קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רישום ממציא משותף: 1. ערעור על החלטת סגן רשם הפטנטים נח שלו שלומוביץ (להלן - סגן הרשם) מיום 25.8.10, לפיה דחה את התנגדות המערערת לציון שם המשיב כממציא משותף של האמצאה הנתבעת בבקשת פטנט ישראלי מס' 146776, שעניינה "מכשיר לדגימת דם בתנאי ואקום" (להלן - בקשת הפטנט). 2. המערערת, שחל טלרפואה בע"מ (להלן - המערערת), היא חברה המתמחה בשירותי רפואה מרחוק, ובכלל זה גילוי ואבחון מוקדם ומרחוק של בעיות לב. מייסד החברה הינו מר יורם אלראי (להלן - אלראי). 3. ביום 27.11.2001 הגישה המערערת את בקשת הפטנט על אמצאה שעניינה "מכשיר לדגימת דם בתנאי ואקום" (להלן - האמצאה). אלראי נרשם בבקשה כממציא. ביום 25.7.2002 קובלה הבקשה ופורסמה פרסום ראשון ביומן הפטנטים. כדי להקל על הבנת ההליכים והטענות אקדים ואציין, כי מדובר במכשיר שמטרתו לאפשר לחולה לבצע בכוחות עצמו בדיקת דם, אנליזה של הבדיקה ושידורה למוקד רפואי לשם דיאגנוזה ומתן הנחיות ראשוניות לטיפול. לצורך הפעלת המכשיר מניח החולה את אצבעו על גבי תא ואקום הנמצא במכשיר ולוחץ על כפתור ההפעלה; או אז, מחט הנמצאת במכשיר יוצרת חתך או נקב באצבע, שממנו מוקז דם באמצעות יצירת ואקום; משעה שהוצא מספר הטיפות שהוגדר מראש, מופסק הואקום לשם עצירת הדם; לאחר מכן מנותחת דגימת הדם והתוצאות משודרות למוקד. 4. המשיב, אלי אורן (להלן - המשיב), מהנדס במקצועו, עבד אצל המערערת בתפקיד מנהל פיתוח מוצרים החל מחודש יולי 2000 ועד להתפטרותו ביום 5.5.2005. כחודש ימים לאחר הפסקת עבודתו הגיש המשיב לרשם הפטנטים "דרישה לציון שם הממציא", שבה עתר לרשמו כממציא יחיד בבקשת הפטנט, תחת שמו של אלראי. יוטעם כי המשיב אינו חולק על כך שהאמצאה היא 'אמצאת שירות' ואין הוא תובע זכויות בה. ההליכים לפני סגן הרשם 5. הצדדים פרשו לפני סגן הרשם יריעת מחלוקת קוטבית: המשיב טען כי תרומתו לאמצאה התבטאה במספר רכיבים וכי הוא זכאי להירשם כממציא יחידי. המערערת טענה, מנגד, כי האמצאה כולה היא פרי מחשבתו ויצירתו של אלראי, וגובשה במלואה עוד קודם לתחילת עבודתו של המשיב. כמו כן העלתה המערערת טענות של ויתור ומניעות. 6. סגן הרשם הגדיר את השאלות הצריכות הכרעה כדלקמן: (א) מהי הגדרת האמצאה לעניין רישום של ממציא; (ב) מהי תרומתו של המשיב בפיתוח האמצאה; (ג) מה משמעותה של תרומה זו ואיזה חלק מן האמצאה, אם בכלל, היא כוללת. אשר להגדרת האמצאה קבע סגן הרשם, כי זו נתחמת על-ידי התביעות והפירוט, הנקראים כמסמך אחד שלם. בהסתמך על מסמכים אלו, עיקרה של האמצאה הוא פתרון הבעיה של הקזת כמות דם מצומצמת והפסקת זרימת הדם באופן אוטומטי לאחר מספר טיפות שהוגדר מראש. בהידרשו לתרומת המשיב לפיתוח האמצאה קבע סגן הרשם, כי מערכת ספירת הטיפות המפסיקה את השאיבה באופן אוטומטי, הפותרת את הבעיה דלעיל, היא פרי ניסיונותיו ואמצאתו של המשיב. לעומת זאת, רכיביה האחרים של האמצאה הם פרי אמצאתו של אלראי או (לפי העניין) שהיו ידועים עוד קודם לכן. עם זאת, לתרומתו של המשיב נודעת חשיבות רבה משום שהיא הפכה את המתקן מרעיון טוב למכשיר פועל. על רקע ממצאים אלו הורה סגן הרשם על ציון שמו של המשיב כממציא נוסף לצד שמו של אלראי. המערערת לא השלימה עם החלטת סגן הרשם והגישה את הערעור שלפני. טענות הצדדים 7. המערערת תוקפת את כל רכיבי החלטת סגן הרשם ולהלן עיקר טענותיה: א. מסקנתו של סגן הרשם שלפיה מערכת ספירת הטיפות המפסיקה באופן אוטומטי את הקזת הדם היא לב ליבה של האמצאה, אינה מעוגנת בתביעות או בפירוט ההמצאה. המדובר באמצאת קומבינציה, אשר התביעות אינן מבדילות בין חלקיה ואינן מתעדפות חלק אחד שלה על פני החלק האחר. זאת ועוד: סגן הרשם הגדיר את גבולות האמצאה על יסוד הפירוט בלבד תוך התעלמות מהתביעות, וזאת בניגוד להלכה הפסוקה. ב. ממצאיו העובדתיים של סגן הרשם בדבר תרומתו של המשיב לפיתוח האמצאה אינם מנומקים ואינם מעוגנים בראיות כלשהן זולת עדותו היחידה של המשיב. זאת ועוד: ממצאים אלו מתעלמים מראיות רבות שהמציאה המערערת, המלמדות כי ההמצאה גובשה במלואה עוד קודם לתחילת עבודתו של המשיב אצל המערערת. ג. מסקנתו המשפטית של סגן הרשם כי המשיב תרם לגיבושה של האמצאה מתעלמת מהאבחנה הבסיסית בין תרומה לגיבושה של אמצאה, לבין תרומה לפיתוח מוצר על יסוד אמצאה מגובשת. תרומתו של המשיב, אם בכלל, התבטאה בפיתוח מכשיר על יסוד אמצאה שהתגבשה זה מכבר. ד. החלטתו של סגן הרשם מתעלמת מטענות המניעות והויתור שהעלתה המערערת. 8. המשיב תמך בהחלטת סגן הרשם. לשיטתו, קביעותיו של סגן הרשם באשר למהותה של האמצאה הולמות את הפירוט ואת התביעות כאחד, מה עוד שלצורך הגדרת האמצאה אין לתביעות יתרון על פני הפירוט. אשר לממצאיו העובדתיים של סגן הרשם, הרי אלו מעוגנים היטב בחומר הראיות. ואילו המסקנה המשפטית, שלפיה המשיב הרים תרומה משמעותית לגיבוש האמצאה, מעוגנת היטב בעקרונות יסוד של דיני הפטנטים ובהלכה הפסוקה. דיון והכרעה (1) ציון שם הממציא 9. סוגית ציונו של שם הממציא במסמכי הפטנט מוסדרת בסעיפים 39-43 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967, שזו לשונם: 39. ממציא שעל אמצאתו נתבקש פטנט, או שאיריו, רשאים לדרוש כי יצויין שמו של הממציא בפירוט, בפנקס ובתעודת הפטנט, והרשם ייעתר לדרישה בכפוף לאמור בסעיפים 40-41, ובלבד שהדרישה הוגשה בזמן ובדרך שנקבעו. 40. דרשו ממציא או שאיריו את ציון שם הממציא - שעה שאין הבעלות באמצאה או בפטנט בידם - יתן הרשם הודעה על כך לבעל האמצאה או לבעל הפטנט, ואם היו אותה שעה תלויים ועומדים הליכי התנגדות לפי סעיף 30 - לכל אדם אחר שהוא צד לאותם ההליכים; הרשם יחליט לאחר ששמע את טענותיהם של הנוגעים בדבר, אם ביקשו זאת תוך המועד שנקבע. 41. הרשם לא יזדקק לדרישת ציון שם הממציא, אם הוא סבור שמן הדין לדון בה כבבקשה שעילתה כאמור בסעיף 31(3) או בסעיף 73. 42. התנאה שלפיה מוותר הממציא על הזכות לדרוש ציון שמו אין לה תוקף. 43. מי ששמו צוין כממציא, לא יהא זכאי בשל כך בלבד לזכות כל שהיא באמצאה ובפטנט. 10. הוראות אלו מסדירות את "הזכות המוסרית" של הממציא ומקורן באמנת פריס (ד' פריימן, פטנטים, 1979, בעמ' 132; וכן בעמ' 82). נוכח מהותה של הזכות והאינטרס כי תשקף את המציאות כפי שהייתה בפועל, המדובר בזכות שאינה ניתנת להתנאה או לויתור (סעיף 42 הנ"ל). כדי למקד את הדיון בעיקר ניתן להקדים ולומר, כי דין טענות המניעות והוויתור שהעלתה המערערת לפני סגן הרשם להידחות ולו מטעם זה. 11. האם צדק אפוא סגן הרשם בקובעו כי המשיב זכאי להירשם כממציא משותף של האמצאה ביחד עם אלראי? אקדים ואומר כי עמדתי היא שעל שאלה זו יש להשיב בשלילה, ולפיכך דין הערעור להתקבל. להלן יובאו הנימוקים לעמדתי. בפתח הדברים אבחן את מסקנת סגן הרשם בדבר עיקרה של האמצאה. בהמשך אתחקה אחר תרומתו של המשיב לפיתוח האמצאה ומשמעותה המשפטית. (2) הגדרת האמצאה 12. סגן הרשם קבע בהחלטתו, כי על מנת לבחון את מידת תרומתו של המשיב לאמצאה יש להגדיר תחילה את מהותה של האמצאה, וקביעה זו מקובלת על הצדדים ועלי. לאחר ניתוח הפטנט הגיע סגן הרשם למסקנה, כי "לב ליבה של האמצאה" הינו מנגנון המאפשר "הקזת כמות דם מצומצמת והפסקת זרימת הדם אוטומטית לאחר מספר טיפות שהוגדר מראש" (ס' 31 להחלטה). כאבן מסד למסקנה זו שימש הפירוט שבבקשת הפטנט, שבו הסבירה המערערת, בין היתר, מהי מטרת האמצאה. אביא את הדברים כלשונם (ע' 3a, שורות 16-12 לפטנט): Neither patent discloses a device capable of counting drops of blood drawn from the vein. There is a need in the art for a device that would enable a patient to perform a blood test and analysis on his own (or with the help of a non-professional), and that would require withdrawal of only several drops of blood. נדבך נוסף שעליו ביסס סגן הרשם את מסקנתו הם השרטוטים שבבקשת הפטנט, הכוללים מערכת לספירת טיפות דם ולהפסקת זרימתו על ידי הפסקת הואקום. 13. המערערת טוענת כי מסקנת סגן הרשם אינה יכולה לעמוד בהיותה מבוססת על הפירוט שבבקשת הפטנט, בעוד שרק התביעות הן המגדירות את האמצאה. דין הטענה להדחות: על פי ההלכה שנפסקה בע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, , בכל הנוגע להגדרת האמצאה יש לקרוא את מסמכי הפטנט כמכלול מבלי שלתביעות נודעת עדיפות על פני הפירוט. כדברי הנשיא שמגר (שם, בפסקה 10): כאשר המחלוקת המשפטית נוגעת למונופול או להיקפו - נקודת המוצא היא כתב התביעות, וכתב הפירוט יכול לשמש ככלי פרשני, ככלי להסרת אי-בהירויות, או ככלי להבהרת מונחים ומשמעויות בלתי מובנות. אין הפירוט יכול לשמש כדי להרחיב את המונופול...לעומת זאת, כאשר הסוגיה שבמחלוקת היא משמעותה של האמצאה או היקפה, אזי יש לקרוא את מסמכי הפטנט כמכלול, ואין לכתב התביעות עדיפות על פני כתב הפירוט, אם כי כתב התביעות חייב לנבוע מתוך כתב הפירוט ולהתבסס עליו... בענייננו, תרומתו של המשיב לפטנט נבחנת על פי הגדרת מהותה של האמצאה והחידוש האמצאתי הטמון בה, ולא על פי היקף המונופולין שמעניק הפטנט. המסקנה היא, כי בדין הסתמך סגן הרשם על הפירוט על מנת להגדיר את מהות האמצאה. 14. אך האם צדק סגן הרשם בקובעו כי "לב ליבה של האמצאה" הינו מנגנון המאפשר "הקזת כמות דם מצומצמת והפסקת זרימת הדם אוטומטית לאחר מספר טיפות שהוגדר מראש"? לדעתי, קביעה זו אינה משקפת את האמור במסמכי הפטנט. לצורך המחשת הדברים נפנה ונעיין פעם נוספת בהסברה דלעיל של המערערת באשר למטרת האמצאה, אשר עליהם ביסס סגן הרשם את מסקנתו. למקרא ההסבר נראה, כי עיקרה של האמצאה אינו מנגנון הקזת כמות דם מבוקרת העומד בפני עצמו, כפי שמשתמע מדברי סגן הרשם, כי אם מכשיר המאפשר לחולה לבצע בכוחות עצמו בדיקת דם ואנליזה, אשר הקזת כמות דם מבוקרת אינה אלא אחד ממאפייניו. 15. בהקשר זה יש להטעים, כי בדיון בערכאה הראשונה לא היו הצדדים חלוקים על כך, שהאמצאה נושא בקשת הפטנט היא "אמצאת קומבינציה", המשלבת בין אלמנטים שכולם היו ידועים, אשר רק השילוב ביניהם מביא לכדי יצירת אמצאה כשירת פטנט. כדברי המשיב בסיכומיו לפני סגן הרשם (שם, בסעיף 10): כל הרכיבים שהיו נחוצים לצורך יישום הרעיון היו ידועים: היה ידוע כיצד להוציא דם מגופו של אדם; היה ידוע כיצד להפסיק את הוצאת הדם לאחר שהוצאה כמות מספקת; היה ידוע לאן יש להוציא את הדם לצורך בדיקתו; היה ידוע כיצד לבדוק את כמות הדם שהוצאה; והיה ידוע כיצד להעביר את תוצאות הבדיקה מבית הנבדק למוקד רפואי. מה שהיה חסר ל[מערערת] כדי להוציא לפועל וליישם את הרעיון היה העיקר: השילוב של כל הרכיבים הידועים כאמור למערכת אחת הפועלת ומשיגה את המטרה: בדיקה מרחוק המבוצעת ע"י הנבדק עצמו, שתוצאותיה מועברות למוקד מרוחק. דברים אלו נשנו לאורך כל סיכומיו של המשיב (ראו לדוגמא: סעיפים 6, 24, 26-27, 46-47, 62, 68 ו-72 לסיכומי המשיב לפני סגן הרשם). כידוע ייחודה של אמצאת קומבינציה הוא "כי ההגנה מוענקת עבור שילובם של שני רכיבים או יותר, כאשר בעצם השילוב מתקבלת אמצאה כשירת פטנט. מאחר שההמצאה נבחנת כשילוב, אין מניעה כי רכיביה השונים יהיו ידועים כשלעצמם או נעדרי צעד אמצאתי בעמדם לבדם" (ע"א 2972/95 יוסף וולף בע"מ נ' דפוס בארי) . אולם, על מנת שאמצאת קומבינציה תהיה כשירת פטנט עליה למלא פונקציה חדשה אשר לא הייתה קיימת קודם לכן. פונקציה חדשה זו - אשר מהווה את הסיבה למתן הפטנט - היא עיקר האמצאה ומהותה. בענייננו, כפי שהוסבר, פונקציה חדשה זו מתבטאת בשילוב הרכיבים הידועים לכלל מכשיר אחד, המאפשר לחולה לבצע בכוחות עצמו בדיקת דם (תוך הקזת מספר טיפות דם בלבד) ואנליזה של הבדיקה המשודרת למוקד. (3) תרומתו של המשיב לפיתוח האמצאה - ההיבט העובדתי 16. לאחר שהגדיר את מהותה של האמצאה נפנה סגן הרשם לבחון את מידת תרומתו של המשיב לפיתוחה. בסופו של יום קבע סגן הרשם, כי מנגנון ספירת הטיפות המפסיק את השאיבה אוטומטית הוא פרי אמצאתו של המשיב ומזכה אותו להירשם כממציא משותף. בתוך כך נקבעו על ידי סגן הרשם שני הממצאים העובדתיים העיקריים שלהלן: א. "אין בליבי ספק כי האלמנטים בדבר הנחת האצבע על מתקן הואקום, כמו גם מערכת ספירת הטיפות המפסיקה את השאיבה אוטומטית, הם פרי ניסיונותיו ואמצאתו של ה[משיב]. אני גם סבור כי לחלקים אלה נודעת חשיבות רבה בעיניו, משום שהם אלה שהפכו את המתקן מרעיון טוב, למכשיר פועל... " (ס' 34 להחלטה). ב. "גם עיון בחומר הראיות מלמד כי טרם מציאת הפתרון האמור על ידי ה[משיב] לא היה קיים פתרון לבעיה בידי ה[מערערת], ולמעשה בשלבי הפיתוח הראשונים, ודאי שעם סיום חלקו של מר אלראי ב"הגיית האמצאה", לא היתה ה[מערערת] אף מודעת לבעיה כפי שמציג אותה הפירוט, וודאי שלא לצורך במציאת הפתרון" (ס' 32 להחלטה). 17. דא עקא, קביעותיו אלו של סגן הרשם מעוררות שתי בעיות: האחת, הן אינן מנומקות. העדויות והמסמכים הרבים שהביאו הצדדים בסוגיה דנן- לא תוארו בהחלטת סגן הרשם ולא נותחו. כפועל יוצא מכך, החלטתו של סגן הרשם אינה מגלה מהו הבסיס לסברתו כי מערכת ספירת הטיפות המפסיקה את השאיבה אוטומטית היא פרי ניסיונותיו ואמצאתו של המשיב. הבעיה השנייה היא, שממצאו של סגן הרשם, שלפיו מנגנון ספירת הדם המפסיק את שאיבת הדם באופן אוטומטי הוא פרי המצאת המשיב, אינו מתיישב עם טענת המשיב לפני סגן הרשם, כי מדובר ב"אמצאת קומבינציה" שכל רכיביה היו ידועים קודם לכן, כאשר תרומתו של המשיב כממציא לא התבטאה אלא בשילובם. נחזור ונביא דברים בשם אומרם: "לטענת [המשיב] הוא המציא את האמצאה, שכן הוא המציא את השילוב הנכון הפועל של הרכיבים הידועים, לאחר שהתאים רכיבים אלה לשילוב" (סעיף 27 לסיכומי המשיב לפני סגן הרשם; כן שובו ועיינו בסעיף 15 לעיל). 18. במסגרת הדיון המקדמי בערעור הצעתי להחזיר את התיק לסגן הרשם לצורך השלמה והנמקה, אך הדבר לא הסתייע. בשלב זה של הדיון מאשרים שני הצדדים כי אין הכרח לעשות כן, ולאחר ששקלתי את טענותיהם ובחנתי את הראיות בעצמי הגעתי למסקנה כי הדין עמם. בהקשר זה רלבנטית קביעה נוספת של סגן הרשם, שלפיה "העדים נחקרו בפני והייתה לי ההזדמנות להתרשם מהם. אני סמוך ובטוח כי איש מהם לא שיקר בפני, וכי הסכסוך ביניהם, ובמיוחד בין ה[משיב] ובין מר אלראי, כל ענייננו הוא ב'קנאת סופרים'. קנאה אשר חלקה הגדול נעוץ הוא בתפיסה שונה של מערכת העובדות ושל התבטאותן בבקשת הפטנט על כל המשמעויות המשפטיות שלה" (ס' 33 להחלטה). רואים אנו, כי סגן הרשם, אשר התרשם מהעדים באופן בלתי אמצעי, קבע כי כולם דוברי אמת וכי יסודם של חילוקי הדעות אינו אלא בפרשנותה של מערכת העובדות ובאופן הערכתה. במצב דברים זה אין לערכאה הדיונית יתרון על פני ערכאת הערעור, ואין אפוא מניעה כי האחרונה תשלים את החסר הקיים בהנמקה בכוחות עצמה. 19. קודם שנבחן את גופן של הראיות לא למותר להטעים, כי המשיב אינו חולק על כך שהוגה האמצאה הוא אלראי. כדבריו: "יורם הציע את הרעיון למכשיר הנדון ואולם הוא לא המציא את האמצאה נשוא הבקשה המיישמת את הרעיון הלכה למעשה" (סעיף 11 לתצהיר המשיב מיום 30.3.06). במילים אחרות טענתו של המשיב היא, כי אלראי הגה את ה"מה" אך לא תרם דבר לפיתוחו של ה"איך" ומי שעסק בכך היה המשיב (שם, סעיפים 12-13). המערערת טוענת, מנגד, כי אלראי היה זה שפיתח את האמצאה והשלים את גיבושה, וזאת עוד לתחילת עבודתו אצל המערערת של המשיב. 20. לצורך אישוש עמדתה כי אלרואי הוא הממציא היחידי מפנה המערערת למספר מסמכים וביניהם: מסמך מיום 10.11.99 (נספח ו6 למוצגי המערערת); סיכום פגישה מיום 17.1.00 להצגת "קונספט של העברת תמונה וביצוע האבחון וזיהוי הקו במוקד" (נספח ו7 למוצגי המערערת);"סיכום פגישות קונספט פרויקט שח"ל" מתאריכים 12.6.00 ו- 26.6.00 (נספחים ו9-ו10 למוצגי המערערת); מסמך שערך המשיב ביום 14.8.00 שבו סיכם את החומר שהצטבר אצל המערערת באותה העת בנוגע לאמצאה (נספח ו11 למוצגי המערערת); "מפרט דרישות לפיתוח מתקן לביצוע בדיקות דם" שנערך אף הוא על ידי המשיב ביום 15.10.2000 (מוצג ח1(4) למוצגי המערערת). המשיב אישר, כי על אף שהמסמך האחרון נערך על ידו כשלושה חודשים לאחר תחילת עבודתו אצל המערערת, תוכנו אינו פרי המצאתו (ראו: פרוטוקול הדיון לפני, עמ' 19 ש' 6-7). וודאי שדברים אלו יפים גם לגבי המסמך הקודם מיום 14.8.00. בהינתן ששני מסמכים אלו כוללים את כל החומר שהצטבר אצל המערערת עד למועד כתיבתם, ניתן להסתפק בבחינתם. 21. במסמך שערך המשיב ביום 14.8.00 לבקשתה של אירית אלראי, שבו סיכם את החומר שהצטבר אצל המערערת באותה העת בנוגע לאמצאה (נספח ו11 למוצגי המערערת) נאמר, כי מטרת המערכת לאפשר "שימוש בערכה לזיהוי אנזימים באופן עצמאי. המערכת תבצע דקירה באצבע המטופל, תדאג להוצאת כמות הדם הנדרשת (באמצעות ואקום?), תוביל את הדם למיקום המדויק על ערכת הבדיקה הכימית, תקרא את תוצאות הבדיקה באמצעים אופטיים ותעבירם באופן אוטומטי למוקד הרפואי...". מהדיבור: "תדאג להוצאת כמות הדם הנדרשת", עולה, כי בשלב זה כבר נתנה המערערת את הדעת על הצורך להוציא מספר טיפות דם שהוגדר מראש. עם זאת יושם לב, כי המסמך אינו מציע דרך מעשית להוצאתם של הרעיונות הכלולים בו מן הכוח אל הפועל. 22. המסמך השני המשקף את החומר שהצטבר אצל המערערת עובר לתחילת עבודתו של המשיב הוא "מפרט דרישות לפיתוח מתקן לביצוע בדיקות דם", אשר נערך על ידי המשיב ביום 15.10.2000 (מוצג ח1(4) למוצגי המערערת). אין, כאמור, מחלוקת, כי תוכנו של המסמך אינו פרי המצאתו של המשיב. נפנה ונבחן מסמך זה ביתר פירוט. א. מטרת המערכת מוגדרת בסעיף 2 למסמך כדלקמן: מערכת אשר תאפשר שימוש בערכה לזיהוי אנזימים באופן עצמאי. המערכת תבצע דקירה באצבע המטופל, תדאג להוצאת כמות הדם הנדרשת (באמצעות ואקום), תוביל את הדם למיקום המדויק על ערכת הבדיקה הכימית, תקרא את תוצאות הבדיקה באמצעים אופטיים ותעבירם באופן אוטומטי למוקד הרפואי. כל זאת בלחיצת כפתור אחת (רצוי - לא MUST). ב. סעיף 3 למסמך מונה שלבים בפיתוח המערכת: א. לימוד נושא/שוק הערכות וצורת השימוש בהם. ב. בחינת פתרונות שונים למימוש המערכת - בדיקת התכנות. ג. בחירת פתרון מועדף. ד. כתיבת מפרט טכני. ה. בניית אב טיפוס להוכחת היתכנות. ו. תכנון אלקטרוני ומכני. ז. עיצוב המוצר. ח. בניית דגם סופי עובד. ט. ניסויים לאישור הדגם. י. ייצור סדרת אפס. יא. בדיקות שטח. יב. קבלת אישורים נדרשים. יג. ייצור מסחרי. ג. סעיף 4 מתאר את המבנה הכללי של המערכת: א. ערכה כימית חד פעמית לבדיקת אנזים בדם. ב. מנגנון דקירת האצבע. ג. מנגנון שאיבת הדם. ד. מנגנון אופטי לקריאת תוצאת הבדיקה (מצלמה?) ה. מנגנון לעיבוד תוצאת הבדיקה, אגירתה ושליחתה למוקד. ו. מארז המאפשר שמירת טריות הערכה הכימית לאורך זמן הבדיקה. ד. סעיף 5 למסמך מתאר את האופן הרצוי של פעולת המערכת. סעיף 5א' קובע כי "הנבדק יכין את המערכת לבדיקה ע"י הכנסת דוקרן וערכת בדיקה למקומות שיועדו לכך מראש", ואילו סעיף 5ב' מפרט את סדר הפעולות במערכת, כדלהלן: פעולה תגובה חווי הערות הכנסת האצבע לשרוול הבדיקה אופן ההכנסה וכוון האצבע יוגדר בהמשך לחיצה על כפתור "start" הפעלת המערכת נורית ירוקה נדלקתנורית כתומה נדלקת מנגנון הדקירה מופעל נורית כתומה מהבהבת משאבת וואקום נכנסת לפעולה מנגנון זיהוי סופר את מספר טיפות הדם המוגדר ברירת מחדל - המנגנון ישחרר את הואקום לאחר 5 טיפות או דקה מספר טיפות רצוי זוהה עצירת משאבת הואקום שחרור הואקום במערכת ושחרור אצבע הנבדק נורית כתומה כבית ונשמע צפצוף קצר לחווי סיום תהליך הטיפול בנבדק התחלת מדידת זמן ע"י השעון הפנימי הפעלת המצלמה לאחר הזמן שהוגדר יש לשים לב לנושא התאורה העברת התמונה למוקדנית נורית ירוקה כבית סיום הבדיקה ה. סעיף 6 למסמך מפרט את דרישות רכיבי המערכת. לצורך המחשת דרגת הפירוט אביא להלן את נוסח הכתוב המתייחס למנגנון שאיבת הדם: המנגנון יופעל בלחיצת כפתור אחת (אותה לחיצה המפעילה את מנגנון הדקירה). האצבע תוכנס לתוך שרוול גומי אשר יתנפח ויאטום את המערכת ע"מ לאפשר יצירת תת לחץ. המנגנון יקבע את האצבע כך שלא ניתן יהיה להזיזה ממקומה, בין במכוון ובין באקראי. עם ביצוע הדקירה יופעל מפוח אשר יגרום לתת לחץ במערכת אשר יגרום לשאיבת הדם מהאצבע. המנגנון יאפשר הוצאת דם מהאצבע בכמות של 4 טיפות מלאות בזמן של עד 1 דקה. המנגנון יאפשר הובלת הדם מהאצבע למקום המיועד בערכת הבדיקה באופן ישיר וללא מגע עם חלקים אשר יגרמו לאובדן דם. עם סיום פעולת הדם והעברתו למנגנון הבדיקה, תשחרר המערכת את הלחץ על אצבע המטופל, ותאפשר הוצאת האצבע מהמתקן. למנגנון יהיה כפתור מכני המאפשר שחרור הלחץ באופן מיידי בכל רגע נתון. להלן מפרט המסמך את הדרישות מהמנגנון האלקטרוני לקריאת נתוני הבדיקה ושליטה על המערכת. על פי האמור שם, בין היתר, "פעולת מנגנון זה תבוצע באופן אוטומטי ללא התערבות הנבדק...המנגנון יזהה את מספר הטיפות שהוצאו מהאצבע (מנגנון פוטו אלקטרי?)...". למטה מזה מפרט המסמך את עלות הפיתוח ולוח הזמנים, כדלהלן: נושא עלות ($) זמן נדרש ביצוע פיתוח קונספט כולל 20,000 3 חודשים אלקטרוניקה 40,000 5 חודשים מכניקה/פלסטיק תכנון +תבניות 40,000 6 חודשים אישורים 20,000 ס"ה עלות פיתוח 120,000 יעד לסיום הפרוייקט אוקטובר 2001 23. המשיב טוען כי כל הפעולות לפיתוח המכשיר נשוא מפרט הדרישות (מוצג ח1(4) הנ"ל) נעשו על ידו. כדבריו: "לחברה לא היה כל מושג כיצד ניתן לפתח את המכשיר. אף על פי שקיימים מכשירים להוצאת דם בוואקום, הבעיה שהיה עלי להתגבר עליה היא הוצאת דם בכמות המספיקה לביצוע הבדיקה, מאצבע המטופל, מדידת הכמות ללא מגע כלשהו, וביצוע הבדיקה בדם שהוצא" (סעיף 6 לתצהירו מיום 15.5.05). 24. כתימוכין לעדותו צירף המשיב את מכתבה מיום 29.3.01 של חברת "ארן", אשר הועסקה על ידי המערערת בפיתוח המכשיר עוד קודם לתחילת עבודתו של המשיב, שבו מאשרת "ארן" את קבלת הוראתו של המשיב להפסיק את עבודתה ומביעה צער על העובדה שלא הצליחה לעמוד במשימה (נספח ז1(1) למוצגי המערערת). וכך נאמר במכתב: בהמשך לשיחתנו הבוקר ובהתאם לבקשתך אני עוצר כל פעילות בפרויקט ייתכנות למתן הוצאת דם. הבנתי שפנית לספקים אחרים בבקשה לגיבוש קונספט טוב יותר למכשיר הזה. אני מצטער מאוד שלא הצלחנו עד עתה להגיע לתוצאות המבוקשות למרות שעשינו כל שביכולתנו. עדיין נראה לי באופן אישי שאנו נמצאים על הנתיב למוצר טוב מאד, אף כי הדרך מתארכת הרבה מעבר למה שציפיתם. אנו לשרותך בכל עת ובכל דרך שתמצא לנכון כדי להביא פרויקט זה לידי גמר. . 25. במסמך "ישיבות R&D - סיכום" מיום 8.5.01 (נספח ז1(3) למוצגי המערערת) דווח המשיב על מצב הפיתוח של מערכת בדיקת הדם ואלה היו דבריו: פרויקט מורכב. לא ניתן לעמוד בתאריך היעד לסיום הפיתוח (אוקטובר 01). תאריך יעד חדש יוגדר לאחר מציאת פתרון להוצאת הדם. מספר נושאים עדיין בבדיקת התכנות (ואקום, סופר טיפות). כפי שעולה מהמסמך, האחריות להמשך הטיפול בנושאים אלו הוטלה על כתפיו של המשיב. 26. על רקע האמור לעיל ובהעדר כל ראיה סותרת מצידה של המערערת, אין סיבה שלא לקבל את דברי המשיב בתצהירו, כי במהלך החודשים מאי - אוגוסט 2001 טיפל בפיתוח המכשיר באופן אישי. תימוכין לעדותו בסוגיה זו נמצאים בתצהיריהם של המהנדסים שלימק ופרי-נוי, אשר עבדו תחת פיקוחו, וכן בסיכום ישיבת עדכון נוספת מיום 8.8.01 (נספח ז1(4) למוצגי המערערת). באותה ישיבה עלה בידי המשיב להציג קונספט כללי למכשיר, תוך שהודגש כי מיד עם סיום גיבוש הקונספט יש לטפל בהגשת פטנט למכשיר, כפי שאכן נעשה בפועל. 27. ריכוז הממצאים העובדתיים באשר לתרומתו של המשיב הנו אפוא כדלקמן: הוגה הרעיון לשלב את המרכיבים הידועים לכלל מכשיר אחד היה אלראי. ב. החומר הקשור לאמצאה, אשר היה קיים אצל המערערת עובר לתחילת עבודתו של המשיב, מרוכז ב"מפרט דרישות לפיתוח מתקן לביצוע בדיקות דם" שנערך על ידי המשיב ביום 15.10.2000 (מוצג ח1(4) למוצגי המערערת), אשר תואר בהרחבה לעיל. אין, כאמור, מחלוקת, כי כל המתואר במסמך זה לא הומצא על ידי המשיב. ג. המשיב היה זה אשר הצליח ליישם את מפרט הדרישות הנ"ל הלכה למעשה, וזאת לאחר שחברת "ארן" שהועסקה על ידי המערערת "כקבלן משנה ליישום הרעיון" נכשלה בכך (הציטוט מסיכומי המשיב לפני סגן הרשם, שם בפסקה 11). (4) האם המשיב ממציא משותף של האמצאה - ההיבט המשפטי 28. חוק הפטנטים קובע בסעיף 3 כי "אמצאה כשירת פטנט" היא "אמצאה, בין שהיא מוצר ובין שהיא תהליך בכל תחום טכנולוגי, שהיא חדשה, מועילה, ניתנת לשימוש תעשייתי ויש בה התקדמות המצאתית". בגדר דרישות אלה, על הממציא להציג דרך מעשית ליישומו של הרעיון העומד ביסוד האמצאה (ע"א 296/82 ד"ר ישעיה נבנצאל נ' ג'רסי ניוקליאר - אבקו איזוטופוס אינק, בפסקה 13). אולם החוק אינו מגדיר מהי "אמצאה" ומהו מועד התגבשותה ומיהו "ממציא". 29. כאשר כל הפעולות הנדרשות לצורך גיבושה של "אמצאה כשירת פטנט" נעשות על ידי אדם אחד, אין קושי לקבוע כי אותו אדם הוא ה"ממציא". אך מה הדין כאשר פעולות אלו נעשות על-ידי מספר אנשים במשותף? כך, למשל, מי יחשב כ"ממציא" כאשר הוגה הרעיון נעזר בבעל מקצוע על מנת ליישם את הרעיון הלכה למעשה? מסתבר, כי שאלת מיהות ה"ממציא" טרם נבחנה בפסיקת בית המשפט העליון. פסיקתם של בתי המשפט המחוזיים דלה וב"כ המערערת לא הפנו אלא למקרה אחד שנדון לפני כ-16 שנים - ה"פ 994/83 רוזנצוויג נ' התעשיה האוירית לישראל (להלן: עניין רוזנצוויג). מנגד לכך, הפסיקה האמריקאית והאנגלית, אשר ב"כ הצדדים הפנו אליה ברוב דעת, עסקה בשאלה בהרחבה, כאשר בדיון נשזרו שאלות נוספות, לאמור: מהו המועד שבו מתגבש רעיון מופשט לכלל אמצאה, ואימתי תרומתו של אדם תראה כתרומה לגיבושו של הרעיון האמצאתי, להבדיל מתרומה ליישומה של אמצאה שהתגבשה. נפנה ונבחן סוגיות אלו ביתר פירוט. 30. בפסיקה האמריקאית הודגש, כי גיבוש אמצאה הנו בעיקרו של דבר תהליך תודעתי. וכך נקבע בעניין זה בפרשת Edison v. Foote, 1871 C.D. 80: Invention is not the work of the hands, but of the brain. The man that first conceived the complete idea by representing it on paper, or by clear and undisputed oral explanation, is the first inventor, and to avail himself of the rights or priority the law only requires that he shall use due diligence in embodying his idea in a practical working machine. The sketch need not be a 'working drawing'. The conception may be complete, while further investigation, and perhaps experiment, may be necessary in order to embody the idea in a useful physical form. 31. את ההלכה הנוהגת בארה"ב בעניין מועד התגבשותו של הרעיון המופשט לכלל אמצאה סיכם בית המשפט לערעורים של המחוז הפדראלי בפסק הדין בעניין Burroughs Wellcome Co. v. Barr Laboratories Inc., 40 F.3d 1223 (1994) (להלן: עניין Wellcome): Conception is the touchstone of inventorship, the completion of the mental part of invention... It is 'the formation in the mind of the inventor, of a definite and permanent idea of the complete and operative invention, as it is hereafter to be applied in practice… ובהמשך הדברים: Thus, the test for conception is whether the inventor had an idea that was definite and permanent enough that one skilled in the art could understand the invention; the inventor must prove his conception by corroborating evidence, preferably by showing a contemporaneous disclosure. An idea is definite and permanent when the inventor has a specific, settled idea, a particular solution to the problem at hand, not just a general goal or research plan he hopes to pursue… The conception analysis necessarily turns on the inventor's ability to describe his invention with particularity. Until he can do so, he cannot prove possession of the complete mental picture of the invention. These rules ensure that patent rights attach only when an idea is so far developed that the inventor can point to a definite, particular invention. בדומה לכך פסק בית המשפט המחוזי (השופט י' פלפל) בעניין רוזנצוויג (בפסקה 5): אין די בכך, מצד אחד כדי שהדבר ייחשב לאמצאה, שרעיון נולד במוחו של הממציא, אך מצד שני, די בכך שהוא נותן ביטוי לרעיונו בע"פ או בכתב ומתאר בכך כיצד ייושם רעיונו הלכה למעשה. 32. רואים אנו, כי על מנת שהאמצאה תתגבש חייב הממציא להיות מסוגל לתאר אותה ברמת מסוימות ("particularity") המאפשרת לבעל מקצוע להבינה. עם זאת, על מנת להשלים את התהליך המנטאלי של האמצאה אין הממציא חייב לדעת שהאמצאה תעבוד, שכן הגילוי שהאמצאה אכן עובדת הוא חלק מהשלב המאוחר יותר של יישום האמצאה המגובשת (reduction to practice). עמד על כך בית המשפט בעניין Wellcome (בעמ' 5): But an inventor need not know that his invention will work for conception to be complete… He need only show that he had the idea; the discovery that an invention actually works is part of its reduction to practice… עמדה זו אומצה בעניין רוזנצוויג תוך שצוין, כי גם חוק הפטנטים הישראלי אינו דורש שיוכח בנסיונות מעשיים שאכן האמצאה היא אפקטיבית או יעילה (שם, בפסקה 5). 33. וכך מסוכמת ההלכה באשר למועד התגבשותו של הרעיון המופשט לכלל אמצאה על-ידי המלומד צ’יזם, בספרו: Chisum On Patents, A Treatise On The Law Of Patentability, Validity, And Infringement, LexisNexis Publications (September 2005), p.10-71-10-81 )[המצטט מפס"ד Cameron & Everett v. Brick (1871)]: The point of time at which invention, in such sense as to merit the protection of law, dates, is neither when the first thought of it is conceived, nor when the practical working machine is completed, but it is when the thought or conception is practically complete; when it has assumed such shape in the mind that it can be described and illustrated; when the inventor is ready to instruct the mechanic in relation to putting it in working form; when the 'embryo' has taken some definite form in the mind and seeks deliverance, and when this is evidenced by such description or illustration as to demonstrate its completeness. It may still need much patience and mechanical skill, and perhaps a long series of experiments, to give the conception birth in a useful, working form. The true date of invention is at the point where the work of the inventor cease and the work of the mechanic begins. ובתרגום חופשי: מועד התגבשותה של האמצאה אינו בעת הגייתו של הרעיון הראשוני, אך גם לא בעת השקתו של המכשיר נשוא האמצאה. מועד ההתגבשות הנו הרגע שבו יכול היה הממציא לתאר את הרעיון במילים או בשרטוט ולהורות למכונאי ליישמו. יישומו של הרעיון לכלל מכשיר שימושי ויעיל עדיין יכול לדרוש סבלנות רבה ומיומנויות מכניות ואולי אף סדרה ארוכה של ניסויים, אך בכל אלו אין כדי לגרוע מהעובדה שגיבושה של האמצאה כבר הושלם. אכן, המועד שבו מתגבשת אמצאה הנו באותה נקודת זמן שבה הסתיימה עבודתו של הממציא והחלה עבודתו של המכונאי. בהקשר זה לא למותר להסב תשומת לב, כי בעניין רוזנצוויג נדרשו למבקש כשנתיים תמימות כדי לבנות אב טיפוס של המכשיר על פי שרטוט האב שגיבש את האמצאה קודם לכן (שם, פסקאות 2 ו-6). 34. ודוק: תרומתו של של "המכונאי" ליישומה של האמצאה אחרי שזו כבר גובשה יכולה להיות רבת חשיבות, אך אם המכונאי לא תרם לגיבושו של הרעיון האמצאתי (Conception) הוא לא יראה כ"ממציא". כפי שקבע בית המשפט לערעורים של המחוז הפדראלי של ארה"ב בעניין Oren Tavory v. NTP., Inc., 297 Fed. Appx. 976 (2008): We also conclude that Tavory failed to provide sufficient corroborating evidence that he conceived of the interface switch. It is undisputed that he wrote the source code appended to the eventual patent application as an embodiment of the interface switch. Thus, he clearly contributed significantly to the reduction of the claimed invention to practice by reducing the interface switch to practice. However, he must prove conception of the interface switch to be a co-inventor, and thus he must demonstrate that he made a contemporaneous enabling disclosure… 35. בדומה לכך, בעניין Ethicon v. US Surgical Corporation, 135 F.3d 1456, 1460 (1998) (להלן - עניין Ethicon) קבע בית המשפט לערעורים של המחוז הפדראלי, כי אדם העוסק בתחום, אשר סייע בהוצאתו לפועל של הרעיון שכבר גובש קודם לכן (reduction to practice) לא ייחשב כממציא, אף אם הוא היה זה שבסופו של יום הציע את האפשרות המועדפת לעשות שימוש באמצאה: Moreover, depending on the scope of a patent's claims, one of ordinary skill in the art who simply reduced the inventor's idea to practice is not necessarily a joint inventor, even if the specification discloses that embodiment to satisfy the best mode requirement. הלכה זו נשנתה בעניין Murdock Webbing Company, Inc. v. Dalloz Safety, Inc., 213 F.Supp. 2d 95, 99 (2002) : It follows from this definition of conception that one who assists an inventor in reducing an invention, previously conceived, to practice, may not be considered an inventor. See Ethicon, Inc. v. U.S. Surgical Corp., 135 F.3d 1456, 1460 (Fed. Cir. 1998).  There must be some form of inventive act. See Id. The exercise of the normal skill expected of one skilled in the art of a particular industry or technique utilized in the reduction of a conceived invention to practice does not make that person a joint inventor… An individual may not be considered a joint inventor if his or her only contribution to a patented invention is explaining to the actual inventors well known concepts or the current state of the art in a particular industry… Activity such as describing how particular products could be used to meet the needs of an invention does not rise to the level of inventorship... An individual can contribute to the final embodiment of an inventor's invention. The analysis turns on whether that contribution contains the necessary element of "conception" and thereby rises beyond the simple reduction to practice of the inventor's previously conceived idea… 36. מפסקי הדין שנסקרו לעיל ברור, כי ממציא האמצאה יכול להיעזר בצדדים שלישיים בליטוש והשלמת האמצאה שפיתח, וזאת מבלי שהדבר יקנה להם זכויות של ממציא. כדברי בית המשפט לערעורים של המחוז החמישי בעניין Hobbs v. U.S. Atomic Energy Comm'n., 451 F.2d 849, 864 (5th Cir. 1971): It is clear, however, that an inventor may use the services, ideas, and aid of others in the process of perfecting his invention without losing his right to a patent. עזרתו של צד שלישי תקנה לו אפוא מעמד של ממציא משותף רק אם סייעה בגיבוש הרעיון האמצאתי. כדברי בית המשפט לערעורים בעניין Ethicon (שם, בעמ' 1460): … each joint inventor must generally contribute to the conception of the invention. וראו גם את דברי צ’יזם ((Chisum on Patents, chapter 2.02, p. 6: [p]erhaps one need not be able to point to a specific component as one's sole idea, but one must be able to say that without his contribution to the final conception, it would have been less—less efficient, less simple, less economical, less something of benefit… 37. ברוח דומה פסק בית הלורדים בפרשת Yeda Research and Development co. Ltd. v. Rhone Poulenc Rorer International Holdings Inc. [2008] RPC 1, at p. 10 , כי ממציא יכול להיות רק מי שנטל חלק בגיבושו של הרעיון האמצאתי. כדברי הלורד הופמן: In my opinion, therefore, the first step in any dispute over entitlement must be to decide who was the inventor or inventors of the claimed invention… The inventor is defined in s.7(3) as “the actual deviser of the invention”. The word “actual” denotes a contrast with a deemed or pretended deviser of the invention; it means, as Laddie J. said in University of Southampton’s Applications [2005] R.P.C. 11, [39], the natural person who “came up with the inventive concept.” It is not enough that someone contributed to the claims, because they may include non-patentable integers derived from prior art… As Laddie J. said in the University of Southampton case, the “contribution must be to the formulation of the inventive concept”. Deciding upon inventorship will therefore involve assessing the evidence adduced by the parties as to the nature of the inventive concept and who contributed to it… 38. שני הצדדים הזמינו אותי לאמץ את אמות המידה שנסקרו לעיל וליישמן על המקרה שלפנינו, ומאחר שאלו עולים בקנה אחד עם עקרונות היסוד של חוק הפטנטים, אין סיבה שלא לעשות כן. 39. יישומן של אמות המידה בשאלת מיהות ה"ממציא" על עובדות המקרה שלפנינו מוביל למסקנה, כי המשיב אינו יכול להיחשב כ"ממציא" משותף של האמצאה, שכן הוא לא תרם לגיבוש הרעיון האמצאתי ביסודה. אסביר את דבריי: א. כפי שכבר הודגש, האמצאה נשוא בקשת הפטנט דנן היא "אמצאת קומבינציה", המשלבת רכיבים שכולם היו ידועים. חידושה של האמצאה הנו אפוא שילובם של הרכיבים הידועים לכדי מכשיר אחד ומטבע הדברים הוא, שלב ליבה של אמצאה מסוג זה גלום בדרך כלל ברעיון ולא באופן יישומו. כך גם בענייננו: משעה שאלראי הגה את הרעיון לשלב לכדי מכשיר אחד רכיבים ידועים של דקירה, שאיבה, נטרול שאיבה, אנליזה ושידור התוצאה - והרעיון הועלה על הכתב ב"מפרט דרישות לפיתוח מתקן לביצוע בדיקות דם"מיום 15.10.2000 (מוצג ח1(4) למוצגי המערערת) - לא נדרשה פעילות אמצאתית נוספת לשם יישומו, להבדיל מפעילות טכנית - מכנית מסוג זו שבוצעה על ידי חברת "ארן" ולאחר מכן על ידי המשיב. ב. לצורך המחשת האמור לעיל נחזור ונעיין במפרט הדרישות הנ"ל, המגבש את הידע שהיה בידי המערערת עובר לתחילת עבודתו אצלה של המשיב: המפרט מגדיר נכוחה את מטרתה של המערכת, לאמור: "מערכת אשר תאפשר שימוש בערכה לזיהוי אנזימים באופן עצמאי. המערכת תבצע דקירה באצבע המטופל, תדאג להוצאת כמות הדם הנדרשת (באמצעות ואקום), תוביל את הדם למיקום המדויק על ערכת הבדיקה הכימית, תקרא את תוצאות הבדיקה באמצעים אופטיים ותעבירם באופן אוטומטי למוקד הרפואי. כל זאת בלחיצת כפתור אחת (רצוי - לא MUST)" (סעיף 2); להלן מפורטים במפרט מרכיביה של המערכת, לאמור: ערכה כימית חד פעמית לבדיקת אנזים בדם; מנגנון דקירת האצבע; מנגנון שאיבת הדם; מנגנון אופטי לקריאת תוצאת הבדיקה; מנגנון לעיבוד תוצאת הבדיקה, אגירתה ושליחתה למוקד; מארז המאפשר שמירת טריות הערכה הכימית לאורך זמן הבדיקה (סעיף 4); בהמשך מתוארים בפרוטרוט האופן הרצוי של פעולת המערכת ודרישות רכיבי המערכת (סעיפים 5-6). הנה כי כן, אין מדובר כלל ועיקר ברעיון גולמי ראשוני, אלא ברעיון קונקרטי ומסויים, אשר ככזה לא הייתה מניעה להעבירו באותו שלב לבעל מקצוע המצוי בתחום לצורך יישומו. פיתוחו של מכשיר שימושי ויעיל עדיין דרש באותו שלב עריכת בדיקות התכנות, בחירת פתרון מועדף, כתיבת מפרט טכני, בניית אב טיפוס וכיוב' פעולות יישומיות, אך כל אלו אינן פעולות של "ממציא" (inventor), כי אם פעולות של "מכונאי" ((mechanic ליישומה של אמצאה שהתגבשה. ג. אם יש צורך בהמחשה נוספת לאמור לעיל ניתן למצאה בסיכומי המשיב בערכאה הראשונה, שבהם סיכם את תרומתו לפיתוח האמצאה בזו הלשון: 15. בפני [המשיב] עמדו הבעיות הבאות שלא נמצא להן פתרון ע"י [המערערת] עד שהחל בעבודתו ב[מערערת]: א. למצוא כיצד לגרום לכך שכתוצאה מדקירת האצבע יצאו תמיד מספר טיפות דם באצבעו של הנבדק תוך שליטה ובקרה מלאים על הטפטוף וכמות הטיפות. התברר שהמכשיר החלקי, שבו היה הנבדק מכניס את אצבעו לתוך המכשיר, לא הצליח להוציא דם מאצבעו של הנבדק, משום שהאצבע נלחצה יתר על המידה ונעצרה זרימת הדם. ה[משיב] המציא את הפתרון של הוצאת הדם מכרית האצבע המונחת על המכשיר (ואינה מוכנסת לתוכו) על תא ואקום קטן... ב. למצוא כיצד להפסיק את זרימת הדם לאחר שיוצאו ממנה 4-5 טיפות דם. ג. למצוא כיצד לשלב בתוך המכשיר אמצעי שיבצע את דקירת האצבע של הנבדק. ה[משיב] מצא שהדקירה חייבת להיות דקירה רחבה ולא נקודתית, והיה עליו למצוא את הדוקרן שיבצע דקירה כזאת. עוד מצא ה[משיב] שהדקירה חייבת להתבצע כך שטיפות הדם לא ייפלו על הדוקרן, ולבחור את הזווית הנכונה של הדקירה בהתאם לכך... ד. לקבוע את עוצמת הואקום שבו יש להשתמש לצורך שאיבת הדם... ה. והעיקר: לשלב את כל הרכיבים האמורים ביחד כך שהמכשיר יבצע את כל הפעולות: דקירת האצבע, הוצאת טיפות הדם במספר קבוע מראש, הפסקת הוצאת הדם עם הוצאת מספר הטיפות הדרוש, ביצוע בדיקת הדם והעברת התוצאות למוקד ה[מערערת]... 16. לאחר שמצא את הפתרונות לכל הבעיות שהועלו לעיל והצליח לשלב את כל הרכיבים הידועים להתקן פועל המשיג את המטרה וכך המציא את ההמצאה, העביר המבקש לעורכי הפטנטים את פרטי ההמצאה שהמציא ואכן כך נעשה.... אין כלל ספק, כי פעולותיו דלעיל של המשיב תרמו באופן משמעותי לפיתוחו של המוצר הסופי, אולם לא הובאה ראיה של ממש כי נודע להם ערך המצאתי. אדרבא, בהינתן שמדובר ב"אמצאת קומבינציה" המהווה שילוב של רכיבים שכולם היו ידועים, נראה, כי מדובר בפעולות של "מכונאי". שילובם הפיזי של הרכיבים הידועים לכלל מכשיר אחד אכן דרש סבלנות, מיומנות הנדסית וטכנית וסדרת ניסויים, אך הוא לא הווה חלק מגיבושו של הרעיון האמצאתי. ד. תימוכין נוספים למסקנה זו ניתן למצוא במכתבה של חברת "ארן" מיום 29.3.01, אשר תוכנו הובא לעיל במלואו. באותו מכתב מציינת "ארן" כי היא עוצרת כל פעילות "בפרוייקט ייתכנות למתן הוצאת דם. הבנתי שפנית לספקים אחרים בבקשה לגיבוש קונספט טוב יותר למכשיר הזה...עדיין נראה לי... שאנו נמצאים על הנתיב למוצר טוב מאד...". בדומה לכך, במסמך "ישיבות R&D - סיכום" מיום 8.5.01 דווח המשיב כי מדובר ב"פרויקט מורכב. לא ניתן לעמוד בתאריך היעד לסיום הפיתוח (אוקטובר 01). תאריך יעד חדש יוגדר לאחר מציאת פתרון להוצאת הדם. מספר נושאים עדיין בבדיקת התכנות (ואקום, סופר טיפות)". ביום 8.8.2001 עלה בידי המשיב להציג "קונספט כללי למכשיר". נוכח מכלול הנתונים נראה, כי מדובר בפעולות של פיתוח מוצר על יסוד אמצאה שהתגבשה, ולא בפעילות אמצאתית. לא בכדי ציינה חברת "ארן" במכתבה כי הבינה שהמערערת פנתה ל"ספקים" אחרים לצורך גיבוש קונספט, ולא ל"ממציאים". גיבושו של הרעיון האמצאתי במקרה דנן הסתיים אפוא עוד קודם לתחילת עבודתו של המשיב אצל המערערת. באותו מועד הסתיימה עבודתו של ה"ממציא" (inventor) והחלה עבודתו של ה"מכונאי" (mechanic). התוצאה 40. הערעור מתקבל, החלטתו של סגן הרשם מבוטלת ובקשתו של המשיב לציון שמו כממציא נדחית. המשיב ישלם למערערת בגין ההתדיינות בשתי הדרגות הוצאות משפט, וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 30,000 ₪. אמצאה (פטנט)