קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קיזוז נכות מביטוח לאומי לנכה צה''ל: 1. המבקש, אשר היה אזרח עובד צה"ל, הוכר על ידי המשיב 1 (להלן - המשיב) כזכאי לקצבת נכות ונקבעו לו 31% נכות לצמיתות בתחום האורתופדי. המבקש הוכר גם על ידי המשיב 2 (להלן - המל"ל) כזכאי לקיצבת נכות כללית ונקבעו לו 75% נכות יציבה בתחום הקרדיולוגי. 2. המשיב הוסיף וקבע כי המבקש זכאי לתגמולים מיוחדים כ"נכה נצרך" לפי סעיף 7(א) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן - החוק). בהתאם להוראת סעיף זה, משולמים לנכה הנצרך תגמולים מוגדלים, העולים על אלה הקבועים בסעיף 5 לחוק, הקובעים את שיעור התגמולים הבסיסי. יחד עם זאת, קיזז המשיב מהתגמולים (המכונים "דמי מחיה") את הקצבה שהמבקש מקבל מהמל"ל, וזאת בהתאם לסעיף 7(ג) לחוק: "על אף האמור בסעיף קטן (א), נכה שדרגת נכותו אינה פחותה מ-50% ושאינו מסוגל להשתכר למחייתו, והוא זכאי לקצבה או תשלום כיוצא בזה לפי חוק אחר או לפי הסכם או הסדר כלשהו (להלן - הקצבה), אף אם הקצבה עולה על הסכום שנקבע כהכנסה כדי מחיה, ישולם לו התגמול לפי סעיפים קטנים (א) ו-(א1) בניכוי סכום הקצבה ובלבד שלא יפחת מהתגמול לפי סעיף 5". 3. יצוין, כי נכה שדרגת נכותו פחותה מ-50% אינו זכאי כלל, על פי סעיף 7(א) לחוק, לדמי מחיה, ואלה משולמים על פי הוראות נוהל פנימי של המשיב (הוראות אגף השיקום מס' 85.01: תשלומי מחיה מיוחדים לנכים, להלן - הנוהל, צורף להודעת ה"עדכון מטעם המשיב" מיום 11.2.10). בהתאם לנוהל, דמי המחיה משולמים על פי אותם קריטריונים הקבועים בחוק, בדירוג מסוים, בהתאם לדרגת הנכות (מקביל לדירוג שבסעיף 7(א1) לחוק). הוראת הנוהל הנוגעת למבקש היא הוראת סעיף 28 (תג"מ רמה 5). סעיף 28(2)(א) לנוהל קובע הוראה מקבילה לזו שבסעיף 7(ג) לחוק, כדלקמן: "כל הכנסה מגמלה או מקצבה לפי חוק אחר/הסכם/הסדר כלשהו או שמקורו מאמצעי שיקום שניתן בעבר לנכה - תנוכה החל מהשקל הראשון". בהתאם להוראה זו, ניכה, כאמור, המשיב, מהגימלה המשולמת למבקש את הקצבה שהוא מקבל מהמל"ל. 4. טענתו של המבקש היא, שמכיוון שהנכויות שנקבעו לו אצל המשיב ואצל המל"ל הן בשל אירועים נפרדים ובתחומים שונים (אורתופדי וקרדיולוגי), הרי שאין לבצע את הקיזוז. המבקש מפנה בהקשר זה לסעיף 36(א) לחוק, שענינו בברירה הנתונה לנכה לתבוע לפי חוק זה או לפי חוק אחר, כאשר מדובר ב"אותה נכות". המשיב טוען לעומתו, כי הוראת סעיף 7(א) לחוק ומקבילתו בנוהל הן בעלות אופי סוציאלי, אשר נועדו לאפשר לנכה נצרך הכנסה כדי מחיה. מקום בו זכאי הנכה לקבלת קצבה ממקורות נוספים, מתקיים רציונל זה, ועל כן מקזז המשיב את סכום הקצבאות האחרות מתשלומי המחיה. מוסיף המשיב, כי סעיף 36 לחוק כלל אינו רלבנטי לעניננו, כיוון שאין ענינו בדמי מחיה ומאחר שהמבקש תבע גם את קצין התגמולים וגם את המל"ל בגין נכויות שונות. 5. השאלה העקרונית האמורה נדונה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, ע"א 3912/06 מדינת ישראל נ' דמיר (2007). דמיר הוכר כנכה צה"ל בשיעור נכות כוללת של 98.7%, והוא הוכר אף על ידי המל"ל כנכה בשל פגימות אחרות וקיבל ממנו קצבה מתאימה. קצין התגמולים ניכה מדמי המחיה שנקבעו לו את הקצבה שקיבל ממל"ל. דמיר ערער לוועדת הערר וזו קיבלה את הערר בקובעה, שאין לנכות את קצבת המל"ל, כיוון שמדובר בנכויות בשל פגימות שונות. קצין התגמולים ערער לבית המשפט המחוזי, וזה קיבל את הערעור. דמיר הגיש רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לפני ימים אחרים, דחה בית המשפט העליון את ערעורו של דמיר: רע"א 5563/07 דמיר נ' קצין התגמולים (11.7.2011) (להלן - דמיר). 6. כב' השופט מלצר אשר כתב את פסק הדין בדמיר ניסח את השאלה כך: "השאלה העומדת להכרעתנו היא זו: כאשר הנכה זכאי לתגמול מכוח סעיף 7(א) לחוק הנכים, ובמקביל הוא זכאי לקצבה מן המוסד לביטוח לאומי, אך האירועים שבגינם הוא זכאי לתגמול ולקצבה האמורים הם נפרדים, האם רשאי קצין התגמולים להפעיל את סמכותו לניכוי הקצבה מן התגמול?" בית המשפט התייחס להיבט הסוציאלי של החוק: "גורלו של המערער לא שפר עליו, בלשון המעטה. הלב יוצא איפוא למצוקות המערער ושכמותו ולסבלם של בני המשפחות. מובן איפוא שאם יימצא כי נכה זכאי לקבלת תגמולים וקצבאות מכוח חוקים סוציאליים שונים, נטיית הלב תהיה לתור אחר דרך שתאפשר להותיר בידיו של הנכה כל תשלום שזכה לו, בלא לנכות תשלום אחד מזה האחר. עם זאת - ברצון הטוב האמור אין די. החוקים הסוציאליים תכליתם תדיר היא ליתן הכנסה בידי הנזקק לצורכי מחייתו, אך קיימות בהם, לעתים, הגבלות על מנת שלא ליתן לנזקק כפל תשלום, מעבר לזה שהמדינה מצאה כי יש להעמיד לרשותו." בהמשך דן בית המשפט בפרשנותה של ועדת הערר, לפיה יש לקרוא את הביטוי "והוא זכאי לקצבה או תשלום כיוצא בזה לפי חוק אחר" שבסעיף 7(ג), ככולל תנאי נוסף, כי הזכאות לקצבה מקורה באותו אירוע עצמו, שבגינו ניתן לנכה תגמול נצרך, מכח סעיף 7(א), ודוחה פרשנות זו: "לשונו הברורה של החוק פה מדברת ב"קצבה או תשלום" כלשהם, לא כאלה המוענקים דווקא בגין אותו אירוע שבגינו מוענק אף תגמול הנצרך. על ניסוח כוללני אך מפורש זה קשה להתגבר. לא ראיתי גם בפרשנותו הלשונית הפשוטה של סעיף 7(ג) לחוק משום "אבסורד", ואינני סבור שדווקא במקרה דנן יש מקום ליתן ללשון החוק שניות מורכבת, החורגת מזו של הפשט, ודאי כאשר פרשנות זו איננה נחזית כמתיישבת עם הוראות אחרות בחוק הנכים, או עם תכליתו." בית המשפט מפנה בהקשר זה לסעיפים 36, 36א ו-36ב לחוק, על מנת להראות שכאשר התכוון המחוקק לנכויות הנובעות מאותו אירוע, הוא קבע זאת במילים מפורשות, ולאחר מכן הוא מפנה לפרשנות התכליתית של החוק: "פרשנות ועדת הערר אף איננה מתיישבת עם פרשנותם התכליתית של סעיפים 7(א) ו-7(ג) לחוק הנכים, על רקע פרק ט' לחוק המל"ל - פרשנות המובילה אותנו למסקנה כי ממילא קצבת הנכות שניתנה מכוח חוק המל"ל והתגמול לנצרך שניתן מכוח חוק הנכים - משרתים אותה מטרה. בשל כך עסקינן במצב של "כפל קצבה", שמצדיק ניכוי בהתאמה". לבסוף קובע בית המשפט כי על פי החוק קצין התגמולים מוסמך לבצע את הקיזוז האמור, אך אין הוא חייב לעשותו, והוא רשאי על פי שיקול דעתו "לפנים משורת הדין" לקזז רק חלק מהקצבה האחרת. 7. המבקש טען, עוד בהתייחס לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בדמיר (קודם שניתן פסק הדין בבית המשפט העליון), כי אין להקיש ממנו על עניננו, כיוון שבאותו ענין פעל קצין התגמולים על פי החוק ואילו בעניננו פעל הוא על פי הנוהל. כמובן שאין בטענה זו כל ממש, והדברים קל וחומר: אם קצין התגמולים מוסמך לבצע את הקיזוז הנדון על פי החוק כלפי נכה שדרגתו גבוהה מ- 50%, ודאי שהוא רשאי לעשות כן על פי הנוהל כלפי נכה שדרגתו נמוכה מ- 50%. 8. הלכת בית המשפט העליון מחייבת כמובן בית משפט זה לפסוק על פיה, סעיף 20(ב) לחוק יסוד: השפיטה. כדי להסיר ספק מדברים שעשויים להשתמע מסיכומי המבקש, יודגש כי בהתאם לסיפת סעיף 7(ג) לחוק, הקיזוז מוגבל עד גבול התגמול המגיע לנכה לפי סעיף 5 לחוק, כך שבכל מקרה המבקש מקבל את שיעור התגמולים הבסיסי, וכנראה שיותר מכך. 9. בשולי הדברים, אשוב לשאלת הסמכות הענינית, שהועלתה על ידי המשיב בכתב תשובתו, ולמרות שכבר פסקתי בה בהחלטתי מיום 3.8.10, היא הועלתה שוב על ידי המשיב בסיכומיו. על פי סעיף 33(א) לחוק רשאי תובע לערער על החלטת קצין התגמולים בפני ועדת ערעור. אלא, שהמשיב התקשה להמציא את החלטת קצין התגמולים, שהמבקש אמור היה לערער עליה לועדת הערעור. במקומה הוצג מכתב מאת טלי אלקיים, עוזרת לתיאום בקרה ודיווח של משרד הבטחון, אגף השיקום, שנכתב כתשובה לפנייתו של מנהל לשכת שיקום באר שבע, שלמה ז'לוטי, אשר נעשתה כנראה עבור המבקש, ובמכתב זה מודיעה גב' אלקיים שהמשיב זכאי על פי החוק לעשות את הקיזוז הנדון. בפתח הדיון הודתה ב"כ המשיב: "המכתב הזה עצמו זה לא מקצין התגמולים". יתירה מזו, תביעה קודמת בענין זה שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נמחקה, לאחר שהמשיב טען, כי "כלל לא היתה החלטה מטעם קצין התגמולים בגינה ניתן להגיש ערעור לוועדה ולערער" (הדברים מובאים מתוך תגובת המשיב לתובענה זו, סעיף 8). כיצד, אם כן, טוען המשיב עתה כי היה על המבקש להגיש ערעור על החלטת קצין התגמולים? ב"כ המשיב אף הוסיפה בפתח הדיון כאן טענה שאינה ראויה למשיב: "חברתי היא זו שצריכה למצוא את הקונסטלציה לתקוף". אם כיוונה ב"כ המשיב בדבריה אלה לעתירה לפי חוק בתי המשפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000, הרי שגם על פי חוק זה (סעיף 5(1)) נדרשת "החלטה" של הרשות או הגוף, כדי שניתן יהיה לעתור נגדה. בהעדר "החלטה" ברורה ומוגדרת של קצין התגמולים, עליה יכל המבקש לערער או לעתור, הרי שהדרך היחידה שהיתה פתוחה בפניו היא הגשת תובענה זו למתן פסק דין הצהרתי, לפיו זכאי המבקש לקבל את מלוא התגמולים ללא הקיזוז, כאשר התובענה מוגשת לבית משפט זה משום שהסכום שקוזז עד כה מצוי בגבול סמכותו הכספית. 10. התוצאה: התובענה נדחית, ואני קובע בזה כי המשיב היה רשאי לקזז מהגימלה המגיעה למבקש את הקיצבה שהוא מקבל מהמל"ל, מבלי לפגוע כמובן בגימלה שהוא זכאי לה לפי סעיף 5 לחוק. כמו כב' השופט מלצר בפסק דין דמיר הנ"ל, אני מפנה לסמכותו של המשיב להימנע מקיזוז, כולו או חלקו, "לפנים משורת הדין", לאחר שיבחן את נסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן. כיוון שהשאלה העקרונית שנדונה בין הצדדים הוכרעה בבית המשפט העליון רק לאחרונה ובהתחשב בנסיבותיו האישיות של המבקש, אין צו להוצאות. צבאנכותנכי צה"לקיזוזצה"לביטוח לאומי