קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רשלנות בגין טעות במדידת מקרקעין: הרקע לתביעה: 1. עניינה של התביעה שלפניי במדידה שערכה הנתבעת 2, מזור מדידות בע"מ (להלן: "החברה"), תחת הנחייתו ופיקוחו של הנתבע 1 (להלן: "המודד מזור"). לטענת התובעות, שהינן חברות העוסקות בבניה ובייזום בנדל"ן, המדידה בוצעה באופן רשלני ושגוי. כתוצאה מהמדידה השגויה נגרמו לתובעות נזקים, אשר הוערכו בסך 1,195,971 ₪. טענות התובעות: 2. התובעת 1 (להלן: "חץ") הינה תאגיד שהוקם לצורך בניית פרויקט נדל"ן בגוש 3842, חלקה 43, ברחוב תל אביב בעיר נס ציונה (להלן: "המקרקעין"). התובעות 2 ו- 3 הינן תאגידים הפועלות בתחום הנדל"ן. התובעות נהנות ממוניטין בתחומן. 3. לצורך ביצוע פרויקט הבניה במקרקעין, נשכרו שירותיה של החברה ושל המודד מזור. הרקע לשכירת שירותי הנתבעים, היה המוניטין הרב של המודד מזור בתחום המדידה והצורך להבטיח כי יציקת הכלונסאות תיעשה אך ורק בתחום המקרקעין ולא בשטחם של מקרקעין גובלים. 4. הנתבעים פעלו לביצוע המדידה. על יסוד המדידה יצקה חץ את הכלונסאות. לאחר יציקת הכלונסאות נקטו בעלי הזכויות בחלקה הסמוכה, חלקה 44, בהליכים משפטיים כנגד התובעות. 5. כך, נקטו בעלי הזכויות בחלקה הסמוכה (להלן: "משפחת לרר") בהליכים של צו מניעה ארעי וצו מניעה זמני. 6. במסגרת הבדיקות שביצעו התובעות מטעמן, התברר שטענתה של משפחת לרר נכונה והכלונסאות שנוצקו, פלשו בחלקן לחלקה 44. 7. במהלך ההליכים המשפטיים, הנתבעות לא סייעו במאומה להגנת התובעות. כך, המודד מזור נמנע מלהתייצב להליכים המשפטיים ובכך ניזוקה הגנתן של התובעות. 8. בסופו של יום, לאחר דיון שנערך בבקשה לצו מניעה זמני, ניתנה החלטה הקובעת שהכלונסאות נוצקו תוך כדי פלישה לחלקתה של משפחת לרר. על כן, ניתן צו מניעה האוסר את המשך הבניה, עד תום ההליכים המשפטיים. 9. בנסיבות אלה ובהתחשב בכך שחלק מהדירות בפרויקט כבר נמכרו וחץ התחייבה כלפי הרוכשים למועד מסירה, לא היה בידי התובעות אלא להגיע לידי הסדר פשרה עם משפחת לרר, זאת לצורך הקטנת נזקיהן. במסגרת הסדר הפשרה, פיצתה חץ את משפחת לרר בסך 400,000 ₪ וכן נשאה בהוצאותיהם המשפטיות. 10. בנוסף, עקב ההליכים המשפטיים בצו המניעה, נגרמו עיכובים בביצוע הפרויקט. על כן, נאלצה חץ לשלם פיצוי לקבלן המבצע, אשר התעכב בבניה. בנוסף, נשאה חץ בהוצאות בגין שינויים בבניה שנערכו ואף שילמה סכומים נוספים לעורכי דינה בהליכים המשפטיים, לשמאי, לקונסטרוקטור, למודד, לאדריכל ולחברת הפיקוח. 11. מעבר לכך, כתוצאה מההליכים המשפטים סוכלה השלמת עסקה עם רוכש פוטנציאלי. חץ מכרה, בסופו של דבר, את דירת הגן בפרויקט במחיר מופחת של 55,000 ₪, הכול כתוצאה מההליכים המשפטיים שננקטו כנגדה בגין הפלישה. גם לנתבעות 2 ו- 3 נגרמו נזקים ישירים בגין פגיעה במוניטין בסך 200,000 ₪, שכן עד אותו מועד הם נהנו ממוניטין כמי שמקיימות הסכמים בדקדקנות ומוסרות דירות לדיירים בלא איחורים. בנוסף, עתרו התובעות 2 ו- 3 לפיצוי בסך 200,000 ₪ בגין הזמן הרב שהושקע על ידן לצורך ניהול המשבר. 12. נזקים אלה מסתכמים, לטענת התובעות, בסך 1,195,971 ₪. בנוסף, עתרו התובעות למתן סעד הצהרתי על פיו הנתבעים ישאו גם בנזקים שטרם התגבשו במועד הגשת התביעה: קנסות בגין איחורים במסירה ותשלום פיצוי נוסף למשפחת לרר בסך 30,000 דולר. טענות הנתבעים: 13. לטענת הנתבעים דין התביעה להידחות מחמת היעדר יריבות, שכן יציקת הכלונסאות והפלישה לחלקה 44, של משפחת לרר, נעשתה באחריותן הבלעדית והמכרעת של התובעות. 14. התובעות ידעו, עובר לתחילת העבודות, מהו גבול חלקה 44, הנטען על ידי משפחת לרר, אך פעלו בכל זאת במכוון בניגוד לגבול הנטען. 15. התובעות התרשלו בניהול ההליך המשפטי, כאשר לא הגישו כל חוות דעת מומחה הסותרת את טענת משפחת לרר. 16. הנתבעים פעלו כפי שהיה פועל כל מודד סביר, מיומן וזהיר בנסיבות העניין. 17. לא נפלה כל טעות או שגגה במדידה. 18. התשלומים שבוצעו למשפחת לרר, נעשו לצורך רכישת החלקה מהן ולא כפיצוי. 19. היה על התובעות לפעול בהתאם לסימונים של המודד דיאמנט, ששכרה משפחת לרר. 20. אין קשר סיבתי בין הנזק שנטען לבין האירועים המיוחסים לנתבעים. 21. יש לייחס לתובעות אשם תורם לקרות הנזק, שכן היה עליהם לבדוק את טענותיה של משפחת לרר באמצעות מודד מטעמם. 22. בדיון שנערך לפניי העידו: מצד התובעות - אינג' רן מנובה (מנהל חברת הפיקוח פרימה נובה), המודד - מר ראול מרקוביץ (ביצע מדידות מצד קבלן הביצוע), מר צח מידן (מנהל בתובעות). מצד הנתבעים - המודד אביגדור מזור. 23. לנוכח המחלוקת העולה מכתבי הטענות, בדבר נכונותה של המדידה שביצעו הנתבעות, מונה בהסכמת הצדדים מומחה מטעם בית המשפט, המודד מר יאיר איזבוצקי (להלן: "המומחה איזבוצקי"). 24. המומחה איזבוצקי, קיבל לעיונו את כתבי הטענות וחוות דעת הצדדים. כן קיבל לעיונו את קבצי המדידה, מפה מודפסת ופרשה טכנית בה מפורטת תהליך קביעת הגבולות. נוסף, נפגש המומחה איזבוצקי עם הצדדים במקרקעין. כעולה מהודעת המומחה מיום 13.8.2009, בפגישה נכחו באי כוח הצדדים, המודדים: דרור בר נתן, ראול מרקוביץ ויצחק אברבוך. בנוסף נכחו בפגישה מר צח מידן, מר חן גינדי, אינג' רן מנובה, המודד אביגדור מזור. 25. לאחר שהמומחה איזבוצקי ביצע את סיור השטח וקיבל לידיו את מלוא הנתונים, הוא ערך את חוות דעתו. 26. המומחה איזבוצקי הגיע למסקנות הבאות: "5.1 המודד מזור השתמש במפה לצורכי רישום מספר 215/67, שהיא המפה הנכונה על מנת לקבוע את הגבולות הן של חלקה 38 והן חלקות 42, ו- 44. 5.2 המודד מזור לא פירש נכון את הכתוב בתוכנית לצורכי רישום 215/67, והבין שפס הברזל המצוין במפה הינו נקודת הגבול ולא כך הוא. 5.3 כתוצאה מכך קבע מזור את הגבול הדרומי בין חלקה 43 לחלקה 44 בסטיה של 28 ס"מ לכיוון מזרח. 5.4 על פי תקנות המדידה 1998, הסטיה המותרת במידה זו בין מידה רשומה למידה מדודה בשטח הינה 6 ס"מ, כך שהסטיה במקרה שלפנינו הינה 22 ס"מ בלבד". [סעיף 5 לחוות הדעת] 27. בחוות דעתו, הסביר המומחה איזבוצקי את מקור הסטייה. על פי ממצאיו, בערים שהוקמו על קרקע חקלאית כגון: ראשון לציון, נס ציונה, רחובות, פתח תקווה וכיו"ב, נמצאו הרבה מאוד פסי ברזל (ריילסים), שהיוו נקודות גבול בין החלקות. 28. כאשר המודד מזור הכין מפה טופוגרפית לחלקה 38 בשנת 1999, הוא מצא פס ברזל כזה באזור נקודת הגבול שבין חלקה 38 לחלקה 37. המודד מזור החליט שאכן פס הברזל הוא הגבול בין אותן חלקות. כאשר התבקש, שנים לאחר מכן, להכין מפה טופוגרפית גם לחלקה 43 (היא המקרקעין בהם בוצע הפרויקט), הסתמך על המדידה הקודמת שלו והסתמך על אותו פס ברזל כנקודת גבול שמצא בעת המדידה הקודמת בשנת 1999. על יסוד אותה נקודת גבול שגויה, קבע המודד מזור גם את הגבול בין חלקות 43 ל- 44. כך נגררה הסטייה שהייתה עם הכנת המפה הטופוגרפית לחלקה 38 אל המפה הטופוגרפית שהוכנה לחלקה 43. 29. ב"כ הצדדים ביקשו כי יינתן פסק דין על יסוד תצהירי העדות הראשית וחוות דעת מומחה בית המשפט. בקשה זו לא נתקבלה, כך שהוריתי בהחלטה מיום 1.9.2010 כי אין מקום לוותר על חקירתם של העדים העובדתיים. מכל מקום, מומחה בית המשפט לא נחקר אודות חוות דעתו. דיון: 30. כעולה מתצהירו של מר מידן [ת/3] שירותי החברה נשכרו על ידי חץ לצורך מדידת הגבולות בין המקרקעין (חלקה 43), לבין החלקה הגובלת של משפחת לרר (חלקה 44). הגם שההתקשרות בוצעה עם החברה, הרי שהמודד מזור הוא המנהל היחיד והבלעדי של החברה ומחזיק במלוא הון המניות שלה. 31. לגרסתו של מר מידן, יציקת כלונסאות הבטון, שנועדו לביסוס ולדיפון האדמה במקרקעין, נעשתה על יסוד המפה הטופוגרפית שהכינו הנתבעים [סעיף 12 לת/3]. בגרסה זו תומך גם המודד מרקוביץ. לגרסתו של המודד מרקוביץ, אשר שימש כמודד של הקבלן המבצע, הוא הסתמך על נתוני הגבולות של חלקה 43 וחלקה 44, כפי שסומנו במפה הטופוגרפית על ידי הנתבעים [סעיף 3 לת/2]. 32. בעדותו לפניי, הסביר מר מרקוביץ את דרך פעולתו: "אני מקבל את הנתונים המלאים הכוללים את המצולעים ואת נתוני הגבולות מהמודד שעשה כל העבודה לפניי, עד לקבלת ההיתר ומגיע לשטח, איתרתי המצולעים המקוריים. המצולעים הם נקודות הבסיס מהן מבוצעת המדידה. לצורך עבודה, המודד הראשון ביצע את המצולעים שהם הבסיס של המדידה, הנקודות האלה נשארו בשטח, זה סימון פיזי בשטח, כולם סומנו בעזרת ברגים עם סימון. הם זוהו בוודאות, ללא שום בעיה. בהתאם לנתוני הגבולות שקיבלנו, מנקודות אלה הקמנו הגבולות. היו חלק שמצאנו וחלק שלא מצאנו". [פר' עמ' 15, ש' 6-11] 33. בהקשר זה, העיד לפניי גם אינג' מנובה, אשר ביצע את הפיקוח על הפרויקט. אינג' מנובה הסביר את ההבדלים בעבודת שני המודדים: המודד מרקוביץ והמודד מזור: "התפקיד של המודד הראשון מטעם היזם, במקרה זה הוא מזור, הוא מסמן הטופוגרפיה, מוציא מפה טופוגרפית המראה בקווים מודגשים קווי המגרש, נקודות הקצה של המגרש והיא משמשת את כל הצוות מהאדריכל ועד אחרון הקבלנים, בקביעת גבולות המגרש, גבולות המשחק, מה הבסיס/התשתית עליה ניתן לתכנן הבניין בהתאם לתב"ע. זו המפה הקובעת היכן ניתן למקם הבנין מה מרחקו ממגרשים אחרים, מה המרחק מהמדרכה, המפה היא הבסיס לכל עבודות תכנון וביצוע עליה מושתת עבודת התכנון והבניה. מפה זו מוגשת לעירייה, מאושרת על ידי העירייה ועל בסיסה מוגשת הבקשה להיתר בניה, כל הפרויקט נבנה על בסיס המידה אותו מספקת אותה מפה... התפקיד של המודד השני, כשלא חייב להיות מודד שני, זה מודד שהגיע מטעם הקבלן ומסמן את קו המגרש וקווי הבנין לצורך הביצוע, זה תפקידו". [פר' עמ' 13, ש' 20-32] 34. המודד מזור לא סתר את טענות התובעות. עיקר טענותיו בתצהיר נגעו לכך שהמדידה שביצע הייתה ללא דופי. עוד טען המודד מזור, שלא סימן את גבולות החלקה בשטח ולכן לא היה לו "יד ורגל" בסימון המקום בו נוצקו הכלונסאות [סעיף 6 וסעיף 19.2 לנ/1]. 35. בחקירתו הנגדית, אישר המודד מזור שעל יסוד המפה שהכין, נקבעים גבולות המגרש [פר’ עמ' 22, ש' 3]. עוד אישר, שבדרך כלל המפות הטופוגרפיות מצורפות לבקשה להיתר וכן הודה שהמושג "מצולעים" בעדותו של המודד מרקוביץ הוצג באופן נכון והוא (מזור) שביצע את המצולעים בשטח [פר' עמ' 13, ש' 19-22]. המודד מזור נחקר לאחר שנשמעו עדויותיהם של אינג' מנובה ושל המודד מרקוביץ. המודד מזור לא סתר את גרסאותיהם, בעניין מהות עבודת המדידה שהוזמנה על ידי חץ ובכך שהמפה הטופוגרפית, בה סומנו גבולות החלקה, שימשה כתשתית לעבודות התכנון וביצוע הפרויקט. 36. נהפוך הוא, המודד מזור הודה, ברוב הגינותו, כי טעות שתיפול במפה הטופוגרפית עלולה לגרום ל"שגיאה מתגלגלת" בכל עבודות המדידה: "ש. ... אם נניח שבמפת הרקע נפלה טעות, הגבולות סומנו באופן שגוי, תיאורטית, השגיאה תתגלגל גם לתוכניות הבניה ולהיתר? ת. באופן תיאורטי כן. ש. כשיבואו לבנות על פי אותו היתר בניה, אותה טעות תיגרר ותתבצע גם בעבודות בשטח? ת. אם לא עולים על הטעות עד לתחילת הביצוע, התשובה היא כן. [פר' עמ' 22, ש' 6-10] 37. דומני, כי אין חולק על כך שיש בביצוע עבודת מדידה לצרכי סימון גבול בין חלקות מקרקעין, כדי להקים חובת זהירות של מודדים כלפי יזמים בפרוייקטים של בנייה. בענייננו, שוכנעתי כי שירותי המדידה של החברה נשכרו על ידי חץ. מטעמה של החברה, ביצע המודד מזור את המדידות. בכך יש להקים חובת זהירות קונקרטית של החברה ושל המודד מזור כלפי חץ. 38. פרי ביצוע המדידות הינה "מפת רקע", כהגדרתה בתקנות המודדים (מדידות ומיפוי), תשנ"ח-1998 (להלן: "תקנות המודדים"). במפת הרקע, שהינה סוג של מפה טופוגרפית, מסומנים הגבולות של חלקה 43. על מפת רקע זו מתבצע תכנון הבניה והיא שמשמשת לצורך תוכנית ההגשה להיתר הבניה [עדותו של המודד מזור, פר' עמ' 21, ש' 26-27; הגדרת "מפת רקע" בתקנות המודדים]. כל שגיאה אשר תיפול במדידה הראשונה של גבולות החלקה, תמצא את ביטויה במפת הרקע, משם אל תוכנית ההגשה, אל היתר הבניה ואף אל הביצוע בשטח. 39. כפי שנקבע בחוות דעתו של המומחה איזבוצקי, במדידה שביצעו הנתבעים, נפלה שגגה. על פי בדיקתו של המומחה איזבוצקי מקור השגגה הוא בהסתמכות על פס ברזל, אשר סומן G87. טעות זו נפלה במדידה קודמת שביצע המודד מזור בסוף שנות ה- 90. הטעות הועתקה למחלוקת דנן, שעה שהמודד מזור הסתמך על נקודה G87 לצורך המדידה דנן. 40. ממצאיו של המומחה איזבוצקי לא נסתרו והצדדים לא עמדו על חקירתו הנגדית. התרשמתי לחיוב מחוות דעתו של המומחה איזבוצקי. לרשותו של המומחה איזבוצקי עמד מלוא המידע המקצועי. המומחה איזבוצקי ערך סיור בשטח ובחן את קבצי המדידה שהועברו לידיו. אני מייחס לחוות דעתו משקל גבוה ביותר ובנסיבות אלה אני רואה לנכון לקבל את ממצאיו, שמצויים בתחום מומחיותו. 41. אני קובע שהמודד מזור הסתמך על נקודת ציון שגויה. המודד מזור עשה שימוש חוזר בנקודת ציון שגויה זו ובכך גרם לסימון שגוי של הגבול הדרומי בין חלקה 43 לחלקה 44. סטייה זו, נמדדה על ידי המומחה איזבוצקי ונמצאה בשיעור של 28 ס"מ לכיוון מזרח. 42. על פי תקנות המודדים, תקנה 56(ד)()1, הסטייה המירבית המותרת במדידה דנן, כפי שמצא המומחה איזבוצקי, היא של 6 ס"מ בלבד. הסטייה שנגרמה כתוצאה מהמדידה השגויה של המודד מזור עולה בשיעור של 22 ס"מ על זו המותרת בתקנות. 43. משלא נסתרו ממצאיו של המומחה איזבוצקי, על פיהם המודד מזור הסתמך על סימון שגוי, משלא הונחו לפניי הסברים כלשהם לסטייה זו בשיעורים שעולים על המותר בתקנות, אני קובע שהמודד חרג ממידת הסטייה המותרת בתקנות ומיקם את גבולות המקרקעין בסטייה של 28 ס"מ מהמיקום הנכון ובכך חרג ב - 22 ס"ח מאמת המידה המותרת בתקנות המודדים. 44. אף אם אניח לזכותו של המודד מזור, כי הוא היה משוכנע שפס הברזל בנקודה 87G משקף נאמנה את הגבולות בין החלקות, הרי שהתברר לפניי כי היה מי שהתריע לפני המודד מזור כי קיימת אפשרות של סטייה במדידה. אלא, שהמודד מזור פטר זאת, כלאחר יד, תוך שהוא ממעיט ממשקלה של הסטייה. 45. ממצא זה עולה מעדותו של המודד מרקוביץ, שנשכר על ידי קבלן הביצוע. מעדותו לפניי עולה, שהמודד מרקוביץ מצא הבדלים בין המדידה של המודד מזור לבין המצב בשטח. המודד מרקוביץ פנה אל המודד מזור, אולם נדחה על ידי המודד מזור: "ת. ערכתי החומר, העברתי למזור יחד עם מפה כתובה, עם כל הנקודות שמדדתי ומה לדעתי לא בסדר. ש. מה ההמשך לזה. ת. שחיכיתי איזה שבועיים, מזור לא חזר, הייתי צריך להמשיך לעבוד, אז פניתי אליו, טלפונית הוא הודיע לי שהוא יודע מכל הדברים האלה, אבל הוא עשה במקום זה הרבה תוכניות לצרכי רישום והגיע למסקנה שהתוכנית שהצגתי לו לפיה יש טעות, היא לא כל כך נכונה. התוכנית האחרות הן הקובעות והוא ביקש שלא לעורר שום דבר, להמשיך לעבוד לפי הסימונים שהוא נתן. [פר' עמ' 15 ש' 28-32; פר' עמ' 16, ש' 1-2] 46. המודד מזור הודה, הלכה למעשה, בגרסתו של המודד מרקוביץ: "אני הסברתי לו, שלחתי לו את כל החומר ששימש לי בסיס להחלטה. הסברתי לו העמדה שלי, אמרתי לו שגם אם יחליט לשנות זה מקובל עלי והדיון נגמר בכך שבגלל שהסטיה קטנה של 28 ס"מ, כמשולש לאורך 16 מ' , זה בערך 2.5. מ"ר, יש בכל חלקה עודפים בשטחים בין הרשום לבין מה שבפועל, אמרנו אם גם יש בעיה, ויבואו לבנות שם נסביר למודד והוא ילך בדרך שלי". [פר' עמ' 23 ש' 6-9] 47. הנה כי כן, בטרם נוצקו הכלונסאות, פנה המודד מרקוביץ (המודד של קבלן הביצוע) אל המודד מזור (המודד של היזם) והפנה את תשומת ליבו לסטייה במדידה. בשלב זה, כפי שעולה מעדותו של המודד מזור, הוא היה מודע לכך שקיימת סטייה של 28 ס"מ בין שטח החלקה לבין המדידה. 48. למרות זאת, המודד מזור ביכר "שלא לעורר שום דבר", להתעלם מהסטייה במדידה מתוך הנחה, שהתבררה כשגויה, שניתן יהיה לשכנע את המודד של משפחת לרר במשקלה הנמוך של הטעות. 49. הכלל הוא שאמת מידה סטאטוטורית יכולה לשמש אמת מידה לסטנדרט הזהירות שיש לחייב את האדם הסביר: "התקנת הגידור אינה רק בגדר נקיטת אמצעי סביר, אלא בגדר סטנדרט התנהגות שנקבע בסעיף 50 לפקודת הבטיחות בעבודה. אמנם "רמת ההתנהגות, הנדרשת על פי עוולת הרשלנות, היא זו הנקבעת על ידי האדם הסביר, בהתחשב בנסיבות המקרה"; ואילו "רמת ההתנהגות, הנדרשת על-פי העוולה בדבר חובה חקוקה, נקבעת על ידי החוק עצמו, והיא יכולה להיות חמורה, זהה או נמוכה מזו הנדרשת על ידי האדם הסביר" (פרשת ועקנין, בע' 138). אולם, הלכה היא כי החובה הסטטוטורית יכולה לשמש אינדיקציה לסטנדרט הזהירות הראוי שחייב בו האדם הסביר (ע"א 335/80 הנ"ל, בע' 39-38; ע"א 515/83 עגור נ' איזנברג, פ"ד לט(1) 197, 202; ע"א 4114/90 הנ"ל, בע' 429)." [ע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתיות בע"מ נ' תנעמי, (ט.פ.) סעיף 15 לפסק דינו של השופט טירקל (2003)] 50. מקצועות הגיאודזיה והקרטוגרפיה מחייבים דיוק ודקדקנות. את הסטנדרט הסביר קבעו תקנות המדידה, אשר התירו סטייה של 6 ס"מ בלבד בין מידה רשומה לבין מידה מדודה. הנחת העבודה של המודד מזור, כאילו ניתן להתעלם מסטייה של 28 ס"מ, אינה יכולה להתקבל לאור אמת המידה שנקבעה בתקנות. בהתעלמות מוצהרת זו, בסגנון "יהיה בסדר" פעל המודד מזור בניגוד לסטנדרט המקצועיות המקובל בתחום המדידה. בכך התרשל המודד מזור התרשלות של ממש. 51. הואיל ושוכנעתי שהמדידה בוצעה על ידי המודד מזור באופן אישי או תחת פיקוחו, ובהתחשב בכך שאין מחלוקת שהמודד מזור הוא שדחה את האפשרות של תיקון מפת המדידה, אני קובע שהמודד מזור התרשל באופן אישי בביצוע המדידה. בהיותו של המודד מזור עובד של החברה, מזור מדידות בע"מ, הרי שקמה גם לה אחריות שילוחית למעשיו של המודד מזור. 52. הנתבעים טענו כנגד קיומו של קשר סיבתי בין התקלה לביצוע המדידה לבין הנזקים שנגרמו. כך לטענתם, יש לייחס אחריות לצדדים שלישיים: למודד מרקוביץ, לקבלן הביצוע ואף לחץ. 53. אשר למודד מרקוביץ, השתכנעתי שהוא עשה ככל שיכל למניעת התקלה. המודד מרקוביץ נשכר על ידי קבלן הביצוע ואין קשר ישיר בינו לבין חץ. המודד מרקוביץ העיד לפניי שלא הכיר את החברה היזמית (חץ) והיה בקשר עם הקבלן הביצוע והמפקח בלבד [פר' עמ' 16, ש' 16-20]. עדות זו לא נסתרה. 54. בנסיבות אלה, הנני סבור שפעולותיו של המודד מרקוביץ, אשר פנה למודד מזור מספר פעמים והציג לפניו את האפשרות שקיימת סטייה במדידה, ממצות את האפשרויות הסבירות שעמדו לפניו בשלב זה. יש להביא בחשבון שתחום אחריותו של המודד מרקוביץ לא נגע כלל לקביעת גבולות החלקה. יש להביא בחשבון שהמודד מרקוביץ לא נשכר על חץ ועל פי עדותו הוא לא הכיר את מנהליה או עובדיה. על כן, הוא היה רשאי להסתפק בהסבריו של המודד מזור, אשר הסתמך על ניסיונו רב השנים במדידות בתחום העיר נס ציונה. 55. הוא הדבר לעניין ייחוס אחריות לקבלן הביצוע, אשר יצק את הכלונסאות במקרקעין. המודד מזור הודה, שהוא זה שסימן את המצולעים בשטח החלקה. המודד מטעם קבלן הביצוע הסתמך על סימונים אלה וכך גם קבלן הביצוע עצמו. גם אינג' מנובה, מטעם חברת הפיקוח, העיד לפניי שההנחיה לקבלן הביצוע הייתה לקדוח את כלונסאות "בתוך שטח המגרש במלואן, בכל היקפן" [פר' עמ' 12 ש' 26-28]. על יסוד עדויות אלה, בהתחשב בכך שמדובר בסטייה של 28 ס"מ ולנוכח המסקנה שכל סטייה במפת הרקע משליכה על תוכנית הביצוע ועל העבודות בשטח, לא ניתן לייחס לקבלן הביצוע אחריות לתקלה. 56. אף אין ממש בטענת הנתבעים, כאילו חץ היא שאחראית לפלישה לחלקת משפחת לרר. בהקשר זה העיד לפניי מר צח מידן, שמשפחת לרר לא הציגה לפניו את מפת המדידה של המודד דיאמנט. מר מידן אף העיד לפניי שלא היו סימונים בשטח, במקרקעין, בין חלקה 44 של משפחת לרר לבין חלקה 43 [פר' עמ' 17 ש' 25-29]. גרסה זו לא נסתרה. בנסיבות אלה, לא היו לפני הנתבעות או מי מטעמן אינדיקציה כלשהי לטעות שנפלה במדידתו של המודד מזור. 57. קבלן הביצוע והתובעות היו רשאיות להסתמך על המצולעים שסימן המודד מזור במקרקעין ועל מפת הרקע שערך. לא ניתן לייחס להם אשם תורם כלשהוא, שעה שהסתמכו על המדידה שביצע המודד מזור, שנחשב על ידם כאיש מקצוע מן המעלה הראשונה וכמי שבקיא מאוד בתחום העיר נס ציונה. מטעמים אלה, אני קובע שהאחריות המלאה לאירוע הנזק מוטלת על הנתבעים בלבד ואין בידי לייחס לתובעות אשם תורם לקרות אירוע הנזק. 58. חץ טענה שכתוצאה מהסטייה במפת המדידה נגרמו לה נזקים של ממש: א. תשלום בסך 400,000 ₪ אשר שילמה למשפחת לרר [נספח י"ד 1 לת/3]. ב. תשלום בסך 17,325 ₪ אשר חויבה בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד במסגרת צו המניעה [נספח י"ד 2 לת/3]. ג. תשלום בסך 147,262 ₪ אשר שילמה לקבלן הביצוע בגין העיכוב [נספח י"ד 3 לת/3]. ד. תשלום בסך 23,215 ₪ אשר שילמה לקבלן הביצוע בגין הקמת קיר מזרחי באתר הבניה אשר ישמש כתמך לתיקרת מרתף החניון התת קרקעי, כתוצאה מחוסר היכולת לעשות שימוש בכלונסאות [נספח י"ג לת/3]. ה. תשלום בגין ייצוג משפטי בהליכים שננקטו על ידי משפחת לרר [נספח י"ד 5 לת/3]. ו. תשלום בסך 4,620 ₪ בגין שכר טרחת השמאי שערך חוות דעת לצורך ההליכים בבית המשפט [נספח י"ד 6 לת/3]. ז. תשלום בסך 2,327 ₪ עבור הכנת חוות דעת של קונסטרוקטור לצורך ההליכים המשפטיים שהתנהלו עם משפחת לרר [נספח י"ד 7 לת/3]. ח. תשלום בסך 6,352 ₪ בגין שכר טרחת המודד דרור בן נתן [נספח י"ד 8 לת/3]. ט. תשלום בסך 7,835 ₪ ותשלום בסך 10,858 ₪ ששולם לאדריכלים, בעקבות השינויים והעדכונים בגבולות הבנין הנבנה [נספח י"ד 9 לת/3]. י. תשלום בסך 48,510 ₪, מתוכו שולמו סך 35,805 ₪, זאת לחברת הפיקוח בגין עבודות התיאום והפיקוח הרבות כתוצאה מתביעתה של משפחת לרר בצווי המניעה [נספח י"ד 10 לת/3]. יא. תשלום בסך 13,860 ₪ אשר שילמה לקונסטרוקטור רון מהנדסים בגין עדכון תוכניות וביצוע שינויים [נספח י"ד 12 לת/3]. יב. תשלום בסך 18,480 ₪ בגין הוצאות שיווק שנעשו על רקע ההליכים המשפטיים שגרמו לעיכוב הבניה [נספח י"ד 13 לת/3]. יג. הפסד רווחים בסך 55,000 ₪ כתוצאה מהפסקת משא ומתן מתקדם למכירתה של דירת הגן. כתוצאה מכך נמכרה דירת הגן במחיר של 1,400,000 ₪ במקום 1,455,000 ₪. 59. לטענת הנתבעים, הפיצוי ששולם למשפחת לרר שולם שלא לצורך ואינו משקף את ערכו הממשי של השטח אליו פלשה חץ. יתר על כן, חץ אף לא נקטה בהליכי ערעור כנגד ההחלטה שבמסגרתה ניתן צו המניעה. 60. בהקשר זה פירט מר מידן בתצהירו את המצוקה אליה נקלעה חץ כתוצאה ממתן צו המניעה. כך, ציין מר מידן שהפרויקט היה בראשיתו, אולם חלק מן הדירות בפרויקט כבר נמכרו וחץ התחייבה כלפי אותם רוכשים למועדי מסירה. צו המניעה הקפיא, הלכה למעשה, את הבניה במקרקעין וחשף את חץ לתביעות מצד הרוכשים ולפגיעה משמעותית בפרויקט [סעיפים 25-28 לת/3; פר' עמ' 18, ש' 19-26]. 61. יתר על כן, המודד מזור, בהנחיית המבטחת שלו לא סייעו לחץ בהליכים המשפטיים אל מול משפחת לרר. כך עולה מתצהירו של מר מידן, מספר ימים לפני מועד הדיון התבקש המודד מזור להתייצב בבית המשפט ואף נשלח מכתב מאת עורכי הדין של חץ אל עורכי הדין של המבטחת של המודד מזור. למרות זאת, המודד מזור לא התייצב לדיון ולא הגן על טענותיו בדבר תקינות המדידה. 62. כעולה מתצהירו של מר מידן, לאחר שהחלה חץ לברר לעומק את המדידה שבוצעה במקרקעין, התחוור לה שאכן המדידה שנערכה הייתה לקויה. בנסיבות אלה, כאשר טענתה של משפחת לרר נמצאה מוצדקת לגופה אף על ידי חץ, לא היה מקום למצות את הליכי הערעור, אלא לעשות ככל הניתן כדי לצמצם את הנזקים שנגרמו בשטח. 63. כאשר אני שוקל את המצב אליו נקלעה חץ, אשר התחוור לה שפלשה למקרקעין שכנים, כאשר משפחת לרר עמדה על זכויותיה בדקדקנות וכאשר ניתן כנגדה צו מניעה המשבש באופן מהותי את המשך ביצוע הפרויקט ובהתחשב בכך שחץ התחייבה כלפי רוכשים למועדי מסירה של דירות, לא היה בידה אלא להגיע להסדר עם משפחת לרר שיאפשר את המשך הבניה. 64. נכון הוא שחץ הגיעה להסדר פשרה אשר אינו מביא בחשבון את שווי המקרקעין הפלושים. אלא שבכך לא סגי. חץ נקלעה באחריותו של המודד מזור למצב בו היא מפרה זכויות קנייניות של משפחת לרר והיה עליה למצוא פתרון סביר שלא יעצים את נזקיה. במובן זה, מתן פיצוי בסך 400,000 ₪ נראה בעיני סביר ביותר, בנסיבות אליהן נקלעה חץ. 65. יתר על כן, אני סבור שהנתבעים אשר ביכרו שלא לקחת חלק בהליך המשפטי שנקטה משפחת לרר כנגד חץ ומנהליה, מנועים מלהעלות כל טענה או השגה אודות תוצאותיו של אותו הליך. ישנו חוסר תום לב של ממש מצד מי שהתחמק מלהגיע אל בית המשפט ולמסור הסברים וכעת מתנער מתוצאותיו של אותו הליך. 66. סיכומו של דבר, אני קובע שהסדר הפשרה אליו הגיעה חץ עם משפחת לרר הינו סביר בנסיבות העניין. התשלומים ששולמו במסגרת אותו הסדר אינם גבוהים באופן יחסי, יש בהם כדי למלא אחר חובתה של חץ להקטנת הנזק מהם נגרמו כתוצאה מסתברת של ההתרשלות בה לקו הנתבעים. משכך, אני מחייב את הנתבעים לשלם לחץ את סכום הפיצוי ששילמה למשפחת לרר בסך 400,000 ₪ [נספח י"ד 1 לת/3] ואת ההוצאות המשפטיות שנפסקו כנגדה במסגרת ההליך בבית המשפט בסך 17,325 ₪ [נספח י"ד 2 לת/3]. עוד אני מחייב את הנתבעים בשכר הטרחה ששילמה חץ לבאי כוחה, כפי שעולה מנספחי י"ד 5 לת/3 בסך 40,327 ₪ ותשלום בגין חוות הדעת אשר נאלצה חץ לערוך לצורך ההליכים המשפטיים אל מול משפחת לרר בסך 6,947 ₪, כפי שעולה מנספחים י"ד 6, י"ד 7 לת/3. 67. חץ עתרה לתשלום לבעלי המקצוע בגין העיכובים והשינויים שנוצרו בפרויקט. מדובר בתשלומים לקבלן ביצוע, לאדריכלים, לחברת הפיקוח ולקונסטרוקטור. לתצהירו של מר מידן צורפו האסמכתאות הרלוונטיות להוכחת נזקים אלה [נספח י"ד 3, נספח י"ג, נספח י"ד 9 ונספח י"ד 10 לת/3]. 68. גרסתו של מר מידן על פיה לא היה מנוס מביצוע שינויים תיכוניים ומבניים בגין הטעות במדידה לא נסתרה. כך גם לא הוגשה כל חוות דעת נגדית לעניין הוצאות אלה. גרסתו של מר מידן, על פיה קבלן הביצוע נאלץ להפסיק את העבודה למשך תקופה של כ- 100 ימים, לא נסתרה [פר' עמ' 19, ש' 7-8]. כך גם הסבריו לעניין ההפסדים והנזקים שנגרמו לקבלן הביצוע כתוצאה מהעיכובים. בנסיבות אלה, אני מקבל את טענתה של חץ וקובע שהפיצוי ששולם לקבלן הביצוע בגין העיכובים בבניה בסך 127,000 ₪ הינו פועל יוצא של אירוע הנזק ועל כן על הנתבעים לשאת בו. 69. הוא הדבר לעניין ההוצאות הנלוות אשר שולמו לבעלי המקצוע האחרים בגין העיכוב ובגין השינויים התכנוניים והשינויים בבניה: סך 23,215 ₪ לקבלן הביצוע בגין הקמת קיר מזרחי, כעולה מנספח י"ד 4 לת/3, סך 18,693 ₪ ששולמו למשרד האדריכלים בגין תוכנית שינויים [נספח י"ד 9 לת/3], סך 13,860 ₪ ששולמו למשרד רון מהנדסים בגין עדכונים ושינויים עקב אירוע הפלישה [נספח י"ד 12 לת/3]. 70. אשר לתשלום ששולם לחברת הפיקוח כמפורט בנספח י"ד 10 לת/3, שוכנעתי שאכן נדרשה מחברת הפיקוח תוספת מאמץ ותוספת עבודה בגין ההליך המשפטי שנקטה משפחת לרר, בגין הצורך בעריכת שינויים ועקב השיבושים בביצוע הפרויקט. אינג' מנובה, אשר ערך את דרישת התשלום י"ד 10 לת/3, לא נחקר אודותיה. הסכום ששולם לחברת הפיקוח כולל את העבודה הנוספת שנדרשה ממנה ובהתחשב בכך שהוכח לפניי שחץ נשאה בסך 35,805 ₪ המגובים בהעתקי השיקים ובחשבוניות, אני רואה לנכון להכיר בסכום זה כחלק מן הנזק שנגרם כתוצאה מהמדידה הלקויה. על כן, אני מחייב את הנתבעים לשלם לחץ סך 35,805 ₪ בגין ראש נזק זה. 71. חץ עתרה בנוסף לקבלת פיצוי בגין הגדלת הוצאות שיווק בסך 18,480 ₪. לא שוכנעתי שהוצאות אלה נגרמו כתוצאה מהמחלוקת עם משפחת לרר, שנגרמה עקב הפלישה. על כן, אני סבור שאין קשר סיבתי בין נזק זה לבין הוצאות השיווק המוגברות. 72. חץ טענה לנזק בסך 55,000 ₪ בגין הפסד רווחים במכירת דירת הגן. מדובר בעסקת מכר מקרקעין, אשר אינה מחייבת עד כריתת הסכם בכתב. הרוכש הפוטנציאלי לא הובא לפניי לעדות, על מנת שאוכל להתרשם כי אכן העיכוב בביצוע הפרויקט הוא שגרם למשא ומתן שלא להבשיל לידי הסכם מחייב. משכך, לא שוכנעתי שכתוצאה מצו המניעה, נאלצה חץ למכור את דירת הגג במחיר שנמוך ב- 55,000 ₪ מהמחיר לגביו התנהל משא ומתן עם קונה אחר. 73. הנתבעות 2 ו- 3 טענו לנזק בסך 200,000 ₪ בגין פגיעה במוניטין וזאת כתוצאה מהעיכוב בבניה. הכלל הוא שיש להוכיח נזק של פגיעה במוניטין כמו כל נזק אחר [ע"א 5465/97 קני בתים בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה - נתניה, פ"ד נג (3) 433 (1999)]. כך, על מנת לפסוק פיצוי בדרך אומדן, על התובע לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליו ולהביא נתונים עובדתיים אשר ניתן להביאם באופן סביר [ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, 809 (1981); ע"א 294/92 דרוק נ' אליאסיאן, פ"ד מז(3) 23, 34 (1993)]. לאחר שבחנתי את הראיות והעדויות שהובאו לפניי בהקשר זה, אני סבור שהנתבעות 2 ו- 3 לא הוכיחו לפניי את עצם הפגיעה במוניטין שנגרמה להם ועל כן אני דוחה ראש נזק זה. 74. הנתבעות 2 ו- 3 טענו להפסד בסך 200,000 ₪ בגין זמן ניהול שהושקע על ידן בטיפול במשבר שפקד את הפרויקט. גם כאן, לא הוכח לפניי ראש נזק זה. לא הוכחו לפניי מספר השעות אשר השקיעו מנהלי הנתבעות 2 ו- 3 בגין הטיפול במשבר. על כן, אין בידי לכמת את הנזק שנגרם להם וממילא אין בידי לפסוק לנתבעות 2 ו- 3 פיצוי בגין ראש נזק זה. 75. הנתבעות עתרו לסעד הצהרתי על פיו כל הנזקים העתידיים שנגרמו כתוצאה מהמדידה הלקויה יושתו על הנתבעים. הכלל הוא שנזק כספי יש לתבוע באמצעות תביעה לסעד כספי. לחילופין, היה על התובעות לעתור לפיצול סעדים. כזו לא עשו. מטעמים אלה, אין בידי להיעתר לסעד זה. 76. לא מצאתי ממש ביתרת טענות הצדדים והן נדחות. 77. סוף דבר - התביעה מתקבלת בחלקה. אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת 1 סך 683,172 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה. תביעת הנתבעות 2-3 נדחית. 78. אני מחייב את הנתבעים בהוצאות משפט: אגרת בית המשפט, שכר העדים כפי שנפסק על ידי במהלך הדיון, שכר טרחת המודד דרור בן נתן בסך 6,352 ₪ וחלקן של התובעות בשכר טרחת מומחה בית המשפט. כן אני מחייב את הנתבעים בשכר טרחת ב"כ התובעות בסך 35,000 ₪. מקרקעיןרשלנות