קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רישום שגוי בטאבו: התובעים ביצעו במועדים שונים שתי עסקאות במקרקעין בדירות שבבעלותם, כשבכל אחת מהן ייצג אותם אחד הנתבעים. בכל אחת מן העסקאות שגה הנתבע שטיפל בה ברישום פרטיה של הדירה שאליה התייחסה אותה עסקה, באופן שכל אחת מן העסקאות הסתיימה ברישום שגוי בלשכת רישום המקרקעין. לטענת התובעים רשלנותו של כל אחד משני הנתבעים היא שהובילה לתוצאה זו, שגרמה להם נזקים שבגינם עותרים הם בתביעה זו לפיצוי. הנתבעים שלחו הודעות לצד שלישי לעיריית חיפה (להלן: "העיריה"), שבהן טענו, כי ככל שיקבע כי הם חבים בנזקי התובעים אזי חייבת העיריה בשיפוי או בהשתתפות בנזקים אלה, שכן במהלך הטיפול בעסקאות המקרקעין הפיקה העיריה אישורים אודות היעדר חובות לצורך ביצוע הרישומים בלשכת רישום המקרקעין, שבהם נכתבו פרטים מזהים שגויים של הדירות. הרקע העובדתי עובר ליום 29.11.02 הייתה התובעת מס' 1 (להלן: "התובעת") הבעלים של שתי דירות: האחת - ברחוב הגיבורים 25 חיפה, הידועה כגוש 12489, חלקה 11, תת חלקה 11 (להלן: "הדירה ברח' הגיבורים"), השניה - ברחוב התיכון 61 בחיפה, הידועה כגוש 10882, חלקה 89, תת חלקה 3 (להלן: "הדירה ברח' התיכון"). ביום 29.11.02 מכרה התובעת את זכויותיה בדירה ברח' הגיבורים לגב' קבדה זמטו (להלן: "הקונה" או "גב' זמטו", ו"העסקה הראשונה" בהתאמה). שני הצדדים יוצגו על ידי נתבע מס' 1 (להלן: "נתבע 1"), אשר ערך את הסכם המכר (להלן: "הסכם המכר") וטיפל בהעברת הזכויות בדירה מהתובעת לקונה. הסכם המכר כלל תיאור של הדירה הנמכרת, ונכתבה בו כתובתה הנכונה של הדירה ברח' הגיבורים, אך פרטי הגוש, החלקה ותת החלקה שנכתבו היו אלה של הדירה ברח' התיכון. עוד נרשם בהסכם המכר, כי הדירה מצויה בקומה "ראשונה (מעל הגשר)", בעוד שעל פי הרישום בלשכת רישום המקרקעין רשומה הדירה כדירה בקומת קרקע. גם בטופס הדיווח למס שבח, אשר מולא על ידי נתבע 1, צוינו מספרי הגוש, החלקה ותת החלקה של הדירה ברח' התיכון, ונכתב כי הדירה נמצאת בקומה הראשונה. נתבע 1 טיפל גם ברישום הזכויות בדירה על שם הקונה בלשכת רישום המקרקעין. אלא שבמקום לרשום על שם הקונה את הזכויות בדירה ברח' הגיבורים, רשם על שמה את הזכויות בדירה ברח' התיכון. ביום 18.7.03 הנפיקה העיריה תעודה לפי סעיף 324 לפקודת העיריות, שבה נרשמו כתובת הדירה ברח' הגיבורים ומספרי הגוש, החלקה ותת החלקה של הדירה ברח' התיכון. לצורך רכישת הדירה ברח' הגיבורים קיבלה הקונה הלוואת משכנתה מבנק לאומי למשכנתאות בע"מ. ביום 22.7.03 רשם נתבע 1 משכנתה בסך 214,080 ₪ לטובת בנק לאומי לישראל בע"מ על הזכויות בדירה ברח' התיכון, זכויות שנרשמו כאמור בטעות על שם הקונה (להלן: "המשכנתה" ו"הבנק"). התוצאה היא, כי במקום שירשמו על שם הקונה הזכויות בדירה ברח' הגיבורים, ותרשם משכנתה על זכויותיה בדירה זו, נרשמו על שמה הזכויות בדירה ברח' התיכון, והמשכנתה נרשמה על זכויות אלה. בחודש אוגוסט 2003 ביקשה התובעת להעביר ללא תמורה את זכויותיה בדירה ברח' התיכון לתובעים 2 ו-3, בנה וכלתה (להלן: "העסקה השניה"). התובעים יוצגו בעסקה זו על ידי נתבע מס' 2 (להלן: "נתבע 2"). ביום 9.9.03 ערך נתבע 2 תצהירי העברה ללא תמורה (להלן: "תצהירי ההעברה"), אשר בהם נרשמה כתובת הדירה ברח' התיכון, אך מספרי הגוש, החלקה ותת החלקה שנרשמו היו אלה של הדירה ברח' הגיבורים. נתבע 2 הכין גם שטרות מכר ללא תמורה, שאף עליהם החתים את התובעים באותו מועד. גם בשטרות אלה, שאותם הגיש ללשכת רישום המקרקעין לשם רישום הזכויות בדירה על שם תובעים 2 ו-3, רשם נתבע 2 את מספרי הגוש, החלקה ותת החלקה של הדירה ברח' הגיבורים במקום אלה של הדירה ברח' התיכון. ביום 10.9.03 הנפיקה העיריה תעודה לפי סעיף 324 לפקודת העיריות, שבה נרשמו כתובת הדירה ברח' התיכון ומספרי הגוש, החלקה ותת החלקה של הדירה ברח' הגיבורים. נתבע 2 אף הגיש לרשויות המס דיווח אודות העסקה, שכלל גם את תצהירי ההעברה. מנהל מיסוי המקרקעין הפיק שומת מס שבח לתובעת ושומת מס רכישה לתובעים 2 ו-3. גם באישורי המיסים צוינו מספרי הגוש, החלקה ותת החלקה של הדירה ברח' הגיבורים במקום אלה של הדירה ברח' התיכון. התוצאה היא, כי במקום שירשמו על שם תובעים 2 ו-3 הזכויות בדירה ברח' התיכון, נרשמו על שמם הזכויות בדירה ברח' הגיבורים. בעיצומה של שנת 2007 ביקשו תובעים 2 ו-3 למכור את דירתם שברחוב התיכון. על כן חתמו ביום 31.10.07 על זכרון דברים למכירת הדירה ברח' התיכון לאבנר רחמים (להלן: "זכרון הדברים"). לאחר החתימה על זכרון הדברים פנו תובעים 2 ו-3 לעו"ד קליקה, ב"כ התובעים בהליך זה, על מנת שייצגם בעסקת המכר. בשלב זה, טרם עריכת חוזה מכר בין הצדדים, הסתבר כי הדירה ברח' התיכון אינה רשומה על שם תובעים 2 ו-3, אלא על שם גב' זמטו, הקונה של הדירה ברח' הגיבורים. ביום 30.12.07 הגישו התובעים תובענה לבית המשפט המחוזי בחיפה (ת.א. 1266/07) לתיקון הרישומים השגויים של הזכויות בשתי הדירות בלשכת רישום המקרקעין. בית המשפט המחוזי נתן פסק דין שבו הורה להסדיר את הרישומים השגויים. גדר המחלוקת במסגרת הדיון בתביעה יש לבחון אם הפר כל אחד מן הנתבעים חובותיו כלפי התובעים; וככל שהתשובה לכך היא חיובית - אם נגרמו לתובעים נזקים כתוצאה מהפרת החובות. אם אמצא שיש מקום לקבל את התביעה, בחלקה או במלואה, הרי שיש לבחון אם נהגה העיריה ברשלנות בהנפקת התעודות לפי סעיף 324 לפקודת העיריות בכל אחת משתי העסקאות במקרקעין נשוא התביעה. דיון והכרעה דיון בתביעה אחריותו של עורך דין המטפל בעסקת מקרקעין כל אחד מן הנתבעים ייצג את התובעים או מי מהם (להלן: "התובעים", גם כשמדובר בחלק מהם) בעסקה במקרקעין: נתבע 1 - בעסקת מכר; נתבע 2 - בעסקת מתנה. האם הפרו הנתבעים את חובותיהם כעורכי דין כלפי התובעים - לקוחותיהם? לא אחת נפסק, כי עורך דין המייצג לקוח בעסקת מקרקעין חב כלפיו חובות אמון וחובות זהירות. חובות אלה כוללים בין היתר חובה לבדוק את פרטי הרישום בלשכת רישום המקרקעין ובכל מוסד אחר הקשור לנושא, לרבות מינהל מקרקעי ישראל וועדות לתכנון. פסק הדין המנחה בעניין זה הינו ע"א 751/89 ברכה מוסהפור נ' עו"ד אדוארד שוחט, פ"ד מו(4) 529 (1992) (להלן: "עניין מוסהפור"), שבו נפסק: "סיכומו של דבר, עורך דין, המתבקש לעשות עיסקת מקרקעין עבור לקוח, אינו ממלא את חובתו כלפיו אם אינו בודק תחילה את פרטי הרישום, בלשכת רישום המקרקעין ובמוסד מתאים אחר הקשור לנושא לפי העניין (הועדה לתכנון, מחלקת ההנדסה המתאימה, מינהל מקרקעי ישראל וכדומה)" (סעיף 11 לפסק הדין). עוד נפסק בעניין מוסהפור ביחס להסתמכותו של עורך דין על דברים שמסר לו הלקוח: "עורך דין אינו דומה לכותב בקשות. כאשר לקוח מפקיד בידיו את עניינו, אין לצפות לכך שהלקוח יידע בעצמו בכל מקרה מה הנושאים הטעונים בדיקה. המומחיות המקצועית של עורך הדין צריכה לשמש אותו ואת לקוחו באיתור של כל הטעון בדיקה" (סעיף 11 לפסק הדין). הפרת חובה של עורך דין כלפי לקוחו עשויה לשמש עילה לתביעה הן במישור החוזי - בגין הפרת חוזה, והן במישור הנזיקי - בגין רשלנות מקצועית. בשני המישורים מיושם אותו סטנדרט מקצועי של מיומנות ושל זהירות (ראה: ע"א 37/86 משה לוי נ' יצחק יחזקאל שרמן, פ"ד מד(4) 446 (1990) בפסקה 22 לפסק הדין). דברים אלה ישמשו בסיס לבחינת השאלה אם הפר כל אחד מן הנתבעים את חובות האמון והזהירות המוטלות עליו כלפי התובעים בטיפולו בעסקת המקרקעין עבורם. אחריותו של נתבע 1 נתבע 1 ייצג את התובעת ואת הקונה בעסקה הראשונה (ראה עדותו בעמ' 37 שו' 13-14). מדובר בעסקת מכר של זכויותיה של התובעת בדירה ברח' הגיבורים לקונה. לטענת נתבע 1 הוא לא התרשל בטיפולו בעסקה. להלן אתייחס לטענותיו אחת לאחת. נתבע 1 טוען, כי הסתמך על המידע שנתנה לו התובעת ביחס לפרטי הגוש והחלקה של הדירה ברח' הגיבורים. דא עקא כי נתונים אודות נכס המקרקעין הנמסרים על ידי הלקוח אינם פוטרים את עורך הדין מחובתו לבודקם, וזאת בין כשעורך הדין מייצג רק את אחד הצדדים לעסקה ובין שהוא מייצג את שני הצדדים. אימות נתוני הדירה, לרבות מיקומה, נתוני הרישום שלה, הזכויות בה וכיוצא באלה פרטים מהווה חלק מן הצד המשפטי של העסקה שעליו מופקד עורך הדין. ההלכה שקבעה את חובתו של עורך דין לבדוק את פרטי הרישום בלשכת רישום המקרקעין ובמוסדות התכנון התייחסה למקרים שבהם הסתמך עורך הדין על נתונים שמסר לו הלקוח מבלי שבדקם, והסתברו לאחר מכן כשגויים. נתבע 1 לא היה רשאי, איפוא, להסתפק בנתונים שמסרה לו התובעת, והיה עליו לבודקם בעצמו ברשויות המתאימות. נראה כי נתבע 1 מודע לחובתו לבדוק את הנתונים שמסרה לו התובעת, ומכאן טענתו השניה, כי ביצע בדיקה של הנתונים בשיחת טלפון עם פקיד בלשכת רישום המקרקעין. נתבע 1 העיד בעניין זה: "ש. בכל מקרה תסכים איתי שב 29.11.02 שערכת את החוזה לא היה בפניך מסמך בכתב שהוא נסח טאבו. ת. היתה לי ידיעה מושלמת , צלצלתי לאחד הפקידים בטאבו שאני סומך עליהם שפתח ובדק ונתן לי תשובה וסימנתי וראיתי שהכל מתאים. ש. אתה הסתמכת על שיחה טלפונית עם פקיד בטאבו. ת. כן" (עמ' 36 שו' 9-14). עוד מסר, כי לאחר עריכת הסכם המכר ביקש מהתובעת להביא לו נסח, וזו אכן הביאה לו נסח כעבור שלושה ימים (ראה: סעיף 5.ב. לתצהירו ועמ' 36 שו' 16). הנסח צורף לתצהירו של נתבע 1 כנספח ב'. מעיון בנסח עולה כי בבעלותה של התובעת דירה בגוש 10882 חלקה 89, אלא שהנסח אינו כולל את כתובתה של הדירה (וכפי שהסתבר בדיעבד מדובר בדירה ברח' התיכון). באשר לשיחה עם הפקיד בלשכת רישום המקרקעין, הרי שאף בהנחה כי אומנם התקיימה שיחה כזו, לא אוכל לקבוע כי בביצועה יצא נתבע 1 ידי חובת הבדיקה המוטלת עליו. מדובר בשיחת טלפון שלא הועלתה על הכתב. לא ידוע מיהו הפקיד, מה נשאל ומה ענה. העובדה שבסופו של דבר נכתבו בחוזה המכר כתובת הדירה ברח' הגיבורים ונתוני הגוש והחלקה של הדירה ברחוב התיכון מצביעה על כך שנתבע 1 לא ביקש מידע לבדיקת ההתאמה בין כתובת הדירה נשוא העסקה לבין פרטי הגוש והחלקה. אף בקבלת נסח מידי התובעת לא יצא נתבע 1 כדי חובת הבדיקה המוטלת עליו, שכן לא ביצע כל בדיקה המוודאת כי הנסח שמסרה לו התובעת אכן שייך לדירה נשוא העסקה. מחדלו זה של נתבע 1 מתחדד לאור העובדה שייצג בעסקה את שני הצדדים, ולכן חב חובת זהירות גם כלפי הקונה לבדוק את הפרטים שמסרה לו התובעת. עוד טוען נתבע 1, כי התובעת לא מסרה לו, כי בבעלותה שתי דירות ולא ביקשה ממנו לבדוק את זהותה של הדירה נשוא העסקה. בלשונו: "אני לא מנבא ולא יכול לנחש, אני לא יכול לדעת שיש לה שתי דירות , אם היתה אומרת שיש לה שתי דירות הייתי עושה בדיקה אחרת לגמרי" (עמ' 36 שו' 27-28). עוד טוען נתבע 1, כי התובעת מסרה לו כי כתובתה ברח' הגיבורים. לעניין זה יפים הם דבריו של בית המשפט העליון, אשר צוטטו לעיל, בעניין מוסהפור, שלפיהם אין לצפות שהלקוח ידע מהם הנושאים הטעונים בדיקה, ועל עורך הדין, שהינו בעל המומחיות המקצועית, לאתר ביחד עם הלקוח את הטעון בדיקה. התובעת הפקידה עניינה בידיו של איש מקצוע. מחובתו היה לזהות באופן מלא את הדירה נשוא העסקה אף אם לא נתבקש לעשות כן על ידי התובעת (או על ידי הקונה, שגם אותה ייצג). אילו סבר כי השאלה אם בבעלותה של התובעת נכסי מקרקעין נוספים אם לאו הינה בעלת חשיבות, היה על נתבע 1 לברר זאת עימה ולהבהיר לה את החשיבות, ולא לצפות לכך שתדע שמדובר במידע בעל חשיבות. נתבע 1 טען בעדותו כי שאל את התובעת אם יש לה דירות נוספות, שכן הציג שאלות בהתאם לטופס שמילא למס שבח (עמ' 36 שו' 29 - עמ' 37 שו' 3). ואולם עיון בטופס "הצהרה על מכירת/רכישת זכות במקרקעין" (מש"ח 7200) שהוגש על ידי נתבע 1 ביום 7.3.11, מלמד כי לא מולא בו דבר אודות דירות אחרות שבבעלות התובעת, ולכן אני דוחה טענה זו של נתבע 1. ביחס לרישום המשכנתה טוען נתבע 1, כי הבנק שלח שמאי מטעמו על מנת לזהות את הדירה, את מיקומה ואת שטחה ועל מנת להעריך את שוויה. על כן האחריות לרישום המשכנתה השגוי רובצת לפתחם של השמאי ושל הבנק (ראה עדותו בעמ' 39 שו' 13-20 ובעמ' 40 שו' 25-29). אני דוחה גם טענה זו, שכן נתבע 1 כעורך דין אינו יוצא ידי חובתו בהסתמכו על בדיקת השמאי מטעם הבנק. בנוסף, רישום המשכנתה הינו נדבך נוסף בלבד בהתרשלותו של נתבע 1, שהנדבך העיקרי בה הינו ציון פרטים מוטעים של הדירה בהסכם המכר, ורישום הזכויות השגוי בלשכת רישום המקרקעין. נתבע 1 מדגיש, כי לא קיבל שכר מהתובעת אלא רק מן הקונה, ואולם אף עובדה זו אינה מעלה או מורידה בכל הנוגע לאחריותו כלפיה כלקוחה שלו. אחריותו של נתבע 2 נתבע 2 ייצג את שלושת התובעים בעסקה השניה. מדובר בעסקת מתנה, שבמסגרתה ביקשו התובעים להעביר את זכויותיה של התובעת בדירה ברח' התיכון לתובעים 2 ו-3 ללא תמורה. לטענתו לא התרשל בטיפולו בעסקה זו. נתבע 2 מסר בתצהירו, כי לבקשתו המציאו לו התובעים ביום 1.9.03 נסח רישום עדכני, שצורף לתצהירו כנספח ב'. אציין כי מדובר בנסח של הדירה הידועה כגוש 12489 חלקה 11 תת חלקה 11, דהיינו של הדירה ברח' הגיבורים. ביום 9.9.03, לאחר שנוכח לדעת מן הנסח, כי הדירה אומנם רשומה על שמה של התובעת, החתים נתבע 2 את התובעים על מסמכי העסקה, לרבות תצהירי העברה ללא תמורה, שטרות מכר ללא תמורה והצהרה על מכירת/רכישת זכויות במקרקעין. ביום 10.9.03 המציאה תובעת 3 למשרדו אישור מעיריית חיפה שצורף כנספח ד' לתצהירו. ביום 15.9.03 הגיש דיווח על העסקה לרשויות המס. במהלך חקירתו הנגדית של נתבע 2 הסתבר כי ביום 27.8.03 פנה לחברת א.א. שירותים משפטיים בע"מ (להלן: "חברת א.א. שירותים") וביקש כי תוציא עבורו "נסח המתייחס לגוש 10882, חלקה 89, תת חלקה 3 ע"ש גלמן מניה". אציין כי מדובר בפרטי הגוש והחלקה של הדירה ברח' התיכון. ביום 31.8.03 פנה נתבע 2 פעם נוספת לחברת א.א. שירותים בבקשה להוציא נסח. בפנייתו ביקש להוציא נסח על פי אישור ביצוע פעולה שצרף לפנייתו. מדובר באישור ביצוע פעולה בחלקה 10882/89, תת חלקה 3, מיום 30.10.00 (להלן: "אישור ביצוע הפעולה") (המסמכים סומנו כת/6). אציין כי נתבע 2 העלה בסיכומיו טענות לגבי ההסתמכות על ת/6, שאליהן אתייחס להלן. במהלך עדותו נשאל נתבע 2 כיצד ידע את פרטי הגוש והחלקה המובאים במכתביו לחברת א.א. שירותים, והשיב: "כנראה שמסרו לי את זה" (עמ' 44 שו' 31 - עמ' 45 שו' 1). אציין כי בין התובעים לבין נתבע 2 מחלוקת עובדתית בשאלה אם מסרו התובעים לנתבע 2 עותק מן הצוואה שעל פיה ירשה התובעת את זכויותיה בדירה ברח' התיכון (להלן: "הצוואה"). בעוד שהתובעים טענו כי מסרו לנתבע 2 עותק מן הצוואה שבה מצוינים פרטי הגוש והחלקה הנכונים של הדירה ברח' התיכון; טען נתבע 2 כי לא נמסר לו עותק מן הצוואה, וכי הסתמך על הנסח שמציאה לו התובעת, שהינו, כאמור, נסח של הדירה ברח' הגיבורים. בנסיבות העניין, ולנוכח העובדה שבמהלך עדותו של נתבע 2 הסתבר כי נמסרו לו באופן כלשהו פרטי הגוש והחלקה הנכונים של בדירה ברח' התיכון, כי היה לפניו אישור ביצוע הפעולה שהכיל את פרטי הגוש והחלקה של הדירה ברח' התיכון, וכי אף פנה בבקשה לקבל נסח שהכילה את פרטי הגוש והחלקה הנכונים של הדירה ברח' התיכון, לא נדרשת הכרעה במחלוקת זו, שכן אין נפקות לשאלה כיצד נודעו לנתבע 2 פרטי הגוש והחלקה הנכונים של הדירה ברח' התיכון, דהיינו אם למד על כך מעיון בצוואה או בדרך אחרת. משהוכח כי נתבע 2 ידע את פרטי הגוש והחלקה הנכונים של הדירה ברח' התיכון, הרי שהתרשל בכך שלא ביצע בדיקה בנוגע לדירה זו בלשכת רישום המקרקעין, ולחילופין בכך שחרף ביצוע בדיקה כזו רשם בכל המסמכים המתייחסים לעסקה השניה את פרטי הגוש והחלקה של הדירה ברח' הגיבורים. בחקירתו הנגדית טען נתבע 2, כי על אף פניותיו לחברת א.א. שירותים הרי שהוא עומד על דבריו, כי קיבל מן התובעים נסח המתייחס לגוש 12489 חלקה 11 תת חלקה 11 (עמ' 44 שו' 23-28). ואולם אף אם אניח כי אומנם מסרו לו התובעים נסח כזה, הרי שבמצב דברים זה היו לפניו פרטיהן של שתי הדירות, ועובדה זו אך חידדה את הצורך כי יבצע בדיקות נוספות טרם ביצוע העסקה. העובדה שפרטי הרישום בנסח שהמציאו לו התובעים לא תאמו את פרטי הרישום באישור על ביצוע הפעולה שהיה ברשותו ואת פרטי הדירה שנמסרו לו קודם לכן, הטילה על נתבע 2 חובת בדיקה מוגברת טרם יבצע את העסקה. נתבע 2 הפר חובה זו, ומכאן התרשלותו. בסעיף 37 לסיכומיו טוען נתבע 2 כי הואיל ובעת פניית התובעים אליו בנוגע לביצוע העסקה השניה לא הייתה הדירה ברח' התיכון בבעלותה של התובעת (עקב הטעות ברישום שנעשתה בעסקה הראשונה), הרי שלא יכול היה לקבל מחברת א.א. שירותים נסח כפי שביקש. לכן פנה לתובעים והם המציאו לו נסח המתייחס לדירה אחרת שבבעלות התובעת, ומכאן הסיק כי פרטי הנכס שמסרו לו התובעים מלכתחילה אינם נכונים. לא אוכל לקבל טענה זו. ראשית, לא הייתה כל מניעה כי נתבע 2 יקבל לידיו נסח של הדירה ברח' התיכון (בהתאם לפרטי הגוש והחלקה שציין בבקשתו לחברת א.א. שירותים), אף אם דירה זו לא הייתה בבעלותה של התובעת. שנית, בידי נתבע 2 היה אישור ביצוע הפעולה, שלפיו נרשמה בפנקסי המקרקעין פעולת צוואה לטובת התובעת, והיה בידיו נסח המעיד על בעלותה של התובעת בדירה שפרטי הגוש והחלקה שלה שונים מאלה המופיעים באישור על ביצוע פעולה. במצב דברים זה היה על נתבע 2 לכל הפחות להביא בפני התובעים את המידע שלפיו אין התאמה בין פרטי הגוש והחלקה שמסרו לו תחילה ומופיעים באישור על ביצוע הפעולה, לבין פרטי הגוש והחלקה בנסח שהמציאו לו, לשמוע הסבריהם לכך, ובהתאם להחליט האם נדרש בירור נוסף מצידו. נתבע 2 לא היה רשאי להניח, ללא שביצע בדיקה ואפילו מבלי שברר את הדבר עם התובעים, כי התובעים טעו בפרטים שמסרו לו בהתחלה. אציין כי התובעים הכחישו בעדויותיהם, כי מסרו לידיו של נתבע 2 נסח רישום. בסיכומיהם טענו, כי נתבע 2 הוא זה שהוציא את הנסח השגוי מלשכת רישום המקרקעין. איני סבורה כי לשאלה מי אחראי להגעת הנסח השגוי לידיו של נתבע 2 יש השלכה על השאלה אם התרשל אם לאו. כפי שקבעתי לעיל, אף בהנחה שהתובעים הם שסיפקו לנתבע 2 את הנסח השגוי, התרשל נתבע 2 בטיפולו בעסקה. משכך מתייתר הדיון גם בטענת נתבע 2 לסיכומיו, כי טענת התובעים בסיכומיהם שהוציא נסח שגוי מהווה הרחבת חזית אסורה. משקלם של המסמכים שבת/6: נתבע 2 טוען בסיכומיו כי התובעים הסתירו מפניו עד לישיבת ההוכחות את המסמכים שבת/6, והציגו אותם רק בחקירתו הנגדית בהפתעה ובחוסר תום לב, וכתוצאה מכך קופחה יכולתו להתגונן מפני תוכנם של מסמכים אלה. במהלך חקירתו הנגדית התנגד נתבע 2 לשאלה שנשאל על ידי ב"כ התובעים בהסתמך על ת/6, בטענה כי המסמך לא גולה בגילוי המסמכים מטעם התובעים, עובדה שאושרה על ידי בא כוחם. אלא שב"כ התובעים טען, כי מקורם של המסמכים בתיק שמסר נתבע 2 לתובעים, ועל כן התרתי את השאלה וקבעתי כי בתשובתו יהיה נתבע 2 רשאי להתייחס גם לשאלה אם אכן נכללו המסמכים בתיק שמסר לתובעים. בהמשך הוגשו המסמכים (עמ' 43 שו' 8 - עמ' 44 שו' 20). אציין כי נתבע 2 אינו חולק על כך שמדובר במסמכים מן התיק שמסר לתובעים. אומנם אין חולק כי המסמכים שבת/6 לא הוזכרו בגילוי המסמכים מטעם התובעים, ואולם החלטתי לקבלם, בהתאם לשיקול הדעת המסור לבית המשפט בתקנה 114א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), בהיותם מסמכים שמקורם בנתבע 2 עצמו, ומכאן שהוא היה מודע לקיומם. נתבע 2, שידע כי מסר לתובעים את התיק הרלבנטי לתביעתם מבלי שהותיר העתק ברשותו, יכול היה לבקש לעיין בתיק זה ולהעתיקו בהתאם לתקנה 117 לתקנות, אולם בחר שלא לעשות כן. נתבע 2 מוסיף וטוען כי בעקבות הגשת המסמכים, שהינם רק חלק מן המסמכים שנכללו בתיק שמסר לתובעים, פנה ביום 24.3.11 לחברת א.א. שירותים בבקשה לקבל את התיק הרלבנטי שברשותם. ביום 27.3.11 נענה על ידי מנכ"ל החברה, כי אין הם שומרים מסמכים מעבר לשבע שנים. אילו נכללו המסמכים בתצהיר גילוי המסמכים של התובעים מיום 26.5.10 היה בידיו סיפק לפנות לחברת א.א. שירותים ולאתר את התיק כולו, שכן מדובר במסמכים מאוגוסט 2003, ולכן הם הוחזקו ברשות חברת א.א. שירותים עד אוגוסט 2010 (ראה סעיפים 31-32 לסיכומיו). משמעותה המשפטית של טענה זו הינה כי התובעים גרמו לו נזק ראייתי. לא אוכל לקבל טענה זו משתי סיבות: האחת - לשם קיומו של נזק ראייתי יש להצביע על אובדנן של ראיות. כאמור לעיל, לא הגיש נתבע 2 בשום שלב, אף לא לאחר חקירתו הנגדית ולאחר הגשתם של המסמכים, בקשה להורות לתובעים לאפשר לו להעתיק את מלוא התיק שמסר להם. תיק זה מכיל, מן הסתם, את המסמכים שהיו מצויים בתיקה של חברת א.א. שירותים ואף מעבר לכך. לכן לא אוכל לקבוע כי התנהלות התובעים הובילה לאובדן ראיות. השניה - הנתבע לא הצביע על כל מסמך, אשר אילו נמצא בתיקה של חברת א.א. שירותים היה בו כדי לשנות מסקנתי כי התרשל. כאמור לעיל מבוססת מסקנה זו על כך שהוכח כי לפני נתבע 2 היה מידע אודות שתי הדירות, והוא נמנע מלבדוק את הדברים ולבררם, ואפילו מלהביאם בפני התובעים. לפיכך לא מצאתי כי יש מקום לגרוע ממשקלם של המסמכים שבת/6. אחריותם של הנתבעים - סיכום מסקנתי היא כי התובעים עמדו בנטל המוטל עליהם והוכיחו כי הנתבעים אחראים כלפיהם הן במישור החוזי - בגין הפרת החוזה המחייבם להעניק להם ייצוג הולם, והן במישור הנזיקי - בגין התרשלותם במילוי חובותיהם כעורכי דין. אחריותו של נתבע 1 הינה כלפי התובעת, שהייתה לקוחה שלו, ואחריותו של נתבע 2 הינה כלפי כל התובעים. נזקיהם של התובעים הוצאות תיקון הרישום: משנתגלו לתובעים הטעויות ברישום הגישו לבית המשפט המחוזי בחיפה תובענה לתיקון הרישומים בלשכת רישום המקרקעין (ת.א. 1266/07). התובעים הוכיחו, כי בגין הגשת התובענה ולצורך תיקון הרישום שילמו שכ"ט עו"ד בסכום של 7,065 ₪ (נספח טו.4 לתצהירי התובעים) וכן אגרות והוצאות שסכומן הכולל הינו 1,723.75 ₪ (נספחים טו.1-טו.3 וטו.5 לתצהירי התובעים). מסכומים אלה יש לנכות סכום של 320 ₪ אשר הוחזרו לתובעים על ידי גב' זמטו. בנוסף נגרם לתובעים נזק של 127 ₪ בגין הפקדת ערבון בסך 10,000 ₪ בקופת בית המשפט מיום 3.1.08 עד יום 26.3.08 (ראה נספחים טז-טז.1 לתצהירי התובעים). ההוצאות שנגרמו לתובעים בגין הגשת התובענה ובגין תיקון הרישום מסתכמות, איפוא, בסכום של 8,595.75 ₪, ובשערוך ליום הגשת התביעה - 9,635 ₪. נתבע 1 טוען בסעיף 12 לסיכומיו, כי הביע רצונו ונכונותו לטפל בתיקון הרישום. אף נתבע 2 טוען, כי אילו פנו התובעים אליו יכול היה לפעול לתיקון הרישום בעלויות נמוכות יותר ובפרק זמן קצר יותר. ואולם אין לבוא בטרוניה לתובעים על שבחרו לפעול לתיקון הרישום באמצעות עורך דין אחר. מדובר בהחלטה סבירה, וההוצאות שהוציאו התובעים לצורך כך סבירות אף הן. איני סבורה כי יש לחייב לקוח שעורך דין שטיפל בעניינו התרשל לתקן את נזקיו באמצעות אותו עורך דין, בדומה שכך שאין מקום לחייב חולה הזקוק לניתוח מתקן כתוצאה מרשלנות רפואית לבצע את הניתוח באמצעות אותו רופא. אני דוחה גם את טענתו של נתבע 2 בסיכומיו, כי פנייה של התובעים לבנק לאומי למשכנתאות, שאף לו היה עניין בתיקון הרישום, הייתה מובילה להקטנת ההוצאות, שכן הבנק היה נרתם לבצע את התיקון במקום התובעים. בחירתם של התובעים להגיש בעצמם את התביעה לתיקון הרישום, ולא להמתין שמאן דהוא אחר יעשה זאת, הינה סבירה ואינה מנוגדת לחובתם לפעול להקטנת הנזק. נזקי העיכוב במכירת הדירה ברחוב התיכון: ביום 31.10.07 חתמו תובעים 2 ו-3 על זכרון דברים למכירת הדירה ברח' התיכון לאבנר רחמים (להלן: "רחמים"). לטענת התובעים, עקב הרישום השגוי של הזכויות בדירה בלשכת רישום המקרקעין נמכרה הדירה בסופו של דבר לרחמים רק ביום 19.3.08, דהיינו באיחור של כחמישה חודשים. כתוצאה מכך נאלצו התובעים לפצות את רחמים בגין העיכוב בחתימת חוזה המכר, ופיצוהו בכך שהסכימו למכור את הדירה במחיר של 290,000 ₪ במקום 314,262 ₪ שעליו הוסכם מלכתחילה, דהיינו הפסידו סכום של 24,262 ₪. התובעים ביססו טענותיהם גם על עדותו של רחמים. נתבע 2 העלה בסיכומיו שורה של טענות ביחס לשיעור הנזק הנטען על ידי התובעים. לטענות אלה הצטרפו גם נתבע 1 והעיריה. לטענת נתבע 2 ציון מספרי הגוש החלקה ותת החלקה בזכרון הדברים מצביע על כך שהתובעים ידעו על הרישום השגוי עוד לפני החתימה על זכרון הדברים, שכן מספר תת החלקה אינו מופיע בפורטל הגיאוגרפי והתובעים יכלו לדעת אותו רק מעיון בנסח רישום. עוד טען כי לפי זכרון הדברים לא היו התובעים חייבים לשלם לרחמים פיצוי כלשהו, שכן נקבע בו כי "מחיר הדירה הינו שקלי ולא צמוד". לטענתו יכולים היו התובעים לקדם את העסקה במקביל לתיקון הרישום, שלא צפוי היה להימשך זמן רב, ולמסור את הדירה לרחמים כנגד הפקדת התמורה שנקבעה בנאמנות בידי עו"ד קליקה, שייצג את שני הצדדים. לכן הפיצוי ששילמו התובעים לרחמים באמצעות הפחתת מחיר הדירה הינו פיצוי ש"התנדבו" לשלם, ולא נזק שנבע מן הרישום השגוי. מעיון בזכרון הדברים עולה, כי התובעים הצהירו כי הינם בעלי הזכויות והחוכרים של הדירה ברח' התיכון, והתחייבו למסור אותה לרחמים עד יום 15.12.07 כשהיא משוחררת מכל שעבוד, חוב או משכנתה. על כן, לכאורה, הפרו התובעים את זכרון הדברים. בסעיף 7 לזכרון הדברים נקבע פיצוי מוסכם בגין הפרתו בשיעור של 20% מערך הדירה, דהיינו 62,852 ₪. מכאן שלפי זכרון הדברים חלה על התובעים, לכאורה, חובה לפצות את רחמים. לא מצאתי כי הטענה שהתובעים עיינו בוודאי בנסח רישום טרם חתימתם על זכרון הדברים, הינה טענה מבוססת. התובעים יכולים היו לדעת את מספר תת החלקה מן האישור על ביצוע הפעולה, מן הצוואה או ממסמכים אחרים, ולאו דווקא מעיון בנסח רישום עדכני. זאת ועוד: אילו נמנעו התובעים מלחתום על זכרון הדברים, יכול שנזקיהם היו גדולים מסכום של 24,262 ₪ שאותו תובעים הם בגין ראש נזק זה. לא מצאתי ממש גם בטענה כי הצדדים יכולים היו לבצע את העסקה כפי שנקבע בזכרון הדברים חרף הרישום השגוי. הימנעותם של שני הצדדים מלחתום על חוזה מכר בטרם יוסדר תיקון הרישום והדירה תרשם על שם התובעים הינה הגיונית וסבירה, ואין לבוא בטרוניה לעורך דין אשר לא יעץ לצדדים להמשיך בביצוע העסקה כמתוכנן. ייעוץ כזה יכול היה לחשוף את עורך הדין לטענות בדבר הפרת חובות הזהירות והנאמנות מטעם הצדדים. אפנה בנושא זה גם לעדותו של רחמים, אשר בתשובה לטענת נתבע 2, כי יכול היה להפקיד את התמורה בידיו של עו"ד קליקה ולקבל את המפתחות השיב: "אני לא חושב שהייתי עושה את זה. היית קונה דירה שלא רשומה?" (ראה עדותו בעמ' 6 שו' 23-27). אני דוחה גם את טענת נתבע 2, כי התובעים השתהו באופן בלתי סביר בהגשת התובענה לתיקון הרישום. פרק הזמן בן כחודשיים ימים שחלף מאז נודע לתובעים על הרישומים השגויים ועד להגשת התובענה לתיקון הרישום אינו פרק זמן בלתי סביר, מה גם שבפרק זמן זה פנו התובעים אל הנתבעים בבקשה לקבל את תיקי התובעים שברשותם לצורך הגשת התובענה. הפניות לשני הנתבעים נעשו כבר ביום 4.11.07, כשלנתבע 1 נשלחו תזכורות ביום 19.11.07 וביום 4.12.07 (ראה: נספחים יב-יג לתצהירי התובעים). לנוכח האמור לעיל מסקנתי היא, כי הסכמת התובעים להפחית סכום של 24,262 ₪, דהיינו פחות מ-8% מן המחיר שעליו סוכם בזכרון הדברים, בשל העיכוב במכירת הדירה הינה הגיונית וסבירה, ויתכן שאף מנעה נזקים בשיעור ניכר יותר שהיו נגרמים אילו ביטל רחמים את העסקה או אילו תבע את התובעים בגין הפרה של זכרון הדברים. ערכו של סכום זה בשערוך ליום הגשת התביעה הינו 27,196 ₪. נזקים נוספים: התובעים מוסיפים כי שילמו סכום של 8,500 ₪ עבור ייצוגם בתביעה זו. ואולם סכום זה מהווה חלק מהוצאות משפט בתביעה זו ולא חלק מנזקיהם של התובעים. בנוסף עותרים התובעים כי יפסק לזכותם פיצוי בסכום של 30,000 ₪ עבור נזקים בלתי ממוניים, לרבות עוגמת נפש ואובדן זמן. איני סבורה כי זהו המקרה לפסיקת פיצוי עבור נזקים בלתי ממוניים. לא כל אירוע נזיקי או הפרת חוזה הגורמים לנפגע עוגמת נפש מצדיקים פסיקת פיצוי עבור ראש נזק זה, אלא נדרשת הוכחה לקיומו של נזק של ממש (ראה: ע"א 6884/09 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' ירדני (17.8.10)). אציין כי אף התובעים עצמם לא הפנו ולו למקרה אחד שבו נפסקו פיצויים עבור נזקים בלתי ממוניים בתיקים שעניינם רשלנות מקצועית של עורך דין או הפרת חוזה על ידיו. הקשר הסיבתי הן לצורך קיומה של עילה חוזית והן לצורך קיומה של עילה נזיקית נדרש קשר סיבתי בין הפרת החובה על ידי עורך הדין לבין הנזק שנגרם ללקוח. לגבי נתבע 1 לא מתעוררת כל בעיה בנושא הקשר בין הפרת החובה על ידיו לבין נזקי התובעים. כאמור, נזקיהם של התובעים הינם בשני ראשים: האחד - הוצאות שהוציאו לתיקון הרישום, והשני - נזקי העיכוב במכירת הדירה ברח' התיכון. התרשלותו של נתבע 1 הולידה את הצורך בתיקון הרישום. התרשלות זו גרמה גם לעיכוב במכירת הדירה ברח' התיכון, שכן נתבע 1 רשם את הדירה ברח' התיכון במקום את הדירו ברח' הגיבורים על שם גב' זמטו, ואף המשכנתה לטובת הבנק נרשמה על דירה זו. השאלה היא אם מתקיים קשר סיבתי בין התרשלותו של נתבע 2 לבין נזקיהם של התובעים. נתבע 2 טוען, כי לא קיים קשר סיבתי בין התרשלותו לבין נזקי התובעים, הואיל וכאשר פנו אליו התובעים בבקשה להעביר ביניהם את הזכויות בדירה ברח' התיכון לא יכול היה לבצע זאת, הואיל והדירה ברח' התיכון הייתה רשומה על שמה של גב' זמטו. נזקיהם של התובעים היו אותם נזקים אף אלמלא העסקה שבה טיפל. בנוסף טוען נתבע 2, כי התובעים לא אפשרו לו "להחזיר את הגלגל לאחור", דהיינו לבטל את עסקת המתנה ולהעמיד את התובעים באותו מצב שבו עמדו לפניה. סבורה אני, כי לעניין קיומו של קשר סיבתי בין מחדליו של נתבע 2 לבין נזקי התובעים יש להבחין בין שני ראשי הנזק. לגבי הנזק של הוצאות תיקון הרישום, הרי שנזק זה נגרם במלואו על ידי מחדליו של נתבע 1. נזק זה התגבש כשביצע נתבע 1 את פעולות רישום הזכויות והמשכנתה בדירה ברח' התיכון במקום בדירה ברח' הגיבורים. מחדליו של נתבע 2 לא שינו נזק זה, לא תרמו לו ולא הגדילו אותו. לפיכך לא קיים קשר סיבתי בין מחדליו של נתבע 2 לבין ראש נזק זה. שונה הוא המצב לגבי ראש הנזק שעניינו נזקי העיכוב במכירת הדירה ברח' התיכון. אילו מילא נתבע 2 את חובותיו כפי שפרטתי בעת שהתייחסתי לאחריותו, הייתה מתגלה באותו שלב הטעות ברישום שנעשתה בעסקה הראשונה. התובעים יכולים היו יכולים לפעול לתיקונה עוד בשנת 2003, דבר שהיה מונע את העיכוב במכירת הדירה לרחמים ואת הנזק שנגרם כתוצאה מכך. אוסיף, כי בטענה שהתובעים לא אפשרו לו "להחזיר את הגלגל לאחור" באמצעות ביטולה של עסקת המתנה אין כדי להועיל לנתבע 2, שכן הדבר לא היה מבטל את הנזק. הפרת חובותיו של נתבע 2 גרמה, אם כן, לאיחור בגילוי הטעות ברישום שנעשתה בעסקה הראשונה, וכתוצאה מכך נגרמו נזקי העיכוב במכירת הדירה לרחמים. מכאן אחריותו של נתבע 2 לנזקים אלה, ביחד ולחוד עם נתבע 1. אשם תורם נתבע 2 טוען בסעיף 92 לסיכומיו, כי יש לייחס לתובעים אשם תורם בשיעור מאה אחוזים, הואיל ומסרו לנתבעים מידע שגוי אודות הדירות שבבעלותם. אינני סבורה כי בנסיבות העניין יש מקום לייחס לתובעים אשם תורם. התובעים הינם אנשים פשוטים, אשר פנו לאנשי מקצוע לשם טיפול בעסקאות נשוא התביעה. כל אחד מן הנתבעים הפר את חובת הבדיקה המוטלת עליו ברשויות המתאימות, שהינה חובה בסיסית של עורך דין המטפל בעסקת מקרקעין. נתבע 2, אשר נתוני שתי הדירות היו לפניו, אף לא הביא את המידע הרלבנטי לידיעת התובעים ולא ברר עימם את משמעות הדברים. על כן אין מקום לייחס לתובעים אשם תורם כלשהו. מהימנות התובעים הנתבעים ועיריה גורסים כי עדויות התובעים לא היו מהימנות, ועל כן אין להשתית עליהן ממצאים עובדתיים. אכן, אף אני התרשמתי, כי עדויות התובעים אינן עדויות מהימנות, שניתן להשתית עליהן בלבד ממצאים עובדתיים כלשהם. לכן לאורך הדיון כולו קבעתי ממצאים רק על בסיס טענות שהוכחו בראיות אחרות, בין במסמכים ובין בעדויות עדים אחרים. התובעת, אישה קשישה, הותירה בי רושם כי כלל לא הבינה את משמעות התצהיר שעליו חתמה ואת השאלות שנשאלה. לגבי תובעים 2 ו-3 התרשמותי היא, כי ניסו להעצים את נזקיהם ואת התרשלותם הנטענת של הנתבעים. עדויותיהם של כל התובעים כללו סתירות, למשל בנושא מסירת הצוואה שמכוחה ירשה התובעת את הדירה ברח' התיכון לנתבעים. כמו כן, כאשר נדרשו להשיב לשאלות שהתשובות להן פוגעות בטענותיהם, טענו כי אינם מבינים או כי אינם זוכרים. לנוכח התרשמותי זו נמנעתי, כאמור, מלקבוע ממצאים עובדתיים בהסתמך על עדויותיהם של התובעים בלבד. דיון בהודעות לצד שלישי לנוכח מסקנתי כי הנתבעים חייבים לפצות את התובעים בגין נזקיהם, אעבור לדון בטענות הנתבעים כלפי העיריה בהודעות לצד שלישי שהגישו נגדה. אין חולק כי לצורך רישום כל אחת משתי העסקאות נשוא התביעה בלשכת רישום המקרקעין הנפיקה העיריה תעודה בדבר היעדר חובות לפי סעיף 324 לפקודת העיריות (להלן: "אישור עיריה"). באישור העיריה שהונפק לצורך העסקה הראשונה נכתבו כתובת הדירה ברח' הגיבורים ופרטי הגוש, החלקה ותת החלקה של הדירה ברח' התיכון. באישור העיריה שהונפק לצורך העסקה השניה נכתבו כתובת הדירה ברח' התיכון ופרטי הגוש, החלקה ותת החלקה של הדירה ברח' הגיבורים. הנתבעים טוענים כי העיריה התרשלה בהנפקתם של אישורי העיריה, שכן לא בדקה את ההתאמה בין כתובת הנכס לבין מספרי הגוש, החלקה ותת החלקה. הנתבעים הסתמכו על אישורים אלה בעת שרשמו את העסקאות בלשכת רישום המקרקעין, ומכאן חובת העיריה לשפותם ולהשיב להם כל סכום שבו יחויבו בתביעה העיקרית. העיריה הביאה לעדות מטעמה את רימה מישנה, מנהלת המחלקה לשירותי קהל באגף חיובי ארנונה בעירית חיפה (להלן: "מישנה"). מישנה פרטה בתצהירה כיצד פועלת העיריה לשם הפקת אישורי עיריה, כדלקמן: העיריה מנפיקה אישורי עיריה בהתאם להודעה המוגשת לה על ידי המוכר - מעביר הנכס או על ידי בא כוחו, ולחילופין על ידי הקונה - הנעבר או על ידי בא כוחו, בצירוף מסמכים רלבנטיים להוכחת ביצוע העסקה, כגון: חוזה מכר. כשהעיריה מנפיקה את אישור העיריה היא מסתמכת על פרטי העסקה כפי שאלה נמסרים לה על ידי עורכי הדין המטפלים בעסקה. ההנחה היא שכל הבדיקות הרלבנטיות לעסקה מבוצעות על ידי הצדדים לעסקה או על ידי עורכי הדין המטפלים בה. אין זה מתפקידה של העיריה לבדוק את עבודתו של עורך הדין או לפקח עליו. העיריה אינה בודקת התאמה של כתובת הנכס לפרטי הגוש והחלקה, שכן לא תמיד קיימת זהות בין הפרטי הנכס הרשומים בספריה לבין פרטיו הרשומים בפנקסי המקרקעין. בחקירתה הנגדית ציינה העדה כי במחלקתה, האחראית על נושא חובות הארנונה והמים, לא קיים רישום של גוש וחלקה אלא רק רישום של כתובת, והמחלקה עובדת לפי שם וכתובת (ראה עדותה בעמ' 48 שו' 1-6). תפקידה של העיריה בהנפקת אישור עיריה מסתכם בבדיקה שלא קיימים לגבי הנכס חובות שיש בהם למנוע העברת הזכויות בו לטובת הקונה. בחקירתה הנגדית התייחסה מישנה לתהליך הפקת אישור העיריה: "ש. תארי לבית המשפט את הבדיקה שלך שמשהו בא אליך עם הסכם? מה קרה במקרה הזה? ת. בא אדם שמציג לנו חוזה מכר בו היתה רשומה הכתובת, מצאנו את הדירה. התאמנו את השם , עשינו העברה אצלנו בארנונה ומים , גבינו כסף עשינו שיגור למחלקה לתקבולים. הם עשו את הבדיקה שלהם שלחו לנו שאין חוב והוצאנו אישור לטאבו" (עמ' 47 שו' 27-30). נתבע 2 טוען בסיכומיו, כי חובת העיריה לבדוק את ההתאמה בין כתובת הנכס לבין מספר הגוש והחלקה נובע מהיותה הגוף המקצועי אשר ברשותו כל המידע והנתונים הרלבנטיים לביצוע הבדיקה. העיריה אף גובה תשלום עבור הנפקת האישור. מכאן שחובה עליה לבצע בדיקה כאמור, ולמצער לציין באישור כי אין היא מבצעת בדיקה כזו, וכי הבדיקה הינה באחריות בעת הנכס או המחזיק. במקרה זה הפרה העיריה חובה זו, ומכאן חובתה לשאת בכל סכום שבו יחויב בתביעה העיקרית. העיריה טוענת בסיכומיה, כי תפקידה בהנפקת אישור העיריה מסתכם בבדיקה שלא קיימים חובות לגבי הנכס שיש בהם למנוע העברת הזכויות בנכס לקונה. אין זה מתפקידה של העיריה לבדוק את עבודתו של עורך הדין המטפל בעסקה. אישור העיריה מתבקש באופן שגרתי בשלביה האחרונים של עסקת המכר, לאחר ששורה של גורמים בדקו את פרטי העסקה, ובהם עורכי הדין, רשויות המס, לשכת רישום המקרקעין אם נרשמה הערת אזהרה, ואם ניתנה לקונה משכנתה - גם הבנק שנתן אותה. על כל הגורמים הללו מוטלת חובה לבדוק את פרטי העסקה. במקרה זה אף אחד מן הגורמים הללו לא עמד על אי ההתאמה בין הכתובת לבין פרטי הגוש והחלקה בשתי העסקאות, ואין מקום להטיל את האחריות למחדליהם על העיריה. עוולת הרשלנות כוללת מספר רכיבים, שהראשון בהם הוא קיומה של חובת זהירות של המזיק כלפי הניזוק. בענייננו השאלה היא אם מוטלת על עיריה חובה כלפי הפונים אליה בבקשה לקבל אישור עיריה - מוכרים, קונים או עורכי דינם - לבדוק את פרטי הבקשה, ובפרט לבדוק אם קיימת התאמה בין כתובת הנכס לבין מספרי הגוש והחלקה. לצורך מתן תשובה לשאלה זו יש להידרש למטרתו של סעיף 324 לפקודת העיריות, שמכוחו נדרש אישור העיריה. בית המשפט העליון התייחס לא אחת לשאלת מטרתו החקיקתית של הסעיף, וקבע: "הוראת סעיף 324 לפקודת העיריות (הלא היא הוראת סעיף 317 לפקודת העיריות המקורית, כפי ששונתה והוספה בשנת תשי"ב-1952: סה"ח לשנת תשי"ב, 245), נועדה לייעל ולזרז גבייתו של חוב לעיריה, בתיתה בידיה של עיריה כלי-אכיפה מיוחד שאינו ניתן בידי בעלי-חוב מן המניין (ראה והשווה: בג"צ 243/60 אולדק והולנדר, נאמנים בפשיטת רגל של בולימובסקי נ' עירית רמת-גן, פ"ד יד 2267 ,2265, מפי השופט חיים כהן; ראה עוד: ע"א 790/85 ועוד רשות שדות התעופה נ' ד"ר י' גרוס, עו"ד, כונס נכסים, פ"ד מד(201 ,185 (3). זה דרכו של שלטון, שמאתר הוא צמתים בהם עובר ממון מיד-אל-יד; מעמיד הוא על אותם צמתים רשויות שלטון הנושות באזרח; והאזרח לא יוכל להמשיך בדרכו אלא אם ישקול על ידה של הרשות את חובו לה. כך במקומות אחרים וכך לעניין העברת זכויות בנכסי מקרקעין מאדם לחברו" (בג"צ 779/92 וליד סלאמה נ' ראש עירית נצרת, פ"ד מז(5) 183 (1993) בסעיף 5 לפסק הדין). עוד נפסק, כי הסעיף נועד לתת בידי הרשות אמצעי אדמיניסטרטיבי - אכיפתי לגביית חובות, ואין הוא שייך למישור הזכויות המהותיות (ראה: ע"א 633/91 מנהל מס רכוש ומנהל מס שבח מקרקעין ת"א נ' אלי ושושנה שמש, פ"ד מח(1) 841 (1994); רע"א 7037/00 עיריית ראשון לציון נ' עו"ד ישראל וינבוים, פ"ד נו(4) 856 (2002); רע"א 3437/01 עירית ראשון לציון נ' יהודה גרינהויז - לנדוי, עו"ד (11.7.02)). סעיף 324 לפקודת העיריות לא בא, אם כן, ליצור מנגנון לבדיקתן של עסקאות במקרקעין או לפיקוח עליהן. מטרת הסעיף הינה להקנות לעיריה אמצעי גביה של חובות, ולא להטיל עליה חובה לבדוק את פרטיהן של העסקאות במקרקעין או את פרטי רישומן של אותן העסקאות בפנקסי המקרקעין. לפיכך לא הייתה לעיריה כל חובה כלפי הנתבעים או כלפי לקוחותיהם לבדוק את פרטי העסקאות שלשם רישומן בפנקסי המקרקעין הונפקו אישורי העיריה, ולהשוות בין כתובת הנכסים לבין מספרי הגוש והחלקה. על כן הנני דוחה את ההודעות לצד שלישי ששלחו הנתבעים לעיריה. סוף דבר לנוכח האמור לעיל הנני מורה כדלקמן: נתבע 1 ישלם לתובעים סכום של 9,635 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעים סכום של 27,196 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לצד השלישי הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. זכות ערעור כחוק. רישום בטאבו