קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קיצור תקופת צינון של עובד בפרישה: לפנינו בקשה לקיצור תקופת הצינון הקבועה בסעיף 4 לחוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה), תשכ"ט- 1969 (להלן:"החוק"). המבקש מועסק בשירות המדינה במשרד האוצר למעלה מ- 10 שנים ובתפקידו האחרון כסגן הממונה על התקציבים במשרד האוצר החל מחודש אפריל 2008. במסגרת תפקידו היה המבקש אחראי על תקציבי משרד הביטחון, השירותים החשאיים, המשרד לביטחון פנים והמשרדים המנהליים. במסגרת זו אחראי המבקש גם על תקציב שירות הביטחון הכללי, ובתוכו גם על תקציב אבטחת התעופה. המבקש עתיד לצאת לחופשת פרישה החל מיום 1.08.2011. המבקש חפץ בהיתר עבודה כסמנכ"ל כספים בחברת Tamars Capital Ttd (להלן:"טמרס") החל מיום 1.09.2011. כעולה מהבקשה, חברת טמרס היא חברת השקעות פרטית שעיקר עיסוקה הינו בתחום התיירות והתקשורת והיא מחזיקה בין היתר, בכ- 40 חברות פורטפוליו, שביניהן מצויה חברת כנפיים. שיעור האחזקה של טמרס בחברת כנפיים הוא 17% (שיעור המהווה פחות מ- 3% מנכסיה). חברת כנפיים מחזיקה ב- 39% מחברת אל-על נתיבי אוויר לישראל בע"מ (להלן:"אל-על") והיא בעלת השליטה בה (פירוט שרשרת האחזקות מצורף לתגובת המשיבה). כמו כן, בהתאם לדין ולהחלטות הממשלה בנושא, מופעל מנגנון אבטחת חברות התעופה הישראליות (אל על ארקיע וישראייר) לחוץ לארץ על ידי אל- על, בהתאם להנחיות שירות הביטחון הכללי. לפי החלטת ממשלה מס' 4462 מיום 1.02.2009 מנגנון זה ממומן ב- 60% על ידי המדינה וב- 40% על ידי חברות התעופה (להלן: "החלטה 4462" ו/או "תקציב אבטחת התעופה"). המבקש מציין כי החל מחודש מאי 2011 חדל מלעסוק בכל נושא הקשור לחברת אל- על ולאבטחת תעופה וזאת לאחר שהחל לשקול את הצעת העבודה בטמרס. המשיבה מציינת, כי מן התשתית העובדתית שפורטה על ידי המבקש עולה כי המבקש היה לפחות בעל פוטנציאל השפעה על חברת טמרס. יחד עם זאת, המשיבה אינה מתנגדת למתן היתר העסקה כמבוקש תוך קיצור תקופת הצינון וזאת מהטעמים שלהלן: בהחלטות המבקש, כאחראי באגף התקציבים על תקציב ביטחון התעופה, אמנם היה פוטנציאל להשפיע על רווחי טמרס, שכן, המבקש יכול לקבל החלטות מול אל-על שנמצאת, כאמור, בשליטת כנפיים אשר חברת טמרס היא בעלת מניות בה. יחד עם זאת, מדובר בהשפעה עקיפה ובמידה קטנה ביותר (זאת בהתאם לשיעור האחזקות של טמרס בחברת כנפיים (17% כאמור)). המשיבה מציינת כי עלות הוצאות אבטחת התעופה הישראלית היא כ- 120 מיליון דולר בשנה. בהתאם להחלטה 4462 (לעיל), שיעור השתתפות המדינה בתקציב זה עומד על 60% וחברות התעופה הישראליות משתתפות בהוצאות בשיעור של 40%, כאשר אל על היא הגורם המבצע של תקציב אבטחת התעופה בהתאם להנחיות השב"כ לכל חברות התעופה הישראליות. תקציב אבטחת התעופה נקבע כל שנה בדיונים משותפים עם השב"כ וחברות התעופה ומנוהל כמשק סגור המפוקח על ידי השב"כ. המבקש השתתף בדיונים אלה, ובין היתר בדיונים בהם ביקשו ממשרד התחבורה ואל -על כי מנגנון אבטחת התעופה יועבר מחברת אל-על למדינה, כמו גם בדיונים שעסקו בעניין שיעור השתתפות המדינה בהוצאות האבטחה. הוטעם כי טרם התקבלו החלטות בנושא, וכי בפועל לא היה שינוי במודל אבטחת התעופה הקיים. ממשק העבודה היחיד של המבקש מול טמרס (בעקיפין) הוא תקציב אבטחת התעופה כפי שעולה משרשרת האחזקות כאמור. למבקש לא היו מעולם ממשק עבודה ישיר עם טמרס, בעליה או מנהליה. כמו כן, המבקש הצהיר כי למיטב ידיעתו לא היו לו ממשקי עבודה או סמכות להעניק זכות לכל אחת מהחברות המוחזקות על ידי טמרס, למעט תקציב אבטחת התעופה. אשר לחברת אל- על, ממשק העבודה היחיד של המבקש עם אל-על הינו בתקצוב אבטחת התעופה כאשר בתפקיד זה פועלת חברת אל- על באופן חלקי כמעין זרוע של המדינה. המשיבה מטעימה כי הסמכות לקבוע את שיעור מימון הוצאות האבטחה בתחום התעופה אינה של המבקש אלא של הממשלה, וכל המלצה לשינוי השתתפות המדינה בהוצאות האבטחה מהשיעור הקבוע צריכה להיות מאושרת על ידי הממונה על התקציבים, שר האוצר והממשלה, מה גם שבפועל המבקש לא המליץ על שינוי כלשהו בשיעור ההשתתפות. יתר על כן, בדיונים שהתקיימו בעניין תקציב אבטחת התעופה השנתי אף התנגד המבקש לבקשת אל-על להגדיל את שיעור השתתפות המדינה בתקציב האבטחה ולבסוף לא היה שינוי. משכך, הרי לא ניתנה כל החלטה חריגה בעניינה של אל- על ובוודאי שלא בעניינה של טמרס ולא נעשתה פעולה החורגת מהשגרה בעניינים מאותו הסוג, כאמור בסעיף 14 (ב)(3) לחוק. חברת טמרס היא קרן השקעות שעיקר עיסוקה הוא השקעות בתחומי התיירות והתקשורת. תחומי העיסוק של טמרס אינם תחומים בהם טיפל המבקש במסגרת תפקידו בשירות המדינה. כמו כן, לטמרס אין כיום נציגים בדירקטוריונים של חברת כנפיים או של אל-על והיא אינה מעורבת בקבלת החלטות בחברות האמורות. יתר על כן, בהתאם לדיני ניירות הערך, טמרס, אשר אינה שולטת באל- על, אינה נחשבת כמי שמחזיקה בה, ואל-על אינה מוגדרת כחברה קשורה לטמרס או לחברה מסונפת לה. קרי, אל- על היא השקעה פאסיבית של טמרס, שכן פחות מ- 3% מנכסיה מושקעים בחברת כנפיים. המבקש פורש לאחר למעלה מ- 10 שנות עבודה באגף התקציבים במשרד האוצר ולאחר שמיצה את תפקידו בשירות הציבורי. ההיכרות בינו לבין מנהלי טמרס לא נעשתה במסגרת טיפול בתקציב אבטחת התעופה ואינה קשורה לעבודתו במשרד האוצר אלא דרך קשרים חברתיים, לפיכך, מצטמצם החשש לפגיעה בטוהר המידות (וע 1063/06 קליין נ' מדינת ישראל- נציבות שירות המדינה, , ו"ע 1018/05 אל"מ משיח נ' מדינת ישראל- צה"ל, ). החל מחודש מאי 2011 הפסיק המבקש באופן פורמאלי, על דעת הממונה על התקציבים במשרד האוצר, כל טיפול בעניין תקציב אבטחת התעופה. לאור כל השיקולים האמורים סבורה המשיבה כי החלטתה מידתית וסבירה וכי אין בבקשה חשש לפגיעה בטוהר המידות. עמדת המשיבה אינה מקובלת עלינו. מהנסיבות המתוארות בבקשה ומעצם בכירות תפקידו של המבקש עולה כי היענות לבקשת ההיתר לקיצור תקופת הצינון מעלה חשש לפגיעה בטוהר המידות ולו למראית עין. הוראת סעיף 4(א) לחוק קובעת מפורשות, כי- "מי שפרש משירות הציבור ובתפקידו בשירות הציבורי היה מוסמך להחליט, על פי שיקול דעתו, על הענקת זכות לאחר או להמליץ על הענקת זכות כאמור, או שהיה ממונה על עובד אחר בשירות הציבור המוסמך כאמור, לא יקבל זכות מאדם שנזקק במהלך עסקיו להחלטתו בתחום הסמכות האמורה." לא אחת קבענו כי תכליתה של ההוראה הקבועה בסעיף 4 אינה רק למנוע מצב של ניגוד עניינים של ממש, אלא גם מניעת חשש למראית עין של ניגוד עניינים, העלול להיווצר עם פרישתו של העובד המבקש לקבל זכויות מגורם אשר הייתה לו נגיעה בענייניו בעת מילוי תפקידו הציבורי. הוראה זו חלה גם כאשר אותו עובד הוא בעל הפוטנציאל להשפיע ובעל הסמכות להחליט בענייניו של אותו גורם, באופן ישיר ובאופן עקיף. לאור תכלית זו, היתר לחריגה מתקופת הצינון יינתן רק במקרים בהם התכלית אינה נפגעת. למבקש, מכוח היותו סגן הממונה על התקציבים, ובניהם, תקציב אבטחת התעופה, היה פוטנציאל השפעה על זכויותיה של טמרס, גם אם בעקיפין. היינו, למבקש הייתה נגיעה לתקציבה של אל- על ולפיכך, בהתאמה, נגיעה לתקציבה של טמרס, באופן עקיף (לאור שרשרת האחזקות). המבקש היה בתפקיד בכיר מאד והוא גורם משפיע על תקציבים משמעותיים במדינה ובניהם, תקציבי משרד הביטחון, השירותים החשאיים והשב"כ הנוגעים לעניין. על פי החלטות הוועדה, לבכירות זו יש לייחס משקל רב. ראו ו"ע 6031/03 ניר גלעד נ' מדינת ישראל - נציבות שירות המדינה, ) בה נקבע כי- "..14. ככל שהמשרה רמה יותר ובעלת עוצמות השפעה בחזית רחבה והיקף בעל משמעות מהמעלה הראשונה, כך יש להקפיד יותר שמטרת החוק לא תסוכל גם באופן מעשי וגם מבחינת מראית הדברים. מטבע הדברים, עיני הציבור נשואות למי שממלא תפקיד במעמד ובהשפעה מרכזיים במשק. לפיכך ראוי כי לא יהיה במקרים מעין אלה, ולו ספק, בטוהר המידות ובמראית ההגונה והראויה של נסיבות קבלת התפקיד החדש... כגודל המשרה, כך גודל הצפיות וכך גודלה של העין הציבורית בה יש לבחון את העניין ומראיתו..." לאור דרגת בכירותו של המבקש, מתחייבת נקיטת גישה קפדנית יותר בבחינת הבקשה לקיצון תקופת הצינון. לכן, לא נוכל להיענות לבקשה במלואה. עם זאת, בהתחשב בעובדה כי למבקש לא היה קשר ישיר עם טמרס או עם החברות שבאחזקתה ופוטנציאל השפעתו על החברה היה עקיף בלבד (זאת בשים לב שלחברת טמרס אין נציגים בדירקטוריונים של חברת כנפיים או של אל-על), ובעובדה שמאז חודש מאי 2011 חדל המבקש מלעסוק בכל נושא אבטחת התעופה, אנו רואים לנכון לקצר את תקופת הצינון הקבועה בחוק (כאשר מקובל להתחשב בצינון הפנימי) באופן שלא יפגע באופן ממשי בקבלתו של המבקש למשרה המבוקשת. לאור האמור, אנו קובעים כי המבקש יוכל להתחיל את תפקידו רק לאחר תקופת צינון בת 5 חודשים בפועל, היינו, החל מיום 1.10.2011. היתר זה ניתן למבקש בכפוף לקיום המגבלות המוטלות עליו בסעיפים 2 ו-3 לחוק. תקופת צינוןפרישה