצרה: לטענת הנתבעים, כפי שזו מופיעה בתצהיר שהוגש על ידם, ביקשו האחרונים למכור את דירתם המשותפת ברמת השרון , לצורך כך שכרו את שירותיו של עו"ד קיבריק וביום 2/12/07 נחתם חוזה המכר בין הנתבעים לבין הרוכשים. בהתאם לחוזה המכר, סוכם כי מקום שהגיע מועד מסירת החזקה בדירה וטרם התקבלו כל האישורים , מתוך התמורה יעברו הכספים בנאמנות אצל הנאמן- עו"ד קיבריק. בסעיף 4 ד להסכם נרשם: " הנאמן יפקיד את הכספים לפי הוראות המוכר בכתב ובהעדר הוראות תחשב חתימת המוכר על חוזה זה להוראה בלתי חוזרת להפקיד הכספים בחשבון נושא ריבית יומית". הנאמן הפקיד את הכספים עבור הנתבעים בחשבון שנפתח אצל התובע רק ביום 27/12/07 . לטענת הנתבעים, הנאמן בחר להפקיד את הכספים בחשבון צמוד דולר לתקופה של 30 יום וזאת מבלי לקבל את הסכמתם של הנתבעים בכתב ובניגוד לאמור בהסכם שבין הצדדים. לטענת הנתבע 1 , ביום 10/1/08 פנה בכתב לנאמן וביקש ממנו להפקיד את הכספים בתוכנית צמודה לדולר (בשקלים)- בריבית 2.6% לשנה, בשום מקרה לא ביקש לסגור את הכספים בפיקדון ל- 30 יום , בין היתר, משום שהיה זקוק לכך שהכספים יהיו נזילים עבור רכישת דירה אחרת. לדברי הנתבעים לא נתנו הסכמתם להפקיד את הסכום בפיקדון למשך 30 יום וממילא לא לתשלום עמלת פירעון מוקדם. גם אם נכונים דברי התובע, הרי שבמקרה שלפנינו הפר התובע את חובת הנאמנות שלו כלפי הנתבעים , כאשר למעשה החיוב נובע מכך שהפיקדון "נשבר" 3 ימים לפני המועד, דבר שאם היה נאמר לנתבעים היו ממתינים אותם על מנת להימנע מתשלום קנס. לטענת הנתבעים, התובע לא הוכיח את תביעתו, תוך שהוא נמנע מהמצאת מסמך המעיד על רצון הנאמן במתן ההוראות לעניין ההפקדה של הכספים אצל התובע, העדר הבאת הנאמן והפקידה שטיפלה באותה עת בפתיחת החשבון אצל התובע וכד' פעולות שאלמלא התובע היה עושה היה בהן כדי להוביל בהכרח למסקנה לפיה דין התביעה להידחות. מרבית טענות הנתבעים מטיחות אצבע מאשימה כנגד הנאמן, עו"ד קיבריק, שלטענת הנתבעים פעל בניגוד להוראותיהם ובכך גרם להם לנזקים המופיעים בכתב התביעה , כאשר לטענתם נמנע התובע מלהגיש את תביעתו בכוונת מכוון כנגד הנאמן ומשכך, דין התביעה כנגד הנתבעים להידחות על הסף תוך חיובו של התובע בהוצאות. דיון: בפתח הדיון אציין, כי טענות הנתבעים נותרו אותן הטענות כפי שהופיעו בתצהיר התומך בבקשת הרשות להגן שהוגשה על ידם, חרף תיקון כתב התביעה על ידי התובע בהסכמתם של הנתבעים, בהתעלם מהעלאת עובדות חדשות שיש בהן כדי להשפיע על תוצאות התיק. למעשה התובע הגיש את תביעתו כנגד הנתבעים בגין הפרשי שער דולר שנוצרו בין יום ההפקדה לבין יום השבירה, כשהתובע מעביר לידי הנתבעים את מלוא הסכום שחושב בטעות לפי שער הדולר ביום ההפקדה ואשר היה גבוה משער הדולר ביום השבירה. טענות הנתבעים ביחס להעדר חובה מצידם לשאת בתשלום עמלת הפירעון המוקדם , כמו גם החובה של התובע להודיע ללקוח כי נותרו עוד 3 ימים עד למועד הפירעון ומניעת תשלום הקנס, אינן רלבנטיות עוד לתביעה המתוקנת המונחת לפני. כך גם טענות הנתבעים כנגד הנאמן באשר לרצון שהביעו לפניו לכך שהכספים יהיו נזילים, דהיינו, פיקדון יומי, באשר הסתבר כי התובע לא חייב את הנתבעים בתשלום עמלת פירעון מוקדם וכל נפקות ותכלית אין לעובדה כי הכספים הופקדו בפיקדון למשך 30 יום, כאשר בכל יום במהלך אותה תקופה היו רשאים הנתבעים להוציא את אותם כספים, כפי שעשו בסופו של דבר, תוך הצמדת הסכום, במועד הגשת הבקשה, לשער הדולר שהיה ידוע באותו המועד. יוצא אפוא, שלטענות הנתבעים כלפי התובע וכלפי הנאמן אין עוד על שיסמכו שהרי אין כל נפקא מינה לכך שהפיקדון הופקד למשך 30 יום , כאשר גם לדידו של הנתבע 1 ביקש מהנאמן להפקיד את הסכום כשהוא צמוד לדולר וההבדל היחידי הינו בדרישה לפיקדון יומי, לצורך "נזילות" הסכום, טענה שקרסה כאמור. באשר לטענת הנתבע 1 לפיה נגרמו לו נזקים כתוצאה מכך שהוא ביקש מהנאמן להפקיד את הפיקדון צמוד לדולר (יומי) לפי ריבית של 2.6% שנתית, הרי שגם טענה זו , נטענה באופן סתמי, אין כל התייחסות להבדל, אם בכלל, שבין הסכום שהתקבל בהתאם לפיקדון שבוצע בפועל באמצעות הנאמן בחשבון נשוא כתב התביעה , לבין הסכום שהיה אמור הנתבע 1 לקבל אם היה הנאמן פועל בהתאם לבקשתו- יתכן ולו גם באופן "היפותטי", שחישוב כזה היה מביא לתוצאה לפיה הנתבעים הרוויחו מהפעולה שננקטה על ידי הנאמן וממילא לא נגרם כל נזק. למעלה מן הצורך אציין, כי עיון בנספח ב' שצורף לכתב התביעה : " חישוב שבירת פצ"מ לפי תאריכים" מעלה כי שיעור הריבית המקורי לשנה שניתן לנתבעים על ידי התובע עמד על 2.5% - , להבדיל מ"דרישת" הנתבע 1 לנאמן כי הריבית תעמוד על 2.6% , בעוד שיש לזכור כי עסקינן בגובה ריבית שנתית, כאשר הסכום הוצא לבקשת הנתבעים כעבור תקופה של פחות מחודש ימים, בהתאמה היו הם זכאים לריבית היחסים שנצברה במהלך תקופה זו . כך או כך, לא עלה בידי הנתבעים להוכיח כי הנאמן פעל בניגוד להסכמה שניתנה על ידם וכי התובע התרשל במילוי חובותיו כלפי הלקוחות כאשר הפקיד את הפיקדון למשך תקופה של 30 יום, בניגוד להוראות שניתנו על ידי הנתבעים לנאמן וודאי לא עלה בידי הנתבעים להוכיח נזק כלשהו, למעט אמירה בעלמא אשר כל כולה התייחסה לגובה עמלת הפירעון המוקדם, אשר איננה נתבעת על ידי התובע. האם קיימת חובה להגיש תביעה כנגד הנאמן במקרה של חריגה מהרשאה; הנאמן פעל עבור הנהנים / הנתבעים אל מול התובע וזה האחרון פעל בהתאם להוראות הנאמן , שהינו שלוחו של הנהנה , בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים, בין היתר אישר הנתבע 1 כי חתם על נספח ב' : " חישוב שבירת פצ"מ לפי תאריכים", שצורף לתצהיר העדות הראשית מטעם התובע לצורך שבירת הפיקדון, ביום 24/1/08, בטרם חלפה התקופה הנקובה בה, למשך 30 יום, כשהוא ער למשמעות הדבר, בהתאם לאמור בנספח ב' אשר מהווה אישור על עריכת החישוב של סכום ההפקדה , לפי תאריך השבירה. הנתבע 1 ועו"ד קיבריק- הנאמן חתמו על גבי נספח ב' שהועבר לתובע בפקס. למען שלמות התמונה, יצוין כי עסקינן בטופס פשוט , הערוך בשפה העברית, השגורה בפי הנתבעים ואשר מתפרס על פני עמוד אחד קצר וברור. משכך, לא ברורות טענות הנתבע 1 לאופן החתמתו על גבי אותו נספח ב' , לרבות הטענה לפיה לא קרא את "תוכנו", כאילו המדובר במסמך הערוך באופן מסורבל המתפרס על פני מספר עמודים צפופים ובלתי קריאים, כאשר לא כך הם פני הדברים ודי במבט חטוף בנספח ב' כדי להגיע לתוצאה לפיה דין טענה זו להידחות. אם לא די בכך, הנתבע 1 העיד, במסגרת חקירתו בדיון ההוכחות, כי הוא נוהג לקרוא את המסמכים בטרם הוא חותם עליהם ( ראה לעניין זה פרוטוקול הדיון מיום 7/4/11 בעמוד 12 מול השורה 30 ) וטענה זו כעת עומדת בסתירה לטענתו לפיה ביחס למסמך זה דווקא לא קרא את תוכנו. חזקה לפיה אדם מודע למשמעות ותוכן המסמך עליו הוא חותם ואם מבקש הנתבע 1 לטעון ההפך עליו הנטל לסתור את אותה חזקה וזה לא הורם על ידו, במיוחד יפים הדברים כאשר התובע הסתמך על אותו מסמך עליו אין מחלוקת כי חתמו הנאמן והנהנה / הנתבע 1 אשר אף קיבל את הכספים לידיו. סוף דבר, הטענה לפיה חלה חובה של התובע לתבוע גם את הנאמן שאם לא כן, דין התביעה כנגד הנהנים להידחות, איננה תואמת את הוראות ההסכם שבין הנאמן לבין התובע ודווקא בחירתם של הנתבעים שלא לתבוע את הנאמן, חרף ההאשמות שהטיחו כנגדו, או אף להגיש כנגדו הודעת צד ג' , מעידה ומאששת את טענות התובע לפיהן הנאמן פעל בשם ובהתאם להוראות הנהנים. לכל אלה יש להוסיף את הימנעות הנתבעים מהזמנת הנאמן למתן עדות, אשר מובילה למסקנה לפיה הזמנתו למתן עדות היה בה כדי לפעול לרעת אותו צד שנמנע מהזמנתו, במקרה שלפני הנתבעים הטוענים כנגד פעולות שנקט אל מול התובע שלא כדין. תשלום ביתר בטעות; התובע צירף לכתב תביעתו את כל דפי החשבון הרלבנטים וכן את נספח ב' ממנו עולים כל נתוני החישוב , תאריכי וערכי ההפקדה אל מול תאריכי הפירעון והשבירה , שער יסודי בעת ההפקדה (3.871000 ), שער המט"ח הידוע בעת השבירה (3.690240 ) וכן ישנה משבצת בתחתית הטופס שמתייחסת לשינויים שיתכנו במקרה של שבירת הפיקדון, כאשר הנתבע 1 חותם על כך שידוע לו כי הסכום שיחושב על ידי הבנק בעת ביצוע השבירה בפועל הוא המחייב. אם נפלה טעות בחישוב ערך שער הדולר, דהיינו, אם התובע טעה בעת עריכת החישוב כאשר הוא מבצע חישוב לפי שער דולר יסודי, במקום לפי שער הדולר שהיה ידוע בעת ביצוע השבירה, אשר במועד זה היה שער נמוך יותר, על הנתבעים להשיב את הסכום ששולם ביתר בטעות ובתום לב של התובע. אם היה התובע מבצע חישוב לרעת הנתבעים ומשלם להם סכום הנמוך מהסכום שהיה אמור לשלם, כך למשל אם שער הדולר היה גבוה מזה שחושב בפועל , או אז היו הנתבעים זכאים לעתור לקבלת ההפרש שנבע מטעות בחישוב, שאם לא תאמר כן יימצא התובע מתעשר שלא כדין על חשבון הנתבעים. הנתבע 1 שהיה ער לטענות התובע, בדיון ההוכחות הבהיר הבהר היטב, בתשובה לשאלת ב"כ התובע, כי אם יסתבר שהוא קיבל כספים שאינם מגיעים לו עליו להשיבם באופן מלא. הנתבעים מנגד לא טענו כנגד החישוב שנעשה על ידי התובע ו/או כנגד הנתונים שמופיעים בנספח ב' וממילא לא המציאו חישוב נגדי לזה שבוצע על ידי התובע במסגרת כתב ההגנה שהוגש על ידם ומשכך, הודו בחישוב שנערך על ידי התובע ודין התביעה להתקבל במלואה. סוף דבר, הנני מורה בזאת לנתבעים להשיב לידי התובע את סכום התביעה במלואו, בסך של 25,199 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל, בנוסף הנני מורה על חיובם של הנתבעים בהוצאות הגשת התביעה וניהול התיק בסכום כולל של 7,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. נוכח התוצאה אליה הגעתי, הנני מורה על העברת מלוא הסכום שהופקד על ידי הנתבעים בקופת ביהמ"ש, לצורך עיכוב הליכים, על פירותיו לידי ב"כ התובע על חשבון פסק הדין. בנקשער