קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קצבה מקרן סעיף 2 - קצבה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים: בפנינו ערר על החלטת המשיבה שלא להכיר בעוררת כזכאית לתגמול לפי חוק נכי רדיפות הנאצים עפ"י חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 2001) (תיקון, ביטול והתליה של חקיקה שמקורה בהצעות חוק פרטיות), תשס"א-2001. (להלן: "חוק ההסדרים"). בתמצית,הערר נסב סביב דחיית בקשתה של העוררת לעבור ממסלול קבלת קצבה מקרן סעיף 2 למסלול קבלת קצבה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים. אין חולק כי העוררת שהתה על אדמת גרמניה ביום 1.1.47,כי הגישה תביעה לקרן סעיף 2 וכי היא קיבלה ומקבלת תגמול מהקרן,די בעובדות מוסכמות אלו כדי להכריע במחלוקת שניטשה בין הצדדים. חוק ההסדרים עבר כמה תיקונים והתיקון העומד בעניינו הינו תיקון מס' 6 משנת 2007. לפני שנתייחס להוראות התיקון, ראוי להבין את המסגרת המשפטית והרקע שהביא לחקיקת החוק והתיקון הרלוונטי. הגדרת נכה לפי לחוק נכי רדיפות הנאצים הינה: "נכה" - אדם שלקה בנכות מחמת מחלה, החמרת מחלה או חבלה, ואשר אילולא הנאמר בהסכם בין מדינת ישראל לבין הרפובליקה הפדראלית של גרמניה מיום כ' באלול תשי"ב (10 בספטמבר 1952) ובמכתב מס' 1א' שבו, היה זכאי בגלל נכותו לתגמול, קיצבה או פיצוי אחר מאת הרפובליקה הפדראלית של גרמניה לפי ההגדרה לעיל, נכה מוגדר בחוק כמי שאילולא הסכם השילומים, היה זכאי לקבל תגמול מגרמניה, והנספח 1א להסדר השילומים (המאוזכר בסעיף לעיל) הינו מכתב של שר החוץ, משה שרת, המהווה ויתור של ממשלת ישראל על תביעות עתידיות מגרמניה, זאת בכפוף להבנה כי זכותם של אזרחי ישראל לתבוע על פי החוקים החלים בגרמניה לא תיפגע. סעיף 4 לחוק הפיצויים הגרמני העניק זכות תביעה למי ששהה, שהות שאינה מקרית, במחנה עקורים על אדמת גרמניה ביום 1.1.47 (להלן: "היום הקובע"). הזכות המוענקת מכוח סעיף 4 לחוק הפיצויים הגרמני לא נשללה בהסכם השילומים ובנספח 1א, לכן מי ששהה במחנה עקורים על אדמת גרמניה ביום הקובע, היה זכאי להגיש תביעה לגרמניה, הסכם השילומים ונספחיו לא מנעו ממנו זכות התביעה זאת ועל כן הוא אינו נכנס להגדרת נכה בסעיף 1 לחוק נכי רדיפות הנאצים. אולם, בפועל חלק גדול מהיהודים ששהו במחנות עקורים על אדמת גרמניה ביום הקובע, לא מימשו את זכותם, מטעמים רבים והיום הם אינם יכולים עוד לממש את זכותם. לכן ביום 6.3.01 חוקקה הכנסת את תיקון 11 לחוק נכי רדיפות הנאצים (אשר נכנס לתוקף ביום 1.4.01), אשר הכניס את סעיף 2א לחוק שקבע שלא תימנע ההכרה באדם כנכה רק משום ששהה ביום הקובע במחנה עקורים על אדמת גרמניה ובחינתו תבחן לגופה על פי מבחני הנרדפות בחוק. אולם תיקון מס' 11 לעיל בוטל במסגרת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 2001) (תיקון, ביטול והתליה של חקיקה שמקורה בהצעתו חוק פרטיות), תשס"א-2001. (להלן: "חוק ההסדרים"), אשר נתקבל ביום 28.3.01 . חוק זה קבע בפרק א' הסדר מיוחד וספציפי לגבי השוהים במחנות עקורים על אדמת גרמניה ביום הקובע. הסדר זה העניק זכויות והטבות למי שעומד בדרישות החוק להיות מוכר כנכה, אך אינו מכניס את הניצול לגדר חוק נכי רדיפות הנאצים, זכויות והטבות אלו היו במתכונת מצומצמת לעומת הזכויות וההטבות המוענקות מכוח חוק נכי רדיפות הנאצים. כנגד ההסדר הנ"ל הועלו טענות של חוסר שוויון בין מצבו של נכה שמוכר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים לבין נכה שמוכר לפי ההסדר בחוק ההסדרים אלש שטענות אלו לא הועילו וכפי שתיאר זאת כב' השופט מוקי לנדמן בו"ע 694/06 שמיר יהודה צבי נגד הרשות המוסמכת, : "אין ספק כי אבחנה בין הנכים, לא בשל קורותיהם בעת השואה, אלא בשל נוכחות ביום מסוים שלאחר המלחמה על אדמת גרמניה דווקא, בעייתית מאד בכלל - ובפרט כשבפועל רוב רובם של השוהים על אדמת גרמניה במחנה עקורים ביום הקובע, לא מימשו זכויותיהם בגרמניה, זכויות שהתיישנו בגרמניה לפני שנים רבות, כך שהם יוצאים קרחים מכאן ומכאן. אולם, המחוקק הוא היחיד שבכוחו לשנות מצב זה (הן לגבי הנכים שהוכרו על פי חוק ההסדרים והן על הנרדפים שלא פנו גם לפי חוק ההסדרים (פניה אותה ניתן היה לעשות רק עד ספטמבר 02'), ואינם זוכים לתגמול כלשהו). העורר ושכמותו זכאים לפעול באמצעים העומדים לרשותם במדינה דמוקרטית, להביא לשינוי המצב החוקי." פסק דין זה ניתן ביום 2.7.06 . חוק ההסדרים עבר תיקון משמעותי המאוחר לפסק הדין הנ"ל , זאת בשנת 2007 , הכוונה לתיקון מס' 6 לחוק ההסדרים שבו הגדרת "נכה" בחוק נכי רדיפות הנאצים הורחבה בסעיף 10א לחוק ההסדרים. התיקון הנ"ל ביטל את סעיפים 1-10 בחוק העיקרי והוסיף את סעיף 10א אשר קובע: 10א. על אף האמור בהגדרה "נכה" שבסעיף 1 לחוק נכי רדיפות הנאצים, לא תימנע ההכרה באדם כנכה לפי החוק האמור רק עקב שהותו על אדמת גרמניה ביום ט' בטבת התש"ז (1 בינואר 1947), ובלבד שלא קיבל ואינו מקבל בשל נכותו תגמול, קצבה או פיצוי אחר מאת הרפובליקה הפדרלית של גרמניה ולא קיבל ואינו מקבל תשלום לפי ההסכם שנחתם ביום י"ב בתשרי התשנ"ג (9 באוקטובר 1992), בידי שר האוצר הפדרלי של גרמניה ובידי ועדת התביעות החומריות של היהודים נגד גרמניה. (ההדגשות אינן במקור) ההסכם שנחתם בשנת 1992 הינו ההסכם הנקרא הסכם קרן סעיף 2 והוא ההסכם מכוחו מקבלת היום העוררת את תגמוליה. סעיף 10א' לחוק ההסדרים בא להרחיב את מעגל הזכאים שיכנסו להגדרת נכה, והכניס את אלו ששהו בגרמניה ביום הזה. אולם, הסעיף סייג זאת בכך שהגדרת "נכה" תורחב רק למי שלא קיבל ואינו מקבל בשל נכותו תגמול, קצבה או פיצוי אחר מאת הרפובליקה הפדרלית של גרמניה ולא קיבל ואינו מקבל תשלום לפי ההסכם שנחתם ביום י"ב בתשרי התשנ"ג (9 באוקטובר 1992), בידי שר האוצר הפדרלי של גרמניה ובידי ועדת התביעות החומריות של היהודים נגד גרמניה. (ראה לשון הסעיף) לעניינו, איו חולק שבתאריך 1.1.1947 העוררת שהתה בגרמניה במחנה עקורים בשם דורנשסט, לכן חל עליה סעיף 10א לחוק ההסדרים. אין גם חולק כאמור שהעוררת קיבלה ומקבלת מקרן סעיף 2 שהינה הקצבה שבהסכם שנחתם ביום 9.10.92 שאליו מכוון סעיף 10א'. אולם, העוררת מבקשת "לעבור" למסלול של הקצבה מטעם הרשות המוסמכת והיא הסבירה זאת שהיא פנתה בשעתו "למקומות הלא נכונים", והכוונה לקרן סעיף 2. גם אם תרצה העוררת "לוותר" על קבלת הקצבה מקרן סעיף 2 הרי הדבר לא יסייע לה, לשון החוק ברורה ואומרת מי שקיבל (גם בלשון עבר) ומקבל קצבה מקרן סעיף 2, לכן העובדה שהיא כבר קיבלה תקופה מסוימת מהקרן סעיף 2 כבר שללה את זכאותה להיכנס להגדרת "נכה" שבסעיף 1 לחוק נכי רדיפות הנאצים. יצוין שגם מעיון בהצעת החוק לתיקון מס' 6 שהתפרסמה בה"ח הכנסת תשס"ו מס' 112 עמ' 146, ניתן להבחין שהיתה הצעה לבטל את ההסדר הקבוע בפרק א לחוק ההסדרים בכללותו וזאת לאור ההצעה לכלול בהגדרת נכה בחוק נכי רדיפות הנאצים את הנכים ששהו על אדמת גרמניה במועד הקובע, כך שגם הם יהיו זכאים למלוא ההטבות. אולם, ההצעה הזאת לא התקבלה בשלמותה ולפי לשון התיקון שאושר בחוק שהתפרסם בס"ח תשס"ז מס' 2110 מיום 19.8.07 , אכן בוטל ההסדר הקיים בסעיפים 1-10 לחוק ההסדרים אולם הוסף סעיף 10א אשר מדבר על הכרה בסייגים מסוימים שהוזכרו לעיל. לכן גם בבואנו לבדוק את האפשרות שעומדת בפנינו לפרשנות החוק, אין להתעלם מהכוונה העולה מהתיקון וידינו כבולות ללשון החוק כפי שהוא בנוסחו הסופי. למותר לציין שטענות דומות לאלו שהעלתה העוררת כבר נטענו בפנינו במקרה קודם וגם שם בית המשפט המחוזי בחיפה לא קיבל את הטענות הנ"ל ואף קיבל את טענות המשיבה בדבר היות מקורות המימון שונים בין קרן סעיף 2 והקצבה מטעם משרד האוצר. בית המשפט המחוזי קבע ש"ויתור על התשלומים המתבצעים על ידי קרן סעיף 2 (במימון ממשלת גרמניה), אין בו כדי להקים את זכותה של המערערת על פי חוק נכי רדיפות הנאצים (כשהתגמולים לפי חוק זה משולמים על ידי ממשלת ישראל)." (ראה ע"ו 34081-12-09 צפורה שינדלהיים נגד משרד האוצר (ניתן ביום 14.9.10). סיכום לאור האמור לעיל, אין העוררת עומדת בתנאי סעיף 10א לחוק ההסדרים שבא להרחיב את מעגל העונים על הגדרת נכה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים ואין מנוס אלא לדחות את הערר. אין צו להוצאות. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 30 יום ובשאלה משפטית בלבד. ניצולי שואה