קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קרינה אלקטרומגנטית סרטן: הערעור הנדון עניינו בשאלת הקשר בין קרינה אלקטרומגנטית לבין סרטן האשך בו לקה המערער, וכן בשאלה האם במקרה הנדון היה איחור באבחון מצב רפואי. רקע המערער יליד 27.11.68, התגייס לצה"ל ביום 5.2.1987 בפרופיל 97. המערער סיים שירותו ביום 31.01.1990. המערער שירת כקשר וכנגד גשר הספינה על ספינת הטילים אח"י חיפה. לאחר שחרורו התגלה אצל המערער ממצא סרטני שזוהה כ- Embryonal Carcinoma של האשך ובלוטות לימפה מוגדלות. עקב כך עבר המערער כריתה כירורגית של האשך הימני ביום 17.03.1991 וטיפול כימותרפי עד לנסיגה של הגידול בבלוטות הלימפה. באפריל 1992 נמצאה חזרה של הגידול הגרורתי בבלוטות שבבטן ולכן בוצעה כריתה כירורגית של הבלוטות. ביום 08.10.1991 הגיש המערער תביעה למשיב להכיר בו כנכה על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959 (להלן: "החוק") ולקבוע כי מחלת סרטן האשך בה לקה קשורה לתנאי שירותו. לטענת המערער נחשף במהלך שירותו לגורמים סביבתיים קשים לרבות קרינה אלקטרומגנטית של מכשירים ואנטנות, עשן רב וקרינת שמש. תביעת המערער נדחתה בהחלטת המשיב מיום 08.12.1992 מהנימוק כי אין קשר בין המחלה לבין השירות. המערער הגיש ערעור על ההחלטה אשר נדונה במסגרת ע"נ 380/92 בפני כבוד השופט בן חיים (להלן: "הערעור הראשון"). במסגרת ערעור זה הסכימו הצדדים כי המערער היה חשוף לקרינה אלקטרומגנטית בעת שירותו, כאשר השאלה שעמדה בפני הוועדה הייתה האם המחלה ממנה סובל המערער נגרמה או הוחמרה בשל חשיפתו לקרינה אלקטרומגנטית בעת שירותו הצבאי. הוועדה בהחלטתה בערעור הראשון מיום 14.09.00 דחתה את ערעורו של המערער וקבעה כי לא הוכח לה קיומה של אסכולה רפואית לעניין הקשר בין קרינה אלקטרומגנטית לבין המחלה. עוד קבעה הוועדה כי היא דוחה את הטענה בדבר קיומו של קשר סיבתי קונקרטי בין המחלה לבין השירות (להלן: "ההחלטה הראשונה"). החלטות הוועדה הסתמכו על חוות דעת רפואיות משנים 94-96 כאשר פסק הדין בערעור ניתן בשנת 2000. המערער הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי על ההחלטה הראשונה (ע"א 3169/00). בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 03.06.02 החליט כי החלטת ועדת הערעורים תבוטל וכי הדיון יוחזר אליה על מנת לאפשר לצדדים להגיש חוות דעת רפואיות עדכניות, וכי בסופו של יום תיתן הוועדה החלטה בהסתמך על התשתית המלאה המצויה בפניה. כב' השופט בן חיים, אליו הוחזר התיק, קבע כי התיק יוחזר למשיב וכי המשיב יהיה רשאי להגיש ראיות חדשות וחוות דעת מעודכנות ואז תינתן החלטה חדשה. לאחר שהמערער העביר למשיב המסמכים מטעמו ניתנה החלטת המשיב מיום 21.05.06 לפיה אין לראות בחוות הדעת הרפואיות מטעמו ראיה חדשה. על החלטה זאת הוגש ערעור לוועדה (ו"ע 911/06). בהמלצת הוועדה הסכים המשיב כי תוצא החלטה לגופו של עניין. ביום 27.11.06 הוציא המשיב את ההחלטה מושא הערעור אשר קבעה כי אין קשר בין התפתחות המחלה עליה מבוססת תביעתו של המערער לבין תנאי שירותו. בהתאם להחלטת הוועדה מיום 19.02.07 הדיון בתיק היה על פי המתווה של בית המשפט המחוזי והתיק יישמע בהתייחס לנושא הקרינה האלקטרומגנטית ועל פי התשתית העובדתית שנקבעה על ידי הוועדה הקודמת. עוד ציינה הוועדה כי אין מניעה שהמשיב יגיש עובדות נוספות לעניין עוצמת הקרינה הנמוכה, שצוינה במכתבו של מר אלתר קובי. ביום 29.01.08 הוצאה החלטה נוספת של קצין תגמולים אשר קבעה כי בהתבסס על חוות דעת של ד"ר שחם מיום 3.10.06 אין קשר סיבתי בין קרינת אלמ"ג לבין סרטן אשכים. מאחר ואין קשר סיבתי כאמור, אין משמעות לשאלת ביצוע בדיקות קרינה כאלה ואחרות וכן לטענה בדבר איחור אפשרי באבחון, וכי תקופת החביון במקרה הנדון היא קצרה מהתקופה הידועה בספרות. בהתאם להחלטת הוועדה בפרוטוקול דיון מיום 06.04.08 הערעור בתיק יידון גם בהחלטת קצין תגמולים מיום 29.01.08. הוועדה בהחלטתה מיום 30.11.08 קבעה כי בתיק יתקיימו שני מועדי הוכחות לשם שמיעת העדים והמומחים מטעם הצדדים. בתגובה להחלטה זאת הודיע המערער בהודעה מיום 16.12.08 כי הוא מבקש כי הוועדה תיתן החלטתה בתיק על סמך המסמכים המצויים בו לרבות חוות הדעת שהוגשו על ידי הצדדים, וזאת ללא צורך בקיום דיון הוכחות. הוועדה בהחלטתה מיום 30.12.08 קבעה כי לאור התנגדות המשיב העומד על חקירת המערער והמומחים מטעמו לא ניתן להיעתר לבקשתו של המערער ויש לקיים דיון הוכחות בתיק. עוד ציינה הוועדה כי ככל שהמערער מעוניין לוותר על עדותו או על עדות המומחים מטעמו משמעות הדבר כי חוות הדעת או התצהיר יוצאו מתיק הוועדה ולא יעמדו בפניה בעת מתן החלטתה. לעניין זה ראו גם החלטות הוועדה מיום 13.01.09 ומיום 05.03.09 והחלטת הוועדה מיום 28.07.09 שם שבה והדגישה יו"ר הוועדה כי לאור עמידתו של המשיב על קיום דיון הוכחות בתיק וחקירת המערער והמומחים מטעמו, על המערער לדאוג לזמנם לדיון ההוכחות, שכן באם לא יתייצבו לחקירה נגדית תוצא חוות דעתם מתיק הוועדה, וכי ככל שיוצאו חוות הדעת מתיק הוועדה לא יהיה רשאי המערער להסתמך על חוות דעתם. בהחלטת יו"ר הוועדה מיום 06.09.09 נקבע כדלקמן: "לאור הודעתו של המערער ממנה עולה כי הוא אינו מתכוון להעיד המומחים מטעמו, ולאחר שהוסבר לו על ידי הוועדה (ראו החלטתי מיום 28.07.09) כי לא ניתן יהיה לעשות שימוש בחוות דעת המומחים מטעמו ללא הבאתם לחקירה נגדית על חוות הדעת, חקירה אשר המשיב עומד על קיומה, אני מורה על הוצאת חוות הדעת מטעם המערער מתיק הוועדה, והן לא יוכלו לשמש כראיה בתיק. המערער יודיע לוועדה עד ליום 25.09.09 האם הוא מעוניין לחקור את מומחי המשיב.....". ביום 24.09.09 הודיע המערער כי הוא מוותר על זכותו לחקור את מומחי המשיב. על כן נקבע דיון הוכחות בתיק במסגרתו נחקר המערער על תצהירו. נציין כי בשל טעות נכתב בפרוטוקול דיון ההוכחות, כי חבר הוועדה שישב בתיק הוא עו"ד דן יערי, כאשר מבדיקה שנעשתה עולה כי חבר הוועדה שישב בתיק הוא עו"ד שמואל בריצמן. טענות המערער לטענת המערער, במהלך שירותו הצבאי נחשף לקרינה אלקטרומגנטית עקב הימצאותו בסמוך למכשירי מכ"מ, הקשר ואנטנות בספינה. עוד טוען המערער כי שלטונות הצבא לא ביצעו פיקוח ומעקב המתחייבים מכוח הוראות קצין רפואה ראשי באשר לחיילים החשופים לקרינה אלקטרומגנטית ולא בדקו את המערער בהתאם לנדרש ולא סיפקו לו אמצעי מיגון מכל סוג שהוא, ובכך יכלו למנוע את המחלה שפרצה והתפתחה תוך כדי שירותו. לטענת המערער בהתאם למכתבו של מר קובי אלתר, קצין בריאות תעסוקתית, מיום 09.03.92, היה ידוע כבר בשנת 1992 כי ייתכנו מקרים של פריצת מחלת סרטן האשכים בקרב מפעילי ציוד הפולט קרינה אלקטרומגנטית. במכתבו של מר אלתר נכתבו הדברים הבאים : "במהלך תפקידו יתכן כי נחשף לקרינה אלקטרומגנטית (בלתי מייננת). בפני קרינה זו, בתחומי תדר מגוונים, אמורים תאי העבודה להגן. אולם קיימת אפשרות כי נחשף לקרינה א.מ. בעוצמה נמוכה למשך זמן ארוך. באחרונה תועדו בספרות הבינ"ל מקרים ספורים בהם מפעילי ציוד הפולט קרינה א.מ. בעוצמה נמוכה חלו בסרטן האשך. עם זאת, עד עתה אין שינוי בתקנים הבינ"ל והמקומיים ולא ניתן להוכיח קשר ברור בין החשיפה לתוצאה". במסגרת התיק הראשון ובמסגרת ערעור זה הגיש המערער חוות דעת מטעמו כמפורט להלן: חוות דעת ד"ר זמיר שליט"א מיום 01.12.04, מיום 14.02.07, מיום 13.02.08 ומיום 05.02.08; חוות דעת פרופ' אליהו ריכטר מיום 24.02.08 ומיום 17.05.05; חוות דעת פרופ' רפי קורשנטיין מיום 27.05.93, התייחסות פרופ' קורנשטיין לחוות דעתה של ד"ר שחם, מיום 15.02.07; חוות דעת פרופ' הורן ז"ל וחוות דעת פרופ' גולדשמיט וויינמן. בנוסף הגיש המערער את דוח מבקר המדינה דוח שנתי 52א' לשנת 2001, וכן הוראה מספר 120.002 להוראות קצין רפואה ראשי מינואר 1988 "פקוח ומעקב אחר חיילים חשופים לקרינה א.מ. בלתי מייננת". בהתאם להחלטת הוועדה מיום 06.09.09 היות והמערער הודיע כי לא יזמן המומחים מטעמו לדיון ההוכחות בתיק נקבע כי חוות הדעת מטעם המערער יוצאו מתיק הוועדה והמערער לא יוכל להסתמך עליהן כראיות מטעמו. טענות המשיב לטענת המשיב אין קשר בין קרינה אלקטרומגנטית אליה נחשף המערער לבין מחלת סרטן האשכים. המשיב הגיש תצהירים מטעם סא"ל ד"ר אמנון דובדבני (להלן: "ד"ר דובדבני") המשמש כראש תחום קרינה אלקטרומגנטית ואקוסטיקה בחיל הרפואה. (תצהירים לא מאומתים הוגשו לוועדה כבר ביום 09.11.09, כאשר בהסכמת הוועדה תצהירים מאומתים הוגשו לוועדה במועד דיון ההוכחות). בתצהירו ציין ד"ר דובדבני, כי בספינת הסטי"ל אח"י חיפה בה שירת המערער לא קיים מכ"מ מסוג "תער SPSSS" כפי שנטען על ידי ד"ר שליט"א. עוד הוא מציין כי המכמי"ם המותקנים על הסטי"ל הם מכמ"י גילוי ובקרת אש, שמהווים חלק אינטגרלי מהסטי"ל, כאשר לצורך תפקודו הרצוי של המכ"מ הוא ממוקם בגובה, ומשדר באלומה צרה שאינה מכוונת לסיפון הסטי"ל. על כן החשיפה לקרינה אלקטרו מגנטית של האנשים המצויים על סיפון הסטי"ל מצויה מתחת לתקן, וזאת בניגוד לנטען על ידי ד"ר שליט"א בחוות דעתו מיום 14.02.07. עוד ציין ד"ר דובדבני בתצהירו כי בתקופה בה שירת המערער, לא נערכו בצה"ל בכלל ובספינות הטילים בפרט, מדידות קרינה באופן סדיר והוא לא איתר בדיקות קרינה המתייחסות לסטי"ל אח"י חיפה בשנים הרלוונטיות או בכלל. אך מאחר וידוע דגם הסטי"ל ניתן להשתמש במדידות שנערכו על סטי"ל דומה. לעניין זה מציין ד"ר דובדבני כי המדידות נעשות בזמן שמפעילים את המכמי"ם בעוצמת שידור מקסימאלית, כאשר המכ"מ מכוון בהגבהה מינימאלית. דהיינו כי בזמן מדידה מחמירים את המצב לעומת המצב הרגיל של המכ"מ ולכן ניתן להניח שתוצאות המדידות גבוהות מעוצמת השידור בנקודת המדידה במצב רגיל. לעניין זה מפנה ד"ר דובדבני למדידות שנערכו באח"י מזנק, שאף הוא סטי"ל מדגם סער 2, כמו אח"י חיפה, מתאריכים 04.01.84, 08.01.84 ושם תוצאות הניטור היו תקינות והראו רמות קרינה מזערית ומתחת לתקן החשיפה המותר. לעניין זה ציין ד"ר דובדבני כי מדידות אלו תואמות את מכתבו של מר אלתר מיום 09.03.92 שם צוין כי קיימת אפשרות שהמערער נחשף לקרינה אלקטרו מגנטית בעוצמה נמוכה. עוד מציין ד"ר דובדבני בתצהירו כי תקני החשיפה לקרינה אליהם הוא מתייחס בתצהירו הם תקנים המתבססים על השפעות הבריאות הידועות והמוכחות של קרינת רדיו. תקן הבריאות המקובל על חיל הרפואה ועל המשרד לאיכות הסביבה הם הקווים המנחים שנקבעו בשנת 1998 על ידי ועדת ICNIRP שיוסדה על ידי הארגון העולמי להגנה מפני קרינה. תקני ההגנה המפורטים בקווים הללו עושים שימוש במקדמי הגנה גדולים מאוד ומיועדים להגן על אוכלוסייה רחבה הכוללת בתוכה אוכלוסיות רגישות כגון ילדים, זקנים, חולים ועוד, אף בחשיפה רצופה של 24 שעות ביממה. התקנים מיועדים לאפשר לאוכלוסיה לחיות את חייה באופן רגיל ולא לדרוש ממנה התנהגות הנובעת מידיעת קיום סכנה וכיצד יש להתגונן ממנה- וזאת בשל מקדם ההגנה הגדול. בתצהיר נוסף שהוגש על ידי ד"ר דובדני התייחס ד"ר דובדבני לממצאי מדידות בשנת 1995 של עוצמת קרינת הרדיו המשודרת ליד כסא מפקד גשר הפיקוד בספינות טילים מסוג סער 4 (ולא סער 2, שהוא הסוג של ספינת אח"י חיפה עליה שירת המערער), כאשר במדידות אלו התגלו רמות קרינה אלקטרומגנטית מעל התקן, בעיקר באזור כסאות הפיקוד בגשר. המשמעות היא חריגה מהסף המותר אם מתבצע שידור מעבר למספר עשרות שניות מצטברות ב- 6 דקות כלשהן. לעניין זה שב ד"ר דובדבני והסביר את נושא התקנים המחמירים המתאימים גם לחשיפה רצופה של אוכלוסיה. וציין כי צבאות אחרים, כגון הצבא האמריקאי, מביאים בחשבון נושא זה בבואם לאשר מערכות קורנות מבצעיות והצבא נוהג להקל לעומת תקן החשיפה כל עוד מתקיימת עמידה בדרישות הבסיסיות של התקן. עוד ציין כי בשל אופן ביצוע המדידה, תוצאות המדידות שהצביעו על חשיפה לקרינת אלמ"ג ברמות החורגות מהתקן היו מחמירות לעומת השדות שהיו קיימים בפועל והקרינה בפועל הייתה נמוכה יותר. המשיב הגיש חוות דעת מטעמו כמפורט להלן: חוות דעת ד"ר שחם מיום 03.10.06, מיום 25.07.08 ומיום 12.07.09; וחוות דעת ד"ר ברעם מיום 01.01.92, מיום 13.05.92, מיום 25.08.94 ומיום 20.08.95. דיון והכרעה לאחר עיון במסמכים מטעם הצדדים, אנו קובעים כי אין מנוס מדחיית הערעור. להלן ננמק החלטתנו. בהתייחס לטענת המערער כי קרינה אלקטרומגנטית היא דבר מסוכן אשר המשיב ידע כי הוא מסוכן ואשר לו הייתה שליטה על הדבר המסוכן, על כן הנטל על המשיב לשכנע את הוועדה בהעדרו של קשר סיבתי - הרי שאנו דוחים טענה זו. הכלל הוא כי הנטל להוכיח את הקשר בין הפגימה לבין השירות הוא על המערער. שאלת הקשר המשפטי בין השירות הצבאי לבין הפגיעה ממנה סובל החייל הנה פעולה משולבת של עובדה, משפט ורפואה, ראו ע"א 459/89, קצין התגמולים נ' חריטן , פ"ד מה(5), 374. בפסק הדין קליג' (רע"א 2027/94 קליג' נ' קצין תגמולים , פ"ד נ(1) 529) נקבעה ההלכה לפיה: "אין די בכך שיש מספר רופאים או חוקרים הדוגלים בדעה מסוימת כדי לומר שדעתם מהווה אסכולה, ואף אין די בכך שדעתם באה לידי ביטוי בספרות הרפואית. כדי שדעה תגיע למעמד של אסכולה, צריך שהיא תהיה מקובלת כדעה מבוססת במרכזים רפואיים חשובים, או על דעת מומחים מוכרים בעולם, ואף תוצג כדעה מבוססת בספרי לימוד חדשים בעלי מעמד מקצועי מכובד. בדרך כלל דעה כזאת תהיה מבוססת על מחקרים מדעיים רציניים המצביעים באופן משכנע על תופעה, קשר או הסבר, להבדיל מהשערות, ואפילו הן השערות סבירות שלא הופרכו על-ידי מחקרים". במקרה הנדון וכמפורט לעיל היות והמערער וויתר על העדת המומחים מטעמו נקבע כי חוות דעת אלו יימשכו מתיק הוועדה, כך שבפני הוועדה אין חוות דעת מטעמו ביחס לשאלת הקשר הסיבתי בין קרינה אלקטרומגנטית לבין המחלה. מנגד הונחו בפני הוועדה חוות הדעת מטעם המשיב, אשר קבעו כי אין קשר בין סרטן האשכים לבין קרינה אלקטרומגנטית, היות והמערער ויתר על חקירת המומחים, הרי שחוות דעתם לא נסתרו. אומנם המשיב לא הגיש חוות דעת מעודכנות מטעם ד"ר ברעם, אך היות והוחלט על הוצאת חוות דעת המומחים מטעם המערער הרי שבפני הוועדה מונחות חוות דעתו של ד"ר ברעם וחוות דעת מעודכנות של ד"ר שחם, אשר שוללות את הקשר בין מחלת הסרטן לחשיפה לקרינה אלקטרומגנטית. בחוות הדעת של ד"ר שחם, מטעם המשיב, מיום 12.07.09 מציינת ד"ר שחם כי בהמשך לחוות דעת הקודמות שנתנה בתיק היא אינה משנה את מסקנתה כי אין קשר סיבתי בין שירותו של המערער להתפתחות סרטן האשכים. בהתייחס לתקופת החביון מציינת ד"ר שחם כי מחלת הסרטן הופיעה אצל המערער 4 שנים לאחר תחילת הגיוס, כאשר מדובר בתקופת חביון קצרה מהמקובלת בספרות ולפיה גידולים ממאירים יופיעו לאחר 4-6 שנים וגידולים אחרים יופיעו בטווח של 12-25 ויש כאלה שמופיעים גם לאחר 40 שנה. באשר לקשר בין חשיפה לקרינה מגנטית RF והתפתחות סרטן האשכים מציינת ד"ר שחם את הדברים הבאים : "כאמור בחוות דעתי קרינה אלקטרומגנטית בתדר RF אינה מסווגים כלל בקבוצות החומרים המסרטנים, אפילו לא ברשימות המסרטנים החשודים ברשימות IARC (ראה חוות דעתי מ-3.10.2006). הצגתי בחוות הדעת שלי עובדות המעידות שאין ספרות מדעית התומכת בקשר סיבתי על אמות מידה מוכרות לקביעת קשר סיבתי. זאת ועוד, לאחרונה פרסם סא"ל אמנון דובדבני, מי שאחראי על תחום אקוסטיקה וקרינה אלקטרומגנטית בצה"ל סקירה בעיתון הרפואה הצבאית על הקשר בין קרינה אלקטרומגנטית בתחום תדירויות הרדיו והסרטן - מסקנת הסקירה שאין קשר סיבתי בין חשיפה לקרינה אלקטרומגנטית בתחום תדירויות הרדיו והתפתחות הסרטן בכלל וסרטן האשכים בפרט. מסקנת המאמר מחזקת את מסקנת החוות הדעת שנתתי: "הראיות הקושרות בין חשיפה לקרינת רדיו לבין תחלואת הסרטן אינן מספיקות או אינן עקביות, ולכן אינן יכולות לבסס מדיניות של התגוננות וספי חשיפה על פיהן. אין מנגנון ביולוגי סביר היכול לקשור בין תחלואת הסרטן לבין החשיפה לקרינת רדיו". ........ סקירת ספרות שפורסמה לאחרונה ע"י ICNISP מסכמים החוקרים כי נכון להיום אין מנגנון ביולוגי שיכול להסביר התפתחות סרטן בעקבות חשיפה לקרינה אלקטרומגנטית בתדר RF, עובדה זו הוסברה בהרחבה גם בחוות הדעת שנתתי. כמו כן מסכמים החוקרים כי על סמך הנתונים הקיימים אין עדויות עקביות או מאמר אחד המצביע על עדות חזקה שחשיפה תעסוקתית ל- RF משפיעה על סיכון מסרטן. "In conclusion, there is no cancer site for which there is consistent evidence or even an individual study providing strong evidence that occupational exposure to RFs affects risk" בנוסף מציינת ד"ר שחם בחוות דעתה כי לא ראתה בתיקים הרפואיים של המערער כל בעיה רפואית או תסמינים מהם סבל המערער שניתן לייחסם להשפעות תרמיות אותן ניתן היה יותר לצפות אם אכן נחשף לקרינה ברמות גבוהות טרם הופעת הסרטן, כגון סחרחורת, השפעות ראיה, חולשה, הפרעות שינה, כאב ראש והרגשת חום מקומי. בסכום חוות דעתה מציינת ד"ר שחם כי לא מצאה עדויות חדשות המעידות על כך ששדות אלקטרומגנטיים בתדר RF מוכרים כמסרטנים ודאיים לאדם או קשורים סיבתית להתפתחות סרטן האשכים ועל כן הדיון ברמות החשיפה בהיבט האטיולוגי להתפתחות מחלת הסרטן אינו רלוונטי. לאור חוות דעתה של ד"ר שחם הנסמכת על מחקרים רפואיים הקובעים כי לא הוכח קשר סיבתי בין קרינה אלקטרומגנטית לבין סרטן האשכים, כאשר חוות דעת זאת לא נסתרה על ידי המערער, אנו מקבלים את חוות דעתה וקובעים כי המערער לא עמד בנטל להוכיח את הקשר בין מחלתו לבין הקרינה אליה נחשף. בהתייחס לטענת המערער כי מעצם פרסום והפצת הוראות מיוחדות לפיקוח ומעקב בריאותי אחר חיילים החשופים לקרינה אלקטרומגנטית בלתי מייננת כבר בינואר 1988, ניתן להסיק כי כבר בשנה זו היו ידועות הסכנות האפשריות כתוצאה מחשיפה לקרינה אלקטרומגנטית בלתי מייננת, וכי אלמלא הייתה הקרינה מסוכנת לא היה קיים הצורך בפיקוח ומעקב בריאותי אחר חיילים החשופים לקרינה זאת, הרי כפי שכבר צוין לעיל נטל ההוכחה להוכחת קיומו של קשר סיבתי בין קרינה אלקטרומגנטית לבין השירות מוטל על המערער. המערער הודיע כי הוא אינו מתכוון לזמן המומחים מטעמו לחקירה נגדית ובכך וויתר על חוות דעתם. מכאן שבפני הוועדה אין חוות עדת מטעם המערער לעניין הוכחת הקשר הסיבתי בין מחלת סרטן האשכים לבין שירותו. אין בטענת המערער כי עצם קיומם של נהלי בטיחות כדי להוות הוכחה, כנדרש בפסיקה, באשר לקשר בין קרינה אלקטרומגנטית לבין מחלת הסרטן. יתר על כן, עיון בהוראות מראה כי מצויינת ההשפעה הטרמית (עליית חום הגוף) בלבד שיש לקרינה האלקטרו מגנטית על האיברים הנחשפים וסכנת קטרקט בעין במקרים של חשיפה חריגה. עוד טוען המערער כי המשיב לא המציא מסמכים להוכחת שיעור ומידת עוצמת הקרינה אליה נחשף המערער ומכאן כי הדבר פועל לרעתו. בנוסף טען המערער כי שלטונות הצבא לא קיימו את עיקרון הזהירות המונעת ולא ביצעו בדיקות קרינה על אח"י חיפה בשנים הרלוונטיות לערעור וכי בדיקות הקרינה שנערכו בשנים אחרות ובספינות אחרות לחלוטין אינן רלוונטיות לרמות הקרינה בספינת אח"י חיפה. היות והמערער לא עמד בשלב הראשון להוכחת הקשר בין קרינה אלקטרומגנטית לבין סרטן האשכים, הרי שאין מקום לבחינת הטענה בדבר אי המצאת מסמכים באשר לרמת הקרינה אליה נחשף ואין אנו סבורים כי יש באי המצאת מסמכים אלו, בנסיבות העניין, כדי לפעול לחובתו של המשיב. מעבר לאמור נציין כי ד"ר דובדבני הגיש שני תצהירים, אשר לא נסתרו על ידי המערער, בהם צוין כי באותה תקופה לא היה נהוג לערוך מדידות בצה"ל בכלל ובחיל הים בפרט, אך ממדידות שנעשו בספינה דומה מאותו סוג עליה שירת המערער (סער 2) באותה העת עולה כי תוצאות הניטור היו תקינות והראו רמות קרינה מזערית ומתחת לתקן החשיפה המותר, וזאת אף כי בזמן המדידה מחמירים את המצב לעומת מצב רגיל של המכ"מ (שידור בעוצמה מקסימאלית כאשר המכ"מ מכוון בהגבהה מינימאלית), וכי תוצאות בדיקות אלו מתיישבות עם מכתבו של מר אלתר מיום 09.03.92 לעניין חשיפה לקרינה אלקטרומגנטית בעוצה נמוכה. בהתייחס לטענת המערער כי שלטונות הצבא לא ביצעו פיקוח ומעקב המתחייבים מכוח הוראות קצין רפואה ראשי באשר לחיילים החשופים לקרינה אלקטרומגנטית ולא בדקו את המערער בהתאם לנדרש ולא סיפקו לו אמצעי מיגון מכל סוג שהוא, ובכך יכלו למנוע את המחלה שפרצה והתפתחה תוך כדי שירותו, אף טענה זאת לא הוכחה על ידי המערער. יתר על כן, במקרה הנדון טענה זאת אינה יכולה להתקבל שעה שהטענה הראשונה של קשר בין קרינה אלקטרומגנטית לסרטן לא הוכח, ועל כן אין מקום לטענה של אי אספקת המיגון כסיבה להתפתחות המחלה. טענה נוספת של המערער בדבר איחור באבחון אף היא טענה שיש להוכיחה על ידי חוות דעת רפואיות וטענה זו לא הוכחה. באשר להסתמכותו של המערער על דוח מבקר המדינה מס' 52 א' שפורסם בשנת 2001 ע"י מבקר המדינה, כב' השופט גולדברג. ראשית, על פי סעיף 30 לחוק מבקר המדינה, תשי"ח - 1958: " דו"חות, חוות דעת או כל מסמך אחר שהוציא או הכין המבקר במילוי תפקידיו לא ישמשו ראיה בכל הליך משפטי או משמעתי". אולם גם לגופו אין בדוח זה כדי לסייע למערער. בדוח מצוין כי חשיפת יתר לקרינה בלתי מיינת (קרינת רדיו) ולקרינה מיינת עלולה לגרום לנזקים לבריאות. כאשר בהתייחס לנזקים מקרינה מייננת אין חילוקי דעות בין המומחים הגורסים שחשיפה לקרינה מייננת גורמת לשינויים במבנה התאים של רקמות הגוף ועלולה לגרום למחלות ממאירות. לעומת זאת קיימים חילוקי דעות בנוגע לחומרת הנזקים לבריאות הצפויים מחשיפת יתר לקרינת רדיו. כאשר על צה"ל מוטלת האחריות להגן על בריאות החיילים מפני הסיכונים הנובעים מחשיפה לקרינת רדיו. מטרת הדוח היא להתריע ולדאוג להגנה של חיילי צה"ל מפני סיכונים שונים הנובעים מקרינה ולקיום נהלים ובדיקות ראויות וזאת מבלי לקבוע אם פעולה פלונית או מכשיר פלוני עלולים לגרום או לחולל מחלה מסוימת. לאור האמור, הרי שאין בדוח מבקר המדינה כדי לסייע למערער בהוכחת הקשר הסיבתי בין מחלת סרטן האשכים לבין חשיפה לקרינה אלקטרומגנטית. מעבר לכך שהמערער לא הוכיח קיומה של אסכולה רפואית הקושרת בין קרינה אלקטרומגנטית לבין הופעת סרטן האשכים, אנו קובעים כי אין מקום בנסיבות העניין לקבוע קשר סיבתי קונקרטי בין המחלה לשירות וזאת גם בשים לב לכך כי המחלה הופיעה אצל המערער בגיל בו היא מופיעה באופן ספונטאני במהלך הרגיל של המחלה גם אצל גברים אחרים. סוף דבר הערעור נדחה. אין צו להוצאות. התיקים הרפואיים יוחזרו למשיב. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מקבלת ההחלטה. רפואהקרינה / רדיואקטיביותתביעות רשלנות רפואיתרשלנות רפואית (סרטן)סרטןרשלנות רפואית (באבחון)