קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תסמונת ההחזר הוושטי בצה"ל / רפלוקס בצבא: זהו ערעור לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט 1952 [נוסח משולב] (להלן: "החוק") על החלטת המשיב שלא להכיר בקשר סיבתי בין תנאי שירותו של המערער בצה"ל, לבין תסמונת ההחזר קיבה-ושט (רפלוקס) ממנה הוא סובל. (להלן- 'התסמונת' , או 'המחלה'). החלטת המשיב מיום 18.12.2008 מסתמכת על הבדיקות והנימוקים המצויינים בחוות הדעת הרפואית מיום 10.11.2008 שניתנה על ידי ד"ר א. גילון (להלן - 'חוו"ד ראשונה'), שאין קשר בין התסמונת לבין תנאי השירות הצבאי של המערער, כמשמעותו בסעיף 1 לחוק. המערער גוייס לצבא ביום 4.12.2005, ללא כל בעיה דומה לתסמונת, ונקבע לו פרופיל רפואי 84, בשל בעיה אורטופדית. לאחר שסיים טירונות, הוא השתתף בקורס של 4 חודשים של מכונאי מסוקים ולאחריו, שרת כמכונאי מסוקים כבדים. לטענת המערער,בתחילת שנת 2007 הוא החל המערער לסבול, לאחר כל ארוחה, מתחושה של 'גוש תקוע בגרון' מקושי בבליעה בעיקר של מוצקים וגם של נוזלים, משיעול ליחתי ומצרבת, הן ביום והן בלילה. רמת הצרבת אף גרמה לו להתעורר משנתו, עקב תחושה של חנק מחומצה עולה וריח רע מהפה. המערער נבדק על ידי רופא אף-אוזן-גרון ובהמשך לברור ולטיפול במרפאת גסטרו, שם עבר ביום 3.6.2007 בדיקה גסטרוסקופיה, שהצביעה על מימצא של פס דלקתי בחיבור וושט-קיבה (אסופגיטיס דרגה ראשונה) ושאר הבדיקה היתה תקינה, ללא נוכחות של חיידק הליקובקטר פילורי ברירית הקיבה. המערער קיבל טיפול בתכשירי P.P.I שונים (אומפידקס, לוסק ולנטון), לתקופות של 4-3 חודשים בכל תרופה. למרות זאת, לא חל כל שינוי משמעותי במצבו. ביום 28.10.2007, עבר בדיקת ניטור חומצית הוושט שהעלתה כי ב- 10.6% משעות היממה היתה עדות לחומצה בוושט, כאשר הנורמה היא עד 3.4%. DE MEESTER SCORE של 53.3%, כאשר הנורמה היא פחות מ- 14.72. על רקע הממצאים האלה ובהעדר תגובה לטיפולים התרופתיים השונים נעשה למערער ניתוח פונדופליקציה של הוושט בלפרוסקופיה, אשר לאחריו, אכל המערער אוכל דייסתי או נוזלי בפרק זמן מסויים וכעת, הוא אוכל לסירוגין, אוכל רגיל ודייסתי, הוא נתקל בקושי בבליעה ונזקק עדיין לתכשירי P.P.I . לטענת המערער, הוא הוריד ממשקלו כ- 10 ק"ג , והיתה תופעה של שלשולים לעיתים. המערער מבסס את ערעורו על כך, כי תנאי שירותו הצבאי, גרמו להופעת התסמונת. תנאי השירות כוללים את תנאי המגורים בבסיס בו שרת ותנאי עבודתו כמכונאי מסוקים כבדים. לענין תנאי מגורים- טוען המערער, כי התנאים הסניטרים בחדרי המגורים היו ירודים , הן בשירותים ובמקלחות והן בחדרי האוכל. השירותים והמגורים נוקו רק פעם בשבוע. בכל מקום היו חתולים, חולדות ומקקים. לטענתו, בתחילת שירותו הסדיר, התגלתה חולדה מתה בסיר במטבח ומסביבה היו חרקים רבים. עקב כך נסגר המטבח לבישול ובמשך כשנתיים הוא נאלץ לאכול רק אוכל מעובד וגולמי. רמת התחזוקה של חדר האוכל הייתה ירודה, לא היו מספיק כלים לכל החיילים ובשל כך, נאלץ המערער לאכול בכלים שלא עברו שטיפה טובה. (להלן 'תנאי מגורים'). לענין תנאי עבודתו - לדבריו, הם כללו פירוק והרכבה של מכלולים וחלקים שונים במסוק. חלקים רבים היו כבדים ושקלו כמה עשרות ק"ג. הוא נדרש להוציא מגבהים (ג'קים) כבדים של מסוקים. חלקם נישאו על ידו וחלקם היו ניידים. המערער השתמש בארגז כלים, שהיו בו מדי פיתול, משקל כל מד הוא כ- 5-8 ק"ג. לדבריו, הוא ביצע עבודות שבהן היה צריך לעבוד בגב כפוף (במסוק), בעת הצורך בשחרור 'כן נסע' , שמשקלו כ- 50 ק"ג ולהרימו על עגלה. הוא נדרש להחליף להבים שמשקלם כ- 200 ק"ג, היה עליו להרים מנועים כבדים וכן היה עליו להרים פסולת שהונחה בפחים כבדים ועמוסים. לדברי המערער, הוא עבד בסביבה מלוכלכת, עם שמנים, גריז ודלק. אופי העבודה היה כרוך בלחץ רב ובאחריות כבדה. שעות העבודה היו מרובות, כ- 12 שעות בממוצע ואף בלילה ובימי שבת, בעיקר בימי פעילות מבצעית ובתקופת מלחמת לבנון השנייה (להלן- 'תנאי "העבודה'). תנאי המגורים ותנאי העבודה להלן - 'תנאי שירות'. לאחר שהתגלתה התסמונת אצל המערער, ניתנו לו לדבריו, המלצות רופאים, כי עליו להימנע מאכילת מזון שומני ומטוגן ומשתיית קפה, ושינוי הרגלי האכילה. כמו כן הומלץ על לינת בית ועבודה בסביבה נקייה. לדבריו, הוא לא היה יכול למלא אחר ההמלצות הללו בעת שהותו בתנאי המגורים ובתנאי העבודה, כשהוא סבל מתופעות הלוואי של הכדורים שנטל. הוא סבל מכאבי בטן , משלשולים , כאבי ראש, יובש בפה ועייפות רבה במהלך היום . כל אלה הקשו עליו למלא את תפקידו בעבודה וגרמו לו ללחץ רב. ביום 5.8.2008, הורד הפרופיל הרפואי של המערער ל- 24 באופן זמני והוא אמור היה להשתחרר מהשרות. אולם, בשל רצונו להמשיך ולשרת, הוא סיים את שירותו בהתנדבות ביום 3.12.2008. חוות דעת רפואיות המערער תמך את ערעורו בחוות דעת רפואית מיום 9.7.2009 שנתן ד"ר הירש, והמשיב תמך את עמדתו בשתי חוות דעת רפואיות , שניתנו על ידי ד"ר גילון, חוות הדעת הראשונה וחוות דעת שניה (מגיבה) מיום 17.8.09. ד"ר הירש אישר בחוות דעתו, כי התסמונת הינה מחלה שכיחה ביותר המופיעה באוכלוסיה הכללית בשעורים שבין 25% ל- 35%. עם אבחון המחלה, נדרשת דיאטה מכוונת להפחתה בהפרשת חומצה ועליה של תוכן קיבה לאורך הוושט וכן נדרש טיפול תרופתי לעתים לטווח ארוך מאד. לדעת ד"ר הירש, הסיבה לפריצת המחלה, איננה ברורה די צרכה. הנחת היסוד היא, כי מדובר בהרפיה לא מתאימה של המסתם הוושטי קיבתי (לאחר מילוי הקיבה במזון) ועליה של תוכן קיבה הכולל חומצה ומזון לאורך הוושט. ישנם גורמים המדרבנים את הופעת הריפלוקס והן כוללות הפרעה בהתרוקנות של הושט והקיבה. התרוקנות הקיבה יכולה להיגרם, בין היתר, כתוצאה מלחץ חיצוני על הקיבה המופעל מחלל הבטן. לחץ זה יכול להיגרם בין השאר, כתוצאה מהרמת משאות כבדים וישיבה ממושכת בשרותים כתוצאה מעצירות. במקרה של המערער, מאשר ד"ר הירש, כי אין ידועה הסיבה להתפתחות הפגם במסתם הוושטי קיבתי, אבל מתקבל מאד על הדעת, כי הסימפטומים קשורים לתנאי השרות. לחלופין, יש לדעתו לקבוע, כי המחלה הוחמרה עקב תנאי השירות, בשעור של 100%, זאת לאור העובדה, כי טרם גיוסו לא סבל מסימפטומים אלה. בחוות הדעת הראשונה, מאשר ד"ר גילון, כי התופעות מתפתחות כתוצאה מהפרעה אנטומית ופיזיולוגית המתבטאת בתפקוד לקוי של מנגנון הסגר התחתון של הוושט וחולשת שרירי הסרעפת, פיגור בהתרוקנות הקיבה והפרעות בתנועתיות הוושט. ההפרעה במנגנונים אלה היא תוצאה של ממצאים קונסטיטוציוניים שאינם תלויים בתנאים חיצוניים. לדעת ד"ר גילון, מתח בעבודה, עבודה קשה ביום ובלילה, אינם מהווים גורמים לפריצת המחלה. לפיכך, אין קשר סיבתי, בין תנאי שירותו של המערער למחלה. 23. בחוות הדעת השניה מציין ד"ר גילון, כי בספר הגסטרואנטרולוגיה המקובל כספר לימוד בבתי הספר לרפואה במערב (SLEISENGER), הוצאה VIII , פרק 42, דף 905) נאמר, כי בסקרים ניתן למצוא את תופעת המחלה ב- 42% עד 45% באוכלוסיה שנסקרה. לא נאמר בספר, כי המחלה נגרמת כתוצאה מהרמת משאות כבדים, או מהווה גורם להתפתחותה. כמעט כל מאמץ פיזי, כמו הרמת משא, או דחיפה של מכונית, או פעולת מעיים קשה, או שעול, מעלים את הלחץ התוך בטני שהוא אחד הגורמים למעבר של תוכן הקיבה לוושט, אבל אין הם משפיעים על התפתחות כשלון מכניזם הסגר של הושט התחתון. מחלתו של המערער הינה GERD- GASTO ESOPHAGEAL REFLUX DISEASE שהינה החזר תוכן הקיבה אל הוושט עם פגיעה ברירית הקיבה. מחלה זו היא תוצאה של כשלון המנגנון המונע את מעבר תוכן הקיבה לוושט וכתוצאה מכך יש נוכחות מוגזמת של תוכן הקיבה החומצי בוושט התחתון, הן מבחינת הכמות והן מבחינת משך השהיה של התוכן החומצי בוושט. תוכן הקיבה החומצי פוגע בוושט, שאינו מוגן מפני החומצה, וגורם שם לדלקת. 24. המומחים הרפואיים נחקרו על חוות דעתם הרפואית. ד"ר הירש השיב, כי הגורם למחלה אינו מולד. הוא מתפתח במשך השנים, עם הגיל: "זה שייך לבעיה שאנו לא מבינים למה זה קורה" (עמ' 2 שורה 20). כן העיד, כי אנשים שעוסקים בעיקר בהרמת משקולות בצורה עקבית , לפחות 3-4 פעמים בשבוע, נמצאים בסיכון לחלות במחלה. לדבריו, כתוצאה מלחץ תוך בטני, יש עליה בלחץ על הקיבה שתורמת לעליה של הנוזל מהקיבה לוושט (עמ' 3 שורה 13). 25. לדעת ד"ר גילון 'רפלוקס ' עצמו אינו מחלה. הבעיה מתחילה כאשר קיים כשלון של המנגנון המסובך מאד של מעבר בין הוושט לקיבה. אצל המערער היה רפלוקס גדול שיתכן שתוקן בניתוח שעבר. הוא היה כה גדול שגרם למחלה שהתבטאה בצרבת ובהפרעות בבליעה שגרמו לנזק לוושט. זוהי מחלה מולדת שנותנת את אותותיה בהמשך החיים. 26. עוד לדברי ד"ר גילון, ממצאים קונסטיטוציונאליים יתכן שהיו מתקיימים אצל המערער, גם בלי שיתפתח אצלו הרפלוקס ובלי שתתפתח מחלה סימפטומטית. יתכן שהרפלוקס היה סמוי, אסימפטומטי ופרץ בשלב מסויים. על פי התיק הרפואי של המערער, מצא ד"ר גילון, כי שנתיים לפי שירותו הצבאי סבל המערער מצרבת. לדעתו, אין מחקר מדעי המצביע שהרמת משקולות גורם לרפלוקס. כל מאמץ תוך בטני גורם לרפלוקס, אך לאו דווקא פוגע בוושט. כשהמאמץ מסתיים, "הכל יורד למטה"; לכל אחד יש מאמץ תוך בטני מספר פעמים ביום. לשאלה, האם קיימת אבחנה בין מאמץ פיזי ממושך לאורך תקופה, לבין מאמץ פיזי חולף, השיב ד"ר גילון, כי אין מאמץ פיזי ממושך, כל עיסוק הוא חולף, ואין הוכחה שהוא אחד הגורמים להתהוות המחלה. דווקא, סבלים סובלים מבקעים במפשעות ולא מהמחלה. 27. טענתו של המערער היא, כי המחלה נגרמה, מאחר ולא השתמש בשירותים שהיו במחנה, בשל חוסר נקיון, נדחתה על ידי ד"ר גילון, הוא הדין בצורך בלינה בבית. 28. לדעת ד"ר גילון, סוג המחלה הנדונה, אינה מתפתחת בתוך מספר ימים, אלא לאחר שנים. השינויים הם מולדים, והם קיימים שנים רבות. על רקע השינויים מופיע הרפלוקס המעבר תוך הקיבה לוושט. תוך הקיבה חומצי והוושט לא מוגן מפני החומצה וכשהדבר נמשך לעיתים קרובות וממושכות נגרם נזק לוושט שמתבטא במחלה. 29. בפני הוועדה הופיעו ונחקרו על תצהיריהם, המערער ועד מטעמו והוא יוסי חמו, כן הופיע כפיר פתחי מטעם המשיב. המערער השיב בחקירתו, כי לפני גיוסו לצבא, לא סבל מיתר צרבת, "צרבת היתה לי קודם הגיוס כמו אדם רגיל, אך לא יותר משעה אולי" (עמ' 1 שורה 25). כן השיב המערער, כי הוא לא הרים לבד להב של מסוק, אלא היא נעשתה בצוות. היו פעולות שדרשו מאמץ רב, כמו הרמת הלהב על עגלה, זה נעשה כשהלהב מונח על הגוף "זה כמו משקולת שאתה מרים עד גובה החזה. כמעט לא השתמשו במנופים" (עמ' 2 שורות 13,14). העגלה היתה ארוכה וגדולה, אותה דחפו בידיהם. לעיתים היה על החיילים להרים מגבהים. בתקופת מלחמת לבנון השניה, הוא היה בשרות כחצי שנה, מיד לאחר קורס מכונאים ולפני ששובץ לעבודה מסודרת: "נתנו לנו עבודות כפיים, תביא את זה משם, לך תעזור לההוא. זו עבודה שחורה" (עמ' 3 שורה 12). באותה תקופה הם היו בפעילות של 12 שעות. לעיתים לא אכל ארוחת צהריים (בגלל שהלך להתקלח) ולא אכל ארוחת ערב. נתנו להם כריכים. היו ימים שלא היה להם אוכל ונשארו רעבים. באותה תקופה הוא הסתפק בלחם ובמרגרינה. 30. לגבי נקיון השירותים, לדבריו היו נהלי נקיון והוא הקפיד עליהם. בדרך כלל, ביום רביעי לפני היציאה לחופשה, החיילים היו מנקים את הבסיס באופן יסודי, אולם לא כך היה המצב במשך השבוע. 31. העד יוסי חמו העיד, כי הוא שרת עם המערער החל ביום 2.2.2008, ובמהלך השירות המערער שובץ לעבוד במוסך. הם הכירו עד תום השירות. לדבריו , במהלך העבודה היתה "לא פעם ולא פעמיים" חריגה מהנהלים (עמ' 4 שורה 31), כאשר היו מגבהים אשר לא היו משונעים על ידי גלגלים ועגלות. המוסך כלל 4 צוותים, בכל צוות היו בין 7 ל- 10 חיילי סדיר וקבע. בתצהירו (סעיף 10), נאמר, כי מהיכרותו הקרובה עם המערער, הוא זוכר בוודאות, כי המערער התבקש וביצע הרמת משאות כבדים, לעיתים לבד, או בעזרת חייל נוסף. 32. את שירותי המגורים היו מנקים פעם ביום, בשעות הבוקר היה ניקוי שטחי וללא ביקורת, למעט ביום רביעי, לקראת מסדר המפקד. במשך כל השבוע היו השירותים מלוכלכים ובמצב תברואה גרוע. 33. בסעיף 29 לתצהירו של העד חמו נאמר, כי המערער סיפר לו פעמים רבות שהוא נמנע מלהיכנס לשירותים ביחידה. בנוסף סיפר לו שיש לו עצירות. 34. העד כפיר פתחי, מטעם המשיב, הגיש תצהיר ונחקר עליו. הוא שימש כקצין מוסך והיה מפקדו הישיר של המערער במהלך שירותו כמכונאי מסוקים. בתצהירו נאמר, כי המערער לא הרים להבים במשקל 200 ק"ג. להב שוקל כ- 150-160 ק"ג והלהבים מוצאים מתוך מיכל ישירות על עגלת להבים ייעודית בעזרת מנוף עם רצועות הרמה. לעיתים רחוקות, כאשר נתגלו ליקויים טכניים במנוף, או בשל סיבה אחרת, היו כ- 10 אנשים מרימים את הלהב. פעולת החלפת להבים נעשתה פעם עד פעמיים בחודש ולא פעם בשבוע, כדברי המערער. 35. כמו כן, העיד מר פתחי, כי המערער לא הרים ג'קים. לכל ג'ק יש 3 גלגלים יעודיים להסעה רצפתית. ניוד הכלים הללו נעשה על סמך הנהלים הקיימים. מגש כלים בו השתמש המערער, הינו מגש סטנדרטי וסביר ומשקלו כ- 2 ק"ג, ללא כלים ויכול להגיע למשקל בין 8-5 ק"ג כשהוא עמוס כלים. כמו כן, המערער לא הרים 'כן נסע' במשקל 50 ק"ג. תהליך הורדתו של ה'כן' נעשה בשלבים, כאשר בסיומו הוא מונח על הרצפה ומועבר על ידי שני טכנאים. כמו כן דחה מר פתחי את טענת המערער, כי הוא הרים פחים גדולים וכבדים. לדבריו, הפחים משונעים על ידי עגלה ומרוקנים בסוף יום עבודה על ידי 3 טכנאים. אחד נוהג בטרקטור שמושך עגלה ושני טכנאים פועלים לריקון הפחים. 36. בתקופת מלחמת לבנון השניה , היה המערער בתחילת שירותו וללא הסמכה, לכן תרומתו למאמץ הכללי היה מועט, לעומת יתר החיילים הוותיקים שעבדו בשתי משמרות כדי להתגבר על העומס הרב. 37. לענין תנאי השירותים, השיב מר פתחי, שהגיע לשירותים לסיקור ובדיקה אם יש תורנים. לדבריו, הוא הקפיד שהשירותים יהיו נקיים "מעבר לסטנדרט" (עמ' 8 שורות 29,30). 38. לעניין תנאי המגורים, הנקיון היה מתבצע על פי נוהל ובאחריות החיילים הלנים שם. בכל יום היו 2 תורנים שהיו מופקדים על הנקיון שהיה נבדק על ידי מ"ע הגף. דיון ומסקנות 39. על המערער להוכיח את תביעתו 'במידה המתקבלת מאד על הדעת'. עליו להוכיח, כי לתנאי שרותו יש קשר סיבתי ישיר לפריצת מחלתו, או להחמרתה. לשם הוכחת הנ"ל, על המערער להצביע בפנינו על אסכולה רפואית הקובעת, כי תנאי השירות כפי שהוצגו בפנינו הם הגורמים לפריצת המחלה. 40. לא התרשמנו, כי תנאי המגורים ותנאי סביבת העבודה, שבהם שרת המערער, היו במצב תברואתי ירוד. על פי הראיות שהובאו בפנינו מתברר, כי היו תורנים יומיים שתפקידם היה לנקות את מתחמי מגורי החיילים כולל השירותים, בנוסף לנקיון יסודי שהיה נערך בבסיס, מדי שבוע, לקראת מסדר המפקד, לפני יציאת החיילים לחופשת סוף שבוע. 41. טענת המערער, כי הנקיון בחדר האוכל לא היה תקין, לא הוכחה. המקרה, יוצא הדופן, בו נמצאה חולדה בסיר בישול, אירע עם תחילת שרותו של המערער בבסיס, והיה יחיד. כמו כן, טענתו, כי הכלים לא היו שטופים דיים, עדיין איננה מעמידה תשתית ראייתית מתאימה, בדבר העדר נקיון כללי בחדר האוכל. 42. לענין תנאי העבודה במוסך. העבודה במוסך התבצעה לפי נהלי עבודה מסודרים ומוקפדים. מדובר במוסך שטיפל במסוקי 'יסעור'. המערער עבר קורס בן 4 חודשים על מנת להיות מוכן למלא את תפקידו במוסך. גם לאחר שהועבר למוסך, הוא לא שובץ עם הגיעו, לעבודה מלאה, אלא ביצע עבודות 'פשוטות', עד אשר נמצא מתאים וכשיר למלא את התפקיד שהוכשר לו. 43. שמענו את מפקד המוסך, שפירט את נהלי העבודה המוסדרים ואת רמת הנקיון הכללי. עם תחילתו של יום העבודה, היה נערך תדריך כללי לגבי העבודה הנדרשת, כשלאחריו, היתה מתבצעת חלוקת העבודה בין ראשי צוותי העבודה והצוותים. נוהל הרמת הכלים והחלקים הכבדים נעשה בצוות, כאשר הפעולה היתה נתמכת במכשירים מתאימים להרמה ולשינוע, לפיכך אין אנו סבורים, כי יש קשר סיבתי בין האופן בו ביצע המערער את עבודתו לבין פרוץ המחלה. 44. המפקד הקדיש חלק מעדותו גם לרמת השירותים , כאשר לדבריו, הוא נכנס אליהם כ- 3 עד 4 פעמים ביום, ומצא אותם מסודרים ותקינים. 45. אנו סבורים, שתנאי השירות של המערער, שכללו תנאי מגורים, חדר אוכל ,חדרי השירות, מקום העבודה במוסך וחדרי השירותים שבו, היו סבירים ומתאימים. לא התרשמנו שהמערער היה בסביבה מלוכלכת, וכי רמת הנקיון והתברואה היו גרועים במידה יוצאת דופן. איננו מקבלים את עדותו של העד חמו, אשר העיד, כי היו מנקים את השירותים מדי יום, ולמרות זאת הם היו "מלוכלים ובמצב תברואי גרוע". אנו סבורים, כי אם אכן מנקים את השרותים מדי יום, אין הם יכולים להיות 'במצב תברואתי גרוע'. אולי הם לא יהיו נקיים בסוף היום, כפי שהיו מיד לאחר ביצוע הנקיון. 46. אולם, כאמור, על המערער חלה החובה להוכיח, את טענותיו בדבר העדר נקיון בחדרי המגורים, בחדר האוכל ובחדרי השירותים, וכן אופן ביצוע עבודתו בדבר הרמת כלים כבדים, הם הגורמים לפרוץ המחלה ממנו הוא סובל, או להחמרתה. 47. כפי ששמענו מפי הרופאים של שני הצדדים, כ- 25% עד 35% לערך מכלל האוכלוסיה, חולים במחלה זו. (המומחה מטעם המשיב סבור שהאחוז אף גבוה יותר). המומחה מטעם המערער מודה, כי אין ידוע מהו הגורם לפרוץ המחלה. המומחה מטעם המשיב טוען, כי זוהי מחלה קונסטיטוציונלית, כאשר מסיבה שאינה ידועה, נגרם כשל של המנגנון המונע את החזרת תוכן הקיבה לוושט. מתברר, כי עוד בטרם התגייס המערער לצבא, הוא סבל מצרבת (ראו תדפיס מפגשים מיום 15.5.2007), בו נרשם: "חייל עם ספור צרבת במשך שנתיים", מאזרחות מעוניין לבירור במסגרת צבאי...". כן העיד המערער, כי לפני גיוסו, היתה לו צרבת 'כמו אדם רגיל אבל לא יותר משעה'. יש לציין, שיש אנשים שאין להם כלל צרבת והתיאור של המערער 'כמו כל אדם רגיל', איננה מבוססת. 48. המערער לא הציג בפנינו אסכולה רפואית התומכת בטענתו, כי תנאי שירותו הם הגורמים לפרוץ המחלה. אופן הוכחת קיומה של אסכולה רפואית נדונה ברע"א 2027/94 צביה קליג' נגד קצין התגמולים, פ"ד נ(1)529. שם נקבע, כי על מנת שדעה מסויימת תגיע למעמד של אסכולה, עליה להיות מקובלת כדעה מבוססת במרכזים רפואיים בעלי מעמד מקצועי מכובד. דעה כזאת תהיה מבוססת על מחקרים מדעיים רציניים המצביעים באופן משכנע על תופעה על קשר או הסבר, להבדיל מהשערות, סבירות. 49. גם אם נמנע המערער מלהיכנס לשרותים, בשל תנאי הגיינה לא נאותים וסבל מעצירות, לא הוצגה בפנינו תשתית רפואית ראויה, כי סיבות אלה הן שגרמו למחלה שממנה סובל המערער. כמו כן, לא הציג בפנינו כל אסכולה רפואית, כי הרמת משא כבד, הוא הגורם למחלה, או להחמרתה. אכן העיד ד"ר גילון, כי כל הרמת משא כבד, או כל פעולה הדורשת מאמץ, מעלה את הלחץ התוך בטני וגורמת לרפלוקס. אולם כשמסתיימת הפעולה, הכל חוזר למקומו. 50. המערער תומך את סיכומיו במספר החלטות שהכירו בדרגה של החמרה, בין תופעת הרפלוקס לבין תנאי השירות. ב-ו"ע 174/02 (בית משפט השלום ראשון לציון) לאון מנחם נגד קצין התגמולים, . שבו נאמר בפרק הדיון (בסעיפים 2 ו- 3) כדלקמן: "2. שני המומחים כאחד תמימי דעים כי הגורם לרפלוקס-עליית תוכן הקיבה לושט - הינו ליקוי בשסתום הושטי התחתון, ליקוי שאינו קשור, בין בקשר של "גרימה" ובין בקשר של החמרה, לתנאי שרותו של המערער בשב"ס. 3. עם זאת, מוסכם על המומחים שמצב של עליית הלחץ התוך בטני מגביר את הרפלוקס, וכתוצאה מכך את הפגיעה בושט" עוד נכתב בהחלטה, כי משאישרו המומחים הרפואיים, כי פעילויות מגוונות גורמות לעליית הלחץ התוך בטני, ביניהם הרמת משאות כבדים, נקבע, כי שעור ההחמרה עומד על 30%. ע"נ(חי') 553/00 בד"ש אבינועם נגד משהב"ט - אגף השיקום ק. התגמולים. במקרה זה, סבל המערער מבקע סרעפתי ומדלקת הוושט, ובמסגרת שירותו היה חשוף לרעלים. המערער שם לא צוייד במסכות מתאימות, בבגדים ובכפפות מתאימים לדחיית הרעלים, לפיכך נקבע כי נגרמה למערער החמרה במצבו, בשעור של 80%. ו"ע (בית משפט השלום בבאר שבע) 1110/04 גולה מהרטו רחמים נגד קצין התגמולים. מדובר בתביעה להכרת נכות בגין מחלת הודג'קין. 51. להלן הערותינו לגבי שתי ההחלטות הראשונות. אנו סבורים שהחלטת הוועדה ב-ו"ע 174/02 זהה למסקנה שאליה אנו הגענו בערעור זה, כי אין קשר של 'גרימה' ולא קשר של 'החמרה', בין תנאי השרות שם לתופעת הרפלוקס ממנה סובל המערער. עם זאת, הגיעה הוועדה שם להחלטה, לאשר החמרה של 30%, בשל עליית הלחץ התוך בטני, ביניהם בשל הרמת משאות כבדים. המערער שם שימש בתפקיד טבח (אחראי/ע אחראי) ובמשך עבודתו נדרש להרים סירים ותבניות בישול עמוסי מזון ופריקת מוצרי מזון,שקי קמח, סוכר וקופסאות שימורים. 52. איננו סבורים שהיינו מגיעים למסקנה שאליה הגיעה הוועדה שם. כפי שציינו לעיל, לא הוצגה בפנינו כל אסכולה רפואית התומכת בעמדה, כי הרמת משאות כבדים גורמים למחלה. לענין ההחמרה, אין המקרה שם דומה למקרה שבפנינו. עיקר טענות המערער שבפנינו הוא, כי תנאי הנקיון והתברואה לא היו מתאימים ולכן המערער לא השתמש בשירותים שבבסיס וסבל מעצירות. לענין הרמת משאות. המערער עבד במוסך המטפל במסוקי יסעור, כאשר נוהלי העבודה מוקפדים ומחמירים ולא ניתן להשוותם לעבודה במטבח, וכאמור , גם לא הוכח קשר רפואי בין הרמת משאות לבין פרוץ המחלה. 53. לעניין ו"ע 553/00, העובדות שם שונות מאלה שבערעור כאן. שם סבל המערער מהמחלה עוד לפני הגיוס והיה נתון לתנאי עבודה, רוויים ברעלים, ללא אמצעי הגנה מתאימים. 54. בהחלטה השלישית, ו"ע 1110/04, מדובר במסכת עובדות שונה לחלוטין. 55. בנוסף על מסקנתנו להעדר אסכולה רפואית התומכת בטענות המערער אנו מפנים ל-דנ"א 5343/00 קצין התגמולים נגד איביאן, פד נו (5) 732, בו נפסק, כי המבחן לקיומו של קשר סיבתי-משפטי, בין מחלה שפרצה בזמן השירות לבין תנאי השרות, קשורה במבחן משולב אובייקטיבי וסובייקטיבי. על פי מבחן זה, לא כל אירוע חיצוני "אובייקטיבי", די בו כדי לגרום להכרה במחלה קונסטיטוציונלית שפרצה במהלך השירות, אלא צריך שזה יהיה ארוע שיש בו 'ממשות' ולא אירוע טריוויאלי שיהיה לו אך קשר רופף בינו לבין המחלה. 56. מכאן, יש לראות, האם מסכת העובדות כפי שהוצגה על ידי המערער, יש בה ממש, האם יש לה קשר סיבתי-משפטי לפרוץ המחלה, או להחמרתה. תשובתנו הינה שלילית. איננו סבורים כי התנאים בהם שירת המערער, היו בהם כדי לגרום למחלה או להחמרתה. אנו סבורים כי התנאים בהם שרת המערער, מבחינת ראות עינינו, היו תנאים רגילים של נקיון כפי שנהוג במחנות צבאיים, הוא הדין לעניין אופן עבודתו, כפי שנהוג במוסך אשר זה היה יעודו. 57. לסיכום - איננו סבורים, כי במקרה הנדון כאן, קיים קשר של גרימה או החמרה במצבו של המערער, כתוצאה מתנאי שירותו. הערעור נדחה. צבאשירות צבאי