קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רישום תעודות כוזבות: 1. ביום 15.5.11 החלטנו לקבל את ערעורו של המערער ועתה נפרט את נימוקינו לכך. 2. המערער הורשע בבית משפט קמא, על יסוד הודאתו בכתב אישום מתוקן בשנית, בעבירה של מתן תעודה כוזבת, לפי סעיף 281 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, והוטל עליו צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 180 שעות למשך שנה, וכן חויב בחתימה על התחייבות בסך 5,000 ₪ שלא יעבור על העבירה שבה הורשע. יצוין כי ההחלטה להרשיעו נָגְדָה הסדר טיעון עם המשיבה, שלפיו עתרו הצדדים במשותף לאי הרשעת המערער אם יתקבל תסקיר חיובי של שירות המבחן (שאמנם התקבל). ב"כ המשיבה ציין בפנינו, כי לאחר מתן פסק הדין של בית משפט קמא, שָׁבָה המשיבה ובחנה את עמדתה, ומסקנתה היא שלא נפלה טעות בשיקוליה, וממילא דעתה היא שיש לקבל את הערעור. 3. בפסק הדין נשוא הערעור נדון עניינם של שלושה נאשמים שעבדו בתקופה הרלבנטית במרפאת ש.ר.ד שירות רפואי דחוף בע"מ, בכפר קאסם (להלן: "המרפאה") - המערער כרופא, ושני הנאשמים האחרים (נאשם 2 ונאשם 4) כאחים. עניינו של המערער עלה באישום השלישי בלבד בכתב האישום. הוא הודה בכך שבלילה שבין 9.8.08 ל-10.8.08 מילא תעודות רפואיות כוזבות ומסר אותן לסוכנים משטרתיים שהתחזו בפניו כחיילים. במקרה האחד כתב המערער כי בדק שני חיילים (אדם וגלעד) והמליץ על שלושה ימי מנוחה לאחר שאִבחן אותם כבעלי רגישות בגב התחתון, וזאת כאשר למעשה לא בדק אותם, ואחד החיילים אף מסר לו כי השניים "רוצים גימלים כי לא בא לנו לחזור לצבא". במקרה השני בדק המערער חייל נוסף (יוני) ואמר לו שהוא בריא. החייל מסר למערער שאכן אינו חולה, אך "אין לו כוח" לשוב לצבא, וביקש על כן מהמערער לעשות מחווה עבורו. המערער הסכים ורשם בכזב על גבי התעודה הרפואית כי בדק את החייל, אִבחן אותו כסובל מאודם בגרון, והמליץ שיקבל שני ימי מנוחה. יצוין כי כל אחד משלושת החיילים שילם תמורת התעודה הרפואית 100 ₪ שהופקדו בקופת המרפאה עבור בעל המרפאה (ולא עבור המערער). 4. באשר לשני הנאשמים האחרים, הרי שהנאשם 2 הורשע לפי הודאתו בארבע עבירות של מתן תעודה כוזבת ובעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע. הוטלו עליו, בנוסף לשל"צ ולהתחייבות כספית, 9 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 5,000 ₪. הנאשם 4 הורשע לפי הודאתו בשלוש עבירות של מתן תעודה כוזבת ובעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, והוטלו עליו, בנוסף לשל"צ ולהתחייבות כספית, 6 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 3,000 ₪. בית משפט קמא ערך השוואה בין חלקם של הנאשמים השונים, כאשר אין חולק שחלקו של המערער הוא הקטן מביניהם. 5. זאת ועוד, המדובר במקרה זה בפרשה שבה הואשמו במסגרת כתב האישום דנן נאשמים נוספים, וכמו כן הואשמו, בנפרד, רופא נוסף, מוחמד טאהא, ובעל המרפאה, מוראד עמר. עניינו של מוחמד טאהא כבר הסתיים. הוא נדון, בין השאר, ל- 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, ולאחרונה נדחה ערעורו. יצוין כי בפסק הדין של בית משפט קמא הוטעם כי חלקו בעבירות של מוחמד טאהא גדול יותר מחלקם של המערער ושני הנאשמים האחרים. 6. עוד יצוין, כי המערער שלפנינו לא הורשע בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע שבה הואשמו שני הנאשמים האחרים. משמעות הדבר תובהר בהמשך. 7. בית משפט קמא הגיע למסקנה כי אין לקבל את עתירת שני הצדדים שלא להרשיע את המערער, מאחר שסבר כי המערער אינו עומד במבחני הפסיקה לאי הרשעה. בעניין זה ציין בית משפט קמא כי אין מדובר במעידה חד פעמית בהזדמנות אחת, אלא שהנפקת התעודות הכוזבות נעשתה בשני מועדים שונים כלפי שלושה מתחזים שונים. המערער הבין את הפסול שבמעשיו וסיפק את התעודות הכוזבות גם כדי לשמור על מקום עבודתו. כמו כן, ציין בית המשפט כי לא שוכנע שבהרשעתו של המערער יהיה כדי לפגוע בפרנסתו באופן קריטי. להערכת בית המשפט, אין זה הכרחי שהמערער יאבד את יכולתו להמשיך לעבוד ולהתפרנס גם אם יורשע. בית המשפט קמא היה ער לכך שבהחלטתו להרשיע את המערער, סוטה הוא מהסדר הטיעון. טעמי בית המשפט לאי כיבוד הסדר הטיעון היו: "משלא ניתן, לטעמי, משקל הולם לחומרת העבירה, להישנות המעשים, ולאינטרס הציבורי להתריע ולהרתיע, ומשהסדר הטיעון התבסס על הנחה כי מדובר במתן תעודה כוזבת 'בהזדמנות אחת בלבד' בעוד בעצמו הודה [הנאשם] כי נתן שלוש תעודות כוזבות לשלושה חיילים שונים בשני מועדים שונים, הרחוקים כשלושה שבועות זה מזה". כל זאת, כאשר מדובר ברופא הנותן לחיילים תעודה כוזבת בדבר מחלה. למסקנתה זו הגיעה השופטת קמא הגם ששוכנעה "כי כנה חרטתו, כי הוא לוקח אחריות על מעשיו וכי הוא בעל יכולת לבחון לעומק את קשייו". 8. אנו הגענו למסקנה כי מן הראוי לקבל את הערעור, ואולם נציין בתחילת דברינו כי ערים היינו לחומרת העבירה של רישום תעודות כוזבות על ידי רופא, ולטעמים שנתן בית משפט קמא לאי כיבוד הסדר הטיעון. זאת ועוד, בתחילת הדיון בעל-פה אף הקשינו על ב"כ הצדדים ושאלנו האם אין מקום להבדיל בכל הנוגע לאי כיבוד הסדרי טיעון, בין מקרה שבו שיעורו של העונש המוטל על ידי בית משפט קמא הוא גבוה מזה המוסכם, לבין מקרה שבו מדובר בשאלת הרשעה או אי הרשעה - באופן שבמקרה האחרון תהיה מצומצמת יותר התערבותה האפשרית של ערכאת הערעור (בפסק הדין שאינו מקבל את הסדר הטיעון). ואולם, לאחר ששמענו את דברי ב"כ הצדדים, השתכנענו כי נסיבותיו של מקרה זה בכל הנוגע למערער הן יוצאות דופן, כך שלא היה מקום לדעתנו לסטות מהסדר הטיעון. להלן נפרט את שורת הטעמים שהצטברותם הופכת לדעתנו מקרה זה ליוצא דופן כאמור, באופן המצדיק קבלת הערעור. 9. נציין תחילה כי המערער הוא בן 32, תושב כפר קאסם, ומאורס מזה כחמש שנים. לאחר שסיים את לימודי הרפואה באיטליה, חזר לארץ והתמחה בשני בתי חולים, ובמקביל עבד במרפאה הנידונה בכפר קאסם. אין לו כל עבר פלילי. הסבא של המערער היה אחד מהרוגי הטבח בכפר קאסם באוקטובר 1956, ואביו של המערער היה אז בן שש. כל ימיו עבד האב קשה במחצבה כדי לגדל עם רעייתו חמישה ילדים, שכולם היום בעלי תארים אקדמיים, כאשר "גולת הכותרת של המשפחה" - כלשון הסנגור - היא המערער הרופא. תסקיר שירות המבחן על אודות המערער הוא חיובי ביותר. קצינת המבחן ציינה כי המערער לקח אחריות על מעשיו, וגילה חרטה כנה. הרשעתו תסב, לדעת קצינת המבחן, פגיעה קשה במערער, במקצועו כרופא, ועל כן המליצה כי המערער לא יורשע, אך יוטלו עליו 180 שעות של"צ. 10. בפתח דברינו לעניין נסיבותיו הייחודיות של המקרה דנן, נציין כי אין מחלוקת על כך שמיד כאשר החל המערער לעבוד כרופא צעיר במרפאה, הופנו אליו דרישות מאת מעסיקיו להעניק לפונים למרפאה אישורים רפואיים כוזבים, כפי שהיה נהוג במרפאה זו מצד עובדים רבים. המערער מָרַד בקשר הפלילי שנקשר במרפאה במשך למעלה משנה, וסירב להנחיות מעסיקיו לספק אישורים כאלה ושלא להקפיד בבדיקות. הוא עמד במריו גם נוכח איומים חוזרים ונשנים מצד מעסיקיו כי יפוטר. עמדתו הייתה ידועה לכל צוות המרפאה. הפעם היחידה שבה "נכנע" המערער הייתה באותו לילה, 10.8.08-9.8.08. 11. כיוצא בזה, אין חולק על כך שכוח רצונו של המערער "הוכנע" על ידי סוכנים מדיחים של מצ"ח, שבאו למרפאה פעם אחר פעם כדי לקבל אישורים כוזבים מסגל המרפאה. בלילה האמור היו אלה שני סוכנים שהתלוננו על כאבי גב וסוכן אחד שהתלונן על כאב גרון, ובעקבות לחציהם סיפק להם המערער את התעודה המבוקשת. במקרה הראשון לא בדק המערער את הסוכנים, אך בעניין זה מציין הסנגור כי בדיקה גופנית לא יכולה לאשש או להפריך כאב גב. לגבי המקרה השני, אין חולק כי הסוכן הפציר במערער ארבע פעמים לתת לו תעודת מחלה הואיל והוא שרוי בכאבים, עד אשר התרצה המערער לתת לו את התעודה. יצוין כי דברים אלה (בפסקה זו ובפסקה שלפניה) נמסרו בבית המשפט קמא על ידי ב"כ המערער, ובית המשפט קיבל אותם, בציינו כי ב"כ המאשימה לא ביקשה לסתור עובדות אלה. 12. פרקליטות מחוז מרכז שקלה את כל השיקולים דלעיל בעת עריכת הסדר הטיעון עם המערער. הפרקליטות הבחינה בין המערער לבין יתר הנאשמים בפרשה זו, שאותם ביקשה להרשיע, וזאת לאור העובדה שהמערער התנגד לאורך זמן לנהגים הפסולים במרפאה כאמור, וכנובע מכך לא יוחסה לו, עבירת הקשר. המערער גם לא הפיק כל רווח כספי מן התעודות שנתן. לכך יש להוסיף שיקול חשוב נוסף והוא הקושי הראייתי שעמד במקרה זה לגבי הוכחת אשמתו של המערער, קושי שהובא גם לידיעת בית משפט קמא. כידוע, קיומו של קושי ראייתי הוא שיקול חשוב בבחינת השאלה האם לאשר או לדחות הסדר טיעון. נוסיף כי בדיון בפנינו עלה מפי ב"כ הצדדים שהקושי הראייתי אינו נוגע רק לסוגיית עבירת הקשר, אלא גם לגבי השאלה האם בוצעה או לא בוצעה בדיקה גופנית של החיילים. בהעלותו סוגיה זו לפנינו, הדגיש הסנגור, והסכים עמו ב"כ המשיבה, כי לאינטרס ההסתמכות של המערער - כי יאושר הסדר הטיעון והוא לא יורשע - יש לתת משקל רב במקרה זה. 13. שיקול נוסף שאותו יש להזכיר, נוגע לדברי בית המשפט קמא שלפיהם נתן המערער את התעודות הכוזבות לחיילים בשני מועדים שונים המרוחקים זה מזה כשלושה שבועות (פסק הדין, עמ' 39). שיקול זה גם הודגש כשיקול לסטייה מהסדר הטיעון (פסק הדין, עמ' 49). ואולם, ב"כ המשיבה, בטבלה שהגיש לפנינו ובטיעונו בעל-פה, הדגיש כי דברים אלה של בית המשפט הם מוטעים, וכי התעודות סופקו לחיילים באותו היום. 14. כללו של דבר, לדעתנו אין לומר ששיקולי פרקליטות מחוז מרכז בעריכת הסדר הטיעון עם המערער היו מופרכים, או שנפלה בהם אי סבירות מהותית. ומכל מקום, דעתנו היא כי משנכרת הסדר הטיעון והובאו טעמיו הייחודיים בפני בית משפט קמא - לא היה מקום לנקוט את הצעד יוצא הדופן של אי קיום הסדר הטיעון. נזכיר שיקולים אלה באופן תמציתי: א. המערער לא הסכים לקשר הפלילי שהיה במרפאה וסירב להנחיות מעסיקיו לספק אישורים כוזבים ושלא להקפיד בבדיקות. זאת גם נוכח איומים כי יפוטר. רק פעם אחת "נשבר", כתוצאה מלחציהם של סוכנים מדיחים. ב. המערער לא הורשע בעבירת הקשר, ולא הפיק רווח כספי ממעשיו. ג. קשיים ראייתיים של ממש. ד. מתן התעודות היה באותו יום ולא בהפרש של מס' שבועות. ה. עברו הנקי ונסיבותיו האישיות המיוחדות של המערער. 15. בית משפט קמא הוסיף וציין, בהידרשו לתנאים שנקבעו בפסיקה לביטול הרשעה, כי לא שוכנע שהמערער, אם יורשע, יאבד את יכולתו להמשיך לעבוד ולהתפרנס. בעניין זה הזכיר בית המשפט שארוסתו של המערער - גם היא רופאה במקצועה. ואולם, דומה בעינינו כי צדק ב"כ המערער בציינו שמן הראוי לבחון את הפגיעה האפשרית בעיסוקו הקונקרטי של הנאשם, ובעניין זה נראה לנו כי הרשעתו של המערער דנן תפגע באופן מאוד משמעותי במסלולו המקצועי כרופא, כפי שגם שירות המבחן התרשם. 16. לאור כל זאת מתקבל הערעור. הרשעתו של המערער מבוטלת. עומדים בעינם צו השל"צ שהוטל עליו בהיקף של 180 שעות למשך שנה, וכן התחייבותו הכספית בסך 5,000 ₪. משפט פלילימסמכיםתעודה כוזבתחוק העונשין